להבין שרשי הדברים

סח

בעזר"ה ביאור על הנ"ל

א) להבין1 שרשי הדברי' הנ"ל, הנה להבין שרש ענין מצה זו שאנו אוכלים ע"ש שלא הספיק כו' שעדיין לא ניתרצה הקושי' הגדולה הנ"ל, הנה תחלה יש להקדים שרש ענין חג הפסח מהו ומהו ההפרש בין שאר יו"ט לחג הפסח, דהנה כתיב ואמרתם2 זבח פסח הוא אשר פסח ה' וכן ופסח3 ה' על הפתח כו' וי"ל מהו ענין פסיחה זו ולמה על הפתח דוקא. אך הנה עיקר ההפרש בין חג הפסח לשאר המועדים כחג השבועות וחג הסוכות שכל הרגלים הן בחי' עליות העולמות מלמטה למעלה בבחי' העלאת מ"נ ועי"ז נמשך אתדל"ע מלמעלה למטה הנק' המשכת מ"ד כמו מו' יומין דחול לשבת שגם הוא ענין העלאה מלמטה למעלה בבחי' הבירורי' דרפ"ח כו' בכל ו' ימי המעשה כידוע בענין ל"ט מלאכות חורש וזורע ואח"כ בליל שבת נאמר כי4 בו שבת מכל מלאכתו בבחי' ההעלאה כללית וביום השבת נמשך עי"ז תוס' אור עליון מלמעלה למטה כו' וכך בכל יו"ט יש בחי' עליות באתדל"ת

סט

תחלה ועי"ז נמשך בחי' תוס' גילוי אור עליון מלמעלה למטה כמו בחג השבועות שנמשך ונתגלה בחי' אור הכתר דאנכי כו' ע"י העלאת מ"נ כל ימי הספירה באמרו היום יום כו' וע"י שמקריבין העומר כידוע וכן בסוכות מתגלה מבחי' מקיפים דכתר וכמ"ש5 וימינו תחבקני ע"י העלאת מ"נ בעשי"ת כו' ובפרט ביו"כ עצמו שיש עלי' כללית בנעילה ע"י העלאת מ"נ דעי"ת וע"י ה' תפלות וה' עינויים כו' וכיוצא בזה הרי מובן עכ"פ שאינו נמשך תוס' גילוי אור עליון מלמעלה רק בסיבת ההעלאה בתחלה וא"כ מוכרח שלפי ערך ההעלאה דוקא יהי' ערך ההמשכה וכמשל תלמיד המחכים את רבו שלפי אופן שאלתו כך יהי' אופן תשובתו וכמ"כ כתיב ימלא6 ה' כל משאלותינו בהעלאת מ"נ וכן יענינו7 ביום קראינו וכידוע, וזה ידוע שיש בבחי' העלאת מ"נ באתדל"ת כמה חילוקי מדריגו' שונות וכך יהי' חילוקי מדריגות שונות בבחי' המשכות מ"ד, ומאחר שנמשך רק לפי אופן מדריגת ההעלאה א"כ יבא ערך הגילוי מלמעלה לכל א' כפי מדריגת העלאתו, ולזה הטעם יש בכל יו"ט בחי' גילוי אלקות בכ"א מישראל לפי אופן מדריגתו דהיינו לפי אופן שרש העלאת נשמתו ולכך נק' מועדי8 הוי' שנודע ונגלה לכל חד לפום שיעורי' דילי' כמ"ש נודע9 בשערים כו', אך הנה חג הפסח מובדל משאר המועדי' שאין בחי' תוס' גילוי אור א"ס באבי"ע עד נשמ"י באה ע"י העלאת מ"נ לפי ערך ההעלאה כשאר המועדי' אלא נמשך בחי' גילוי אא"ס מצד עצמו כי חפץ חסד הוא ולא מצד אתעדל"ת בהעלאת מ"נ כלל והוא הנק' בחי' דילוג שלא בהדרגה, כי האור הנמשך ע"י ההעלאה הוא בא בהדרגה אבל האור הנמשך שלא ע"י ההעלאה נמשך שלא בהדרגה הנק' דילוג, וביאור הענין הוא כי זה האור אשר בא מצד עצמו' אא"ס הנה הוא בא ממקום ומדריגה היותר עליונה שלמעלה מבחי' המשכה הבאה בסדר ההשתלשלו' מעילה לעילה דהיינו שבא מבחי' עצמותו ממש שלמעלה מהיות מקור למקבלי' לגמרי עד דאצי' ועשי' שוין לגבי' וגם10 חושך לא יחשיך כו' כי11 חשיכה ואורה שוין כו' וע"כ נק' דילוג להיותו למעלה מסדר והדרגת השתלשלו' דאבי"ע.

אך י"ל הטעם לבחי' דילוג זה למה נמשך אור עליון כזה שאינו בגדר השתלשלו' בהדרגה מעילה לעילה כו', הענין הוא לפי שע"י אתדל"ת דוקא יוכל לבא אא"ס בהדרגת ההשתלשלו' אבל בזמן שהיו ישראל בגלות מצרים היו משועבדי' בעמקי הקליפות בנש"ט דקליפת מצרים כידוע ולא הי' ביכולתם להעלות מ"נ מצד עצמם כלל12 כי היו מושקעי' ומובלעי' מאד בנש"ט וע"כ הוצרך להיות בחי' גילוי אא"ס שלמעלה מאור הנמשך בסדר והדרגה כי ע"י אור כזה הנמשך בהדרגה לא הי' ביכולת להוציאם ולהעלותם משם אחר שאינו מתגלה רק אחר ההעלאה ולהם לא הי' ביכולת להתעלות כנ"ל אבל ע"י בחי' גילוי אא"ס שבעצמותו שלמעלה מסדר

ע

השתלשלות כנ"ל הרי גם חושך לא יחשיך לפניו כנ"ל דקמי' כחשיכה כאורה וגם רוחניות כגשמיות שוין כמו אצי' ועשי' כנ"ל וע"י נתעלו ויצאו מנש"ט, וזהו הכלל שכל אור היותר עליון יכול יותר להשפיל א"ע עד למטה ביותר גם שלא לפי ערך ההעלאה דהיינו גם בלא אתדל"ת כלל ובבחי' אור זה הכל שוין קטן וגדול וכמארז"ל ראתה13 שפחה על הים כו' מאחר שאינו בא בכל חד לפום שעו"ד להיותו אינו בערך הדרגה שיבא לפי ערך ההעלאה כנ"ל וע"כ כולם קיבלו בנפשם בחי' גילוי זה בהשוואה וכמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס הוא בחי' מקיף הכללי להקיף כל ההשתלשלו' דאבי"ע ונוגע לכולם בהשוואה א' כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל ובמורא14 גדול זו גילוי שכינה פי' גילוי שכינה הוא בחי' מל' דא"ס עצמו שלמעלה מבחי' הקו"ח שיורד בהדרגה באצי' כו' ונק' גילוי שכינה להיותו בחי' התגלות עצמות הא"ס וע"כ נק' מורא גדול דוקא כי ידוע דכל יראה הוא בחי' התגלות אור ואמנם בחי' מקור כל התגלות אור שבא בקו הנ"ל דהיינו בהי' מל' דא"ס עצמו קודם הצמצום הנק' מקו"פ כו' נק' מורא גדול מפני שכולל כל מיני יראה ועד"מ מלך גדול שאימתו כוללת ריבוי מיני יראה ופחד לפי שאימתו גדולה מאד והיינו דוקא כאשר הוא מתגלה כמו שהוא בעצמו' רוממותו משא"כ כשאינו מתגלה רק אפס קצה גדולתו כו' שאז היראה היא חלק מצומצם לפי אופן הגילוי הזה ואינו נק' מורא גדול אלא כשמתגלה כמו שהוא גדול בעצמותו כו' וכך בחי' מל' דא"ס עצמו דוקא נק' מורא גדול לפי שהוא התגלות גדולת עצמות הא"ס ולכך נק' גילוי שכינה, ובבחי' גילוי אור זה הגדול דוקא שנק' מורא גדול וגילוי שכינה הוא שהי' ביכולת להאיר לכללות נש"י גם בהיותם משוקעים בנש"ט בתכלית החושך לפי שגם חושך כו' כנ"ל, וכמשל הידוע בעיגול הכדורי שאין בו מעלה ומטה ועליונו ותחתיתו שוה רק מצד הקו העובר מעליונו לתחתיתו יש מעלה ומטה כו', וכך מצד מל' דא"ס שנק' כתר ומקיף הכללי להקיף כל ההשתלשלו' דאבי"ע שע"י הקו הנ"ל הכל שוין אור היותר עליון שבהשתלשלות הקו עם קציהו התחתון ביותר וכמ"ש ומתחת זרועות עולם דהיינו גם חושך הקליפות דנש"ט וכמ"ש אציעה15 שאול הנך כו' רק מצד בחי' הקו הנ"ל יש מעלה ומטה, אבל בחג הפסח הי' בחי' דילוג שהוא המשכת אור א"ס מלפני הקו הנ"ל שאין שם מעלה ומטה כלל אלא נוגע לכולם בשוה כנ"ל וד"ל. וזהו ג"כ שרש ענין מארז"ל עד16 שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד פי' הוא היינו עצמות הא"ס ושמו הוא בחי' גילוי עצמותו ממש שנאמר גם בו אני17 ה' לא שניתי כמבואר למעלה והיינו בחי' מל' דא"ס שלפני הקו כנ"ל (ומ"ש קודם שנברא ה"ה18 קודם שנאצל כי ד' עולמות אצי' ובריאה כו' נמשכו כולם מבחי' הקו הנ"ל בסדר השתלשלות כידוע).

