להבין שרשי הדברים

רסד

ביאור לתורה הנ"ל

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל, הנה להבין שורש ענין רצונו של מקום הנ"ל, יש להקדים תחלה להבין שני2 מאמרי רז"ל דסתרי אהדדי לכאורה בפסוק זה דואספת דגנך כו', דפעם אמרו דהא דכתיב ולקחתי דגני כו' בשאין עושין רצונו של מקום והא דכתיב ואספת דגנך כו' כשעושים רצונו של מקום, ובמקום3 אחר בש"ס רמי האי קרא דואספת דגנך אקרא דועמדו זרים כו' ומוקי קרא דואספת כשאין עושין רצונו של מקום, ואיך יתכן לומר בפי' ואספת דגנך כו' ב' דברים הפכים עושין רצונו ואין עושין רצונו כו'. אך הנה פי' רצונו של מקום על דרך הקבלה יתפרש בשני אופנים, הא' בבחי' מל' דאצילות שיורדת למטה ונעשית כתר לבי"ע כדי לברר בירורי נוגה כמשי"ת וע"ז אמר ואספת דגנך כו' שזהו כשעושים רצונו של מקום, כי הרצון נק' כתר כידוע ובי"ע נק' מקום כמשי"ת, ורצונו של מקום הוא בחי' כתר דבריאה שנמשך מבחי' מל' דאצי', והאופן השני יתפרש למעלה בבחי' מלכות דא"ס (או מל' דא"ק) שנעשה כתר דאצי', וכן בכל עולם בפרט כי בחי'4 מל' שבעליון שנעשה כתר לתחתון נק' רצונו של מקום כו' (והענין המאמר השני הנ"ל דקרא דואספת דגנך כשאין5 עושים רצונו של מקום היינו לעתיד לאחר תשלום כל הבירורים שאז נאמר ועמדו זרים כו' שלא יצטרכו לברר בעצמם ועכשיו שהמה צריכים לברר היינו כשאין עושים רצונו של מקום כו', ונמצא דמה שעושים רצונו של מקום עכשיו כדי לברר בירורים זהו הנק' אין עושים רצונו של מקום לעתיד לאחר הבירור, ולפי"ז הרי מתורץ הסתירה הנ"ל בשני מאמרים הנ"ל ולא קשיין אהדדי כלל דשניהם אמת אלא שזה מדבר עכשיו בזמן הבירור וזה מדבר לעתיד לאחר הבירור וכמשי"ת בעזה"י וד"ל).

והנה יש להבין ביאור ענין רצונו של מקום שהוא בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר לבריאה כנ"ל, ותחלה יש להבין איך שייך לומר בחי' מקום בעולמות הרוחני' העליונים המופשטים מכל תואר הגשמה ומכ"ש מגשם גדר מקום בעל ו"ק גשמיי'. אך הענין הוא דמקום הגשמי שבעוה"ז השפל יש לו שרש ומקור בעולם העליון הימנו הרוחני, וכמ"ש6 במ"א בביאור ענין הנה מקום אתי פי' שמקום הגשמי ו"ק הגשמיי' הרי מקורם ושרשם ברוחניות ג"כ הוא בבחי' מקום אלא שהוא בבחי' הרוחניות מאחר שהרוחניות מקור ושורש הגשמיות, וכמו אין7 לך עשב למטה שאין

רסה

לו מזל כו' כך אין כל גשם בכל חלקי דצח"מ גשמיי' שאין לו שרש ברוחני במזלות הרוחניי' בפרטות, וכמו שיש בחי' דצח"מ רוחניי' בפרט כך יש בחי' מקום רוחני בעל ו"ק רוחניי' בכלל בכל עולם ועולם עד שנעשה מקור המקום הגשמי וע"ז אנו אומרים לך8 הוי' הגדולה כו', וכמארז"ל תמליכהו9 בשמים וארץ וד' רוחות העולם כלומר שיומשך ממקור כח האלקי מבחי' ו"ק10 האלקים לו"ק המוגבלים שבכל עולם ועולם עד עולם ומקום המוגבל הגשמי שלנו וזהו שאנו אומרים ברוך11 המקום היינו בחי' ו"ק האלקי' שבע"ס דעשי' נק' מקור מקומו של עולם העשי' בכלל, וזהו שאומרים ברוך12 כבוד ה' ממקומו דוקא, וכמאמרז"ל הוא13 מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו', ועד"ז בחי' ו"ק דיצירה נק' מקומו של עולם היצירה והוא הנק' בחי' סנד"ל ועליו אמרו רז"ל ג"כ שיעור קומה במדה וכמבואר14 בפרקי היכלות דר"י כה"ג בשיעור קומה של יוצר בראשית הוא רל"ו אלפים פרסאות בין דרועא ימינא לדרועא שמאלא כו' ויש בו בחי' עלי' וירידה מחול לשבת ומשבת לחול וכמ"ש בזהר15 ע"פ אנוש כחציר ימיו כו' ע"ש, ומאחר שנאמר בו שיעור קומה ויש בו בחי' עלי' וירידה הרי הוא בגדר מקום אלא שהוא בבחי' רוחני' היותר עליון שבעולם היצירה, דהיינו שלפי ערך שיעור קומתו הרוחני' נמשך למטה שיעור מדת העולם היצירה, שהרי בודאי אין הפרסאות שבו כמו פרסאות הגשמי', אלא ר"ל שכולל כמה אלפים בחי' פרסאות הרוחני' שבעולם היצירה בשיעור מדה שבכלי גופו כו', ועד"ז בבחי' קומה דמט"ט שהוא בחי' ו"ק דבריאה העליונה הימנו, ובכללות לא נק' שיעור קומה של יוצר בראשית אלא בחי' מט"ט16 דבריאה שנק' עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, ובדברי רז"ל נזכר ג"כ בפסוק דנער17 הייתי גם זקנתי שרו של עולם הבריאה אמרו, וידוע דנער הייתי היינו בחי' סנד"ל דיצירה וכאשר עולה מבחי' הקטנות לבחי' הגדלות דבריאה נק' זקן ביתו והוא בחי' ו"ק דבריאה הכולל יותר לכל ההשתלשלות העולמות בבחי' מקום בין בכלל כמו כללות כל עולם ועולם דבבי"ע בין בפרט כמו בחי' היכלות בפרטיות שבכל עולם מג' עולמות בי"ע. ומה שאמר שיעור קומה בפרקי היכלות על בחי' סנד"ל דיצירה, היינו לפי שבימי החול כל הנהגות העולמות הוא ע"י בחי' התלבשות ו"ק דבריאה בו"ק דיצירה לפי שבחי' מל' דאצי' מסתתרת בבריאה, ובחו"ל מסתתר ג"כ בחי' ו"ק דיצירה בו"ק דעשי' ומתנהג העולם ע"י העלם האחרון דו"ק דעשי' אבל בא"י גם

רסו

בחול אין ההנהגה בהעלם ו"ק דיצירה בו"ק דעשי' אלא בו"ק דיצירה בלתי התלבשות בעשי' רק דרך פרוכתא קלישתא כמ"ש18 בזהר ע"פ וזה שער השמים כו', ובשבת בבחי' ו"ק דבריאה בלתי מלובש בו"ק דיצירה וכמ"ש19 בכוונת דבגדי שבת וכמ"ש ותלבש20 אסתר מלכות שהוא אור הבריאה כמו שהוא כו' כמ"ש במ"א ביאור זה באריכות.

וכלל ענין התלבשות הללו דו"ק דבריאה ביצירה ויצירה בעשי' מבואר במ"א עד"מ התלבשות מדות שבלב במחשבה שנק' בריאה וממחשבה לדיבור ומדבור למעשה כו' ועיקר ההנהגה בחול הוא בדבור שהוא בחי' יצירה וע"כ אמר בו"ק דיצירה שהוא שיעור קומה כו', וע"ז נאמר הנה21 אנכי שולח מלאך לפניך כו' אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו כו' כי הוא בבחי' הקטנות לגבי בחי' מט"ט דבריאה שנק' זקן ביתו וד"ל (וענין ההעלם והתלבשות דבריאה ביצירה ויצירה בעשי' היינו העלם ממש כמו שהמחשבה נעלמת ממש בדיבור וכיוצא אמנם ענין ההארה בגלוי בלתי העלם עליון בתחתון הנה לכאורה אינו מובן זה במשל דמחשבה דו"מ, דאם הכוונה שהמחשבה אינה מאירה כלל בדיבור הרי אין זה גלוי אור המחשבה שנק' בריאה וכן בדיבור למעשה כו', אלא הכונה שהמחשבה מאירה בגלוי בדבור ואין הדבור מעלימו ומסתירו כלל וכן הדבור במעשה כו', וכמו עד"מ אור העובר דרך מעבר בעלמא בזכוכית בהירה מאד שאין הזכוכית מעלים ומחשיך הזיו כלל שזה נק' דרך22 מעבר ולא דרך מלבוש כלל וכלל וכמ"ש במ"א, וכך בהפרש בין חול לשבת היינו שבחי' הבריאה אינו מוסתר ונעלם ביצירה בשבת כי בחי' היצירה אינו מעלים אורו כלל וכן מיצירה לעשי' כהפרש שבין א"י לחוץ לארץ כנ"ל וד"ל).

