זכור את יום השבת

מו

זכור את יום השבת

זכור1 את יום השבת לקדשו2 ובדברות האחרונות נאמר שמור3 את יום השבת כו'. וידוע בדברי רז"ל דזכור4 ושמור בדיבור אחד נאמרו. והנה לכאורה יש להבין במ"ש זכור את יום כו' דמשמע שזהו ענין ציווי ואזהרה לישראל שהם דווקא יקדשו את יום השבת הרי אמרו ז"ל דשבת5 מיקדשי וקיימא מששת י"ב שהרי כל שבת נק' שבת בראשית כידוע ומפורש בכתוב ויברך6 אלקים את יום השבת ויקדש אותו דקוב"ה קדיש לשבת וישראל7 הוא דקדשינהו לזמנים כמ"ש אלה8 מועדי ה' אשר תקראו אתם אתם אפי' שוגגין כו' אבל קדושת השבת אינה תלוי' בישראל כלל כי קדושת השבת הוא למעלה ממדריגות ישראל כי שורש השבת בבחי' חכמה עילאה ולכך נק' שבת בראשית משום שנאמר בשבת ושמרתם9 את השבת כי קודש הוא כו' וכל קדש הוא בחי' חכ'11 שבה מלובש אוא"ס עצמו וכמ"ש ה'10 בחכ' כו' והחכ' נק' ראשי' כמ"ש ראשי' חכ' כו' וכידוע ע"כ נק' שבת בראשית ולכך אין ביכולת ישראל לקדש את השבת רק שישמרו את קדושת השבת שכבר מקדשא וקיימא מעצמו' אא"ס כמ"ש ויקדש אותו, וא"כ לכאורה אינו מובן מה שמצוה לישראל זכור את יום השבת לקדשו מאחר דלאו בדידהו תלי' קדושתו (אבל שמור את יום כו' יתכן דאינו אלא שמירה לקדושה שכבר חלה כו' כמו ושמרתם את השבת כו' וכל12 מקום שנאמר השמר פן ואל הוא מל"ת אבל מ"ע לקדש יום השבת הוא שיעשו את הקדושה מצד אתדל"ת הרי לאו בדידהו תלי' כדלעיל). ועוד י"ל דאם קדושת השבת תלוי בישראל למה אנו מברכי' בא"י מקדש השבת דמשמע דקדושה זו צ"ל מלמעלה (אבל במועדים דקדושייהו תלי' בישראל ע"כ אנו או' בא"י מקדש ישראל והזמנים ישראל תחלה ואח"כ ישראל מקדשי לזמנים). והנה י"ל עוד למה נאמר על השבת זכור ושמור שהן מ"ע ומל"ת כידוע דכל השמר פן כו' הוא מל"ת וגם איך אמרו דזכור ושמור בדיבור א' נאמרו אחר שזה מ"ע וזה מל"ת כידוע בדרז"ל בפי' זה שמי כו' וזה13 זכרי כו' דשמי עם י"ה גי' שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה גי' רמ"ח מ"ע וא"כ גם פי' זכור הוא בבחי' מ"ע ושמור הוא בבחי' ל"ת (ולא יקשה מזה שאמרו דאנכי14 ולא יהי' לך בדיבור א' נאמרו דמפי15 הגבורה שמענו), ועוד י"ל

מז

מהו ההפרש בין זכור לזכרי ביו"ד שהרי כמו שתיבת זכרי עם ו"ה עולה גי' רמ"ח מ"ע כך זכור עם י"ה עולה גי' רמ"ח מ"ע (וא"כ לכאורה מצות השבת לפעמים בו"ה שהן שרש מ"ע ולפעמים בי"ה שהן שרש הל"ת כמ"ש זה שמי כו' ושמי עם י"ה גי' שס"ה וידוע דאותיו' י"ה גבוהים מאותיו' ו"ה גם א"כ למה נאמר זכור ושמור בשבת מאחר דגם זכור שרשו בל"ת שהן בי"ה כו' וד"ל).

