להבין שרשי הדברים

יג

בעזר"ה ביאור על הנ"ל

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל. הנה מ"ש אם יתן איש כו' אם זה לשון עתיד הוא כמו אם2 כסף תלוה כו' אם3 קרבה שנת היובל כו' וכיוצא בזה וגם כאן אם יתן איש את כל הון ביתו כו' מדבר על העתיד שעתיד ליתן הון ביתו בבחי' הגילוי מן ההעלם אבל עכשיו עדיין לא נתן הון ביתו בבחי' הגילוי כו' כמשי"ת בעזר"ה. ותחלה י"ל מהו ענין הון ביתו כו' דהנה לפי הדוגמא מענין הון ביתו בגשמיו' היינו כמו האוצרות ומטמונים מכסף וזהב ותכשיטי' וש"ד המונחים

יד

ומוטמנים בחדרי ביתו הוא שנק' הון ביתו ג"כ למעלה ברוחניות, וי"ל איך הוא למעלה, ויובן זה בהקדי' הפסוק בחכ'4 יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים הרי זכר כאן ג' דברים חכמה ותבונה ודעת כמ"ש במדרש בג'5 דברים ברא הקב"ה את העולם בחכ' ובתבונה ובדעת כו' וחלק לג' דברים הללו לג' ענינים כאו"א על מקומו ומדריגתו דוקא בחכ' יבנה גוף בנין הבית עצמו ובתבונה יתכונן הבית הזה שנבנה כבר ע"י החכ' ואח"כ בדעת יתמלאו כל חדרי הבית הזה כל הון יקר ונעים כו'. וי"ל מה שייכות לחכ' לבנות גוף הבנין ולתבונה לכוננו בלבד ומה ענין מילוי החדרים ע"י דעת להיות נמצא בהם כל הון יקר כו'. אך הענין הוא כידוע שהאותיו' נק' אבנים כמ6"ש בס"י ה' אבנים בונות כו' ועד"מ מאותיו' הדיבור שהן בחי' דומם כו' ומכ"ש אותיו' הכתב והיינו אותיו' התורה בכ"ב אתוון דאתמסרו למשה כו' ובחי' צירופי אותיו' שבתשב"כ נק' בתים וכמ"ש7 בזהר דאוריי' היכלא עילאה דקוב"ה כו' וכן ארז"ל ד'8 אמות של הלכה הוא במקום היכל ק"ק כו' וכמ"ש ורב9 שלום בניך א"ת10 בניך אלא בוניך שעוסקי' בבנינו של עולם כו' והוא בחי' צירופי אותיו' התורה שנק' בנין בית וז"ש בחכ' יבנה בית שע"י ח"ע שבעצמות המאציל נבנה עיקר הבנין בית הזה בעצמו ומהותו דהיינו שכל שרש התהוות צירופי אותיו' הללו הוא בשרשם ומקורם באור חכ' הקדומה דא"ק וכמ"ש ואהי'11 אצלו אמון כו' שנק' קדמות השכל כו' (וכנראה בחוש שהתהוות הצירופי' בא מלמעלה מן השכל דוקא כמ"ש במ"א באריכות בענין ההוא12 צפרא דמצפצפא כו') ובתבונה היינו בחי' שכל הנגלה בעיון ומח' עד שנק' מחשבה של חכ' שהוא מקור גילוי אותיות במחו"ד כידוע ובתבונה זו יתכונן האותיות הנק' בית ופי' יתכונן היינו ענין קיום והעמדה בלבד כמן כן ובסיס כו' והענין הוא שע"י בחי' התבונה הזאת יש קיום והעמדה נצחית לבנין צירופי אותיו' שבתשב"כ שנק' בתים והיינו כמו ע"י העוסקים בתורה בהגיון כמ"ש והגית13 בה כו' (וע"י העוסקי' בדיבור נבנה הבית עצמו כמ"ש בוניך וע"י ההגיון בעיון יתכונן הבית וז"ש ובתבונה יתכונן ועיי' במק"מ במ"ש הרמ"ז בענין ההפרש בין מצות עיון למצות קריאה כו' וד"ל). ובדעת חדרים ימלאון פי' אחר שכבר יש ריבוי חדרים בבית דתורה והוא אופני ריבוי הצירופי' שנק' ריבוי היכלות כנ"ל אזי ע"י אור הדעת נתמלאו כל אותן החדרים בכל הון יקר כו'.

טו

ולהבין14 כ"ז הנה יש להקדי' ענין א' בכללות סדר ההשתלשלות דע"ס דאצי' המובא בס' המקובלים ובפרט בס' הפרדס ובע"ח באופן סדרם זמ"ז אשר לכאורה מצינו ב' אופנים מחולקים בדבריהם האופן הא' הוא אשר הע"ס משתלשלי' זמ"ז מלמעלה למטה שבהכרח לפ"ז שהעליון עומד למעלה והמקבל הימנו עומד למטה הימנו וכן עד"ז מעילה לעילה עד הספי' האחרונה דהיינו בחי' הכתר עומד עליון מכולם והחכ' מקבל מן הכתר למטה הימנו והבינה מקבל מן החכ' למטה הימנו והדעת למטה מן הבינה והמדות חג"ת וענפיהן נו"ה כו' עומדים למטה מג"ר שנק' חב"ד לקבל מהן והן הנק' ו"ק או ז"ת כו' ומבואר אופן זה בע"ח ובפרדס בכמה דוכתי ובזהר15 ג"כ במא' עבד מאנא רברבא וקרא בה גרמי' חכם כו' שזהו כדמיון החפירה שנמשכת מן הנהר ומחפירה זאת נמשכה אל אחרת שלמטה הימנה כו' שבהכרח כאו"א מקבל עפ"י סדר ההילוך וההמשכה מעליון לתחתון כו' כנ"ל. וביאור ענין זה הסדר של ההשתלשלו' יובן למעלה מבשרי אחזה כו' כמו עד"מ בי' כחות הנפש המתלבשי' בכלים בגוף שדרך כללו' נחלקו לשנים ג' שכליי' חב"ד וז' מדות הג' שכליי' הנה בחי' חכ' היא הנק' ראשית כי הנה בחי'16 חכ' נק' כח מ"ה להיותו בחי' אין כי הוא בחי' ראשי' יציאת גילוי איזה שכל וסברא מלמעלה מן השכל הנופלת לאדם כאשר ממציא איזה מושכל חדש אך עדיין לא בא לכלל השגה והבנה גמורה להסביר בטוב טעם אלא רק כמו הארה מבהקת בכח שכלו כדמיון הברק כו' אחר שעדיין אינו מושג כלום ולכך נק' כח מ"ה כו' והוא בחי' יו"ד דחכ' בבחי' נקודה העדר ההתפשטות כידוע ואח"כ מסתעפת ונמשכת נקודה זו דחכ' לאורך ורוחב בהתפשטות והוא בחי' בינה שהוא השגת והבנת המושכל להסביר אותו בטוב טעם לאורך ורוחב בהתפשטות כו' והוא הה' שנעשה מן היו"ד כידוע הרי הבינה מקבלת מן החכ' וכמו המעיין שנמשך ומתפשט בנהר כו' וכמ"ש ונהר17 יוצא מעדן כו' כידוע וה"ז כמו העליון שמשפיע לתחתון כנ"ל (וכמ"ש יהי18 רקיע בתוך המים ויבדל בין מים עליונים דחכ' למ"ת דבינה כו') ועד"ז הנה בחי' בינה נק' עליון לגבי המדות הנולדי' ומסתעפי' ממנה כנראה בחוש שכאשר יתבונן האדם דוקא בהפלגת איזה דבר טוב אזי יולד בלבו אהבה ולהיפך כשיתבונן בדבר רע יולד שנאה כו' וכידוע בעבודת ה' ג"כ שמההתבוננו' בגדולת ה' יולד בלבו אהבה לה' כו' ובהיפך מהתבוננו' דכולא קמי' כלא יולד יראה שלא לילך אחרי ההבל כו' ומדת הניצוח נמשך מן האהבה כו' ונמצא כולן מקבלי' זמ"ז וזה עליון מזה כו' וככה ממש יובן למשכיל למעלה בסדר ההשתלשלו' ע"ס דאצי' שראשי' הגילוי באצי' מלמעלה הוא בחי' החכ' שנק' כח מ"ה כי בה ראשי' גילוי עצמו' המאציל עד"מ הברקת אור

טז

השכל כאשר עדיין בלתי מושג כנ"ל והוא בחי' יו"ד דשם הוי' שאינו בבחי' יש כלל וכלל ואח"כ מתפשט למטה בבינה שהוא ה"א דשם הוי' כמא' מבין19 ולא בבינה כו' שהוא בחי' המרחב של ההשגה כנ"ל והוא שנק' אימא עילאה מפני שהיא אם הבנים שהן בחי' ו"ק דז"א שנולדי' מבינה והיינו בחי' מדות עליונות חג"ת דאצי' שנולדי' מבינה והוא הוי"ו דשם הוי' כידוע וכ"ז הולך בסדר השתלשלו' מעליון לתחתון דוקא כנ"ל וד"ל. והאופן השני בסדר ההשתלשלות דע"ס דאצי' הוא היפך אופן סדר הראשון שאין הע"ס מקבלי' דרך ירידה מזה לזה אלא כמבואר20 הציור שלהן בפרדס ובע"ח בכמה דוכתי שבאין בציור ג' קוין מחולקים זמ"ז והוא קו א' שעומד לימין חח"נ החכ' למעלה והחסד למטה הימנו והנצח למטה מן החסד ועד"ז בקו השמאל בג"ה בינה למעלה ותחתיה גבורה ותחת הגבורה הוד כו' ועד"ז קו האמצעי דת"י דעת למעלה ותחתיו ת"ת ותחתיו יסוד שנמצא אין המדות מקבלים מבינה בלבד כנ"ל בסדר הא' אלא החסד עומד בקו שלו והגבורה בקו שלו וגם בג"ר חב"ד אין הבינה מקבלת מן החכ' כנ"ל בסדר אופן הא' אלא החכ' עומד בקו הימין לעצמו והבינה עומדת בקו השמאל מובדל בפ"ע בלתי יש שייכות וחיבור זע"ז והדעת גם הוא עומד בקו האמצעי מובדל בפ"ע ואינו מקבל מחו"ב שמימין ושמאל כו' ונמצא ציור אופן זה משונה לגמרי מאופן הראשון. והנה עיקר ההפרש אשר בין שני אופני' הנ"ל הוא בבחי' הדעת בב' דברים הא' בבחי' הדעת עצמו באופן סדרו ועמידתו והב' בבחי' המדות המסתעפי' ע"י הדעת. והנה בבחי' הדעת עצמו ההפרש הוא כך שלפי אופן הא' שג"ר חב"ד עומדים זה למטה מזה שנמצא הדעת למטה מחו"ב ועליון מן המדות היינו שהוא בחי' ממוצע שהוא מקבל מבינה וממשיך השפע למדות וע"כ עמידתו למטה מחו"ב לקבל הארתם ולהשפיע אותם למדות שתחתיו (ומתחלה הוא כמו סגול זה. .. וכאשר מתהפך להאיר במדות נעשה כסגול זה. .. וכמשי"ת שזהו העולה מב' האופנים הנ"ל וד"ל) משא"כ לפי אופן הב' הרי הדעת עומד בקו האמצעי בשוה לב' הקוין חו"ב ואינו עומד תחתיהם כלל לקבל אלא מקבל גם הוא מאור הכתר כמו חו"ב והיינו שאינו מקבל שפע מחו"ב אלא מאור הכתר להאיר בחו"ב (ונק' דעת עליון כמשי"ת בעזר"ה). וההפרש הב' בין שני האופני' הנ"ל הוא בבחי' המדות שמקבלי' ע"י הדעת דלפי אופן הא' עיקר התהוות מציאות התפעלו' המדות נולד מחו"ב ע"י הדעת כנ"ל שהדעת הוא בחי' ממוצע להביא הארת השכל להוליד המדות אבל לפי אופן וסדר הב' הרי לפי עמידת מקום הדעת תחת הכתר כמו חו"ב בהכרח לומר שע"י הדעת הזה נמשך הארת הכתר במדות ולא הארת חו"ב כו'. וכ"ז ההפרש אשר בין ב' אופנים המחולקי' הנ"ל הנה באמת יובן למשכיל דב' האופנים הנ"ל אמת ולא סתרי אהדדי כלל. אך יש להקדי' תחלה במהות בחי' הדעת שנחלק לב' מדריגות הא' הנק' דעת עליון שמחבר לחו"ב וכמארז"ל גדולה21 דיעה שניתנה בין ב' אותיו' י"ה חו"ב וכתיב כי אל דעות22 הוי' ב' דעות שיש עוד בחי' דעת הנק'

