קול דודי הנה זה בא

נד

בעזר"ה פ' ויקהל

קול1 דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכו' דומה דודי לצבי2 כו' וי"ל שינוי לשון שבהרים נאמר לשון דילוג ובגבעות נאמר לשון קפיצה. והנה הענין הוא דבחי' דילוג זה קאי על יצי"מ דכתיב ופסח3 ה' על הפתח דפסיחה זאת ג"כ דילוג הייתה והיינו כענין שארז"ל4 דזמן השעבוד גלות זה של מצרים הי' צריך להיות ד' מאות שנה אך דילג ה' והוציאם לזמן רד"ו שנה כו'. אך י"ל שינוי הלשון דבכאן אמר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכאן אמר ופסח ה' על

נה

הפתח ולכאורה לא יש שייכות דליגה על ההרים והגבעות לדילוג ופסיחה על הפתח. אך הנה י"ל עוד מה שאנו אומרים בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם כו', ולכאורה יש כאן קושי' גדולה וחזקה דהא מצות אכילת מצה בלילה הראשון שהיא חובה היינו משום שנאמר על5 מצות ומרורי' יאכלוהו והוא חיוב אכילת מצה עם הקרבן פסח שהקריבו כידוע ומה שנאמר ויאפו6 את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים כו' דהיינו מ"ש לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם כו' הי' זה אחר חצות הלילה שכבר אכלו הפסח עם מצות ומרורים קודם חצות ובצק זה שהוציאו עמהם הוא מצה אחרת שלשו אחר חצות ולא הספיק להחמיץ כי גורשו ממצרים ואפו אותה בדרך וכמ"ש וישא7 העם את בצקו טרם יחמץ כו' צרורות בשמלותם על כתפם (ומכאן יש ללמוד דבצק שאינו עוסק ביד בטלטול אלא מונח בלי טלטול אינו בא לידי חימוץ גם יותר משיעור מיל שהרי הלכו יותר משיעור מיל בבצק שצרור בשמלותם על כתפם) וא"כ יש להפליא מאד על מה שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים ע"ש שלא הספיק בצקת כו' הרי מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות היא לשם חובה לאכול המצות עם הפסח ואין זו מצה שלא הספיק בצקת כו' שהיא הייתה נאכלת בדרך אחר חצות כנ"ל, וא"א לומר דמצה אחת היא שהיו צריכים לאכול עם הפסח אך כי גורשו ממצרים כו' ולא הספיק להחמיץ כו' ואפוה בדרך ואכלוה עם הפסח דזה אינו דהא ידוע דאכילת8 הפסח אינו אלא עד חצות לילה בלבד.

אך9 הנה האמת הוא דשני מיני מצות10 היו הא' מצה שאכלו קודם חצות עם הפסח לשם מצוה ומצה שני' עשו אחר חצות לצידה לדרך ולא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם וגאלם וכמ"ש ויאפו את הבצק כו' וכדלעיל אך אעפ"כ יכולים אנחנו לומר מצה זו שאנו אוכלים הוא ע"ש שלא הספיק בצקת כו' אעפ"י שמצה זו שאנו אוכלי' היא לשם מצוה כמ"ש על מצות כו' בערב תאכלו מצות כו' לפי שמצה זו שלנו יש בה אותה המדריגה שהי' במצה שלהם שלא הספיק להחמיץ כו' כי הנה יש ב'11 מיני מצה הא' מצה שצריכה שימור מן החמץ וכמ"ש ושמרתם את המצות כו' כידוע והב' שאינה צריכה שימור מצה שנילושה ביין ושמן ודבש הנק' מצה עשירה כידוע וכמו ב' מיני מצות הללו הי' גם אז בזמן יצי"מ שהרי ודאי מצה שאכלו עם הפסח הי' שמור מן החמץ אך מצה השני' שלשו אחר חצות אחר שלא הספיק להחמיץ כו' ה"ז כמו מצה עשירה שא"צ שימור ומטעם שית' בעזר"ה ואותה

נו

המדריגה במצה זו השני' שלא הספיק להחמיץ כו' ישנה ג"כ במצה זו שאנו אוכלין לשם מצוה אעפ"י שצריכה שימור מן החמץ מטעם שית' בעזר"ה.

אך תחלה יש להקדים ענין א' הידוע בפי' מארז"ל דעד12 שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו הוא בחי' התגלות אור בלבד מן העצמות דהנה בחי' השפעה והמשכה שנמשך מא"ס ב"ה להוות העולמות אבי"ע כו' אינה בחי' המשכה עצמי' מעצמותו ומהותו כלל וכלל אלא רק בבחי' זיו ואור בלבד כמשל זיו השמש13 כידוע או כמשל אותיות המח' מן השכל שאינו אלא בחי' גילוי העצמות כידוע, ועיקר הענין הוא משום דאין התגלות אור וזיו פועל ועושה שום שינוי כלל וכלל בהעצמות עד"מ זיו השמש איננו פועל שינוי כלל בעצם השמש וכן אותיות השכל בעצם השכל וגם שיפסיקו במסך ולא יתפשט האור יותר לא יעשה שינוי כלל בעצם השמש (וגם לא יעשה ויפעול שינוי כלל באור המאיר ג"כ כי בעצם הזיו לא יהי' שינוי אם מאיר בי' חלונות או בפחות או בזכוכית אדומה או לבנה וגם שהאור בזכוכית אדומה אדום הוא ובלבינה לבן הוא זה השינוי אינו בעצם האור כלל רק הכלי שהיא הזכוכית מראה באור אותו הגוון כו' וכמ"ש במ"א) וכך למעלה כתיב בעצמות א"ס ב"ה אני14 ה' לא שניתי פי' אני בעצמותי אינו פועל בבחי' גילוי אורו שום שינוי כלל וכלל (וגם לא באורו וזיוו כידוע בע"ח דגם בחי' אא"ס הנק' מל' דא"ס למעלה מכל ההשתלשלו' דאבי"ע ונוגע לכולם בשוה) ומזה הטעם נק' בחי' השפעה זאת בחי' שם עד"מ שם האדם שאינו נוגע לעצמותו כלל כידוע ומבואר בכמה מקומות, וגם נק' השפעה זאת בשם מלך כי בחי' המלוכה ג"כ אינו אלא ענין התגלות והתפשטות שם המלך על המדינה ולא מבחי' עצמותו כלל רק שנק' שם מלכותו עליהם כמבואר בכמה מקומות, וז"ש יהללו15 את שם הוי' שם דוקא, ומ"ש כי הוא ציוה ונבראו ולא אמר ציוה ובראם כי נבראו משמע ממילא ומאליו הענין מורה על היות שאין ההמשכה מבחי' עצמות א"ס כלל כנ"ל רק בבחי' אור וזיו שנק' שם ומלכות כנ"ל אבל פי' בראת משמע שעצמותו בראם ועד"מ אדם שחושב בעיון על איזה דבר מה דגם שאינו מתפשט מעצמותו רק אותיות המח' שאינו אלא בחי' גילוי העצמות בלבד מ"מ יוכל להיות גם מבחי' עצמותו במח' זו כאשר הוא מעיין בכל לבבו ושכלו וכו' עד שא"א לו לחשוב דבר אחר בשעה זו א"כ הרי כל עצמותו מתלבש במח' זו אבל לא כן הוא למעלה דגם שכל ההשתלשלות נמשך רק מבחי' אור וזיו שנק' אותיות מח' או אותיו' הדיבור מ"מ לא נתלבש כלל מבחי' עצמות א"ס באותו16 מח' כמ"ש כי17 לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וגם בחי' מח' אחת שעלה ברצה"פ להאציל ולברוא כו' אין זה נוגע לעצמותו כלל וא"כ הרי התהוות אצי' ובריאה כו' ממח' א' הנ"ל באה מאליה וממילא כמו שאותיות מח' של אדם בלתי התלבשות עצמותו בהם באין ממילא כו' וכמו זיו השמש שמאיר ממילא וא"א