אך הנה תחלה י"ל שרש ענין השבת מהו. דהנה כתיב וירא16 אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד פי' את כל אשר עשה בוימ"ב ע"י צירופי אותיות דע"מ כמו מאמר יהי אור יהי רקיע יקוו המים תדשא הארץ וכו' שהן בחי' גילוי אור האלקי שנתגלה מאין ליש עד"מ אותיו' הדיבור באדם אך שאין דיבורו כדיבורינו ולא מחשבתו כמחשבתינו כמ"ש כי17 לא מחשבותי מחשבותיכם כו' כי אין לו אפי' דמות הגוף כמ"ש כי18 לא ראיתם כל תמונה כו' אבל מפני שבצלם אלקי' עשה את האדם ע"כ נאמר מבשרי אחזה אלוה ונוכל להבין בדוגמא מדיבורינו ומחשבתינו בבחי' דיבור ומח' העליונה שהן בחי' אותיו' די' מאמרות כמ"ש ויאמר אלקי' יהי אור וכיוצא והוא הנק' עלמין דאתגליי' כידוע להיותם באין להמשכה והתגלות מאין ליש ממש כמשל אותיות הדיבור באדם ובתוך צירופי אותיו' הללו מלובש ונעלם אותיות מחשבותיו ית' הנק' עלמין דאתכסיי' עד"מ המח' באדם שהיא סתומה ונעלמה (והוא ההפרש בין מ"ם סתומה למ"ם פתוחה וכמ"ש במ"א שיש הפרש בין מחשבה שבדיבור להמח' בעצמה כו') והנה במח' זאת מלובש השכל והמדות כנראה בחוש שאדם חושב מה שנולד בלבו התפעלו' איזה מדה והתפעלו' של המדות נמשכים מן השכל שבמוח שמלובש בהן כידוע דחו"ב נק' אב ואם להוליד המדות וכך למעלה בחי' מדות עליונו' דאצי' שהוא הנק' בחי' ז"א דאצי' מתלבשים בתוך בחי' אותיו' המחשבה ודיבור העליון די' מאמרות הנ"ל ובתוך המדות דאצי' מלובש בחי' חו"ב דאצי' שנק' או"א כידוע וז"ש בראשי' ברא אלקי19ם ואיתא20 בזוהר אבא אמר לאימא שנק' אלקים עילאה ובראשי' הוא בחי' החכ' כידוע ולזה אמרו דבמאמר21 א' יכול להבראות כו' והוא מאמר דבראשי' הכוללם יחד כמשל המדות ומחשבה ודיבור שכוללם שכל שבחכ' וז"ש כולם22 בחכ' עשית וכידוע ומבואר במ"א. ואמנם הנה לא כמו המדות באדם כאשר יתפעל בהן שעושין שינוי והתפעלו' בנפש עצמה כמו מדת החסד והרחמים שיתפעל על עני וכיוצא שתתפעל הנפש להשפיע החסד וכן בהיפוך במה"ד לענוש לרשע ולצמצם השפע למי שאינו ראוי שתתפעל הנפש ג"כ וכן בשאר המדות אבל למעלה א"א לומר כן שהרי באא"ס נאמר אני23 הוי' לא שניתי כו' וא"כ א"א לומר שיקבל שינויים מהתפעלו' מדותיו אעפ"י שנק' רחום וחנון כו' כי אא"ס

מח

הוא בתכלי' האח"פ כו' כידוע וא"כ גם מדותיו אינם הכרחיי' כמו מדת האדם שהרי אמר לאו24 דאית לך צדק ידיע' כו' ולאו מכל אינון מדות כלל אלא רק לאחזאה כו' לאתנהגא בהון עלמין פי' רק בשביל הנהגות העולמות בי"מ בדיבור מאין ליש כנ"ל לזה נאצלו המדות להיות בחי' מקוריות המשפיעי' לעולמות כמו כדי שיהא מציאו' נברא מאין ליש בבחי' החסד כמו מחנה מיכאל או נשמת אברהם איש החסד וכיוצא לכך נאצל אור חסד עליון להיות מקור למקור למציאותם ועד"ז כל פרטי המדות דאצי' ואם לא בשביל הבריאה הרי בחי' אא"ס פשוט בתכלית ולאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל ולא כמו המדות שבאדם שהן מציאות נבדלי' מן הנפש ע"כ עושין שינוי בנפש כו' אבל מדות עליונות מיוחדים וכלולים בעצמו' המאציל ואין עושין בו שינוי כלל משום דאיהו25 וחיוהי חד כו' בבחי' א"ס דהיינו לאו דאית לי' צדק ידיע' כו' ולאו מכל אינון מדות כלל וכמ"ש כי26 לא אדם הוא כו' וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל.

