הללו את ה' כל גוים

רפה

תורה דשמ"ע

הללו1 את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' כו'. להבין ענין נתינת טעם הזה כי גבר עלינו חסדו ע"כ הללו2 את ה' כל גוים דלכאו' אין זה טעם מספיק. וגם להבין עיקר ענין שמ"ע שמקריבין בו פר א' ואיל א' ובז' ימי החג מקריבין ע' פרים ביום הא' י"ג פרים ומתמעטין והולכי' בכל יום עד יום הז' שמקריבין בו ז' פרים כידוע, וכל3 אלה הע' פרים לנגד ע' אוה"ע כידוע, ואמר4 בזהר הטעם דבז' ימי החג זמין לבחי' אושפיזין והן ז' אושפיזין עילאין כו' ובשמע"צ עביד סעודתא לבני היכלא דמלכא שהן ישראל ע"כ מקריבין פר א' בלבד כו' למיהוי א' בא' כו'. ולהבין למה על הענין דע' שרים דאוה"ע קראם בשם אושפיזין עילאין.

רפו

ועוד הלא אושפיזין המה אבות ישראל אברהם ויצחק5 כו'. וגם להבין ענין פר א' שבשמע"צ מפני שישראל6 נק' גוי אחד בארץ וזהו למהוי א' בא' כו'. הנה כ"ז יובן בהקדים שורש ענין שמחת תורה שהוא בחדש תשרי דוקא ותשרי אותיות ראשית חסר אלף והענין עד"מ מנפש האדם שבחי' גילוי כללות חיות הנפש וראשיתו הנה הוא מתגלה ושורה במוחין שבראש ומשם מתפשט לכל האברים לכ"א כפי מזג חומרו וא"כ הרי כל החיות פרטי' שבכל האברים כמו כח הראי' וכח השמיעה ודיבור וריח וכל המשכות חיות פרטיים שבאיברים פנימי' וחיצוני' כולם כלולי' המה במוחי' שבראש שכוללם יחד בבחי' כללות החיות ואח"כ מבחי' המוחין שבראש מתפשטין ומתחלקין כאו"א לפי טבעו לשכון בכלי ואבר המיוחד אליו כידוע וכך הוא הדמיון להבין שרש בחי' ר"ה שהוא ר"ח תשרי וכל החודש ההוא עד שמע"צ הוא בחי' כללות החיות לכל ימות השנה שכלולי' בו כל פרטי אור וחיות שבכל ימי השנה שמתחלקי' לי"ב חדשים ושס"ה ימי' כו' ומחודש הזה נמשכי' ובאין בבחי' התחלקות פרטיי' כאו"א בזמנו (ושורש הענין הוא בחי' התחלקות הזמן מלמע' מן הזמן שבתשרי הוא כללות התחלקות הזמן דשס"ה ימים כו') וזהו בבחי' עולם שנה וכמו"כ בבחי' נפש כמ"ש במ"א וככה בבחי' המשכת7 התורה מח"ע הרי ביוה"כ נתנו לוחות האחרונות שהן כללות כל התורה כולה על כל השנה כמו במועדי' ורגלים כו' ומתחלק אח"כ לפרטי פרטיות וכמו"כ בבחי' המשכות שמח' של מצוה הנה בשמחת תורה נמשך המשכה כללית בבחי' שמחה של מצוה על כל השנה כו', וע"כ נק' חדש זה תשרי אותיות ראשית כנ"ל.

ולהבין ענין שמחה של מצוה מה שרשה למע'. הנה ילה"ק תחלה מ"ש תחת8 אשר לא עבדת את הוי' בשמחה וטוב לבב מרוב כל כו', פי' עבודה זו היא עבודת מעהמ"צ כידוע ואומר שהשמחה וטוב לבב מעבודת המצוה שנק' שמחה ש"מ הוא למע' במדריגה גם מרוב כל, ויובן זה ע"פ מארז"ל דיפה9 שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב, פי' חיי עוה"ב הנה הוא בחי' זיו השכינה שהנשמות נהנין כו' כידוע ופי' שכינה הוא בחי' ממכ"ע מבחי' הארת הקו שאינה אלא הארה א' מעצמות אוא"ס שלפני הצמצום כו' שנק' סוכ"ע בכלל כידוע, וידוע דביו"ד10 נברא העוה"ב מאין ליש שהוא רק בחי' הארה דממלא הנ"ל, וא"כ אינו רק בחי' הארה דהארה בנשמות שנהנין מזיו זה כמ"ש כי11 עמך מקו"ח באורך נראה אור כו' אבל בחי' מקור כל התענוגי' שלמע' מבחי' זיו ואור ע"ז אמר כי עמך מקו"ח והוא בחי'

רפז

סובב הנ"ל שלמע' גם ממקור כל חיי עוה"ב שנברא ביו"ד ונק' זיו והארת השכינה כנ"ל, ולזה אמר דיפה שעה א' בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב לפי שבמצות ומע"ט יש בו בחי' מפנימי' הרצון והתענוג העליון הפשוט שבעצמות אוא"ס שלפני הצמצום שנק' סובב כנ"ל, ונק' מקור כל בחי' התענוגי' העליוני' הבאי' בבחי' ההשתלשלות דקו"ח כו' דהיינו למע' הרבה מבחי' עונג העליון שבחי' זיו והארה בעלמא שמאיר בחיי העוה"ב מבחי' ממלא הנ"ל, וזהו הטעם שמברכין על המצות אשר קדשנו במצותיו פי' אשר לשון עונג כמו באשרי12 כו' וכידוע וראי' לדבר ממה שהמצות נק' בש' רמ"ח13 איברים דמלכא ועד"מ אור וחיות העצמות של הנפש שמתפשט ברמ"ח איברים ע"י אמצעות המוחין שבראש כו', כך למע' בחי' אור חיות העצמי' דמלכא עילא' שהן כללות ע"ס דאצי' הוא ע"י המצות דוקא וז"ש ועשיתם14 אותם וארז"ל כאלו עשאוני כו' משום דאיהו15 וחיוהי חד כו' וד"ל.