והנה כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' פי' בחי' המל' מסתתרת מאד מאד למטה בירידות המדריגות בהסתר אחר הסתר והעלם אחר העלם עד שמתלבשת בע' שרים דנוגה לברר ולאהפכא מחשוכא לנהורא כו' מבחי' רפ"ח ניצוצות דתוהו שנפלו שמה בשבירה כידוע, וז"ש ותתן טרף רפ"ח ע"ה23 והוא בחי' שם ב"ן המברר, בעוד לילה בהיותה בתכלית ההסתר והצמצום, וענין הבירור הזה

רסז

היינו להבדיל ולהפריש חלק הטוב מחלק הרע שלא יהי' מעורבים יחד כי בחי' נוגה מעורב טו"ר כמו פני שור פני נשר שבנוגה שבמרכבה דעשי' הנה מפעולת השפעתם למטה בהתהוות חלקי דצ"ח אנו רואים שגם בעצם מהותם מעורב טו"ר ברוחניות כי הנה החיות והבהמות והעופות שנתהוו מפני שור פני נשר כו' הרי נתהווה חיות ובהמות ועופות טהורים וחיות ובהמות ועופות טמאים, והטמא הוא בחי' רע גמור שנפל בשבירה מז' מדות הרעות דנוגה כמו עופות הדורסים המזיקין וחיות רעות הטורפין ומזיקין, וכיוצא בזה בחי' רע גמור שבאדם הפועל רע תמיד כו', או דברים האסורים לגמרי כגזל ועריות ושפיכות דמים כו', שכל אלה יצאו לכלל פירוד מאלקות ולא יוכלו להתברר ולעלות וליכלל בקדושה העליונה כמ"ש טהור24 עיניים מראות ברע, לא יגורך רע כו', אך הבהמה והחי' הטהורה שרשה מבחי' פני שור כו' שהוא בחי' נוגה מעורב טו"ר, כי הנה הבהמה הטהורה כשירה לקרבן ולמאכל אדם ויכולה לעלות וליכלל בקדושה האלקית כשמתפלל ומוסר נפשו באחד בכח המאכל של בשר בהמה ואדרבה ניתוסף עי"ז אור השגה אלקית וכמ"ש25 ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא כו' וכן אמר חמרא26 וריחנא פקחין כו' לפי ששרשם מבחי' התוהו שלפני התיקון וכמ"ש במ"א. אך זהו דוקא כשאינו אוכל רק לשובע נפשו האלקית ולא למלאות תאוות גופו הבהמית, אבל כשאוכל למלאות תאוות נפשו הבהמית אזי יהי' להיפך שהמאכל מגשם גם את נפשו האלקית לבלתי יוכל לעלות רוחו ונשמתו לעבודת ה' כו', ולכך נק' אכילה גסה שהיא מגשמת הגוף כ"כ עד שגם נפשו האלקית יחשך אורה, והטעם הוא לפי שהמאכל הוא מעורב טו"ר ומתברר ויוצא ממנו הפסולת הרע לחוץ והחלק הטוב והמובחר עולה למוח ששם משכן נפש האלקית ומחזקה ובחי' הפסולת הגס מגשם לגוף וא"א להיות שיאכל אדם גם לשובע נפשו ולא יפעול בגופו הגשמה כלל, רק בשבת בלבד דהגשמיות שבמאכל נברר ועולה גם הוא ונכלל בקדושה כמ"ש27 בפע"ח בכונות סעודת שבת (שהוא כמו לחם28 הפנים שכולו פנים בלתי פסולת כלל כמ"ש במ"א), וע"כ מותר לאכול בשבת לתאבון ואינו מזיק גם לגוף, אמנם צדיק29 שאוכל לשובע נפשו מתגבר חלק הטוב שמחזק לאור הנשמה ומהפך את הגשמת הגוף להיות לעזר להוסיף כח בעבודת ה' וכמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא כו'. ועכ"פ הרי מובן מזה שיש במאכל טו"ר ממש, ומוכרח שגם במקור חוצבו יש תערובות טו"ר ברוחניות והוא בחי' נוגה שבמרכבה כידוע שנמשך מפני שור שורש נפש הבהמית כו', אך הן בהמות ועופות טהורים וד"ל, וזהו ענין הבירור למעלה ע"י שם ב"ן לברר ולהעלות חלק הטוב מבחי' נוגה ולהגביר אורו גם על חלק הפסולת ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' עד שלא ישאר רק חלק הרע הגס שאין לו בירור כענין צדיק אוכל לשובע נפשו הנ"ל.

רסח

וזהו פי' ותקם בעוד לילה שהוא בחי' מל' שמסתתרת בתכלית ההסתר בע' שרים דנוגה לברר ולהעלות מהם הניצוצות הטוב שנפלו, ותתן טרף זה לנשמות ומלאכים עליונים שנק' נערותי' ואנשי ביתה, וח"ק ומזון זה מעלה לנערותי' להוסיף כח ואור השגה אלקית כמו שע"י המאכל יתחזק האדם בנפשו האלקית יותר מטעם הנ"ל. וזהו פי' ואספת דגנך לברר בירורי נוגה כמו הדגן שמחמתו יש דעת גם לתינוק דעת לקרוא אבא כו', ותירושך ויצהרך הן יין ושמן שהן בעלמא דאתכסיא שנפלו ג"כ בשבירת הכלים מרפ"ח ניצוצות דתוהו כו' וד"ל.

אך הנה מהיכן יש כח לשם ב"ן לברר ולהעלות כל בירורי נוגה כנ"ל שהרי אמרו האיש30 דרכו לכבש ואין האשה דרכה לכבש פי' לכבש מלחמה אין דרכה של אשה בזה, ובחי' שם ב"ן נק' אשה31 יראת ה' כידוע וכתיב אשת חיל מי ימצא כו', אלא צריכה לעזר בזה מכח בעלה שכח האיש לכבש ולברר בירורים, והוא שרש ענין מ"ש קודם ואספת כו' ונתתי32 מטר ארצכם כו' שהוא בחי' המשכת מ"ד דדכורא משם מ"ה ליתן כח לשם ב"ן להעלות מ"ן מבירורי נוגה כנ"ל, וזהו ונתתי מטר כו' כמו עד"מ המטר שנמשך טיפין טיפין בהתחלקות ואמנם עי"ז כתיב והרוה33 את הארץ והולידה והצמיחה שנותן כח בכח הצומח שבארץ שתוציא צמחה כו' וכן בחי' מ"ד מתחלק טיפין טיפין ועי"ז נותן כח להיות העלאת מ"ן להוליד ולהצמיח כו' וכמו שנאמר אשה34 כי תזריע וילדה כו' אך אינה מעלה מ"ן רק בסיבת כח המ"ד שגורם לה שתזריע כו' וכמ"ש במ"א, ולמטה היינו המשכת האהבה רבה שבאה מלמעלה בכל חד לפום שיעורא דילי' וכמבואר שם ונמשל למים להיות יותר בבחי' קרירות ובהתחלקות דוקא בס' רבוא דעות כו', ואח"כ כללות נ"י מעלין מ"ן במס"נ שהוא בבחי' רשפי אש התשוקה וכמ"ש ואל35 אישך תשוקתך והוא הנק' העלאת מ"ן ונק' מי בוכי' כמ"ש למעלה, וע"ז נאמר רשפיה36 רשפי אש שלהבת י"ה פי' שבחי' המשכת המ"ד שנמשך אחר העלאת מ"ן זה ברשפי אש התשוקה נק' שלהבת י"ה שנמשך ג"כ בבחי' תגבורת רשפי אש שלהבת ולא בבחי' קרירות כמטר המתחלק כו', והוא בחי' המשכת מ"ד בבחי' גבורות שנק' גבורות אנשים שבא בכח גדול וברשפי אש גדול ולכך נק' שלהבת י"ה דוקא, כי כל המשכת מ"ד הוא מבחי' מוחין דאו"א שבז"א שהן אותיות י"ה דשם הוי' דז"א. אך המשכת מ"ד החסדים הבאה בקרירות כמטר הוא רק כדי שיהי' בכח המקבל להעלות מ"ן להיות מזרעת תחלה, אבל עיקר המשכת מ"ד הוא לאחר העלאת מ"ן שנמשך בבחי' גבורות רשפי אש שממנו עיקר התולדה להוליד ולד, וכידוע37 דכל טיפה שאינו יורה כחץ אינו מוליד כו', משא"כ המשכת מ"ד שלפני העלאת מ"ן אינו מוליד כלום כו' וד"ל.