והנה בחי' חו"ב דאצי' שמתלבשי' במדות והמדות מתלבשי' במח' ודיבור העליון כנ"ל הכל הוא בחי' ירידה ממדריגה למדריגה שהרי עד"מ באדם כאשר ישים שכלו להתבונן בדבר מה הנה זהו בחי' ירידה לגבי עצם כח שכלו ומכ"ש מה שמן ההתבונו' יומשך במדות שבלב בחי' ירידה גדולה יותר ומכ"ש למחו"ד כו' וה"ז כמו שיעשה אדם מלאכה בידיו כמו מלאכת הכתיבה שכח תנועת ידו מתפשטת בפעולה זאת וירידה היא לגבי עצמו' כחו כך בחי' אותיו' המח' והדיבור שמלובש בהן המדות והשכל ה"ז רק בחי' התפשטות כח השכל והמדות מעצמותם ממש וה"ז בחי' ירידה גדולה להם כמו המלאכה ממש ולכך נאמר וירא אלקי' את כל אשר עשה גבי י' מאמרות אעפ"י שאינן אלא בחי' דיבור כי בתוכן ירד אור החכ' והמדות בבחי' התפשטו' וה"ז נחשב בחי' עשי' לגבי עצמותם וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו' וכנ"ל וז"ש ששת27 ימים עשה ה' כו' פי' וי"ו ימים הללו הן בחי' ו"ק דז"א דאצי' כנ"ל והם עשו לשמים כו' מפני שמהן מקור הי"מ במחו"ד שנק' עלמין דאתכסיין ועלמין דאתגליי' כנ"ל וכמ"ש לאחזאה לאתנהגא בהון עלמין כו' וכנ"ל וד"ל. אך הנה כל בחי' ירידה זאת הייתה בוימ"ב אבל אח"כ נאמר וירא28 אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויכולו השמים כו' פי' אחר שכבר גמר בחי' ירידה הנ"ל שנמשלה למלאכה ממש ראה שכל אשר עשה בי"מ טוב מאד שהוא בחי' העלאת התענוג מכל אשר עשה כו' ואז נאמר ויכולו השמים כו' ויכל אלקים כו' לשון תענוג כמו כלתה29 נפשי כו' והוא הנק' שבת דמעלי שבתא שהוא בחי' או"ח כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו עד"מ אדם השובת ונח מפעולה ומלאכה גשמי' כך שביתתו

מט

מטרדת השכל וירידתו במדות ומחו"ד שהשכל והמדות חוזרים אל עצמותם ונק' נייחא דרוחא כו' וכמ"כ למעלה כתיב כי בו שבת כו' דהיינו שעלה בחי' הארת החכ' לעצמיותו וכמ"כ המדות כו' וזהו שרש ענין בחי' השבת למעלה שנק'30 נייחא דרוחא כמ"ש כי31 בו שבת וינפש כו' וע"כ הדיבור32 אסור בשבת כמ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר כידוע לפי שגם בבחי' דיבור העליון יש בחי' שביתה כי בשבת הוא עליי' חכ' שבדיבור לגבי עצמות אור אבא שנק' מלכא עילאה כו' ואז לאו33 אורחא דמלכא לאשתעי במילי' דהדיוטא שהן י' מאמרות יהי אור תוצא הארץ וכיוצא דגם שיש בהן בחי' חכ' ג"כ כמ"ש כולם בחכ' עשית אבל הרי כלא חשיבי לגבי עצמות החכ' כשמדבר דברי ח"ע עד"מ המלך שמדבר דברי חכמתו העצמי' שהן דברים עליונים הרבה מדברים שמדבר להנהגות המדינה הגם שהמה ג"כ עפ"י החכ' כו' (וגם בד"ת בקושי34 התירו כמ"ש במ"א וד"ל).

ובכ"ז יובן מה שלא נזכר שם הוי' בכל וימ"ב אלא שם אלקים דוקא כמו ויאמר אלקים כו' עד שגמר כל מלאכתו וקידש את השבת כתיב אלה35 תולדו' השמים כו' ביום עשות ה' אלקי' כו' דהיינו אחר ויכולו שהי' בחי' או"ח הנק' נייחא דרוחא כנ"ל לפי ששם אלקי' הוא בחי' נרתק ומגן להסתיר ולהעלים אור דשם הוי' (שהוא בחי' חו"ב שמלובשי' במדות דאצי' כנ"ל והן ד' אותיו' דהוי' י"ה חו"ב ו"ה מדות ודיבור כידוע) והיינו כל וימ"ב שנבראו העולמות מאין ליש מבחי' דיבור שהוא ע"י צמצום דשם אלקים דוקא אבל שם הוי' הוא עצמו' אור א"ס שמיוחד עם מדותיו כמ"ש דאיהו וחיוהי חד כו' כנ"ל וע"כ נאמר אני הוי' לא שניתי כו' כנ"ל לא נתגלה בוימ"ב רק אחר שגמר המלאכה והי' בחי' נייחא דרוחא שהוא בחי' עצמו' המדות וחו"ב כמו שהן מיוחדי' בעצמו' המאציל כנ"ל אז נזכר שם הוי' (ומ"ש ביום עשות ה' אלקים כו' לפי שבהעלם עכ"פ הי' מלובש שם הוי' באלקי' כל וימ"ב רק שבשבת נתגלה שם הוי' וכמ"ש שבת להוי' כו' וד"ל).

