כתיב ולקחתי דגני

רנה

בעז"ה

כתיב1 ולקחתי2 דגני וכו' וכתיב ואספת דגנך כו', ושני כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אז נאמר ואספת דגנך ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. ויש להבין דזה המאמר סותר מאמר אחר דרמי3 בגמ' כתיב ואספת דגנך וכתיב ועמדו4 זרים כו' ומשני כאן כשישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כו', וא"כ גם ואספת דגנך מיירי בשאין ישראל עושין רצונו של מקום כו', ויתורץ קושיא זו בהקדים להבין שרש ענין רצונו של מקום מהו. דהנה אנו אומרים ברוך5 המקום כו' וידוע דהקב"ה נקרא מקום (וכ"מ ממרז"ל הוא6 מקומו של עולם כו') והטעם הוא לפי שהתהוות כל העולמות מאין ליש הוא מבחי' מל' דוקא כמ"ש מלכותך7 מלכות כל עולמים, ובחי' מל' הוא בחי' ומדריגה אחרונה שבאורות דאצי' דהיינו בחי' התגלות אותיות בלבד וע"כ נק' המל' שם עד"מ קריאת שם האדם כידוע וז"ש ברוך שם כבוד מלכותו כו', והוא הנק' בחי' ממכ"ע דהיינו להוות מציאות עולם בגלוי ליש בעל ששה קצות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום להיות כי כח הפועל בנפעל וכח הפועל האלקי כלול מששה קצות רוחני' בחי' מעלה ומטה ברוחניות כח האלקי היינו מה שאור8 א"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כו' ומזרח ומערב כו' היינו בחי' כח התפשטות הארה לד' סטרין לאורך ורוחב ימין ושמאל כו', ומששה קצות הרוחניי' האלה נמשך מאין ליש ששה קצות גשמיי' הנק' מקום גשמי, ומה שאנו אומרים ברוך המקום היינו שיומשך מבחי' ששה קצות דאצי' הנק' הקב"ה שהוא מקור מקומו של עולם הנגלה מאין ליש מבחי' המל' כי אין הגילוי מאין ליש רק מבחי' המל' שהוא רק בחי' אותיות והיינו ה"א אחרונה דשם הוי' הנק' עולם הדיבור אבל בחי' מדות דז"א דאצי' הוא מקור הדבור כידוע, כמו מדת אור חסד דאצי' הוא אור עליון שאינו בא עדיין בבחי' התפשטות מאין ליש להיות מקור ושורש לנבראים, אלא נמשך מבחי' המל' שנק' דבור ונקרא עולם וכמ"ש כי9 אמרתי עולם חסד יבנה פי' עולם הדיבור שנק' עלמא דאתגליא בחי'

רנו

ממכ"ע הנ"ל נבנה מבחי' חסד דז"א וכמ"ש והוכן10 בחסד כסא וכידוע, וע"ז אנו אומרים ברוך המקום להיות נמשך מבחי' מקום דז"א במל' שנק' עולם, ונק' ג"כ מלך וכמו חי העולמים מלך כו' לפי שעולם ומלך הכל ענין ומדריגה אחת כי היות התהוות העולם הוא בחי' מלך כמ"ש מלכותך מלכות כ"ע וכנ"ל. ובזה יובן דברי11 התוס' בברכות גבי כל ברכה שאין בה שם ומל' (לפי ששם ומל' הכל א' וכנ"ל) דה"ה אם לא הזכיר העולם כאלו לא הזכיר שם ומל', לפי שעולם ומלך הכל א', כי חיות העולם הוא בחי' המל' בלבד כנ"ל וד"ל.

וענין רצונו של מקום הנה הוא בחי' ההמשכה מז"א למל' (ומבחי' מל' בבריאה וכמ"ש בע"ח12 דבחי' מל' דאצי' נעשית כתר לבריאה, וכן מבחי' מל' דא"ס נעשה כתר לאצי' ונק' רצונו של מקום דאצי' כו'), ואין ההמשכה זאת אלא ע"י בחי' ההעלאה בבחי' ביטול הרצון מלמטה למעלה הנק' ביטול היש לאין כמו וצבא13 השמים לך משתחווים וכיוצא בזה עד רום המעלות בכללות העולמות שנתהוו מאין ליש מבחי' המל', וגם בחי' המל' עצמה עולה מלמטה למעלה בבחי' ביטול כמ"ש לך14 ה' הממלכה כו' שהרי אינה אלא בחי' אותיות ש"מ15 בלבד, וכמו ביטול זיו השמש בגופו של מאור השמש כידוע16 בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים דשם אלקים הוא נרתק לשמש שהוא שם הוי' וכהדין17 קמצא דלבושא מיני' ובי' כו' וד"ל. וזהו פי' ישראל עושין רצונו של מקום שהן עושין וממשיכים בחי' רצון העליון להית מקור למציאות עולם בו"ק מעלה ומטה כו', וזהו עיקר היחוד עליון בק"ש בדלי"ת דאחד כמארז"ל תמליכהו18 בשמים וארץ וד' רוחות העולם כו' וד"ל.

