עולת תמיד

רכג

בעזר"ה שבת1 מברכים תמוז

עולת2 תמיד העשוי' בהר סיני3 לריח ניחוח אשה לה'. הנה י"ל מהו העשוי' בהר סיני דמשמע שהוכנה קרבן עולת תמיד מכבר במעמד הר סיני. ולכאורה פ' התמיד נאמר אחר מעמד הר סיני כידוע, וגם מהו לריח ניחוח וכי יתכן שריח קרבן חלב ודם גשמי יעלה לבחי' ריח ניחוח למעלה שאין להקב"ה גוף ולא דמות הגוף ולא מתוארי הגוף, ואיך יריח ריח ניחוח מהקטר חלב ודם שאינו ריח טוב גם לאדם הגשמי כידוע. אך תחלה יש להקדי' ענין הידוע בפי' מארז"ל דקודם4 שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, פי' שמו הוא בחי' התגלות אור וזיו בלבד מעצמותו כבי'5 עד"מ שמו של אדם שאינו מבחי' עצמותו רק שנתפס לקרות אותו ע"י השם, כך בחי' שמו של א"ס ב"ה אינו אלא בחי' אותיות התגלות עצמותו כדמיון זיו השמש ואורו שאינו נחשב מעצמות מאור השמש רק שנגלה העצם באותו הזיו ונק' התגלות שלו בלבד שעי"ז נתפס למראה בעין כל, וכך השם אינו אלא להתפס לזולתו לקוראו בלבד כנ"ל וממילא מובן שאין בחי' ההתגלות עושה שום שינוי בהעצמות, וכך למעלה לא יעשה בחי' זיו ואור דא"ס ב"ה שום שינוי בעצמותו כבי' וז"ש אני6 ה' לא שניתי כו' (ומה7 שאומרים אתה הוא משנברא כו' דכמו שקודם שנבה"ע ונאצל כו' הי' הוא ושמו בלבד הכל בבחי' א"ס כך גם לאחר ההשתלשלו' מבחי' הקו כו' הוא ושמו בלבד וכמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון הנק' מקו"פ כו' שנק' שמו העצמי בכלל גם אחר הצמצום נמשך האור בבחי' קו כו' הארת מל' דא"ס מאיר לכל ההשתלשלות ונוגע לכולם בשוה וא"כ גם בבחי' אור וזיו דא"ס אין שינוי כלל, וזהו אתה הוא משנברא, פי' אתה בחי' התגלות אותיות שמו שנאמר בו אתה ה' לבדך גם עכשיו כמו קודם שנברא ונאצל כו'. (ובזה יובן יותר פי' מלך8 משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, משום דגם בבחי' אור וזיו דא"ס שנק' שמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס ג"כ הוא בבחי' א"ס, וע"כ משובח ומפואר בנ'9 אלפים יובלות כו' ואין לזה שיעור כלל, וז"ש עדי עד בבחי' נצחיו' דא"ס וד"ל). וזהו מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, פי' כי גם מקור כל תענוגי העוה"ב בעליות העולמות דאבי"ע עד נ' אלפים יובלות וגם בחי' יום שכולו שבת לאחר עליות הכלליות דנ' אלפים יובלות ג"כ בטלים ונכללים כולם בבחי' שמו הגדול שהוא רק בחי' זיו ואור

רכד

דא"ס עצמו כנ"ל להיותו מרומם ומנושא מכל ההשתלשלו' דאבי"ע, וכמ"ש כי10 עמך מקור חיים פי' מקור כל התענוגים דעוה"ב11 שנברא רק ביו"ד כו' להיותו בבחי' א"ס ממש כנ"ל בפי' אני ה' לא שניתי כו', וזהו עדי עד בבחי' נצחיות דא"ס בלי הפסק ושיעור כלל מטעם הנ"ל וד"ל. אך הנה במקום12 גדולתו ית' שם אתה מוצא ענוותנותו שירד וצמצם את אורו העצמי הנ"ל הנק' שמו הגדול להיות נמשך ונגלה בבחי' השתלשלות עו"ע להיות נק' חכים ומבין ורחמן כו', הגם שמצד עצמו' אא"ס הנ"ל לאו13 דאית בי' מכל אינון מדות כלל כי הוא אור פשוט בתכלית האחה"פ כידוע, וז"ש לך14 ה' הגדולה והגבורה כו' כידוע. אמנם ע"י בחי' ריבוי צמצומים נמשך השפעת אא"ס עד למטה מטה מאד, דהיינו עד בחי' מלכותו ית' להחיות רוח שפלים בע"ג כמ"ש מלכותך15 מכ"ע כו' ומלכותו16 בכל משלה בירידות המדריגות עד שמהווה גם לבחי' הצומח ודומם הגשמי וכמ"ש דאין17 לך עשב שאין לו מזל והמזל מקבל מעליון הימנו עד בחי' מל' דעשי' המהווה כל עולם העשי' ובמל' דעשי' מלובש מל' דיצי' ובמל' דיצי' מל' דבריאה ובמל' דבריאה מל' דאצי' עד בחי' מל' דא"ס שנק' שמו הגדול שלפני כל ההשתלשלות כנ"ל וד"ל.

והנה כדי להמשיך מבחי' שמו הגדול הנ"ל שלמעלה מכל ההשתלשלות דקו"ח כו' להיות נק' חכים ומבין כו' גדול וגבור כו' ומקור כל תענוגי העוה"ב כנ"ל עד למטה מטה כנ"ל היינו ע"י בחי' יעקב18 שנק' בריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה כידוע (והוא בחי' קו האמצעי דת"י שעולה עד הכתר בבחי' הפנימי' שבו ששם הארת אא"ס עצמו מבחי' שמו הגדול הנ"ל כמ"ש בתיקונין אא"ס19 מלגיו כתרא עילאה מלבר כו' ומבריח לקצה התחתון ג"כ והוא עד בחי' נה"י סוף העשי' כידוע).

וביאור הדבר הנה כתיב לא20 יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל כו', פי' ישראל21 לי ראש כי ברא22 כרעא דאבוה הוא ומאחר שנאמר בני23 בכורי ישראל