והנה כתיב אשר36 ברא אלקי' לעשות וארז"ל לעשות37 לתקן כו' וכמ"ש באדה"ר38 שהניחו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה39 זו רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה ל"ת כו' וכן ע"י בחי' התשובה יש בחי' תיקון לי' מאמרות שבכל ששת יומין דחול כי כל שבת הוא שבת בראשי' מאחר שמחדש בטובו בכל יום כו' כידוע והענין

נ

הוא כי הנה ארז"ל במקום40 שבע"ת עומדין כו' לפי שבע"ת מבטלים א"ע בבחי' ביטול רצון מלמטה למעלה בכל כחם לאהפכא41 חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' שזה הי' כונת המאציל בתחלת המח' שבחכ' כי סוף מעשה עלה במ"ת כו' וע"כ מזה ג"כ יבא בחי' אור חוזר מכל וימ"ב להיות קבלת התענוג למעלה מכל אשר עשה כמ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ומאד הוא בלי גבול ושיעור וכמארז"ל טוב42 זה מלאך חיים מאד זה מ"ה כו' וע"כ דוקא בהיפוך חשוכא לנהורא כו' ע"י בע"ת יהי' למעלה ג"כ בחי' טוב מאד שהוא העונג הבלתי מוגבל כו' וד"ל וכמ"כ ע"י מעשה המצות בדברים גשמיי' דדצ"ח דנוגה שהוא ג"כ לאהפכא חשוכא לנהורא בסור מרע וע"ט כו' כידוע וז"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן כי ישראל עושין את השבת ע"י מעשה המצות שהן עושין כל ו' ימות החול כו'.

וביאור הדברי' הנה כתיב חכמות43 בחוץ תרונה ואמרו44 בזוהר חכמות תרי ח"ע וח"ת וביאור הענין הנה בחי' ח"ע הוא בחי' עצמות חכמתו ית' שנק' חכים45 ולא בחכ' ידיעה (ויש בזה ב' מדריגות הא' בחי' חכ' דאצי' שנק' ג"כ ח"ע לגבי התחתונים והב' בחי' ח"ס דא"א והוא ולא בחכ' ידיע' שנק' תעלומות חכ' כידוע) והנה ארז"ל נובלות46 חש"מ תורה פי' חכמה של מעלה הוא מ"ש חכים ולא בחכ' ידיע' הנ"ל ובחי' הנובלות הוא בחי' אור ושפע אור החכ' הנמשך למטה מטה בבחי' נובלות כדי לברר בירורי' דנוגה כי בחכ'47 אתברירו כידוע והיינו בחי' חכ' שבתורה שמתלבשת בדברי' גשמיי' להבדיל בין טמא לטהור וכיוצא בזה בכל מצות ל"ת וכמ"כ גם במעשה המצות עשה הרי נתלבשה החכ' במעשה גשמי' כמו במצות ציצית בצמר גשמי דטלית כו' ולמעלה הטלית הוא בחי' או"מ וכמ"ש לבושי'48 כתלג חוור כו' שהוא בחי' סוכ"ע הכללי והחוטין הן ל"ב נ"ח כו' וכמ"ש במ"א בפ' ציצית ועד"ז בשאר המצות כמו אבני האפוד והחושן תרשיש שהם וישפה כו' אבנים גשמיי' ונחקק בהן שמות י"ב השבטי' וכאשר ישא אותם אהרן כתיב ונשא49 אותם אהרן לפני ה' כו' לזכרון כו' ולמעלה רומזים לבחי' אורות עליונים שעי"ז בחי' אהרן כה"ר דלעילא ימשיך מקור החסדים מלפני עצמות המאציל כו' ולמטה נתלבשה חכ' זו באבנים גשמייי' ובמעשה גשמי' דחשן ואפוד וכה"ג יובן בכל מעשה המצות וע"כ נק' בחי' חכ' זו שנתלבשה למטה במעשה המצות בשם חכ' תתאה והוא בחי' חכ' שבמל' דאצי' שמתלבשת בעולם הנפרד לאהפכא חשוכא לנהורא כו' שהוא ענין

נא

בירורי' והעלאות דנוגה מדברים גשמיי' והוא מ"ש חכמות בחוץ תרונה בחוץ דוקא דהיינו בבחי' נוגה דעשי' שנק' חוץ כמ"ש אמצאך50 בחוץ אשקך כו' והיינו בדברי' גשמי' דמעשה המצות בין בסו"מ דל"ת בין בוע"ט דמ"ע (ומ"ש חכמות שתים לפי שח"ע יורדת בהתלבשות בח"ת להתלבש במצות מאחר שנק' נובלות חש"מ וע"כ אמר דשתי החכמות בחוץ תרונה כו' וד"ל). והנה כתיב ראשית51 חכ' כו' פי' ראשית בתי"ו מורה על בחי' נוק' כי ראש הוא לשון דכר וראשי' לשון נוק' והיינו מפני שהחכ' נק' בחי' מקבל לגבי עצמיות המאציל וכמ"ש והחכ'52 מאין תמצא פי' מאין והעלם עצמות המאציל נמצאת החכ' מאין ליש בדרך53 עילה ועלול ויובן זה עד"מ ממה שאנו רואים שכאשר ישכיל אדם ויחדש איזה שכל וסברא חדשה הנה יתענג בנפשו מאד עד שהוא מלא תענוג ושמחה כמו שמצינו בר'54 אבהו שצהבו פניו מפני שמצא תוספת' חדתא כו' והנה מזה אנו רואים שבחי' העונג שבנפש הוא למעלה מבחי' שכל זה שחידש כי העונג שבנפש הוא מקור מוצא להשכלות השכליות וכידוע דיסוד המים הרוחניי' שבמוח ששם משכן העונג הזה הוא מקור כח המשכיל המחדש חידושי חכ' מאין ליש כו' וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל.