והנה כאשר ישראל עושים רצונו של מקום אז נאמר ואספת דגנ"ך כנ"ל, והענין הוא דאסיפה זו לאסוף הדגן אינו אסיפה גשמיות אלא ר"ל אסיפה וקיבוץ רוחני, לאסוף ולקבץ כל הניצוצות שנפלו בקליפות דהיינו כל חיות הדברים גשמיי' דדצ"ח כמו במזון ומאכל ולבוש ששרשן מבחי' התוהו כידוע, והוא ע"י קיבוץ ואסיפת כל מיני התקשרות רצונות זרות שבנפש הבהמית שנקשרה בתאות דברים הגשמיי' ובפרט ביגיע כפיו במו"מ וכו', מפני בחי' ביטול הרצון מכל וכל רק לה' לבדו, שאז עולים גם כל הניצוצות דקדושה שיש בכל אשר לו במזון וכו' לה' אחד במס"נ בתפילה, וע"ז אמר ואספת דגנך וכו', בחי' אסיפה וקיבוץ ניצוצות הרבה מאד. וע"ז רמזו רז"ל דלא19 גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף להם גרים, וזה

רנז

פלא גדול לכאורה דאין20 אדם זורע קב אלא להוציא כמה כורים, ומאחר שנלמד זה מפסוק וזרעתי'21 לי בארץ א"כ הגרים ירבו בישראל הרבה כמה פעמים מישראל, ולא ימצא גם חלק א' מריבוא גרים בישראל בכל דור, אלא הכוונה על בחי' העלאת הניצוצות שבעסק מו"מ ובבני חיי ומזוני שתחת ממשלת כל שר משרי אוה"ע כו' שניתוסף הרבה פעמים יותר ממספר נשמות ישראל כו' וד"ל (והטעם שנק' בשם אסיפה הוא מפני שעולים כל הניצוצות דקדושה מטורי22 דפרודא הנק' רה"ר דקליפה לבחי' רה"י דקדושה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל).

אך הנה יש להבין לפי זה המשך23 הפסוקים דוהי' אם שמוע כו' ונתתי מטר ארצכם יורה ומלקוש ואח"כ אמר ואספת דגנ"ך כו', ואם אסיפה זו רוחניות היא כנ"ל מה שייכות יש לה עם מה שקדם ונתתי מטר ארצכם. אמנם הענין הוא דבחי' מטר זה הוא בחי' המשכה והשפעה עליונה מלמעלה למטה שנותן כח ועוז למטה שיוכלו כל הניצוצות שכבר ירדו למטה מטה לעלות למעלה מעלה (והיינו בחי' המשכת מ"ד כדי שיהי' במקבל כח להעלות מ"ן, כי כל בחי' העלאת ניצוצות מדצח"מ דבחי' נוגה הנ"ל הנק' בירורי נוגה מזה נעשה העלאות מ"ן כידוע אך הכח הזה שיוכל להעלות ולברר כו' בא מלמעלה מהמשפיע למקבל והוא מבחי' ז"א למל' ומבחי' מל' בבי"ע, וזהו פי' עושין רצונו של מקום בבחי' המשכת מ"ד אז נאמר ואספת דגנך לברר בהעלאת מ"ן, ולא כפי' הא' דביטול היש לאין שנק' בירורי נוגה נק' עושים רצונו של מקום כו', ובמ"א מבואר דהמשכת מ"ד שאחר העלאת מ"ן נק' עושין רצונו של מקום וזהו כפי' הא' אך בכאן שאומרים ונתתי מטר ארצכם ואח"כ ואספת מיירי בבחי' מ"ד שנותן כח להעלות מ"ן), וזהו ונתתי מטר ארצכם כו' פי' עד"מ המטר הגשמי שמתחלק לטיפין טיפין ומרוים את הארץ שתתן כחה להצמיח כל צמח תבואה ופירות כך נמשך בחי' מי החסדים העליונים מלמעלה בכדי שיוכל להיות צמיחה מהארץ העליונה כמ"ש כי24 כארץ תוציא צמחה כן יצמיח ה' כו' ולמטה בכללות נשמות ישראל הנה נמשך אור חסד עליון בכאו"א מישראל לפום שיעורא דילי' בהשגתו ועבודתו והוא בחי' אה"ר שנמשכת מלמעלה בכל ניצוץ להיות בכחו להעלות באהבה ויראה כל הדברים הגשמיי' שבנפשו הבהמית כנ"ל, ובחי' התחלקות אור האהבה והחסד לכאו"א נק' מטר ארצכם כטיפי' של גשמי' שיורדים בארץ, כי כללות נש"י נחלקים לס"ר ניצוצות וכמ"ש25 רז"ל בברכת חכם הרזים ברואה אוכלסא כו' לפי שבאוכלסא של ס' ריבוא דעות והיינו ס' רבוא מיני השגות באלקות כי יש שכל מתפעל ויש שכל מתפעל כך כמ"ש כי תוכן לבות ה' ותוכן26 רוחות ה'