והנה ארז"ל דבעוה"ב16 צדיקי' יושבים ועטרותיהן בראשיהן וי"ל מהו ענין העטרות שעל ראשיהן והלא עיקר העוה"ב הוא מה שנהנין מזיו כו' כנ"ל. אך הנה מה שנהנין מזיו כו' הוא רק בחי' התגלות עונג העליון הבא בבחי' ממלא כנ"ל שזה האור בא בבחי' או"פ לנשמות דהיינו בבחי' השגה ותפיסא ממש להיות נהנין במורגש ממש כל חד לפ"ע כלי השגתו כו' אבל בחי' העטרה שעל גבי הראש הוא בחי' אור עונג העליון המאיר עליהם בבחי' מקיף בלתי מוגבל ומתלבש בבחי' כלי כלל כו', כי לא יכילנו כלי ההשגה כלל וכלל וכמו העטרה שנתנה ע"ג הראש למע' מן כלי המוחין שבראש כו' להיותו למע' מן ההשגה והתפיסא לגמרי רק בבחי' מקיף שורה על גבי הראש כו', והוא בחי' אור התענוג הפשוט שנמשך מבחי' סוכ"ע כנ"ל, המלובש במצות מעשיות וע"כ מכל המצות שעשו הצדיקי' מהם נעשו בחי' עטרות בחי' מקיפים על ראשיהן וזהו למע' הרבה מכל עיקר חיי העוה"ב שנהנין מזיו כו' כנ"ל הטעם שבחי' סובב למע' הרבה מבחי' ממלא וז"ש צדיקי' יושבי' ועטרותיהם בראשיהן מהארת סובב ונהנין מזיו השכינה שנק' חיי העוה"ב בבחי' או"פ לפי ערך כלי השגתם כו' וד"ל (ולזה אמרו דשכר17 מצוה מצוה שהרי המצוה עצמה שנעשה ממנה בחי' עטרה בחי' מקיף הנ"ל הרי היא למעלה משכר המצוה ליהנות מזיו שאינו אלא מבחי' ממלא כנ"ל וד"ל), וכמו העטרה הגשמי' שעשוי' מכמה מיני אבנים טובות ולא ממין א' בלבד לפי שזהו עיקר היופי וההידור ונק' כליל תפארתו כך בחי' העטרות העליונו' שע"ג ראשי הצדיקים שנעשי' מבחי' מעשה המצות שלהן יש בהן כמה מיני מדריגות אורות שונות זו מזו מפני חילוקי כמה מיני

רפח

מצות מעשיות שונות שכל מצוה יש לה המשכה מיוחדת אם מחסדים או מגבורות או כלול משתיהן יחד כמו כמה מיני גוונים שונים שבכמה מיני אבנים טובות הגשמיים כו'. (וזהו18 שארז"ל ע"פ ויתנצלו בני ישראל את עדי"ם מהר חורב שהן ב' כתרים שע"ג כאו"א שקיבלו בשעת מ"ת כו' מטעם קבלת מעשה המצות כשאמרו נעשה ונשמע כידוע וז"ש ותבואי19 בעד"י עדיי"ם כו' וכמ"ש במ"א).

והנה בחי' העטרות הנ"ל נק' ג"כ בשם אמונה כי האמונה ג"כ היא בבחי' אור מקיף ע"ג המוחין שבראש כי הרי האמונה היא למעלה מן הטעם וההשגה שבמוח וכך העטרות הנ"ל הן למעלה מן השכל וז"ש וצדיק20 באמונתו יחי' וזה פלא לכאורה למה דוקא בבחי' האמונה שלו ולא בעבודתו בדו"ר שכליי' וכיוצא אך הענין הוא כי בחי' או"מ גדול הרבה מבחי' או"פ וכל קבלת או"פ הוא נמשך רק מבחי' מקיף כידוע בענין מזל"א כו' ולזה אמר דצדיק גם בעבודתו באוי"ר שכליי' וכיוצא באמונתו יחי' מבחי' האמונה שלמעלה מן ההשגה יחי' בהשגת שכל דגם שהחכ' תחי' אבל מקבלת מלמעלה מן החכמה וכמ"ש והחכ'21 מאין תמצא שהוא הארת הכתר בחכ' שנק' מזלא (וכך למעלה הרי אמר בע"ח דאור22 אבא יונק ממזל הח' דונוצר וזהו הכל23 תלוי במזל אפי' ס"ת בהיכל כמ"ש במ"א וד"ל). ולפי"ז הרי בחי' המשכת תענוג העליון שע"י המצות נמשך לעתיד בבחי' ההעלם ע"ג הראש שהוא בבחי' האמונה שלמעלה מן השכל והטעם אבל עכשיו ע"י מעשה המצות בעוה"ז הנה בחי' המשכות אור מקיף הזה בא לידי גילוי והוא ע"י בחי' שמחה של מצוה שהרי השמחה היא באה בבחי' גילוי בפנימי' הלב והמצוה הגם ששרשה בחי' מקיף ועטרה ע"ג הראש אך בשמחה של מצוה באה לידי גילוי מן ההעלם כו' וד"ל.

אך יש להבין לכאורה איך אפשר להיות שיומשך ויבא בחי' העלם המקיף דתענוג העליון המלובש במצות ששרשו בבחי' סובב הכללי כו' שהוא בלתי ב"ג לידי גילוי במקבלים שהן ב"ג ותכלית כמו בשמחה ש"מ או בעטרות שע"ג ראשי הצדיקים הרי אין ערוך כלל לב"ג לגבי בלתי ב"ג כידוע, אך הנה זה יובן בהקדים מ"ש זה24 היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו פי' מה שנמשך בחי' הארת התענוג והשמחה העליונה שנשמחה בו בבחי' בלתי ב"ג זאת עשה ה' לנו הגם שנשמות הן ב"ג ותכלית אך מאת ה' היתה זאת ההמשכה מלמעלה למטה, וז"ש זה היום עשה ה' לנו שנגילה ונשמחה ב"ו, והיינו ביו"כ כו'. כי הנה אנו אומרים בסוכות ושמ"ע זמן שמחתינו ב' מיני שמחה א' שמחה של מעלה והב' שמחה של מטה בנשמות ישראל.