רסט

ובכל זה מובן פי' עושין רצונו של מקום דהיינו בחי' הבירורים הנ"ל שנעשה ע"י שם ב"ן שיורד בבי"ע שזהו עיקר הרצון של בחי' מל' בהתלבשותה בבי"ע ולכך נק' רצונו של מקום שבמל', וגם נק' רצונו של מקום מטעם שנמשך בחי' המשכת מ"ד בשביל העלאת מ"ן כנ"ל ומכ"ש בחי' המשכת מ"ד שאחר העלאת מ"ן כנ"ל, וכ"ז נכלל בפי' ואספת דגנך משום דמה שאמר ונתתי מטר בחי' מ"ד הוא בשביל העלאת מ"ן כנ"ל וד"ל. אך עדיין יש להבין למה נק' בשם רצונו של מקום שהוא בחי' הכתר שנק' רצון העליון כידוע. אך הענין הוא דבחי' הכתר של כל עולם הוא בחי' הרצון של כל עולם, כמו כתר דבריאה הוא בחי' הרצון להיות עולם הבריאה וכמ"ש38 בזהר בכמה דוכתי' כד סליק ברעותא למברי' עלמא כו' וכן כתר דיצירה וכתר דעשי' מאחר שנאמר לכבודי39 בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' וכמו"כ בחי' כתר דאצי' היינו כשעלה ברצונו להאציל כו', ובכל עולם שהוא הנה עיקר הרצון הוא בשביל בחי' הבירורים שבאותו העולם מחשוכא לנהורא כו', כמו הרצון לבריאה הוא בשביל בירור דבינה דבריאה כי כאשר עלה הרצון לבריאה נבראו ע"י בחי' אורות וכלים גם בחי' נוגה דבריאה ועיקר הרצון הי' כדי לברר בחי' נוגה דבריאה, וכן בכתר דיצירה לברר נוגה דיצירה וכן בכתר דעשי' כו', וזהו הנק' רצונו של מקום בכל עולם ועולם לפי מדריגתו, גם בעולם האצי' נק' רצונו של מקום דאצי' בחי' כתר דאצי', ועיקר הרצון שנק' כת"ר הוא בשביל בירור שבנוגה דאצי', וסדר ההשתלשלות של הכתרים בכללות היינו שמבחי' מל' דא"ס (או מל' דא"ק) נעשה כתר לאצי' ומבחי' מל' דאצי' נעשה כתר דבריאה ומבחי' מל' דבריאה נעשה כתר דיצירה כו'.

אך למה תלה עיקר שם הרצון על בחי' מקום שהוא בחי' ו"ק מעלה ומטה כו', הענין הוא לפי שעיקר גלוי הארת הכתר בבינה שהוא בבחי' יש בהתפשטות אורך ורוחב שבו מתהווה גדר ו"ק מזרח ומערב כו', עד"מ השכל הבא בהשגה שמתפשט אז לימין ולשמאל שהוא לזכות ולחוב ויש בו אורך ורוחב גם גדר מעלה ומטה כו', משא"כ קודם בואו לידי השגה והסברה עדיין רק שנברק ומאיר כברק בבחי' נקודה א' דחכמה שאין בו בחי' התפשטות כלל ודאי שאין בו גדר ו"ק כלל כידוע40 בענין נקודה קו שטח, ואמנם בחי' נקודה דחכמה הוא בחי' ממוצע בין הכתר לבינה כידוע בעין ג"ר כח"ב שהוא כדמיון מעיין הנובע מן התהום שהמעיין ממוצע בין התהום לנהר דהיינו שבמעיין מתקצר ומתעלם עצם שפע התהום וממנו מתרחב אח"כ בהמשך הנהר שנק' רחובות כמ"ש41 בע"ח בענין שאול מרחובות הנהר וכך כתיב והחכמה42 מאין (דכתר) תמצא הרי גם החכמה נק' אין עדיין להיותה

ער

כנקודא א' בהעלם ובא לידי גלוי יש במציאות מורגש בגדר ו"ק דבינה כידוע, ונמצא בחי' הכתר עיקר גלוי שלו במרחב הוא בבינה דוקא אבל בחכמה הוא בבחי' ההעלם עדיין רק שע"י בחי' הנקודה דחכמה עובר השפע מכתר לבינה, ולכך נק' הרצון ע"ש בחי' מקום שבבינה דוקא כי החכמה אינו אלא בחי' ממוצע להעביר עצם השפע לבא לידי גלוי במרחב בבינה, וסדר זה דג"ר כח"ב הנק' רצונו של מקום ישנו בכל עולם מד' עולמות דאבי"ע אך כללות כולם הוא בחי' כתר דאצי' לפי שסוף מעשה דוקא עלה במחשבה תחלה, פי' סוף כל הבירורים האחרונים דנוגה דעשי' הוא אשר עלה במח' ורצון תחלה דהיינו בבחי' כתר דאצי' (וכן עד"ז עד רום המעלות במח' דא"ק שנק' רצון קדום שנעשה מבחי' מל' דא"ס כו') דהיינו שעלה ברצון המאציל להיות ד' עולמות אבי"ע בבחי' מקום וגם להיות בחי' נוגה ויתברר ויתהפך מחשוכא לנהורא כו', ובודאי בירור האחרון עלה ברצון המאציל תחלה שהרי האצי' אינו אלא בשביל הבריאה כמ"ש אפיקת43 י' תקונין כו' לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין בלבד כו' והבריאה בשביל היצירה והיצירה בשביל העשי' ונמצא סוף מעשה הוא עיקר הרצון, עד"מ הרוצה לבנות בנין שעיקר הרצון הוא בנין הבא בפ"מ ומה שמשכיל בשכלו ופועל במדותיו ובמחשבתו ודבורו כולם אינם אלא בשביל להוציא הדבר לידי פועל המעשה בלבד כו' וד"ל.

ובכל זה מובן יותר מה שאמרו דמ"ש ואספת דגנך כו' היינו כאשר ישראל עושין רצונו של מקום דהיינו בחי' הבירורים שהמל' מברר שזה עלה במחשבה ורצון הקדום שלפני האצי' כו' והיינו פי' עושין רצונו של מקום, ופי' עושין רצונו היינו מלמעלה מבחי' גלוי הרצון כמו שאמרו יהי רצון דר"ל מבעל הרצון יתחדש רצון אחר כך עושין רצונו שממשיכים ממקור כל הרצונות שנק' רעוא דכל רעוין, והוא ע"י התשובה מעומקא דלבא ונק' בכל מאדך בלי גבול למעלה מן הטעם שברצון (כי כל רצון נולד מטעם הכמוס של רצון אבל במקור רצון אין טעם כלל לרצון כו') שבזה מעוררים בחי' מאד ברצון העליון שאינו בא בבחי' גבול בחכמה וטעם (גם לא בטעם כמוס שנק' ח"ס דא"א כידוע) והיינו ענין בכל מאדך שבפ' ראשונה שלמעלה מבחי' אה"ר דונתתי מטר ארצכם כו' וד"ל.

והנה בזמן בהמ"ק הי' יחוד פב"פ בהיכל ק"ק דבריאה דהיינו יחוד זו"נ כמ"ש44 בזהר בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא פי' בכל קומת בנין הנוק' בע"ס אורות וכלים הי' מאיר אור א"ס שבז"א דאצי', לפי שבכל יחוד עליון יש בהם הארה מעצמות אור א"ס דהיינו מבחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימיות הכתר הנק' רעוא דכל רעוין והוא הנק' עושים רצונו של מקום כנ"ל וא"כ הי' הארה זאת תמידית מצד יחוד העליון שלא נפסק לעולם, אבל בזמן הגלות דאתתא45 אתתרכת מבעלה דהיינו ה"א

רעא

מוי"ו כי המל' ירדה בגלות בע' שרים ובחי' ז"א היא בבחי' שינה כמ"ש ויקץ כישן ה' כו' כנ"ל, וכמ"ש בזהר46 דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא כו', א"כ א"א שיהי' גלוי אור א"ס בכתר מצד עצמו כ"א מצד התעוררות התחתונים ולא בבחי' העלאת מ"ן במצות וכיוצא שהרי המל' בגלות כו' אלא רק מצד בכי' בשפלות ומרירות שבזה מעוררים בחי' הארת רחמים רבים העליונים שבכתר שנמשך מהארת עצמות אור א"ס.

וזהו שרש ענין קול ברמה נשמע רח"ל מבכ"ה כו' פי' קול ברמה בבחי' פנימיות הכתר שנק' רמה כמ"ש חנה רמ"ה קרנ"י (כי חנה48 בגי' ס"ג דבינה והארת הכתר בבינה הוא מ"ש אהי' אשר אהי'49 אנא זמין כו' והיינו מ"ש רמה47 קרני בבחי' הכתר עצמו), והקול הזה נק' קול50 גדול ולא יסף כו', והוא פי' קול51 ברמה כמו קול52 השופר הולך וחזק כו', דהיינו מפני שמעורר בחי' קול רח"ר שבכתר שהן נמשכים מצד עצמות אור המאציל שהוא בבחי' א"ס ממש כידוע.

