להבין שרשי הדברים

רלה

להבין שרשי הדברים

להבין1 שרשי הדברי' הנ"ל. הנה להבין שרש ענין ישראל לי ראש כו'. יש2 להקדי' תחלה שרש ענין בחי' אורות וכלים מהו. דהנה לא כמו שמובן לכאור' בספרי המקובלים הראשונים והאחרונים דבכל מציאו' שכבר נתהוו' מן המאציל יש ב' מדריגות אור וכלי כמו מציאת החכמה שנאצלה מן המאציל יש בה ב' מדריגות בחי' אור ובחי' הכלי בחי' האור נק' אור החכ' ובחי' הכלי נק' כלי החכ' (כמבואר3 בפרד"ס4 בשער עצמות וכלים וגם בע"ח מובן לכאורה כן בכמה דוכתי) דא"כ מה שנק' אור החכ' הוא מציאת גוף החכמה עצמה ובחי' כלי החכ' הוא רק בחי' הגבלת האור והמציאות עצמו, והוא ג"כ בחי' השפעת האור למטה. דלפ"ז הרי א"א לומר בפי' המאמר5 דס"י ע"ס בלי מ"ה כלומר בלי מהות ומציאות אחר שבחי' האורות

רלו

דע"ס גם הן בחי' מציאות ומהות דבר מה כנ"ל. וגם א"א לפרש לפ"ז המאמר דאיהו6 וחיוהי חד דקאי על בחי' האורות דע"ס דאיך מתייחדי' לגמרי בבחי' העצמות אחר שהן במספר עשר מציאות עשר7 ולא תשע כו' וגם הן בבחי' מציאות ומהות דבר מה ועצמות אא"ס מושלל מכל בחי' מציאות וכמ"ש לאו8 דאית לך מכל אינון מדות כלל כי הוא ית' בעצמו אור פשוט בתכלית האחדות הפשוטה כידוע. אלא בהכרח לומר בענין ב' מדריגות דאור וכלי שבע"ס דלא כמובן לכאורה בסה"ק דקאי על מציאות הנאצלים אלא9 הוא בחי' גילוי אור המאציל להאציל את מציאת הנאצל וגופו של מציאת הנאצל הוא הנק' בחי' כלי של האור כמו ספי' חכמה שנאצלה מן המאציל הנה בחי' גילוי האור והשפע להאציל למציאת החכמה נק' אור החכמה וכאשר כבר נאצל מציאת החכ' הרי נק' מציאת החכמה עצמה בשם בחי' כלי לאור של המאציל שהאציל לחכמה. וא"כ אין הפי' בכלי החכ' שהחכמה כבר ישנה במציאות והכלי הוא רק בחי' הגבלת מציאותה בלבד אלא גופה של מציאת החכ' נק' כלי והיא עצמה בחי' הגבלת האור שלה דהיינו אור הנשפע מהעצמות להאציל את מציאותה הרי בעצמות מציאותה היא מגבלת לאור הזה כו'. ולפ"ז יתפרש שפיר מ"ש בס"י דע"ס בלי מה בלי מהות ומציאות כלל, כי כל בחי' האור של כל ספי' אינו בגדר מציאות ומהות מדה וספי' עדיין אלא רק שהוא בחי' גילוי אור הנשפע מן המאציל להאציל אותו המציאות כנ"ל. ולכך אמר ג"כ דאיהו וחיוהי חד ממש, כי לפי פי' זה הרי כל בחי' האורות דע"ס מתייחדי' בבחי' עצמי' המאציל בתכלית היחוד אחר שהן מושללים ג"כ עדיין מכל מציאות ספי' ומדה כנ"ל וד"ל.

אך הנה י"ל ביאור דבר זה איך יהי' בחי' גוף מציאת הספי' נחשב לבחי' כלי להגביל את האור כו'. ותחלה י"ל היטב ביאור ענין ובחי' האצי' מהו. כי הנה הטעם שנק' בשם אצילות דוקא ידוע לפי שהוא ענין האצלה והפרשה כמ"ש במשה ויאצל10 מן הרוח על ע' הזקנים וכן כתיב ואצלתי11 מן הרוח כו'. וביאור זה ידוע שלשון ואצלתי או ויאצל אין הכונה שעיקר מציאותו של הרוח נבואה שבמשה ירד ונח בע' הזקנים שא"כ היו נביאים כמותו ממש, וידוע שלא היו שוים במדריגה עמו כלל שהרי אלדד ומידד שנתנבאו במחנה הי' זה לפלא בעיני יהושע רק משה אמר מי12 יתן והי' כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו ממש עליהם כו'. אלא פי' אצילות הרוח היינו רק הארה בעלמא שהופרשה להאיר מרוחו של משה על הזקנים (כמו13 בשאול שנחה עליו הרוח ונתנבא גם הוא גם שלא הי' ראוי כלל לנבואה, וכך ע' הזקנים לא היו ראוים לנבואת רוחו של משה כלל רק שהאיר עליהם הארה בעלמא).

רלז

ואותה ההארה כשהאירה בכלי השגתם הגם שנאצלה מרוחו של משה ממש מ"מ בבוא הארה זו בכלי השגתם הרי הוגבלה ההארה ונתגלית רק לפי מציאות השגתם בלבד וע"כ לא נק' נביאים כמשה וכמו שהעיד הכתוב ולא14 קם נביא עוד כו' וד"ל. ואמנם למעלה הם משאר הנביאים שהרי אמרו משה15 קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים הרי זקנים למעלה מנביאים, דהיינו שנבואתם16 בזה ולא בכה כשאר הנביאים, וא"כ י"ל מהו עצם מדריגתם. אך הענין הוא דאעפ"י שנגבל הארת רוחו של משה בכלי השגתם מ"מ יש להם קצת ערך ויחוס אל גופו ומהותו של רוחו ממש17 מצד בחי' ההארה שהופרשה ונחה עליהם כו' וד"ל. וכמ"כ יובן בפי' אצי' העליונה בבחי' אורות דע"ס שנאצלו מן המאציל הנה אין הכונה שנמשך ממהות ועצמות המאציל אלא רק בחי' הארה בעלמא שהופרשה והובדלה והוא הנק' בשם אור כלומר אור המאיר ומתפשט מן המאציל לחוץ ממנו כמ"ש ויאצל מרוחו של משה כמו אור החכ' היינו בחי' אור המאיר מעצמי' המאציל להיות מציאת החכ' כנ"ל, וכן פי' אור החסד או אור הגבורה, וכמו מרוחו של משה שהאציל על הע' זקנים שנגלה עליהם הרוח כפי השגת כאו"א כך למעלה הרי נגלה אור המאציל להאציל ע"ס עשר ולא תשע והאור שנגלה בע"ס הוא הנק' ע"ס בלי מה בלי מהות ומציאות ע"ס עדיין וגופו של מציאת הנאצל מהארת המאציל הן הי"ס דאצי' והן הנק' בחי' כלים לאורות דהיינו המגבילים את האורות הנמשכים מן העצמות להיות מתגלים באיזה מציאות דבר מה כספי' חכמה וחסד וכה"ג (אבל מצד עצמותו לאו מכל אינון מדות כלל דהיינו מצד השפעת אור המאציל כנ"ל) כמו הגבלת רוחו של משה בכלי השגת כאו"א מהזקנים כנ"ל וד"ל.

ומעתה יובן שרש ענין ישראל לי ראש שהוא בחי' חב"ד דז"א ודרך כלל הוא בחי' (חכ' שבחסד או חכ' שבגבורה דהיינו בחי') הארת השכל במדות וכמו ג' חללי המוחין באדם מוח החכ' ומוח הבינה כו' שהמה בראש האדם ונק'18 בס"י חכ' בראש כו'. וביאור הדברי' הנה יובן עפ"י ענין הנ"ל בהפרש אשר בין בחי' האורות לבחי' הכלים דבחי' האורות הוא למעלה עדיין מבחי' התגלות מציאו' דבר מה רק שהוא השפעת המאציל עדיין כו' וממילא הוא למעלה מבחי' התחלקות ומבחי' ההתכללות כידוע דבחי' ההתכללו' תלוי' בבחי' ההתחלקות דכל מה שנחלק השפע לריבוי התחלקות ככה ירבה בה בחי' ההתכללות דבר מזולתו בכמה אופני' שונים ועד"מ המחלק דבר מה לחלקים כל מה שיחלק לריבוי חלקים ביותר יותר יהי' ביכולתו לעשות התכללות בריבוי מכמה חלקים כו'. וככה יובן למשכיל למעלה, דהנה הע"ס הנק' אורות עדיין למעלה מבחי' התחלקות עשר כנ"ל וממילא אין בהם בחי' ההתכללות דהיינו שאין החכ' כלולה מחסד והחסד אינו כלול מהחכ' לפי שאין החכ' נק' עדיין בשם מציאות כלל וכ"ש שאינו מתחלק לי"ס להיות כלול מחסד וכן

רלח

אין החסד ניכר במציאות עצמו עדיין ומכ"ש שאינו מתחלק לי"ס להיות כלול מחכ' וכה"ג. ונמצא מה שאנו מוצאים שיש בחי' התכללות בי"ס דאצי' דהיינו שהחכ' כלולה מהחסד ונק' חסד שבחכ' והחסד כלול מן החכמה ונק' חכ' שבחסד וכיוצא בה בשאר התכללות מחסד לגבורה ושאר המדות אין זה אלא כאשר כל ספי' וספי' מתחלקת לי' וי' ליו"ד כו' שאז יש בחי' התכללות בחכ' מחסד ונק' חסד שבחכ' ובחסד יש התכללות מחכ' ונק' חכ' שבחסד, ועי"ז יוכל להיות התכללות מחכ'19 בחסד בכמה אופני' כנ"ל. אבל כאשר אין כל ספי' מתחלקת ליו"ד הרי אין בחי' החכ' כלולה מבחי' החסד כלל אלא בחי' חכ' בפ"ע ובחי' חסד בפ"ע כו'. וזהו ההפרש בין בחי' האורות לבחי' הכלים דבבחי' הכלים המגבילים האורות להיות מתגלים באיזה מציאות ומהות כנ"ל שם הוא בחי' ההתחלקות ובחי' ההתכללו' דהיינו שכל ספי' וספי' מתחלקת לי"ס ויש חסד בחכמה וחכ' בחסד כנ"ל וממילא יתכללו יחד. והטעם לבחי' ההתחלקות וההתכללו' בבחי' הכלים דוקא היינו לפי שכאשר האור ניכר במציאות יש ודבר מה כמו מציאת השכל הנה בהכרח שימצא בו חלקים רבים כמו שכל המטה כלפי חסד ושכל המטה כלפי דין ועונש הרי יש כאן ב' חלקי מיני שכל ונק' חסד שבחכ' וגבורה שבחכ'. וככה יתחלק לי' מדריגות וכן אור מציאת החסד הרי מתחלק עפ"י טעם ושכל לאותו החסד אם כך או כך, והוא נק' חכמה שבחסד כלומר העיקר הוא מדת החסד אך שכלול מטעם ושכל לאותו החסד כידוע. והרי נמצא בחסד חלק מן השכל ובשכל נמצא חלק מן החסד, ועי"ז יוכלל כל השכל בחסד, וכ"ז מטעם בחי' ההתחלקות לי' כלים בחכ' וחסד ע"כ יוכללו זב"ז, משא"כ בבחי' האורות כו' וד"ל. וזהו ענין ישראל לי ראש דהיינו כאשר בחי' ע"ס דאצי' הן באין בבחי' הכלים ומתכללי' זע"ז עד שיש חסד בחכ' וחכמה בחסד אזי גם בבחי' המדות דז"א יש בחי' התכללות והוא הנק' בחי' חב"ד דז"א, דהיינו בחי' חכמה שבחסד כלומר הטעם ושכל להחסד שהחסד מתנהג עפ"י שכל וטעם. אבל אין זה ערך לעצמיות השכל קודם שמתפשט במדות הנק' בחי' חכ' עצמה שהיא מהות ופרצוף בפ"ע, רק מפני שיש חסד בחכ' ע"כ מתכלל גם חכמה בחסד כנ"ל וד"ל.