רכה

הרי הבן שרשו במוח האב והוא נק' כרעא דאבוה וזהו לי ראש כו'. והענין הוא להיות ידוע שיש ג' כחות באדם שנק' נר"נ משכן הנשמה במוח והרוח בלב והנפש בכבד וג' כחות רוחניי' הללו הן בחי' כחות היולים לא כשאר הכחות שבאברי האדם שכל א' כח פרטי מצוצמם רק לפי ערך חיות אותו האבר בפרט בלבד, אבל ג' כחות הללו הן הנה בחי' כחות היולים דהיינו שכל א' מהם הוא כח היולי כללי שנכללים בו כמה מיני כחות של אברים פרטיי' ואינו בא עדיין בערך לבחי' ההתחלקות לפרטי ניתוח הכחות של האברים לכל א' כפי טבעו ומזגו רק כולן כא' כלולים בו בהעלם, אך אח"כ מתחלקים ממנו ריבוי הפרטי' של האברי' בניתוח רוחני וגשמי בכל א' לפי טבעו, וזהו הנק' כח היולי כידוע (בטפה שנק' כח היולי להיותה כוללת כל פרטי התחלקות האברי' בהעלם גדול כו' כמ"ש במ"א). אמנם ג' כחות נר"נ הנה היותר עליון נק' כללי יותר והתחתון הימנו נכלל בו ואינו כללי כ"כ רק לכלול מה שמסתעפי' ממנו בלבד והתחתון הימנו נק' פרט לגביו והוא כללי ג"כ אבל רק במיעוט היותר אחרון כמו דמיון ענפי האילן שהשרשי' הן הכלליי' לכל ענפי האילן והענפים שבאמצעו כוללים כל מה שיסתעף מהם וכן עד ענף היותר אחרון ומכח הצומח שבשרשי' יצמח הכל כו'. כך בחי' נר"נ הנה בחי' הכח הראשון המקור הכולל הכל הוא הנשמה שבמוח שכל הכחות כלולים בה כידוע דגידי המוח מתפשטי' בכל האברי' וגם מה שהלב פליג חיות לכל האברי' נכלל במוח ונק' כח היולי הכללי יותר מכולם, ואחריו מסתעף כח היולי פרטי יותר והוא כח הרוח שבלב, אמנם הוא בחי' כח היולי כללי לכל החיות שבדם האברי' שלמטה הימנו המלובש בכבד והנפש הוא הדם שבכבד שולח חיות ג"כ לכל האברי' אבל מקבל מן הלב תחלה והלב מקבל מן המוח, והן ג' כלים לנר"נ בבחי' כחות היוליי' כלליי' וכאו"א נכלל בעליון הימנו כנ"ל בדמיון האילן וכמ"ש כי24 האדם עץ השדה כו'. ונמצא מובן עכ"פ מכ"ז שע"י משכן הנשמה אשר במוח דוקא שהוא כח ההיולי הכללי יותר מתפשט על ידו דוקא כל פרטי חיות הנפש עד ציפורן הרגל, ולפ"ז הרי הנשמה שבמוח כמו בחי' ממוצע שע"י יומשך מן כלל עצם הנפש להתמשך בכל פרט ופרט של ניתוח האברי' עד היותר אחרון כו'. וככל הדוגמא הזאת באדם שלמטה יובן בבחי' האדם העליון כמ"ש על25 הכסא דמות כמראה אדם כו'. דהנה כתיב לכבודי26 בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שהן ג' מדריגות דנר"נ הנ"ל, נשמה בבריאה בחב"ד שבמוח ורוח ביצי' ונפש בעשי', שמתלבשי' בג' כלים מוחא ולבא וכבדא כו' כנ"ל (וכללות כולם הוא בחי' אדם דבריאה שנק' אדם קדמון ולמטה נק' אדה"ר כו') וידוע בדרז"ל דישראל27 עלו במח' שבמוחין חב"ד כו' דהיינו בבחי' המוחין שבראש וז"ש ישראל לי ראש וכמ"ש בני בכורי ישראל כמו הבן ששרשו במוח האב כו', וע"כ ע"י נשמות ישראל בשרשם למעלה בבחי' נשמה שבמוחין העליונים נמשך הארת אא"ס מבחי' שמו הגדול הנ"ל (שהוא כדמיון אור הנפש עצמה באדם למטה) לכל ההשתלשלו' דקו כו' בבחי' התחלקות פרטי פרטיות עד סוף עולם העשי' אך שהולך ובא מכלל לפרט שלו כנ"ל

רכו

בג' מיני כחות דנר"נ כו' דהיינו שנמשך מבחי' המוחין דא"ק לבחי' רוח שביצי' שהן בחי' כללות המדות דאצי' ומשם נמשך לבחי' המל' שנק' נפש בכלל ועד"ז מאצי' לבי"ע הנה תחלה כללות ההארה מאיר בנשמת אדה"ר ששרשו בבריאה (כמו בחי' א"ק בכללות דבי"ע כמ"ש לכבודי בראתיו יצרתיו כו') וממנו מקבלים האבות שהן המרכבה לבחי' חג"ת והוא בחי' רוח שביצי' ואח"כ מתפשט בס"ר נש"י שכלולים בע' נפש דיעקב, ועד"ז באצי' יש ג"כ בחי' בי"ע ובחי' הבריאה שבאצי' הוא בחי' א"ק שבאצי' שהוא אור אבא או א"א וע"י ומשם נמשך אל האבות שהן בחי' חג"ת דז"א שהוא בבחי' יצי' ואח"כ במל' דאצי' שכוללת ס"ר נשמות, והן ע' נפש דיעקב וכידוע בפי' שמע שם ע' כו'. וזהו דרך כללות, ודרך פרטות יש בס"ר נש"י ג"כ בחי' חב"ד חג"ת נה"י והן שנק' ראשי בנ"י או עיני העדה וכה"ג. ויש נשמות שבבחי' מדות דיצי' ויש נשמות שבבחי' נפש דעשי' ונק' בחי' עקביי', ובכללות דא"ק נק' עקבות משיחא, וכן בפרט בציור קומת אדם תתאה דמל' דאצי', וזהו בחי' יעקב עקביי' כרע' דאבוה שהן נשמות שבעקבות משיחא בבחי' עקביי' דא"ק בכלל ושרשם במוחין לי ראש ולכך אמר לו לא יעקב יקרא שמך כ"א ישראל לי ראש להיות שרשם הראשון הוא בחי' אדם דבריאה בחי' כח היולי הכללי יותר כנ"ל, וע"כ ע"י נשמות ישראל דוקא נמשך מבחי' מל' דא"ס שלפני הקו שנק' שמו הגדול עד למטה מטה בסוף בחי' העקביי' דעשי' וגם להיות בחי' תענוג גשמי בא"י ארץ חטה ושעורה28 כו' בחי' ג"ע דעשי' ממקור כל התענוגים דעוה"ב שבבחי' מל' דא"ס כנ"ל. וזהו ענין יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה כנ"ל וד"ל.

והנה אמרו בזהר דתלת קשרין הן29 ישראל מתקשראן באוריי' ואוריי' בקוב"ה כו' דהנה הגם שמבואר למעלה שע"י שרש נש"י שעלו במח' כו' הן כמו בחי' אמצעי להמשיך מבחי' עצמות אא"ס ב"ה בכל העולמות עדיין לא יובן דבר זה דהאיך אפשר להיות בחי' ממוצע מאחר ששרש נש"י הוא רק בבחי'30 החכ' שבראש ובעצמו' אא"ס אמרו לאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל וכמ"ש חכים ולא בחכ' ידיע' כו' וכמא' לית מחת"ב (אפי' מח' דא"ק כו') ואם מפני שאמר כל הנק' בשמי לכבודי כו' שהן שרש נש"י כנ"ל הרי אין זה רק בבחי' המוחין דחכ' כו' כנ"ל. אך הנה ע"ז אמר הטעם משום דתלת קשרין הן ישראל מתקשראן באוריי' ואוריי' בקוב"ה כו', שיש עוד ממוצע למעלה שמחבר קוב"ה וישראל והוא אוריי' דמתקשראה בקוב"ה שהוא בחי' עצמו' אא"ס שנק' שמו הגדול כנ"ל, וזהו פי' ברוך31 ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' אלקי ישראל מפני שעלו במח' לי ראש, אך כדי שיומשך מבחי' עצמות אא"ס שלמעלה זהו שאמר ברוך ה' כו' מעלמא דאתכסיי' שהוא בחי' העלם אור עצמותו ממש שנק' שמו הגדול לעלמא דאתגלי' עולם דעקודי' נקודי' כו' נאצל ונברא כו' שנמשכו מבחי' הקו כו' (והיינו שיומשך ממל' דא"ס בג"ר דא"ק ויהי' נק' אלקי ישראל לי ראש כנ"ל) ובחי' ברכה