רנח

ולפי ששורש נשמות ישראל בבחי' ו"ק דמלכות דאצי' וכאו"א כלול מק' אלף עולה ס' רבוא וזהו ברכת חכם הרזים שנמשך ס' רבוא מיני שכליי' לבחי' חכמה עליונה שבמדות שבמל' דאצי' וכמ"כ בחי' אור ומימי27 החסדים העליונים שנמשך לס"ר נשמות מבחי' חסד עליון דז"א מתחלק בכל חד לפי שורש נשמתו בבחי' המל' וע"כ נק' מטר ארצכם כטיפין של גשמים שיורדין בארץ וד"ל. (ופי' בעתו בעת רצון שיוכל להיות עי"ז העלאת מ"ן, והמטר הזה מתחלק לשני28 מדריגות יור"ה ומלקו"ש בשני זמנים כו' וד"ל).

והנה יש עוד בחי' אהבה רבה שלמעלה מבחי' מטר ארצכם הנ"ל והוא בחי' אהבה רבה דבכל מאדך האמורה בפ' ראשונה דק"ש שהיא באה מלמטה למעלה ע"י התשובה עילאה מעומקא דלבא מחמת שצר לו מאד מעוצם רחוקו נפשו מה' אחד כמ"ש בצר29 לך ומצאוך כו' ושבת עד ה' כו' וכן כתיב ויצעקו30 אל ה' בצר להם כו' דהיינו שיתמרמר בנפשו באמת מעומקא דלבא עד שימאס בחיי הבלו וירים קולו בבכי' מפני המרירות העצומה, כי צעקת זאת צעקה של בכי' היא כמ"ש במרדכי ויזעק31 זעקה גדולה ומרה, והוא הנק' מי32 בוכי' כמ"ש בזה"ק33 מים תחתונים בוכי' אנן בעינן למהוי קדם מלכא כו'. והתחלת התשובה הזאת מעומקא דלבא בבכי' של מרירות הוא מר"ח אלול כידוע דר"ת34 אלול אני לדודי ודודי לי פי' אני לדודי ע"י התשובה שישובו כנ"י אל ה' מעומקא דלבא ואזי ממילא דודי לי שהקב"ה מתעורר ברח"ר למחול ולסלוח בר"ה ויוה"כ, וכל זמן החודש הזה אמר אני לדודי ודודי לי שכולו עת רצון מלמעלה לעורר י"ג מדה"ר ע"י הבכי' בנפשו ובר"ה ויו"כ נמשכים ויורדים הי"ג מדה"ר מלמעלה למטה בלבד וד"ל.

והנה מט' באב מתחיל זמן שרש הבכי' למעלה בשורש כללות נ"י שנק' רחל כמ"ש קול35 ברמה נשמע כו' רחל מבכ"ה על בניה כו' כי איננו כו', כי הנה לא כתיב רחל בוכה אלא מבכה לשון נפעל פועל יוצא שמשם נמשך התעוררות הבכי' בכללות נ"י למטה, מפני שבט"ב נחרב בהמ"ק ונסתלק גילוי אור אלוקי דמל' דאצי' שנקרא שכינה וירדה למטה בגלות בע' שרים, ובחי' גילוי אורות עליונים דז"א במל' נסתלק גם הוא למעלה מעלה וכמ"ש בזוה"ק36 קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא

רנט

כו' וז"ש כי איננו שעצמות אור א"ס שבאצי' אסתלק לעילא ואינו בא לידי גלוי בבחי' מל', וגם בחי' מל' ירדה למטה בסתר המדריגות וע"כ אמר רחל מבכ"ה לעורר בכי' בכנ"י ובנשמות ישראל שנסתלק מהם אור גלוי שכינה, כי בגלות נאמר אותותינו37 לא ראינו כו' (ונמצא הבכי' הזאת על ב' דברים הא' על העדר האור באצי' והב' על העדר האור בבי"ע). ובאמת יוכל אדם לדון ק"ו גדול ממה שמצינו בדברי38 רז"ל ע"פ עוברי בעמק הבכא כו' שהרשעים בוכי' על צערם באש של גיהנם, והרי אמרו באחר מוטב39 לדייני' בגיהנם בשביל שיקבל עונג העליון בגלוי זיו השכינה בג"ע וא"כ בהעדר גלוי אור האלקי מכ"ש וק"ו שיש לבכות, ומכ"ש דכ"ש מהעדר גלוי אור עצמות א"ס שבאצי' המרומם לאין קץ מכל ההשתלשלות, שכל ההשתלשלות באבי"ע אינו נחשב גם בערך טפה בים אוקינוס לגבי עצמות המאציל כו', כי בחי' גלוי אור האלקי הנק' שכינה אינו רק בחי' זיו ואור בלבד כידוע, וכאשר יתבונן האדם בעוצם רחוקו מה' אחד הרבה יש לו לבכות יותר מן יראת העונש בגיהנם מאחר שיסורי גיהנם נסבלי' בשביל התענוג האלקי הזה כו' (ומה40 שבכה ריב"ז כשאינו יודע באיזה דרך מוליכים אותו לא מפני הצער של גיהנם אלא מפני ריחוקו מגלוי שכינה כו').

וענין גלות השכינה בע' שרי' ידוע ע"פ כרחל41 לפני גוזזיה נאלמ"ה שהוא בחי' מל' שנק' רחל עקרת הבית שנמשכה בע' שרים שמקבלים מבחי' השערות דנוק'. אך לכאורה אין זה מובן דהלא גם בלתי גלות יש יניקה תמידית לע' שרים מבחי' השערות דנוק' ולמה אמר כרחל לפני גוזזיה נאלמה בזמן הגלות הלא גם בזמן בהמ"ק הי' לאוה"ע יניקה מבחי' השערות כמו שיש להם בזמן הגלות. אך הענין הוא דבבחי' השערות יש ב' מדריגות, הא' בחי' הפנימית והן עיקרי השערות שיונקי' מנקבי העור ממש והן הגומות שבעור שנמשך חיות פנימית לשם, והב' חיצונית השערות הנבדלים מן הגוף רק שחלל השערה יש בה קצת יניקה כל שהו ועובר ודוחק לחוץ מן השערה. כמו הזיעה שמתמלאת פנימיותה מחיות פסולת הדם שבגוף בגומות ונקבים שבעור ושם נאחזים עיקרי השערות, אמנם אותה הזיעה שעוברת בחלל השערה ונסחט לחוץ זהו חיצונית הזיעה והוא הנק' חיצונית השערה. וכן בכל יניקה וחיות שנמשך דרך השערות כמו בשערות42 שבראש ממותרי המוחין כידוע ומבואר במ"א יש הפרש וחילוק שני מדריגות הללו פנימית וחיצונית. והנה בזמן הגלות מקבלים הע' שרים יניקה פנימית יותר, והיינו מבחי' נקבי העור דנוק' ששם עיקרי השערות (הגם שהוא בחי' פסולת האור הפנימי מ"מ בפסולת עצמו יש פנימיות וחיצונית).

רס

וזהו כרחל לפני גוזזיה נאלמה כמשל הגוזז את השה שמפריד השערות לגמרי ונעשי' מובדלים כי גזז עיקר השערה ממקור חוצבה יניקתה בפנימיות נקבי העור, והיינו מה שאנו רואים שבגלות הע' שרים הם יותר יש ונפרד כמ"ש אם43 תגביה כנשר, וכן שר של מצרים אמר לי יאורי כו' עד שאומרים ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, הגם שכל יניקתם מבחי' השערות אינו אלא בחי' המותרות הנופלות מפנימיות האור האלקי שבאורות וכלים דמל' ולא נמשל רק לזיעה שיוצאת בנקבי העור כמו מזיעתן44 של חיות נהר דינור יוצא כו' וכמ"ש במ"א, מ"מ בבחי' המותרות המה מקבלים מבחי' הפנימיות שבו ונעשים נבדלים בפ"ע בפירוד גמור כמשל הגוזז, וע"כ אמרו כרחל לפני גוזזיה כו' כמו שאחר הגזיזה אין לשערות חיבור וביטול לגבי השה כן אין להם אח"כ ביטול לקדושה אלא אומרים ידינו רמה כו', משא"כ בזמן בהמ"ק הגם שקבלו הע' שרים יניקה מהקדושה האלקי אבל לא קיבלו רק מבחי' חיצונית השערות בנוק' שנק' רח"ל היוצא לחוץ כמשל השערות המחוברות בגוף השה שבטלים ונגררים אחר הגוף השה ולא נמשך יניקה להם רק מקצה השערות התלוין ויורדין למטה, וגם זאת הי' בבחי' הביטול תמיד מאחר שבחי' עיקרי השערות מחוברים בנקבי העור (שהוא כמו חלל שבין אות לאות כמ"ש במ"א). ונמצא בעצם השפע גשמי' כסף וזהב ותענוגי' גשמי' הכל נמשך להם בזמן הגלות כמו בזמן בהמ"ק, רק בבחי' הפירוד שלהם יש הפרש מפני שמקבלים בגלות בבחי' הפנימית יותר, ולכך אמר נאלמ"ה בחי' אלם מאלקים כענין שאמרו גוים45 מרקדין בהיכלו והוא שותק אין46 כמוך באלמים כו', וכך ענין השכינה בגלות בע' שרים הוא בחי' אלם כמו הישן שהזבובים עוברים על פני עורו ואינו מרגיש אבל בהקיץ מרגיש כמ"ש ויקץ47 כישן ה', אבל בזמן בהמ"ק לא נאמר נאלמה לפי שהי' יחוד עליון דזו"נ באצי' ובבריאה בבחי' סובב בממלא בבחי' גלוי המוחין דוקא ואז נאמר במל' למען48 יזמרך כבוד כו' היפך השתיקה כו' וד"ל.