והנה כל ענין הנ"ל בבחי' ההתכללות כמו מחכ' לחסד שהוא מפני בחי' הכלים שמגבילי' האור לי' חלקים כו' הנה זהו רק דרך כללות בלבד דהיינו שכל אור נחלק לי' אבל בחי' פרצוף הוא כאשר יש בחי'20 כלים בכל פרטי התחלקו' וכדמיון פרצוף אדם שהוא בציור אברים וכל אבר כלול מג' מיני כלים פנימי ואמצעי וחיצון כו' וכמ"ש בע"ח די"ס דז"א שבי' כלים נחלקים לג' מדריגות פנימי ואמצעי וחיצון ונק' סת"ר ראש תוך סוף, והלמ"ד כלים הללו יורדי' ומתלבשי' בג' עולמות בי"ע י' כלים הפנימי' נעשי' בחי' נשמה בבריאה וי'21 כלים22 האמצעי' נעשי' בחי' רוח ביצי' והחיצוני' נעשי' בחי' נפש בעשי' כו'. וזהו עיקר ההפרש בין שרש הנשמו' לשרש המלאכי' דשרש הנשמות נמשך מבחי' הכלים הפנימי' ושרש המלאכי' נמשך מחיצוניו' הכלים כמ"ש23 בע"ח. וביאור כ"ז הנה בכל אור וספי' יש ג'

רלט

מדריגות, בחי' חב"ד חג"ת נה"י ולנגד ג' כלים אלה יש ג' כלים דחב"ד נק' כלים הפנימי' וכלים דחג"ת נק' כלים האמצעיי' וכלים דנה"י נק' כלים החיצוני'. וביאור זה הנה ידוע בע"ח דבחי' ז"א עיקרו ט' ספי' בלבד (רק שמתגדל בג' כלים הנ"ל ונעשה טפ"ט ג"פ) דהיינו שכל ספי' כלולה מג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י כנ"ל. וביאור זה עד"מ מבשרי אחזה דאנו רואים מדת החסד באדם שהיא כלולה מג' אלה בחי' חכ' שבחסד ובחי' חסד שבחסד ובחי' נצח שבחסד. בחי' חכ' שבחסד הוא השכל והטעם של אותו החסד, ובחי' חסד שבחסד הוא בחי' עצם מהות ההשפעה של אותו החסד כמו שהיא, ובחי' נצח שבחסד הוא כאשר אותה ההשפעה של החסד נגלית ונמשכת למקבל ונק' בחי' ירכין לבר מגופא, פי' כי גופא הוא בחי' חג"ת בחי' עצמי' השפע, וגילוי השפע לחוץ שהוא בחי' חיצוני' ההשפעה נק' ירכין כמו הרגלים שמוליכין לגוף להלאה ממקומו העצמי כו'. וכ"ז בבחי' האור של החסד עצמו ולנגד ג' אלה יש ג' מיני כלים, הא' בחי' הכלים הפנימי' שמגבילים לאור הפנימי ביותר והוא לבחי' חב"ד שבחסד, והב' הכלים האמצעיי' שמגבילים לבחי' חג"ת שבחסד, והג' בחי' כלים החיצוני' שמגבילי' לחיצוני' האור שהוא בחי' נה"י שבחסד שנק' גילוי השפע לחוץ. ומפני שבג' כלים אלה מתגלי' ג"פ כל הט"ס שבז"א הרי נעשה טפ"ט ג"פ שעולה רמ"ג וה"ח המגדילי' עולה רמ"ח כו' כמ"ש בע"ח ומבואר כ"ז במ"א באריכות וד"ל. וזהו ההפרש בין שרש המלאכי' לשרש הנשמות דשרש הנשמו' נמשך מבחי' פנימי' הכלים שמגבילים לחב"ד דז"א בדרך כלל, ושרש המלאכי' נמשך מבחי' חיצוני' הכלים שמגבילים לבחי' נה"י דז"א, ולכך נק' המלאכים בחי' רגלין כי שרשם מבחי' כלים דנה"י שנק' ירכין לבר מגופא כו'.

ולהבין זה בתוס' ביאור הנה יש להקדי' להבין מ"ש בע"ח דהמל'24 נקנית בשלושים מעלות כו', ושלשים מעלות הללו היינו בחי' למ"ד כלים דז"א פנימי' ואמצעי' וחיצוני' רת"ס כנ"ל שמהם נבנה עיקר בנין הנוק' כמ"ש בע"ח בכמה דוכתי דמי'25 כלים הפנימי' דז"א נמשך בחי' ע"ס דבריא' ומהאמצעי' נמשך בחי' ע"ס דיצי' כו' והוא בחי' נר"נ דמל' שנעשי' מלמ"ד כלים הללו דהיינו שמבחי' כלים דחב"ד דז"א נבנה בחי' חב"ד דנוק' דז"א, ומבחי' כלים דחג"ת דז"א נבנה בחי' חג"ת דנוק' דז"א, ומבחי' כלים החיצוני' דנה"י דז"א נבנה בחי' נה"י דנוק' כו', וזהו דרך כללות. ודרך פרט היינו שמכל בחי' כלי שבספי' דז"א נבנה בחי' האור שבמל' (והיינו26 מ"ש בזהר שהמלכות היא נמשכת מעשיראה דכולהו כו', דהיינו כמו מבחי' מל' שבחסד דז"א נבנה אור החסד שבמל' ועד"ז כל בנין ע"ס דמל' כו'). ונמצא הרי מובן מזה דרך פרט שנמשך מבחי' כלי החכ' שבחסד דז"א שנק' כלי פנימי בחי' אור החכ' שבמל' וכאשר יורד האור ומתלבש זב"ז חב"ד בחג"ת כו' היינו שנמשך בחי' חכ' שבמל' בחסד שבמל' ע"י אמצעו' בחי' הכלי דחסד דז"א שממנו יבנה בחי' חסד

רמ

שבמל'. הרי מחכ' שבחסד דז"א נמשך ומתלבש בחכ' שבחסד דמל', ועד"ז גם בנצח שבחסד שבמל' מאיר מבחי' נצח שבחסד דז"א ע"י אמצעות כלי דנצח דחסד שבז"א כו' וד"ל. ועד"ז כל פרטי הספי' דז"א נמשכים במל', והיינו מ"ש דבשלשים מעלות דז"א נבנה בחי' המל' כו'.

ומעתה יובן ג"כ שרש ההפרש בין נשמו' למלאכי'. דהנה שרש הנשמות נמשך מבחי' יחוד וזיווג גופני דזו"נ כידוע בפי' אור27 זרוע לצדיק שהוא בחי' המשכת מ"ד דז"א שנמשך דוקא מבחי' המוחין חב"ד והיינו מבחי' כלים דחב"ד כו', וכן בחי' העלאת מ"נ דנוק' כמ"ש אשה28 כי תזריע כו' ג"כ נמשכים מבחי' המוחין שלה דוקא, ואע"פ שיוצא השפע' הטפה מבחי' נה"י דז"א מ"מ שרשו נמשך מבחי' המוחין המוגבלי' בכלים כו' כמשל הבן שנמשך ממוח האב כידוע, והיינו שרש מחצב תולדות הנשמות שנק' בנים כמ"ש בני29 בכורי ישראל בנים30 אתם לה' כו', אבל שרש מחצב התהוות המלאכים נמשך מבחי' כלים החיצוני' דז"א שנק' ירכין כלומר בחי' נצח והוד שמגלין השפע בבחי' חיצוניו' בלבד כנ"ל, וגם במל' אינו אלא בחי' רגלין דנוק' כו'. ואע"פ שגם בבחי' נצח שבחסד דז"א ונוק' דז"א יש ג"כ מהארת המוחין חב"ד דז"א ע"י בחי' התלבשות דחב"ד בחג"ת וחג"ת בנה"י כנ"ל, דהיינו שהחכ' מתלבש בחסד וחסד בנצח כו'. מ"מ כ"ז אינו אלא בחי' חיצוני' השפע כו', משא"כ בחי' המוחין חב"ד שבנצח דז"א ההמשכת מ"ד שהוא בחי' פנימי' השפע כו'. וזהו עיקר ההפרש בין נשמו' למלאכים גם בהיותם בשרש ומדריגה א' בבחי' החסדי' או בבחי' הגבורות כמו נשמת א"א ע"ה שנק' איש החסד כמ"ש תתן31 אמת ליעקב חסד לאברהם מפני שהי' מרכבה לבחי' חסד דז"א מצד שרש נשמתו שנמשכה מבחי' הכלי' הפנימי' דחכ' שבחסד דז"א כו'. משא"כ בחי' מדריגה דמיכאל הגם ששרשו ג"כ מבחי' החסד אבל הוא רק מבחי' נצח שבחסד, והגם שבו מלובש גם מבחי' החכ' שבז"א כנ"ל אבל אינו אלא בחי' חיצוני' השפע, ועד"ז גבריאל ויצחק כו' וד"ל. ונמצא דאפי' מי שאין לו רק נפש דעשי' מ"מ שרשו מבחי' פנימי' הכלים דז"א דעשי' והוא גבוה ממלאך דעשי' שנמשך מחיצוני' הכלים כו', כי גם מיחוד זו"נ דעשי' נולדי' נשמו' אלא שהן בבחי' נפש, ואותן שביצי' הן בבחי' רוח כו' כמ"ש בזהר ובע"ח. ובכ"ז יובן הטעם שאין אומרי' המלאכי' קדושה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה כו' כמ"ש32 בזהר ע"פ גבורי כח עושי דברו כו' וכמ"ש חונה33 מלאך ה' סביב ליראיו סביב דוקא וד"ל. ובכ"ז מובן בתוס' ביאור יותר ענין ישראל לי ראש וגם ישראל34 נק' ראשי' כו' להיות שרשם מבחי' פנימיו' הכלי' דחב"ד דז"א כנ"ל וכמארז"ל ישראל35 עלה במח' כו' וד"ל.