רפט

והענין הוא דהנה בחי' שמחה של מעלה היינו כמ"ש ישמח25 ה' במעשיו שהוא מקבל שמחה ממעשיו26 דהיינו מנשמות ישראל שבשבילם נמשך כל ההשתלשלות דאבי"ע לפי שישראל27 עלו במחשבה קודם ההשתלשלות כנודע ואמנם עיקר השמחה באה מבחי' המנגד דהיינו כמו היוצא מבית השבי' שישמח מאד, וכמו"כ אב שבנו יוצא לחירות חפשי מבית השבי' עושה משתה ושמחה מפני שמקבל תענוג גדול מזה כידוע, וכך גם בנשמות ישראל שנק' בנים כמ"ש כי28 בנים אתם כו' וביו"כ יוצאי' מבית השבי' מובדלים מיניקות הסט"א ע"י מחילת וסליחת עון שכאשר הי' העוונות מבדילים כמחיצה של ברזל ה"ז כמו השבי' וכמ"ש מלך29 אסור כו' ואנו30 יוצאי' לחירות ע"י טהרת העון ביו"כ כמ"ש כי31 ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כו' אזי ממילא נמשך בחי' שמחה ותענוג גדול למעלה בעצמות אא"ס בסוכות שאחר יו"כ והוא הנק' שמחה של מעלה וז"ש זה היום עשה ה' שנעשה למעלה מאת ה' להיות בו בחי' גילוי ושמחה כו' ונמשך גם למטה מטה בנשמות ישראל והוא שמחה הב' שנק' שמחה של מטה בנשמות ישראל. אך אין הארת שמחה של מעלה מאיר בנשמות ישראל בבחי' או"פ רק בבחי' מקיף והוא ענין סכך דסוכה שזהו ענין וימינו32 תחבקני כמשי"ת אך מ"מ נמשך בהם ממש ואע"פ שבעוה"ב אינן יכולים לקבל הארה זו רק בבחי' עטרות ע"ג הראש כנ"ל ומה שנהנין מזיו כו' הוא רק הארה בעלמא היינו לפי ששרש ומקור חיי העוה"ב הוא רק מבחי' ממלא כנ"ל, אבל ע"י המצות בעוה"ז מתגלה דוקא מבחי' סובב וכמ"ש אשר33 אנכי מצוך כו' אנכי מי שאנכי34 בחי' סובב הכללי כו', וע"כ יפה שעה א' במע"ט בעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב כו' ואע"פ שבעוה"ז הוא בחי' צמצום והסתר היותר אחרון כידוע מ"מ לא יש מניעה מזה כלל בבחי' הארת סובב הכללי כו' משום דקמי' כחשיכה כאורה כו' שאין בחי' הסתר והעלם שנק' חושך מחשיך ומעלים כלל מאחר שנאמר בו אני35 ה' לא שניתי כו' כמו קודם ההשתלשלות כך הוא אחר ההשתלשלות אין עוד מלבדו וכולא קמי' כלא כו', וככה הוא בזמן שמחתינו בסוכות שנמשך הארת מקיף הכללי בבחי' שמחה העליונה וחופף ומקיף על נשמות ישראל ע"י סכך36 דסוכה שנק' צילא דמהימנותא בחי' צל המקיף כידוע וז"ש ישמח ישראל בעושיו שמחמת הארת המקיף דשמחה העליונה נמשך בחי' שמחה שלמטה להיות ישמח ישראל בעושיו מלמטה למעלה והוא ע"י שמחה של מעלה שנק' עושיו וכמו שאנו אומרי' וישמחו ב"ך ב"ך דוקא וד"ל.

רצ

והנה בז' ימי הסוכות נמשך האור העליון בבחי' מקיף בלבד כנ"ל וכמ"ש וימינו תחבקני עד"מ אדם החובק את חבירו שמסבבו מכל צד בידיו ובכתפיו מאחוריו לבלתי יוכל ליפרד מאיתו כלל כך הארת צילא דמהימנותא חופף על נשמות ישראל בבחי' חביקה מכל צד לבלתי יוכלו להיפרד כלל מאחדות הפשוטה כו' אבל עכ"ז אין האור מאיר בנשמתם בבחי' או"פ כלל, אך בשמיני עצרת מאיר האור בהם בבחי' פנימי' והוא הנק' בחי' קליטה כמ"ש37 בפע"ח. ולהבין זה הנה יש להקדים שרש ענין מחילות העוונות ביו"כ, דהנה כתיב וזרקתי38 עליכם מים טהורים כו' ויש להבין מהו מים טהורים כו', אך הענין הוא דעיקר מחילות העוונות הוא ע"י המשכת י"ג מדה"ר ביו"כ כידוע וכל עשי"ת או' י"ג מדה"ר כדי שעי"ז יומשך ממקור י"ג מדה"ר ביו"כ, וזהו שאו' ממעמקים בכל עשי"ת שהן בחי' י'39 עומקים הנז' בס"י דהיינו להמשיך מעומקא דעומקא ששם מקור י"ג מדה"ר שלמעלה מן החכמה לגמרי ע"כ משם נמשך מחילת העוונות וטהרת החטאים. וביאור הדבר ידוע להיות שיש ב' מיני מדות הא' בחי' המדות שלמטה מן השכל והוא כמו בחי' המדות שבתורה ולהבדיל בין טמא לטהור כו' שהוא נמשך עפ"י החכמה דוקא כידוע דאורייתא40 מח"ע נפקת ויש41 בה מ"ט פנים טמא כו', וע"כ עפ"י התורה אין42 יסורים בלא עון כו', אבל להיות נושא עון ועובר על פשע כו' בהכרח שזה נמשך מלמעלה מן החכמה שבמדות העליונות אלא מבחי' אור הכתר שלמעלה מבחי' החכמה ובחי' המדות שבכתר נק' מדות שלמעלה מן החכמה והן בחי' י"ג מדה"ר כמו ונוצ"ר חס"ד ור"ב חס"ד שאמר43 בזוהר אית חסד ואית חסד כו' דבחי' ורב חסד שבאור הכתר הוא מקור כל החסדים והוא למעלה הרבה מבחי' החסד שנמדד בקצבה עפ"י השכל בלבד אבל בחי' החסד שלמעלה מן השכל אינו מוגבל כלל ומתפשט בלי שיעור כמו גם להטיב לרעים כמו לטובים כו' ונק' ימין העליון וכמו וימינך44 פשוטה לקבל שבים כו' ומשם יוכל להיות נושא עון לגמרי וכן מדת הרחמים דשם נק' ר"ר בלי גבול ומדה מטעם זה כידוע, וז"ש אנכי אנכי45 הוא מוחה פשעיך פי' אנכ"י הוא בחי' פנימי' אור הכת"ר שלמעלה מהתלבשות בחכמה ודוקא משם הוא מחילת העוונות מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו וזרקתי עליכם מים טהורים כו' פי' מים הן בחי' מי החסדים העליונים אך אית חסד ואית חסד כנ"ל דהיינו בחי' החסד המסתעף מן החכמה שיש שם מדידה ויוכל להיות נטיה למדת הדין ונק' מיין מרירין וכמו ולא46 יכלו לשתות כו' כי מרים הם כו' וממדת הדין שבחסד יש יניקה לחיצוני' ע"י העוונות כי יש שם בחי' התחלקות טמא וטהור כו' ולא נק' מים טהורים לגמרי רק בחי' המקיפים שהוא