וזהו קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה כו' פי' קול ברמה בבחי' הרוממות דכתר עליון שמשם נמשך מקור הי"ג מדה"ר כמ"ש ויקרא49 ה' ה' אל רחום כו' שנמשך מבחי' הוי' שבעצמות המאציל להוי' שהוא שורש הנאצלים כי הכתר הוא בחי' ממוצע כי50דוע והוא כללות בחי' רצון העליון (כמ"ש בציץ והי'51 על מצחו תמיד לרצון כו' וכמ"ש במ"א), ומפני שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן דהיינו קו האמצעי דמל' עד הכתר ע"כ אמר שבכיית רחל דוקא נשמע קול בכייתה ברמה לעורר בחי' רחמים רבים העליונים שברוממות פנימיות הכתר שנק' קול ברמה, כי

רסא

מי בוכי' מעוררי' י"ג מדה"ר כמ"ש למעלה בפי' אני לדודי ודודי כו', ולפי ערך בחי' הרוממות כך ערך התפשטות הרחמים הרבים כמו שאנו אומרים המלך המרומם לבדו כו' ע"כ ברחמיך הרבים רחם עלינו, כי כל הגבוה גבוה יותר יותר יתפשטו רחמים רבים ממנו, וכמו מלך בו"ד שרוממותו דוקא גורמת הרחמנות כי כולם שפלים נגדו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ענין אהבת בכל מאדך בפ' הא' שבאה ע"י התשובה שמעוררת למעלה רח"ר בלי גבול שהוא למעלה מבחי' אהבה וחסד דונתתי מטר ארצכם שבפרשה שני' כנ"ל וד"ל. וזהו ג"כ פי' עושים רצונו של מקום להמשיך מבחי' רצון העליון מקור הי"ג מדה"ר שיתפשטו עד למטה מטה בבחי' מקום שבמל' שנק' סופא דכל דרגין כי נעוץ תחלתן בסופן, וע"כ נק' המשכה זאת רצונו של מקום וד"ל.

אמנם יש הפרש בין בחי' י"ג מדה"ר כמו שהם עדיין בשרשם העצמי בבחי' הכתר שנק' רצון העליון, בין בחי' התפשטותם וירידתם למטה מטה. הגם דהא בהא תליא דמפני הרוממות דכתר כך ערך ירידתם למטה, מ"מ בהתפשטותם וירידתם למטה משתנה מהות אור הרצון ונעשה בצירוף אותיות באופן אחר והוא אותיות דונוצ"ר חסד כו' שהן אותיות רצון בשינוי הצירוף כי52 תיבת ונוצר אותיות צנור להוריד ירידות ההמשכה של רצון העליון למטה עד"מ קילוח הצינור שממשיך המים למרחוק ולהלאה עד למטה מטה מאד, כך ונוצר חסד העליון לאלפים ורבבות מדריגות עד למטה מטה מאד, וכן יתפרש לאלפים לשון אאלפך53 חכמה, ותיבת לאלפים מורה ריבוי האלפים מפני ריבוי מיני המשכות הרצון מכת"ר לחכמ"ה להיות נק' חכי"ם ומבין כמ"ש והחכמה54 מאין כו' כי החכמה נק' מעיין וכמו מעיין הנובע שיש כמה מעינות נובעים וכולם נובעים ממקור מוצא מים אחד כו', וז"ש נוצר צינו"ר השפע מכתר נחלק לכמה מדריגות הנק' אלפים דחכמה כדי להתפשט למטה כי כל שפע אינו יורד למטה רק באמצעית החכמה דוקא כמ"ש כולם55 בחכמה עשית (ושם מ"ה דחכמה הוא במלוי אלפי"ן כי האל"ף הוא בחכמה והבי"ת בבינה כמ"ש56 הני דרדקי אל"ף בי"ת אלף בינה וכמ"ש57 בציור האלף במ"א וד"ל).