רמא

אך עדיין י"ל עדיין למה אמר בפי' ישראל לי ראש מאחר דקאי רק בבחי' חכ' שבמדות שנק' חב"ד דז"א כנ"ל, וכל ראש הוא בבחי' החכ' עצמה שנק' ראשי' כמ"ש ראשי' 36חכ' ונק' ראש כמ"ש קורא37 הדורות מראש כו', ומכ"ש באמרו לי ראש דמשמע דראשי' דחכ' גם לי הוא בבחי' הביטול וכמ"ש והחכ'38 מאין תמצא כו'. אך הענין הוא דמה שהחכ' נק' ראשי' הוא מטעם שבה הוא ראשי' הגילוי מאא"ס להיות מתגלה במציאת ומדריגות פרטי דבר מה. וכמשל באדם, הנה ראשי' גילוי אור עצם הנפש בגוף הוא בבחי' החכ' והמוחין שבראש ומשם הוא אשר מתפשט האור והחיות לכל האברי' שבגוף פנימי' וחיצוני' עד ציפורן הרגל. כידוע בספרי הטבעיי' שיש גידים דקים במוחין שבראש (הנק' נערווין בל"א) שהמה מתפשטי' בכל אבר ואבר מאברי הגוף גם באברים הפנימי' בריאה ולב וכיוצא ונק' גידי ההרגשה שע"י גידי מוח הללו שנמצא בכל אבר האדם מרגיש כאב באותו אבר כשיפול בו קלקול או מכה ובלעדי הגידים דקים הללו לא הי' מרגיש כאב כלל (וכידוע בנסיון שהוכה איש חייל אחד בידו ונתקלקל רק הגיד של המוח שביד והי' כל ידו שלם רק שלא הי' מרגיש בה כאב הכאת פצע וגם כשהוא נתן אותה במים רותחין כו'). וגידי המוחין עצמם כשהן בראש המה כוללים לכל מיני החיות הנמצא בכל האברי' פנימי' וחיצוני' ונק' מיתרים והגידי' שמתפשטי' מהם בתוך כל אבר בפרט נק' עצבים והוא מלשון חיבור כמו חבור39 עצבים כו' שמחבר כל אבר בזולתו וכולם מתחברין במוחין שבראש להיות כח התנועה נמצאת בכל אברי האדם מיד שיעלה ברצון שבמח' ומוחין כמו לפשוט ידו או לכופפה מיד שיעלה במח' שבמוח כו' וכמ"ש במ"א. וכמ"כ יובן בדוגמא למעלה בבחי' המוחין העליוני' ששם הוא ראשי' ההתחלקות וההתגלו' מאא"ס להאציל או"כ שהן כדמיון אור וחיות שבאברי אדם כמו שאמר חסד40 דרועא ימינא כו' וכמ"ש כמראה41 אדם בציור רמ"ח אבריו פנימי וחיצוני' ושם מ"ה דחכ' איהו ארח כל האצי' כו', דהיינו בחי' הארת אור החכ' המתפשט בכולם דרך צינורות דקים וכמ"ש כולם42 בחכ' כו', וכמו המוחין שבראש האדם שהמה כוללים כל החיו' שבאברי' כך בחי' החכ' דאצי' כולל כל ההשתלשלו' דאדם העליון כמ"ש בע"ח דאור אבא הוא שרש כל האצי' כו' שמשם מתפשט לכל או"כ שנק' חיוהי וגרמוהי כו' וד"ל.

וז"ש ישראל לי ראש, כי הנה ראש הוא בחי' גידי המוחין עצמם שנק' ראש מטעם הנ"ל שמתפשטי' בכל האברי' וכללות השתלשלותם הוא שנמשכין בחג"ת דז"א ונק' חב"ד שבמדות, ואח"כ מתפשטי' בנה"י וע"י אמצעי' ג' כלים דחב"ד כו' כנ"ל מתפשטי' עד שיש בחי' חכ' גם בחסד שבמל' שמקבל מנצח דחסד דז"א וכיוצא. ובזה יובן איך שיוכל להתהוות בריאה מוגבלת מאור המאציל כמו מאור

רמב

חסד שבחכמה דאצי' הבא בהתלבשו'43 עד נצח שבחסד דז"א ומשם במל' עד נצח שבחסד שבמל' ומשם מתהווה בחי' חסד דבריאה מאין ליש כמו נשמת אברהם או מלאך מיכאל ששרש44 שניהם מקבלי' מבחי' החסד כנ"ל. אמנם בלתי בחי' החכ' לא הי' מתהווה בחי' חסד מוגבל מחסד המאציל, וכמו משל גידי המוח שמתפשטין ממוחין שבראש גם עד ציפורן הרגל כו'. והנה כ"ז הוא בבחי' הארת המוחין בבחי' גילוי דוקא עד"מ גידי המוחין שבאדם, אבל בחי' אור החכ' עצמה קודם שתאיר בגילוי במוחין הוא אור נעלם עדיין מבלי ימצא בו בחי' התחלקות אור וחיות של האברי'. וכמו שאנו רואים שבעצם הנפש שבאור חכ' עצמה קודם התלבשותה בגוף אין שינוי כלל בין בריא' לבריאה בין בנפש אדם בין בנפש בהמה. כי הנה אנו רואים שיש חושים משתנים לבריאה זו מזולתה בנפשו' האדם שזה יש לו חוש הראי' בתוקף יותר מזולתו או חוש השמיעה וחוש הריח וכמ"כ כחות הפנימי' כמו כח השכל או כח המדו' והדיבור כולם משתני' מאד בין אדם לחבירו. וגם בנפשו' הבהמות יש שינויי' רבים כאלה בחושיהם הגשמיי' כמו שיוכל להיות חוש הריח בבהמה וחי' זו יותר מזולתה, ויש חוש אחר שהוא בתוקף בזולתו יותר, ויש שחסירים חושי' לגמרי בחי' זו וישנה בזולתה. וכ"ז אינו שינוי כלל בעצם נפש האדם ונפש הבהמה רק באופן התלבשותם בחומר גופם הטבעי באדם למינהו ובבהמה למינה כו'. והמופת ידוע מאשר לא יפגם ויחסר כח מכחות הנפש גם כשיפגם פגם וחסרון באבר א' כמו בחסרון היד והעין והאזן שהרי כח המוליד מוליד בדומה לו, וגם שהוא סומא וקיטע יוליד ולד שלם כו', וזהו הוראה גמורה שבעצם הנפש עדיין אין בה התחלקו' אור וחיות נגלה במציא' עד שיפול בו שינוי מצד חסרון האבר כו' וד"ל. ובכ"ז מובן פי' לי ראש משום דגם בחי' המוחין שבראש הנק' ראש אינו אלא בחי' גילוי לגבי עצם אור החכמה שלמעלה מבחי' התחלקות (והוא נק' אור אבא דטמיר ונעלם והיינו בחי' חי' כו'). וגם הרי החכ' עצמה נמשכה מאין ליש וכמ"ש והחכ' מאין כו', ע"כ אמר לי ראש כו'. אך כשמתפשט בחג"ת ונה"י בכלים מכלים שונים נק' ישראל, והוא בחי' ז"א דאצי' שכולל ו"ק יום א' חסד ויום ב' גבורה כו' אך עליהם נאמר קורא הדורות מראש כו' וד"ל.

והנה ארז"ל כשם45 שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וזה המאמר פלאי לכאורה דמה שייכות יש לרוחות המנשבות בעולם עם ישראל לדמותן זע"ז כו'. אך הענין הוא משום דשרש בחי' הרוח למעלה הוא בחי' ת"ת ממוצע בין חו"ג כידוע דהרוח ממוצע בין אש ומים והוא מדתו של יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח מן הקצה לקצה, והיינו מדריגת ישראל ולכך דימה את הרוח עם ישראל דכשם שא"א לעולם בלא רוחות המנשבות כך א"א לעולם בלא ישראל כו'.

רמג

ולהבין46 ביאור הדברי' הנה יש להקדי' תחלה בשרש ענין הרוח, דהנה ידוע שיש ד' יסודות אש רוח מים עפר ויסוד האש גבוה במעלה מכולן, וע"כ אנו רואים שיש בטבע האש לעלות למעלה מעלה מכל היסודו' גם מיסוד הרוח, שהרי אין בטבע הרוח לעלות למעלה כ"כ רק הוא מתפשט לצדדיו בלבד. אמנם הנה אעפ"י שיש הוראה בטבע האש שעולה למעלה שהוא יותר נעלה מכל היסודות מ"מ במהות מציאות האש הנה אנו רואי' שהוא למטה הרבה במדריגה ממציאת הרוח שהרי האש גשמי הוא ונתפס במישוש וגם נתפס בחוש הראות שנראה לעין גשמי, משא"כ יסוד הרוח שהוא כמו האויר שאינו נתפס במישוש כלל כי הוא דק יותר, וגם אינו נתפס בראות מפני דקותו, וגם אם נראה לעין קצת הוא נראה בדקות גדולה, ומכ"ש הרוח שאינו האויר אלא הוא כח רוחני הדוחה את האויר לצדדיו (ולמעלה הן המלאכי' שנאמר בהן עושה47 מלאכיו רוחות וכמו רוח48 אלקים מרחפת כו') שאינו נראה כלל, ומ"מ מציאותו נודע בהתגלו' גדולה כמו רוח חזק מאד שמשמיע קול רעש גדול כידוע. אך הענין הוא דאש היסודי הרוחני הוא אויר דק בתכלית מופשט מכל גשם הנתפס במשקל או בראות כלל והאש הגשמי עולה למקור חוצבו וכמ"ש במ"א בענין אור מים רקיע שהאור49 הזה הוא למעלה מן האויר שנק' יסוד הרוח כו' והאויר שלמטה הימנו שיש לו תפיס' במשקל ובראות בדקות עכ"פ הוא ממוצע בין יסוד המים ובין יסוד האש הדק הנ"ל, והיינו הרוח שיש בו כח הדוחה את האויר למעלה או למטה וירידתו למטה הוא ענין יסוד המים כמו שמתהווה הענן מהגשמת האויר וירידתו למטה כמ"ש50 הרמב"ם דאידי הארץ עולין נ"א51 מיל מן הארץ ונעשין אויר גשמי מעט מעט בירידתם למטה מטה עד שמתגשמי' ונעשי' עבים ועננים גשמיי' להמטיר מטר, והוא ע"י כח הדוחה את האויר למטה והיינו הרוח שנק'52 בגמ' זיקי דמקמי מיטרא כמ"ש משיב הרוח ואח"כ מוריד הגשם, וגם פעולת הרוח להעלות העבים הכבדי' שירדו בתחתית הארץ להיו' עולין למעלה וימטירו מטר על מקומות הצריכים וכמ"ש מעלה53 נשיאי' מקצה הארץ (והיינו54 כמ"ד דעבים מן הים מתמלאים ולא מן הים ממש אלא מלחלוחית האידין שעולין מן הים יותר מן היבשה וגם מטעם זה הרוחות חזקות יותר בים מיבשה כידוע).