אך תחלה יש להבין מהו בחי' הבכי' דרחל בזמן הגלות דוקא, כי הנה בחי' היחוד שהי' בזמן בהמ"ק בבחי' פב"פ העיקר הוא בחי' גלוי התענוג במוחין דאו"א בז"א שמלובש בשעת היחוד וכמו"כ גלוי התענוג במוחין דנוק' כו', ובזמן הגלות נסתלקו בחי' המוחין דאו"א מז"א כמו בחי' שינה וממילא אין יחוד עליון כו', וכמו"כ בחי' נוק' דז"א שירדה למטה בגלות ורחוק53 ממנה מנחם משיב נפשה כי איננו כו' וכמבואר בספרי הקבלה, הנה בט' באב שהוא זמן חורבן בהמ"ק שנסתלק בחי' היחוד אזי דוקא מתעורר בכנ"י הבכי' כי אז נזכרת על בחי' התענוג העליון שביחוד. והנה ידוע דהצער הוא היפך העונג ממש לפי ערך, כי לפי הפלאת העונג כן ירבה הצער מהעדרו, כמו אשת נעורים שתתרחק מבעלה לפי ערך עומק הפלאת העונג שהיתה מקבלת ביחוד כן ירבה צערה בזכרה את בעלה, וא"כ בשעת הצער והבכי' דוקא נתעורר כח אותו העונג לפי מה שהוא ממש ולא בעת שכחה או בעת שמחתה כו' וממילא מעורר בשעה זו גם אצל בעלה צער גדול כי רוח54 אייתי רוח כו' ובפרט בחי' התקשרות המקבל במשפיע ומשפיע במקבל שנתאחדו ממש והיו55 לבשר א' כו'. והנמשל מזה יובן למעלה בט' באב שנסתלק היחוד אז זמן זכרון היחוד העליון בכנ"י שהוא בחי' מל' דאצי' ואז נאמר רחל מבכה על בניה כו' כי בנ"י הן באים

ערב

מיחוד העליון כו' ואז דוקא נתעורר בחי' פנימית כח העונג העליון שנמשך ביחוד עליון דז"א, ומעורר גם במשפיע שהוא בחי' ז"א במקור המשכת מוחין שלו שהוא נק' בחי' פנימיות ע"י שממנו נמשך טפת אור אבא כו' כמשל הטיפה שמתהווה במוח האב וכמ"ש כי56 אתה אבינו כו', וע"כ אז זמן המשכת רח"ר על כנ"י כרחמי האב על הבן כו', והוא בחי' קול בכי' ברמה על העדר גלוי העונג שמתעורר מחמת בכי' דרחל מבכה כו', ויש התעוררות זאת בכל חצות, אך בט' באב הוא בכללות, וכל ר"ח אלול נמשך י"ג מדה"ר מטעם זה עד ר"ה ויו"כ שנמשכים למטה ממש כנ"ל וד"ל, ונמצא שאותו הגלוי שהי' בזמן בהמ"ק מצד היחוד נעשה זה הגלוי בזמן הגלות מצד ההסתר מטעם הנ"ל, ואדרבה הרי נתעורר יותר בחי' פנימיות העונג בהעדרו מבגלוי כנראה בחוש שמתגבר כח התענוג יותר בהעדרו המנגדו, כמו אהבת אב לבן ואיש לאשתו כשנתרחקו, וכן במניעת היחוד אמרו כד57 ארי' ואריותא קיימין ווי למאן דעבר בינייהו וכמ"ש במ"א, וז"ש והפכתי58 אבלם לששון וכמ"ש במ"א, וע"כ נק' בחי' קול ברמה שמצד הבכי' קול גדול ולא יסף יותר מקול השופר שבמ"ת ביחוד פב"פ, כי בחי' ההסתר פנים מעורר בחי' פנימיות עונג יותר, ולכך אמרו כל59 שאינו בהסתר פנים כו', וז"ש בפ' שני' דק"ש וחרה60 אף הוי' שהוא בחי' הסתר פנים ועצר השמים ואבדתם כו' ואח"כ ושמתם את דברי כו', כמ"ש בצר61 לך ושבת עד ה' שהוא בחי' ובכל מאדך דתשובה שמעורר מקור י"ג מדה"ר וד"ל.

ומעתה יש להבין שרש ענין וכרחל62 לפני גוזזי' נאלמ"ה. דהנה מבואר63 בע"ח דרחל הוא בחי' מל' וגוזזי"ה הן מקור יניקת החיצונים שמקבלים מבחי' השערות דנוק' וכמ"ש64 בזהר ע"פ הנה מטתו שלשלמה כו' בשערהא אחידן כו' בטופרהא אחידן כו'. והנה עד"מ שערות גשמיים שצומחים על העור והבשר הרי העור מפסיק בין השערות לבשר ועכ"ז עיקר יניקתם הוא מהבשר דהיינו מן הדם שבבשר שבוקע דרך נקבי הגומות שבעור (וע"כ יש שערות אדומים ויש שערות ירוקות הכל לפי מזג הדמים וכמ"ש65 בזהר ע"פ ודלת ראשך כארגמן דשערות דנוק' סומקין סומקי גו סומקי כו' מפני שעיקר בנין הנוק' מבחי' הגבו' כו') וכמו"כ יובן למעלה בבחי' יניקת הע' שרים שלא יוכלו לקבל מבחי' אור פנימיות הכלים שנק' אברים דשכינתא אלא רק מבחי' פסולת הגבורות הנדחה ובוקע דרך בחי' עור דנוק' שהוא בחי' לבוש החשמ"ל שמלביש לזו"נ כידוע בפי' ויעש ה' לאדם ואשתו כתנו"ת עור כו', ולפי שמקבלים מבחי' פסולת הגבורות והצמצומים שבדם66 הוא הנפש ע"כ

רעג

עיקר יניקתם מבחי' שערות שנמשכים וצומחים רק מבחי' פסולת דמים, וגם זאת הן יוצאין בבחי' צמצומים גדולים, מלבד שהן באים רק מבחי' המותרות והפסולת הרי הן נמשכים כאו"א רק דרך גומא קטנה שממנה יונקת עיקר השערה ונמשך תוך חללה והוא מצומצם מאד (וכמארז"ל67 ע"פ בסערה כו' בין טפה לטפה ובין שערה לשערה לא נתחלף לי כו', כי כל שערה יש לה גומא בפ"ע כו'), ונמצא ששרש יניקה זו מתחלת מפסולת ומותרות הדם שבבשר (וכן ממותרי המוחין שבראש צומחים שערות שבראש כידוע) אך בנקבי העור דחשמ"ל בוקע הארה מצומצמת הזאת ומסתיימת בסוף השערה, והנה הגם שעור מפסיק בין השרש של יניקת השערה לסופה מ"מ ע"י חיבור העור בבשר והשערות מושרשים בעור בגומות הן הרי המה טפלים לעור ובשר ונאחזין ונגררין אחר שרשיהן בבשר ואינם בחי' נפרד כלל בפ"ע (שהרי כשימשוך השערה יכאוב לבשר אך כשגוזז אינו מרגיש כאב בבשר לפי שגוזז את השערה בלבד ואין נוגע כלל בעיקר יניקתה בגומא שבתוך הבשר והעור, ונמצא הפרש גדול בין גוף השערה לעיקר שרשה בגומא שבתוך העור והבשר, שעיקר שרשה יש לה שייכות עם עצם הבשר והעור עד שירגיש כאב כשמושך השערה מחמת שנוגע בגומא כנ"ל אבל לגוף השערה אין לה שייכות כלל עם הבשר וע"כ לא ירגיש כאב כלל בגזיזה).

והנמשל מכ"ז יובן למעלה בבחי' שערות דעור דנוק' דז"א יש בהן ב' מדריגות הא' עיקר שרשם בגומא כו' והב' גוף השערות והיינו יודי"ן ווי"ן כי הגומא שבתוך הבשר והעור הוא כמו יו"ד שבראש הוי"ו וגוף השערה הוא רגל הוי"ו שנמשך מראשו והולך ומתקצר (וכמ"ש68 בע"ח בענין קדש יהי' גדל כו' בשערות דראש' ממותרי מוחין סתימאה שהן כמו ווי"ן והיינו בווי"ן69 תתקטר), ובחי' עור דחשמל מפסיק לחלק לחלקים מצומצמים בריבוי נקבים וגומות שבעור שבוקעין לחוץ, והנה כאשר בחי' השערות מחוברים בשרשן שהן יודי"ן שבתוך הכלים דע"ס יש להם שייכות ויחוד קצת בכלים דע"ס דנוק' (עד"מ שמרגיש כאב בהמשך השערה) אך כשגוזזין אותן נעשים נפרדין מעיקרי שרשיהן ואין להם שייכות ויחוד כלל עם העור והבשר שנק' כלים ואברים ואז הע' שרים שמקבלים מבחי' השערות הנגזזין נק' בחי' נפרד לגמרי כמו שר של מצרים שאמר לי70 יאורי כו' או ידינו רמה וכיוצא, אמנם בחי' גזיזה זאת הוא ירידה גדולה להן להפרידן משרשן כי בודאי הרבה חיות ואור יונקת השערה בעודנה מחוברת בעור ובשר שיונקת תמיד מחיות ואור בבשר משא"כ כשנגזזו לא יומשך עוד חיות בהן רק מה שכבר נמשך בהן, כי בחלק החי גם בחי' הצומח שבו יקרא ע"ש בחי' החי להיותם צומחים מן החי, ואין לצומח שצומח מן הדומם כתבואה ערוך לו כלל, וכמו"כ ודאי אין ערוך לצמיחת קרן הבהמה לצמיחת שער הזקן באדם ששער הזקן הוא בחי' צומח שבמדבר וקרן

עדר

הבהמה הוא צומח שבחי (ובודאי גם בצומח71 שבחי יש הפרש בין אדם לבהמה כי חי שבאדם הוא חי שבמדבר כו'). ונמצא ב' דברים יש במעלת השערות המחוברות על השערות הגזוזות, הא' שמחוברים הן צומח שבחי כנ"ל, והב' מה שיצמחו עוד ואינו נק' בחי' דומם משא"כ הגזוזות לא יצמחו עוד ונעשים בחי' דומם (אלא ששער אדם הגזוז נק' דומם שבאדם כו' (ובזה יובן מ"ש בזה"ק72 ע"פ ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה במלך אשור בזקן כו' וכמוזכר בדברי רז"ל בפ' חלק שהוא להפריד את תוס' יניקת החיצונים מהקדושה העליונה כו') וע"ד טעם גילוח הלוים להיות שרשם מבחי' הגבורות והשערות מוסיפים גבורות קשות מטעם הנ"ל כך מלך אשור צריך גילוח להיותו מלא גבורות קשות ולא יחריב את העולם כו' וד"ל).