נז

לומר שהשמש הוא אשר ממשיך ומשפיע זיו ואור אלא שהזיו ממילא הוא בא כידוע וכך למעלה בחי' אא"ס ממילא ומאליו הוא בא בהיותו בלתי התלבשות העצמות כנ"ל וא"כ התהוות האצי' והבריאה כו' ג"כ ממילא ומאליו נאצלו ונבראו כו' להיות כי אין שפע זאת נמשכת מעצמות כלל ולכך אינה פועלת שום שינוי כלל בעצמות כנ"ל וזהו שאמר ונבראו ממילא ולא אמר ובראם ולא18 שבאמת הבריאה היא ח"ו ממילא ומאליו כי חלילה מלחשוב כן אלא הוא ית' הוא בורא ע"י רצונו כמ"ש19 בע"ח כשעלה ברצונו ור"ל בעצמותו דוקא ובלעדו לא יהי' דבר אלא שהכוונה שהוא ית' מאיר וממשיך הארה ממנו להחיות העולמות באופן שהארה זו נערכת לגבי עצמותו ית' כמו הארה שמאירה ממילא מהמאור ולכן אין ההארה פועלת שינוי בעצמותו ח"ו כי היא כמו אור השמש שמאיר מהשמש שאינו נוגע ההארה הזאת להשמש לפי שמאיר ממילא, ולמעלה אם שאינו ממילא רק ברצון ובחירה מ"מ לענין זה הוא כמו ההארה שמאיר מהשמש שהוא ממילא ואינו פועל שינוי בשמש וכך הארה זו אינה פועלת שינוי ולפיכך יתכן ע"ז לשון ונבראו להראות כוונה זו וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מה שאנו או' אתה הוא עד שלא נבה"ע ולא אמר עד שלא בראת כו' כי בראת משמע שנמשך הבריאה מן העצמות (ובנוסחות20 ראשונים כתוב עד שלא בראת אבל הנכון יותר כנוסח שלנו מטעם הנ"ל), וזהו ג"כ מארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' עד שלא נברא ממילא ע"י בחי' גילוי אור וזיו כנ"ל הי' הוא ושמו בלבד פי' האור הי' נכלל בעצמות (כי אין ענין אור זה ממש כאור השמש להיות הכרחי בהארה זו שא"כ הי' ההשתלשלו' בבחי' חיוב המציאות שזהו ענין הקדמות כידוע אלא אור זה האיר ברצון ותחלה הי' כלול בעצמות) וזהו הוא שהוא עצמותו ושמו בחי' גילוי אור הכל הי' בבחי' אחה"פ שבעצמותו שנק' בלבד כמ"ש אין21 עוד מלבדו כו' וד"ל וזהו פי' מלכותך22 מכ"ע כי יש שני בחי' במלכות הא' מלכותך שהוא בחי' גילוי אא"ס עצמו כנ"ל בפי' הוא ושמו בלבד כו' והב' מה שמבחי' מל' דא"ס נמשך התהוות כל העולמות וז"ש מלכותך לנוכח להורות על בחי' גילוי העצמות ומבחי' מלכותך נמשך להיות מלכות כ"ע (כידוע דמבחי' מל' דא"ס נמשך ג"ר דא"ק ומבחי' מל' דא"ק נעשה ג"ר דע"י וא"א ועד"ז הולך ויורד מעילה לעילה עד בחי' מל' דאצי' שנעשה ע"י לבריאה וממל' דבריאה ע"י דיצי' וממל' דיצי' ע"י דעשי' כו') והיינו פי' מלך מלכי המלכים כמשי"ת דקאי על בחי' מל' דא"ס שנק' מלכותך שהוא מקור כל בחי' מל' שמעולם ועד עולם כו' וד"ל)23.

נח

והנה כ"ז דרך כללות ההשתלשלות אך דרך פרט הנה כתיב כל24 הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שיש ג'25 עולמות בי"ע שהן מחדו"מ כידוע וההפרש ביניהם הנה עולם הבריאה הוא עולם הנשמות כמו ג"ע העליון שנהנין מזיו כו' והנשמות שרשם בבחי' אותיו' המח' כמארז"ל ישראל26 עלה במח' שהוא בחי' יש מאין כמו עד"מ שאנו רואים התהוות אותיו' המח' מן השכל בא מאין ליש כי בהשכלת המושכל עצמו עדיין אין שם אותיות כלל ונתהוו מן ההעלם לגילוי מאין ליש וכנ"ל בפי' כי הוא ציוה ונבראו כו', ועולם היצי' היינו עולם המלאכים שהן נמשכים מבחי' דיבור כמ"ש וברוח27 פיו כל צבאם וכמארז"ל כל28 דיבור ודיבור שיצא כו' ועד"מ אותיות הדיבור שמתהווי' מאותיו' המח' כי א"א לדבר רק מה שחושב כידוע (וכמ"ש29 בע"ח דעקבי לאה נכנסי' תוך ראש רחל כו') והיינו כמו הצורה לחומר ההיולי שמגלה העלמו כך הדיבור מגלה את המח' ולכך נק' עולם היצי' וכמ"ש יצרתיו וכידוע שהוא בחי' יש מיש מן המח' שהרי אין כל חדש בדיבור כו' משא"כ אותיות המח' שלא היו במציאות תחלה במושכל עצמו כי ע"כ נק' יש מאין וכמ"ש במ"א וד"ל וע' שרים דעשי' שרש דצח"מ דעשי' ע"ז נאמר אף עשיתיו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. וזהו שארז"ל שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה כו'. דהנה מבואר למעלה בפי' מלכותך מכ"ע דבחי' מל' דא"ס עצמו נק' מלכותך והיינו מארז"ל דהי' הוא ושמו בלבד שהוא בחי' גילוי וזיו עצמותו ית' ואח"כ נמשך הארה להוות כל העולמות שנק' מלכות כ"ע וגם כאן מ"ש מלך מלכי המלכי' היינו בחי' מל' דא"ס עצמו ומלכי המלכים הוא מ"ש מלכות כ"ע וז"ש לך30 הוי' הממלכה כו', כי31 לה' המלוכה וכיוצא, וכאשר נגלה עליהם מבחי' מל' דא"ס עצמו שלמעלה מבחי' ההשתלשלו' אזי יצאו ממצרים כי ענין יציאת מצרים הוא לצאת מן המיצר והגבול שנמשך מבחי' הצמצום כידוע דכל התהוות עולמות יש מאין הוא בא ע"י בחי' הצמצום דשם אלקי' המסתיר ומעלים עצמות אלקות בין באצי' בין בבריאה וע"כ מתהווה בחי' גבול ומדה ג"כ בנבראים כמו המלאכים והעולמות שהן באין בבחי' גבול מהלך32 ת"ק שנה וכיוצא וכן33 בס"י אמר בשיעור קומה של יוצר בראשי' בבחי' היצי'34 אמר שיעור רל"ו אלפים פרסאות כו' וגם בעולם הנשמות יש גבול ושיעור לכל נשמה במעלה ומדריגה שהרי כל35 צדיק נכוה

נט

מחופתו של חבירו כו' כי כל ההשתלשלו' באה בבחי' הצמצום הנק' קו המדה וכמ"ש מי מדד בשעלו מי36ם כו' וכידוע שהוא בחי' הקוה"ח שנמשך מעצמות אא"ס אחר הצמצום אבל בזמן יצי"מ הרי נגלה עליהם מבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון הנק' מלך מלכי המלכי' כנ"ל אזי ממילא יצאו כל העולמות מבחי' המיצר והגבול דקו המדה הנ"ל בהגלות נגלות עליהם אור עצמות א"ס שלמעלה מכל ההשתלשלות וד"ל.