וככה יובן למשכיל למעלה בבחי' ח"ע שנאמר בה והחכ' מאין כו' שלזה הטעם היא בחי' מקבל להיותה נמשכת מבחי' עונג העליון שלמעלה מן החכ' כמובן ממשל הנ"ל (והוא בחי' גבורה דע"י שמתלבש בח"ס שנק' משכיל ואז נק' מעיין דחכ' המתגבר להמציא חדשות כמ"ש במ"א) וזהו פי' ראשית חכ' שהחכ' נק' ראשית בחי' נוק' בחי' מקבל ובחי' עונג העליון מקורה נק' ראש בחי' דכר המשפיע לחכ' מאין ליש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא ואותיות ראש הוא אותיו' אשר שהוא ג"כ לשון תענוג כמו באשרי55 כו' (וזהו אהי' אשר אהי'56 כי שם אהי' בכתר שהוא בחי' עונג העליון שנק' עתיקא כידוע) וזהו ענין ברכות המצות בא"י אשר קדשנו כו' פי' אתה ה' אלקינו הוא בחי' יחו"ע דחו"ב דאצי' מלך העולם הוא בחי' יחו"ת דמל' דאצי' ובכולם נמשך מבחי' אשר שהוא בחי' העונג העליון שבמצותיו שנק' רצה"ע כידוע וזהו אשר קדשנו במצותיו כו' וד"ל.

ומעתה הנה יובן מ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן שע"י התיקון בו' ימות החול במעשה המצות עושין ישראל ליום השבת כנ"ל כי הנה שרש בחי' השבת הוא בבחי' החכ' כנ"ל בענין השביתה דשבת שהוא בבחי' החכ' ולזה הטעם הדיבור אסור בשבת כי סיג לחכ' שתיקה שהשתיקה מורה על היות השכל טרוד בפנימי' חכ' וע"כ אמרו סייג57 לחכ' שתיקה כו' וז"ש ממצוא חפצך ודבר דבר כו'

נב

כנ"ל וכ"ז מפני שהשבת שרשו בבחי' פנימית אור החכ' כמ"ש וביום58 השביעי קודש לה' וכל קדש הוא בחכ' ואמנם הנה ע"י מעשה המצות בימות החול הרי ממשיכין בחי' עונג העליון בחכ' כנ"ל ואז נק' החכ' עדן לפי שמקבלת מבחי' עונג העליון כו' וכמ"ש ונהר59 יוצא מעדן להשקות את הגן ולשון עדן הוא ענין קבלת עונג והיינו מה שהחכ' מקבלת עונג מעונג העליון כנ"ל בפי' אשר קדשנו במצותיו שזהו ע"י המצות דוקא ולכך ארז"ל דיפה60 שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי חיי העוה"ב הוא מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה בעדן עליון דחה"ע ועדן התחתון דח"ת אבל הרי ע"י מעשה המצות נמשך בחי' עונג העליון עצמו שלמעלה מבחי' העונג שבחכ' שנק' עדן שאינו אלא עונג פרטי והארה בעלמא מעצמו' העונג העליון הנק'61 שעשוע המלך בעצמותו כו' וד"ל ולפ"ז יובן ג"כ דמעשה המצות בחול שממשיכין לבחי' העונג העליון בעצמו הנה מזה יבא בחי' המשכת עונג גם לבחי' חכ' שהוא בחי' השבת כנ"ל וזהו שאמר לעשות לתקן שע"י תיקון המצות בימות החול נעשה יום השבת להיות גם בו המשכת עונג העליון כמ"ש וקראת62 לשבת עונג כו' וד"ל.