יז

דעת תחתון ונק' בזוהר דעת דבין ב' כתפין כו' המחבר למדות חו"ג כו' וביאור ענינם ידוע שבחי' דעת עליון הוא שנמשך מבחי' הכתר עצמו כמו שנמצא החכ' מן אור הכתר וכמ"ש והחכ'23 מאין תמצא כו' וע"כ יש ביכולתו לחבר לחו"ב ביחד ע"י הארת הכתר שלמעלה משניהם (ומבשרי אחזה כו' בחי' התקשרות אשר ברצון שנק' כתר באיזה מושכל הנולד מן רצון יביא וימשיך גילוי אור שכל זה לידי הבנה והשגה בהרחבה גדולה וכנראה בחוש בכל חשק לאיזה לימוד שכלי ע"י התקשרותו בה יוכל להבין ולהשכיל בהרחבה כל דבר הנעלם ולא נגלה רק אפס קציהו כו' וזה נק' יחוד חו"ב שע"י דעת עליון המזווגם יחד כו' וד"ל), ובחי' דעת תחתון הוא המתפשט במדות חו"ג להחיותם מאור וחיות שכלי שבחו"ב כי בחי' דעת זה הוא בחי' התקשרות והרגשת שכל המושג בבינה כמ"ש24 במ"א בענין דעת דגניז בפומא כו' וע"כ הוא ממוצע להביא ולהמשיך למדות כמו דעת נוטה לחסד כו' וע"כ ביכולתו לחבר חו"ג להיותו למעלה מהם ולמטה הוא מחו"ב כו' וד"ל.

והנה ידוע שיש ג"כ ב' מדריגות במדות הא' בחי' המדות חג"ת כו' שנולדים מן השכל וההתבוננו' דוקא עד שאם לא הי' מתבונן בטוב הדבר ההוא לא יהי' מתפעל באהבה כלל לאותו הדבר ולפי שכלו יהולל איש שלפי ערך השכל כך ערך מציאת התפעלות המדות כידוע להיות עיקר מציאתן רק מן השכל כידוע, והב' בחי' המדות שעיקר מציאותם הוא למעלה מן השכל דוקא דהיינו שאין התהוות עיקר מציאותם נולדה מן השכל כי גם אם השכל יחייב ההיפוך ממש מ"מ לא תזוז התפעלות המדה אפי' כמלא נימא להיות שרשם בבחי' הכתר שנק' רצון כמו האהבה שברצון העצמי שלמעלה מן השכל כי כאשר ירצה ברצון לקרב ולדבק איזה דבר הנאהב לו ברצונו שלמעלה מן השכל נק' אהבה זו אה"ר בלתי מוגבלת בשכל כלל וכלל כידוע וכן יש כל המדות שלמטה מן השכל למעלה ברצון כידוע ונק'25 ימי קדם או הרי קדם ובזוהר26 נק' טורי חשוכא כו' ויש לבחי' המדות שלמטה מן השכל שרש במדות הללו שבכתר וז"ש27 בזוהר בכמה דוכתי דז"א דאצי' בעתיק אחיד ותלי' פי' יותר מאו"א אחיד ז"א בעתיקא לפי ששרש המדות דז"א הוא ממש בחי' המדות דע"י וא"א ושם אחידן ותלי' ושרש או"א אינו אלא מבחי' הארת נה"י דא"א כו' רק שאו"א מלבישים לזרועו'28 דא"א כו' אבל ז"א בעתיקא עצמו אחיד כו' אך הנה מ"מ כאשר יוצאין בחי' המדות דע"י וא"א למטה בהכרח שיהיו עוברין דרך השכל בדרך מעבר עכ"פ אבל לא שיהי' עיקר מציאותן מן השכל וכמ"ש במ"א

יח

באריכות וד"ל. ואחר הקדמה זאת יובן ענין ההפרש בב' דברי' אשר בין שני האופנים המחולקים הנ"ל ששניהם אמת ואינם מחולקי' כלל וכלל דהנה אופן הא' הנז' בפרד"ס וע"ח שהע"ס זה למטה מזה והדעת ממוצע למטה מחו"ב ולמעלה מן המדות כנ"ל הוא מדבר בבחי' המדות שלמטה מן השכל כנ"ל ולהיות עיקר מציאותם מן השכל כנ"ל ע"כ בחי' הדעת עומד עליהם להמשיך בהן השכל מחו"ב וא"כ בהכרח שדעת זה עומד למטה מבינה כנ"ל ונק' דעת תחתון דעת דבין כתפין כו' כנ"ל. אבל אופן הב' הנז' בפרד"ס וע"ח דהדעת עומד בין חו"ב תחת הכתר כנ"ל היינו מפני שמדבר בבחי' המדות שאין עיקר מציאותם מן השכל אלא מלמעלה מן השכל דהיינו במדות שבכתר שלמעלה הרבה מחו"ב כנ"ל בפי' המאמר דז"א בע"י אחיד כו' ונמצא בחי' דעת זה נק' דעת עליון דכתר כמ"ש ויודע29 דעת עליון כו' שמחבר לחו"ב כנ"ל להמשיך הארת הכתר במדות כנ"ל והוא ענין ציור הג' קוין חח"נ מימין כו' והדעת שבין חו"ב שרשו בכתר להמשיך אור הכתר בחו"ב כי עולה עד דעת שבכתר עצמו כו' (היינו כמו הסגול העליון כזה. .. ובאופן הא' מתהפך ונעשה סגול התחתון כזה. .. שהדעת למטה מחו"ב שנק' דעת תחתון ושניהם אמת כי שרש א' להם וז"ש ישראל30 לסגולתו מפני שבחי' דעת דז"א שרשו בדעת העליון כו' (ומארז"ל גדולה דיעה שניתנה בין ב' אותיות י"ה יתפרש ג"כ בב' אופנים הא' כשהדעת למעלה מחו"ב והב' כשהוא למטה מחו"ב להאיר במדות כמ"ש כי אל דעות ה' כו' ב' דיעות ושרשם א' וד"ל) ונמצא יש ג' אופנים הא' כמו סגול העליון. .. שהוא בדעת עליון שלמעלה מחו"ב כנ"ל והב' סגול התחתון שהדעת למטה מחו"ב כזה. .. והג' כאשר הדעת למעלה מחו"ג ונק' דעת המתפשט במדות שהוא כמו סגול העליון ג"כ כזה. .. וז"ש ישראל לסגולתו לסגול העליון כי מה שהדעת מחבר לחו"ג הוא מפני שרשו בדעת עליון שמחבר לחו"ב כו' וד"ל).

ואמנם 31 י"ל בתוס' ביאור ענין ובחי' מהות הדעת מהו, ומתחלה י"ל בבחי' דעת התחתון הנ"ל המתפשט במדות ומתוכו יובן ג"כ בבחי' ד"ע הנ"ל דהנה מבואר למעלה באופן הא' דהע"ס הן זת"ז והדעת ממשיך הארת השכל במדות עד שיהי' לפי ערך השכל ממש כנ"ל וא"כ לכאורה אינו מובן מה צריכים לבחי' הדעת הלא מן השכל וההתבוננו' עצמה כשיתבונן בטוב הדבר הרי יתפעל באהבה לדבר ההוא ומהו ענין הדעת ואם להיות ממוצע בין השכל ובין ההתפעלות מה צורך לבחי' ממוצע כלל. אך הענין הוא דתועלת הדעת אינו בשביל ממוצע בלבד אלא כדי להיות בחי' המשכה פנימי' במדות מן השכל ולא בחי' המשכה חיצוניו' ואם לא בחי' הדעת הממוצע בין השכל והתפעלו' המדו' הי' בחי' התפעלו' המדות מן התבוננות בבחי' המשכה חיצוניו' אך בחי' הדעת הוא הממשיך בחי' המשכה פנימיו' במדות והיינו דעת תחתון שהוא בחי' הדעת המתפשט במדות שממשיך בהן בחי' המשכה פנימיו' להיות כי הדעת בכל מקום הוא נמשך מבחי' הפנימי' והמופת לזה ידוע

יט

מאשר אנו רואים בהפרש התפעלות המדות של התינוק להתפעלות של המדות של הגדול דגם שמצד תולדות המדות מן השכל וההתבוננו' אחת היא בקטן כמו בגדול אך ורק ההפרש ביניהם הוא הדעת שבקטן עדיין אין הדעת מתפשט במדות כמארז"ל קטן32 אין לו מחשבה שהוא הדעת ע"כ אין בהתפעלו' מדותיו המשכה פנימיו' מן השכל רק חיצוניו' ההארה וע"כ אין תוקף כלל במדותיו כמו שידוע שבנקל לפתות הקטנים והנשים מפני33 שדעתן קלות כו' משא"כ בגדול שהתפעלו' מדותיו עפ"י בחי' הדעת יש תוקף גדול למדותיו כי הדעת ממשיך בהן חיות פנימי ביותר ולא יתפתו להתהפך מלאו להן או להיפך ולכך אין הקטן פחות מי"ג בר עונשין (כי שס"ה ל"ת נמשך מצד היראה ורמ"ח מ"ע מצד האהבה שהן ה"ח וה34"ג ובקטן לא נשלמו חו"ג שלו עפ"י הדעת אבל יותר מי"ג גם שהוא ע"ה דעתו מתפשט בחו"ג כו' וד"ל).