והנה יש עוד רוח שנק' בגמ' זיקא דבתר מיטרא, והוא הרוח המנשב על עפר הארץ ממש ונכנס בתוך תוך חלקי עפר הארץ, ופעולתו הוא שמחליש הקושי והיבשות שיש בעפר הארץ ומרפה ארעא להיות מתלחלחת הטיב מן המטר כדי

רמד

שתוציא כחה הטיב להצמיח כל צמח. ונמצא יש ברוח כח המעלה וכח הדוחה, כח הדוחה את האויר הוא בעננים כנ"ל וכח המעלה הוא המנשב בארץ להעלות רוח של כח הצומח שבארץ ע"י שמרפה ארעא ומחליש כח הארץ כנ"ל. וכ"ז מפני שיסוד הרוח הוא בחי' ממוצע בין יסוד האש ויסוד המים כנ"ל, וטבע יסוד המים לירד מגבוה לנמוך כמו הגשמת האויר מחמת יסוד המים שיורד מטה מטה והן המים שבעבים שיורדין מגבוה לנמוך, וטבע יסוד האש שעולה למעלה במקור חוצבו שהוא אש יסודי הנ"ל שאינו יורד למטה מטה כלל וכלל כנ"ל (וכמ"ש בס' המחקר שיסוד האש היסודי הנ"ל איננו אויר שיחי' האדם ממנו וכבר נסו והעלו לשם בגובה55 חיה אחת ומתה כי רוח החיים שבאדם ובהמה הוא מקבל מבחי' הרוח שנק' אויר סתם כנ"ל וד"ל). ומפני שיסוד הרוח שנק' אויר סתם ממוצע וכלול מבין שני היסודו' הרוחניי' דאש ומים הנ"ל ע"כ יש בכחו שני הפכי' הנ"ל להיות בו כח הדוחה את האויר וכח המעלה את אויר הארץ שתוציא צמחה כי כל צמח אינו מצמיח רק מיסוד הרוח שמורכב ממים ועפר והעפר שאיננו מצמיח הוא מחסרון יסוד הרוח כמו האבן או העפר שקשה כסלע אעפ"י שיש באבן מיסוד המים כמ"ש אבנים56 שחקו מים וכתיב הכה57 צור ויזובו מים. ונמצא מובן שכל העלאת כח הרוח58 המצמיח שבארץ הוא מחמת יסוד הרוח המנשב בארץ (כי59 רוח אייתי רוח כו' וכמ"ש בסוף ס' הע"ח דד' חלקי דצח"ם הן ד' יסודות דארמ"ע והדומם הוא העפר והצומח הוא הרוח והחי הוא המים (והוא ב' מדריגות שברוח רוח הדוחה למטה שממנו מתהווה המים וממנו60 יחי' רוח החי כנ"ל וגם ממנו יצמח כל צמח כנ"ל, והב' בחי' יסוד האש שכלול בו שהוא בחי' מדבר דהיינו מקור מחצב רוח האדם דוקא שע"ז אמר כי רוח61 האדם הוא העולה למעלה ורוח הבהמה היא היורדת למטה. וב' מיני רוחות הללו דאדם ובהמה זה עולה למעלה וזה יורד למטה הכל כלול ביסוד הרוח מפני שהוא בחי' ממוצע מאש ומים כנ"ל וד"ל). וגם כל ירידת העבים להמטיר מטר הוא מן הרוח, והן ב' מיני רוחות זיקא דמקמי מיטרא וזיקא דבתר מיטרא. וע"כ הרוח אינו נראה ומ"מ מציאותו נודע בהתגלות גדולה כנ"ל, וכ"ז מפני שהוא ממוצע מאש ומים יחד, וכמו רוח הבל הלב שמורכב מאש ומים כו'. וע"כ ארז"ל דא"א לעולם כלל בלא רוחות המנשבי' בעולם לפי שכל חיות צומח וחי הכל מן הרוחות המנשבות כנ"ל, והעיקר הוא בחי' כח המעלה וכח המדחה שברוח שבזה תלוי כל חיות ד' חלקי דצח"מ שבעולם כנ"ל וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל62 למעלה בהיות ידוע בשרש בחי' הרוח למעלה שהוא בחי' הת"ת הממוצע בין חו"ג שנק' אש ומים והוא63 מדתו של יעקב שנק'

רמה

בריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה כנ"ל, דהיינו בחי' הקו האמצעי שכולל ב' הקוין חח"נ בג"ה כידוע, וידוע דקו האמצעי עולה עד64 הכתר שנק'65 אויר קדמון שהוא למעלה מבחי' חו"ב או חו"ג שבב' הקוין (והוא בדוגמת האש היסודי למטה וכמ"ש במ"א). והענין הוא ע"ד הנ"ל ברוח הגשמי שהוא דק מן האש הגשמי ויש בו כח הדוחה את האויר להיות יורד מטה והיו66 למים בעבים ועננים כו' כך בחי' הרוח דקו האמצעי דת"ת יש בכחו להמשיך מבחי' הכתר להיות יורד למטה והוא מקור כל בחי' מיין דכורין שהן מי החסדי' שיורדי' למטה מטה מבחי' אור אבא עד בחי' מ"ד דז"א שנמשכי' לבחי' מל' דאצי' שנק' ג"כ67 רוח כמשל הזרע דמ"ד גשמיו' שנק' רוח כמ"ש כי68 רוח יזרעו כו', והוא טפת מי החסדי' ובתוכה יש כח רוחני ממש שהוא עיקר המוליד ומצמיח תולדה חדשה כמו ולד וכן בזריעת התבואה כו' וכל צמיחה הוא מיסוד הרוח דוקא כנ"ל רק שהוא מורכב ביסוד המים כו', וגם יש בכחו כח המעלה את הרוח כמו ברוח הגשמי שבכחו להעלות רוח כח המצמיח שבארץ כנ"ל (והוא הנק' כח המ"ד המעלה מ"נ) דהיינו שהוא נותן כח במ"נ להעלות כו' משום דרוח אייתי רוח כנ"ל, שהרי כמשל כח המצמיח שבארץ כך הוא למעלה ענין כח העלאת מיין נוקבין ועד"מ למטה מיין נוקבי' גשמיי' כמ"ש אשה69 כי תזריע כו' וכמארז"ל דמן70 האודם דנוק' ממנו מתהווה בשר כו' והן נק' ג"כ רוח שמלובש בזרע מי הגבורות דנוק' שעולין מלמטה למעלה כמ"ש בזוהר אשדי מיין לקיבלי' כו' וכמ"ש במ"א. והנה הכח שמעלה בחי' רוח דמ"נ הוא נמשך ג"כ מכח המ"ד ונק' כח המעלה מ"נ כידוע, והוא כמשל הרוח המנשב בארץ לעורר ולהעלות כח המצמיח שבה כנ"ל. ונמצא יש ברוח המ"ד בחי' ירידה ובחי' עלי' וכלשון המאמר דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו', וכ"ז מפני שהוא כלול מאש ומים יחד וכנ"ל בענין זיקא דמקמי מיטרא וזיקא דבתר מיטרא כו', וע"כ ממילא מובן דכשם שא"א לעולם הגשמי בלא רוחות המנשבי' מלמעלה71 למטה ומלמטה למעלה כנ"ל כן א"א לעולם העליון הנאצל שהוא בחי' מ"ד ומ"ן וזו"ן ואו"א בלא בחי' רוחות המנשבות בקו האמצעי שיש בכחו מקור המשכות מ"ד ומקור העלאות מ"נ והוא מדתו של יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח בקצה העליון דפנימי' הכתר ומבריח עד קצה התחתון שבמל' להוציא צמחה בהעלאת מ"נ כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ שרש התורה והמצות. דהנה המצות72 נק' בגמרא בשם פירות כמ"ש גבי עגלה ערופה שצריכה נחל איתן אשר לא נזרע כו' דלא עביד פירות מאי פירות מצות כו'. והנה התורה נק' רוח כי שרש התורה הוא ג"כ בבחי' קו

רמו

האמצעי דת"ת דז"א וכולל ב' קוין שהרי עיקר מצות התורה הוא בהבל קול הדיבור וכמ"ש ודברת73 בם כו' ואשים74 דברי בפיך כו' והוא נק' רוח75 ממללא שמורכב מאש ומים כנ"ל, וגם התורה כתיב בה מימינו76 אש דת למו כו' וכתיב הקול77 קול יעקב דהיינו קול דתורה כמבואר בזוהר בכמה מקומות. והענין הוא לפי שהתורה היא ג"כ בחי' ממוצע להמשיך מקור כל המשכות מ"ד ומקור כל העלאות מ"נ כנ"ל בשרש בחי' הרוח למעלה שהרי ידוע שיש כמה מצות שהן בחי' המשכת מ"ד כמו מצות הצדקה שכוללת כל המצות שבקו הימין חח"נ כו' כמו מצות תפילין וצצית בחכ' ומצות שבתות ויו"ט בחו"ב ותרומות ומעשרות או כמו פסח וסוכות בחסדי' פנימי' ומקיפי' וכי78וצא, וכל מצות הקרבנות הוא בקו השמאל בבחי' העלאת מ"נ והרבה מצות נכללים בזה. אך הנה התורה הוא המקור להמשיך החסדי' במצות ששייכי' לבחי' החסדי' ולהעלות מ"נ במצות ששייכי' בבחי' הקו השמאל כי מתניתין79 מלכתא כשגוזר ואומר שזה מצוה וזה אינו מצוה עפ"י החכ' שבתורה דוקא ויש כמה מיני מ"ד ומ"נ במצות וכולן תלויי' בכח רוח חכמה שבהבל הדיבור באותיות התורה דוקא וכמ"ש ואשים דברי בפיך לנטוע שמים בהמשכת מ"ד וליסוד ארץ בהעלאת מ"נ, וכן כתיב אם80 לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ כו'. וע"ז רמזו רז"ל באמרם אין81 העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר, בהבל דוקא ואין82 דומה הבל שיש בו חטא כו' כשם שא"א לעולם בלא רוחות המנשבות. אבל המצות הן הצומחים מארץ העליונה אחר נשיבת רוח קול התורה כמו זיקא דבתר מיטרא שפועל להוציא צמח הארץ כנ"ל, ולכך נק' המצות פירות וד"ל.