וזהו שרש ענין כרחל לפני גוזזיה בזמן הגלות דוקא, דהנה בזמן הגלות בחי' המל'73 מלאה גבורות כמאמרז"ל כאשה עוברה כו'74 ואז אם הי' יניקת הע' שרים משערות המחוברים הי' נמשך להם גבורות קשות לרוב והיו מחריבין העולם, אבל כשהן מקבלים מהשערות הנגזזות אינם מקבלים רק בצמצום וגבול שכבר נמשך בהן כי הרי נפרדין לגמרי מעיקרי השרשים של השערות ונעשים בחי' דומם בלבד כנ"ל, ואעפ"י שבזה נעשים נפרדים יותר מטעם הנ"ל מ"מ לא נמשך להן עוד, והגוזזים את בחי' שערות דנוק' הן בחי' שמים75 עליונים כמו תער הנז' בלוים שהוא בחי' גבורות דשם ב"ן כו' (כמ"ש במ"א) וכמשל שערות האדם שכבדים עליו מגלחם כו', משא"כ בזמן בהמ"ק מפני שהמל' היתה מלאה חסדים עליונים מבחי' יחוד עליון דזו"נ פב"פ תמיד כמ"ש בזוהר דבימי שלמה קיימא סיהרא שהוא המל' באשלמותא בכל קומת בנינה הי' אור החסדים דז"א ואו"א כו' מאירים בה עד שגם בחי' התפשטות אור המל' בבי"ע הי' מאיר מאותו האור וכמו זמן מלוי הלבנה שאז עת רצון כו' ע"כ אף שהי' יניקה לחיצוני' ג"כ מבחי' השערות דנוק' מבחי' עור החשמ"ל כנ"ל היו גם הם בבחי' הביטול לקדושה העליונה, אך לא בתכלית השלימות כמו לעתיד, שהרי כל האומות היו נכנעים תחת מלכות שלמה ומביאין לו מנחה ודורון, וכל החכמים שבגוים היו באים לשמוע חכמת שלמה כו', וכן בזמן חזקיהו הי' מעין מעלה זאת, וע"כ יכלו כל הע' שרים לקבל אז גם מבחי' הפנימית של השערות ולא היו מחריבין את העולם אלא אדרבה נתוסף בהן בחי' ביטול יותר כמו משל שערות שבגוף שנגררים ובטלים לגבי אברים לגמרי כנ"ל, משא"כ בזמן הגלות כתיב כרחל לפני גוזזי' דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

אך עדיין יש להבין מהו שאמר לפני גוזזי' נאלמ"ה מהו ענין אלמת זאת. אך הנה יש להקדים מ"ש למען76 יזמרך כבוד כו' שהוא בחי' עליות המל' שנק' כבוד

ערה

בשיר וזמרה כו' וכמ"ש77 בזהר בפי' אלקים אל דמי לך כידוע, ולכאורה אין לזה הבנה דאיך שייך בחי' שיר וזמרה בבחי' מל' שנחשבת מי' ספירות ואיהו78 וחיוהי חד כידוע ולמען יזמרך משמע שמזמרת לפני ה' כו'. אך הענין הוא דאין בחי' שיר שייך רק בבחי' הכלים ולא בבחי' האורות. והענין הוא משום דעיקר בחי' שיר הוא בחי' ההעלאה של העלול בעילה שלו כמ"ש במ"א79 בענין שירה של המלאכים כמ"ש במשנה בעלי השיר יוצאין בשיר כו' שהוא בחי' ביטול היש לאין כו', אך כל בחי' עילה ועלול אינו אלא בבחי' הכלים ולא בבחי' האורות, ולא80 כדעת הפרד"ס שגם באורות יש בחי' עילה ועלול כמבואר בשער עצמות וכלים, שהרי כל עיקר בחי' התהוות עלול מעילה אינו אלא ע"י אמצעי' הכלים דוקא, כמו התהוות השכל מן המשכיל אינו אלא מבחי' הכלי שלו, דהיינו כאשר יש בחי' כלי וחומר הנושא לצורת כח המשכיל אזי נמשך התהוות שכליים וסברות רבות מכח המשכיל, וכן מן השכל שבמוח דוקא מתהווה התפעלות המדות דהיינו רק מבחי' כלי המוח, אבל כאשר האורות בלתי כלים כמו בכחות הכלולים בעצמות הנפש א"א לומר שיתהווה שם השכל מכח השכל אלא כלולים זב"ז ומתאחדים כולם בנפש כו', וכך יובן למעלה דבבחי' האורות העליונים מצד עצמן הן כלולים במאציל בתכלית האחדות הפשוטה וא"א לומר בהן בחי' השתלשלות עילה ועלול ושהעלול יוכלל בעילתו, רק כשבאים בהתלבשות בבחי' כלים כמו חכמה81 מוחא קרקפתא כתר חסד דרועא כו', כמו שאנו רואים בחוש שעליית המדות בשכל והשכל למעלה מן השכל אינו [אלא] דרך אמצעי' הכלי ולא בבחי' האורות, והשינה תוכיח שהמדות והשכל עולים כ"א בעצמות הנפש כו' וד"ל. וא"כ מ"ש למען יזמרך כבוד כו' הוא בבחי' הכלים דע"ס דמל', דהיינו בחי' למ"ד כלים דמל' שמתלבשים בבי"ע, י' כלים הפנימי' בבריאה וי' האמצעי' ביצירה כו', אבל בבחי' האורות א"א לומר בחי' שיר וזמרה שהוא בחי' עליית העלול בעילתו אחר שאין העלול נפרד שם מעילתו כלל כנ"ל וד"ל.

והנה בזמן בהמ"ק נאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום וכן אלקים אל דמי לך כו' שהוא בחי' מל' דאצי' שעולה למעלה באצי' תמיד בבחי' שיר וזמרה שהוא בחי' עליות והתכללות העלול בעילתו כו' ואעפ"י שאין זה רק בבחי' הכלים דמל' דאצי' ולא בבחי' האורות כנ"ל, אבל בזמן בהמ"ק הוה קיימא סיהרא באשלמותא

רעו

באורות וכלים ג"כ כנ"ל והי' בחי' הביטול דעלול בעילתו בבחי' הכלים ג"כ מפני תוקף האור בבחי' יחוד עליון שבבחי' האורות דזו"נ, אבל בזמן הגלות שלמ"ד כלים דמל' דאצי' יורדים ומתלבשים בהעלם אחר העלם בירידת המדריגות עד שמסתתר בתכלית ההסתר והצמצום בע' שרים דנוגה דעשי' אז אין בחי' שיר ועלי' בכלים דמל' דאצי' כמו בזמן בהמ"ק (וכידוע82 מענין שיר השירים דשלמה שלא ניתנה רק בזמן בנין בהמ"ק שהיתה בחי' שמחה גדולה למעלה כמ"ש ביום חתונתו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל) אלא אדרבה כתיב כרחל לפני גוזזיה נאלמה בחי' אלם שהוא צמצום הדיבור (והוא אותיות אלם מאלקים שהוא בחי' הקטנות שבמל' כו'). ומ"ש לפני גוזזיה דוקא נאלמה, היינו כמ"ש נאלמתי83 דומי' כו' דהיינו כשמתקבצים במל' בחי' הדינים והצמצומים בבחי' השערות שלה שהן סומקי גו סומקי84 כו' אזי כתיב נאלמתי דומי' שנתעלם כח הדיבור שהוא מפני בחי' צמצום המוחין והסתלקות מן הדיבור כדי שיוכל להיות צמצום גמור שהן בחי' הגבורות שנק' גוזזיה כדי שעי"ז יומשך יניקה לע' שרים להפרידן מהקדושה כנ"ל וז"ש כרחל לפני גוזזיה דוקא נאלמה וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן שורש ענין הנ"ל בשני מאמרי רז"ל ע"פ ואספת דגנך דסתרי אהדדי לכאורה כנ"ל, דהנה ג' מדריגות יש, הא' מ"ש ולקחתי דגני כו' שהוא מדבר כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כו' כנ"ל, והב' מ"ש ואספת דגנך עכשיו בזמן הבירור שהוא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, והג' מ"ש ועמדו זרים כו' לעתיד דלאחר הבירור כו' (ומ"ש ואספת דגנך עכשיו יהי' לעתיד נחשב בבחי' אין עושין רצונו של מקום כנ"ל). וביאור ג' אלה המדריגות הנה יובן עפ"י הנ"ל דבחי' הבירורים זהו שעלה בעיקר הרצון העליון ונק' רצונו של מקום בכל עולם ועולם עד רום המעלות, והנה מ"ש ולקחתי דגני היינו כשאין ישראל מבררים בירורים בהעלאת רפ"ח כלל כי אין בידם תשומע"ט אז נק' דגני ולא דגנך והיינו כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, אבל כשישראל מבררים ומעלים כל הניצוצות שנפלו כו' ומהפכים חשוכא לנהורא כו' אז נאמר ואספת דגנך והיינו כשישראל עושים רצונו של מקום, אבל לעתיד הנה לא יצטרכו לברר בירורים דרפ"ח כו' כי הכל יבורר וכמ"ש ואת85 רוח הטומאה אעביר כו' אז נאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם כו' שלא יצטרכו בעצמם לעבוד עבודה כלל ואז לא יקרא עושין רצונו של מקום בעבודת הבירורים כלל אחר שכבר נברר הכל אלא יקרא עושין רצונו של מקום במעלה ומדריגה יתירה הרבה מבחי' עושין רצונו של מקום שבעבודת הבירורים בזמן הגלות כנ"ל. דהנה מה שמבואר למעלה בפי' ואספת דגנך שהוא לברר בירורים היינו ע"י בחי' שם מ"ה דתיקון שמברר לבחי' ב"ן שנפל בעולם הבריאה כי בחכמה86 אתברירו דוקא כידוע, ואמנם הנה שם מ"ה יהי' לעתיד למטה משם ב"ן