ובכל הנ"ל יובן ג"כ ענין אחד שיש להבין בשורש פרשיות דק"ש דהנה בפ' השני' אמר תחלה וקשרתם58 שהוא כללות כל המצות כי הוקשה59 כל התורה כולה לתפילין כידוע ובפ' הראשונה אמר תחלה ושננתם כו'. והענין הוא כנ"ל דע"י

רסב

הבכי' והתשובה מעוררים יג"מ הרחמים שנק' רח"ר והוא בחי' רצון העליון בכלל, והיינו בפ' השני' אחר שאמר ועצר60 את השמים כו' ואבדתם כו' וכתיב בצר לך ומצאוך כו' ובקשתם משם את ה' כו' בבחי' תשובה ואז ימשיכו רצון העליון שבמצות והוא מ"ש וקשרתם כו' והוקשה כל התורה לתפילין כמו התפילין שנכתבו ע"ג הקלף הגשמי והרי מלובש בקלף דפ' שמע כללות כל התורה דהיינו בחי' א' הפשוט וכך הוא כל התלבשות רצון העליון במעשה המצות המלובשים בגשמיות דדצ"ח כו'.

והנה כל המצות נכללים במצות הצדקה וכמ"ש וצדקה61 תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה כו', והטעם כי הצדקה למטה הוא להחיות רוח שפלים מן המשפיע אל המקבל וכך למעלה נמשך ונשפע מעצמות המאציל לנאצלים ונבראים כו', וז"ש שם62 יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל פי' פרזונו מלשון הערים הפרזים וכמו פרזות תשב כו' שהוא עיר בלתי חומה שמפולשת מכל צד וכך בחי' גלוי הארת עצמות אור א"ס בלי הגבלת האור בבחי' כלי וצמצום נק' פרזון והיינו בחי' גלוי סובב הכללי שלמעלה מכל ההשתלשלות דאבי"ע, כי בחי' ממכ"ע הוא בחי' הקו והחוט שנמשך מעצמות אור א"ס בבחי' אור וכלי דוקא וכמשל התלבשות הנפש באברי הגוף כמו כח השכל בכלי המוח וכח הראי' בכלי העין וכיוצא שהאברים מגבילים האור והחיות כידוע אבל בחי' סובב הכללי הוא אשר אינו נתפס ומוגבל בבחי' כלי כלל כמ"ש הן63 השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אפי' להיות כלי לכלי כו', והוא מפני עוצם רוממות אור עצמות הא"ס שנבדל בערך לגמרי מבחי' ההשתלשלות דאבי"ע, וכמו שאינו נתפס ומוגבל בגשמיות דבי"ע כך אינו נתפס ברוחניות דעולם האצי' כי קמי' ממש שווים רוחניות וגשמיות אצי' ועשי' כו' כמ"ש כחשכה64 כאורה כו' ומעלה ומטה שוים, וע"כ נק' בשם פרזון כמ"ש חדלו65 פרזון בישראל כלומר שלא נגלה עליהם מבחי' סובב הכללי שנק' פרזון, ואמנם ע"י מעשה הצדקה שכוללת כל המצות כתיב שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל שנמשך בחי' פרזונו שהוא הארת סובב בממלא כו', וע"כ מצות הצדקה כוללת כל המצות לפי שכללות הכוונה במעשה המצות הוא ג"כ רק בחי' המשכת הכתר שנק' רצון העליון והוא בחי' הארת סובב הכללי כידוע וד"ל.

והנה כתיב ביום66 ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו' פי' ע"י התשובה ממטה למעלה נק' מים חיים שנובעין מלמטה למעלה ומעוררים בחי' סובב הכללי שנק' ים הקדמוני קדמונו של עולם הנאצל כו', והיינו

רסג

ע"י התורה ג"כ שנק' מים חיים שהולכים למעלה במקור חוצבם שנק' ים הקדמוני וכמ"ש בתורה כאשר67 יאמר משל הקדמוני כו' וכמ"ש על תורה ואהי'68 אצלו אמון כו'. ולכך הקדים ת"ת למצות בפ' הא' ובפ' הב' הקדים מצות לת"ת באמרו וקשרתם ואח"כ ולמדתם, לפי שלפעמים שהמצות הן בבחי' ההעלאה להיות שנעשים בדברים גשמי' ומתבררים ועולים מחשוכא לנהורא כו', ובפרט כד אתכפיא סט"א בסור מרע בשס"ה ל"ת כו', והתורה היא בחי' המשכה כמ"ש הליכות עולם לו, הליכות69 אלי כו' ומשפט70 תרגומו הלכתא וכן הלכות שבתורה כידוע, וע"כ שינה הלשון במצות ת"ת בפ' הא' אמר ושננתם לבנך שהוא בחי' ההעלאה כמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים כו' ובפ' הב' אמר ולמדתם שהוא בחי' ההמשכה כתרגומו לימוד אולפנא אאלפך71 חכמה וכנ"ל בפי' ונוצר חסד לאלפי' כו' וד"ל.