ועוד זאת יש הפרש בין התפעלו' המדות מן השכל וההתבוננו' בלא דעת להתפעלו' המדות ע"י הדעת בעצם התפעלו' המדות שמתפעלי' ע"י הדעת בבחי' פנימי' יותר והוא הנק' פנימי' המדות ובלא דעת מתפעלי' רק בבחי' חיצוני' בלבד (והא בהא תלי' משום שהדעת ממשיך חיות פנימיות בהן מן השכל ע"כ מוליד בהן בחי' הפנימי' שלהן כי פנימי' המדות תלוי בפנימי' השכל כו' והכל שרש וענין א' וד"ל) וההפרש בין בחי' פנימי' המדות לחיצוני' שלהם ידוע דבפנימי' שלהם מובדל הטוב מן הרע ואין שם בחי' תערובו' כלל אלא בתכלית הבירור כי הדעת המתפשט בהן מברר אותם בתכלית הבירור (וע"כ נק' הדעת דרך כלל בשם פנימי' המדו' להיותו מבדיל בהן בחי' הפנימי' כו' אעפ"י דלגבי השכל עצמו נק' הדעת עצמו בחי' חיצוני' כנ"ל שנק' ממוצע כו' וכמ"ש במ"א) ובלא דעת מקבלים המדות מן השכל בבחי' תערובו' בלי בירור כלל להיות כי נמשך בהן הארה חיצוני' בלבד אך ע"י הדעת נמשך בהן בחי' פנימי' כנ"ל והוא המבדיל ומברר במדות בין טוב לרע שלא יתערבו כ"כ עד שיוכל להיות מן האמת שקר כו' וד"ל.

וביאור ענין בחי' התערובו' הזאת במדות הנה יובן בדוגמא למעלה מהמדות אוי"ר בעבודה שבלב זו תפלה דהנה אנו רואים דגם שיתפעל אדם באהבה כרשפי אש בתפלה הנה מיד אחר התפלה בשומו לבו בעניני' גשמיי' יתלהב לבו ג"כ אליהם או כאשר יפגע אדם בכבודו או בממונו יתפעל בכעס כידוע ואם היתה התפעלו' האהבה בתפלה בתכלי' הבירור רק לה' לבדו כו' מאין יבא לו התלהבות לדבר זר מיד או לכעוס בעבור כבודו וממונו אלא מוכרח לומר שגם בעת התפעלותו בתפלה לא הי' בתכלית הבירור אלא שהי' מעורב טו"ר דהיינו שלא הי' אמת רק לה' לבדו אלא בתערובו' דבר זר כדי להיות איזה דבר ויש וכדומה וגם בעצם התפעלותו איננה לתכלית האמת לעומקא דלבא אלא רק בבחי' חיצוני' הלב

כ

בלבד ע"כ תתפעל הלב מיד גם להיפך כו' אבל אם הדעת הוא המתפשט במדות עושה בהתפעלו' הלב בירור גדול להיותו בחי' פנימי' המדות (וז"ש ישראל 35 לא ידע כו' הוי גוי חוטא דהא בהא תלי' וכמ36"ש במ"א ע"פ דע את אלקי כו') וזהו ההפרש בין בחי' מוחין דקטנות לבחי' מוחין דגדלות למעלה שמבחי' מוחין דקטנות יש אחיזה ויניקה לחיצוני' כענין אברהם37 יצא ממנו ישמעאל כו' לפי שבחי' אחוריי' דשם אלקים הוא המסתיר על אור האלקי עד שיוכל להיות נפרד כידוע ובבחי' מוחין דקטנות שבלא דעת הרי בחי' הפנימי' מוסתר ונעלם ומבחי' חיצוני' ואחוריי' של המדות העליונים יכולים גם החיצונים לקבל אבל בבחי' מוחין דגדלות שהוא הארת הדעת במדות אין שם מקום ליניקת החיצונים כלל מפני שבבחי' הפנימי' של המדות אין שם מקום לחיצונים להיותם רק מבחי' אחוריי' וחיצוניו' כידוע38 בענין בא נחש על חוה שהוא בחי' אחוריי' דשם ב"ן וכמ"ש מלך39 אלקים על גוים כו' (וזהו שנאמר בגלות מצרים וידע40 אלקים כו' ולזה רמזו רז"ל יעקב41 משמש במרום וכמ"ש שאו 42 מרום וראו מי ברא אלה פי' אלה הן ו"ק דז"א בבחי' הקטנות ולהעלות שרשם במ"י דבינה היינו ע"י הדעת שנק' מרום לגבי המדות וזהו שאו מרום כו' וז"ש ואתה43 מרום לעולם ה' כו' ואז כי הנה אויביך יאבדו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) וז"ש לא44 יחפוץ כסיל בתבונה מפני שהוא מתאחד עם הדעת כמ"ש מפיו45 דעת ותבונה פי' מפיו מפומא דאימא כו' שנק'46 קולו של משה כמ"ש במ"א) וז"ש ג"כ איש47 בער לא ידע כו' כי48 אל אחר אסתרס כו' כמארז"ל צינן49 את הזכר כו' לפי שאינם יכולים לקבל מבחי' הדעת מטעם הנ"ל.

ולהבין בתוס' ביאור ענין בחי' תערובות טו"ר שבמדות גם שמתפעל באהבה ודביקות כנ"ל הנה יש להקדי' ההוא50 עובדא דר"י בן קסמא עם ר"ח בן תרדיון הנז' בגמרא ששאל רחב"ת לריב"ק מה אני לעוה"ב והשיבו כלום מעשה בא לידך וא"ל רחב"ת מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה כו' ולכאורה יש

כא

כאן דקדוקים גדולים דהלא רחב"ת הי' מוסר נפשו על עסק התורה כמ"ש ריב"ק לרחב"ת חושש אני שלא ישרפו אותך וס"ת שבחיקך כו' וא"כ איזה צד ספק הי' לרחב"ת לשאול מהו לעוה"ב ועוד יפלא על התשובה מה זו שהשיבו כלום מעשה בא לידך וא"ל מעשה הצדקה ואז א"ל ריב"ק א"כ מחלקך יהא חלקי כו' שמובן מזה דכל מס"נ שלו על התורה עדיין לא נודע ברור שהוא בן העוה"ב אלא דוקא ע"י מעשה הצדקה שלו כו'. אך כ"ז יובן בהקדי' מארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם51 בין עובד אלקי' לאשר לא עבדו דאינו דומה שונה פרקו מאה פעמי' לק' פעמי' וא' צא ולמד מחמרים י' פרסא בזוזא י"א פרסא כו' דלכאורה אין מהראוי לומר על השונה ק' פעמים שלא יהי' נק' עובד אלקי' בשביל חסרון פ"א שישנה עוד ומיד שישנה פ"א יתר על ק' בזה יקרא עובד אלקי' אך הענין ידוע ומבואר52 ג"כ בלק"א שהכונה אינה בשביל הוספת הלימוד פ"א אלא מפני שהוא יותר על הרגילות כי53 ההרגל נעשה טבע שני כידוע ובמספר החזרה שהוא רגיל בו נעשה אצלו כמו טבעי' והעיקר של עובד אלקי' הוא להפוך הטבע דוקא כי54 הטבע בגי' אלקי' ובהיפוך הטבע ללמוד יותר מטבע רגילותו נק' עובד אלקים פי' עובד שמתקן לשם אלקים שבנוגה והיינו ע"י אתכפי' ואתהפכ' חשוכא כו' אז נק' עובד אלקי' דהיינו להפוך טבע המדות דנוגה אבל כשעובד ה' עפ"י טבע מדותיו הבהמיו' דנוגה גם ששונה פרקו ק' פעמים אינו נק' עובד אלקים מטעם שאינו מתקן דבר חדש בשם אלקים המלובש בנוגה כנ"ל וד"ל ועפי"ז יובן ג"כ בכל הפלגת הטוב גם בהפלאה גדולה כמו מי שתשוקתו מאד נפלאה לעסוק בתורה יום ולילה גם כבן55 עזאי שנפשו חשקה בתורה כו' הרי יוכל להיות שמוטבע בנפשו הבהמיו' ג"כ להפלגת שקידה זאת בחכמה אחרת שאינה תורה ובעסק התורה גם שעוסק בה לשמה ובמס"נ כרחב"ת ובן עזאי כו' הרי מצורף בזה הסכם טבעו הגשמי' ומפני הסכם טבע נפשו הבהמי' דנוגה לעסק זה ע"כ יוכל לפקפק גם בנפשו האלקי' אם היא מס"נ אמיתי' הגם שכוונתו רצויי' לה' לבדו בדביקו' ותשוקה נפלאה וכמו ששונה פרקו ק' פעמים שאינו נק' עובד אלקי' מטעם הנ"ל כי לא נהפך טבעו עדיין ולא תיקן ועשה כלום והעיקר הוא לאהפכ' חשוכא לנהורא כו' שהוא למסור נפשו הבהמי' ג"כ והוא כאשר יהא נגד הטבע האנושי' דוקא כמו ק"א פעמים שהוא יותר על הרגילות כנ"ל וד"ל, ובכיוצא בזה יובן ג"כ דגם בהפלגת עבודה שבלב זו תפלה דכאשר הפלגות ההתפעלו' אוי"ר היא לפי הסכם טבע נפשו הבהמיו' אינו נק' עובד אלקי' כי טבעו מסכים בזה אלא דוקא כשמתפעל באוי"ר שכנגד הטבע האנושי' וכמ"ש כלה56 שארי ולבבי כו' מי לי בשמי57ם ועמך לא חפצתי כו' שמבטל כל רצונות הזרות הטבעיי' כמא' בטל58 רצונך מפני רצונו כו' וכיוצא בזה וד"ל.

כב

ולהבין בתוס' ביאור ענין עובד אלקי' ולמה נק' בשם עובד דוקא ולא בשם אוהב ולמה לא אמר עובד הוי' כו' הנה יש להקדים מ"ש כי59 שמש ומגן ה' אלקים פי' שם אלקים נק' בחי' מגן ונרתק לשם הוי' והענין הוא כי שם הוי' כולל כל האצי' יו"ד בחכ' ה"א בינה כו' כידוע ובאצי' אמרו דאיהו60 וחיוהי וגרמוהי חד פי' חיוהי וגרמוהי הן או"כ כי גם בחי' הכלים שהן האותיו' שבאצי' אינם מסתירים לגמרי על אא"ס שבאצי' וכולם מתאחדי' בעצמו' המאציל כשלהבת61 הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י אבל שם אלקים נק' מגן ונרתק לשם הוי' דאצי' להעלים ולהסתיר האור העצמי כידוע ומבואר בע"ח דבחי'62 מל' דאצי' שהוא שם אלקי' נק' כסא והיינו כס א' שמכסה ומעלים לאורו' דאצי' והוא הנק' מסך ופרגוד שבין אצי' לבריאה שנעשה ע"י בחי' מל' דאצי' והוא הנק' מגן ונרתק לשם הוי' אך התהוות הנשמות ומלאכים דבי"ע מאין ליש הוא נמשך מבחי' יחוד הוי' ואלקי' כאשר עדיין לא נבדל במסך ופרגוד והיינו בחי' ע"ב צירופי' העליוני' דמל' אשר בשם אלקים אבל מ"ח צירופי' התחתונים שבשם אלקי' מתלבש להיות ראש ומקור לע' שרים דנוגה וזהו אותות ומופתים באדמת בני חם שהם מ"ח צירופי' האחרונים שמקבלים מאלקי' דקדושה ונק' אלקים אחרים להיותם מקבלים מבחי' אחוריי' דשם אלקי' כנ"ל בפי' מלך אלקים על גוים כו' ולזה רמזו רז"ל בכמה דוכתי באמר' שמעתי63 אחורי הפרגוד כו' והיינו עוצם בחי' ההסתר להסתיר ולהעלים אור אלקי ונק'64 לבוש שק וכמ"ש ושק65 אשים כסותם עד שיוכל להיות מציאת נפרד גמור כו' כידוע וד"ל.