רצא

כמו בחי' ורב חסד ונוצר חסד שלמעלה מבחי' החכמה שאין שם שום שרש ואחיזה לטומאת החיצונים ע"כ נק' מים טהורים והמה ביכולתם ג"כ לטהר מכל טומאת חטא שכבר יש למטה וז"ש וזרקתי עליכם מים טהורים ממקור י"ג מדה"ר לטהר אתכם מכל חטאתיכם, וזהו לפני הוי' תטהרו לפני בחי' התחלקות המדות שמן החכמה כידוע דשם הוי' היו"ד הוא בחי' חכמה ה"א בינה כו' ולפני הוי' היינו בשם אהי' דכתר שלמעלה משם הוי' דחכמה משם תטהרו דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה אחר המשכת י"ג מדה"ר ביו"כ שהוא שרש מחילות העוונות נמשך בחי' המקיפי' בסוכות וע"כ מקריבים בז' ימי החג ע' פרים לנגד ע' שרים כנ"ל, והענין הוא כי ידוע בשרש הע' שרים שלמטה שהוא מבחי' ז' מלכי' קדמאין דתהו שמתו ונפלו למטה בבי"ע כמ"ש ואלה47 המלכים כו' וימלוך וימת כו' ולמטה מטה נתהווה מהן ז' מדות הרעות דנוג"ה דעשי' שנק' ז' פרות הרעות שבולעות לז' פרות הטובות דקדושה בתוכם כמ"ש ולא48 נודע כי באו אל קרבנה כו' לפי שבחי' נוג"ה דעשי' רובו רע כו' ובחי' הטוב דסט' דקדושה נבלע בהן ממש, וזהו שרש ענין גלות השכינה כידוע ולעתיד כתיב והוצאתי49 את בלעו מפיו כו' דהיינו כל בחי' ניצוצות דקדושה שבלעו החיצוניי' כמ"ש חיל50 בלע ויקיאנו כו' (וז"ש לולי51 ה' שהי' לנו כו' בקום עלינו אדם בליע"ל דשליט באדם דקדושה כמ"ש עת52 אשר שלט האדם באדם לרע לו כדי לברר ממנו הטוב לגמרי ולא ישאר בו רק חלק הרע לגמרי כו' ואז ממילא יאבד כידוע כו' וז"ש אזי חיים בלעונו כו', אך ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם כו' כצפור נמלטה מפח כו' ובבהמות וחיות ועופות הן המה החיות הרעות המזיקי' וטורפים ועופת הדורסים כו' ולעתיד יבוררו הכל ע"כ נאמר לעתיד לא ירעו ולא53 ישחיתו כו' ארי' כבקר יאכל תבן וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן כו' וכמ"ש במ"א), וזהו מ"ש יצב54 גבולות עמים למספר בנ"י כי לנגד ע' נפש דיעקב בסט' דקדושה להיות שרש כללות נש"י במדות דקדושה, והמדות הן ז' וכאו"א כלול מי' כידוע כך גם הציב מחצב שרש אוה"ע במספר כזה להיות שרשם מז' מדות דנוג"ה כנ"ל וכל מדה כלולה מי' ע"כ המספר שלהם ג"כ ע' (ומה שאמרו במדדש שמ"ע שם ע' ישראל א' מע' מאומות וכו' מבואר במ"א וד"ל) (וגם בבחי' הזמן והמספר הקצוב ע' שנה לשרש כללות נשמות ישראל שהן ע' שני' השאולי' מאלף שנין דאדם קדמאה כידוע55 ומבואר בזוהר ומרומז גם בדברי רז"ל

רצב

באמרם ודוד מי קשיש כולי האי כו' וכן56 ע"פ הודיעני מדת ימי כו', כי המל'57 לית לה מגרמה כלום כו'), כך גם למל' דנוג"ה הוגבל מספר זה דע' שנה כמ"ש ימי58 שנותינו בהם ע' שנה פי' בהם בהיכלות דנוג"ה כמ"ש במ"א דה"ם זה בהיפוך אותיות דשם מ"ה משום דקאי בבחי' נוג"ה שהניצוץ האלקי מלובש בה במספר קצוב ע' שנה דוקא כו' וד"ל59).