רעז

כמ"ש אשת87 חיל שהוא שם ב"ן לאחר הבירור עטרת לבעלה שם מ"ה כי תעלה לשרשה בבחי' ס"ג דתוהו שלפני מ"ה דתיקון, כי הנה בחי' הכלים דתוהו הוא שנפלו ונשברו כידוע88 בע"ח שמפני תוקף האור דתוהו לא יכול הכלי לסובלו ונשבר הכלי ונפל למטה ומבואר דבר זה במ"א, אבל בחי' האורות דתוהו נסתלקו ועלו למעלה בעצמות המאציל ולא שייך לומר בהן שבירה ונפילה כלל, והנה עיקר הבירור הוא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שהוא להעלות לבחי' הכלים דתוהו שנפלו למטה ולאחר הבירור הרי עולים בחי' הכלים דתוהו לשרשם שהוא בחי' שם ב"ן דז' מלכים דתוהו שהן ב"ן דס"ג כידוע והן גבוהים גם מבחי' האורות דתיקון כמ"ש ואלה89 המלכים אשר מלכו כו' לפני מלוך מלך לבנ"י וכל מלוכה הוא בחי' ב"ן, וגם הן היו לפני בחי' האורות דתיקון שנק' ישראל כידוע, וא"כ מה שיקרא לעתיד בשם עושין רצונו של מקום היינו שיומשך בחי' אורות דתהו שכבר נסתלקו ועלו למעלה מעלה, שירדו למטה ויתלבשו בבחי' הכלים שלהם שעלו מן הבירור ע"י התיקון דשם מ"ה כנ"ל, וידוע90 בע"ח דבחי' אורות דתהו הן בחי' י' כתרים בלבד שנק' י' נקודות ולכך נק' הם בשם רצונו של מקום כי הכתר הוא בחי' מקיף כו', ונמצא הרי בחי' רצונו של מקום שבהמשכת הי' כתרים דתוהו לבחי' הכלים גבוה הרבה מבחי' רצונו של מקום שבבירורים שהוא רק בבחי' האורות דש' מ"ה דתיקון שהן למטה גם מבחי' הכלים דתוהו כנ"ל, וזהו שורש הטעם לזה שאמרו לעתיד דקרא ואספת דגנך נק' אין עושין רצונו של מקום לגבי בחי' רצונו של מקום שיהי' לעתיד בהמשכת אורות הכתרים דתהו אבל עכשיו קרא דואספת דגנך בעבודת הבירורים רצונו של מקום, ושני המאמרים אמת ולא סתרי אהדדי כלל דזה מדבר עכשיו וזה מדבר לעתיד כנ"ל וד"ל.

ובכל הנ"ל יובן מה שבפ' ראשונה דק"ש אמר ושננתם91 לבניך תחלה ואח"כ וקשרתם לאות ובפ' שני' אמר בהיפוך דמצות קודמים לתורה והזכיר וקשרתם92 קודם ולמדתם כו', כי הנה תחלה יש להבין שורש התורה והמצות דהנה אורייתא93 מחכמה עילאה נפקת ולכאורה אין זה מובן דהרי עיקר התורה הוא בחי' המדות טמא וטהור כשר פסול כו' כמו כל דינין שבתושב"כ במ"ע ומל"ת הכל אינו אלא בחי' מדות זה יכשר וזה יפסל, זה טמא לא יאכל כו' כמ"ש להבדיל94 בין הטמא לטהור כו'. אך הענין הוא דשרש תשב"כ הוא בחי' ו"ק דז"א, ואמנם נמשך בו"ק דז"א מהארת אור אבא שהוא בחי' החכמה והטעם לכל דין והלכה שבתורה שבע"פ למה זה יטמא ויפסל ולמה זה יטהר כמו מ"ט דר' פלוני כו', כידוע

רעח

שהתלמוד95 בבריאה בבחי' הטעמים כו', ושרש החכמה דאצי' הוא בבחי' הח"ס דא"א שנק' חכמה נעלמה שהוא בחי' טעם כמוס לרצון שבמצוה כו', אבל הנה המצוה עצמה היא רצון בלתי טעם כלומר למעלה גם מטעם כמוס כו', אך הנה בזמן הגלות המצות הן למטה מן התורה דהיינו שהמצות מקבלים מן התורה כי96 המצוה נק' מצות המלך שהוא ציווי המלך בלתי ידיעת טעם לצווי ואינו אלא קבלת עומ"ש בלי טעם, והיינו מפני שבזמן הגלות המל' מקבלת מז"א וע"כ מצות שנק' מצות המלך מלכות דאצי' מקבלי' מו"ק דז"א דתושב"כ דאור אבא מאיר שם כנ"ל. ולכך נאמר בפ' שני' וקשרתם תחלה שהוא כללות המצות שהוקשו לתפילין ואח"כ ולמדתם כו' כי מזכיר את הנמוך ואח"כ את הגבוה כסדרן מלמטה למעלה בסדר המדריגות שעולים זה למעלה מזה והמצות שרשן בבחי' מל' מזכיר תחלה ואח"כ א' ולמדתם שהוא התורה שהוא בבחי' ז"א, כי פרשה והי' א"ש מדבר בזמן הגלות כמ"ש וסרתם ואבדתם כו', אבל הנה לע"ל כתיב אשת חיל עט"ב כנ"ל דבחי' המל' לאחר הבירור תעלה למעלה מבחי' שם מ"ה דז"א שנק' בעלה לפי שתעלה לבחי' ס"ג דבינה ובבחי' בינה מאיר שם אהי' דכתר כמ"ש אהי'97 אשר אהי' כידוע, והיינו בחי' עלי' שלישית דמל' שתעלה לבחי' הכתר דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס דא"א, והיינו ענין שורש המצות למעלה שהן למעלה גם מבחי' טעם כמוס לרצון אלא רצון פשוט בלתי טעם ותענוג גלוי לרצון (והיינו בחי' י"ג98 חוורתי שבגולגלתא דא"א שהוא בחי' עונג העליון הנעלם שלמעלה מבחי' גלוי העונג שבח"ס כנ"ל וד"ל) ואז יהי' שורש המצות גבוה משורש התורה ותקבל התורה מן המצות כו' וע"כ מזכיר בפ' ראשונה מצות ת"ת קודם ואח"כ וקשרתם כו' שהן המצות דהיינו כסדר עליות המדריגות מלמטה למעלה כנ"ל לפי שהמצות יהיו גבוהים לעתיד יותר מן התורה מטעם הנ"ל ופ' ראשונה מדבר לעתיד כמשמעות לשון ואהבת שעתיד לאהוב ואז יהיו הדברים האלה כו' וע"כ לא נזכר ואספת דגנך בפ' ראשונה לפי שבחי' הבירורים לא יצטרכו לעתיד כנ"ל ומה שנק' רצונו של מקום יהי' לעתיד בבחי' המשכת אורות מקיפים דתהו שהן למעלה מבחי' התיקון כנ"ל, וע"כ נזכר בכל מאדך בפ' ראשונה שהוא בחי' מקיף דכתרי' דתוהו ולא נזכר בכל מאדך בפ' שני' לפי שבפרשה שני' מדבר עכשיו בזמן הבירורים שהוא ואספת כו' והן מעשה המצות ג"כ שמקבלים מחכמה שבתורה שהוא שם מ"ה דז"א דתיקון כנ"ל ואספת דגנך נז' בפ' שני' ולא בפ' ראשונה והכל מטעם א' הנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ג"כ שורש ענין תפילין דרש"י ותפילין דר"ת דהנה ידוע בפע"ח בשער התפילין דרש"י ד' פרשיות כסדרן קדש והי' כי יביאך שמע והי' א"ש היינו חו"ב ת"ת ומל' שהן או"א זו"נ והוא כסדר אותיות דשם הוי' יו"ד באור אבא ה'