וזהו אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, פי' אני הוא בחי' מל' דאצי' מקור כללות נ"י כידוע, ובחי' העלאת מ"ן מכנ"י לגבי הקב"ה שהוא בחי' אור א"ס שבעולם האצי' שנק' דודי היינו ע"י התשובה ומעש"ט כנ"ל, ואז נמשך בחי' המשכות רצון העליון מבחי' סובב הכללי בממלא ע"י המצות וג"כ נמשך י"ג מדה"ר למחול העונות כנ"ל. וז"ש ודודי לי והוא ר"ת אלול, כי כל ר"ח אלול ישראל עושים תשובה וגורמים בזה הכנה רבה להיות בחי' המשכת י"ג מדה"ר בר"ה ויו"כ להיות דודי לי כו' וד"ל.

הרועה בשושנים, הנה אמרו רז"ל א"ת72 שושנים אלא ששונים והן אותן ששונים הלכות כו', דהנה פי' רועה לשון73 פרנסה ומזון.


1) כתיב ולקחתי דגני: מאמר זה הוא מן ש"פ נחמו תקס"ט. (ונזכר ברשימת אדמו"ר הצ"צ של מאמרי ש"פ נחמו שנדפס בסו"ס פסקי דינים להצ"צ, ועד"ז באוה"ת דברים כרך ו' ע' ב'תקעג: ”ר"ח רמי, נחמו תקס"ט"). תוכן מהמאמר נמצא בקיצור בס' עבודת הלוי פ' עקב ח, ג, בכותרת: כי"ק בעת ששמע מאדמו"ר הזקן נ"ע (שם הד"ה: ואספת דגנך). וראה גם לקמן בהביאור בע' רסד וע' רפ.

2) ולקחתי דגני. . ואספת דגנך. . ושני כאן בזמן: הושע ב, יא. עקב יא, יד. ובגמ' ברכות לה, ב: ר' חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וכתיב ואספת דגנך וגו' לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

3) דרמי בגמ' כתיב ואספת דגנך: בגמ' ברכות דל"ה שם: ת"ר ואספת דגנך כו' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך כו'. וע"ש בתוס'.

4) ועמדו זרים: ישעי' סא, ה.

5) ברוך המקום: בהגש"פ. וראה מדות פ"ה מ"ד. ברכות מ, ב. ועוד.

6) הוא מקומו של עולם: ב"ר פס"ח, ט.

7) מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

8) שאור א"ס למעלה עד אין קץ: ראה ת"ז תי"ט (מ, ב). סוף תנ"ז. זוהר חדש לד, ג.

9) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

10) והוכן בחסד כסא: ישעי' טז, ה.

11) דברי התוס' בברכות: מ, ב.

12) בע"ח דבחי' מל' דאצי' נעשית כתר לבריאה: ע"ח שער העקודים (ש"ו) פ"ב.

13) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

14) לך ה' הממלכה: דברי הימים א כט, יא.

15) ש"מ: כ"ה בכת"י המעתיק: ואוצ"ל: שם.

16) כידוע בפי' כי שמש ומגן ה' אלקים: תהלים פד, יב. תניא שעהיחוה"א פ"ז ואילך. יהל אור להצ"צ תהלים עה"פ. וראה בהמ"מ בתו"ח בראשית לב, ג. לקו"ש חי"ח ע' 310. וש"נ.

17) וכהדין קמצא דלבושא מיני' ובי': ראה ב"ר פכ"א, ה. [וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשכא].

18) תמליכהו בשמים וארץ: ראה ברכות יג, ב. זח"ג רכג, ב. ערב, א. ובכ"מ.

19) דלא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף להם גרים: פסחים פז, ב.

20) דאין אדם זורע קב אלא אלא להוציא כמה כורים: ראה פסחים שם. תו"ח שמות מ, ג. בשלח קלג, ג. רלא, ב. משפטים רצו, א. ובכ"מ.

21) וזרעתי' לי בארץ: הושע ב, כה.

22) מטורי דפרודא: ראה זח"א כט, ב. קנח, א. זח"ב רלד, א.

23) המשך הפסוקים דוהי' אם שמוע: עקב יא, יג ואילך.

24) כי כארץ תוציא צמחה: ישעי' סא, יא.

25) וכמ"ש רז"ל בברכת חכם הרזים: ברכות נח, א.

26) תוכן לבות ה' ותוכן רוחות ה': משלי כא, ב. טז, ב.

27) ומימי: תיבה זו אינה ברורה בהכת"י.