ב) ומ"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה כו' הנה הבצק הזה הוא אשר הוציאוהו ממצרים אחר חצות ואפוהו בדרך כנ"ל והוא אשר לא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם כו' אבל מצה הראשונה שאכלו קודם חצות עם הפסח כנ"ל לא אמרו בו שלא הספיק להחמיץ כו' אלא שהי' נשמר מן החימוץ בידי אדם כמ"ש ושמרתם את המצות כנ"ל. והענין הוא כי הנה כדי שיוכלו לקבל בחי' גילוי גדול זה דמל' דא"ס שלפני ההשתלשלות הוצרכו שיאכלו מצה שנשמרת מכל חימוץ כי ענין המצה37 נק' בזוהר מיכלא דמהימנותא פי' ע"י המצה נמשך בהם בחי' הדעת וההכרה באא"ס עצמו כמ"ש דע38 את אלקי אביך כו' וידעת39 היום כו' כמו התינוק40 שאינו יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא והוא לפי שבחי' הדעת וההכרה הזאת להכיר את אביו עד שיודע לקרותו אבא כמו ידע41 שור קונהו כו' תלוי בטעם דגן דוקא להיות שהלחם הוא בבחי' חכ' שהרי עד שלא טעם לחם אלא יונק חלב משדי אמו עדיין אין בו דעת להכיר את אביו לקרותו אבא ומשטעם לחם יודע לקרותו כו' א"כ הרי נראה בחוש שע"י טעם דגן יתהווה בתינוק בחי' הדעת וכך ע"י המצה מתהווה בנה"א בחי' הדעת וההכרה באור א"ס (רק שעדיין אינו משיג בהשגה גמורה כמו התינוק שאינו רק מכיר לאביו בהכרה לבד ולא שיודע אותו בטוב טעם ושכל כו' כך המצה נק' לחם עוני בבחי' הקטנות והוא בחי' קטנות דאבא כמ"ש בפע"ח וכמבואר במ"א). והנה בחי' מצה זאת היא צריכה שימור מן החימוץ מאד כי ענין החמץ והשאור ידוע שהוא בחי' ההגבהה וההתנשאות שנק' גסות הרוח וחוצפא42 שנק' מלכותא בלא תגא כו' שממנו מקור הקליפות כמ"ש אם43 תגביהי כנשר כו' ונק' אבי אבות הטומאה כי פי' אבות הטומאה הן חו"ב דקליפה המולידים המדות רעות והתאוות כו' ואבי אבות הטומאה הוא בחי' הגסות כו' שהוא מקור כל רע ונק'44 בס"י עומק רע ולכן45 הוזהר מלהקריב כל שאור ומחמצת כו' וכמו ששנינו כל46 המנחות באות מצה חוץ מתודה ושתי הלחם כו', אך המצה היא

ס

היפך בחי' גסות דחמץ כי הרי אין בה הגבהה וניפוח כמו בחמץ וגם אין בה טעם מורגש כמו בחמץ להיות כי בחי' המצה הוא רק בחי' הביטול לבטל הרצון כמאמר בטל רצונך וכו' ובחי' ביטול רצון בא מצד בחי' השפלות מפני העדר הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע וע"כ אין במצה טעם מורגש כמו ביטול רצון שאין בו טעם אלא מפני שאמר ונעשה רצונו כו' ומזה הענין יובן משארז"ל בלע47 מצה יצא בלע מרור לא יצא דבעי' טעם מרור כו' אבל במצה לא בעינן טעם כלל וד"ל.

ונמצא מובן מזה שבבחי' השפלות דביטול רצון שבמצה ממילא יבא מזה בחי' ביעור הרע מכל וכל לאכפי' לסט"א כו' שנק' ביעור חמץ וכמ"ש ובערת48 הרע מקרבך, ולהיות כי אין ביעור הרע אלא בבחי' גבורו' ודינין כמשארז"ל לעולם49 ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' ע"כ יש בפי' מצה לשון כעס ומריבה כמו הן50 לריב ומצה כו' כי51 ינצו כו' כי צריך ללחום במריבה לבטל היש דגסות שהוא מקור כל רע כנ"ל וד"ל.

והנה כתיב על52 מצות ומרורים יאכלוהו שנכלל במצה זו ג"כ בחי' מרור אך במרור בעינן טעם מרור ואם בלע מרור לא יצא כנ"ל. והענין הוא כי א"א לבא לבחי' ביטול רצון מכל וכל דמצה כ"א ע"י בחי' המרירות שיתמרמר בנפשו ויטעום טעם מרירות על עוצם ריחוקו מה' אחד והטעם הוא כי הנה ידוע דהמרור יש להניחו באמצע הקערה להיותו בבחי' קו האמצעי שהוא בחי' הת"ת כידוע ולכאורה יש לתמוה שהרי המרור הוא בחי' מרירות וכעס ומריבה כנ"ל שבא מבחי' קו השמאל שהוא בחי' הגבורות כידוע, אך הענין הוא משום דע"י המרירות הזאת מתעורר למעלה בחי' ר"ר שהוא בבחי' קו האמצעי כי הרחמים הוא בחי' תפארת כידוע. וביאור הדברי' הנה ידוע דאין מדת הרחמים מתפשטת רק על דבר שהוא בבחי' שפלות גדולה מאד או ביסורים גדולים כמו עני ודל או מדוכה וחולה וכיוצא אבל על מי שהוא בהגבהה במדריגה עליונה כמו בעושר ובגדולה וכיוצא לא תתפשט עליו מדה"ר כלל, ונמצא שלעולם אין מציאות להתפעלו' מדת הרחמים כ"א כאשר עבר תחלה מדה"ד והעונש כמו על עני וחולה וכה"ג שעבר עליהם מדה"ד להשפילם בעוני ויסורים וכה"ג אזי ע"י מדה"ר יושפע עליהם חסד להקימם ולהעלותם כו' וא"כ הרי יש ברחמים הרכבה מב' מדות חסדי' וגבורו' והיינו הטעם שמדה"ר הוא בבחי' הקו האמצעי הכולל לחו"ג כו' וגם בענין המרור יובן שע"י טעם מרירות שיתמרמר בנפשו על עוצם הריחוק כנ"ל הנה בזה מעורר לבחי' ר"ר למעלה שכולל לחו"ג ויומשך מזה בחי' מצה הנ"ל לאכפי' לדינין ששרשם בחמץ שהוא מקור כל רע כנ"ל וד"ל.