רכז

והמשכה זו היא ע"י התורה דוקא משום דמתקשראה בקוב"ה עצמו שהוא עצמות אא"ס כנ"ל. ולהבין זה יש להקדים תחלה ענין מ"ש בתורה ואהי'32 אצלו אמון שעשועי' יום כו'. דהנה בחי' מל' דא"ס שלפני הקו כנ"ל שנק' שמו הגדול נק' ג"כ בשם בחי' התעגוג הפשוט שבעצמו' א"ס ב"ה ונק' בל' המקובלי' הראשוני' בשם שעשוע המלך בעצמותו (כמ"ש בס' עמק המלך ע"ש) ומ"ש33 אוריי' מתקשרא בקוב"ה היינו שנמשך בחי' הארה מאור אותו התענוג והשעשועי' הפשוטי' שבעצמותו ממש לבחי'34 החכ' שבתורה כמו שהיא בשרשה בעצמו' אא"ס שהוא35 המדע כו', כי אוריי' מח"ע שבעצמות א"ס נפקת. ועד"מ שאנו רואים בחכמת אדם שתאיר פניו בתענוג גדול מעצמו' התענוג הפשוט שבעצמו' נפשו ע"י שחידש איזה חכמה חדשה כמו ר'36 אבהו דצהבו פניו מפני שמצא תוספתא חדת' וכה"ג, והיינו מפני ששרש החכ' קבועה בנפש בבחי' עצמיות (ע"כ עצם התענוג מתלבש בה וע"כ כל המהות של הנפש נק' ע"ש החכמה שבה נפש המשכלת או נפש המדברת וכמ"ש במ"א). וע"כ ראשית גילוי התענוג העצמי הוא בכח החכמה כו'. וכך יובן למעלה שבחי' ראשי' גילוי אור תענוג ושעשוע המלך שבעצמו' ממש הכל הוא בחכ' שבתורה וז"ש ואהי' אצלו כו' שעשועי' וזהו37 אוריי' מתקשרא בקוב"ה שהוא עצמות השעשועי' וישראל שנמשכו מתענוג של הטפה שבמוחין שבראש מתקשראן בבחי' התענוג והשעשועי' שבעצמו' חכ' דא"ס שהוא התורה, ווהו ישראל מתקשראן באוריי' כו'. ונמצא ע"י התענוג שבאוריי' הוא בחי' ממוצע ממש להמשיך מעצמו' השעשועי' למטה ע"י ישראל דמתקשראן באוריי'. ונמצא שניהם אמת, דגם דלית מחתפ"ב אפי' מח' וחכ' דא"ק, אבל שרש חכ' שבתורה שהיא בחי' עצמיות חכמתו דא"ס ב"ה בה נתפס כמ"ש דאוריי' מתקשרא בקוב"ה וכמ"ש ה'38 קנני ראשית דרכו. וזהו שאמרו בשביל39 התורה שנק' ראשי' וגם בשביל ישראל שנק' ראשי' תבואתו מטעם הנ"ל, אך התורה למעלה מישראל כו', ומאמצעות בחי' ג' קשרין הללו בג' מדריגות דעונג העליון נמשך ונשתלשל הארת העונג האלקי גם עד למטה מטה להיות בבחי' מקור כל תענוגי העוה"ב כנ"ל עד בחי' תענוג הגשמי דארץ חטה שמקבל מג"ע דעשי' כו' (ובזה מתורץ מ"ש ועמך40 כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהוא העוה"ב שמזה מביא ראי' דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב לפי שמשרשם נמשך שרש התענוג של העוה"ב וזהו ירשו ארץ שיורשים את שלהם כו' וד"ל).

רכח

ובכ"ז מובן מארז"ל ויתר41 הקב"ה על עון ע"ז ג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה כו'. ולכאורה הנה זה המאמר פלאי מאד, דאם ר"ל על איש שעובר על ג' עבירות הללו החמורות ע"ז ג"ע וש"ד ולא ביטל מעולם מצות ת"ת שויתר לו על ג' הללו, הלא נאמר ולרשע42 אמר מה לך לספר חוקי כו'. אלא הכונה כך הוא שע"י שאר עבירות גם כמו ג' עבירות החמורות הנ"ל אין גלות השכינה כ"כ כמו ע"י ביטול תורה שגלות השכינה הוא ענין ובחי' הסתלקות אור האלקי מכללות נש"י ומתלבשת בע' שרים וגם שיהי' ריבוי עוונות וחטאים כשלג ילבינו ע"י המשכות י"ג מדה"ר וכה"ג והיינו אמרו ויתר הקב"ה שמוותר ומרבה לסלוח אבל לא ויתר על ביטול תורה ולא מצד העון שהוא חמור יותר מגזל ועריות וכה"ג אלא מטעם שביטול תורה הוא הגורם ביותר בחי' גלות השכינה בע' שרים מכל העוונות כו'. ולהבין זה הנה ידוע מ"ש בזהר דרמ"ח43 פיקודין נק' רמ"ח אברי' דמלכא ושס"ה ל"ת הן בחי' שס"ה גידין כי כל אבר הוא מבשר גידין ועצמות כו', וענין הגידין שבהן הוא בחי' סיבוב הילוך הדם הוא הנפש בכל האברים ועצם הגידים הן בחי' כלים שעל ידן יצא האור והחיות דרך אידים דקים להתחלק החיות בכל אבר ואבר לפי מזגו וטבעו כו'. וכן יובן למעלה בבחי' רמ"ח אברי' דמלכא שהן רמ"ח מ"ע רמ"ח בחי' המשכת גילוי אוא"ס באצי' בבחי' כלים מכלים שונים כמו חסד דרוע' ימינא וכה"ג וכידוע ושרש הל"ת בבחי' שס"ה גידין שברמ"ח אברי' דמלכא הללו (להיות הל"ת מבחי' הגבורות והוא בבחי' דם הוא הנפש שהוא מבחי' הגבורות ושרש רמ"ח מ"ע מבחי' החסדי' וכמ"ש במ"א שמזה הטעם שרש הל"ת גבוהי' ממ"ע וז"ש שמי44 עם י"ה שס"ה כו') והנה כשבנ"י אין מקיימין איזה מ"ע ועוברין על איזה ל"ת ודאי נעשה בחי' פגם וחסרון גילוי אור האלקי בא' מרמ"ח אברי' דמלכא (שלכך א' ועשיתם45 כאילו עשאוני כו') אמנם לזה יש תיקון למלאות החסרון והפגם שברמ"ח אברי' כו' ע"י המשכת מקור הרחמים רבים כנ"ל. אך ע"י עון ביטול תורה הנה הפגם והחסרון הוא בבחי' הכלי של בחי' ח"ע שמשם שרש התורה כנ"ל דאוריי' מח"ע נפקת, והיינו שנעשה בחי' מסך והסתר שלא יאיר ממקור התענוג הפשוט גם בחכ' שבעצמו' הנ"ל מפני שאין קול קורא בתורה להמשיך אא"ס מבחי' ראשי' גילוי השעשועי' העצמיי' בחכמתו העצמית, וז"ש אין46 קורא בשמך דהיינו בשמו הגדול הנ"ל שהוא עצמות אא"ס מקור כל התענוגי' העליונים אין קורא וממשיך משם גילוי אור התענוג בחכ' שבתורה כו', ובסיבת זה מסתלק אא"ס מכל העולמות כי בחי' החכ' שבראש כולל כל פרטי ההשתלשלו' דאורות בכלים מכלים שונים כידוע במשל המוחין שבראש האדם שכוללים כל חיות רמ"ח אברים כו', וע"כ דוקא ע"י ביטול תורה נעשה בחי' גלות השכינה למטה יותר מכל העונות ולא ויתר הקב"ה למחול