והנה66 ידוע דשרש נה"ב שבאדם נמשכה מנוגה דעשי' פני שור כו' שבבחי' אחוריי' דשם אלקי' במ"ח צירופי' האחרונים שמאיר בשר של אותה המדינה כו' ושרש נה"א נמשכה מבחי' פנימי' יחוד דה' אלקים שנק' אדם כמ"ש וזרעתי67 כו' זרע אדם כו' אתם68 קרויים אדם כו' וא"כ בכל ניצוץ האלקי מאיר מבחי' שם הוי' שמתייחד בשם אלקים וז"ש כי69 חלק הוי' עמו כו' אשרי70 העם שה'

כג

אלקיו וכידוע ובכל נה"ב שורה מבחי' צמצום והסתר דאלקים אחרים דנוגה וכאשר האדם עובד ה' בנה"א באוי"ר בתורה ותפלה אזי מאיר גילוי אור הוי' דאצי' בנפשו כמ"ש כי71 אתה תאיר נרי כי נר72 הוי' נשמת אדם כו' אך אם התפעלו' האוי"ר יש בה ג"כ מתערובו' הסכם נה"ב ששרשה מאלקי' אחרים דנוגה הרי לא נתהפך בחי' ההסתר דנוגה עדיין והרי בחי' צמצום והסתר זה מסתיר ומעלים על גילוי אור שם הוי' שמאיר בנפשו האלקי' וא"כ אינו נק' עובד אלקים אלא עובד הוי' וגם לא עובד אלא אוהב כי73 פי' עבודה הוא כמו עורות עבודין שמתקנן ומסיר מהם כל פסולת עד שנעשו בתכלית הבירור כו' וגם כאן פי' עובד אלקים היינו שמתקן להסיר כל סיג ופסולת של יניקות החיצוני' שיונקים ומקבלים ממנו שהוא להסיר כל בחי' צמצום והסתר דאלקי' אחרים ואין זה אלא ע"י אתכפי' כו' דהיינו להתפעל נגד הטבע האנושי' להיות בנפשו הבהמי' בחי' ביטול היש בתכלית והיינו כענין הנ"ל בפי' שונה פרקו ק"פ שאינו נק' עובד אלקי' אלא בק"א פעמים שהוא לנגד הטבע כו' וגם בהפלגת התשוקה לתורה ותפלה במס"נ אם הסכם הטבעי מצורף בזה לא נתברר עדיין כל סיג ופסולת דנה"ב ששרשה בנוגה ולא נק' עובד אלקי' להסיר ההסתר כו' כי אין זה רק מצד בחי' גילוי אלקות שבנפשו האלקי' כ"א גם מצד הסכם נפשו הבהמיות שהוא בחי' הישות והפירוד שמעורב ג"כ בזה ע"כ לא נק' עובד ולשם אלקי' דוקא אלא השונה ק"א פעמים יותר מכפי טבעו הגשמי שבזה מתקן לשם אלקים דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. ובכ"ז יובן ג"כ עובדא הנ"ל בריב"ק ורחב"ת דהנה רחב"ת הגם שמסר נפשו על התורה הי' מפקפק ומסתפק מאד פן יש במס"נ זאת האלקי' תערובות הסכם הטבעי דנה"ב שאינו נק' עובד אלקים עדיין כנ"ל וע"כ שאל מהו לעוה"ב שלא יזכה בו רק העובד אלקי' דוקא שבירר בירורי' דנוגה כמא' מאן74 דלא מהפך חשוכא כו' לית לי' חולקא בההוא עלמא משום דעוה"ב לאחר הבירור הוא דוקא כו' וכמ"ש במ"א, והשיבו כלום מעשה בא לידך בהיפוך הטבע לגמרי וא"ל ממעות של פורים כו' להיות שטבע השקידה וההתמדה בתשוקה על דברי חכ' שרשה באה ממרה השחורה שהיא גורמת עוצם בחי' הכיווץ בעצמו והיא הגורמת מדת הקמצנות בממון כנראה בחוש בטבעי בנ"א אך מדת הפזרנות שהוא בחי' ההתפשטו' היפך הכיווץ שרשה ממרה הלבינה והוא היפך טבע השקידה וההתמדה לצמצם ולכווץ א"ע כו' וכאשר א"ל ממעשה פיזור הצדקה הבין בטבעו הגשמי שהוא פזרן שהוא מנגד גדול לטבע השקידה וההתמדה ואז א"ל א"כ מחלקך יהא חלקי כו' דהיינו מפני שראה שאין תערובו' הסכם טבעי כלל במס"נ שלו על התורה ונק' עובד אלקים כנ"ל וראוי הוא לעוה"ב מצד הבירור דשם אלקים וע"כ אמר הלואי יהא חלקי מחלקך כו', ובכ"ז מתורצים כל הדקדוקים הנ"ל וגם מה ששאלו מה אני לעוה"ב אחר שהזהירו על נפשו שלא ישרפו אותו וא"ל מן השמים ירחמו כו' וד"ל. ועם כל הנ"ל יובן גם בהתפעלו' אוי"ר שבתפלה דהגם שנולדה מהתבוננו' באור א"ס והרי בודאי מאיר בחו"ב שבנפש האלקי' מבחי' אור שם הוי'

כד

דאצי' כנ"ל מ"מ תולדות המדות אוי"ר שנולד מן ההתבוננו' יוכל להיות בהן תערובות זר מטבע נפשו הבהמיו' שמסתיר על אור ה' כנ"ל אם לא שנתהפך הטבע ג"כ בבחי' ביטול היש כנ"ל והיינו כאשר איננו מרגיש ההתפעלו' לבחי' יש ודבר כו' כידוע ואם לאו יש יניקה לחיצונים כנ"ל וכ"ז כאשר המדות נולדי' מן השכל בלא אמצעו' הדעת אבל באמצעו' הדעת שממשיך בהן פנימי' הארת השכל וגם מצד עצמו שנעשה בחי' פנימי' למדות כנ"ל הנה אז נבררו המדות מכל סיג ומכל בחי' יש וגסות אלא בבחי' ביטול היש בתכלי' ולא יש בהם תערובות זר כלל וכמ"ש לב75 טהור ברא לי כו' נקי76 כפים ובר לבב כו' וכמארז"ל לב77 א' לאביו שבשמים וכנ"ל שהוא ביטול כל רצון זר וכמ"ש מי לי בשמי78ם כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן ג"כ למשכיל למעלה בהיות ידוע שבחי' מדות דאצי' נמשכו מבחי' ג"ר חב"ד וכנ"ל באופן ציור הא' בסדר הע"ס דאצי' שהן זה למטה מזה ומן הדעת נמשכו הו"ק כו' וע"י הדעת דוקא נמשך הארה פנימיו' מחו"ב דאצי' במדות דאצי' עד שלא יהי' שום מקום שרש יניקה לחיצונים מאחוריי' כנ"ל באריכו' אך לאחר הבדל המסך והפרגוד שבין אצי' לבריאה הוא שיש מקום להם לקבל וע"כ באצי' דוקא אמרו דאיהו79 וחיוהי וגרמוהי חד כו' וכנ"ל באריכות וד"ל.

והנה כ"ז בבחי' הדעת התחתון המתפשט במדות אוי"ר כו' והאהבה שנולדה מן ההתבוננו' ע"י הדעת נק' אהבת עולם כמ"ש אהבת עולם אהבת80יך ובזוהר נק' אהבה זוטא כידוע ומתוך זה הדעת התחתון נוכל להבין ג"כ בבחי' הדעת העליון שמחבר לחו"ב כנ"ל כי הנה מבואר למעלה שיש ב' מיני מדות א' למטה מן השכל והב' למעלה מן השכל דהיינו בחי' מדות דא"א וע"י כמא' ז"א בע"י אחיד ותלי' וכנ"ל באורך ובחי' האהבה שבכתר נק' אהבה רבה (והוא שם ב"ן שלפני האצי' שנק' בהמה רבה כמ"ש בלק"ת) אך שהן עוברין ומתגלין בחו"ב דאצי' בדרך מעבר והוא ע"י בחי' דעת העליון שלמעלה מהן כו' וכנ"ל שזהו ציור אופן הב' בג' קוין חח"נ מימין כו' ואופן המשכתן למטה הוא ע"י דעת עליון כמו בדעת התחתון שמתפשט במדות שלמטה מן השכל רק שלמעלה הוא המשכת הכתר במדות ונק' מדות שבכתר ולמטה הן מדות שלמטה מחו"ב וע"י דעת התחתון נמשך בהן הארת חו"ב כנ"ל וכמו שמבואר בדעת תחתון שהוא בחי' פנימי' המדות שלמטה כך בחי' דעת העליון הוא בחי' פנימי' המדות שלמעלה (וגם הוא פנימית חו"ב להיותו עומד תחת הכתר וע"י נעשה יחוד חו"ב בבחי' הפנימי' כמו שאין יחוד תחתון דזו"נ בלא דעת המתפשט כו' וכמ"ש והאדם81 ידע

כה

כו' וד82"ל) וכמו שדעת התחתון הוא פנימי' ז"א כך דעת עליון פנימי' או"א עד שאין חיצוני' חו"ב מסתירים כלל כו' וד"ל), והנה בחי' אה"ר הנ"ל שנמשכה ע"י דעת עליון ישנה גם בכל ניצוץ האלקי שבכאו"א מישראל כמ"ש דוד ואני83 בהמות הייתי עמך כו' א' בהמה בגי' ב"ן שהוא אהבה זוטא שלמטה מן השכל והב' בהמה רבה שלמעלה מן ההתבוננו' הנק' אהבת בכל מאדך בלי גבול בכלי כו' ונק' ג"כ עומקא דלבא או רעותא דלבא שהיא בהעלם ברצון הנעלם רק שיציאתה לידי גילוי בלב עוברת ע"י ההתבוננו' כנ"ל דהמדות שבכתר עוברין דרך מעבר עכ"פ דרך השכל כו' אבל לאחר שיצא דרך השכל הנה מצד עצמה וטבעה היא למעלה מן ההתבוננו' אלא יוצאת ע"י דעת העליון הנ"ל וד"ל (והיינו מפני שהמל' עומדת נגד קו אמצעי דת"י ולכך יש בה דעת עליון שממשיך אה"ר וד"ת שממשיך אהבה זוטא וז"ש דוד דוקא ואני בהמות כו' וכן בכללות נש"י ששרשם במל' כידוע יש ב' מיני דעת הנ"ל וב' מיני אהבות הנ"ל וד"ל).