עא

ובכ"ז מובן ג"כ שרש ענין מארז"ל עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם כו' פי' מלך מה"מ הוא בחי' מל' דא"ס שלפני הקו הנ"ל, ומה שנק' מלך מלכי המלכי' דמשמע שיש הרבה בחי' מלכיות והוא נק' מלך על הכל כו' הענין הוא כי ידוע בסדר ההשתלשלות דכל בחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון בכל עו"ע כמו מכתר לחכ' ומחכ' לבינה כו' ועד"ז דרך כלל מפרצוף עליון לתחתון הימנו כמו מבחי' מל' דא"ק נעשה כתר לע"י וא"א ומבחי' ע"י וא"א נמשך בחי' מל' להיות כתר לאו"א19 כו' עד ממל' דאצי' נעשה כתר לבריאה וממל' דבריאה נעשה כתר ליצי' וממל' דיצי' נעשה כתר לעשי', וזהו דרך פרטות אבל דרך כללות ד' מלכיות הן מל' דאצי' מל' דבריאה מל' דיצי' מל' דעשי' והן נק' מלכים ומלכי המלכים הן בחי' או"א ומלך מלכי כו' הוא בחי' הכתר לנאצלים שבו שורה בחי' מל' דא"ס וע"כ נק' מלך מלכי המלכים (והרי ידוע שיש ג' מדריגות בי"ע גם באצי' ולפני האצי' והוא ג' מדריגו' מלך מלכי המלכים) וכללות הכל מל' דא"ס שהוא פנימי' הכתר וכמ"ש בתיקונים 20 אא"ס מלגיו כתרא עילאה מלבר כו' (ומ"ש ב' דברים מלך מלכי כו' הקב"ה הכל ענין א' שהוא מל' דא"ס שנק' קדוש כמו עצמות הא"ס כמאמר אתה קדוש ושמך קדוש וכמאמר הנ"ל דהי' הוא ושמו בלבד כו').

והנה כאשר נגלה עליהם מלך מלכי המלכים שהוא בחי' מל' דא"ס הוא הנק' בחי' דילוג להיותו למעלה מבחי' הדרגת ההשתלשלות כנ"ל וזהו שרש ענין חג הפסח כמ"ש ואמרתם זבח פסח הוא אשר פסח ה' כו' בפסיחה ודילוג וכמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו' כמבואר למעלה וד"ל. ומ"ש ופסח ה' על הפתח ענין הפסיחה הזאת כבר מבואר אך למה על הפתח דוקא הנה יובן בהקדים מ"ש זה21 השער להוי' ואמרו22 בזוהר דא תרעא לאעלאה כו' כמ"ש בזאת23 יבא אהרן בזאת24 דוקא וכמ"ש בזוהר בכמה דוכתי, והענין הוא שהמל' נק' פתח ושער להוי' וכמ"ש25 בזוהר ע"פ ותשב בפתח עינים וכן26 והוא יושב פתח האוהל כו' לפי שכמו הפתח והשער הוא מקום שבו יצאו אנשים שבפנים לחוץ ובו יכנסו אנשים שבחוץ לפנים והכל יכולים ליכנס והכל יכולים לצאת אך לא כל מי שחפץ ליכנס יכנס אלא הראוי לכך ולא כל מי שרוצה לצאת כ"א ברשות כו' וכך יובן בדוגמא למשכיל למעלה שבחי' מל' דאצי' נק' פתח ושער להוי' לפי שכל הנשמות ומלאכים בע"ג שבחוץ עולין בבחי' העלאת מ"נ דרך השער ההוא לבחי' שם הוי' דאצי' לאשתאבא27 בגופא דמלכא כו' או ליכנס לבחי' היכלות דאצי' כו' וסדר העליות יש

עב

בהן פרטים רבים כי עליות הנשמות ומלאכים דעשי'28 עולין בפתח ושער שהוא מל' דעשי' ועד"ז נשמות ומלאכים דיצי'29 עולין בפתח ושער שהוא מל' דיצי' וכן מבריאה לאצי' עולין דרך פתח ושער דהיינו מל' דבריא' ומלאכים ונשמות שבבחי' אצי' כו' (שהוא אצי' שבבריאה) עולין דרך מל' דאצי' להוי' שהוא ז"א כו' ועד"ז יש עליות עד רום המעלות אך כל עלי' הוא דרך פתח ושער דוקא שהוא בחי' מל' שבעולם ההוא ועד"ז כל בחי' ירידה והמשכה מעליון לתחתון ג"כ דרך הפתח והשער כו' (כמ"ש שאו שערים והנשאו30 פתחי עולם ויבא מלך הכבוד כו') (וז"ש בזאת יבא אהרן כו') ועד"ז הולך ונמשך אור העליון מעילה לעילה מגבוה לנמוך הכל ע"י פתחים, ובכלל בחי' מל' דאצי' הוא בחי' פתח כללי ונק' פתח האהל כו', אך בזמן יצי"מ כתיב ופסח ה' על הפתח שהי' בחי' דילוג על הפתח דהיינו בחי' הארת מל' דא"ס שהי' מאיר גם למטה כמו למעלה כנ"ל שא"א שיהי' זה בא מלמעלה דרך הפתח שהוא בחי' המל' אלא בדילוג ופסיחה על הפתח דהיינו שיהיו יכולים הכל לעלות גם העומדי' למטה בתחתית המדריגה כמו נשמות ישראל אז שהיו משוקעים במצרים שנק' ערות הארץ ודביקים בנש"ט וכמ"ש31 ביחזקאל הנגלה32 נגלתי לבית אביך במצרים כו' אביך33 האמורי ואמך חיתית כו' כידוע שאהרן הי' מוכיחם תמיד בעודם בגלות כידוע, וע"כ נק' יציאת מצרים שיצא מן המיצר והגבול כו', ולמעלה היינו יציאת האור מן הכלי המגבילה והיינו ע"י הארת מל' דא"ס שלפני הקו כנ"ל שלמעלה מבחי' ירידת אור בהדרגה בכלים מכלים שונים כנ"ל וד"ל. ובכ"ז מובן ג"כ מה שארז"ל אני ולא מלאך וכו' פי' כי מלאכים ושרפים הן בחי' אורו' הנמשכים ובאים בסדר השתלשלות מבחי' הקו הנ"ל כי ידוע דג' מדריגות הן בי"ע בכל עולם ועולם עד רם המעלות (ודרך כללות א"ק נק' אדם דבריאה וע"י וא"א נק' אדם דיצי' כו' והוא כללות כל הקו כידוע) וזהו מלאך ושרף ושליח, מלאך בבחי' עשי' ושרף בבחי' יצי' ושליח בבחי' בריאה, ולהיות כי ביצי"מ הי' בחי' דילוג אור עליון מבחי' עצמות אא"ס שלפני הקו ע"כ אמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' אני הוא בחי' מל' דא"ס שנק' מלך מלכי המלכים כו' שלמעלה מג' מדריגות בי"ע שבקו"ח שנק' מלך ושרף ושליח כו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו פי' כבודו הוא בחי' זיו יקרי' בלבד דהיינו גילוי אא"ס כמ"ש מלכותך34 כו' וכנ"ל ובעצמו היינו עצמו' א"ס ולפי שהוא ושמו בלבד קודם שנאצל כו' כנ"ל ע"כ אמר לשון הקב"ה גם על בחי' האור כו' וכמו שאו' אתה קדוש ושמך קדוש כו' כנ"ל וד"ל.