והנה לזה הטעם מקריבים ע' פרים בז' ימי החג לנגד ע' שרים כנ"ל כדי לברר ולהוציא מהם כל בחי' ניצוצות דקדושה האלקית שנפלו בשברה"כ מבחי' ז' מדות דתהו המלובש ומאיר בתוך תוכם כנ"ל שהוא תוס' מרובה על עיקר חיותם ושפעם הנמדד ממקורא דכולא כי בבחי'60 מאמר קו המדה הרי נאמר קץ61 שם לחושך כו' רק ע"י יניקתם מסט' דקדושה בא להם תוס' אור תמיד ולזה מקריבים הע' פרים להיות קרבן אשה ריח ניחוח לה' ויתעלה עי"ז בחי' הטוב שבהן ויוכלל הכל למעלה באלקי' חיים ואז ממילא אין להם קיום כי כבר כלה קיצם כו' וד"ל. אך עדיין יש להבין בסדר הקרבת הע' פרים למה מקריבים ביום הא' י"ג פרים וביום הב' י"ב פרים כו' ועד"ז הולך ומתמעט עד שביום הז' מקריבי' ז' פרים. אך הנה זה יובן בהקדים ענין הידוע שבסט' דקדושה למעלה יש י"ג מדות עליונות שלמעלה מן החכ' ונק' י"ג מדה"ר ובזהר נק' י"ג ת"ד דא"א כידוע וכולן המה בחי' אורות מקיפי' כידוע שז"ש ויקרא62 ה' ה' אל רחום וחנון כו' ורב חסד כו', וביאור זה ידוע עד"מ באדם למטה בעבודת ה' הנה63 יש ב' מיני אהבות אהבה זוטא שנק' אהבת עולם והיא הנולדה מן השכל והטעם שע"י השכל והטעם בגדולת הבורא מתעורר לבבו באהבה ע"כ נק' אהבת עולם, והב' אה"ר שלמעלה מן השכל והטעם שהיא רק מפני שבאה מלמעלה בחי' אהבה הנק' ימין מקרבת וכמ"ש וימינו64 תחבקני עד"מ אדם החובק לחבירו שלא יפרד מאתו שאין סיבת הדיבוק הזה שהוא היפך הפירוד מחמת הנחבק אלא רק מחמת החובק כך התעוררות אהבה רבה העליונה שתחבק לניצוץ האלקי ואינה מנחת אותה להיפרד כלל רק ליכלל ולידבק תמיד באחד כו', הנה כמים65 הפנים תתעורר אה"ר בניצוץ האלקי למעלה מן השכל והטעם הרי אין התעוררו' זו מחמת עצמו כלל וכלל מאחר שאינה נמשכת מצד השכל כלל רק מפני התעוררות אהבה רבה העליונה שנמשכה עליו ומחבקו וכמו אהבה כמים הפנים בלב האדם לאדם שאין התעוררות אהבה זו בלבו נולדה מחמת האדם כלל רק מפני שחבירו מראה לו לבבו באהבה רבה הוא מעורר בלבבו ג"כ אהבה זו אליו כמים הפנים כו'

רצג

א"כ אהבה רבה זו מחמת חבירו באה לו בלבו ולא מחמתו כלל וד"ל, וכך יובן למעלה בבחי' אה"ר שלמעלה מבחי' חכ' דאצי' שנק' רב חסד או ונוצר חסד שהוא מי"ג מדה"ר שלמעלה מן החכמה כנ"ל, ועד"ז כל המדות הללו הן בחי' מקיפים שלמעלה מהגבלת אור בכלי כו' כידוע משא"כ בחי' המדות שלמטה מן החכמה שהן אורות פנימי' מוגבלים בכלים כמו עד"מ אהבה זוטא שנק' אהבת עולם הנ"ל ולמעלה נק' ז' כפולות וג' אמות חב"ד כו' כמ"ש66 בס"י וד"ל, והנה עד"ז יש ג"כ בסט' דקליפה כי זה לעומת זה עשה האלקי' כידוע דהיינו שיש ז' מדות הרעות שלמטה מן השכל שנולדו מן השכל כו' ויש י"ג מדות שלמעלה מן השכל ולא נולדה בלבו מן השכל כלל ונק' מקיפי' דקליפה וכמו עבר67 עבירה ושנה הותרה לו שנעשית לו כהיתר בלי התעוררות טעם ושכל אלא מבחי' מקיפי' דקליפה שלמעלה מן החכמה דקליפה מקפת וחובקת לנפשו הבהמית כמו ימין מקרבת דבסט' דקדושה כנ"ל עד שמתעורר כמים הפנים כו' באהבה רעה זו שלמעלה מן הטעם וע"כ הותרה לו וכמארז"ל הבא68 לטמא פותחין לו שערי טומאה להמשיך עליו מכתרין דקליפה שאינו עפ"י טעם ודעת כלל כו' (וכמ"ש במ"א בפי' וירא69 את העם כי בר"ע הוא כו') אבל לנגד ז' מדות הטובות שנולדים מן השכל נמשך בקליפה ז' מדות הרעות שנולדים מן השכל כמו תאוות70 וממון וכה"ג אך כמו ענין תאוות הכבוד והלבושים הנאים הוא מבחי' מקיפי' דקליפה שלמעלה מן השכל כו' שהוא קליפה יותר קשה ועמוקה וידוע71 שכל דבר הגבוה יותר כשנופל יפול למטה הרבה ביותר מדבר שאינו גבוה כ"כ שאינו נופל למטה כ"כ כך בחי' המדות דתוהו להיות שרשן למעלה מן השכל והן למעלה הרבה כידוע ע"כ בנפילתן נפלו למטה יותר והוא בחי' מדות דקליפה שהן בלתי מוגבלים בשכל ונק' מדות שבלא טעם, כמו תאוות הכבוד והלבושים וההתנשאות והחוצפא כו' וד"ל, ולזאת הנה מקריבים ע' פרים לברר דוקא לבחי' מקיפי' דקליפה ולכך מקריבים ביום הא' י"ג פרים לברר י"ג מדות דמקיפי' דקליפה לברר מהם הטוב ולהעלותם בי"ג מדות העליונות כו', וביום הא' נברר אור מקיף א' וביום הב' מקיף השני כו' עד יום הז' שאז מקריבי' ז' פרים שהוא לברר ז' מדות דקליפה שנולדים מהחכמה כי הבירור הרי הוא בא מלמטה למעלה מבחי' נוג"ה ותחלה צריך לברר הקליפה הקשה שנפל למטה יותר שהן המקיפים כנ"ל, ואח"כ הפנימי' שאינם למטה כ"כ וע"כ ביום הז' מקריבים ז' פרים וד"ל.