רכט

העון כי אין זה מצד העון אלא מטעם בחי' ההסתרה על כלי החכ' שלא יאיר אור ממקור הראשון כנ"ל וד"ל. ובזה יובן מ"ש על47 מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי כו' ופי' ארץ כמ"ש השליך48 משמים ארץ כו' שהוא בחי' גלות השכינה שע"י ביטול תורה יותר מכל העונות וארז"ל מפני מה חרב בהמ"ק מפני49 שלא ברכו בתורה תחלה. ולכאורה אינו מובן מ"ש ברכו בתורה, דהל"ל על התורה מהו בתורה הלא הברכה היא לפני קריאת התורה ולא בתורה כו'. אך הענין הוא שלא המשיכו בחי' ראשי' המשכת גילוי אא"ס בתענוג שבחכ' וזהו פי' ברכו לשון המשכה מעצמות אא"ס בחכ' שבתורה. ומ"ש תחלה היינו להיות כי בתורה נמשך מבחי' ראשי' הגילוי דעצמו' אא"ס עצמות השעשועי' ולכך חרב בהמ"ק מטעם הנ"ל בענין ביטול תורה שגורם ביותר בחי' גלות השכינה וד"ל.

והנה בחי' הגלות נמשל לשינה כמ"ש ויקץ50 כישן ה' עורה למה תישן ה' וכיוצא. ולכאורה זה פלא גדול וכי יש בחי' שינה לפני המקום כו' הלא אין לו גוף כו'. אך הענין הוא כנ"ל בענין גלות השכינה שהוא בחי' הסתלקות אור אלקי מכללות נש"י וגם51 בשרש שרש כנ"י הראשון שנק' לי ראש כנ"ל גם שם מסתלק אור עצמות המאציל מבחי' המוחין שבראש (דא"ק בכלל ובז"א בפרט כו') וזהו הנק' בחי' שינה למעלה כבי' שנק' בחי' דורמיטא שהוא הסתלקות המוחין מפני בחי' ההסתר והמכסה שנעשה ע"ג המוחין שמסיבת זה תפול השינה. עד"מ בחי' שינה באדם למטה שהשינה52 באה ע"י המאכל שאוכל הוא המביא לידי שינה כי פסולת המאכל שלא נברר בקיבה עולה מן הכבד ללב ומלב למוח עולים אידים גשמיי' שנעשה מפסולת המאכל ונעשין כמו מכסה ממש לכסות על המוחין להסתיר ולהעלים בלתי יוכל אור השכל להאיר בכלי המוחין, והוא בחי' השינה במוח. וממילא גם ב' כחות האחרים ההיולים בלב וכבד שהן בחי' רוח ונפש ג"כ עולין בבחי' הסתלקות למעלה בכח היולי שבמוחין הכללי, כי נר"נ כל א' עולה בעליון הימנו כנ"ל, ואז ממילא לא נשאר בלב ג"כ רק בחי' קיסטא דחיותא מבחי' רוח החיים שבלב ורק כח התנועה בנפש הוא הדם שבכבד ולא כח ההרגש כו', ומפני זה בלתי מתפשטין ג' כחות היולים הללו נר"נ בניתוח התחלקות האברים כמו בהקיץ שהשכל מאיר במוח ומתפשט ללב ומלב לכבד ומתחלקי' לכל פרטי האברים כו', וע"כ ממילא מובן שבבחי' שינה שבנשמה שבמוח ממילא נכלל בחי' שינה שבכל האברים שמקבלים מלב וכבד כו'. ולמעלה יובן מזה שבחי' שינה העליונה במוחין דא"ק בכלל כמו בזמן הגלות שנאמר עורה למה תישן ה' כו' ממילא נכלל בזה בחי' שינה בשאר האורות דרוח ונפש בכלל ובפרטי האורות המתלבשים בכלים מכלים שונים עד סוף האצי'. ולזה אמר בזהר קוב"ה53 בגלותא אסתלק לעילא לעילא, קוב"ה

רל

בחי' ז"א בפרט או בחי' א"ק בכלל ובגלותא הוא בחי' הסתלקות האורות מן הכלים בנר"נ שבאים מלובשים במוחא לבא וכבדא שנק' בי"ע כנ"ל, וע"כ יש מקום אז ליניקות החיצוני' דע' שרים. עד"מ אדם הישן שאינו מרגיש בזבובים היונקים מנקבי העור גופו וגם בפניו כו'. וכידוע דע' שרים מקבלי' מאחוריי' כו', וזהו הן הן54 גבורותיו גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק כו' ולזה אמר ויקץ כישן ה' וכמ"ש קומה55 ה' וממילא יפוצו אויביו שהוא רק כדמיון אדם שקם מן השינה וכמו בזמן אחשורוש שנאמר בלילה56 ההוא נדדה שנת המלך כו' וסיבת השינה בא מבחי' פסולת הרע דנוגה שלא נברר עדיין שעולה בנר"נ להיות כמו בחי' מסך מסתיר על בחי' מוחין העליוני' בכלל ובפרט כנ"ל, אבל בזמן בהמ"ק מפני הקרבנות שביררו לכל הע' שרים הנה לא ינום ולא יישן כו', ולכך ביטל57 יוחנן כה"ג את המעוררי' שאו' עורה למה תישן כו'. ומשחרב58 בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו רק ד"א של הלכה לעוררו בזה מבחי' השינה העליונה הנ"ל וכמ"ש השמיעני59 את קולך קלא דאוריי' כו' לפי שע"י קול דתורה נמשך מעצמו' התענוג הפשוט להאיר בכלי המוחין דח"ע כנ"ל וה"ז כמו שנתעורר איש מן השינה שיאיר אור השכל מלמעלה הימנו כו'. ובעון ביטול תורה גורמים ביותר בחי' השינה מטעם זה לפי שאין התעוררות מלמעלה מן החכ' כו' ולכך נק'60 בחי' גלות השכינה שהוא בחי' השינה הוא ביותר ע"י עון ביטול תורה מכל העוונות כנ"ל וד"ל.