אך הנה בגלות הוא בבחי' שינה כמ"ש עורה83 למה תישן כו', והיינו בחי' ישראל לי ראש הנ"ל שהוא בחי' חב"ד דז"א כו' הוא בבחי' שינה וצריך לעוררו בבחי' קול דתורה. אבל בביטול תורה מסתלק אא"ס שבחב"ד ואינו נק' לי ראש כנ"ל. וע"כ עיקר הגלות הוא על ביטול תורה כמ"ש על84 מה אבדה הארץ כו' וכמארז"ל שויתר85 הקב"ה על ע"ז כו' ולא ויתר על ביטול תורה. כי הנה הגם שעבדו ע"ז ה"ז פגם בדבר א' פרטי בלבד כמו שאר ל"ת כשעובר על לאו אחד כמו גזל ועריות וכיוצא. כי בחי' ע"ז שלהם אינה כע"ז באוה"ע עכשיו, אלא הייתה כמו ענין הכישוף וכיוצא שהוא רק להקטיר הקטורת בעבודות שונות כדי להמשיך ממזלות העליונים השפעות גשמיות וכמ"ש הנשים לירמיהו ומאז86 חדלנו לקטר למלאכת השמים

רמז

חסרנו כל כו', והוא איסור לאו בלבד אבל לא שכפרו בעיקר ח"ו, ע"כ לא הי' החורבן בשביל עון זה בלבד אלא על עון ביטול תורה שנוגע לכללות כל המצות. כי הגם שעברו על לאו דע"ז מ"מ הי' מקיימין כל המצות ושומרין כל ל"ת והיו מאמינים בה' בכל דבר כנראה ומובן בכתובי' הרבה, וגם אחאב שאל בנביאי ה' והאמין לדבר ה' וכמבואר87 בדרז"ל דדורו של אחאב אעפ"י שרשעי' היו באיסור דע"ז מ"מ תלו בטחונם בהקב"ה בכל צרה או מלחמה כו'. אך עון דביטול תורה נוגע לביטול כל המצות משום דאוריי'88 מח"ע נפקת כידוע ומבואר למעלה בפי' לי ראש שראשי' הגילוי דאא"ס הוא בחכ' שבראש דוקא ומתפשטת בגידי המוח בהתחלקות רבות לכל האברי' כו'. וידוע דרמ"ח פיקודין נקראי' רמ"ח אברי' דמלכא שהן בחי' כלים דע"ס דז"א ואם אין אא"ס מאיר בחכ' שבראש ממילא מסתלק מקור השפע לכל רמ"ח אברי' דמלכא שמקבלי' מבחי' המוחין שבראש כנ"ל. וא"כ ע"י ביטול מצות ת"ת למטה ששרשה בבחי' החכ' שבראש ממילא יש ביטול לכל המצות כו'. וע"כ ארז"ל בראשי' בשביל התורה89 שנק' ראשי' כמ"ש ה' קנני ראשי' דרכו כו' שהוא בחי' החכ' שבראש הנק' לי ראש ואח"כ הנה מתפשט מבחי' החכ' שבראש לכל האברי', והוא הנק' ישראל שהוא בחי' חב"ד דז"א כלומר בחי' המוחין שמתפשטי' במדות שבלב ומשם דופק רוח החיים בכל האברי'. וע"י ביטול תורה לא יש המשכה כלל בחב"ד שבז"א מבחי' החכ' עצמה, וממילא הרי המוחין בבחי' שינה עד"מ באדם התחתון בשעה שהוא ישן הרי בחי' המוחין שבראש מסתלקי' למעלה מן השכל וגם רוח החיים שבלב מסתלק למעלה ולא נשאר רק דפיקו דלבא בחשאי מאד שהוא90 רק קיסטא דחיותא כו' כמ"ש בזהר ומבואר במ"א וד"ל.

אך הנה ע"י מצות ת"ת למטה מעוררי' המוחין העליוני' מן בחי' השינה כמ"ש השמיעני91 את קולך כי קולך ערב, והוא92 קלא דאוריי' דוקא כמ"ש בזהר, לפי שהתורה שרשה בבחי' החכ' שבמוחין שבראש וע"י הקריאה בתורה בהבל הדיבור דוקא, כי התורה שרשה למעלה בבחי' רוח שהוא בחי' קו האמצעי שעולה עד הכתר כנ"ל, והרי ממשיך אא"ס בחכ' עי"ז. וזהו כמארז"ל שלא93 חרב בהמ"ק אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה, פי' שלא המשיכו אא"ס בחכ' שבתורה ע"י הברכה שאו' אקבו"צ על ד"ת, על דוקא. וד"ל. וזהו ג"כ מ"ש בראשי' בשביל ישראל שנק' ראשי' כו' לפי ששרש ישראל למעלה הוא בבחי' חב"ד דוקא ומקבלי' מבחי' אור החכ' עד94

רמח

שנק' לי ראש כו', וע"כ ע"י ישראל דוקא נמשך אא"ס בחכ' שבתורה, וכנ"ל בענין המאמר דכשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א בלא ישראל, מפני ששרשם ג"כ בבחי' הרוח שהוא בחי' ת"ת דז"א שנק' בריח התיכון כו' כנ"ל. וע"י ביטול תורה גם בכאו"א מישראל גורם בחי' שינה בבחי' חב"ד דז"א שהוא ישראל דלעילא כו', לפי שכל נפש מישראל אפי' קל שבקלים יש לו שרש בבחי' ז"א דאצי' שהוא ישראל דלעילא שהרי בחי' למ"ד כלים דז"א פנימי' ואמצעי' וחיצוני' מתפשטין בבי"ע ונעשים נר"נ, נשמה בבריאה רוח ביצי' ונפש בעשי'. וכל א' מישראל אפי' פחות הערך יש לו נפש דעשי' עכ"פ, והרי שרש נפש דעשי' בבחי' י' כלים החיצוני' דז"א. וגם זה ידוע דכל א' מישראל גם פחות הערך שאין לו רק נפש דעשי' עכ"פ מ"מ יש לו כל בחי' נר"נ אלא שאין בגילוי אצלו רק בחי' נפש דעשי', ובחי' הרוח שלו נשאר בהעלם ביצי' ובחי' נשמה שלו נשאר בהעלם בבריאה. כי כל עולם כלול מג' מדריגות בי"ע שהן נר"נ כו', והרי ארז"ל דאע"ג95 דאיהו לא חזי מזלי' חזי כו', וגם בחי' רוח ונשמה שלו שנשארי' בהעלם בבריאה ויצי' נק' בחי' מזלי' לגבי בחי' נפש דעשי' שמתגלה למטה, וכמ"כ שרש נר"נ דבריאה יצי' עשי' בבחי' למ"ד כלים דאצי' נק' בחי' מזלייהו שלהם כו'. וא"כ ע"י ביטול תורה דנפש דעשי' ג"כ גורם בחי' שינה במוחין דז"א מאחר שמוחין דז"א מתפשטין בג' מיני כלים באצי' ונעשי' נר"נ בבי"ע כו'. וז"ש אין96 קורא בשמך כו' דקאי על ביטול תורה, כי הקורא בתורה קורא וממשיך אא"ס בחב"ד כו' ולהיפך אפי' א' שקורא בתורה שכינה עמו לקבל מבחי' המוחין דז"א כו' וד"ל.

והנה י"ל שרש ענין השינה למעלה מהו, דהנה אנו רואים בבחי'97 שינה הגשמי' למטה שאינה באה לאדם רק בסיבת המאכל שאוכל כידוע, ויש בזה ענין עמוק מאד. דלכאורה יפלא דבר הזה במאד, שהרי אור השכל מתלבש במוחין שבראש תמיד מפני שהמוח הוא כלי וחומר מוכן לקבל צורת אור השכל כמו כח הראי' בכלי העין, ולמה ישתנה אור השכל שלא יאיר אורו בכלי המוח ויסתלק גם מלחשוב ולהרהר במוח מפני שאכל מאכל בשר או לחם, וגם ישתנה אור וכח הראי' מלהתלבש בחומר כלי העין כשאכל מאכל כו'. אך הענין הוא משום דבחי' השכל שבכלי המוח הוא עיקר נפש השכלית הנק' בחי' מדבר והמוחין שבראש הן בחי' הכלי שלה. וכאשר אוכל האדם מאכל בשר או לחם שהוא בחי' חי ובחי' צומח שהן למטה ממדריגת בחי' מדבר והמאכל מתעכל ונברר הפנימי' שבו ועולה למוח כידוע, הנה מפני שבחי' החי דבשר וצומח דלחם הן דברי' זרים נבדלים ומרוחקים מבחי' מדבר שהוא אור השכל ע"כ בהעלותם לכלי המוח ויתערבו כחם בכח וחומר המוח שבראש אזי יסתלק אור השכל ולא יאיר בכלי המוח לפי שאין החי וצומח מהדברי' המוכנים לקבל צורת השכל כלל, וכמו זר נחשבו לגביו. ומזה באה סיבת השינה בכלי המוח שהוא הסתלקות השכל והמח' מכלי המוח עד שגם אור וכח

רמט

הראי' שבכלי העין יסתלק ויסגור עיניו בשינה, מפני שיניקת כח הראי' באה מכח ואור השכל שבמוח כידוע. ומ"ש הרמב"ם דהקיטורי' העבים העולים מפסולת המאכל דוקא הוא הגורם בחי' השינה גם זה אמת משום דבחי' פנימי' החיות שבמאכל עולה לכלי המוח ומתהפך לבחי' דקות כלי המוח ממש לקבל תוס' אור השכל כנראה בטבע אוכל המאכל שמחזק לאור השכל שיאיר בתוס' וכמא'98 ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו', וכן לחם בגי' מזלא כו' (וכמ"ש במ"א בענין אין99 התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא כו'. אך פסולת המאכל שהוא בחי' חי ולא נהפך ונכלל בבחי' מדבר הוא אשר נחשב לגבי השכל כמו דבר זר לבלתי ישכון אור השכל בכלי המוח, והיינו הקיטורים העבים שעולים בכלי המוח שמבלבלי' לאור השכל עד שאינו מתיישב כלל בכלי המוח ויסתלק מעט מעט עד שמסתלק לגמרי גם מלחשוב מחשבה בעלמא לא יוכל כי הקיטורים הזרים הללו כמו מכסה גשמיו' מכסים על המוח לבלתי יקבל המוח צורת אור השכל כו'. אך לפ"ז למה התינוק שאינו אוכל לחם ובשר יוכל לישן. הענין הוא מפני שיונק חלב שהוא דבר היוצא מן החי שלמטה ממדריגת נפשו השכליו' שבכלי מוח התינוק אעפ"י שאין בנפשו השכלית רק כח המדמה בלבד. ומזה הטעם יתורץ מה שהבהמה תישן אעפ"י שאין לה נפש השכלי' כלל, כי יש לה כח המדמה עכ"פ לצייר דבר מה במוחה הגשמי ולרוץ לדבר הנחמד לה ולברוח מדבר השנאוי לה, ומפני שאוכלת בחי' צומח כשעורי' ותבן שלמטה מבחי' הדמיון שבמוחה הגשמי ע"כ תפול במוחה תרדמה ושינה מפסולת הקיטורי' שנחשבו כמו זר כו' (וגם אוכלת בשר החי כמו הארי והדוב שטורפין בשר החי ואוכלין, מ"מ נחשב כמו זר לגבי כח המדמה שבנפשו הבהמיות כו'). ומה שיש שינה לולד במעי אמו היינו מפני שהוא100 אוכל מה שאמו אוכלת כו' אע"פ שנק' אכילה פנימי' בלא בירור פסולת כלל, וכמ"ש101 במ"א ע"פ רפאות תהי לשרך, שמקבל החיות דרך הטבור כו' מ"מ יש בו בחי' שינה כשאמו ישינה כו' וד"ל).