ובכ"ז יובן שרש בחי' רבקה84 שהוא בחי' קשר וחיבור של שלש וארבע בקר כו' (וגם מקום מעמד הבקר נק' רבקה כידוע במשנה) דהיינו בחי' אה"ר שהוא ב"ן הנק' בהמה רבה כנ"ל ובחי' הקשר וחיבור משלש וארבע בקר היינו להיות שבחי' התפעלו' המדות שלמעלה מן הטעם והשכל אין בהם בחי' התחלקו' כלל וכלל להיותם כלולים בבחי' העלם עצמי' הרצון הנעלם בעצמו' כו' משא"כ בחי' המדות שנולדי' מן השכל הן באין דוקא בבחי' התחלקו' נפרדת זו מזו כי אותו השכל שמוליד אהבה לא יוליד יראה ואותו השכל שמוליד יראה לא יוליד אהבה אבל למעלה מן השכל והטעם הרי ממקור אחד יצאו אוי"ר שברצון הנעלם אחר שאין להם שכליי' וטעמים מחולקי' והיינו להיותם כלולים שם בתכלית היחוד כו' וזהו ההפרש בין בחי' עולם העקודים לעולם הנקודי' שעולם העקודי' הע"ס דשם כלולים כ"א זב"ז ועקודי' כולם בכלי א' והגם שמדות חו"ג שני הפכים המה מ"מ מתאחדי' ושורין בכלי א' אבל בחי' הנקודי' הן י' נקודות מחולקי' בי' כלים כידוע והענין הוא משום דבחי' העקודי' הוא בבחי' הכתר דע"ס דשם כלולים יחד ויכולים לשכון בכלי א' גם ב' הפכים חו"ג כנ"ל אבל בחי' הנקודי' הוא מחכ' ולמטה שהן מתחלקי' בכלים רבים וע"כ בחי' המדות שנולדי' מן השכל באין בבחי' ההתחלקות אבל בחי' המדות שבכתר המה מתאחדי' וקשורי' יחד והיינו כמו רבקה של שלש או ארבע בקר שקשורי' ומתאחדי' בכלי א' לכולם יחד כו' להיותו בבחי' עקודי' שעקודי' בכלי א' כו' וד"ל (ויובן זה ע"ד שאמר יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך85 את כעסך כו' לפי שברצון יש ב' מדריגו' הא' רצון הפשוט שנק' כשב"כ שאין טעם לרצון זה גם לא בחי' טעם כמוס הנק' ח"ס שבא"א כו' ובחי' דעת עליון דא"א מגיע לבחי' כשב"כ שלמעלה מחו"ב שבכתר להיותו בריח התיכון שמבריח אל הקצה היותר עליון שלא יוכל להתגלות בשני הקוין חח"נ כו' ובחי' המשכת רצון זה

כו

הפשוט למטה הוא דוקא ע"י בחי' דעת עליון הנ"ל וזהו שאו' יה"ר מלפניך דוקא ואז יכבשו רחמיך כו' כי שרש בחי' האה"ר זאת שברצון הפשוט הנמשך ע"י ד"ע למטה בהתגלות לג'86 הקוין כו' ביכולתו לכבוש את היפוכו שהוא מדה"ד שבקו השמאל בג"ה כו' וז"ש יה"ר שיכבשו רחמיך כו' והוא הנק' בחי' רבקה שמקשרת ועוקדת לכל ההפכים אם משלש או מארבע יחד דהיינו אם מג' מדריגות חב"ד או חג"ת או גם מד' מדריגות דהיינו כאשר נחלק הדעת לחו"ג או דעת שמתפשט בחו"ג שיש ד' מדריגות דעת חג"ת כידוע (או בחי' נהי"מ או תנהי"מ וגם כוללת ד' מדריגות דכחב"ד כו' וד"ל) (והוא כמו בחי' חפץ חסד שבעצמו' המאציל שבעבורו רצה להאציל שנמצא בחי' התעוררו'87 מרצה"פ מחמת חפץ חסד זה כו' וע"כ שם עקודי' בכלי א' כל מה שיתחלק אח"כ ברצון כו' וד"ל).

ובכ"ז יובן מ"ש ברבקה ותרד88 העיינה ותמלא כדה ותעל. דהנה החכ' נק' מעיין כי כמו מעיין הנובע בהעלם מתחת התהום ואח"כ בא לידי גילוי בנהרות הנמשכין89 כך שרש בחי' החכ' דהיינו נביעתה ממקור חוצבה הוא בבחי' ההעלם והיינו בבחי' ההעלם דכתר עליון וכמ"ש והחכ'90 מאין תמצא עיקר מקור חוצבה ופי' מאין מאין דכתר דהיינו מבחי' ח"ס דא"א (וגם בחי' ח"ס דא"א נק' חכ' ותמצא מבחי' אין שלמעלה ממנו דהיינו מהעלם עצמות חכ' הקדומה שבעצמו' אא"ס כו') והנה בחי' רבקה הנ"ל להיותו בחי' אה"ר שלמעלה מן החכ' והטעם עד רום המעלות כנ"ל ע"כ נאמר בה ותרד העיינה לשון ירידה והשפלה משום דלגבי בחי' רבקה הנ"ל ירידה גדולה היא להתלבש בחכ' שנק' עין או מעיין מטעם הנ"ל (וגם אל בחי' ח"ס ירידה היא מאחר שנאמר בה והחכ' מאין כו' ושרש בחי' רבקה הוא בבחי' העלם העצמו' ממש כנ"ל בפי' יה"ר מלפניך כו' וד"ל). אך אם בחי' ירידה היא לאיזה טעם תרד ותשפיל א"ע אבל הענין הוא דבחי' ירידה זאת לצורך עלי' היא וז"ש ותמלא כדה ותעל פי' ותעל שהייתה לה בחי' עלי' גדולה בסיבת הירידה שירדה אל העין דחכ' כו' והענין הוא כידוע דאוריי'91 מח"ע נפקת ופי' נפקת שיצאה מח"ע אבל שרשה למעלה מח"ע והענין הוא כי עיקר חכמת התורה היא לבאר מעשה המצות בהכשירן ובפיסולן באופן כך וכך יוכשר לסוכה וא"ל פסולה וכן בציצית ותפילין וכל המצות וכן במצות ל"ת כו' וכ"ז הבירור הרי הוא בבחי' חכ' וטעם כמוס לרצה"ע שבמצוה לומר שזה הטעם הכמוס ירצה ה' ומזה הטעם לא יהי' לרצון כלל ואינו מצוה כו' א"כ בהכרח שיש מקום ושרש בתורה למעלה גם מן הטעם הכמוס דהיינו בעצם הרצה"פ שנק' כשב"כ ששם עיקר שרש תרי"ג92 מצות דאוריי' וז' דרבנן גי' תר"ך שהן תר"ך עמודי אור כידוע אך שיורדי' ומתלבשי' בח"ס שנק' טעם כמוס

כז

אבל עליו נאמר והחכ' מאין תמצא מאין האמיתי שבעצמו' כו' וז"ש אוריי' מח"ע נפקת אבל שרשה מאין העצמי כו' וזהו ותרד העיינה בחי' רצה"פ שבמצות ירד ונתלבש בח"ע שנק' עיינה ותמלא כדה פי'93 כד"ה כ"ד ספרי' דאוריי' והרי זה עד"מ מי ששואב בכד קטן בים הגדול כך כ"ד ספרי' דאוריי' אינו אלא ערך כ"ד קטן לגבי הים הגדול דח"ע כמא' חכים94 ולא בחכ' ידיע' וכמ"ש לתבונתו95 אין חקר (ועד"מ המשכות כמה מיני חכמות חכמות פלוסופי' וחכמת הרפואה וחכמת התכונה וכיוצא שנמשכו כולם ממקור א' דלגבי אותו המקור כלא חשיבי כו' כך כל כ"ד ספרים מיני חכמות עליונות כלא חשיבי לגבי מקור כולם הנק' ח"ס כו' וד"ל) ועד"מ השואב בכד מן המעיין ששואב הוא את המובחר והזך והנקי הנק' מים צלולים כך מ"ש ותמלא כדה כ"ד ספרי' ממעיין ח"ס דא"א הוא בחי' המובחר שבו והוא מים דאוריי' שהוא בחי' פנימי' החכ' בכל עולם עד למטה (כידוע דחכמות חיצוניו' כפלסופי' ותכונה כו' נפלו בשבה"כ מבחי' אחוריי' דאו"א כו') והיינו בחי' הארת הכתר אשר בחכ' עד רום המעלות וכמ"ש והחכ' מאין כו' דהיינו בחי' אין דכתר המלובש בחכ', והנה בחי' ירידה זאת דרבקה שהוא חסד עצמי של המאציל אשר ברצונו הפשוט כנ"ל לבחי' מעיין דח"ס למלאות כ"ד ספרים דאוריי' לברר כל דין ומצוה עפ"י החכמה כנ"ל הי' רק בשביל עלי' דהיינו בשביל העלי' שתתעלה כנ"י אחר הבירורי' דרפ"ח שבהן נעשו מעשה המצות שנק' רצונו של מקום בחי' רצה"פ הנ"ל שלמעלה לגמרי מבחי' חכ' גם מבחי' טעם כמוס וכמ"ש כי96 תהיו אתם ארץ חפץ כו' כי סוף מעשה זאת דהיינו גילוי רצה"ע הפשוט שיהי' במעשה המצות למטה עלה במח"ת ברצה"פ ולזאת ירדה בחי' רבקה הנ"ל העיינה ותמלא כדה כ"ד ספרי' דאוריי' דהיינו שיהי' הכשר כל מצוה עפ"י החכ' אבל הכונה העיקר97ית הוא העלי' שאחר הירידה דהיינו כדי שיגיע לעצמו' הרצון הפשוט כמו שהוא למעלה ממש וה"ז עד"מ הבונה בנין מפואר מצד עצמות רצונו שבהכרח להשפיל א"ע בהתבוננו' שכל איך לבנותו בחכ' אבל אחר תשלום הבנין הרי עיקר אינו אלא מה שגמר ועשה את אשר כבר עלה ברצונו תחלה כו' וכך הרי נתאוה98 הקב"ה שהוא עצמו' המאציל להיות לעצמות רצונו בחי' דירה והשראה בתחתוני' ע"י מעשה המצות וכאשר נגמר זאת המעשה שעלה במח"ת ה"ז גילוי בחי' העונג והחפץ שנתאוה ברצונו הפשוט תחלה וד"ל99 (היינו בחי' רבקה הנ"ל שירדה ועלתה כו' וד"ל) ועלי' לרבקה היינו מה שאותו העונג וחפץ חסד שנתאוה אחר תשלום המעשה עולה הוא בבחי' עצמות ממש כי הרי מה שנתאוה כו' הוא רק בחי' עונג פרטי מן העצמות כידוע וד"ל).