וזהו עולת תמיד העשוי' בהר סיני לריח ניחוח כו'. פי' ריח ניחוח הוא ריח הקרבנות שמעוררים מבחי' השינה למעלה עד"מ בנפש האדם למטה הנה אנו רואים שע"י הריח טוב והחזק שיריח יתעורר מיד. ויש בזה ב' דברים, הא' שע"י ריח הטוב והחזק יסתלק בחי' המכסה מן האידים הגשמיים מעל המוח כנראה בחוש וחוזר ונמשך אור וחיות במוחין בהתחדשות ומן המוח ללב ולכבד וכל ג' כחות היולים הללו עם כל פרטיהם מתחדשי' באור וחיות חדש ממש. והב' הוא אחר שהריח הטוב עולה למוח מיד חוזר הוא לירד למטה מן המוח אל הלב (והוא בנקב הב' שבחוטם שהוא בחי' שוב כו') ונעשה בחי' נחת הרוח ותענוג גדול המשיב את הנפש כו', והוא הנק' ניחוח שבא למטה בלב מלמעלה כו'. וכל אלה הוא למעלה ע"י הריח של הקטר חלב ודם מן הקרבנות. כי הגם שהחלב ודם גשמי ה"ז בחי' העלאה ובירור משרש הבהמה בבחי' פני שור למעלה ועד"ז עד למעלה כמו באדם ריח המאכל וכמ"ש לחמי61 לאשי ריח ניחוחי כו'. והנה החלב הוא בחי' המובחר של הדם דהיינו בחי' אור התענוג שבנפש מלובש בחלב שנברר המובחר מן הדם וכמו חלב62

רלא

ודשן תשבע נפשי בעונג כו', וכמו שנראה בחוש הטבעי שישמן אדם בחלב מרובה רק ע"י התענוגים שמקבל תמיד, וכן בעל תענוג ביותר יותר יתמלא חלב כו' ולמעלה ג"כ ע"י בחי' התענוג הגשמי שנתעלה מהקטר החלבים של הקרבנות מעוררי' למעלה בחי' ריח ניחוח טוב בבחי' תענוג דוקא, והוא ע"י בחי' ארי' דאכיל קרבנין שנתמלא עי"ז בבחי' התענוג העליון והיינו בחי' המשכת תענוג העליון מלמעלה מעלה עד למטה מטה, וזהו ריח ניחוח עד"מ נח"ר שנמשך מן עליי' הריח אל הלב בתענוג מורגש מאד כנ"ל. וז"ש בקרבן נח וירח63 ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף עוד כו', ונמצא ע"י ריח הקרבנות נתעורר מבחי' השינה כמו עד"מ הריח העולה שמסיר המכסה כנ"ל, ועוד שנמשך בחי' ניחוח מעצמות התענוג העליון עד למטה מטה כו'. וזהו פי' ריח ניחוח להוי' שנאמר בכל הקרבנות, פי' ניחוח לשון המשכה מלמעלה למטה לשם הוי' (שהוא בחי' א"ק בכלל או ז"א בפרט כנ"ל), ולכך ביטל יוחנן כה"ג את המעוררי' כנ"ל וד"ל.

(והנה עכשו תפלות64 במקום קרבנות תקנום כידוע ואמר65 בזהר דשעת צלותא שעת קרבא וכמ"ש בחרבי66 ובקשתי ותרגומו67 בצלותי ובעותי ואמר עוד בזהר68 דמאן דקטיל לחווי' יהבין לי' ברתא דמלכא כו', ולהבין כ"ז הנה כמו שע"י69 תמיד של שחר הי' מכופר עון ביטול תורה של לילה וע"י תמיד של בה"ע הי' מכפר על עון ביטול תורה דיום מטעם הנ"ל שהקרבנות דתמידין הן לבחי' ריח ניחוח להוי' לעורר מבחי' השינה כמו ע"י התורה כו' כך עכשו ע"י תפלה של שחר ומנחה וערבית שהן במקום תמידין דוקא כידוע).

וביאור הדבר איך יש בחי' ריח ניחוח גם בתפלה. הנה אמר בזוהר70 דכד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו' וגם ארז"ל במקום71 שבע"ת עומדין כו'. והענין הוא כמ"ש איזהו72 גיבור הכובש את יצרו, שהוא בחי' בע"ת73 דמשכי' לי' בחילא יתיר כמ"ש בזהר דהיינו לכבוש יצרו בין בועשה טוב בין בסו"מ. וביאור הדבר ידוע להיות כי במ"ע יש ג"כ גבורה אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים

רלב

לק"א74 כו' להיות היפוך הטבע והרגילות כו', ובחי' גבורה הוא לכבוש הטבע המנגד כו'. וז"ש ושבתם75 וראיתם בין עובד אלקים כו', וכל שאינו שונה ק"א פעמים אינו נק' עובד אלקים. ולכאורה למה לא אמר שם הוי'. אך הענין כמארז"ל על הנעלבין ואינן עולבין כו' על76יהם או' הכתוב כצאת השמש בגבורתו. ולכאורה מה שייך לזה פסוק זה דוקא. אך הענין הוא כידוע בפי' כי77 שמש ומגן הוי' אלקי', דשם אלקי' הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' להעלים ולהסתיר כו', ומזה נמשך שרש הטבע כו' ונק' עובד אלקים78 (שהוא גי' הטבע) כשמהפך הטבע לפי שעובד ומתקן לשם אלקים שרש הטבע מפני התגברות אור שם הוי' לצאת מנרתק ומגן המסתיר שהוא שם אלקים. וז"ש כצאת השמש שהוא שם הוי' עצמו' המאור בגבורתו לצאת מנרתקו, כמארז"ל לעתיד79 יוציא חמה מנרתקה כו'. והוא ע"י בחי' הגבורות שלמטה כמו איזהו הנק' גיבור הכובש את יצרו בסו"מ בהיפוך הטבע גם מתאוות היתר למשול ברוח המתאווה וכובשו וכך למעלה דרכו80 של איש לכבוש כו' כמו שיגבר אור השמש עצמו כו' ויתגלה מבחי' שמו הגדול סובב הכללי להשפיע עד למטה מטה כנ"ל, כי באתדל"ת אתדל"ע כידוע וד"ל. וזהו מאן דקטיל לחוויא דקטיר לרגלוהי דנוק'81 כו' שהוא נוגה דמפתי לאתתא כו' בסו"מ וע"ט יהבין לי' ברתא דמלכא שהוא שם אד' או שם אלקים, כי נק' עובד אלקים מטעם הנ"ל וד"ל. ופי' יהבין לי' שלא יסתיר שם82 אד' ואלקים ויכול תמיד להמשיך מעצמות אא"ס באבי"ע כו' וד"ל. וכמו שע"י בחי' גבורה כך ע"י בחי' חסד כמו ע"י צדקה וחסד נתעורר אור חסד עליון להאיר בהתגברות כמ"ש כי83 גבר עלינו חסדו להיות ח"ס דלי"ת לשם אד' דלית לה כו' שלא יסתיר ולא יהי' יניקה לחיצוני' ג"כ כלל וכלל כי יגרשו מכח בחי' הגבורות שבחסד עליון זה וד"ל. וזהו בחי' ריח ניחוח שבתפלה לעורר ע"י ביטול רצון מלמטה בבחי' גבורו', והוא נעשה בחי' הריח לעורר למעלה בחי' תגבורת חסד עליון שנק' ניחוח כו', והיינו ע"י מלחמה שיתגבר על יצרו וקטיל לחוויא לאכפי' לסט"א בב' יצריך כו', ונק' שעת קרבא ותרגום בחרבי ובקשתי כו' ויהבין לי' ברתא דמלכא דא צלותא שהוא גילוי אור הוי' באד'. וע"כ כמו שע"י התמידין הי' כפרת עוונות ביום ולילה כנ"ל כך ע"י התפלה מטעם דאתכפי' סט"א כו' (והיינו אפי'84 נחש כרוך על עקבו לא יפסיק התפלה כו').