סא

ובזה יובן ג"כ מה שאנו או' המלך53 המרומם כו' המתנשא מימות כו' אלקי עולם ברחמיך הרבי' רחם עלינו ולכאורה אין לשני דברים אלו סמיכות וקשר אם הוא מלך מרומם ומתנשא כו' ע"כ רחם ירחם כו', אך הענין הוא כנ"ל דאין הרחמנות רק לפי ערך השפלות והדלות כו' ולהיותו הוא ית' מלך המרומם לבדו דהיינו בחי' מל' דא"ס קודם הצמצום כנ"ל דכל ההשתלשלות כלא חשיבי לגבי עצמותו כי לא נמשכו רק מבחי' הארה בעלמא משמו כו' כנ"ל ע"כ ממילא יש מקום למציאות התפעלות רחמים רבים עלינו על היותינו רחוקים מאד כי לפי ערך הרוממות כך ערך השפלות ולכך כל מלך שמרומם ביותר יותר יש בו מדה"ר כידוע וד"ל. והנה בחי' מצה הנ"ל בבחי' ביטול רצון בלבד צריכה שימור שלא תבא לידי חמץ מיניקות החיצונים בהגבהה והתנשאות וז"ש ושמרתם את המצות כנ"ל וזאת המצה אכלו קודם חצות עם הפסח שהי' בבחי' אתדל"ת כדי לעורר אתעדל"ע שיתגלה עליהם מלך מלכי כו' שהוא בחי' מל' דא"ס ואז לא הספיק בצקת שלהם להחמיץ כו' והיא בחי' מצה השנית שאכלו אחר חצות והיינו בחי' הביטול שבא מלמעלה למטה מצד בחי' גילוי אור עצמות הא"ס וכמארז"ל במורא54 גדול זו גילוי שכינה כו' והוא בחי' ביטול אמיתי שלא יוכל לבא לבחי' הגבהה והתנשאו' כלל וא"צ שימור כלל, וע"כ לא היו צריכים לאכול מרור עם מצה זו השנית כי דוקא במצה הראשונה שלפני חצות היו צריכים לר"ר כדי שיוכלו לאכפי' כו' בבחי' ביטול רצון אבל מצה זו השנית הרי נגלה עליהם מלמעלה למטה באופן שא"צ שימור כלל ואין טעם מרור רק על הריחוק כמ"ש מרור55 זה שאנו אוכלים ע"ש שמררו המצרי' את חיי אבותינו פי' אבותינו הן בחי' המדות דקדושה שגברו עליהם מדות דנש"ט דמצרים ומיררו את חייהם כו' אבל בבחי' גילוי זה שאחר חצות ממילא יצאו מכל נש"ט וכמ"ש ועברתי56 בארץ מצרים אני57 ולא מלאך כו' וד"ל.

ג) וזהו קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו', דהנה פסוק זה מדבר על זמן יצי"מ דכתיב ופסח ה' על הפתח כו' כנ"ל, וזהו מדלג על ההרים כו' ופי' קול דודי הנה קול זה הוא בחי' המשכה נעלמת ולא המשכה נגלית כמו קול הדיבור שנק' קלא דאשתמע פי' שנגלה בדיבור המשכות המדות שבלב58 אהבה או יראה כו' אבל בחי' קול זה נק' קלא דלא משתמע בגילוי אלא הוא בחי' המשכה מן ההעלם בלבד ונק' קול59 גדול ולא יסף פי' שאין לו שיעור ומדה כלל כמו ויהי60 קול השופר הולך וחזק מאד וכל מקום שנאמר מאד הוא בלי שיעור וגבול, והענין הוא כי בחי'

סב

המשכות המדות בלב יש לו גבול ושיעור למטה בדיבור אבל כאן מדבר בבחי' ההמשכה מבחי' העלם העצמו' של המאציל ב"ה והוא בחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום שלמעלה מכל בחי' השתלשלות דע"ס דהיינו למעלה גם מרצון וחכ' כו' וכנ"ל בפי' נגלה עליהם מלך מלכי המלכים כו' מבחי' גילוי עצמות אא"ס ב"ה הוא הנק' קול גדול ולא יסף בבחי' א"ס ממש וד"ל, וזהו קול דודי בחי' קול גדול הנ"ל מדלג על ההרים בבחי' דליגה שלא כסדר ההשתלשלות עו"ע כמו עד"מ השתלשלות הדיבור מן המחשבה והמח' מן המדות והמדות מן השכל והשכל מלמעלה מן השכל שכ"ז הוא בחי' עו"ע שיש ערך ושייכות זע"ז כי בהכרח יש שכל למעלה מן השכל ואם לאו לא הי' נמשך שכל דוקא וכן יש מדות בשכל וא"ל לא היו נולדי' מדות משכל וא"כ ה"ז בחי' יש מיש לכך יש ביניהם ערך כו' וכמ"ש במ"א אבל אור הנמשך שלא בסדר השתלשלות עו"ע הוא בחי' יש מאין שאין ערך ביניהם כלל והוא דוקא בבחי' מל' דא"ס שאין לנאצלים ערך עמו וע"כ נק' בשם דילוג וז"ש מדלג על ההרים פי' הרים הן בחי' מדריגות עליונות שבאין ונמשכין מעצמות המאציל (וכמ"ש בצאת61 ישראל ממצרים כו' הים ראה וינוס כו' ההרים רקדו כאילים כו' מלפני אדון כו') ועד"מ הרץ במרוצה מדלג מהר אל הר לפי שההליכה קשה בין הר להר ובהכרח לדלג כי בדליגה יוכל להגיע מהר להר והנמשל מזה יובן שבחי' הארה הגדולה מבחי' עצמות אא"ס מדלג על ההרים העליונים מהר להר כדי לבא למטה ואין האור הולך בסדר המשכה להיותו למעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל וד"ל.

וזהו שארז"ל ובמורא גדול זו גילוי שכינה פי' כי מורא גדול היינו מצד עוצם ההתגלות כמו לעתיד דכתיב ובאו62 במערות צורים מפני פחד ה' כו' וכאן לפי שהי' בחי' גילוי שכינה שהוא בחי' מל' דא"ס נק' מורא גדול לפי ערך התגלות גדולת עצמות אא"ס שלגדולתו אין חקר וגילוי זה הי' כדי להוציאם ממצרים בלבד כמ"ש או63 הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי במסות כו' ובמורא גדול כו' וד"ל (ועוד64 יש לפרש מדלג על ההרים בזכות האבות65 שנק' הרים כידוע והיינו ע"י שאכלו פסח מצה ומרור שג' דברים האלה הן בחי' ג' קוין פסח בקו השמאל להיותו בחי' גבורות כמשי"ת בענין מקפץ על הגבעות כו' ומצה בקו הימין בחי' חכ' כו' ומרור בקו האמצעי כנ"ל וג' קוין הללו היינו בחי' חג"ת שהן האבות ובזכותם הוא מדלג כו' וד"ל. והנה בשיר השירים נאמר מדלג על ההרים לשון דליגה ובתורה נאמר ופסח ה' על הפתח והוא ג"כ ענין דילוג רק שבשה"ש אינו מבואר להיכן הוא מדלג רק שמבואר אופן הדילוג שהוא על ההרים והגבעות אבל בתורה מבואר לאיזה מקום הוא מדלג והיינו מ"ש ופסח ה' על הפתח שעל הפתח הוא פוסח ומדלג.