ואחר כל הנ"ל יובן שרש הפסוק דאם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו כו'. ותחלה יש לבאר הפסוק דלעיל מיני' מים רבים לא יוכלו לכבות את

כח

האהבה כו' מהו מים רבים ומהו האהבה שלא יכבוה מים רבים ואיזה שייכו' יש לפסוק זה עם שלאחריו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו'. דהנה מבואר למעלה שיש ב' מיני אהבה הא' אהבה זוטא שלמטה מן השכל ונק' אהבת עולם והב' אה"ר שלמעלה מן השכל דהיינו בעצמו' הרצון כו' שהוא בבחי' הכתר שנק' יחידה (שאין שם בחי' כלים כמו לנר"נ ולכך זהו הנק' בכל מאדך בלי הגבלה בכלי כנ"ל) ופי' מים רבים הוא בחי' חכ' עילאה מקור כל מיני חכ' שלמטה (וכנ"ל בפי' ותמלא כדה כמו כ"ד מים הגדול כו' והיינו בחי' ח"ס או חכ' הקדומה כו') וז"ש דגם בחי' מים רבים דח"ע לא יוכלו לכבות בחי' אה"ר הנ"ל כי כל בחי' כיבוי הוא כמו הצימאון שהוא מיסוד האש ובשתותו המים יכבה הצמאון הזה כי כמו שהמים מכבים האש כך המים מכבים לצמאון כי הרי נתרווה צמאונו במים וכך הענין למעלה שבחי' מים רבים דח"ע המה מרוים צמאון באהבה ותשוקה הנק' אהבה זוטא שלמטה מן השכל כי להיותה למטה מן השכל כנ"ל ע"כ ביכולת מים דחכ' שלמעלה הימנה לכבותה ולרוות צמאונה כו' ודוקא לבחי' אה"ז אבל לבחי' אה"ר שבבחי' יחידה ולמעלה הוא בחי' הכתר אין ביכולת גם במים רבים דח"ע לכבותה ולרות צמאונה דמ"ש הוי100 כל צמא לכו למים היינו רק בצמאון שנלקח מן השכל ע"י הדעת המתפשט כנ"ל אבל לבחי' אה"ר ששרשה למעלה מן השכל לגמרי והרי היא למעלה גם מבחי' מים רבים (שהוא בחי' ח"ע הנק' ח"ס כי אין טעם כלל לאה"ר שברצון העצמי אפי' טעם כמוס כדלעיל) לא יש בכח המים רבים לכבותה (וכנראה בחוש שגם אם כח שכלו הוא חזק מאד בכחו לא יוכל לכבות עצם התענוג הפשוט הנק' אהבה בתענוגי' וכאשר אין האהבה מגעת בשרש התענוג העצמי יוכל בחי' תוקף כח המשכיל להעלימה ולכבותה לגמרי כו') מפני שבחי' האה"ר גובר על כל מים רבים דח"ע מטעם שהוא למעלה הרבה מהם וד"ל וזהו שסמך לפסוק זה פסוק דאם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו' דהיינו לומר שאם יתן איש את כל הון ביתו בחילוף האה"ר הנ"ל אז ודאי בוז יבוזו לבחי' אה"ר ג"כ וה"ק הגם שבחי' מים רבים לא יוכלו לכבותה אבל אם יתן איש את כל הון ביתו ודאי יכבו לאה"ר ויבוזו כו' וזהו שפי' אם יתן כו' הוא לשון עתיד דוקא כאשר עתיד ליתן כל הון ביתו וכמו אם כסף תלוה כנ"ל משום דמדבר על העתיד דוקא כאשר יתן איש זה הקב"ה שהוא עצמו' המאציל את כל הון ביתו כולל ג' מדריגות חב"ד כי בחכ' יבנה גוף ועצם הבית ובתבונה יתכונן הבית כנ"ל ובדעת חדרי הבית ימלאון מכל הון יקר ונעים כנ"ל וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו שנתמלא ע"י הדעת בכל חדרי ביתו כו'.

וביאור כ"ז הנה ידוע דהחכ' נק' בונה בית כנ"ל הטעם משום דצירופי אותיות דתשב"כ נמדדו עפ"י החכ' וכמ"ש ורב101 שלום בנייך כו' ואוריי' מח"ע נפקת היינו שיצאה מח"ע אבל בה גנוז מבחי' אור הכתר שלמעלה מן הח"ע שהן תר"ך עמודי אור שבתר"ך מצות כנ"ל והן הנק' בשם הון ביתו למעלה דהיינו כל בחי' אורות עליוני' הסתומים שבכתר שהמה מתלבשי' למטה בחכ' שבתורה שנק'

כט

בית בכלל, אך עדיין לא נגלה שום אור מאורות הללו בחכ' שבתורה רק הן סתומי' ונעלמי' עד"מ שסתום ונעלם אוצר הטמון בחדרי הבית ונק' מטמון כי הנה מבואר למעלה דאותי' תשב"כ למעלה נקראו בתים והחכ' גנוזה בצירופי' הללו ובהן גנוז כל אורו' הסתומים ונעלמים בפרט בנגינות והטעמים כו' (וגם על102 כל קוץ וקוץ הי' ר"ע דורש כו') ולמטה באותיו' הכתובי' שבתורה הרי ג"כ לא מובן ומושג מהם כלל ענין וטעם לאיזה מצוה וגם לא ידוע איך לעשות המצוה אלא סתום ונעלם בתורה כל פרטי הרצון שברצה"ע הנק' כתר אך בתושבע"פ בהלכות ודינין המבוארין שמה בטעמיהם שמה באין בבחי' גילוי והיינו בתבונה יתכונן שהוא תשבע"פ שהיא בבחי' בינה כידוע שתשב"כ בבחי' חכ' ונק' ספר ובחי' תושבע"פ103 נק' סיפור להיותה בבחי' בינה ותבונה כו' והוא בחי' יסוד וקיום לתשב"כ כו' וד"ל, אבל בדעת חדרים ימלאון כל הון יקר ונעים פי' בדעת הוא בחי' דעת עליון הנ"ל שלמעלה מחו"ב שהן תשב"כ ותשבע"פ והוא המחבר לחו"ב דאצי' כי שרשו בפנימי' הכתר דוקא וע"כ בדעת זה דוקא כל חדרים של בית זה דחכ' ימלאון מכל הון יקר ונעים פי' מכל הון ביתו הנ"ל שהוא כל בחי' אורות עליונים הסתומי' ונעלמי' בכתר, ודרך כלל הן שית סדרי משנה שנק' ששה מדות שבחכ' ובפרט הן ס' מסכתות, ויותר בפרט הן כל פרטי הדיני' וההלכות דתושבע"פ שבכאו"א הרי יש גילוי רצה"ע ממש איך להביאו לידי גילוי במעשה או בדיבור כו' והוא עצם רצה"ע שהוא גנוז בחדרי הבית שהוא תשב"כ ושבע"פ ודוקא ע"י בחי' ד"ע מתגלה להיותו מביא וממשיך לרצה"פ לידי גילוי למטה בחו"ב דאצי' כנ"ל וזהו ובדעת חדרי' ימלאון כל הון יקר ונעי' פי' יקר הוא בחי' אור הכתר שנק' יקר ונק' נעים מב' טעמי' הא' מענין יוקר שהוא הפלגת דבר הטוב והוא הפלאת העונג שנק' נעים והב' מענין הפלגת כבוד שנק' יקר כמ"ש למי104 יחפוץ המלך לעשות יקר כו' והכל שרש וענין א' כי הכתר לשון עטרה כמו כתרו105 כו' כידוע וד"ל.

וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה כו' דהנה בחי' אה"ר הנ"ל הגם ששרשה בבחי' הכתר דהיינו בעצמו' הרצון הפשוט כנ"ל מ"מ כלא חשיבי לנגד המצות ששרשם למעלה מבחי' האה"ר שברצה"פ אלא בעצם הרצון עצמו הנק' רדכ"ר (והוא בחי' כשב"כ בכלל וכמ"ש במ"א בענין הציץ והי'106 על מצחו תמיד לרצון כו' וד"ל) ע"כ אם יתן איש כל הון ביתו שהוא בחי' התגלות פנימי' הרצון הפשוט והתענוג הפשוט אשר במעשה המצות שגנוזים בחכ' שבתורה שנק' ביתו כנ"ל אז ודאי בוז יבוזו לו פי' יבוזו עד"מ אדם שבוזז וחוטף בשלל דברי' היקרי' והנפלאי' בעיניו ביותר, דהיינו דברים מחודשים בפלאות גדולות שלא ראה עין ולא ימצא גם אצל שרים גדולים כו' ולא יבוז לדברי' השכיחים ונמצאי' ואינם ביוקר

ל

מופלג כו' כך למעלה בחי' הון ביתו שהוא בחי' האוצרות העליוני' המכוסים ונעלמי' בפנימי' הכתר שנק' תר"ך עמודי' כו' כאשר יתגלו למטה יבוז אותם הכל ולא ישאר מאומה מכל הון ביתו כו' ואז גם שירצה האיש ליתן להם האה"ר בחילוף הון זה היוקר, בוז יבוזו בבזיון כי כלא חשיבי מטעם הנ"ל אך מ"ש באהבה משמעו דהאה"ר הנ"ל מתאחדת עם בחי' הון ביתו הנ"ל כי גם היא הרי שרשה בבחי' כתר ונמשכה ג"כ ע"י בחי' ד"ע הנ"ל רק שהון ביתו הנ"ל נמשך ע"י דעת העליון כמ"ש ובדעת חדרים כו' וממקום עליון יותר אבל יש להאה"ר איזה ערך עמהם וגם היא נכללת בהון ביתו וז"ש באהבה שיתן כל הון ביתו ויכלול בהם גם בחי' אה"ר הנ"ל, ועכ"פ א"א לומר שהון ביתו הנ"ל מכבים להאה"ר הנ"ל כמו שמים רבים מכבים לבחי' אהבה זוטא הנ"ל, כי אה"ז היא למטה הרבה מן החכ' שנק' מים רבים ע"כ תכבה שם לגמרי אבל אה"ר אינה למטה כ"כ מן הרצון העצמי והפנימי שבמצות בדינין והלכות הנגלות כנ"ל כי הרי גם באה"ר יש בחי' פנימי' הרצון אלא שהוא חלק פרטי כנ"ל וד"ל (שהרי נק' אהבה בתענוגים פי' חלק האהבה שיש בתענוג הפשוט אבל המצות שרשם בעצם התענוג שכולל כמה פרטי' יחד כו') (והיינו שאמר בוז יבוזו לו ולא אמר להא"ר כי אינה נכבית לגמרי וד"ל ותיבת לו קאי על הון ביתו ולא כפשוטו דקאי על הון ביתו אבל יבוזו לשון בזיון אלא הוא לשון ביזה והיינו מטעם כי תיבת אם יתן לשון עתיד הוא כמשי"ת).