רלג

ומעתה י"ל מ"ש עולת תמיד העשוי' כו' מהו העשוי' כו'. דהנה מה שעכשיו בחי' התפלה ובזמן בהמ"ק התמידין נק' עולת תמיד לריח ניחוח כבר היא עשוי' בהר סיני גם קודם שנאמרה פ' התמידי', להיות שבהר סיני כשקיבלו ישראל את התורה הי' בחי' גילוי אא"ס מעצמותו ממש מבחי' שמו הגדול כמ"ש אנוכי 85פי' מי שאנוכי סתימו דכ"ס כו'. והנה סיבת בחי' הירידה הזאת הוא מפני שנתאוה86 הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' דוקא, כי סוף מעשה עבמ"ת כידוע. וזהו העשוי' מכבר בהר סיני להיות לריח ניחוח מבחי' בירורי נוגה בסו"מ וע"ט ממעשה התחתוני' כנ"ל. אך איך יכול להיות עכשיו ג"כ בבחי' הבירור דסומוע"ט במ"ע ול"ת כמו במ"ת לעורר מבחי' עצמות אא"ס אנכי מי שאנכי כו' הנה הטעם הוא לפי שבמ"ת מפני עוצם בחי' ההתגלות מעצמו' אא"ס ב"ה כשירד ה' על הר סיני ואמר אנוכי כו' נזדככו אז בנ"י מחומריות גופם לגמרי כמ"ש ויחרד87 כל העם אשר במחנה כו' בבחי' ביטול המציאות ממש, וכמארז"ל על88 כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן ממש כו' ועלה שרש נשמתם במקור חוצבם בעצמות אא"ס שלפני הקו כו'. וידוע דאנוכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום89 כו' שעי"ז פרחה נשמתן כי שאר הדברות מפי משה שמעו כמ"ש דבר90 אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות כו', ואנוכי כולל כל רמ"ח מ"ע91 ולא יהי' לך כולל כל שס"ה ל"ת ודבר ה' יקום לעולם וגם עכשיו דבריו חיים וקיימים. וע"כ גם עכשיו יש בכאו"א מישראל בחי' גילוי אא"ס מבחי' אנוכי כו' כמו במ"ת להמשיך מבחי' עצמו' התענוג כו' ע"י רמ"ח מ"ע הכלולים באנכי וע"י ביטול הרצון במל"ת לאכפי' ממשיך ג"כ מבחי' העצמו' כנ"ל. והיינו לריח ניחוח שבכל המצות שנעשה ונגמר בזמן מ"ת, וזהו עולת תמיד העשוי' בה"ס וקאי על בנ"י שמעלין תמיד ריח ניחוח טוב בבחי' הבירורי' דסומוע"ט שזה עשוי מכבר בהר סיני מטעם הנ"ל וד"ל.

לריח ניחוח אשה לה' כו'. הנה י"ל מה שפעם אמר אשה92 ריח ניחוח לה' ובכאן אמר תחלה לריח ניחוח ואח"כ אשה לה', וכך יש כמה פסוקי' בקרבנות שפעם מקדי' אשה לריח ניחוח ופעם מקדי' ריח ניחוח לאשה כו'. אך הענין הוא דבפי' אשה יש ב' מדריגות א' בחי' דכר וב' בחי' נוק', כי אשה ואיש שניהם לשון אש כמו ואל93 אישך תשוקתך ולזאת94 תקרא אשה כי אל אישה תשוקתה ברשפי אש שלהבת, והאיש הוא בחי' דכר. וזהו ההפרש בין אש דדכר לנוק' בדכר אש יו"ד

רלד

ובנוק' אש ה"א, והוא בחי' המשכת מ"ד דדכורא שנמשך ברשפי אש התשוקה להשפיע נק' אש יו"ד דחכמה מקור המשכת מ"ד כידוע, ובחי' העלאת מ"נ דנוק' נק' אש ה"א ברשפי אש התשוקה לקבל השפע כו' (כידוע בדרז"ל איש95 ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן, כי אותיו' י"ה דאיש ואשה מתחברין יחד כשזכו להתקדש ביחוד כו'). וכן יובן באש הקרבנות, דהנה ידוע דאש על הקרבן מצוה96 להביא מן ההדיוט ונק' אש של הדיוט כמ"ש אש97 תמיד תוקד על המזבח כו' וכשמקריב הקרבן באש של הדיוט אח"כ נמשך בחי' אש שלמעלה הרוחני האלקי ובזהר98 נק' בשם ארי' דאכיל קרבנין כו' והוא האש שנמשך מבחי' הגבורות העליונות דפני ארי' שבמרכבה כו', והרי האש של הדיוט הוא בחי' העלאה למעלה כמו העלאת מ"נ דאש דנוק' ע"כ נק' אשה לשון נוק'. ובחי' אש שלמעלה דארי' כו' בא בבחי' המשכה מלמעלה למטה כמו בחי' אש דאיש שנק' המשכת מ"ד להשפיע כנ"ל, וה"ז בחי' יחוד משפיע ומקבל. וע"כ נאמר פעם אשה בבחי' מ"ד ופעם בבחי' מ"נ כפי אופן הקרבן, והיינו כשמקדי' לומר ריח ניחוח99 אשה לה' היינו בבחי' מ"ד דדכורא שנק' ניחוח אשה לה' מלמעלה למטה כמו התפלה שבמקום תמידין שנמשך מלמעלה אחר בחי' ההעלאה מלמטה כו', וכאשר מקדי' לומר אשה לריח ניחוח ר"ל בבחי' העלאת מ"נ דנוק' אש ה"א שיעלה למעלה לריח ניחוח לה' להיות אח"כ המשכת מ"ד כמ"ש אש תמיד תוקד שהוא בחי' העלאת מ"נ התמידי'. אך מ"ש עולת תמיד העשוי' הכונה על בחי' אשה ריח ניחוח שבא מלמעלה למטה כמובן מתוך כל הנ"ל וד"ל.