רעט

בבינה וי"ו בז"א ה' אחרונה במל' ואפי'99 בחי' קודם ז"א לבחי' המל' דהיינו וי"ו קודם לה"א כי בחי' המל' מקבלת מבחי' ז"א וזהו כמו עכשיו בזמן הגלות דמ"ה מברר ב"ן וכמ"ש והוא100 ימשול בך כו' וע"כ פ' שמע קודם לוהי' א"ש כו' (והיינו כמאמר101 ריב"ק במשנה למה קדמה פ' שמע לוהי' א"ש כדי שיקבל עול מ"ש תחלה ואח"כ עול מצות ועול מ"ש הוא ע"י התורה דאורייתא מחכמה נפקת (וכמו שהקדים מצות ת"ת קודם למצות בפ' ראשונה כמ"ש ושננתם ואח"כ וקשרתם לפי שמונה הסדר מלמעלה למטה שהתורה גבוה מן המצות (ולא כדלעיל דמונה הסדר מלמטה למעלה הנמוך תחלה כו'), אבל ענין התפילין דר"ת היינו הויות להדדי שהוא והי' כי יביאך והי' א"ש באמצע וקדש מימין ושמע משמאל כידוע וא"כ פ' והי' א"ש קודם לפ' שמע לפי שבחי' המל' שבפ' והי' א"ש למעלה מבחי' ז"א שהוא בפ' שמע מפני שזהו כמו לעתיד דכתיב אשת חיל עט"ב דשם ב"ן דמל' תתעלה למעלה מבחי' ז"א וכנ"ל102 המצות גבוהים מת"ת לעתיד והוא ענין פ' ראשונה כנ"ל ונמצא בחי' תפילין דר"ת הוא כמו לעתיד לאחר עליות המל' ואז יהי' בחי' תש"י שהיא בבחי' המל' למעלה מתש"ר (שהוא בבחי' ז"א כידוע) ולכך הקדים וקשרתם לאות על ידך ואח"כ לטוטפות כו' דסובל ב' הדיעות מלמטה למעלה שמזכיר הנמוך תחלה והיינו כמו עכשיו שהמל' מקבלת מז"א וגם מלמעלה למטה שמזכיר העליון תחלה היינו כמו לעתיד שהמלכות תהי' עט"ב כנ"ל.

אך בענין תורה ומצות שהקדים בפ' ראשונה תורה למצות ובפ' שני' הקדים מצות לתורה זה א"א103 כ"א שפ' ראשונה מדבר לעתיד ומזכיר הנמוך תחלה כנ"ל ופ' שני' מדבר עכשיו ומזכיר הנמוך תחלה כנ"ל, אבל זה א"א לומר דפ' ראשונה ובפ' שני' הקדים מצות לתורה זה א"א מדברים עכשיו שהמל' מקבלת מז"א אך מה שהקדים בפ' ראשונה תורה למצות היינו מלמעלה למטה שמזכיר העליון תחלה ובפ' שני' מדבר מלמטה למעלה שמזכיר הנמוך תחלה וע"כ הקדים מצות לתורה או ב' הפרשיות מדברים לעתיד שהמל' למעלה מז"א אלא שבפ' הא' מזכיר הנמוך תחלה מלמטה למעלה ובפ' השני' מזכיר העליון תחלה מלמעלה למטה כו' שהרי שמע והי' א"ש הן בחי' ז"א ומל' וצריך שיהיו שניהם באופן א' אם מלמעלה למטה או מלמטה למעלה וא"א לחלקם שזה יהי' עולה מלמטה למעלה וזה מלמעלה למטה, ואעפ"י שבחי' ז"א עיקרו מבחי' החסדים שהן בבחי' אור ישר מלמעלה למטה ובחי' המל' עיקרה מבחי' הגבורות שהן בבחי' או"ח מלמטה למעלה זהו דוקא כשאינן מיוחדים יחד אלא צריכים להתחבר זע"ז אבל כאן שמזכיר תורה ומצות יחד בב' הפרשיות שהוא יחוד זו"נ ה' עם וי"ו כנ"ל א"כ בהכרח ששניהם יהיו באופן א' או שניהם עולים מלמטה למעלה או שניהם יורדים מלמעלה למטה, ולפי"ז לא יתורץ מה ששינה בסדר המוקדם והמאוחר בתורה ומצות בין פ' הא' לפ' הב' כ"א שפ' הא'

רפ

מדבר לעתיד ופ' הב' מדבר עכשיו ושניהם מלמטה למעלה שמזכיר הנמוך תחלה כנ"ל, דא"א לומר שניהם מלמעלה למטה ועכשיו דתקשי פרשה ב', ולעתיד תקשי פ' הא', וא"א לומר שניהם מלמטה למעלה ועכשיו דתקשי פ' הא' ולעתיד תקשי פ' ב' ודו"ק (אך זה אפשר לומר דשניהם מלמעלה למטה שמזכיר העליון תחלה ולהיפך דפ' הא' מדבר עכשיו ופ' הב' מדבר לעתיד ודו"ק. והמשכיל יבין היטיב וד"ל).


1) להבין שרשי הדברים: להלן ע' רפ נדפס ג"כ נו"א וקצר של ביאור זה. וראה בנסמן לעיל לתחילת המאמר.

2) שני מאמרי רז"ל דסתרי אהדדי. . דואספת דגנך. . ולקחתי דגני: ברכות לה, ב. עקב יא, יד. ברכות לה, ב.

3) ובמקום אחר בש"ס: הוא בגמ' ברכות שם בסמוך. ואולי יש כאן טעות מעתיק, וצ"ל בש"ס שם. וכיו"ב.

4) בחי' מל' שבעליון שנעשה כתר לתחתון: ראה ע"ח שער כסה"כ (שמ"ו) פ"ב ופ"ה.

5) כשאין עושים: כ"ה בכת"י המעתיק. ואוצ"ל כשעושים.

6) וכמ"ש במ"א בביאור ענין הנה מקום אתי: תשא לג, כא. וראה לקו"ת בחוקותי מח, ב. סה"מ תקס"ח ח"א ע' ל. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קסז. ס' שע"ת לאדהאמ"צ קכה, ג. ועוד.

7) אין לך עשב למטה: ב"ר פ"י, ו. ועוד.

8) לך הוי' הגדולה: דברי הימים א כט, יא.

9) תמליכהו בשמים וארץ: ראה ברכות יג, ב. זח"ג רכג, ב. ערב, א. ובכ"מ.

10) ו"ק האלקים: כ"ה בכת"י המעתיק.

11) ברוך המקום: נוסח הגש"פ. וראה מס' מדות ספ"ה.

12) ברוך כבוד ה' ממקומו: יחזקאל ג, יב.

13) הוא מקומו של עולם: ב"ר פס"ח, ט.

14) וכמבואר בפרקי היכלות דר"י כה"ג: ראה ע"ח שמ"ב פ"ב בשם פרקי היכלות. ועד"ז הוא בלקו"ת ויקרא נד, ב. שלח נ, ג. ובפרדס שער עצמות וכלים פ"א בשם ס' היכלות, וכ"ה במק"מ לזח"ב נו, א. וראה בהנסמן ע"ז בארוכה במילואים להמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' דש.

15) בזהר ע"פ אנוש כחציר ימיו: תהלים קג, טו. ראה זח"ג רטז, ב. ריז, ב.

16) מט"ט דבריאה שנק' עבדו זקן ביתו: חיי"ש כד, ב. ראה זח"ג ריז, א-ב. ביאוה"ז וישב כג, ד ואילך.

17) דנער הייתי גם זקנתי שרו של עולם הבריאה אמרו: תהלים לז, כה. יבמות טז, ב ותוס' שם.

18) כמ"ש בזהר ע"פ וזה שער השמים כו': ראה גם זח"ב קמא, א. וראה גם לקו"ת מסעי פט, ב ואילך. סה"מ הנחות הר"פ ע' קי ואילך. תקס"ב ח"א ע' שנב. תקס"ה ח"א ע' שנד ואילך. תקס"ו ע' סט. סידור עם דא"ח קמט, א.

19) וכמ"ש בכוונת דבגדי שבת: ראה שער הכוונות ענין קבלת שבת דרוש א'. פע"ח שער השבת פ"א.

20) ותלבש אסתר מלכות: אסתר ה, א. וראה גם סה"מ תרס"ב ע' רלא. סה"מ אעת"ר ע' רכח (ובהוצאה החדשה הוא בע' רמז). המשך תער"ב ח"ב ע' תתעב.

21) הנה אנכי שולח: משפטים כג, כ-כא.

22) דרך מעבר ולא דרך מלבוש. . וכמ"ש במ"א: ראה תניא קו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח (קנח, א). לקו"ת מסעי פט, ב-ג. אוה"ת שמיני כרך ב ע' תסח ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קמח. סה"מ תרצ"ו ע' 113. וש"נ.

23) ותקם בעוד לילה. . טרף רפ"ח ע"ה: משלי לא, טו. מק"מ לזח"ג ס, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' שג.

24) טהור עיניים. . לא יגורך רע: חבקוק א, יג. תהלים ה, ה.