סג

וביאור ענין ובחי' הפתח היינו בחי' מל' דאצי' שנק' פתח ושער כמ"ש זה66 השער להוי' כו' וכמ"ש67 בזהר ע"פ והוא יושב פתח האוהל וכן ותשב68 בפתח עינים והיינו69 בחי' מלכות כ"ע שמהווה מאין70 ליש ממש כידוע ולהיותו בחי' התגלות לחוץ מבחי' אלקים בעולמות הנפרדי' מאין ליש ע"כ נק' פתח ושער שבו יוצאין לחוץ ובו נכנסים לפנים כו' וכאן שהי' בחי' דילוג מבחי' מל' דא"ס על ההרים העליונים שלפני האצי' הנה בתורה מבאר להיכן הי' הדילוג הזה לבחי' המל' דאצי' שנק' פתח ושער להוי' וז"ש ופסח ה' על הפתח לפי שנעוץ71 תחב"ס כידוע דהמל' הוא בחי' יראה תתאה קבלת מ"ש שזהו ראשית העבודה כמ"ש ראשית72 חכ' יראת ה' כו' ונק' תרעא73 לדרתא כו' ודחילו עילאה הוא בחי' מל' דא"ס שנק' מורא גדול, ובדילוג זה נמשך יראה עילאה ביראה תתאה שלא כסדר המדריגות דחילו ורחימא רחימו ודחילו וז"ש מדלג על ההרים שהן המדות אהבה כו' ויש בדילוג זה ב' פי' כנ"ל א' שמדלג בזכות הרים והב' שמדלג למעלה מן ההרים כו' וד"ל.

ד) מקפץ על הגבעות. הנה ההפרש74 אשר בין דליגה לקפיצה ידוע במשנה וגמרא שהדילוג הוא ברגל א' בלבד והקפיצה הוא ממקום למקום בשתי רגלים דוקא. וביאור הענין למעלה הנה האבות נק' הרים והאמהות75 נק' גבעות כמ"ש כי76 מראש צורים אראנו ומגבעות כו' וכן ארז"ל הרים אלו האבות כמ"ש שמעו הרים77 את ריב ה' כו' ופי' הדליגה על ההרים והקפיצה על הגבעות והן אבות ואמהות היינו בחי' אהבה רבה ויראה עילאה שנק' מורא גדול כי האבות שרשם הן בבחי' האה"ר שלפני האצי' (כמ"ש אשר78 נשבעת לאבותינו שהן ההרים עליונים חג"ת דאצי' מימי קדם מבחי' אה"ר שבעצמו' המאציל שנק' קדמון כו') והאמהות שרשם בבחי' יראה עילאה שבעצמות שנק' מורא גדול ובבחי'79 הדילוג הנ"ל שהוא בחי' המשכת מל' דא"ס שלפני הצמצום הי' בזה ב' מדריגות אוי"ר שהן שרשי האבות והאמהות שנק' הרים וגבעות כנ"ל, והנה בבחי' האה"ר הי' בחי' דילוג רק ברגל א' הימנית שהוא בבחי' החסד כמ"ש וימינו80 תחבקני אך בבחי' התגלות היראה עילאה שנק' מורא גדול הוצרך להיות בקפיצה בב' רגלים כי כדי שיהי' גילוי

סד

מורא גדול צריך להיות בב' רגלים וזהו הכלל דכל ירידה שלא לפי ערך אינו בא רק מבחי' האחרונה שהוא בחי' נו"ה שנק' רגלים כמ"ש והארץ81 הדום רגליו וכן כתיב ועמדו82 רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, והטעם להתגלות יראה עילאה שרש האמהות שצ"ל בקפיצה בשתי רגלים, הנה עפ"י פשוט אנו רואים שבנקל יותר לאדם להגיע לדביקות באהבה יותר משיגיע ליראה שבאה בקושי גדול כו' ושרש הדברים הנה הגם שלמטה האהבה גדולה מיראה אבל למעלה היראה גדולה מן האהבה ויובן זה בהקדים מה שיש להפלא לכאורה על מה שמצינו שנאמר לאברהם כל83 אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה והלא אברהם הוא בחי' משפיע ושרה בחי' מקבל ואיך ישמע אברהם לקבל משרה וכן ברבקה כתיב ותרד84 העיינה וידוע דעין זה הוא בחי' ח"ע ואוריי'85 מח"ע נפקת וז"ש ותמלא86 כדה כ"ד ספרים דאוריי' וכתיב ותרד שזהו ירידה אצלה והלא רבקה בחי' נוקבא וכן כתיב בה טובת87 מראה מאד בלי גבול כו', אך הענין הוא דבאמת למטה היו האבות בחי' משפיעי' והאמהות בחי' מקבלים אבל למעלה היו האמהות למעלה מבחי' האבות כמו לעתיד דכתיב א"ח88 ע"ב, נקבה89 תסובב גבר, שבחי' המקבל יתעלה למעלה מבחי' דכר ויהיו האבות מקבלי' מן האמהות, ובאברהם יצחק ויעקב ארז"ל שהטעימן90 הקב"ה מעין העוה"ב דלעתיד שנאמר בהן בכל מכל כל כו' וע"כ גם עכשיו הי' מדריגה באמהות שלמעלה מן האבות ולכך נאמר כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה וכן ברבקה ותרד העיינה כו' וד"ל.

וביאור הדבר היינו לפי שיש ב' מדריגות הא' בבחי' או"י מלמעלה למטה והב' בבחי' או"ח מלמטה למעלה כמ"ש בע"ח והנה בבחי' השתלשלות שבבחי' או"י מלמעלה למטה היו האבות בחי' משפיעי' והאמהות בחי' מקבלי' אבל בבחי' או"ח מלמטה למעלה נהפוך הוא שבחי' האמהות למעלה מבחי' האבות לפי שסוף מעשה עלה במח"ת וכמ"ד91 בגמרא דארץ קדמה כו' ואעפ"י שבסדר ההשתלשלות בבחי' א"י הוא סוף כל המדריגות אך בבחי' או"ח עולה ראשונה כו', וכן הוא כל המדות שבקדושה שנעוץ92 תחב"ס וסוב"ת כמ"ש בס"י שיש בסוף מבחי' התחלה ובתחלה יש מבחי' הסוף כו' וד"ל. ובזה יובן הטעם למה נאמר קפיצה בשתי רגלים באמהות אעפ"י שהאבות הן בחי' משפיעים, כי בבחי' או"ח האמהות למעלה וכאן הי'

סה

בחי' או"ח כמ"ש ופסח ה' על הפתח דוקא לפי שסוף מעשה עלה כו' וזהו מקפץ על הגבעות שהוא בחי' האמהות והיינו בחי' מורא גדול שיורד ביראה תתאה כנ"ל וד"ל.