והנה ארז"ל האכל100 יאכל בב' אכילות כו' א' אכילת מזבח והב' אכילת אדם והוא מה שהכהנים101 אוכלין אחר ההקרבה ע"ג המזבח ובעלים מתכפרין כו'. וכך הוא למעלה א' בחי' אכילת מזבח העליון הוא ענין יחוד הנ"ל באש שלמטה ואש שלמעלה שאש שלמטה הוא מן בחי' הבהמה שנקרבה ועלה בשרשה בבחי' פני שור כו' ונמשך מבחי' פני ארי' לאכול הקרבן ונק' בחי' אש שלמעלה וכ"ז אינו אלא בבחי' המרכבה דפני ארי' כו'. אבל הנה כתיב ועל102 הכסא דמות כמראה אדם שע"ג המרכבה כו', וכמו שמבואר בענין יחוד הנ"ל כך יש בחי' יחוד יותר עליון והוא בבחי' אכילת אדם שע"ג הכסא כו', דהיינו כידוע שיש ב' בחי' אדם א' בחי' אדם תתאה שבמרכבה כמ"ש ופני103 אדם לארבעתן (ובזוהר104 נק' אנפי זוטרא או כרובי'

רלה

כרביא כו') והב' בחי' אדם עילאה שעל הכסא כו' כמ"ש כמים105 הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, דהיינו לפי ערך בחי' העלאת מ"נ דאדם התחתון שבמרכבה לגבי אדם העליון כך נמשך אור בחי' מ"ד מבחי' אדם העליון לאדם התחתון למהוי106 אחד באחד שהוא בחי' יחוד זו"נ בכלל, וכמ"ש לבבתני107 אחותי כלה כו' כידוע. וגם כאן הוא בדרך הנ"ל, דלפי ערך בחי' תשוקת רשפי אש שלהבת י"ה מבחי' אדם התחתון שהוא בחי' המל' כמ"ש רשפיה108 רשפי אש כו' וכמ"ש ואל109 אישך תשוקתך כו' כך נמשך ג"כ בחי' אש שלמעלה דאיש שהוא בחי' מ"ד דז"א כמ"ש ה'110 איש כו' ברשפי אש האהבה וכמ"ש מה111 יפית כו' אהבה בתענוגי' מלמעלה למטה הבאה ברשפי אש התלהבות התענוג כו' והוא הנק' אש שלמטה ואש שלמעלה בבחי' אכילת אדם כנ"ל בענין אש שלמטה ואש שלמעלה באכילת מזבח (וב' מיני יחודי' הללו הוא ההפרש בין בחי' אכילה לבחי' התפלה כמ"ש במ"א בענין פתח112 במזבח וסיים בשולחן כו'). וז"ש עולת תמיד כו' לריח ניחוח אשה לה' להיות מקור כל בחי' המשכת מ"ד דז"א ממקור הגבורות העליונות שנמשך בבחי' הריח (דחוטמא113 דע"י מבחי' חיי דחיין) מעצמות אא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל.


1) שבת. . תמוז: בכת"י ב: שבת שמברכין ר"ח אב.

2) עולת תמיד: נמצא בשינויים ובאריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ה ע' א'תרסד. ובתוס' קיצורים והגהות באוה"ת פינחס ע' א'קכה. בשינויים ותוס' הגהות באוה"ת שם ע' א'קלז וע' א'קמ. ובשינויים באוה"ת בלק ע' א'ד (ד"ה לא הביט און ביעקב). קטע מהמאמר בשינויים ותוס' הגהות באוה"ת שם כרך ה' ע' א'תרעט.

3) עולת תמיד העשויה בהר סיני: במדבר כח, ו.

4) דקודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד: פדר"א פ"ג. וראה סה"מ באתי לגני ח"א ע' כד וע' ר. אוה"ת יתרו ע' תתלט.

5) כבי': בכת"י ב וכת"י ג: כו'.

6) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

7) ומה שאומרים: בכת"י ב וכת"י ג: וכמ"ש.

8) מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול: ברכות פסוד"ז. וראה סדור מד, א. פיה"מ עח, ד. ובכ"מ.

9) בנ' אלפים יובלות: ראה ג"כ לעיל ע' צז. סה"מ תקס"ב ע' יז. תו"א פא, ג. ובכ"מ.

10) כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י. וראה לקו"ת ויקרא הוספות נא, ד. תו"ח שמות תרמה, ב. ובכ"מ.

11) דעוה"ב שנברא רק ביו"ד: מנחות כט, ב. ובכ"מ.

12) במקום גדולתו ית' שם אתה מוצא ענוותנותו: ראה מגילה לא, א. והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ה'ש"ת ע' 40. ליקוט פירושים ומ"מ לתניא פ"ד.

13) לאו דאית בי' מכל אינון מדות כלל: ראה ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

14) לך ה' הגדולה והגדולה: דהי"א כט, לא.

15) מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.

16) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

17) דאין לך עשב שאין לו מזל: ראה ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א. זח"ב קעא, ב. זח"ג פו, א. מו"נ ח"ב פ"י. אגה"ק ס"כ.

18) יעקב שנק' בריח התיכון: ראה זח"א א, ב. זח"ב קעה, ב. ועוד. וראה אוה"ת ויחי שצה, א.

19) אא"ס מלגאיו כתרא עילאה מלבר: ת"ז סוף תי' כב.

20) לא יעקב יאמר עוד שמך: בראשית לב, כט.

21) ישראל לי ראש: ראה דרמ"צ טו, ב בשם הזוהר.

22) ברא כרעא דאבוה הוא: רש"י כתובות צב, א ד"ה כבע"ח. תוס' יבמות ג, א ד"ה מקמי. יונת אלם רפ"ב. וראה עירובין ע, ב.

23) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב. וראה תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

24) כי האדם עץ השדה: דברים כ, יט.

25) על הכסא דמות כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

26) לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו: ישעי' מג, ז.

27) דישראל עלו במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

28) ארץ חטה ושעורה: דברים ח, ח.

29) בזוהר דתלת קשרין הן: זח"ג עג, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ ת"ש ע' 61.

30) בבחי': בכת"י ב: מבחי'.

31) ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.

32) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

33) ומ"ש: בכת"י ב: וז"ש.

34) לבחי': בכת"י ב וכת"י ג: והוא בחי'.

35) שהוא המדע: רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ב ה"י. מו"נ ח"א פס"ח. שמונה פרקים פ"ח. תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

36) ר' אבהו דצהבו פניו: ראה ירושלמי שבת פ"ח ה"א.

37) וזהו: בכת"י ב: וזהו ישראל מתקשראן באורייתא אורייתא. .

38) ה' קנני ראשית דרכו: משלי ח, כב.

39) בשביל התו' שנק' ראשית: תנחומא (באבער) ר"פ בראשית פיסקא ג' וה'. לק"ט שם. רש"י ורמב"ן שם. וראה ב"ר שם. ויק"ר פל"ו, ד.