עג

ב) ומעתה י"ל שרש ענין בחי' מצה ומהו ענין ב' המצות הנ"ל שלפני חצות ושלאחר חצות כו'. הנה תיבת מצה בה"א מורה על בחי' המל' שהוא בחי' ה"א אחרונה דשם הוי' אך הנה ידוע דכל ה"א המילוי שלה ג"כ אות ה"א36 כזה ה"ה (כמו שם ס"ג שהוא במילוי הה"א35 כידוע) וידוע דכל מילוי הוא בא בבחי' ההעלם דוקא וכמו מילוי דיו"ד אותיות ו"ד שבו הן בהעלם כי עצם היו"ד אינו אלא נקודה א' רק כשצריך לפרש אותו צריך לומר גם אותיות ו"ד וכך הה' השנית הבאה במילוי באות הה' היא באה בהעלם כי עצם אות הה"א אינו אלא אות ה"א ולא שתים וכך יובן למעלה דבבחי' אות ה' דמל' דאצי' כמ"ש בהבראם37 בה' בראם כו' כידוע הנה ודאי יש בה בהעלם אות ה"א שנית והיינו בחי' מל' דא"ס שנק' ה"א ג"כ לגבי עצמות א"ס כנ"ל שנק' שמו בבחי' התגלות בלבד אך בחי' מל' דא"ס הוא מאיר רק בהעלם על כל העולמות בבחי' מקיף ומפני שנעוץ תחב"ס דוקא כידוע לפי שסוף מעשה דוקא עלה במח"ת ע"כ דוקא בה' אחרונה דשם הוי' שהוא בחי' מל' דאצי' שמה שוכן בהעלם בחי' מל' דא"ס דהיינו ה' השנית שהוא בחי' המילוי דה' ה"ה כנ"ל וד"ל38.

ולהבין ביאור זה הנה ידוע שיש ב' מיני יראה הא' נק' יראה עילאה והוא בחי' מל' דא"ס שנק' מורא גדול כנ"ל והב' בחי' יראה תתאה שהוא בחי' מל' דאצי' (וע"כ נק' המל' כתר מל' לפי שנעוץ תחב"ס יראה עילאה ביראה תתאה כו') והענין הוא כי הנה בחי' יראה תתאה הוא רק בחי' ביטול היש בלבד בבחי' אתכפי' ואתהפכ' כו' כמו שום39 תשים עליך מלך להיות עושה בנפשו בחי' ביטול היש ע"י קבלת מ"ש מפני ההתבוננו' ביחו"ע ויחו"ת כידוע, אך אין זה בחי' ביטל אמיתי מכל וכל שהרי במעט רגע חוזר לבחי' התפשטו' יש נפרד כשכלה כח קבלתו בנפשו ע"י היסח הדעת או ע"י שמתנשא בלבבו בגסות הרוח וחוצפא מעניני' הגשמיי' שהוא הגבהת והתנשאות דקליפה כו' שנק' חמץ כמשי"ת, אבל בחי' יראה עילאה הוא בחי' ביטול האמיתי שנעשה בנפש האדם מלמעלה ולא מצד עצמו והיינו ע"י בחי' גילוי אא"ס מלמעלה מכפי המדה והצמצום הבאה בהשתלשלות כנ"ל שנק' מורא גדול זו גילוי שכינה שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו שנק' מלך מלכי המלכים כנ"ל ולביטול זה אין צריך הכנת אדם כלל רק מאליו בא עד"מ הנכנס לפני מלך גדול שיש כאן ב' יראות הא' כשמכין א"ע לכנס ועדיין לא נכנס שעושה בנפשו יראה וביטול לפי ההתבוננות שלו ברוממות המלך ואימתו כו' ונק' ביטול היש שנעשה מצד עצמו אבל כאשר כבר נכנס שרואה את המלך הנה אימת המלך מתפשטת עליו עד שמתבטל ביטול אמיתי שא"א לו לבא לבחי' התפשטות כלל כו' (אך עכ"ז הכנת ביטול היש שלפני הכניסה גורמת שיקבל האימה מן המלך בתוס' יותר כו') וכנ"ל בענין מורא גדול שתלוי' לפי עצמות40 רוממות המלך. והנה בחי' יראה ואימה זאת המתפשטת

עד

מן המלך נק' מורא ל' זכר ולא יראה ל' נוק' אך האדם המקבלה בנפשו הוא בחי' נוק' כו' וז"ש במורא גדול ל' זכר אך המקבל ממורא גדול זה הוא בחי' נוק' והוא בחי' גילוי שכינה הנגלה במקבלי' דוקא והיינו הארת מל' דא"ס הנגלה למטה שנק' יראה עילאה ל' נוק' וכמארז"ל שנגלה עליהם מלך מלכי כו' וד"ל.

והנה בחי' מל' דא"ס שנגלה עליהם אחר חצות לילה וגאלם ממצרים נש"ט כו' כמו שאמר נגלה עליהם מלך כו' וגאלם ממש הוא בחי' יראה עילאה שקיבלו בנפשם מבחי' מורא גדול הנ"ל שלמעלה מכל ההשתלשלו' דאבי"ע וע"כ גם הקליפות שנק' חושך לא יחשיך כו' וכנ"ל בפי' ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' והוא בחי' המצה שאכלו אחר חצות בדרך כמ"ש ויאפו41 את הבצק אשר הוציאו כו' וכנ"ל, אך לא הי' ביכולתם לקבל בחי' יראה עילאה זו מבחי' מל' דא"ס אם לא שהכינו בנפשם תחלה קודם חצות בחי' יראה תתאה שהוא קבלת מ"ש בביטול היש מצד אתדל"ת כנ"ל (וכפי משל הנ"ל דאימה שעושין בנפשו קודם כניסתו לפני המלך היא הכנה שיקבל אימת המלך בעצמו כו'), והגם שמבואר למעלה דגילוי שכינה ממלך מלכי כו' הי' שלא ע"י אתדל"ת כלל וכלל אך מ"מ הי' תחלה איזה הכנה רק שיוכלו לקבל בחי' גילוי שכינה בבחי' יראה עילאה הנ"ל והוא ענין המצה שאכלו עם הפסח קודם חצות כו' וד"ל.