25) וכמ"ש ר"נ עד דלא אכילנא בשרא דתורא: ראה ב"ק עב, א.

26) חמרא וריחנא פקחין: יומא עו, ב.

27) כמ"ש בפע"ח בכונות סעודת שבת: ראה פע"ח שער השבת פי"ד ואילך.

28) לחם הפנים שכולו פנים. . כמ"ש במ"א: מנחות צו, א. וראה לקו"ת עקב יז, ב. סידור קז, ד. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תקנ. ח"ג ע' תתקלב. דברים ח"ג ע' א'קיז.

29) צדיק שאוכל לשובע נפשו: משלי יג, כה.

30) האיש דרכו לכבש: יבמות סה, ב.

31) אשה יראת ה'. . אשת חיל מי ימצא: משלי לא, ל. י.

32) ונתתי מטר: עקב יא, יד.

33) והרוה את הארץ: ע"פ ישעי' נה, י. [וראה במ"מ תו"ח בראשית כא, ד].

34) אשה כי תזריע. . וכמ"ש במ"א: תזריע יב, ב. לקו"ת תזריע כ, א ואילך.

35) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

36) רשפיה רשפי אש: שה"ש ח, ו.

37) וכידוע דכל טיפה שאינו יורה כחץ: חגיגה טו, א. נדה מג, א.

38) וכמ"ש בזהר בכמה דוכתי' כד סליק ברעותא: ראה זח"א פו, ב. עד, א.

39) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

40) כידוע בענין נקודה קו שטח: ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' שלב ואילך, שלז ואילך. דרושי חתונה ח"א ע' קכו. דברים ח"ד ע' א'תע. וש"נ.

41) כמ"ש בע"ח בענין שאול מרחובות הנהר: ע"ח שער דרושי הנקודות (ש"ח) פ"ד. מבוא שערים ש"ב ח"ב פ"ח. וראה זח"ג קמב, א. עמק המלך שער עולם התוהו (ש"ו) פמ"ו (כה, א). פמ"ח (כח, א). פנ"א (ל, א).

42) והחכמה מאין: איוב כח, יב.

43) אפיקת י' תקונין כו': תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

44) כמ"ש בזהר בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא: זח"א קנ, א. זח"ב פה, א. רטו, א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.

45) דאתתא אתתרכת מבעלה: ראה זח"ב רטז, ב.

46) בזהר דקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא: ראה זח"א רי, א. זח"ב נח, ב. זח"ג כ, ב. עה, א. וראה לקו"ש חל"א ע' 273.

48) חנה בגי' ס"ג דבינה: ראה ע"ח שכ"ב (שער מוחין דקטנות) פ"ב. מאמרי אדהאמ"צ ח"ד ע' א'תצד. וש"נ.

49) אהי' אשר אהי' אנא זמין כו': שמות ג, יד. זח"ג סה, ב.

47) רמה קרני: שמואל א ב, א.

50) קול גדול ולא יסף: ואתחנן ה, יט.

51) קול ברמה: ירמי' לא, יד.

52) קול השופר הולך וחזק: יתרו יט, יט.

53) ורחוק ממנה מנחם משיב נפשה כי איננו כו' וכמבואר בספרי הקבלה: ע"פ איכה א, טז. ירמי' לא, יד. וראה זח"א רי, א. זח"ב כט, ב. זח"ג כ, ב. פע"ח שער ר"ח פ"ג. ועוד.

54) רוח אייתי רוח: ראה זח"ב קסב, ב. זח"א צט, ב.

55) והיו לבשר א': בראשית ב, כד.

56) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

57) כד ארי' ואריותא קיימין: ראה זח"ג ער, א.

58) והפכתי אבלם לששון וכמ"ש במ"א: ירמי' לא, יב. ראה ד"ה והפכתי אבלם בס' מאמרי אדה"ז נביאים ע' ריד ואילך, ובמ"מ לשם.

59) כל שאינו בהסתר פנים: חגיגה ה, א.

60) וחרה אף הוי': עקב יא, יז.

61) בצר לך ושבת עד ה': ע"פ ואתחנן ד, ל.

62) וכרחל לפני גוזזי' נאלמ"ה: ישעי' נג, ז.

63) מבואר בע"ח דרחל הוא בחי' מל': ראה ע"ח שער פרצופי זו"ן (של"א) פ"א.

64) וכמ"ש בזהר ע"פ הנה מטתו שלשלמה כו' בשערהא אחידן כו': זח"ג ס, ב.

65) וכמ"ש בזהר ע"פ ודלת ראשך כארגמן: שה"ש ז, ו. זח"ג קמד, ב. וראה שם קלו, ב.

66) שבדם הוא הנפש: פ' ראה יב, כג.

67) וכמארז"ל ע"פ בסערה: ב"ב טז, א.

68) וכמ"ש בע"ח בענין קדש יהי' גדל: ראה גם לקו"ת (טעהמ"צ) פ' בהר מצות נזיר. תו"ח חיי"ש קכג, ד.

69) בווי"ן תתקטר: פיוט אזמר בשבחין, סעודת ליל שבת.

70) לי יאורי. . ידינו רמה: יחזקאל כט, ג. האזינו לב, כז.

71) בצומח: כ"ה בכת"י המעתיק, ואוצ"ל: בחי.

72) בזה"ק ע"פ ביום ההוא יגלח. . וכמוזכר בדברי רז"ל בפ' חלק: ישעי' ז, כ. זח"ג מט, א. סנהדרין צה, ב. וראה ס' מאמרי אדה"ז נביאים ע' מג ואילך, ובמ"מ שם.

73) המל' מלאה גבורות: ראה סידור עם דא"ח מא, א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' ריח. וש"נ.

74) כמארז"ל כאשה עוברה כו': ברכות כט, ב.

75) שמים עליונים: כ"ה בכת"י המעתיק.

76) למען יזמרך כבוד: תהלים ל, יג.

77) וכמ"ש בזהר בפי' אלקים אל דמי לך כידוע: ראה זח"ב רנו, ב. קמ, א. ועוד.

78) ואיהו וחיוהי חד כידוע: תקו"ז בהקדמה (ג, ב).

79) במ"א בענין שירה של המלאכים כמ"ש במשנה בעלי השיר יוצאין בשיר: שבת נא, ב. וראה תו"א ז, ג. קיג, א. לקו"ת ברכה צח, א. סידור עם דא"ח ערה, ב. תו"ח בראשית לד, ד. ובמ"מ שם.

80) ולא כדעת הפרד"ס שגם באורות יש עילה ועלול: ראה גם בהגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' ס, וסה"מ תרס"ה ע' רעג. (בשני מקומות הנ"ל מבואר שגם לשיטת הפרדס ענין עילה ועלול הוא רק בהכלים ולא באורות, ועי' במובא בליקוט פירושים לתניא (חיטריק) אגה"ק ס"כ, ע' שצו ואילך. ובמאמר כאן כנראה קאי לאופן הביאור בשיטת הפרדס שגם האורות הם בציור ואינם אחדות פשוטה, ראה לעיל בס' זה ע' רלו, אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' רסג, המשך תרס"ו ע' קסב, ובמובא בס' הערכים חב"ד כרך ד' ע' קז).

81) חכמה מוחא קרקפתא כתר חסד דרועא: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

82) וכידוע מענין שיר השירים דשלמה. . כמ"ש ביום חתונתו כו': ראה זח"ב קמג, א. ועוד. שה"ש ג, יא.

83) נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

84) סומקי גו סומקי: ראה בנסמן לעיל ע' ערב.

85) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

86) בחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רצה.

87) אשת חיל: משלי יב, ד.

88) כידוע בע"ח שמפני תוקף האור דתוהו: ראה ע"ח שער המלכים (שי"א) פ"א. וראה מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' שס. וש"נ.

89) ואלה המלכים אשר מלכו: וישלח לו, לא.

90) וידוע בע"ח דבחי' אורות דתהו הן בחי' י' כתרים בלבד: ראה בארוכה תו"ח בראשית ט, א ובהמ"מ שם.

91) ושננתם לבניך. . וקשרתם לאות: ואתחנן ו, ז-ח.

92) וקשרתם קודם ולמדתם: עקב יא, יח-יט.

93) אורייתא מחכמה עילאה נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.

94) להבדיל בין הטמא לטהור: שמיני יא, מז.

95) שהתלמוד בבריאה: פע"ח שער הנהגת הלימוד (שי"ז).

96) כי המצוה נק' מצות המלך: ל' הפסוק אסתר ג, ג. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' יא.

97) אהי' אשר אהי' כידוע: ראה זח"א יא, א. ובמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רכו.

98) י"ג חוורתי שבגולגלתא דא"א: ראה זח"ג קכח, ב.

99) ואפי' בחי' קודם ז"א: כ"ה בכת"י המעתיק, ואוצ"ל: ז"א קודם.

100) והוא ימשול בך: בראשית ג, טז.

101) כמאמר ריב"ק במשנה למה קדמה פ' שמע: ברכות יג, א.

102) וכנ"ל: כנראה חסר כאן בהכת"י.

103) דפ' ראשונה. . זה א"א: כ"ה בהכת"י, וניכר שחסר כאן (או שיש איזה טעות בכת"י המעתיק).