וזהו אם יתן איש כו' אם זה לשון עתיד הוא כנ"ל דהנה בחי' פנימי' התענוג והרצון הפשוט שבדינין והלכות כנ"ל אינו מתגלה עתה אלא מלובשים המה בהעלם לבוש מעשה המצוה (שהרי מצוה בחילוף א"ת ב"ש המ"ם יו"ד והצדי"ק ה' והוא אותיו' י"ה דשם הוי' הגנוז במעשה המצות ולע"ל כתיב ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה דיחוד זו"נ ו"ה יהי' דומה ליחוד או"א י"ה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) ולעתיד כתיב ולא107 יכנף עוד מוריך כו' עין בעין נראה אתה108 כו' וע"כ לעתיד דוקא יתגלה בחי' העונג והרצה"פ שבמצות שנק' הון ביתו וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו109 שהוא בחי' פנימי' טעמי המצות שלא יתגלו אלא לעתיד דוקא ולכך אמר ישקני לשון עתיד וגם כאן אמר אם יתן איש שעתיד ליתן את כל הון ביתו הנ"ל בבחי' הגילוי ואז בוז יבוזו לו (ואדסמיך לי' קאי מים רבים לא יוכלו לכבות כו' אבל אם יתן איש לעתיד כו' בוז יבוזו כו' וכנ"ל וד"ל).

ובכל זה יובן מארז"ל דחייב110 אדם לברך מאה ברכות בכל יום ולכאורה למה מספר מאה דוקא אך הענין הוא דעיקר עונג הפנימי ברצונו הפשוט הוא שיתגלה פנימי' רצון שלו במעשה המצות ולהיות כי אור הכתר כלול מי"ס וכל אחד ואחד כלול מי' ע"כ הן מספר מאה כי ק' המשכות צריך אדם להמשיך מאור

לא

הכתר במל' ולזה רמזו רז"ל א"ת111 מה אלא מאה שהוא בחי' הכתר שצריך להמשיך במל' וזהו כל עיקר כוונות ברכות המצות ברוך אתה ה' פי' ברוך ממקור הראשון שהוא עצמי' הרצון שיתגלה ויומשך למטה באו"א שנק' ה' אלקינו יח"ע וביחו"ת דזו"נ שנק' מלך העולם כידוע וכ"ז ע"י המצות וזהו אשר קדשנו במצותיו פי' מצותיו בחי' רצונו העצמי כמו שהוא למעלה בעצמותו ממש שיומשך למטה והיינו בחי' גילוי התענוג והרצה"פ וזהו אשר לשון עונג ולשון להבא כמו אהי'112 אשר כו' וזהו שלעתיד דוקא יתגלה ועכשיו מאיר במצות בהעלם כנ"ל וד"ל. וזהו113 שאו' לפני כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד סוכ"ע וממכ"ע כי הנה בכללות כל ההשתלשלו' דקו"ח כו' הרי בחי' העונג והרצה"פ הנ"ל הוא בחי' סובב הכללי להקיף את כל ההשתלשלו' מריש כל דרגין עד סוף העשי' ובחי' ממכ"ע הוא בחי' המל' וזהו שאומר ה'114 ימלוך לע"ו ותיבת ועד115 הוא בחילופי אתוון דאחד כמ"ש בזהר דהיינו בחי' אחדות הפשוטה שבעצמו' המאציל יומשך במל' שנק' ועד והוא בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע וזהו כללות הכונה במעשה המצות כנ"ל ולכך או' לשם יחוד כו' וזהו ג"כ ענין המאה ברכות שבכל יום כנ"ל וד"ל.

אך הנה י"ל בתוס' ביאור איך יהי' בחי' סוכ"ע בבחי' הגילוי בממכ"ע אחר שבחי' סובב הכללי הוא נבדל בערך לגמרי גם מהיות בחי' מקור להשתלשלות כידוע ובחי' ממכ"ע הרי הוא במדריגות השתלשלות מעילה לעילה כידוע ואיך יוכל להיות חיבור ויחוד זה. אבל הנה יש להקדי' תחלה להבין היטב ההפרש בין בחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע דהנה מבואר בכמה דוכתי שאין פי' סובב שהוא סובב ומקיף מלמעלה דוקא ולא נמצא למטה בגילוי כלל שהרי נאמר את116 השמים ואת הארץ אני מלא וכמאמר הידוע דלית117 אתר פנוי מיני' ופי' מיני' משמע מעצמותו כמ"ש אני מלא ועיקר ההפרש בין בחי' סובב לבחי' ממלא אינו אלא שבבחי' סובב אין חילוק מדריגות מטה ומעלה כלל ונמצא הארתו בעליונים ותחתוני' בשוה ממש וכמ"ש בע"ח דאו"מ הכללי שלפני הקו נוגע לכל העולמות בשוה כו' אבל בבחי' ממלא יש חילוק מדריגות מעילה לעילה עד העולם השפל הזה כמ"ש במ"א באריכות. אך הנה לכאורה יש להפליא מאד על היות בחי' סובב הכללי בהשואה א' למטה כמו למעלה ממש דאיך יתכן שיהי' השראת עצמו' אא"ס שהוא אח"פ בתכלי' גם בדברים השפלים ביותר כמו חומריות הארץ הלזו וכל אשר בה מחלקי דצ"ח כו' וגם בהיותו מלא קליפות וסט"א

לב

שנק' צואה כמ"ש על ע"ז צא118 תאמר לו כו'. אך הענין הוא דאין הארת בחי' סובב הנ"ל באה בבחי' הגילוי ממש להיות בבחי' צורה וחומר שנק' או"כ אבל בחי' ממכ"ע שבא להוות מאין ליש ה"ז בא בבחי' גילוי ממש וע"כ מתחלק בכל עולם לפי ערכו דוקא משא"כ בחי' סובב שורה בכולם בהשואה א' לפי שאינו שורה אלא בהעלם ואעפ"כ יש הארתו במציאות ממש בכל עולם עד היותר תחתון מכולם והיינו עיקר ההפרש שבין בחי' סובב לבחי' ממלא שהוא ההפרש בין בחי' גילוי לבחי' העלם.

אך י"ל ביאור אופן מציאות כזה איך יוכל להיות שבחי' סובב יהי' שורה בהשראה ממש ואעפ"כ אינו אלא בהעלם וגם י"ל איך יתורץ הקושי' עדיין הנ"ל דלא יתכן לומר שישרה בחי' סובב גם בהעלם בדצ"ח אחר שנק' בשם השראה ממש. אבל הנה דבר זה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' דהנה אנו רואים באדם למטה שכח המח' תתפשט גם באברי' גשמיי' כמו הכרס והקרביי' הגם שהמח' עצמה רוחניות היא ולא יש יחוס ערך לומר שישכון הרוחניות של המח' בגשמייו' הכרס והרי אנו רואים שכאשר יעלה במחשבה לכווץ את כריסו או לכווץ ידו ורגלו מיד בלי שיהוי יכווץ כי כח המח' ממש פועל שם ע"י גידי המוח שמתפשטין בכל האברים או מאשר אנו רואים שיש התלבשות המח' והשכל באצבע גשמיו' הכותבת דברי חכ' וכן כשמרמז בידו דבר חכ' וכיוצא וכ"ז מופת והוראה שיש התלבשות השכל והמח' באברי' גשמיי' וא"א לומר שיהיו הכרס והיד והרגל כמו חומר לצורה לקבל חיות ממש מן המחשבה כשאר חיות האברים שהרי הכרס או היד ורגל חיותם מהדם מובדל בפ"ע בהגשמה בלתי ערוך להם לחיות הרוחניות שבמח' כידוע אלא בהכרח צ"ל דגם שיש למציאת פעולת המחשבה ממש בכרס יד ורגל אבל אינה מאירה שם בגילוי כפי מזג החומר של הכרס כמו שמאירה בכלי חומר המוח אלא משכנה שמה בהעלם וע"כ א"א לומר שיתטנף המח' הרוחניו' בטינוף הכרס בעודינה שם לפעול פעולתה לכווץ או לעצר כו' כמו שלא יתכן לומר שיטונף הארת השמש כאשר מאירה בבית הכסא ויותר מזה כי אור השמש גשמי גם הוא אלא שאיננו בגדר גשם גמור אבל הרוחניות מובדלת לגמרי מן הגשמיות כמו שא"א לומר שימששו ביד לאור השכל הרוחני וכיוצא וד"ל וא"כ הרי מובן עכ"פ שיוכל להיות בחי' התלבשות אור בהעלם שלא לפי ערך קבלת המקבל כלל ואעפ"כ ישנו שם במציאות ממש ולזה יתכן ג"כ שישכון בהשוואה א' מבלתי חילוקי מדריגות כלל וכמו המח' שמשכנה בכל האברים בשוה כו', וככל המשל הזה יובן למעלה בבחי' סוכ"ע הכללי הנ"ל דהיינו רק בחי' מח' א' הקדומה בעצמות119 ונק' ידיעה כללית דהיינו מה שבידיעת עצמו הוא יודע את כל ההשכלות120 הנה בידיעה זאת מקיף לכולם בשוה בסקירה א' כמ"ש121 בלק"א וביאור הדברי' היינו כמשל הנ"ל במחשבה שבמוח שמתפשטת בכל הגוף בשוה (חסר122).


1) להבין שרשי הדברים: נדפס בשינויים בתו"א תולדות יט, א. ונו"א בשינויים להלן בהוספות.

2) אם כסף תלוה: שמות כב, כד.

3) אם קרבה שנת היובל: ראה במדבר לו, ד.

4) בחכ' יבנה בית: משלי כד, ג.

5) בג' דברים ברא הקב"ה את העולם: שמו"ר מח, ד. תנחומא ויקהל ה. ובכ"מ.

6) כמ"ש בס"י ה' אבנים בונות: פ"ד מט"ז.

7) וכמ"ש בזוהר דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה: זח"ב ר, א.

8) ד' אמות של הלכה הוא במקום היכל ק"ק: ברכות ח, א.

9) ורב שלום בניך: ישעי' נד, יג.

10) א"ת בניך אלא בוניך שעוסקים בבנינו של עולם: ברכות סד, א. שבת קיד, א.

11) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל. וראה אוה"ת ריש דברים. אוה"ת ברכה ע' א'תתנו ואילך. ובכ"מ.

12) ההוא צפרא דמצפצפא: זח"ג רנד, א. וראה ביאוה"ז שם. אגה"ק ס"ה ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

13) והגית בה: יהושע א, ח. וראה תו"א מג"א ק, ד. לקו"ת שה"ש לד, ג.

14) ולהבין. . בכללות סדר ההשתלשלות דע"ס: בהבא להלן ראה ג"כ ביאוה"ז להצ"צ ע' ערה ואילך. לקו"ת ואתחנן ה, א ואילך. סה"מ תקס"ח ע' קפד ואילך. ובכ"מ. וראה במה שמצויין עוד לקמן על הפרדס.