28) לשני מדריגות יורה ומלקוש: ראה תענית ה, א. לקו"ת במדבר ז, ב. אמרי בינה שער הק"ש פנ"ח.

29) בצר לך ומצאוך: ואתחנן ד, ל.

30) ויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו. כח.

31) ויזעק זעקה גדולה ומרה: אסתר ד, א.

32) מי בוכי': ראה ס' דרשות התורה לר' שם טוב ר"פ ויקרא. ס' חסד לאברהם מעין ב' נהר ג'. לקו"ת במדבר ג, ב. דרושים לר"ה נה, ד.

33) בזה"ק מים תחתונים בוכי': תקו"ז ת"ה (יט, ב).

34) דר"ת אלול אני לדודי ודודי לי: שה"ש ו, ג. פע"ח שער ר"ה פ"א. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (ד"ה עוד יש). ב"ח לטור או"ח סתקפ"א. ועוד.

35) קול ברמה נשמע: ירמי' לא, יד.

36) בזוה"ק קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא: ראה זח"א רי, א. זח"ב נה, ב. זח"ג כ, ב. עה, א. וראה תו"ח בראשית צה, א, ובמ"מ שם.

37) אותותינו לא ראינו: תהלים עד, ט.

38) בדברי רז"ל ע"פ עוברי בעמק הבכא: תהלים פד, ז. עירובין יט, א.

39) מוטב לדייני' בגיהנם: חגיגה טו, ב.

40) ומה שבכה ריב"ז כשאינו יודע באיזה דרך: ברכות כח, ב.

41) כרחל לפני גוזזי' נאלמה: ישעי' נג, ז. וראה גם לקו"ת נצבים מח, ב. ובכ"מ.

42) בשערות שבראש ממותרי המוחין כידוע ומבואר במ"א: ראה לקו"ת בהעלותך לא, א. שלח מה, א. תצא לו, ג. לז, ב. ובכ"מ.

43) אם תגביה. . לי יאורי. . ידינו רמה: עובדי' א, ד. יחזקאל כט, ג. האזינו לב, כז.

44) מזיעתן של חיות נהר דינור יוצא: חגיגה יג, ב. וראה תו"א מקץ לא, ב. לקו"ת במדבר יא, ב. שלח מא, א. שה"ש מב, ד. ובכ"מ.

45) גוים מרקדין בהיכלו: יומא סט, ב.

46) אין כמוך באלמים: ראה גיטין נו, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' תקעב, ובמ"מ שם.

47) ויקץ כישן ה': תהלים עח, סה.

48) למען יזמרך כבוד: שם ל, יג.

49) ויקרא ה' ה': תשא לד, ו.

50) כי הכתר הוא בחי' ממוצע כידוע: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א.

51) והי' על מצחו תמיד לרצון: תשא כח, לח.

52) כי תיבת ונוצר אותיות צנור: ראה בכ"ז תו"א יתרו סט, ב. ובמ"מ שם.

53) אאלפך חכמה: איוב לג, לג.

54) והחכמה מאין: שם כח, יב.

55) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

56) כמ"ש הני דרדקי: שבת קד, ב.

57) וכמ"ש בציור האלף במ"א: ראה סה"מ תקס"ח ח"א ע' שיג. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רכד, ובהמ"מ שם.

58) וקשרתם. . ושננתם: עקב יא, יח. ואתחנן ו, ז.

59) הוקשה כל התורה כולה לתפילין: קידושין לה, א.

60) ועצר את השמים כו' ואבדתם. . בצר לך. . ובקשתם: עקב יא, יז. ואתחנן ד, כט-ל.

61) וצדקה תהי' לנו: ואתחנן ו, כה.

62) שם יתנו. . פרזות תשב: שופטים ה, יא. זכרי' ב, ח.

63) הן השמים ושמי השמים: ע"פ מלכים א ח, כז. דברי הימים ב ו, יח.

64) כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב.

65) חדלו פרזון בישראל: שופטים שם ז.

66) ביום ההוא יצאו מים חיים: זכרי' יד, ח.

67) כאשר יאמר משל הקדמוני: שמואל א כד, יד.

68) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

69) הליכות עולם לו, הליכות אלי: חבקוק ג, ו. תהלים סח, כב.

70) ומשפט תרגומו הלכתא: ראה תרגום אונקלוס וישב מ, יג. וראה במ"מ בסה"מ מלוקט ח"א ע' קס.

71) אאלפך חכמה: איוב לג, לג.

72) א"ת שושנים אלא ששונים: שבת ל, ב. זהר שמות כ, ב.

73) לשון פרנסה ומזון: ע"כ נרשם בכת"י המעתיק (והמשך העמוד נשאר פנוי). ואפשר לא נשלם המשך זה בגוכי"ק.