וזהו שארז"ל על בחי' מצה השנית שלאחר חצות שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם כו' דהנה במצה אין בה טעם כלל ונק' לחם עוני ובזהר42 אמר שנק' מיכלא דהימנותא פי' כמו43 התינוק שאינו יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן והיינו שאינו מכיר לאביו לקרותו אבא ולמשוך אחריו אלא לאחר שיטעום טעם לחם שאז יש בו דעת ושכל להכיר אביו גם שאינו משיג בהסבר דברים איך שהולידו וכיוצא מ"מ מכירו שהוא אביו עכ"פ וקודם שיטעום לחם אינו מכירו כך ע"י המצה נעשה בנה"א בחי' ההכרה להכיר את בוראו בבחי' ביטול היינו בחי' ביטול היש הנ"ל באתכפי' ואתהפכא כו' אך צריך שימור תמיד שלא יחזור להיות יש ודבר כנ"ל ולכך המצה נק' לחם עוני בעניות ושפלות בלתי הגבהה והתנשאות כשאור וחמץ שהוא בחי' הגבהת הקליפה כמ"ש אם44 תגביהי כנשר בחוצפא45 שנק' מלכותא בלא תגא כו' וגם שלא להיות יש מי שאוהב כו' אלא רק בטל46 רצונך מפני רצונו בלבד כידוע ולכן נק' מצה בה"א שהוא בחי' מל' שנק' יראה תתאה כנ"ל וז"ש ושמרתם47 את המצות כו', אבל מצה הב' שלאחר חצות הוא בחי' מילוי ה' השנית שבמצה שלפני חצות והיינו בחי' יראה עילאה דמל' דא"ס שנמשך מצד כח עצמות אא"ס שנק' מורא גדול ל' דכר כו' שהוא בחי' ביטול אמיתי שלא יוכל לבא לבחי' יש

עה

כלל כנ"ל באריכות וע"ז אמרו שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ פי' שלא הספיק לבא לבחי' יש ודבר בהתנשאות דשאור וחמץ דקליפה מפני שנפל עליהם יראה עילאה ובחי' מורא גדול דעצמות א"ס כו' והיינו שנגלה עליהם מלך מלכי כו' וגאלם מן הקליפות כי גם חושך לא יחשיך כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז מובן ביאור ענין מילוי ה' הב' שבה' דמצה שהוא בחי' מל' דא"ס שנק' יראה עילאה וה' הזאת באה בהעלם כמ"ש שנגלה עליהם כו' דוקא אחר גילוי יראה תתאה בתחלה שהוא ה' דמצה הראשונה כנ"ל והוא ענין ב' המצות הנ"ל מצה שלפני חצות הוא בחי' יראה תתאה עלמא דאתגלי' ביטול היש שצריכה שימור כנ"ל ומצה הב' שלאחר חצות א"צ שימור כלל והוא מצה הנילושה ביין ושמן ודבש שמבחי' עלמא דאתכסי' כו' שנק' מצה עשירה כו'. וביאור הענין הנה יש להקדי' תחלה שרש ענין הלחם מהו דהנה לחם בגי' ע"ח והוא בגי' במזלא כמארז"ל בני48 חיי ומזונא לאו במזלא תלי' והוא גי' הוי' ג"פ כו' שעולה ע"ח כמספר לחם ומזלא כידוע, ופי' מזלא ל' מפעיל שמזיל וממשיך מן ההעלם לגילוי דוקא וכמו מזל ונוצר49 חסד לאלפים שהוא בחי' מזל הח' דא"א שלפני האצי' שנק' צינור הממשיך מבחי' ההעלם שלפני האצי' לעולם האצי' ומתחלק לאלפים מדריגות והיינו פי' ונוצר50 אותיות צנור שהן צינורות השפע המתחלק לאלפים כו' וע"כ יש בכח הלחם שנמשך מבחי' מזלא לסעוד את הלב ולהחזיק כח השכל יותר משאר מין כמו פירות ובשר גם שטעמן מרובה יותר מן הלחם כי שרשו למעלה מן החכ' דהיינו בבחי' הכתר שהוא מזלא דא"א שהחכ' נמשך משם וכמ"ש והחכ'51 מאין תמצא וכמ"ש52 בע"ח דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר כו' ולכך אמרו דאין התינוק יודע לקרות אבא דוקא שהוא בחי' החכ' שנק' אב כמ"ש כי53 אתה אבינו כו' כי ע"י הלחם יתוסף אור החכ' ויודע לקרות אבא עכ"פ בבחי' הכרה דדעת כנ"ל כי ע"י בחי' הדעת הוא מרגיש ומכיר כו' ובעבודת ה' הוא מ"ש דע54 את אלקי אביך כו' ושרש הדעת הזה הוא בחי' ד"ע שבכתר שלמעלה מן החכ' כמ"ש במ"א באריכות, אך הנה כשהלחם הוא בחמץ שהוא בחי' הגבהה דקליפה אז נמשך מדעת להרגיש א"ע לבחי' יש ולכך נק' אכילה גסה כו' וזהו שרש המן מדעת דקליפה כמ"ש מי55 הגיד לך כי עירום אתה כו' להרגיש א"ע, ובהיפוך בלא הגבהה כמו מצה נמשך בו דעת עליון בבחי' ביטול היש כמו התינוק שקורא אבא בבחי' ביטול כו' והוא בחי' מצה עשירה שנילושה ביין ושמן ודבש שהן מבחי' עלמא דאתכסי' דהיינו בבחי' ההעלם דכתר שלמעלה מן ההשגה שבחו"ב שנק' מים כו' והטעם

עו

שנק' מצה עשירה כי בחי' העשירות הוא בדעת כי56דוע ושרש מצה זו שנילושה ביין ושמן כו' הוא בבחי' דעת עליון שבהעלם הכתר שאינו בא לעולם לבחי' יש וא"צ שימור כלל שהרי הכתר נק' אין כמ"ש57 בזוהר ע"פ היש הוי' בקרבינו אם אין כו', ועל מצה זו שנק' מצה עשירה אמרו שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו' כי איננו בא לידי חימוץ כלל ומטעם הנ"ל (ודוגמא לדבר בחי' מ"ה דמשה שאמר ונחנו מ"ה58 וכמ"ש במ"א).

ומעתה י"ל התירוץ הקושי' הנ"ל איך אנו אומרי' מצה זו שאנו אוכלי' לפני חצות ע"ש שלא הספיק בצקת כו' שהיא הייתה מצה שלאחר חצות כנ"ל. דהנה מבואר למעלה בענין ב' מצות הללו שהן ב' יראות יר"ע ויר"ת והוא ב' ההי"ן שבה' דמצה כו' כי תחלה היו צריכים לבחי' יראה תתאה ביטול היש במצה שלפני חצות להיות כמו הכנה כדי שיוכלו לקבל בחי' יראה עילאה במצה הב' שלאחר חצות כו', אך הנה כ"ז דוקא בזמן שהיו ישראל אז בגלות מצרים שהיו מושרשי' מאד בנש"ט דקליפת מצרים וגם לא קיבלו עדיין תורה ומצות ע"כ הוצרכו שיהי' להם הכנה במצה שקודם חצות כדי שיוכלו לקבל הגילוי הגדול דמל' דא"ס במצה שלאחר חצות אבל לאחר שקיבלו ישראל תורה ומצות בהר סיני וניתנה לנו למורשה כמ"ש תורה59 ציוה לנו משה מורשה כו' אז א"צ לבחי' הכנה כלל לקבל לבחי' הגילוי דמל' דא"ס אלא גם במצה זו שאנו אוכלי' לפני חצות יכולים אנחנו לקבל בחי' גילוי שכינה ממל' דא"ס שנק' מורא גדול כנ"ל. והטעם הוא כי הנה שרש60 המצות הוא מבחי' כתר עליון שהן תר"ך עמודי אור דהיינו תרי"ג מצות דאוריי' וז' דרבנן כידוע ותר"ך עמודי' הללו הן בחי' אורות ממוצעים בין עצמות המאציל עם הנאצלים כידוע וא"כ בכל מצוה שהוא בחי' פנימי' רצה"ע שבפנימי' הכתר שנק'61 תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' כבר נמשך בחי' גילוי אא"ס שלפני הקו וכידוע בפי' ועתה62 ישראל מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה כו' וארז"ל א"ת מ"ה אלא מאה והיינו מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום כו', והענין הוא כי בחי' הכתר כלול מע"ס וי' פעמים יו"ד הוא ק' ברכות והיינו ק' המשכות מבחי' מל' דא"ס שמאיר בפנימית הכתר וגם ע"י המצות נמשך הארת מל' דא"ס שבפנימית הכתר, ומה שאמרו א"ת63 מה אלא מאה כו' הענין הוא כי בחי' יראה תתאה שהוא בחי' מל' דאצי' נק' מה כידוע וא"ת מה בבחי' יראה תתאה בלבד אלא מאה שהוא בחי' הכתר ששם מאיר מל' דא"ס שהוא בחי' מילוי דה' בהעלם כנ"ל לפי שנעוץ תחב"ס דוקא כנ"ל.