40) ועמך כולם צדיקים. . דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב: ישעי' ס, כא. סנהדרין צ, א.

41) ויתר הקב"ה על עון ע"ז ג"ע וש"ד: ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז. פתיחתא דאיכ"ר פי' ב.

42) ולרשע אמר מה לך לספר חוקי: ראה תהלים נ, טז. וראה סנהדרין קו, ב. ובכ"מ.

43) דרמ"ח פיקודין נק' רמ"ח אברי' דמלכא: ראה ת"ז תי' ל. זח"ב קיח, א. וראה תניא פ"ד ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

44) שמי עם י"ה שס"ה כו': זח"א כד, א ועוד. ת"ז בתחילתו. וראה בארוכה לקו"ת פקודי ג, ב.

45) ועשיתם כאילו עשאוני: זח"ג קיג, א. וראה ויק"ר פל"ה, ז.

46) אין קורא בשמך: ראה ישעי' סד, ו.

47) על מה אבדה הארץ: ירמי' ט, יא.

48) השליך משמים ארץ: איכה ב, א.

49) מפני מה חרב. . בתורה תחלה: ראה נדרים פא, א. ב"מ פה, ב. פתיחתא דאיכ"ר פיסקא ב.

50) ויקץ כישן ה': תהלים עח, סה.

51) וגם בשרש: בכת"י ב: וגם בשרש.

52) שהשינה באה ע"י המאכל: ראה יומא יח, א.

53) קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא: זח"ג כ, ב. וראה זח"א רי, א.

54) הן הן גבורותיו גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק: ראה יומא סט, ב. יל"ש נחמי' רמז תתרעא.

55) קומה ה': במדבר י, לה.

56) בלילה ההוא נדדה: אסתר ו, א.

57) ביטל יוחנן כה"ג את המעוררים: סוטה מז, א. ובכ"מ.

58) ומשחרב ביהמ"ק. . ד"א של הלכה: ברכות ח, א.

59) השמיעני את קולך: שה"ש ב, יד. ראה זח"ג סא, א. ריג, א.

60) נק': בכת"י ב וכת"י ג ליתא תיבה זו.

61) לחמי לאשי ריח ניחוחי: במדבר כח, ב.

62) חלב ודשן תשבע נפשי: תהלים סג, ו.

63) וירח ה' את ריח הניחוח: בראשית ח, כא.

64) תפלות במקום קרבנות תקנום: ברכות כו, ב. ובכ"מ.

65) ואמר בזהר דשעת צלותא שעת קרבא: ראה זח"ג רמג, א. זח"א רמ, ב. לקו"ת תצא לד, ג. לה, ג.

66) בחרבי ובקשתי: בראשית מח, כב.

67) ותרגומו בצלותי ובעותי: ראה ג"כ ב"ב קכג, א.

68) בזהר דמאן דקטיל לחווי' יהבין לי' ברתא דמלכא: ראה ת"ז תכ"א (מג, א). תי"ג (כט, ב). וראה לקו"ת שם לה, ג.

69) שע"י תמיד של שחר הי' מכופר עון בטול תורה של לילה: ראה במדב"ר פכ"א, כא. תנחומא פנחס יג. ובכ"מ.

70) בזוהר דכד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה: ראה זח"ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א. והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 167.

71) במקום שבע"ת עומדין: ברכות לד, ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ט ע' 183. לקו"ש חי"ד ע' 361.

72) איזהו גבור הכובש את יצרו: אבות פ"ד מ"א.

73) בע"ת דמשכי' לי' בחילא יתיר כמ"ש בזוהר: זח"א קכט, ב. וראה אגה"ת פ"ח.

74) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לק"א: חגיגה ט, ב. וראה תניא פט"ו ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

75) ושבתם וראיתם בין עובד אלקים: מלאכי ג, יח.

76) על הנעלבין ואינן עולבין. . כצאת השמש בגבורתו: יומא כג, א. ובכ"מ. שופטים ה, לא.

77) כי שמש ומגן ה' אלקים: תהלים פד, יב. וראה שעהיחוה"א פ"ד ואילך.

78) אלקים (שהוא גי' הטבע): פרדס שי"ב פ"ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות ע' כט.

79) לעתיד יוציא חמה מנרתקה: ראה נדרים ח, ב, ע"ז ג, ב. וראה תניא פכ"ו ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

80) דרכו של איש לכבוש: ראה קדושין ב, ב.

81) לחויא דקטיר לרגלוהי דנוק': ראה ת"ז תכ"ו (עב, א).

82) שם אד' ואלקים: בכת"י ב: שם אלקים.

83) כי גבר עלינו חסדו: תהלים קיז, ב.

84) אפי' נחש כרוך על עקבו: ברכות ל, ב.

85) אנכי פי' מי שאנכי: שמות כ, ב. וראה זח"א קסז, ב. זח"ג רנז, ב. לקו"ת פינחס פ, ב. שם ראה לא, ד.

86) שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא: ראה תנחומא נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. וראה תניא פל"ו. ובכ"מ.

87) ויחרד כל העם אשר במחנה: שמות יט, טז.

88) על כל דבור ודבור פרחה נשמתן: שבת פח, ב.

89) דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום: מכות כד, א. ובכ"מ.

90) דבר אתה עמנו: שמות כ, יט.

91) ואנכי כולל כל רמ"ח מ"ע: זח"ב צא, א. וראה תניא פ"כ ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

92) אשה ריח ניחוח לה': ויקרא א, ט. ועוד.

93) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

94) ולזאת תקרא אשה: ראה בראשית ב, כג.

95) איש ואשה זכו שכינה ביניהם: סוטה יז, א.

96) מצוה להביא מן ההדיוט: ראה עירובין סג, א. זח"ג רנה, א.

97) אש תמיד תוקד על המזבח: ויקרא ו, ו.

98) ובזהר נק' בשם ארי' דאכיל קרבנין: זח"א ו, ב. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א.

99) על. . ניחוח: בכת"י ב: על בחי' מ"ד לריח ניחוח אשה.

100) האכל יאכל בב' אכילות: זבחים יג, ב. ובכ"מ.

101) שהכהנים אוכלין. . ובעלים מתכפרין: פסחים נט, ב. ובכ"מ.

102) ועל הכסא דמות כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

103) ופני אדם לארבעתן: ראה יחזקאל א, י. והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בהמשך מים רבים תרל"ו ע' נא.

104) ובזוהר נק' אנפי זוטרא או כרובי' כרביא: ראה זח"א יח, ב. ובכ"מ. וראה סוכה ה, ב. חגיגה יג, ב.

105) כמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.

106) למהוי אחד באחד: ראה זח"ב קלה, א.

107) לבבתני אחותי כלה: שה"ש ד, ט.

108) רשפיה רשפי אש: שה"ש ח, ו.

109) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

110) ה' איש כו': שמות טו, ג.

111) מה יפית כו' אהבה בתענוגים: שה"ש ז, ז.

112) פתח במזבח וסיים בשולחן: ברכות נה, א.

113) דחוטמא דע"י מבחי' חיי דחיין: ראה זח"ג קל, ב.