והנמשל מבחי' שינה הגשמי' הנ"ל יובן למשכיל למעלה ברוחניו' דנפש אלקי', וממנה יובן למעלה מעלה בבחי' שינה באצי' בחב"ד דז"א כו' כנ"ל. דהיינו כמו שמבואר למעלה בשינה הגשמי' שמבחי' פסולת המאכל שלא נהפך לבחי' מדבר כמו זר נחשב וגורם הסתלקות השכל כו', כך מפני התמשכות האדם בנפשו הבהמיו' אחר גשמיות שנק' בחי' חי לגבי בחי' נפש האלקי' שנק' אדם כו' כמו זר נחשב ומכסה על כלי המוח ששם משכן נר"נ שבאדם ששרשם בבי"ע כנ"ל לבלתי ישכון אור הנפש האלקי' בעשי', ולא יאיר בבחי' רוח ביצי' ולא יאיר אור הנשמה בבריאה כו', עד שגם שרשם בבחי' כלים דז"א יסתלקו בבחי' שינה כו'. וכללות בחי' השינה למעלה הוא בחי' הסתלקות המוחין דאו"א מכלי חב"ד דז"א

רנ

שנק' ישראל לי ראש כנ"ל עד שלא יאיר אא"ס גם בחכ' שהוא מקור המוחין שבז"א כנ"ל. וכ"ז מפני בחי' הקיטורי' העבי' שעולין מבחי' נוגה דבי"ע המכסים על כלי חב"ד דז"א כאשר אינם מתבררי' יפה יפה כמשל פסולת המאכל שאינו נברר ונחשב כמו זר כו'. והיינו בזמן הגלות דוקא שהע' שרים דנוגה לא נתבררו וגוברין על כלי המוחין כו', וכמ"ש102 בזהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא, שהוא בחי' הסתלקות המוחין מחב"ד דז"א הנק' דורמיטא כידוע. אבל בזמן בהמ"ק כתיב הנה103 לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וכמ"ש104 במשנה יוחנן כ"ג ביטל את המעוררי' שהיו או' עורה למה תישן כו', לפי שבזמן בהמ"ק היו הקרבנות מבררי' כל הע' שרים דנוגה דבי"ע ונבדל הפסולת דנוגה מן הטוב לגמרי, וכאשר אין פסולת עולה למוח ממילא אין מכסה על המוח למנוע105 הארת אור החכ' כו' והוא בחי' עינא106 פקיחא דלא נאים כלל, שנחשב מז' תיקונין דגלגלתא דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס שהרי מסתלק לפרקים גם כח המשכיל מפני מניעת הכלי דמוח החכ' כמו מסיבת פסולת המאכל, משא"כ בבחי' עינא פקיחא וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה בזמן בהמ"ק יש עוד טעם אחר שלא הי' אז בחי' שינה כלל למעלה מלבד הטעם הנ"ל מפני בירורי נוגה שע"י הקרבנות. דהנה בקרבנות כתיב לחמי107 לאשי ריח ניחוחי כו', דמשמע שיש בהן ב' דברי', הא' בחי' הבירורי' דנוגה כמשל הלחם שמתברר ממנו הפסולת כו' כנ"ל, ועוד יש בקרבנות שהנברר מהן ע"ג המזבח עולה למעלה לריח ניחוח, וענין הריח שרשו בבחי'108 חוטמא דע"י כמ"ש ותהילתי 109 אחטם לך וכמאמר לבעל110 החטם אני מתפלל כו'. כי הנה כתיב כל111 אשר נשמת רוח חיים באפיו וכתיב ויפח112 באפיו נשמת חיים, דמשמע שעיקר מהות הנשמה הוא באף וחוטם דוקא, וכמארז"ל113 במס' שבת בענין מפקחין עליו את הגל עד החוטם דוקא ולא עד הלב בלבד, כי גם שיצא רוח החיים מן הלב יוכל להיות שעוד נשמתו בו בחוטם כו'. וגם בעדות אשה עגונה אמרו שאין114 מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, כי115 החוטם הוא עיקר הפרצוף פנים דאדם מפני שבו עיקר נשמת רוח

רנא

החיים כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים, ומן האף נמשך הרוח החיים דרך המוח ללב כו', וע"כ אמר לבעל החוטם אני כו'. והענין הוא לפי שיש באדם ה' מדרגות נרנח"י ומשכן הנשמה בכלי המוח והרוח בלב והנפש בכבד כידוע דמוחא ולבא וכבדא הן ג' כלים לג' אורות דנר"נ. אך בחי' חי' ויחידה אין להם בחי' כלים להכיל אורם רק הן שוכני' בבחי' מקיף והעלם. וביאור הדבר הנה מ"ש ויפח באפיו נשמת חיים דוקא ולא אמר נשמה סתם, הכונה על בחי' חי' וכמ"ש116 בזהר ע"פ נפש החי' כו' והוא בחי' מקיף דחכ' שלמעלה מהגבלת אור בכלי. וז"ש במשיח והריחו117 ביראת ה' כו', וארז"ל דמוריח ודאין. פי' שלא מהגבלת אור החכ' בכלי המוח ידון דינים ומשפטים שזהו נק' למראה עיניו כו', אלא מוריח מבחי' ריח החוטם ששם משכן בחי' חי' שנק' נשמת חיים ולמעלה הוא בחי' חוטמא דע"י ששם שורה בחי' מקיף דאור אבא דטמיר ונעלם כו' וד"ל (ולזה118 רמז על ר"ג לבעל החוטם להיותו גדול הדור בחכ' ונק' ג"כ פני הדור, כי עיקר הפרצוף פנים הוא בחי' המוחין שבראש שמאירים בפני' כמ"ש חכמת119 אדם תאיר פניו, ומקור המוחין הנעלם שורה בחוטם, וזשרז"ל דאין מעידין על פרצוף פנים אלא עם החוטם דוקא וד"ל).

והנה הריח שמריח בחוטם הרי הוא בחי' העלאה למעלה מן בחי' נשמת רוח חיים שבחוטם, כי הנשימה120 שבחוט' יש בה בחי' רצוא ושוב כנשימה שבפה וכדפיקא דלבא, והנשימה שבחוטם שעולה למעלה הוא לבחי'121 חיי דחיין כמ"ש בזהר שהוא בחי' יחידה שלמעלה מבחי' חי' וע"כ נק' חיי דחיין כו' ומשם ימשיך בנשימה השניה המשכה חדשה, כנראה באיש הישן שתמיד בכל רגע עולה נשימה מן החוטם למעלה וחוזר ושב למטה. אך הנה בשינה ההעלאה וההמשכה שבחוטם אינה מוספת אור וחיות חדש רק שתקיים קיום חיות הנשמה שבמוח ורוח שבלב שלא יסתלקו בלבד. אמנם ע"י הריח שמריח בחוטם מגיע בחי' התעוררו' יתירה לבחי' יחידה שנק' חיי דחיין וימשיך תוס' אור וחיות חדש גם בבחי' חיה שבחוטם ובנשמה שבמוח כו'. שע"י הריח שבחוטם יתעורר גם מן השינה שכבר נסתלקו הארת המוחין כו'. משא"כ ע"י דבר אחר זולת הריח לא יקיץ מן השינה ולא יעורר כלל בבחי' יחידה התעוררו' חדשה, שהרי המאכל שיאכל אדם הגם שיאכל כל מיני מעדנים שיערבו לנפשו ותשבע נפשו ותתענג בהם מאד, וידוע שבודאי יתחזק עי"ז כח השכל וכח התענוג להטיב חסדו לכל גם לרעי' כו', מ"מ לא יתעורר בבחי' יחידה שבנפשו התעוררו' רוח יתירה כלל רק הכל על מעמדו הראשון כו', ומכ"ש שלא יעוררו אותו מן השינה כו'. אבל ע"י הריח הטוב והחזק שיריח בחוטמו יתעורר כח התענוג שבנפשו ביותר עד שנדמה לו כרוח ונפש חדשה ניתן בקרבו כו'. לפי ששרש המאכל אינו מגיע אלא בבחי' נשמה שבמוח

רנב

שהוא רק בחי' הגבלת האור דחכ' בכלי וכמ"ש122 בזהר ע"פ אכלו ריעי' כו' או"א כו'. אבל שרש הריח בחוטם הוא בבחי' חיה שעולה בבחי' יחידה להמשיך משם תוס' אור מרובה על עיקר ההארה שמאיר מכבר בחו"ב כו'. וע"כ ארז"ל ע"פ123 כל הנשמה תהלל י"ה זה הריח דוקא שהנשמה נהני' ממנו ולא הגוף כו', דהיינו המשכת מקיפי' דחי' יחידה לחו"ב כו'. ולזה הטעם יש הפרש בין הריח והמאכל גם בגשמיו', והוא מה שאנו רואים שהמאכל יפיג טעמו במעט זמן משא"כ הריח שלא יפיג ריחו לעולם מפני ששרשו בבחי' מקיף דאבא ושרש המאכל דלחם הוא בבחי' החכמה המוגבלת בכלי המוח כו'. ולזה אמרו דחמרא124 וריחא דוקא פקחין ממקור החכמה כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בבחי' שרש ריח הקרבנות דכתיב בהו ריח ניחוח כו'. דהנה גוף הקרבן דבהמה וכבש שרשו מבחי' פני שור כו' שנפל בשבירה כידוע, ומתברר ע"ג המזבח באש שלמעלה שאוכל הקרבן כמ"ש לחמי כו', והוא בחי' בירורי' דנוגה כנ"ל. אך מה שנק' עוד בשם ריח ניחוח היינו לאחר הבירור דנוגה שעולה בחי' הגבורו' שלהם שנבררו למעלה מעלה בשרש ומקור כל הגבורות דקדושה, והוא בחי' הריח דחוטמא דע"י כמ"ש וירח125 ה' את ריח הניחוח כו' (וכן בבגדי עשו החמודות כתיב וירח126 את ריח בגדיו ויברכהו כו' כמ"ש במ"א). והטעם הוא בהיות שבחי' הגבורות העליונות דריח שבחוטמא דע"י הוא ממשיך מבחי' חיין דחיין שהוא בחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימי' ע"י כי בחי' ע"י הוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלי' כידוע, וכמשל הנשימה גשמי' שבחוטם למטה ע"י הריח שממשיך מבחי' יחידה שבאדם כנ"ל באריכות. וזהו ריח127 ניחוח לשון נחות דרגא שחוזר וממשיך מחיי דחיין כו', והיינו מפני בחי' תוקף ותגבורת הכח של הריח דוקא הוא שמעורר התעוררו' יתירה בבחי' חיי דחיין כו' ונק' בחי' גבורה דע"י כו'. והענין הזה יובן ע"ד דוגמא למטה מדברי' גשמיי' החריפי' ביותר כמו סמים החריפי' ביותר כסממני הרפואות וכיוצא שמפני עוצם ותוקף כחם החזק מאד יקראו בשם סם, וע"כ ביכולתם לרפאות כל חולי קשה ונק' סם חיים להחיות נפש האדם ברוח וחיות חדש וחזק מאד כו'. אך זהו דוקא כאשר נותנין בתערובו' ובמדה נכונה וראוי' לפי אופן קושי החולה המנגדה כידוע לרופאי', אבל כאשר אינן נותנין כפי הראוי לאדם הרי הן נקראו סם המות להמית את האדם. ונמצא יש בסממני' החריפי' ב' הפכי' לגמרי, א' שיהי' סם חיים להחיות רוח חיות מחדש, והב' להמית ולסלק החיות, והרי החיים והמיתה ב' הפכי' הן. אך הענין הוא משום דשרש הסמים החריפי' והחזקים נפלו בשבירה מבחי' תוקף ותגבורת כח הגבורו' העליונות