והנה כמו שיש בחי' אבות ואמהות למטה שהן בחי' גבעות והרים הנ"ל כך יש למעלה ג"כ בחי' אבות ואמהות והוא בענין תומ"צ, דהנה ידוע שפעמים משמע ששרש התורה גבוה מן שרש המצות וכמשמעות דרז"ל דתלמוד93 גדול שמביא לידי מעשה וכן אמרו דת"ת94 כנגד כולם לפי שהתורה מורה איך שתעשה המצוה באופנים פרטיי' ואם לאו אינו מצוה כלל דהיינו שאינו רצה"ע כלל וא"כ מוכרח ששרש התורה למעלה מן המצות, ולפעמים משמע שהמצות גבוהים מן שרש התורה לפי שאין ענין התורה רק ביאור ופי' למצות כטפל לגבי העיקר וכמשמעו' הטעם דתלמוד גדול לפי שמביא לידי מעשה א"כ המעשה עיקר וכמ"ש דלא95 המדרש עיקר אלא המעשה והלומד96 ואינו עושה נוח לו כו'. אך הענין הוא דשניהם אמת כידוע דשרש97 המצות הוא בבחי' כתר עליון בגי' תר"ך שהן תרי"ג מצות דאוריי' וז' דרבנן והן הנק' תר"ך עמודי אור שבהן מתחבר אא"ס באצי' לפי שבחי' הכתר98 ממוצע בין אא"ס לנאצלים כמ"ש בע"ח והיינו להיותם בחי' רצה"ע ממש כידוע אבל שרש התורה הוא מבחי' חכמה דאוריי'99 מח"ע נפקת כידוע וכתיב והחכ'100 מאין תמצא מאין דכתר וע"כ שרש המצות גבוהים משרש התורה, אבל הנה כתיב והחכ'101 תחי' בעליה פי' בעליה דחכ' הוא בחי' אור הכתר שרש המצות והחכ' דתורה תחי' לבעליה שהן המצות לפי שבבחי' א' התורה גבוה מן המצות כנ"ל. והענין הוא כנ"ל שיש ב' מדריגות בחי' או"י כמו האה"ר הנ"ל ושרש התורה ג"כ מבחי' או"י שהולך מלמעלה למטה כי ע"י התורה נמשך אא"ס בחכ'102 שהוא בקו הימין חח"נ כו' ומצד טעם זה שרש התורה גבוה מן המצות כמ"ש והחכ' תחי' בעליה כי מוספת אור א"ס בכתר שרש המצות, והמדריגה הב' בבחי' או"ח הוא שרש המצות למטה שהמה נעשי' בדברי' גשמיי' ומתברר מחשוכא לנהורא ע"י מ"ע ול"ת כידוע ומפני שנעוץ תחב"ס כנ"ל וע"כ בחי' האמהות גבוהים לעתיד כנ"ל באורך א"כ גם המצות גבוהים משרש התורה להיותם בבחי' או"ח מלמטה למעלה שמעורר בחי' הארת מל' דא"ס שלפני הצמצום שנק' מורא גדול כנ"ל וד"ל. וזהו ענין שהתו"מ נק' ג"כ הרים וגבעות שהוא בחי' אבות ואמהות כנ"ל. דהנה כתיב ישאו103 הרים שלום וגבעות בצדקה פי' התורה נק'

סו

שלום כמ"ש או104 יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו' שלום105 בפשמ"ע כו' וכמ"ש ורב106 שלום כו' וכידוע (ונק' ג"כ הרים כי התורה ניתנה בהר סיני שנק'107 הר אלקים וכמשמעות הלשון משה108 קיבל תורה מסיני, ולרב109 יוסף קראו סיני וכן הלשון הלכה למשה מסיני) וז"ש ישאו הרים שלום שע"י התורה נמשך בחי' שלום והוא בחי' חיבור אא"ס באצי' שנק' פשמ"ע ובבריאה שנק' פשמ"ט כידוע, אבל המצות נק' צדקה כמ"ש וצדקה110 תהי' לנו כי נשמור כו' וכן לעשות111 צדקה ומשפט כמו הצדקה ליתן לעני כו' דכתיב אשרי112 משכיל אל דל כו' וכן המצות מעלין כל העלאו' רפ"ח כו' שנק' דל כמ"ש מקימי113 מעפר דל כו'. וזהו וגבעות בצדקה שהן המצות שנק' גבעות בחי' מקבל מן התורה כמ"ש והחכ'114 תחי' בעליה כנ"ל, אך שרשם למעלה מן התורה מפני שהן בחי' או"ח ונעוץ תחב"ס כנ"ל בבחי' האמהות. וזהו ג"כ מדלג על ההרים בזכות התורה והוא ברגל א' הימני' כנ"ל באבות ומקפץ על הגבעות בזכות המצות בשתי רגלים כנ"ל באמהות וד"ל.

ה) ובכ"ז יובן בתוס' ביאור מ"ש קול דודי הנה זה בא כו'. דהנה לכאורה אינו מובן מ"ש הנה זה בא לשון עתיד דוקא והלא כבר הי' הדילוג הזה ביצי"מ. אך הענין הוא דכתיב כימי115 צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דמשמע שיהי' לעתיד ג"כ בחי' דילוג ההארה מבחי' מל' דא"ס שנק' מלך מלכי כו' וכמ"ד כל116 ימי חייך להביא לימוהמ"ש כו' וזהו כימי צאתך כו' ופי' אראנו נפלאות כי פי' פלא הוא בחי' פנימי'117 אור הכתר שנק' פלא עליון כמ"ש בפרדס וכן118 במדרש רבה אמון מופלא מכוסה כו' כמו כי119 יפלא ממך כו' לשון הפלאה והעלם להיות כי בחי' מל' דא"ס למעלה מכל ההשתלשלו' דאבי"ע שנמשך מבחי' הקו כנ"ל ונוגע לכולם בשוה ונק' נפלאות שתים לפי שנק' בחי' סתימא דכ"ס וכמ"ש עושה120 פלא וכמ"ש ביאור זה במ"א באריכות וז"ש כימי צאתך ממצרים שהי' אז בחי' גילוי מל' דא"ס עצמו כנ"ל אראנו למטה בבחי' גילוי גמור לעתיד כמ"ש ונגלה121 כבוד ה'

סז

וראו כל בשר כו' עין בעין122 נראה כו' והיינו ע"י תו"מ שנק' הרים וגבעות והעיקר הוא בשביל המצות כמ"ש בצדקה123 תיכונני וכמ"ש וגבעות בצדקה כנ"ל והוא ענין מקפץ על הגבעות כנ"ל רק עכשיו זאת ההארה למעלה בהעלם ולעתיד תתגלה למטה וז"ש ולא124 יכנף עוד מוריך כמו עכשיו ע"י המצות שנק' לבוש אלא והיו עיניך רואות כו' וע"כ אנו מבקשים עכשיו גלה כבוד מלכותך כו' וז"ש הנה זה בא לעתיד וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ שני הפסוקים שאחר פסוק זה דקול דודי כו' והוא מ"ש דומה דודי לצבי או לעופר האיילים כו' ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי כו' דהנה ארז"ל ע"פ זה דומה דודי לצבי מה125 צבי מחזיר ראשו לאחוריו כו' פי' משל זה למעלה הנה יובן ע"ד הנ"ל בענין תומ"צ להיות כי שרש המצות הוא בבחי' הכתר שנק' קרקפתא והוא למעלה מבחי' חכ' שנק' מוחא כי הקרקפתא חפיא על מוחא כדמיון הגלגולת באדם שחופפת על המוחין שבתוכה וכך למעלה הנה בחי' חכ' דאצי' שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא היא למטה מבחי' הכתר עליון שהוא בחי' רצה"ע ששורה בבחי' קרקפתא וע"כ הקרקפתא חפי' על מוחא כו', והנה המצות למטה הן נעשי' בדברים גשמיי' דנוגה כמו צמר דציצית וקלף דתפילין וכיוצא ששרשם רק מבחי' אחוריי' דשם אלקים כידוע אך שרש המצות למעלה הוא בחי' הכתר שהן תר"ך עמודי אור כנ"ל ומפני שנעוץ תחב"ס כנ"ל ע"כ אמר כמשל הצבי שמחזיר ראשו לאחוריו כך בחי' ראש העליון שהוא בחי' כתר מחזיר להתמשך למטה לבחי' אחוריו שהן מעשה המצות בפ"מ ששרשם רק בבחי' אחוריי' דשם ב"ן כידוע לפי שסוף מעשה עלה במח"ת כנ"ל בבחי' האמהות ע"כ נתלבש רצה"פ שלמעלה מבחי' חכ' בדברי' גשמיי' דנוגה כו' וז"ש דומה דודי לצבי כו' אחר שאמר קול דודי הנה זה בא מדלג כו' ששניהם עולה לענין א' וכונה אחת וד"ל.