15) ובזהר. . עבד מאנא רברבא: ראה זח"ב מב, ב.

16) בחי' חכמה נק' כח מ"ה: זח"ג כח, א. לד, א. הקדמת ת"ז בתחילתה. ובכ"מ. וראה תניא פ"ג ופי"ח ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

17) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י. וראה זח"ב קכג, ב. ובכ"מ.

18) יהי רקיע בתוך המים: ראה בראשית א, ו. וראה אוה"ת בראשית כט, א. ובכ"מ.

19) מבין ולא בבינה כו': ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

20) כמבואר הציור שלהן בפרדס: פרדס ש"ו פ"א ואילך.

21) גדולה דיעה שניתנה בין ב' אותיו': ברכות לג, א. סנהדרין צב, א.

22) כי אל דעות ה': שמואל-א ב, ג.

23) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

24) כמ"ש במ"א בענין דעת דגניז בפומא: זח"ב קכג, א.

25) ונק' ימי קדם: זח"ג רח, ב. קלד, ב. וראה ג"כ תו"א ויקהל פז, ד. אוה"ת דרושים לחנוכה כרך ה' תתקס, ב. אוה"ת תזריע ע' רסה.

26) ובזוהר נק' טורי חשוכא: זח"ג רח, ב. רמט, ב. וראה ביאוה"ז שם. לקו"ת מטות פז, ג. דרושים לשמ"ע פו, ד. אוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשסט.

27) וז"ש בזוהר בכמה דוכתי דז"א דאצי' בעתיק אחיד ותליא: זח"ג רצב, א. וראה בארוכה להלן בהביאורים לד"ה זכור את יום השבת. לקו"ת ס"פ שמיני. ובכ"מ.

28) שאו"א מלבישים לזרועות דא"א: ע"ח שער או"א פ"א. שער הולדת או"א פ"ו. שער הנסירה פ"ו. פע"ח שער חגהמ"צ פ"ז.

29) ויודע דעת עליון: במדבר כד, טז.

30) ישראל לסגולתו: תהלים קלה, ד.

31) ואמנם י"ל בתוס' ביאור ענין ובחי' מהות הדעת: ראה בהנסמן לעיל ע' טו בקטע: ולהבין כללות סדר ההשתלשלות. תניא פ"ג ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

32) חולין יב, ב.

33) מפני שדעתן קלות: ראה שבת לג, ב. ובכ"מ.

34) ה"ח וה"ג: תיבות אלו אינן ברורות בהכת"י. ובכת"י ב: שהן הח' והג'. ובכת"י ג: חסדי' וגבורו'.

35) ישראל לא ידע. . חוטא: ישעי' א, ג-ד.

36) וכמ"ש במ"א ע"פ דע את אלקי כו': דה"א כח, ט. וראה סידור שער הלולב רסג, ד.

37) אברהם יצא ממנו ישמעאל: פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ספרי ואתחנן ו, ד. ועוד. וראה ג"כ לקו"ת ואתחנן ה, א (נסמן לעיל). תו"ח ר"פ תולדות. ובכ"מ. להלן ד"ה יונתי.

38) כידוע בענין בא נחש על חוה: שבת קמו, א. זח"א כח, ב. קכו, ב. ובכ"מ. וראה סה"מ תקס"ו ע' ר.

39) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

40) וידע אלקים: שמות ב, כה.

41) יעקב משמש במרום: זח"א קלג, א. וראה בארוכה ביאוה"ז יג, ד ואילך. אוה"ת קדושים ע' קי. ובכ"מ.

42) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה: ישעי' מ, כו. וראה לקו"ת פקודי ד, ג. ובכ"מ.

43) ואתה מרום. . כי הנה אויביך: תהלים צב, ט ואילך.

44) לא יחפוץ כסיל בתבונה: משלי יח, ב.

45) מפיו דעת ותבונה: משלי ב, ו.

46) שנק' קולו של משה: ראה ברכות מה, א. וראה תו"א יתרו סז, ד. תו"ח ואוה"ת שם. סה"מ תקס"ו ע' רד.

47) איש בער לא ידע: תהלים צב, ז.

48) כי אל אחר אסתרס: זח"ב קג, א.

49) צינן את הזכר: ראה ב"ב עד, ב.

50) ההוא עובדא דר"י בן קיסמא: ע"ז יח, א. וראה ג"כ לקו"ת ראה כב, ב.

51) מארז"ל ע"פ ושבתם וראיתם: מלאכי ג, יח. חגיגה ט, ב.

52) ומבואר ג"כ בלק"א: פט"ו. וראה ליקוט פירושים ומ"מ שם.

53) כי ההרגל נעשה טבע שני: שבילי אמונה נ"ד ש"ב. וראה שו"ת הרמ"ע מפאנו סל"ו. תניא פי"ד (וראה ג"כ פמ"ד).

54) כי הטבע בגי' אלקים: פרדס שי"ב פ"ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"א ע' 150.

55) כבן עזאי שנפשו חשקה בתורה: יבמות סג, ב.

56) כלה שארי ולבבי: תהלים עג, כו.

57) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

58) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב מ"ד.

59) כי שמש ומגן ה' אלקים: תהלים פד, יב. וראה שעהיחוה"א פ"ד ואילך. תו"א בראשית ד, ד ואילך. ובכ"מ.

60) דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

61) כשלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י: פ"א מ"ז.

62) דבחי' מל' דאצי'. . נק' כסא: ראה ג"כ סה"מ תקס"ח ע' קנב. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתח ואילך. ובכ"מ.

63) שמעתי אחורי הפרגוד: ראה חגיגה טו, א. סנהדרין פט, ב. ובכ"מ.

64) ונק' לבוש שק: ראה תניא פי"ט ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

65) ושק אשים כסותם: ישעי' נ, ג. וראה סידור שער המילה קמה, ג. תו"א וישלח כד, ג. לקו"ת שה"ש יח, ד. ובכ"מ.

66) והנה ידוע דשרש נה"ב שבאדם: ראה זח"א כ, ב. ובכ"מ.

67) וזרעתי כו' זרע אדם: ירמי' לא, כז.

68) אתם קרוים אדם: זח"א שם. ובכ"מ. וראה תניא פכ"ט ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

69) כי חלק ה' עמו: דברים לב, ט.

70) אשרי העם שה' אלקיו: תהלים קמד, טו. בכמה כת"י: אשרי הגוי אשר ה' אלקיו עמו. ראה תהלים לג, יב.

71) כי אתה תאיר נרי: תהלים יח, כט.

72) נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

73) כי פי' עבודה הוא כמו עורות עבודין: שבת מט, ב ובכ"מ. וראה תו"א ה, ב. עו, א. לקו"ת ראה כב, ב. שה"ש לה, ד. ובכ"מ.

74) מאן דלא מהפך: ראה זח"א ד, א.

75) לב טהור ברא לי: תהלים נא, יב.

76) נקי כפים ובר לבב: תהלים כד, ד.

77) לב א' לאביו שבשמים: ראה ברכות נז, א. תנחומא במדבר, טו. תבא, א.

78) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

79) דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד: ראה ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

80) אהבת עולם אהבתיך: ירמי' לא, ב. ובכל הבא להלן ראה בארוכה ספר הערכים — חב"ד כרך א' ע' תקסג ואילך.

81) והאדם ידע: בראשית ד, א. וראה תניא פ"ג ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

82) וד"ל): בכת"י ב וכת"י ג אין כאן מוסגר.

83) ואני בהמות הייתי עמך: ראה תהלים עג, כב.

84) רבקה. . קשר וחיבור של שלש וארבע בקר: עירובין יז, ב.

85) יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך: ברכות ז, א.

86) לג': בכת"י ב: בב'.

87) התעוררו' מרצה"פ: בכת"י ב וכת"י ג: התעוררות הרצון.

88) ותרד העיינה ותמלא כדה ותעל: בראשית כד, טז.

89) הנמשכין: בכת"י ב: המושכין.

90) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

91) דאוריי' מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

92) תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן גי' תר"ך: ראה אגה"ק סכ"ט. פרדס ש"ח פ"ג. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 165.

93) פי' כד"ה כ"ד ספרים דאורייתא: ראה ת"ז תכ"א (מו ב). אוה"ת בראשית מח, א.

94) חכים ולא בחכ' ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

95) לתבונתו אין חקר: ראה ישעי' מ, כח.

96) כי תהיו אתם ארץ חפץ: מלאכי ג, יב.

97) עיקר: בכת"י ב וכת"י ג: עיקר התענוג.

98) נתאוה הקב"ה: ראה תנחומא נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו.

99) וד"ל): בכת"י ב וכת"י ג' אין כאן מוסגר.

100) הוי כל צמא לכו למים: ישעי' נה, א.

101) ורב שלום בנייך: ישעי' נד, יג. וראה ברכות סד, א. שבת קיד, א.

102) על כל קוץ וקוץ הי' ר"ע דורש: מנחות כט, ב. ובכ"מ.

103) תושבע"פ שהיא בבחי' בינה. . נק' סיפור: ראה זח"ב רעו, ב. וראה ג"כ תו"א שמות נב ב. לקו"ת דרושים לסוכות פ, ב. שם שה"ש ז, א. מו, ג. ביאוה"ז קיג, ג ואילך. תו"ח שמות יז, א ואילך. ובכ"מ.

104) למי יחפוץ המלך לעשות יקר: אסתר ו, ו.

105) כתרו כו': שופטים כ, מג.

106) והי' על מצחו תמיד: שמות כח, לח.

107) ולא יכנף עוד מוריך: ישעי' ל, כ.

108) עיו בעין נראה אתה: במדבר יד, יד. וראה ישעי' נב, ח.

109) וכדפירש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו: פירש"י לשה"ש א, ב.

110) דחייב אדם לברך מאה ברכות: מנחות מג, ב.

111) א"ת מה אלא מאה: מנחות שם (ראה רש"י ותוס' שם). זח"ג קעט, א. ובכ"מ.

112) אהי' אשר: שמות ג, יד.

113) וזהו שאו' לפני כל מצוה לשם יחוד: ראה ג"כ לקו"ת דרושים לר"ה נה, ג. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע במפתחות והערות הנדפס בסו"ס לקו"ת ע' יח, ובסה"מ תש"ב ע' 27.

114) ה' ימלוך לע"ו: שמות טו, יח.

115) ועד הוא בחילופי אתוון דאחד כמ"ש בזוהר: זח"ב קלד, א. וראה אוה"ת וארא כרך ז' ע' ב'תקס ואילך. הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 242. תשובות וביאורים סי"ג.

116) את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

117) דלית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב).

118) צא תאמר לו: ישעי' ל, כב.

119) בעצמות: בכת"י ב: באצילות.

120) ההשכלות: בשאר הכת"י: ההשתלשלות.

121) כמ"ש בלק"א: פמ"ח.

122) חסר: כן רשום בהכת"י. ובכת"י א' רשום: חסר בגוף כתיבת ידי קדשו של אדמו"ר נבג"מ.