וזהו72 שמקריבי' הע' פרים אחר מחילת העוונות ביו"כ דוקא כנ"ל שאז נמשכו כל בחי' המקיפי' דקדושה בז' ימי החג בסכך דסוכה כנ"ל כי הנה בכל השנה

רצד

שלא נמחלו עוונות ישראל עדיין הרי עוונותיהם 73מבדילים כמחיצה כו' ומעורב בהן בחי' הרע דע' שרים בדיבוק וחיבור יחד כי שלט האדם באדם כו' כנ"ל ע"כ אינן יכולי' להקריב ע' פרים לברר הטוב מע' שרים אך לאחר שנמחלו עוונות שלהם ביו"כ ונתרוממו ונתעלו למעלה בלי תערובות רע כלל וכלל אז דוקא יכולים לברר מע' שרים בחי' הטוב שבהם כו', אך עדיין אין בירור זה רק מבחי' מקיפי' דסכך דקדושה שאינו אלא בסכך74 דסוכה וכה"ג שנק' צילא דמהימנותא רק בבחי' ההעלם על75 נשמות ישראל מפני שאין האור מאיר עדיין בתוך תוכם בבחי' קליטה עד שמיני עצרת שאז נקלט האור בבחי' קליטה כידוע בענין עצרת לשון עציר"ה וקליטה מפני שאז הוא אחר הבירורים דמקיפים שבכל ז' ימי החג כנ"ל ע"כ מקריבים בו פר א' בלבד נגד ישראל בלבד כי אין אז בירור לסט' דקליפה כי כבר נבררו המקיפי' ופנימי' שלהם בז' ימי החג כנ"ל, וזהו שאמר דעביד סעודתא לבני ביתא והיכלא דמלכא כנ"ל וכמשי"ת וד"ל, וע"כ השמחה דכל החג הוא רק בהעלם בבחי' מקיף בלבד אבל בשמיני עצרת באה השמחה בבחי' גילוי להיות האור בא בבחי' פנימי' בחי' קליטה כנ"ל וד"ל.

וזהו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו כו'. כי הנה מבואר למעלה דע' פרים שבז' ימי החג הן לנגד ע' שרים דקליפה ועי"ז גבר עלינו חסדו בשמיני עצרת כנ"ל כי פי' גבר עלינו היינו ע"י בחי' תגבורת השמחה והתענוג העליון ע"כ יגבר חסדו בתגבורת שפע אור גדול מאד להיות נמשך על נשמות ישראל לאין קץ ושיעור כלל כידוע שכל דבר שאין לו שיעור ותכלית נק' תגבורת החסד וכ"ז גרמו הקרבת הע' פרים לברר מהע' שרים כנ"ל עד"מ היוצא מבית השבי' ששבי' זו גרמה שמחה גדולה ביציאתו ממנה כו' וככה בירור הניצוצות מע' שרים גורמים שמחה ותענוג גדול בנשמות ישראל מלמעלה למטה בשמיני עצרת להיות בבחי' קליטה כנ"ל כי אחר הבירור דוקא נמשך בחי' קליטה דש"ע כנ"ל, וזהו הללו את ה' כל גוים בז' ימי החג שמקריבים בשבילם ע' פרים כדי שיגבר עלינו חסדו בשמ"ע עלינו דוקא כי76 חלק ה' עמו וכמ"ש ומי77 כעמך ישראל גוי אחד כו' וד"ל, וזהו כל78 פעל ה' למעניהו וגם רשע ליום רע"ה, פי' כמו שכל פעל ה' למעניהו דוקא כמ"ש לכבודי79 בראתיו כו' כך גם התהוות הרשע הוא למעניהו כדי לגרום בבירור שלו שמחה ותענוג גדול למעלה וכמ"ש ובאבוד80 רשעים רינה ומפני שהטוב שבהם עולה למעלה ע"כ אמר הללו את ה' כל גוים שנכלל הטוב שבהם באלקי' חיים כנ"ל, וזהו העלי' שלהם כו' ומה שאמר כפל לשון גוים ולאומים הענין הוא כי יש ב' מיני בירורים הא' בחי' בירור הטוב מן הרע להעלותו למעלה ומה

רצה

שלא יוכל להתברר נק' רע גמור הוא כלה ונאבד וז"ש באבוד רשעים רינה כנ"ל, והבירור הב' הוא לברר גם לבחי' הרע להיות גם הוא עולה ונכלל למעלה באלקות וכמו לעתיד דכתיב אז81 אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו שכם א' פי' אהפוך אל עמים שיתהפכו מרע לטוב לגמרי ע"ד ענין בע"ת כשנמחל מהם העון והחטא לגמרי הרי הזדונות82 נעשו זכיות וכמ"ש אם83 יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כו' ועד"מ ממיתוק המים הרעים ביפים שהמר נעשה מתוק וכן ענין מחילת העון והחטא כמ"ש וזרקתי84 עליכם מים טהורים כו', וזהו ענין לאהפכא85 חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' אך הנה עכ"ז הגם שנתברר הרע ונעשה טוב אינו עולה להיות בבחי' כלי פנימי' בבחי' הפנימי' דקדושה האלקי' אלא רק להיות בבחי' כלי חיצוניו' ואחוריים דקדושה, וע"ד שנאמר לעתיד ועמדו86 זרים ורעו צאנכם שיהי' בחי' טפל לישראל ולא כמו הגרים שנק' גם הם בחי' טפל לישראל וכמ"ש ונספחו87 כספחת כו', אבל מ"מ אינם נק' עבדים כי גם הם נחשבים מבני היכלא דמלכא שהרי הגרים נכנסים תחת כנפי השכינה ובחי' כנפיים הגם שהם טפלים לגוף מ"מ נחשבים עם הגוף אבל בחי' בירור האומות שנק' בחי' עבד שאינו נחשב מבחי' בני היכלא דמלכא בבחי' הפנימי' כלל ע"ז אמר לעבדו שכם א' בבחי' חיצוניות ואחוריים דקדושה שנק' שכם וכתף לאחד כמו העבד שעובד עבודתו בכתף בלבד להיות כי88 ישראל עלה במחשבה כמשל טפה במוח האב, וע"כ אמר כי89 אתה אבינו ונק' בנים כידוע וגם הגרים הרי הן ניצוצות דקדושה שנפלו בע' שרים ועולין תחת כנפי השכינה נק' ג"כ בנים כמו90 נשמות שמעי' ואבטליון ונשמת ר"ע ור"מ וכה"ג כמ"ש91 בע"ח בענין ועשו בא מצידו כי92 ציד בפיו כו' וגם הן נחשבים בבחי' כלי פנימי' רק שאינן בחי' פנימי' כישראל וכידוע בהיכל הגרים ובענין נפשות הגרים שעשה אברהם כמ"ש ואת93 הנפש אשר עשו בחרן, ולכך מ"ע לאהוב את הגרים (ולא משמע כן בטעם כי94 גר היית בארץ מצרים ששלט האדם באדם כו' בבחי' גלות השכינה בע' שרים כידוע וכך ענין ניצוץ האלקי דנפש הגר בע' שרים כשאח"כ נעשה גר בישראל ולכך בענין הקללות אמר הגר95 אשר בקרבך יעל"ה מעל"ה כו' שהטפל נעשה עיקר והעיקר

רצו

טפל כענין הידוע במאמר דרישא96 שכיבת לעפרא וזנבא שליט כמ"ש קולה כנחש כו', אך זהו מדבר ברע דנוג"ה שלא נברר עדיין רק אתכפייא ולא באתהפכא אבל מ"מ אין הגר בבחי' ב"ן וגם מענין האושפיזין לא משמע כן כמשי"ת97).