וזהו זכור את יום השבת לקדשו כו' זכור עם י"ה עולה רמ"ח מ"ע ואע"ג דשבת מיקדשא וקיימא מוימ"ב כמ"ש ויקדש אותו ולא תלי' בישראל מ"מ ע"י מצות שישראל עושין בחול עושין ליום השבת כנ"ל בבחי' המשכת העונג העליון וז"ש לקדשו בקדושת העונג העליון העצמי (ומ"ש ויקדש אותו היינו רק בהארת עונג פרטי כמו שנק' עדן כו'). ולהבין ההפרש בין זכור לזכרי כנ"ל וגם ענין זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו' כנ"ל הנה יש להקדים עוד מ"ש ששת63 ימים תעבוד כו' פי' תעבוד כל עבודה הוא בחי' תיקון כמו עורות64 עבודי' כידוע וגם כאן בוי"ו ימוה"ח העיקר הוא בחי' התיקון לתקן ולברר בירורי נוגה ע"י המצות מעשיו' שנעשי' בדברי' גשמיי' דנוגה וכל ענין התפלה בחול אינה אלא בחי' העלאה ובירור מכל אשר נפל בנוגה כמו בעסקו במו"מ ביגיעת נה"ב כו' שיעלה הכל לה' באמצעות התפלה שהיא בחי' העלאה ע"י התפעלות האהבה שבלב ונק' התפעלות אהבה זו להפוך חשוכא לנהורא כו' בשם עבודה כמ"ש65 בזהר לית פולחנא כפולחנא דרחימותא כו' וז"ש ששת ימים תעבוד בפולחנא דרחימותא להעלות הכל מבירורי נוגה מלמטה למעלה וכל התפלות דחול עולין בשבת וזהו זכור עם י"ה להעלות מלמטה למעלה ליכלל בי"ה אבל בשבת הוא בחי' המשכה דזכרי עם ו"ה כו'.

נג

וביאור הדברים הנה ארז"ל ע"פ מה ה' שואל מעמך א"ת מה66 אלא מאה הן מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום כו' והענין הוא כי בחי' ההמשכה שנמשך מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע נק' בשם ברכה כי הוא בחי' הגילוי מן ההעלם וידוע בע"ח דבחי' ע"ס דאצי' כאו"א כלול מי"ס שהן מספר מאה ע"כ הן מספר מאה ברכות שחייב אדם לברך ולהמשיך מבחי' סובב לממלא וזהו א"ת מ"ה שהוא בחי' ממכ"ע אלא מאה פי' כי בחי' ממכ"ע הוא בחי' מל' דאצי' שנק' אחת כמ"ש אחת67 היא יונתי כו' ומספר אחת לגבי ע"ס דז"א דאצי' שכלולים כאו"א מי' שנק' ק' ברכות ה"ז רק חלק א' ממאה שנק' תרומות מעשר דהיינו מעשר מן המעשר וז"ש תרומות68 הוי' שהוא מעשר מן המעשר (כי69 בחי' הוי' דז"א כולל מאה ברכות כנ"ל ומבחי' המלכיות דז"א נבנה בנין הנוק' כמ"ש בע"ח דמבחי' מל' שבחסד דז"א נבנה בחי' חסד שבמל' ועד"ז כל בנין ע"ס דנוק' וא"כ בחי' ע"ס דמל' היא חלק העשירית דז"א וכמ"ש שנק'70 עשיראה דכולהו כו' ובבי"ע אין ההמשכה מבחי' מל' רק חלק העשירית שהוא בחי' מל' שבמל' וזה החלק נק' מעשר מן המעשר לגבי ז"א וז"ש תרומות הוי' וכמ"ש71 בזהר פ' תרומה בפי' ויקחו לי תרומה מאי תרומה ארמותא כו' והיינו תר"ו מ"ה לרומם לבחי' מה שהוא בחי' המל' אך א"ת מ"ה אלא מאה ברכות דז"א וכתיב העשירי72 יהי' קודש לה' כי בבחי' ההעלאה מלמטה למעלה שנק' תרומה ארמותא כו' הרי בחי' המל' נק' כתר כידוע שבבחי' א"ח הכתר הוא מל' כו' ולכך נק' המל' אחת בלשון חשיבות המעלה על כל ס' מלכות ופ' פלגשים שכולן בבחי' ז"א כידוע דששים מלכות היינו בחי' ו"ק דז"א שכלולים כאו"א מי' כו' אך אחת היא יונתי כו' וכמ"ש רבות73 בנות עשו חיל כו' ואת עלית על כולנה כו' ולכך נק' בשם תרומת הוי' כו' (וענין74 תרומה גדולה של ישראל הוא תרי ממאה להיות כי מת"ת דאימא כתר א' לזו"נ ויש נ' שערים בבינה ובחי' תרומה א' מחמשים לזו"נ הוא תרי ממאה כי ה"ח וה"ג דבינה הן מאה שערים כמ"ש ביצחק וימצא75 מאה שערי' כו' אבל תרומת מעשר דלוי לכהן הוא בבחי' א"ח דמל' כו' ע"כ הוא חלק א' ממאה אך א"ת מה אלא מאה וד"ל).