עז

ואמנם אעפ"י שעיקר הכונה לבחי' מל' דא"ס אעפ"כ הרי כל ההמשכות שמן הכתר באין ומתלבשי' בבחי' מל' שנק' מ"ה כי נעוץ תחב"ס וכמ"ש כל64 הנחלים הולכים אל הים כו' וע"כ אמר מ"ה ה' אלוקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו' בבחי' יראה תתאה דמל' כמ"ש בזאת65 יבא אהרן וכן זה66 השער להוי' כו' והיא הכנה לקבל בחי' יראה עילאה דמל' דא"ס שבכתר והיינו א"ת מה אלא מאה כו' כנ"ל וד"ל, אך בפסח הרי בחי' דילוג ממל' דא"ס על הפתח שהוא בחי' יראה תתאה דמל' רק שמ"מ היו צריכים קצת להכנה ביראה תתאה מפני שלא קיבלו עדיין תו"מ אבל עכשיו שקבלנו תומ"צ ששרשם במל' דא"ס שבכתר וכבר כל השנה אנו מקיימים המצות בבחי' קבלת מ"ש ביראה תתאה בבחי' ביטול היש בטל רצונך מפני רצונו כו' א"כ אין אנו צריכים לבחי' הכנה זאת כי כבר יש הכנה זו דיר"ת ע"י קיום תומ"צ ששרשם בפנימית הכתר ונעשים בבחי' יר"ת כמ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך כו' וכנ"ל, והגם שהמצות כמו שהן בשרשן בפסח לא נתגלו עדיין למטה רק לעתיד יתגלו כידוע מ"מ בבחי' ההעלם הארת הכתר הנק' מאה ברכות מאיר בבחי' יראה תתאה דקבלת מ"ש וא"כ כבר יש הכנה ולכך אנחנו יכולים לומר מצה זו שאנו אוכלים הגם שהיא רק בחי' יר"ת לחם עוני כו' שהיא כמו מצה שאכלו אחר חצות שלא הספיק בצקת כו' דהיינו מפני שנגלה בחי' מל' דא"ס גם במצה שאנו אוכלים לפני חצות כמו שנגלה עליהם במצה שלאחר חצות ע"י תו"מ שעסקנו כל השנה (וזהו שאו' מה נשתנה הלילה הזה כו' שבכל השנה ג"כ אנו אוכלים חמץ ומצה כו' פי' מצה הוא אתדל"ת ביר"ת ע"י מעשה המצות ולמה עכשיו כולו מצה כו' וד"ל).

ג) ומעתה צ"ל שרש ענין הפסוק דקול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות כו' כנ"ל דהנה פי' קול דודי הוא בחי' המשכה מן ההעלם לגילוי כמו הקול הגשמי שיוצא מהבל הלב לדיבור שנק' קלא דמשתמע בדיבור שמתגלה מהעלם המדות שבלב מהעלם המח' שבמוח כך למעלה הנה בחי' גילוי ההמשכה בדיבור העליון נק' קול ה' כמ"ש קול67 ה' בכח כו' אך זהו הנק' קול סתם ויש שנק' קול גדול ולא יסף והוא בחי' גילוי המשכה מהעלם עצמות אא"ס שנק' סתימו דכ"ס והיינו בחי' מל' דא"ס שהוא פנימי' הכתר כנ"ל ושורה ומתגלה במל' דאצי' שנק' דיבור העליון וכנ"ל בענין מילוי דה"ה הוא ענין ב' יראות הנ"ל יראה עילאה דמל' דא"ס שמתלבש ביר"ת בחי' דיבור וכמ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה כו' וכנ"ל והטעם שנק' קול גדול לפי שבחי' מל' דא"ס הוא בחי' א"ס ממש שלגדולתו אין חקר ומטעם זה נק' ג"כ בשם מורא גדול כנ"ל. ומ"ש כאן קול דודי הכוונה על בחי' מל' דא"ס שבפנימי' הכתר שנק' דודי להיותו בהעלם גדול ונק' סתימו דכ"ס וכאשר מתגלה לפרקים הוא אומר קול דודי הנה זה בא שבא ומתגלה בבחי' דיבור העליון וע"ד הנ"ל בבחי' גילוי שכינה דמורא גדול דמל' דא"ס שמתגלה בפסח בכאו"א מישראל קטן וגדול בשוה כמ"ש ופסח ה' על הפתח שהוא בחי' דילוג כנ"ל והיינו מ"ש הנה זה בא מדלג על ההרים. ומ"ש הנה זה בא דמשמעו

עח

ל' הוה, לפי שבכל פסח הוא מדלג ובא מן ההעלם כמו שפסח ודילג בזמן יציאת מצרים כו' וד"ל.

ומעתה י"ל מהו ענין הדליגה על ההרים ומהו ההפרש בין דליגה לקפיצה ולמה בדליגה אמר על ההרים ובקפיצה אמר על הגבעות כו', והנה תחלה י"ל כללות ענין הדליגה והקפיצה שהוא ברגלים דוקא כידוע, והענין הוא כידוע בכתבי האריז"ל בפי' אם תשיב משבת רגליך כו' שבחי' נה"י דא"ק מתלבשים בבי"ע כו' וכמשל הרגלים באדם שהן בתחתית גופו להיות שמעמידן בארץ לילך גם במקום מטונף ולא איכפת לי' כלל אם יטנפם כדי שיוכל לעבור את כל גופו עי"ז משא"כ הידים לא ירצה לטנף בשביל העברת גופו ומכ"ש הפה והעינים וכיוצא ששומרם מכל מקום מטונף כו', והנמשל מכ"ז יובן למעלה בהיות שבחי' גילוי זה דבחי' כתר עליון ממל' דא"ס הנה הוא יורד כ"כ למטה עד נש"י שבגופי' גשמיי' שהן בבחי' עשי' גשמי' וגם מלבד שהן בבחי' גבול יש נפרד אשר ערכם רחוק מאד מאד מבחי' גילוי אלקות כזה כמו ערך מקום מטונף לגבי אדם וע"כ דומה דבר זה כמו אדם שיעמיד רגלו בארץ כך בחי' נה"י מאור א"ס מדלג ויורד למטה בארץ כמ"ש הארץ68 הדום רגלי והן כללות נש"י שבגופים כו' אבל מבחי' ומדריגה היותר עליונה מבחי' נה"י דא"ק לא ירד כ"כ למטה כו' (וגם מטעם אחר לפי שבחי' דילוג כזה שלא כפי המדה בסדר ההשתלשלו' אינו אלא ברגלי' דוקא כמו עד"מ הדולג מן הגובה לנמוך שא"א כ"א ברגל דוקא שיש בכחו לדלוג ולהניע את הגוף יותר מכפי כח האדם בגופו בעצמו כו' וד"ל).

והנה ההפרש בין דליגה לקפיצה ידוע שהדליגה היא ברגל א' והקפיצה היא בשתי רגליו כמו אדם הקופץ מגג לארץ שקופץ בב' רגליו, והענין למעלה מבואר למעלה דבחי' אהבה לבדה הוא הדליגה ברגל א', ושרש הדברים הנה יש להקדים תחלה הידוע בזוהר בכמה דוכתי שיש בחי' טורי חשוכא ובחי' טורי דנהורא כמו בלידת המל' דנק' איילתא69 דאזלת לטורי חשוכא כו' דהיינו שהמל' עולה עד בחי' המדות שבא"א שנק' טורי חשוכא וכמ"ש ותנח70 התיבה בחודש הז' על הרי אררט כו' דהיינו בחודש תשרי שעולה המל' שנק' תיבה במדות שבכתר, וענין בחי' מדות שבכתר הנה ידוע שיש ב' מיני מדות הא' המדות הנולדי' מן השכל וההתבוננות והוא הנק' טורי נהורא כי המדות נק' הרים וכמו האבות שהן בחי' מרכבה לחג"ת דאצי' נאמר בהן שמעו71 הרים כו' וכמו ההר שהוא בגובה על הארץ כך מדת האהבה הרי בחי' צומח היא לגבי הדיבור שהוא בחי' דומם כו' וכמארז"ל לא72 כאברהם שקראו הר כו', אך בחי' המדות שמכוסים בהתבוננו' נק' טורי חשוכא בערך המדות שנולדי' בגילוי גמור שנק' טורי נהורא, ולמעלה יותר דהיינו בבחי' הרצון שנק' כתר שמה המדות אוי"ר הן בבחי' הרצון ממש שנעלם מאד ונק' חושך