וזהו ענין האושפיזין שבז' ימי החג כנ"ל, דהנה על ב' מיני בירורים הנ"ל אמר הללו את ה' כל גוים שהן הנבררים בבחי' הטוב שלהם בלבד והרע נופל שנק' הל"ל98 לשון בהל"ו נר"ו כו' שאין בטוב העולה בחי' חיצוניות כלל ולאומים היינו גם בחי' הרע שנברר ונעשה בבחי' חיצוניות ואחוריים כנ"ל, וע"ז אמר שבחוהו כמו וחכם99 באחור ישבחנ"ה ענין תיקון חיצוני בלבד והנה בכל השנה הע' שרים הן בבחי' הפירוד למטה מטה ובסוכות מתבררים ע"י המקיפים דקדושה כנ"ל והמברר נק' אושפיזא שאינו בא רק לפרקים משא"כ ישראל שהן בני היכלא בתמידות להיותם מבחי' שם מ"ה דתיקון שלאחר הבירור כידוע, וע"כ כל האושפיזין המה על ענין הבירור מאוה"ע דוקא כמו אושפיזא הא' אברהם שעשה גרים הרבה והכנסת אורחים גם לערביים וכה"ג וכך הוא ענין כל האושפיזין לפי שהמה המבררים בירורי נוג"ה שיוכללו ויעלו באלקות שאינו אלא לפרקים אך בשמ"ע פר א' לבני היכלא שהן ישראל להיותם דבוקים תמיד באחד בבחי' פנימי', וזהו ואמת ה' לעולם שהוא בחי' קליטה להיות אמת חותמו נרשם ונקלט בכנס"י שנק' עולם כמ"ש אתה100 כהן לעולם וכידוע וד"ל.

רצט

הוספות

א) ביאור1 מכ"ק אדמו"ר האמצעי — לד"ה הללו את ה'.

ב) ביאור מכ"ק ה”צמח צדק" — לד"ה צדקת פרזונו.

ביאור מכ"ק אדמו"ר האמצעי


1) הללו: נדפס ג"כ (בתוס' הגהות) באוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשנה. וראה ג"כ ד"ה בסוכות תשבו תשל"ו.

2) הללו את ה' כל גוים: תהלים קיז, א.

3) וכל אלה הע' פרים לנגד ע' אוה"ע: סוכה נה, ב. במדב"ר פכ"א, כד.

4) ואמר בזוהר הטעם: זח"ג קד, ב.

5) ויצחק: באוה"ת שם: אברהם וישראל ויצחק.

6) שישראל נק' גוי אחד בארץ: שמואל-ב ז, כג.

7) המשכת התורה מח"ע: ראה זח"ב פה, א. קכא, א.

8) תחת אשר לא עבדת: דברים כח, מז. וראה תניא פכ"ו ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

9) דיפה שעה אחת בתשומע"ט: אבות פ"ד מי"ז. וראה תו"א ויחי מו, ג. לקו"ת ראה יט, ד. אוה"ת דרושים לפ' זכור ע' א'תשסט. ובכ"מ.

10) דביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד, א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה.

11) כי עמך מקו"ח: תהלים לו, י. וראה לקו"ת ויקרא נא, ד. תו"ח שמות תרמה, ב. ובכ"מ.

12) באשרי: בראשית ל, יג. וראה ת"ז תי' ט"ל (עט, א).

13) רמ"ח אברים דמלכא: ראה ת"ז תי' ל. זח"ב קיח, א. וראה תניא פ"ד ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

14) ועשיתם אותם וארז"ל כאילו עשאוני: ראה זח"ג קיג, א. ויק"ר פל"ה, ז.

15) דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

16) דבעוה"ב צדיקים. . בראשיהן: ברכות יז, א.

17) דשכר מצוה מצוה: אבות פ"ד מ"ב. וראה תניא פל"ז, פל"ט.

18) וזהו שארז"ל ע"פ ויתנצלו: שמות לג, ו. שבת פח, א.

19) ותבואי בעדי עדיים: יחזקאל טז, ז.

20) וצדיק באמונתו יחי': חבקוק ב, ד. וראה תניא פל"ג.

21) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

22) דאור אבא יונק ממזל הח': ע"ח שער או"א ספ"ח. שער הזווגים ספ"ב. שער הולדת או"א וזו"ן פ"ו. שער העבורים פ"ב. שער הנסירה ספ"ג.

23) הכל תלוי במזל: זח"ג קלד, א. וראה שבת קנו, א.

24) זה היום עשה ה': תהלים קיח, כד.

25) ישמח ה' במעשיו: תהלים קמט, ב.

26) ממעשיו: בכת"י ב: ממעשינו.

27) שישראל עלו במחשבה: ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

28) כי בנים אתם: דברים יד, א.

29) מלך אסור: שה"ש ז, ו. וראה תניא פמ"ה. אגה"ת פ"ז.

30) ואנו: בכת"י ב: ואזי. ובכת"י ג: ואם.

31) כי ביום הזה יכפר: ויקרא טז, ל.

32) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

33) אשר אנכי מצוך: דברים ו, ו.

34) אנכי מי שאנכי: ראה זח"א קסז, ב. זח"ג רנז, ב. לקו"ת פינחס פ, ב. שם ראה לא, ד.

35) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

36) סכך דסוכה שנק' צילא דמהימנותא: זח"ג קג, א ואילך. זח"ב קפו, ב. וראה סידור רנז, א. ובכ"מ.

37) כמ"ש בפע"ח: ראה שער הלולב פ"ח. וראה באוה"ת הנסמן לעיל בריש המאמר (ע' א'תשסג).