והנה וי"ו יומין דחול הוא בחי' ההעלאה מלמטה שנק' תרומת מעשר כו' והיינו פי' זכור עם י"ה שעולה רמ"ח בבחי' ההעלאה ליכלל בי"ה דשם הוי' כנ"ל אבל תכלית הכונה בהעלאה זאת הוא בשביל המשכה אח"כ לברך ק' ברכות דע"ס דאצי'

נד

ולהמשיכן למטה בבי"ע וכמ"ש א"ת מה אלא מאה כנ"ל והיינו בחי' זכרי עם ו"ה שעולה רמ"ח ג"כ אבל הוא בבחי' רמ"ח אברי' דמלכא דז"א ונמשכין למטה והוא ענין וי"ו שנמשך לה"א שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה כידוע (אבל זכרי עם י"ה עולה רנ"ב והן רנ"ב76 אברי' דנוק' דהיינו צירי' ודלתות כו' שהן ד' אברי' הנוספי' על רמ"ח שנבנו מבחי' או"א שבאותיו' י"ה וכמ"ש ויבן77 ה' אלקים את הצלע וכתיב באר78 חפרוהו שרים כו' אך זכרי עם ו"ה הוא בשביל המשכת בנין הנוק' באו"כ להיות בבחי' פרצוף שלם דומה לקומת ז"א כו' וד"ל וההפרש בין זכור לזכרי היינו שהוי"ו דזכור הוא בחי' ו"ק דמל' שמקבלת מז"א אבל זכרי ביו"ד היינו י"ס דאבא הכלולים בז"א וכמשמעות הפשוט זה שמי לעלם וזה זכרי לדור ודור שהוא בחי' הזמן שבנוק' וד"ל) וזהו ענין המצות שהן רמ"ח והוא בבחי' ו"ה וגם זהו ענין המשכות התורה דאוריי' מח"ע נפקת והוא יו"ד דזכרי ונמשך למטה בדיבור העליון וכמ"ש ודברי79 אשר שמתי בפיך כו' וכמ"ש על שמאי והלל דאלו80 ואלו דברי אלקים חיים כו' והיינו ו"ה קול ודיבור דתורה וזהו ג"כ שרש ענין השבת שהוא בחי' החכמה שהוא יו"ד דזכרי ונק' זכרון למע"ב כו'. וזהו זכור את יום השבת לקדשו, פי' (חסר81).


1) זכור את יום השבת: נדפס בשינוים בתו"א יתרו סט, ג. ובארוכה בתו"ח שמות ח"ב רסד, א. הערות וקיצורים נדפסו באוה"ת יתרו ע' תתקמה (וראה שם ע' תתקכה). שם כרך ז' ע' ב'תרצ-ב'תשטו. וראה עוד בארוכה סה"מ תרכ"ז ע' קכה (ובהוצאה הקודמת ע' קטו), ובהמ"מ שם.

2) זכור את יום השבת לקדשו: שמות כ, ח.

3) שמור את יום השבת: דברים ה, יב.

4) דזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו: ר"ה כז, א.

5) דשבת מיקדשי וקיימא: ביצה יז, א.

6) ויברך אלקים את יום השבת: ראה בראשית ב, ג.

7) וישראל הוא דקדשינהו לזמנים: ברכות מט, א.

8) אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם אתם אפי' שוגגין כו': ויקרא כג, ד ועוד. ר"ה כה, ב.

9) ושמרתם את השבת כי קודש הוא: שמות לא, יד.

11) ראשית חכ': משלי ד, ז.

10) ה' בחכ': משלי ג, יט.

12) וכל מקום שנאמר השמר פן ואל הוא מל"ת: עירובין צו, א. ובכ"מ.

13) זה שמי כו' וזה זכרי כו' דשמי עם י"ה גי' שס"ה: שמות ג, טז. זח"א כד, א ועוד. ת"ז בתחלתו. וראה בארוכה לקו"ת פקודי ג, ב.

14) דאנכי ולא יהי' לך בדיבור א' נאמרו: מכילתא יתרו כ, ח. שו"ע אדה"ז או"ח תצד, ח.

15) דמפי הגבורה שמענו: מכות כד, א.

16) וירא אלקים את כל אשר עשה: בראשית א, לא.

17) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

18) כי לא ראיתם כל תמונה: דברים ד, טו.

19) בראשית ברא אלקים: בראשית א, א.

20) ואיתא בזוהר אבא אמר לאימא שנק' אלקים עילאה: ראה זח"א כב, א.

21) דבמאמר א' יכול להבראות: אבות פ"ה מ"א. ובכ"מ.

22) כולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

23) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

24) לאו דאית לך צדק ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

25) דאיהו וחיוהי חד כו': ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

26) כי לא אדם הוא: שמואל-א טו, כט.

27) ששת ימים עשה ה': שמות כ, יא. ועוד. וראה הנסמן בסה"מ תש"ח ע' 272.