ענה דודי ואמר לי קומי לך רעייתי כו' דהנה ביום א' דפסח הי' בחי' דילוג הנ"ל שנגלה עליהם מלך מלכי כו' מעצמו ומאליו בלי אתדל"ת כלל כי לא היו ראויים להעלות מ"נ באתדל"ת להיותם משוקעים במצרים וכמ"ש ואראך126 מתבוססת בדמיך כו' רק שלא הספיק בצקת כו' מפני בחי' התגלות עצמות אא"ס שלפני ההשתלשלו' כנ"ל באריכות אבל ביום ב' דפסח ציוה ה' לספור ספירת העומר כמ"ש ממחרת127 השבת תספרו כו' שהוא בחי' אתדל"ת דוקא ע"י בירור הז' מדות רעות דנוגה ששרשם בעומר שעורים מאכל בהמה ובמ"ט ימים יש העלאה ובירור לנש"ט שיש בז' מדות רעות ליכלל בנש"ב דקדושה בכל יום מתברר מדה א' באמרו היום יום כו' וכמ"ש במ"א והטעם הוא כי היו צריכים להיות בחי' כלי בית קיבול

סח

לגילוי אור א"ס שבזמן מ"ת דכתיב וירד128 ה' על הר סיני וידבר אלקים כו' אנכי ה' כו' מי שאנכי שהוא סתימו דכל סתימין הנ"ל וכתיב במ"ת פב"פ129 דיבר ה' כו' דמשמע שגם בחי' ומדריגת כנ"י היו בבחי' פנים הראויים לקבל מבחי' פנים העליונים כמו התלמיד הראוי לקבל המשכת השפע הפנימי' כו' ולא הי' באפשרי אם לא שיטהרו א"ע בבירור כל ז' מדות רעות כנ"ל, וע"כ אמר בחג השבועות בשתי הלחם חמץ130 תאפינה כו' משום דבפסח שהי' הדילוג מעצמו נאסר החמץ מפני שישראל לא נבררו אז עדיין כנ"ל אבל בשבועות שכבר נבררו מכל סיג ע"י הספירה שאחר הפסח כנ"ל ע"כ ציוה ה' שיאפו לשתי הלחם בחמץ דוקא להעלותו ג"כ לקדושה העליונה כמ"ש במ"א וד"ל. וזהו ענה דודי פי' אחר שקול דודי זה בא בדילוג בפסח כנ"ל וכמ"כ בענין המצות דומה דודי לצבי כנ"ל אח"כ ענה דודי לבחי' מל' דאצי' שרש כנ"י שנק' רעייתי כו' קומי לך פי' שתתעורר מצד עצמך מלמטה למעלה באתדל"ת דוקא שנק' קימה בבחי' העלאה מלמטה למעלה כדי שתהי' כלי בית קיבול לקבל פב"פ בזמן מ"ת, וכמ"כ ע"י המצות דעכשיו נזכה לקבל בחי' גילוי דילוג האור הגדול הנ"ל בבחי' פב"פ כמ"ש אראנו נפלאות עין בעין כו' וכנ"ל וד"ל.


1) קול דודי: נדפס בשינויים בלקו"ת שה"ש יד, ב. קיצורים והגהות נדפסו באוה"ת דרושים לפסח ע' תשסח ואילך. אוה"ת שה"ש כרך א' ע' רמה-רנח. כרך ג' ע' תתפד ואילך. לכמה מעניני המאמר ראה: בסה"מ תרכ"ט ע' קלה ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' כ ואילך וע' כח ואילך. סה"מ תרס"ג ח"ב ע' קנ ואילך. סה"מ תש"ח ע' 153 ואילך. פלח הרמון שה"ש ע' יט-מא.

2) קול דודי הנה זה. . דומה דודי לצבי: שה"ש ב, ח-ט.

3) ופסח ה' על הפתח: שמות יב, כג.

4) שארז"ל דזמן השעבוד. . רד"ו שנה: שהש"ר עה"פ קול דודי.

5) על מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.

6) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים: שמות יב, לט.

7) וישא העם את בצקו וגו': ראה שמות יב, לד.

8) דאכילת הפסח אינה אלא עד חצות: פסחים קכ, ב. וש"נ.

9) אך הנה האמת הוא דשני מיני מצות: ראה ג"כ אוה"ת בא ע' שז.

10) בערב. . מצות: בכת"י ב וכת"י ג ליתא.

11) ב' מיני מצה הא' מצה שצריכה שימור וכו': ראה פסחים לו, א. ובמפרשים שם. ירושל' שם פ"ב ה"ד.

12) דעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד: פדר"א פ"ג. וראה אוה"ת יתרו ע' תתלט.

13) וכן. . השמש: בכת"י ב וכת"י ג ליתא.

14) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

15) יהללו את שם ה': תהלים קמח, יג.

16) באותו: בכת"י ב וכת"י ג: באותיות.

17) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

18) ולא. . להראות כוונה זו: בכת"י ב וכת"י ג ליתא. וכנראה הוא דילוג המעתיק שם.

19) כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו: ש"א ענף ב. ובכ"מ.

20) ובנוסחות ראשונים כתוב עד שלא בראת אבל הנכון יותר כנוסח שלנו: ראה סה"מ באתי לגני ח"א ע' כד וע' ר.

21) אין עוד מלבדו: דברים ד, לה.

22) מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יב.

23) כו'). . וד"ל): כ"ה בהכת"י. וחסר התחלת המוסגר.

24) כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.

25) ג' עולמות בי"ע שהן מחדו"מ: ראה ג"כ תו"א עה, ב. ובארוכה באוה"ת ואתחנן ע' ריז ואילך. ובכ"מ.

26) ישראל עלה במח': ב"ר בתחילתו. ובכ"מ.

27) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

28) כל דיבור ודיבור שיצא: חגיגה יד, א.

29) וכמ"ש בע"ח דעקבי לאה נכנסי' תוך ראש רחל: ע"ח של"ח רפ"ג. ועוד.

30) לך הוי' הממלכה: דה"א כט, יא.

31) כי לה' המלוכה: תהלים כב, מט.

32) מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, א. ובכ"מ.

33) וכן בס"י אמר בשיעור קומה של יוצר בראשית: מובא בכ"מ בדא"ח בשם פרקי היכלות: שעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים כו'. ראה לקו"ת שלח נ, ג. אוה"ת וארא ע' קצז. וראה שוח"ט משלי י, ג. ת"ז תי' ע' (קכב, ב ואילך). ע"ח שמ"ב פ"ב ושמ"ד פ"ז.

34) היצי': בכת"י ב וכת"י ג: האצי'.

35) כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו: ב"ב עה, א.

36) מי מדד בשעלו מים: ישעי' מ, יב.

37) המצה נק' בזוהר מיכלא דמהימנותא: ראה זח"ב מא, א. וראה דרמ"צ כב, ב.

38) דע את אלקי אביך: דה"א כח, ט.

39) וידעת היום: דברים ד, לט.

40) התינוק שאינו יודע לקרות אבא. . טעם דגן: ברכות מ, א.

41) ידע שור קונהו: ישעי' א, ג.

42) וחוצפא שנק' מלכותא בלא תגא: סנהדרין קה, א.

43) אם תגביהי כנשר: ראה עובדי' פסוק ד.

44) ונק' בס"י עומק רע: ס"י פ"א מ"ה.

45) ולכן הוזהר מלהקריב כל שאור ומחמצת: ויקרא ב, יד.

46) כל המנחות באות מצה: מנחות נב, ב.