עט

אך אח"כ יוצאין לידי גילוי בחו"ב ונק' טורי חשוכא להיותם בבחי' העלם הכתר כו' ובחי' המדות שבכתר הן למעלה מעולם האצי' שהרי או"א דאצי' מלבישים לזרועות דא"א שנק' יד הגדולה ויד החזקה שהן מבחי' חיצוני' המדות שבכתר בלבד אבל בחי' עצמות המדות שבכתר הן למעלה מבחי' התלבשות אור בכלי עדיין אך הן באין בבחי' התלבשות בבחי' חיצוני' שבהן והוא מה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א כו', וזהו מדלג על ההרים דקאי בין על טורי נהורא בין על בחי' טורי חשוכא הנ"ל דהיינו שמדלג בבחי' נה"י דא"ק על בחי' המדות שבכתר כדי שלא יבא מהם73 האור דרך השתלשלות אלא בבחי' דליגה והוא בחי' אהבה רבה שבכתר ובחי' יראה עילאה שבכתר שנמשך למטה במל' דרך דילוג.

והנה בחי' אה"ר שנמשכה מבחי' כתר (שבה מלובש מבחי' חסד העצמי של עצמו' המאציל כי חפץ חסד הוא וע"כ בסיבת זה החסד עלה ברצונו הפשוט להאציל כו' וד"ל) נק' דילוג ברגל אחת והוא רגל הימין להיות שרשו בבחי' החסד שהוא בחי' ימין (והיינו בחי' דילוג הבא בכח יותר מכפי המדה מחמת האהבה הגדולה ולמעלה היינו בחי' דילוג אור עליון שלמעלה מבחי' קו המדה שהוא קו"ח שנמשך אחר הצמצום והיינו ע"י כי חפץ חסד הוא כו') אבל בחי' קפיצה בשתי רגליו כא' הנה הוא בא ע"י כח רב יותר בתגבורת מכח הדילוג ברגל א' והיינו ע"י בחי' רשפי אש התשוקה שבאהבה שהיא גורמת כח גדול הרבה יותר מכפי כחו המצומצם בבחי' א"פ ודוגמא לדבר בר"ל74 דקפץ ירדנא בכח יתירה מחמת חמימות התאוה כו' וא"ל ר"י חילך לאוריי' כי עוצם תשוקה כזו ממשכת כח גדול מבחי' או"מ כו' וכן בע"ת75 גדולים מצד"ג משום דמשכי' לי' בחילא יתיר יותר מכפי הכח העצמי כו' וכיוצא בזה הנה כ"ז הוא מצד בחי' הגבורות דוקא שהן למעלה מבחי' החסדי' כי גבורה הוא ענין תגבורת גדולה כפשוטו דהיינו כח חזק במאד הרבה יותר מכח של חסדי' הגם שיורד החסד מגובה לנמוך מאד כידוע בענין ימינך פשוטה לקבל שבים וכשי"ת בסמוך אבל בחי' כח הגבורות גדול הרבה יותר מכחן של חסדים והוא גורם בחי' הקפיצה בשתי רגלים כא' וע"כ אמר מקפץ בגבעות דוקא להיות שרש הגבעות בבחי' הגבורות דשם ב"ן כמשי"ת בסמוך וד"ל76 ולמעלה היינו בחי' גבורה שבחסד שבעצמות המאציל והיא אהבה רבה שברשפי אש כו' ולמטה בבחי' שרש האצי' הוא בחי' גבורה דע"י כו' וד"ל) ובחי' יראה עילאה שבכתר נק' קפיצה בב' רגלים, והענין הוא דכתיב שמאלו77 תחת לראשי וימינו תחבקני פי' ימינו הוא בחי' אה"ר הנ"ל הנה טבע האהבה לקבל בימין לכל גם למי שאינו ראוי כראוי והיינו לפי שבחי' אה"ר זו מתפשטת למטה מטה מאד וע"ד שאמר וימינך78 פשוטה לקבל שבים דגם הרשעי' שעשו כל הרע שבעולם גם להם יקבל בתשובה כמו מנשה79 דחתר כו'

פ

וקיבלוהו כי ימין העליון מתפשטת לקרב גם את היותר תחתון וז"ש וימינו תחבקני כמו אדם שחובק לחבירו שמחבקו גם מאחוריו דהיינו גם לאחר שנסוג אחור ממנו כו' מחבקהו בימינו ומחזירהו אליו ולהיות כי האה"ר הנ"ל הוא בחי' חסד עליון ביותר ע"כ מתפשט הוא למטה ביותר כידוע, אך הנה זהו דוקא באה"ר הנ"ל שנמשך כמים מגובה לנמוך כו' והוא בבחי' הקרירות אבל בבחי' הגבורות דיראה עילאה שבכתר (שנק' גבורה דע"י או בחי' גבורה שבעצמות המאציל כנ"ל) הנה הוא בא בבחי' תגבורת גדולה ביותר מפני בחי' רשפי אש וחמימות התשוקה כידוע (ונק' ג"כ אהבה בתענוגים דהיינו כמו כשמשתעשע ברשפי אש באיזה דבר הנאהב והנחמד לו ביותר כו') וא"כ הרי הוא כח של חסד גדול הרבה מבחי' כח החסד שיורד בקרירות כטבע המים הנ"ל בבחי' ימין העליון, אך זהו הטעם עצמו להיות הגבורות היפך החסדי' ג"כ בבחי' ההתפשטות למטה כקטן כגדול שמפני שהגבורות באין בבחי' רשפי אש הרי נמשך משם בחי' הדין והצמצום שלא להשפיע רק למי שראוי לו ולא למי שאינו ראוי דוגמא לזה כמו התורה80 שנק' סם חיים לעוסקים בה לשמה ולמשמאילים בה נעשה סמא דמותא ועד"מ הסם רפואה שהוא דבר חריף מאד ויכול לפעול חיות גדול בכחו הרב ולמי שלא יקחנו כראוי ימות בה וכמ"כ כל דבר שבא מצד בחי' הגבורות הגם שחיותו וכחו רב מאד אבל צריך לבא בדקדוק גדול (וכמו הדם הוא הנפש הוא ג"כ מבחי' גבורות ויזיק אם יבא בדמים איזה קלקול דהיינו כמו מאכילה גסה וכיוצא) וכך יובן למעלה בבחי' קו שמאל בגבורות העליונות שכחם ואורם רב יותר מאור החסד שבקו הימין אך אינן מתפשטי' למטה למי שאינו כראוי כמו התפשטות החסדי' אלא אדרבא למי שאינו ראוי נעשה שמאל דוחה בבחי' דין ועונש להאבידו וכמ"ש בפרוח81 רשעים כו' להשמדם כו' וכן משלם82 לשונאיו אל פניו להאבידו דהגם שהחיצוני' מקבלי' מפסולת הנשפע מבחי' קו שמאל כידוע אבל נעשה להם לדין ועונש להאבידם בשפע זו שמקבלי' כו' וד"ל. ואמנם הנה כ"ז כאשר עדיין לא נבררו כל הבירורי' דרפ"ח כו' שנפלו בשבירה בע' שרים ולא אתהפכ' חשוכא לנהורא כו' וע"כ לא יוכל לירד אור שפע הגבורות העליונות שבכתר למטה אבל לע"ל דכתיב ואת83 רוח הטומאה אעביר כו' בלע84 המות לנצח כו' לפי שיבורר85 הכל ע"י שם ב"ן כידוע אז נאמר שמאלו תחת לראשי שבחי' קו השמאל העליון יתפשט גם הוא עד למטה מטה תחת לראשי דהיינו ע"ד המאמר דרישא85 שכיבת לעפרא והוא בחי' מל' דאצי' שעומדת עכשיו בבחי' אבא ובחי' חב"ד שבה שנק' רישא שכיבת לעפרא בעפר דבריאה כמ"ש מקימי87 מעפר דל כו' וד"ל, וזהו ענין הקפיצה בב' רגליו שהוא בחי' המשכת יראה עילאה דכתר שבקו השמאל שיתגלה למטה כמו בחי' התפשטו' החסד דקו הימין אך להיותו בבחי' רשפי אש

פא

וגדול כחו הרבה יותר מבחי' החסד שבימין כנ"ל ע"כ נאמר בו קפיצה בב' רגלים (שהוא בא מבחי' הגבורו' בתגבורת כח גדול יותר מדאי כנ"ל וד"ל).