רנג

שביכולתם להמשיך מבחי' חיי דחיין רוח חיים חדש תמיד כנ"ל ונק' למעלה בחי' סם חיים, וכמ"ש על התורה128 שנק' סם חיים למיימיני' בה להיות שרשה מבחי' גבורה דע"י שבח"ס כמ"ש מימינו129 אש דת למו, אבל למשמאילים בה מתהפך להיות סמא דמותא היפך בחי' סם חיים כו', וכנ"ל בסממני הרפואות. ונמצא מצד בחי' השבירה שנפל בבחי' גבורו' דנוגה נק' סם המות ומצד שרשם למעלה בבחי' הגבורות העליונות דע"י נק' סם חיים (וע"כ סמך ב' דברים הללו יחד הסולח130 לכל עוונייכי הרופא לכל תחלואייכי כו', כי סליחת עוונות הוא להמתיק גבורות קשות דנוגה שממיתים לנפש כמ"ש רגליה131 יורדות מות ואין132 מיתוק הדין אלא בשרשו מבחי' הגבורות דע"י שנק' סם חיים והיינו הרופא כו' וד"ל). ובזה יובן שרש ענין ריח הקרבנות ובפרט בחי' ריח הקטורת שעולה על כל הקרבנות כמ"ש ישימו133 קטורה באפיך כו' וכתיב שמן134 וקטורת ישמח לב, וכידוע בדרז"ל דהקטורת135 מעשרת כו'. כי הנה מבואר בע"ח בשרש י"א סממני הקטורת הצרי והציפורן כו' שהן מקור חיות י"א ארורי' דקליפה. ולכאורה יפלא דא"כ מה מעלת הקטורת חשובה כ"כ למעלה. אך הענין הוא די"א סממני הקטורת כמו שהן נפלו למטה הן בחי' גבורות קשות להחיות לסט"א וע"ד הנ"ל בסמים החריפי' שיכולים להמית כו', וכך בסט"א כתיב רגליה יורדות מות, ובזהר נקראו אילנא דמותא כו'. אבל בהקטיר הי"א סממני' הרי עולה בחי' הגבורו' הללו למעלה מעלה במקור שרשם בגבורות דקדושה עד רום המעלות בבחי' גבורו' דע"י שנק' ריח דחוטמא כו', ששם הן נעשי' בחי' סם חיים להמשיך מבחי' חיי דחיין תוס' אור וחיות חדש כנ"ל. וכמשל סממני הרפואות שביכולתם להחיות רוח חדש כו'. והיינו מפני עוצם תוקף כח הגבורות דסממני הקטורת למעלה מעלה, והוא הטעם לעוצם ירידתן ונפילתן למטה מטה כ"כ להיות יניקות הקליפות מהן, כי136 כל הגבוה גבוה ביותר יותר ירד ויפול למטה מטה ביותר וכמשל הידוע ומבואר במ"א וד"ל.

ובכ"ז יובן שרש ענין עולת תמיד העשוי' בהר סיני לריח ניחוח כו'. פי' כי שרש ריח הקרבנות מגיע תמיד בבחי' חיי דחיין להמשיך משם אור חדש כנ"ל, ע"כ נק' עולת תמיד. משא"כ עולת שבת בשבתו ועולת חודש בחדשו שאינו נק' עולת תמיד רק בשבת ור"ח בלבד, לפי שעולת137 תמיד של שחר מכפר על עבירות בלילה ותמיד של בה"ע מכפר על עבירות דיום, ונמצא יש סליחת העונות בתמידות יום ולילה ואין זה רק מפני בחי' ריח ניחוח התמידי' שבקרבנות שבכל יום

רנד

שממתיקין כל גבורו' הקשות דנוגה בתמידו' וע"כ נא' בתמיד דוקא את קרבני לחמי כו' ריח ניחוחי תשמרו להקריב כו' וד"ל. ומ"ש עולת תמיד העשוי' בהר סיני לריח ניחוח כו', הענין הוא לפי שבהר סיני ניתנה התומ"צ ששרשן ג"כ בכתר דא"א שהוא בחי' גלגלתא דא"א וח"ס כו', וכנ"ל בשרש התורה שנק' ריח לעורר מבחי' השינה כו'. אבל בחי' מקור התורה והמצות שבתרי"ג ארחין הוא בחי' הריח שבעולת תמיד מפני שעולה ומגיע עד בחי' חיי דחיין שהוא בחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימי' דע"י וא"א כנ"ל להמשיך משם מקור התורה והמצות שבכתר כו'. וז"ש עולת תמיד העשוי' כבר בהר סיני להיות עולה למעלה במל' דא"ס לריח ניחוח כדי שיומשך משם מקור התורה והמצות כו' וד"ל וע"כ ביטל יוחנן כה"ג את המעוררי' שאו' עורה למה תישן ה' כו', כי בזמן בהמ"ק מפני ריח הקטורת והקרבנות אין בחי' שינה לפני המקום כלל מטעם הנ"ל וא"צ למעוררי' כו'. משא"כ בזמן הגלות אין138 להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה במקום היכל ק"ק כו'. אבל התפלה עכשיו נק' ג"כ בחי' עולת תמיד להיותה עולה תמיד מבירורי נוגה. כי139 התפלה תקנו במקום קרבן ממש כידוע, והוא140 למעלה בחי' עליי' שם ב"ן דמל' מנוגה דבי"ע כמ"ש141 בזהר ע"פ אלקי' אל דמי לך דקארי תדיר לנהורא עילאה כו', וכמ"כ142 למען143 יזמרך כבוד ולא ידום, והוא הנק' עולת תמיד מפני שעולה תמיד כו' וד"ל (ובחי' עולת תמיד דמל' מבי"ע היא העשוי' בהר סיני לריח ניחוח כו' כי סוף מעשה עלה במחשבת המאציל תחלת שיהי' עולה לריח ניחוח כו'. והיינו משל144 דבת מלך שהריחה ציקי קדירה תאמר יש לה גנאי כו', ובת מלך הוא בחי' מל' דא"ס וציקי קדירה הן גבורות דנוגה כו' והביאו לה עבדיה בחשאי היינו בש"ע145 שנק' צלותא דלחש וכמ"ש במ"א וד"ל).


1) להבין שרשי הדברים: קטע מביאור זה נדפס (בשינויים ותוס' הגהות) באוה"ת פינחס ע' א'קמו. קיצורים והגהות נדפסו באוה"ת שם כרך ה' ע' א'תרעז. חלק מהמאמר הובא ג"כ בהמשך מים רבים תרל"ו פרקים קד-קח. ובאוה"ת על ענינים ע' רסג.

2) יש להקדים תחלה שרש ענין בחי' אורות וכלים: ראה ג"כ בהנסמן בספר הערכים חב"ד כרך ד' ע' קז וע' תקלב.

3) כמבואר: בכת"י ב וכת"י ג: כמובן.

4) בפרד"ס בשער עצמות וכלים: פ"ד.

5) המאמר דס"י ע"ס בלי מה: פ"א מ"ב.

6) דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

7) עשר ולא תשע: ס"י פ"א מ"ד.

8) לאו דאית לך מכל אינון מדות כלל: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

9) אלא הוא: בכת"י ב וכת"י ג: אלא בחי' האור הוא.

10) ויאצל מן הרוח: במדבר יא, כה. וראה סה"מ תקס"ז ע' תכט.

11) ואצלתי מן הרוח: במדבר יא, יז.

12) מי יתן והי' כל עם ה' נביאים: במדבר יא, כט.

13) כמו בשאול שנחה עליו הרוח: ראה שמואל-א י, י.

14) ולא קם נביא עוד: דברים לד, י. וראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ה"ו. ובכ"מ.

15) משה קיבל תורה מסיני: אבות פ"א מ"א.

16) שנבואתם בזה ולא בכה כשאר הנביאים: ראה ספרי ר"פ מטות (פיס' קנג).

17) ממש: בכת"י ב וכת"י ג: של משה.

18) ונק' בס"י חכ' בראש: ראה זח"א כו, ב.

19) מחכ' בחסד: בכת"י ב: בחכ' מחסד.

20) בחי' כלים: בכת"י ב וכת"י ג: בחי' ג' כלים.

21) וי': בכת"י ב: ונשמות יו"ד.

22) כלים: בכת"י ב וכת"י ג ליתא תיבה זו.

23) כמ"ש בע"ח: ראה שער פרקי הצלם פ"ו.

24) דהמל' נקנית בשלשים מעלות: אבות פ"ו מ"ו. וראה אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'תג.

25) דמי': בכת"י ב וכת"י ג: דע"י.

26) והיינו מ"ש בזהר שהמל' היא נמשכת מעשיראה דכולהו: ראה זח"ג רנג, ב. ועוד.

27) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

28) אשה כי תזריע: ויקרא יב, כ.

29) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב.

30) בנים אתם לה': דברים יד, א.

31) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם: מיכה ז, כ.

32) כמ"ש בזוהר ע"פ גבורי כח עושי דברו: זח"ג קצ, ב. וראה בארוכה אוה"ת פנחס ע' א'רד. ובכ"מ.

33) חונה מלאך ה' סביב ליראיו: תהלים לד, ח.

34) ישראל נק' ראשית: ראה מדרשים ר"פ בראשית. ובכ"מ.