47) בלע מצה יצא: פסחים קטו, ב.

48) ובערת הרע מקרבך: דברים יג, ו. יז, ז. ועוד.

49) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר: ברכות ה, א. וראה תניא פכ"ט ופל"א ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

50) הן לריב ומצה: ישעי' נח, ד.

51) כי ינצו: שמות כא, כב. דברים כה, יא.

52) על מצות ומרורים יאכלוהו: במדבר ט, יא.

53) המלך המרומם כו': נוסח ברכת יוצר.

54) במורא גדול זו גילוי שכינה: דברים כו, ח. נוסח ההגדה.

55) מרור זה שאנו אוכלים ע"ש שמררו המצרי': נוסח ההגדה (פסחים קטז, ב).

56) ועברתי בארץ מצרים: שמות יב, יב.

57) אני ולא מלאך: נוסח ההגדה (ספרי עה"פ). וראה זח"א קיז, א. לקו"ת צו יב, ג. ובכ"מ. וראה ג"כ שמו"ר פל"ב, ח. תניא פמ"ו.

58) שבלב אהבה או יראה: בכת"י ב וכת"י ג: בלב אהוי"ר.

59) קול גדול ולא יסף: דברים ה, יט. וראה אוה"ת וישב רסג, ב. ובכ"מ.

60) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד: שמות יט, יט.

61) בצאת ישראל ממצרים: תהלים קיד, א.

62) ובאו במערות צורים מפני פחד ה': ראה ישעי' ב, יט.

63) או הנסה אלקים לקחת לו גוי מקרב גוי: ראה דברים ד, לד.

64) (ועוד: בהכת"י חסר סיום המוסגר. ואולי צריך להיות אחר התיבות: מדלג כו' וד"ל.

65) האבות שנק' הרים: ראה ר"ה יא, א. ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א. שמו"ר פט"ו, ד. ויק"ר ספל"ו. ספרי דברים לג, טו. תו"א שמות נא, ג. לקו"ת תצא מ, א.

66) זה השער לה': תהלים קיח, כ.

67) וכמ"ש בזוהר ע"פ והוא יושב פתח האהל: ראה זח"א צח, א ואילך. זח"ב לו, א. זח"ג עא, ב. וראה אוה"ת בא כרך ז' ע' ב'תרלח ואילך. אוה"ת שה"ש ע' רסו.

68) ותשב בפתח עינים: בראשית לח, יד.

69) והיינו בחי' מלכות כ"ע [ כתר עליון]: ראה לקו"ת שה"ש טו, ב.

70) מאין ליש: בכת"י ב וכת"י ג: יש מאין.

71) שנעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א מ"ז.

72) ראשית חכ' יראת ה': תהלים קיא, י. וראה תניא פמ"ג.

73) תרעא לדרתא: שבת לא, ב.

74) ההפרש אשר בין דליגה לקפיצה ידוע במשנה וגמרא: אהלות פ"ח מ"ה. וראה לקו"ת שה"ש הנסמן לעיל בריש המאמר.

75) והאמהות נק' גבעות: ראה בהנסמן לעיל: האבות שנק' הרים.

76) כי מראש צורים אראנו: במדבר כג, ט.

77) הרים אלו האבות כמ"ש שמעו הרים: שמו"ר פט"ו, ד. מיכה ו, ב.

78) אשר נשבעת לאבותינו: מיכה ז, כ.

79) ובבחי': בכת"י ב וכת"י ג: והוא בבחי'.

80) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

81) והארץ הדום רגליו: ראה ישעי' סו, א.

82) ועמדו רגליו ביום ההוא: זכרי' יד, ד.

83) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה: בראשית כא, יב.

84) ותרד העיינה: בראשית כד, טז. וראה לעיל ד"ה מים רבים.

85) ואוריי' מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

86) ותמלא כדה כ"ד ספרים דאוריי': ת"ז תכ"א (מו, ב). וראה בהנסמן לעיל בד"ה מים רבים.

87) טובת מראה מאד: בראשית כד, טז.

88) א"ח ע"ב: משלי יב, ד. וראה אוה"ת בראשית מ, ב.

89) נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כא.

90) שהטעימן הקב"ה מעין העוה"ב: ב"ב טז, ב.

91) וכמ"ד בגמרא דארץ קדמה: חגיגה יב, א. וראה תו"א ויגש מד, ג. ובכ"מ.

92) שנעוץ תחב"ס וסוב"ת כמ"ש בס"י: ס"י פ"א מ"ז.

93) דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה: קדושין מ, ב.

94) דת"ת כנגד כולם: פאה פ"א מ"א.

95) דלא המדרש עיקר אלא המעשה: אבות פ"א מי"ז.

96) והלומד ואינו עושה נוח לו כו': ירושלמי ברכות פ"א ה"ב.

97) דשרש המצות הוא בבחי' כתר עליון בגי' תר"ך: ראה אגה"ק סכ"ט. פרדס ש"ח פ"ג.

98) הכתר ממוצע בין אא"ס לנאצלים כמ"ש בע"ח: שמ"ב פ"א.

99) דאוריי' מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

100) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

101) והחכ' תחי' בעליה: קהלת ז, יב.

102) בחכ' שהוא בקו הימין חח"נ: ראה זח"ג קנג, ב. פרדס ש"ו פ"א.

103) ישאו הרים שלום: ראה תהלים עב, ג.

104) או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי: ישעי' כז, ה.

105) שלום בפשמ"ע כו': סנהדרין צט, ב.

106) ורב שלום: ישעי' נד, יג. וראה ברכות סד, א. ובכ"מ.

107) שנק' הר אלקים: ראה שמות יח, ה.

108) משה קיבל תורה מסיני: אבות פ"א מ"א.

109) ולרב יוסף קראו סיני: ברכות סד, א. ובכ"מ.

110) וצדקה תהי' לנו כי נשמור: דברים ו, כה.

111) לעשות צדקה ומשפט: בראשית יח, יט.

112) אשרי משכיל אל דל: תהלים מא, ב.

113) מקימי מעפר דל: תהלים קיג, ז.

114) והחכ' תחי' בעליה: קהלת ז, יב.

115) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: מיכה ז, טו.

116) כל ימי חייך להביא לימוהמ"ש: ברכות יב, ב.

117) פנימי' אור הכתר שנק' פלא עליון כמ"ש בפרדס: ראה פרדס שער ערה"כ ע' פלא. וראה ת"ז תי' כ"א (נט, א). תי' ע' (קלה, א). תקוני ז"ח צח, ד. ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' תקכז ואילך.

118) וכן במד"ר אמון מופלא מכוסה: ב"ר בתחילתו. וראה תו"ח ח"ש קלג, ב.

119) כי יפלא ממך: דברים יז, ח.

120) עושה פלא: שמות טו, יא. ועוד.

121) ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר: ישעי' מ, ה.

122) עין בעין נראה: ראה במדבר יד, יד.

123) בצדקה תיכונני: ישעי' נד, יד.

124) ולא יכנף עוד מוריך: ישעי' ל, כ.

125) מה צבי מחזיר ראשו לאחוריו: ראה זח"ב יד, א. וראה לקו"ת שה"ש טו, ד.

126) ואראך מתבוססת בדמיך: יחזקאל טז, ו.

127) ממחרת השבת תספרו: ויקרא כג, טו.

128) וירד ה' על הר סיני וגו': שמות יט, כ ואילך.

129) פב"פ דיבר ה': דברים ה, ד.

130) חמץ תאפינה: ויקרא כג, יז.