ד) וזהו קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דהנה בחי' אה"ר ויראה עילאה הנ"ל שנמשך מבחי' כתר למטה היינו ע"י עסק התורה והמצות שנק' הרים וגבעות כמ"ש ישאו88 הרים שלום ואין89 שלום אלא תורה כו' וגבעות בצדקה שהן המצות כנ"ל, אך להבין הטעם למה נק' התורה והמצות בשם הרים וגבעות הנה תחלה יש להקדים שרש ענין הרים וגבעות באבות והאמהות שהאבות נק' הרים כמארז"ל לא90 כאברהם שקראו הר וכמ"ש שמעו91 הרים את ריב ה' והאמהות נק' גבעות וכמ"ש92 בזהר ע"פ כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו כו' (וכמ"ש93 בזוהר94 דהיינו בחי' בינה ומל' גבעה דלעילא וגבעה דלתתא כו') ושרש הדברים היינו כמ"ש בע"ח שאברהם ושרה הוא בחי' מ"ה וב"ן כי אברהם אבר מ"ה כו' וכן יצחק ורבקה יעקב ורחל כו' הכל הוא בחי' מ"ה וב"ן שבג' פרצופים כו' ודרך כלל האבות הן המרכבה לבחי' חג"ת דז"א ולפעמים לבחי' חג"ת דא"א ובכאו"א הנה בחי' מ"ה מברר לב"ן שבאותו הפרצוף והיינו הטעם שהאבות נק' הרים שהוא בחי' שם מ"ה המברר והאמהות נק' גבעות בחי' שם ב"ן המתברר כו' וכידוע דכל המתבררי' הוא ע"י שם מ"ה כי בחכ'95 אתברירו שהוא בחי' מ"ה דחכ' כו'. אך הנה לפ"ז לכאורה יש להקשות קושי' גדולה וחזקה מאד דלפי הנ"ל הרי האבות למעלה מן האמהות מאחר שהאבות נק' מבררים לבחי' ב"ן שהן האמהות וא"כ איך אמר ה' לאברהם כל96 אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואיך יקבל אברהם שהוא בחי' מ"ה משרה שהוא בחי' ב"ן לשמוע בכל אשר תאמר אליו הלא אברהם הוא בחי' משפיע ושרה הוא בחי' מקבל ואיך יקבל המשפיע מן המקבל עולם97 הפוך הוא עליונים למטה כו', וכמ"כ יפלא במה שמצינו ברבקה דכתיב בה ותרד98 העינה ותמלא כדה ותעל וידוע99 דכ"ד זה היינו כ"ד ספרי' דאוריי' ששאבה רבקה ממעיין חכמה עילאה שנק' עינה וז"ש ותרד העינה לח"ע בכדי למלאות משם כ"ד ספרי' דאוריי' כי אוריי'100 מח"ע נפקת כידוע וגם זה לא יתכן לפי הנ"ל דח"ע הוא בחי'

פב

שם מ"ה המברר לבחי' ב"ן כו' ובחי' רבקה הרי הוא רק מבחי' ב"ן כנ"ל ואיך אמר לשון ירידה ותרד העינה שירדה רבקה אל העין דחכ' דמשמע שבחי' ירידה נחשב לגבי מדריגת רבקה למלאות כ"ד ספרים משם הרי בחי' ח"ע גבוה ממדריגת רבקה וגם אמר ותמלא כדה שהיא הממלא לכ"ד ספרים דאוריי' ממי המעיין דח"ע ולא כן הוא אלא אדרבא נהפוך הוא שמי המעיין דח"ע למעלה מבחי' ב"ן דרבקה והיא מקבלת משם בבחי' מקבל בלבד, וכמ"כ יפלא מה שאמרה רבקה אל העבד שתה וגם לגמליך אשקה הרי ידוע דגמלי אדוניו של עבד זה הן בחי' כלים דע"ס דמ"ה דאברהם שהוא בחי' משפיע ואיך אמרה רבקה שהיא בחי' מקבל וגם לגמליך אשקה היתכן שנעשה המקבל משפיע כו'. אך הנה כ"ז יתורץ עפ"י המבואר למעלה בשלשה101 שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב והמה אברהם יצחק ויעקב שנאמר בהן בכל מכל כל כו' והענין הוא כי בחי' האמהות בשרשן יהי' לעתיד גבוה מבחי' האבות וכמ"ש הנני102 בורא חדשה בארץ נקבה תסובב גבר דהיינו בחי' שם ב"ן שיהי' גבוה מבחי' מ"ה והיינו פי' נקבה תסובב גבר וכמ"ש א"ח103 עט"ב כו' וד"ל.

ויובן זה עפ"י הידוע בע"ח במ"ש ואלה104 המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבנ"י כו' שהן בחי' האורות דתוהו וכולם המה בבחי' ב"ן שהרי נאמר בהן לשון מלוכה וימלוך בלע כו' וכל מלוכה הוא בבחי' ב"ן כידוע וכל הז' מלכים דתוהו נפלו בעולם הבריאה והוא בבחי' שם ב"ן דבריאה כמ"ש בע"ח והנה בחי' התיקון והבירור דב"ן דתוהו שנפל למטה בבריאה הוא ע"י בחי' שם מ"ה דתיקון שבאצי' שנק' מלך לבנ"י שלאחר הבירור כו' (והיינו ע"י הארת שם מ"ה החדש דא"ק כו' שנק' מלך השמיני הדר כו' וכמ"ש בע"ח וכמ"ש במ"א), אך הנה אעפ"י שבחי' שם מ"ה הוא המברר לבחי' ב"ן שנפל מבחי' התוהו כנ"ל הנה מ"מ שרש בחי' ב"ן זה לאחר שמתברר משם מ"ה דתיקון גבוה הוא מצד שרשו הקדום בתוהו שקדם לתיקון וכמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך כו' שהז' מלכים דתוהו קדמו לפני בחי' התיקון כו' וכמ"ש בע"ח בענין ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דעיקר השבירה הי' בבחי' שם ס"ג דבינה והוא בבחי' הנקודים כו' והתיקון הוא בשם מ"ה שלמטה משם ס"ג והוא בחי' ברודי' אך כשנפלו רפ"ח ניצוצין דתוהו נפלו בבחי' ב"ן כנ"ל אך לאחר שיוברר שם ב"ן ע"י שם מ"ה דתיקון הרי עולה בחי' ב"ן זה לבחי' ב"ן דתוהו דהיינו בבחי' ב"ן דס"ג דבינה שלמעלה מבחי' מ"ה דז"א כידוע ואעפ"י שעכשיו בחי' מ"ה מברר לב"ן דנוק' אבל לאחר הבירור יעלה לשרשו בחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה המברר וז"ש א"ח שהוא שם ב"ן לאחר הבירור שנק' אשת חיל ע"ש ריבוי חיל הבירורים שעולין עמה כמ"ש חיל105 בלע ויקיאנו וכן חיל לשון כח כמו רבות106 בנות עשו חיל ואת עלית כו' וכמ"ש תנו107 עוז לאלקים שהוא שם

פג

ב"ן כו' ובחי' אשת חיל זאת נעשית עטרת לבעלה שהוא שם מ"ה וז"ש נקבה תסובב גבר כו' וד"ל.