28) וירא אלקי' את כל אשר עשה. . ויכולו: בראשית א, לא ואילך. ובהבא להלן ראה ג"כ סה"מ תקס"ח ע' קנג. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתיא. לקו"ת בשלח ב, ב ואילך. ובכ"מ.

29) כלתה נפשי: תהלים פד, ג.

30) שנק' נייחא דרוחא: ראה ת"ז תי' וא"ו (כא, א). תי' כ"א (נד, ב). זח"א ע, א.

31) כי בו שבת וינפש: ראה בראשית ב, ג. שמות לא, יז.

32) הדיבור אסור בשבת כמ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר: שבת קיג, א ואילך. ישעי' נח, יג.

33) לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא: ראה זח"ג קמט, ב.

34) בקושי התירו: ראה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. ובסוף ס' היראה לר"י. תו"א תשא קיג, א. לקו"ת צו יא, ד. ובכ"מ.

35) אלה תולדות השמים: בראשית ב, ד.

36) אשר ברא אלקים לעשות: בראשית ב, ג.

37) לעשות לתקן: ראה מפרשי ב"ר פי"א, ו.

38) באדה"ר שהניחו בג"ע לעבדה ולשמרה: ראה בראשית ב, טו.

39) לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה ל"ת: ראה זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב.

40) במקום שבע"ת עומדין: ראה ברכות לד, ב והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ט ע' 183. לקו"ש ח"ד ע' 361.

41) לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא: ראה זח"א ד, א.

42) טוב זה מלאך חיים מאד זה מ"ה: זח"א יד, א. וראה ב"ר ט, ה. ובכ"מ.

43) חכמות בחוץ תרונה: משלי א, כ.

44) ואמרו בזוהר חכמות תרי: זח"א קמא, ב.

45) חכים ולא בחכ' ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

46) נובלות חש"מ תורה: ב"ר פי"ז, ה.

47) בחכ' אתברירו: ראה זח"ב רנד. ב. ע"ח שי"ח פ"ה ועוד. מבו"ש ש"ה ח"א פ"ב. אגה"ק סכ"ח. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 206.

48) לבושי' כתלג חוור: דניאל ז, ט.

49) ונשא אותם אהרן לפני ה': שמות כח, כט.

50) אמצאך בחוץ אשקך: שה"ש ח, א.

51) ראשית חכ': תהלים קיא, י.

52) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

53) בדרך עלה ועלול: אוצ"ל: שלא בדרך עילה ועלול.

54) בר' אבהו שצהבו פניו: ראה ירושלמי שבת פ"ח ה"א.

55) באשרי: בראשית ל, יג.

56) אהי' אשר אהי': שמות ג, יד. וראה ג"כ ת"ז תל"ט. פרדס ערך אשר. אוה"ת דרושים ליוהכ"פ ע' א'תקצד, ובכ"מ.

57) סייג לחכ' שתיקה: אבות פ"ג מי"ג.

58) וביום השביעי קודש לה': ראה שמות לה, ב.

59) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

60) דיפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז: אבות פ"ד מי"ז.

61) הנק' שעשוע המלך בעצמותו: ראה עמק המלך ש"א. לקו"ת שה"ש כז, א.

62) וקראת לשבת עונג: ישעי' נח, יג.

63) ששת ימים תעבוד: שמות כ, ט. ועוד.

64) עורות עבודי': שבת מט, ב. ובכ"מ. וראה בהמ"מ לעיל ע' כג.

65) כמ"ש בזוהר לית פולחנא כפולחנא דרחימותא: זח"ג רסז, א.

66) מה ה' שואל מעמך א"ת מה אלא מאה: ראה דברים י, יב. מנחות מג, ב. וראה בהמ"מ לעיל ע' לא.

67) אחת היא יונתי: שה"ש ו, ח.

68) תרומות הוי': ראה קרח יח, כו. ועוד. ובכ"מ.

69) (כי: בהכת"י חסר סיום המוסגר.

70) שנק' עשיראה דכולהו: ראה זח"ג רנג, ב. ובכ"מ.

71) וכמ"ש בזוהר פ' תרומה: ראה זח"ב קמז, א.

72) העשירי יהי' קודש לה': ויקרא כז, לב.

73) רבות בנות עשו חיל: משלי לא, כט.

74) וענין תרומה גדולה של ישראל הוא תרי ממאה: ראה תרומות פ"ד מ"ג. זח"ב ר, א. זח"ג קפח, ב. ובכ"מ.

75) וימצא מאה שערים: בראשית כו, יב.

76) רנ"ב אברי' דנוק': ראה בכורות מה, א.

77) ויבן ה"א את הצלע: בראשית ב, כב. וראה זח"א כח, א.

78) באר חפרוה שרים: ראה במדבר כא, יח.

79) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

80) דאלו ואלו דברי אלקים חיים: עירובין יג, ב.

81) (חסר): כן רשום בהכת"י.