35) ישראל עלה במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

36) ראשית חכ': תהלים קיא, י.

37) קורא הדורות מראש: ישעי' מא, ד.

38) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

39) חבור עצבים: הושע ד, יז.

40) חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

41) כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

42) כולם בחכ': תהלים קד, כד.

43) בהתלבשו': בכת"י ב: בהשתלשלות.

44) ששרש: בכת"י ב וכת"י ג: שמקבלים.

45) כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלי ישראל: תענית ג, ב. זח"ב ה, ב.

46) ולהבין. . יש להקדים תחילה בשרש ענין הרוח: בהבא להלן ראה המשך מים רבים תרל"ו פק"ד ואילך. וראה ג"כ ביאוה"ז מד, א. סידור רעג, ג. אוה"ת תרומה ע' א'שצט. אוה"ת תזריע כרך ב' ע' תקיט ואילך.

47) עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד.

48) רוח אלקים מרחפת: בראשית א, ב.

49) שהאור: בכת"י ב וכת"י ג: שהאויר.

50) כמ"ש הרמב"ם דאידי הארץ עולין נ"א מיל מן הארץ: פיה"מ ברכות פ"א, מ"א. וראה ג"כ מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קנד.

51) נ"א: בכת"י ג: כ"א.

52) שנק' בגמ' זיקי דמקמי מיטרא: ראה תענית ג, ב.

53) מעלה נשיאים מקצה הארץ: תהלים קלה, ז.

54) והיינו כמ"ד דעבים מן הים: תענית ט, ב.

55) בגובה: בכת"י ב ליתא תיבה זו.

56) אבנים שחקו מים: איוב יד, יט.

57) הכה צור ויזובו מים: תהלים עח, כ.

58) הרוח: בכת"י ב וכת"י ג: הרוחני.

59) כי רוח אייתי רוח: זח"ב קסב, ב. וראה אוה"ת בראשית רפו, א.

60) וממנו. . כנ"ל: בכת"י ב: וממנו רוח החיים כנ"ל.

61) רוח האדם הוא העולה למעלה: קהלת ג, כא.

62) למשכיל: ע"כ נמצא בכת"י ג וחסר הסיום.

63) והוא מדתו של יעקב שנק' בריח התיכון: זח"ב קעה, ב. ועוד. וראה אוה"ת ויחי שצה, א.

64) עד הכתר שנק' אויר קדמון: ראה ת"ז תס"ט (קד, ב). ז"ח צו, ג. ענין זה נמצא ג"כ בהמשך מים רבים תרל"ו ע' קיב, ושם הגירסא שנק' אור קדמון. ראה ת"ז ת"ע (קלה, ב). לקוטי לוי יצחק לזוהר נשא ע' שנה. ס' הערכים חב"ד ח"ד ע' תעט ואילך.

65) שנק' אויר קדמון: ראה מ"מ וציונים שבסוף הספר.

66) והיו למים: בכת"י ב: והי' למטה.

67) ג"כ: בכת"י ב: ליתא תיבה זו.

68) כי רוח יזרעו: הושע ח, ז.

69) אשה כי תזריע: ויקרא יב, כ.

70) דמן האודם דנוק' ממנו מתהווה בשר: נדה לא, א.

71) מלמעלה. . רוחות המנשבות: בכת"י א ליתא תיבות אלו, וכנראה הוא דילוג המעתיק.

72) המצות נק' בגמ' בשם פירות: סוטה מו, א.

73) ודברת בם: דברים ו, ז.

74) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

75) רוח ממללא: ת"א בראשית ב, ז.

76) מימינו אש דת למו: דברים לג, ב.

77) הקול קול יעקב: בראשית כז, כב. וראה זח"א קנא, א. ובכ"מ.

78) כי: בכת"י ב: כמו.

79) מתניתין מלכתא: ביצה כח, ב.

80) אם לא בריתי: ירמי' לג, כה.

81) אין העולם מתקיים אלא בהבל תשב"ר: שבת קיט, ב. זח"א א, ב. ובכ"מ.

82) ואין דומה הבל שיש בו חטא: שבת שם.

83) עורה למה תישן: תהלים מד, כד.

84) על מה אבדה הארץ: ירמי' ט, יא.

85) שויתר הקב"ה על ע"ז: ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז. פתיחתא דאיכ"ר פיסקא ב.

86) ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים: ראה ירמי' מד, יח.

87) וכמבואר בדרז"ל דדורו של אחאב: ראה ירושלמי פאה פ"א ה"א. וראה ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ע' עג (ובהמ"מ שם). ועל ענינים ע' פו (ובהמ"מ שם).

88) דאוריי' מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

89) בראשית בשביל התורה: תנחומא (באבער) ר"פ בראשית פיסקא ג' וה'. לק"ט שם. רש"י ורמב"ן שם. וראה ב"ר שם. ויק"ר פל"ו, ד.

90) שהוא רק קיסטא דחיותא כו' כמ"ש בזוהר: זח"א פג, א.

91) השמיעני את קולך: שה"ש ב, יד.

92) והוא קלא דאורייתא דוקא כמ"ש בזוהר: זח"ג סא, א. ריג, א.

93) שלא חרב ביהמ"ק אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה: ראה נדרים פא, א. ב"מ פה, ב. פתיחתא דאיכ"ר פיסקא ב.

94) עד: בכת"י ב ליתא תיבה זו.

95) דאע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי: מגילה ג, א.

96) אין קורא בשמך: ישעי' סד, ו.

97) בבחי' שינה. . בסיבת המאכל שאוכל: ראה יומא יח, א. ובהבא להלן ראה ג"כ תו"ח שמות נב, א ואילך. ביאוה"ז להצ"צ ע' קצט. ובכ"מ.

98) וכמא' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא: ב"ק עב, ב.

99) אין התינוק יודע לקרות אבא: ברכות מ, א. וראה סידור שער בהמ"ז קז, ג ואילך.

100) שהוא אוכל מה שאמו אוכלת: נדה ל, ב.

101) וכמ"ש במ"א ע"פ רפאות תהי לשרך: משלי ג, ח. וראה תו"א מג"א (הוספות) קכד, ב.

102) וכמ"ש בזוהר קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא: זח"ג כ, ב. וראה ג"כ זח"א רי, א.

103) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: תהלים קכא, ד.

104) וכמ"ש במשנה יוחנן כה"ג ביטל את המעוררי': סוטה מז, א.

105) למנוע: בכת"י ב: ליגע.

106) עינא פקיחא דלא נאים: זח"ג קכט, ב. וראה תו"א מג"א קיז, א. תו"ח וירא קב, א. קו, ג. קיח, א.

107) לחמי לאישי ריח ניחוחי: במדבר כח, ב. ובהבא להלן ראה ג"כ עט"ר שער יוהכ"פ בסופו. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פי"ג ופכ"ה. סה"מ תקס"ב ע' סד. ובכ"מ.

108) בבחי' חוטמא דע"י: זח"ג קל, ב. ובכ"מ.

109) ותהלתי אחטם לך: ישעי' מח, ט.

110) לבעל החוטם אני מתפלל: זח"ג שם.

111) כל אשר נשמת רוח חיים באפיו: בראשית ז, כב. וראה ישעי' ב, כב.

112) ויפח באפיו נשמת חיים: בראשית ב, ו.

113) וכמארז"ל במס' שבת בענין מפקחין עליו את הגל: ראה יומא פג, א. פה, א.

114) שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם: יבמות קכ, א.

115) כי החוטם הוא עיקר הפרצוף פנים דאדם: ראה זח"ג קל, א. קלז, ב. זח"ב קכב, ב. ז"ח יתרו לד, ב. ובכ"מ.

116) וכמ"ש בזהר ע"פ נפש החי': ראה זח"א יג, א.

117) והריחו ביראת ה'. . דמוריח ודאין: ישעי' יא, ג. סנהדרין צג, ב.

118) ולזה רמז על ר"ג לבעל החוטם: ראה תענית כט, א.

119) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

120) הנשימה שבחוט': בכת"י ב: הנשמה שבמוח.

121) לבחי' חיי דחיין כמ"ש בזוהר: זח"ג קל, ב.

122) וכמ"ש בזוהר ע"פ אכלו ריעים כו' או"א כו': ראה זח"ג ד, א. ובכ"מ.

123) ע"פ כל הנשמה תהלל י"ה זה הריח דוקא: ברכות מג, ב. וראה אוה"ת ויקרא ע' רצו.

124) דחמרא וריחא דוקא פקחין: יומא עו, ב.

125) וירח ה' את ריח הניחוח: בראשית ח, כא. וראה סה"מ תקס"ב ע' כט.

126) וירח את ריח בגדיו ויברכהו: בראשית כז, כז. וראה אוה"ת עה"פ שם.

127) ריח ניחוח לשון נחות דרגא: ראה ג"כ תו"א כה, ד. לקו"ת תצא לה, ג. שם דרושים לשמ"ע צב, ד. סידור לג, ג. ובכ"מ.

128) התורה שנק' סם חיים למיימינים בה: ראה שבת סג, א. יומא עב, ב. זח"א קצ, א.

129) מימינו אש דת למו: דברים לג, ב.

130) הסולח לכל עוונייכי: תהלים קג, ג.

131) רגליה יורדות מות: משלי ה, ה.

132) ואין מיתוק הדין אלא בשרשו: פע"ח שער כונת השופר. וראה תניא פל"א.

133) ישימו קטורה באפיך: דברים לג, י.

134) שמן וקטורת ישמח לב: משלי כז, ט. וראה בחיי ר"פ תצוה. אוה"ת נ"ך ע' תרכח ואילך.

135) דהקטורת מעשרת: ראה בחיי שם.

136) כי כל הגבוה גבוה ביותר: ראה שערי אורה נח, א. סה, א. אוה"ת שה"ש ע' רס. ובכ"מ.

137) שעולת תמיד של שחר מכפר על עבירות של לילה: במדב"ר פכ"א, כא. תנחומא פינחס יג. ובכ"מ.

138) אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה: ברכות ח, א.

139) כי התפלה תיקנו במקום קרבן: ברכות כו, ב. ובכ"מ.

140) והוא למעלה בחי': בכת"י ב: והוא מבחי'.

141) כמ"ש בזוהר ע"פ אלקים אל דמי לך: זח"ב קמ, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בציונים ומ"מ לקונטרס ומעין יצא מבית ה' ע' 73.

142) וכמ"כ: בכת"י ב: וכמ"ש.

143) למען יזמרך כבוד ולא ידום: תהלים ל, יג.

144) משל דבת מלך שהריחה ציקי קדירה: פסחים נו, א. וראה ת"ז ת"י (כה, א). תכ"א (מז, א). תס"ט (קה, א). תקוני ז"ח קי, ג.

145) בש"ע שנק' צלותא בלחש: ראה בהנסמן לעיל מת"ז. וראה זח"ב קלח, ב. ובכ"מ.