38) וזרקתי עליכם מים טהורים: יחזקאל לו, כה.

39) י' עומקים הנז' בס"י: פ"א מ"ה.

40) דאורייתא מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

41) ויש בה מ"ט פנים טמא כו': ראה עירובין יג, ב. במדב"ר פי"ט ב. ובכ"מ.

42) אין יסורים בלא עון: שבת נה, א.

43) שאמר בזוהר אית חסד ואית חסד: זח"ג קלג, ב.

44) וימינך פשוטה לקבל שבים: תפילת נעילה.

45) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך: ישעי' מג, כה. וראה לקו"ת אמור לד, ד.

46) ולא יכלו לשתות: שמות ז, כא.

47) ואלה המלכים כו' וימלוך וימת: בראשית לו, לא ואילך.

48) ולא נודע כי באו אל קרבנה: בראשית מא, כא.

49) והוצאתי את בלעו מפיו: ירמי' נא, מד.

50) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו. וראה תו"א תולדות כ, ג. אוה"ת שם קנד, א. שערי אורה פו, ב ואילך. ובכ"מ.

51) לולי ה' שהי' לנו: תהלים קכד, א.

52) עת אשר שלט האדם באדם: קהלת ח, ט. וראה זח"ב צה, ב. פרדס שט"ז פ"ז.

53) לא ירעו. . וגר זאב: ישעי' יא, ו ואילך. וראה שם סה, כה.

54) יצב גבולות עמים למספר בנ"י: דברים לב, ח. וראה בהנסמן בס' הערכים חב"ד מערכת אותיות ע' רפד ואילך.

55) כידוע ומבואר בזהר: זח"א נה, א. צא, ב. וראה ניצוצי זהר שם. וראה דרמ"צ קח, ב. ובכ"מ.

56) וכן ע"פ הודיעני מדת ימי: ע"פ תהלים לט, ה. ב"ר פי"ט, ח.

57) המל' לית לה מגרמה כלום: ראה זח"א קלה, ב. ובכ"מ.

58) ימי שנותינו בהם ע' שנה: תהלים צ, י.

59) וד"ל): בכת"י ג אין כאן מוסגר.

60) בבחי' מאמר קו המדה: ראה זח"א טו, א. ובכ"מ.

61) קץ שם לחושך: איוב כח, ג.

62) ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון: שמות לד, ו.

63) הנה יש ב' מיני אהבות: ראה בארוכה בס' הערכים חב"ד כרך א' ע' תקח ואילך, ע' תקסג ואילך.

64) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

65) כמים הפנים: ראה משלי כז, יט. וראה תניא פמ"ו, ובכ"מ.

66) כמ"ש בס"י: פ"א מ"ב. וראה תניא פ"ג ופ"ו ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

67) עבר עבירה ושנה הותרה לו: יומא פו, ב.

68) הבא לטמא פותחין לו שערי טומאה: שבת קד, א. זח"א נד, א. ובכ"מ.

69) וירא את העם כי ברע הוא: שמות לג, כב. וראה שעה"ת ח"ב פ"י.

70) תאוות וממון: אוצ"ל: תאוות ממון.

71) וידוע שכל דבר הגבוה יותר: ראה לעיל ע' קא ובהנסמן במ"מ שם.

72) וזהו שמקריבים הע' פרים אחר מחילת העוונות: ראה ג"כ תו"א מקץ לד, ב. תו"ח שמות שלט, ב. ד"ה אל תצר לכ"ק אדהאמ"צ ע' 14.

73) עוונתיהם מבדילים כמחיצה: ראה ישעי' נט, ב. תניא פי"ז ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

74) בסכך דסוכה. . שנק' צילא דמהימנותא: זח"ג קג, א.

75) על. . ישראל: בכת"י ב: עלינו.

76) כי חלק ה' עמו: דברים לב, ט.

77) ומי כעמך כישראל: שמואל ב ז, כג.

78) כל פעל ה' למענהו: משלי טז, ד. וראה תניא פכ"ז ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

79) לכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

80) ובאבוד רשעים רנה: משלי יא, י.

81) אז אהפוך אל עמים: צפני' ג, ט. ובהבא להלן ראה ג"כ ס' הערכים חב"ד כרך ב' ע' שכ ואילך, וע' תרנג.

82) הזדונות נעשו זכיות: יומא פו, ב.

83) אם יהיו חטאיכם כשנים: ישעי' א, יח.

84) וזרקתי עליכם מים טהורים: יחזקאל לו, כה.

85) לאהפכא חשוכא לנהורא: ראה זח"א ד, א.

86) ועמדו זרים ורעו צאנכם: ישעי' סא, ה.

87) ונספחו: ישעי' יד, א.

88) כי ישראל עלה במחשבה: ב"ר בתחילתו. ובכ"מ. וראה תניא פ"ב.

89) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

90) כמו נשמות שמעי' ואבטליון: גיטין נז, ב. ובכ"מ.

91) כמ"ש בע"ח בענין ועשו אחיו בא מצדו: בראשית כז, ל. וראה ע"ח שער הארת המוחין פ"ב. תו"א תולדות כ, ג. אוה"ת שם ע' קנד. ובכ"מ.

92) כי ציד בפיו: בראשית כה, כח.

93) ואת הנפש אשר עשו בחרן: בראשית יב, ה.

94) כי גר היית בארץ מצרים: ויקרא יט, לד. ובכ"מ.

95) הגר אשר בקרבך יעלה מעלה: דברים כח, מג.

96) דרישא שכיבת לעפרא: זח"ג קיט, ב. וראה ע"ח שמ"ח פ"ג. וראה ג"כ סה"מ אתהלך לאזניא ע' קמו. ובכ"מ.

97) כמשי"ת): בהכת"י חסר התחלת המוסגר.

98) הל"ל לשון בהל"ו נר"ו: ראה איוב כט, ג. תו"א וישב ל, א. שמות נד, ב. לעיל ע' קיז. ובכ"מ.

99) וחכם באחור ישבחנה: משלי כט, יא.

100) אתה כהן לעולם: תהלים קי, ד.

1) ביאור: נמצא בכמה כת"י בין מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי. [מאמר זה נדפס אח"כ גם בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תסו. ושם בתוס' השוואות].