וביאור זה יובן ג"כ ממה שמצינו בדרז"ל דבע"ת108 גדולים מצד"ג ובזהר אמרו הטעם משום דמשכי'109 לי' בחילא יתיר פי' חילא יתיר כח גדול וחזק הרבה יותר מכחן של צד"ג בעבודתם באוי"ר כו' ולכאורה דבר זה כפלא יחשב איך כח אהוי"ר של בע"ת תגדל מכח אוי"ר של צד"ג, אך הענין הוא משום דאוי"ר של צד"ג הוא מבחי' המדות שבנפשם האלקי' ששרשה מבחי' מ"ה דתיקון כמ"ש110 בע"ח דהנשמה עצמה א"צ תיקון כי כבר ניתקנה במ"ה דזו"נ דאצי' כידוע דשרש הנשמות נולדו מיחוד זו"נ שהן לאחר התיקון אבל אוי"ר של בע"ת הוא מבחי' המדות הרעות דנוגה שהוא שרש נה"ב שנהפך מרע לטוב ע"י התשובה ושרש נה"ב דנוגה בבחי' התוהו שלפני התיקון אלא שנפל בשבירה בב"ן דבריאה כנ"ל ונתגשמו עוד בירידתן למטה מטה בנוגה דבי"ע עד שנעשה למטה בחי' מדות רעות כמו טבע המזיקין כעופות וחיות הדורסין וכמ"כ בנ"א רעים ואכזרים בטבעם למהר לשפוך דם נקי ולא יחמלו כו', אך אנו רואים שיש תוקף וחוזק בתגבורת עצומה במדות נפש הטבעיית החיונית יותר הרבה מטבע המדות דנפש האלקי' (וכמ"ש במ"א בביאור ענין לעולם111 יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז שהמדות הטבעיי' קשים כארז בלי יחלשו כחם מכל מנגד ואין לשכל שליטה עליהם להפכם כו'112) מפני ששרשם מבחי' התוהו שהיו בחי' אורות תקיפין וחזקים ביותר וע"כ גם בנפילתם למטה בהגשמה דנוגה ג"כ המה תקיפים וחזקים כמו תקיפי113 דרא שנק' עזי פנים כו') והמופת לזה במה שאנו רואים שכח הבהמה חזקה מכח האדם להיות שרש הבהמה מבחי' התוהו (וכמ"ש114 באד"ר באני עלמין כו' ולא אתקיימו עד דאתברי בפרצופא דאדם שהוא בחי' התיקון והן הנה המאמרות דתוצא ארץ נפש חי' ועוף יעופף כו' שקדמו כולן למאמר נעשה אדם וכמ"ש אחור וקדם צרתני אחור115 למע"ב כו' וכמ"ש במ"א) ומטעם זה יובן ג"כ מה שבע"ת משכין לי' לקוב"ה בחילא יתיר מצד"ג כי אחר בירור הרע שבהם עולין לשרשם בבחי' ב"ן דתוהו שקדם לבחי' מ"ה דתיקון וע"כ גם למטה בהתהפך הרע שלהם לטוב הן בתוקף ותגבורת גדולה בחילא יתיר יותר גם מאוי"ר של צדיקים גמורים כו' וכ"ז מופת לענין הנ"ל דבחי' ב"ן לאחר הבירור גבוה מבחי' מ"ה להיותו עולה לשרשו בבחי' שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה כנ"ל וד"ל.

פד

ועכ"ז יובן ג"כ שרש האבות והאמהות ששרש האמהות למעלה יהי' לעתיד גבוה מן האבות וכמ"ש נקבה תסובב גבר וכנ"ל וגם עכשיו הטעימן הקב"ה מעין העוה"ב דלעתיד וע"כ נאמר לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כו' כי הנה העוה"ב הוא לאחר הבירור דשיתא116 אלפי שני כו' ואז יעלה בחי' ב"ן לשרשו בס"ג שלמעלה שמשם מ"ה ותהי' א"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר אלא רק עכשיו דוקא בחי' מ"ה מברר לבחי' ב"ן אבל האבות הטעימן גם עכשיו מעין העוה"ב שנאמר בכל מכל כל שהן נש"ב שבבחי' בינה שנשלמים אחר הבירור וע"כ היו האמהות עקרות כי היו בבחי' דכורא כו'. ובכ"ז יתורצו כל הקושיו' הנ"ל איך אמר שאברהם יהי' בחי' מקבל לשמוע בקול שרה, כי שרה שרשה למעלה מבחי' אברהם מטעם הנ"ל דבחי' מ"ה יהי' למטה מבחי' ב"ן לאחר הבירור והאמהות הן בבחי' ב"ן והאבות בבחי' מ"ה כנ"ל, ומזה הטעם ג"כ כתיב ברבקה שהיא ב"ן ותרד העינה לבחי' מ"ה דחכ' וכן לגמליך אשקה כנ"ל לפי שהמקבל נעשה בחי' משפיע כמ"ש נקבה תסובב גבר א"ח ע"ב כנ"ל וד"ל.

ה) ומעתה יובן ג"כ דוגמת כל הנ"ל באבות ואמהות שנק' הרים וגבעות בחי' מ"ה וב"ן גם בשרש ענין התורה והמצות שנק' הרים וגבעות כנ"ל שהן ג"כ בחי' מ"ה וב"ן כנ"ל באבות ואמהות. דהנה ידוע דאוריי' מח"ע נפקת והוא בחי' שם מ"ה דחכ' שמברר למעשה המצות כי עפ"י החכ' שבתורה דוקא נעשה כל מצוה כך וכך יוכשר למצוה וא"ל אינה מצוה כלל וה"ז כמו בחי' מ"ה שמברר לב"ן כך הרי המצות נתלבשו בענינים גשמיי' דנוגה באתרוג וציצית ומכ"ש מצות ל"ת בסור מרע והכל מתברר ע"י החכ' שנגזרה זה יעלה למעלה כו' וזה יפסול כו' ונמצא בחי' ב"ן דנוגה שנפל בשבירה מתברר ע"י מ"ה דחכ' ולכך תלמוד117 גדול כו' וכמ"ש118 בע"ח דתלמוד בבריאה כו' וכידוע שהתורה הוא בחי' ז"א שהן המדות שבחכ' להבדיל בין טמא כו' והמצות הן בבחי' המל' הנק' מצות המלך שמקבלת מהתורה כנ"ל. והנה כמו שמבואר למעלה דלעתיד יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה כך המצות שהן בבחי' ב"ן כנ"ל הגם שעכשיו למטה מבחי' מ"ה דחכ' שבתורה לעתיד יתעלו למעלה מבחי' מ"ה דחכ' והיינו מפני ששרש המצות כמו שהן למעלה הרי119 נק' תר"ך עמודי אור והן120 בחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא דא"א שנק' כתר שבכתר כידוע רק שירדו למטה דרך בחי' החכ' שבתורה כו' ונתלבשו למטה להתברר ע"י החכ' אבל לאחר תשלום בירורן יעלו בשרשן הראשון בגלגלתא דא"א שהוא בחי' פנימי' רצה"ע שלמעלה מן החכ' כמ"ש והחכ'121 מאין כו' וכידוע וז"ש

פה

גם על המצות שהן בבחי' ב"ן א"ח ע"ב ונקבה תסובב גבר כנ"ל בבחי' האמהות וזהו שנק' התורה והמצות בשם הרים וגבעות כמ"ש ישאו הרים שלום ואין שלום אלא תורה וגבעות בצדקה שהן המצות שנק' צדקה כו' דהיינו בחי' מ"ה וב"ן שנק' הרים וגבעות כנ"ל באבות ואמהות וד"ל.

ומ"ש ישאו הרים שלום דמשמע שהתורה לא נק' הרים אלא שלום, הענין הוא כמארז"ל כל122 העוסק בתורה לשמה עושה שלום בפשמ"ע ובפשמ"ט שנאמר או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי כי הנה שרש בחי' התורה הוא בחי' קו האמצעי דת"י כו' שנק' בריח התיכון כו' ועולה עד קצה העליון דכתר לחבר ולייחד פשמ"ע שהוא יחוד מ"ה וב"ן דחו"ב ומ"ה וב"ן דזו"נ שנק' פשמ"ט כידוע וזהו ב' שלומות יעשה שלום לי לחו"ב שלום יעשה לי לזו"נ כו' וד"ל, ודרך כללות הנה בחי' השלום הוא בחי' התחברות המשפיע במקבל וכמ"ש וידעת123 כי שלום אהלך כו' וז"ש והי'124 מעשה הצדקה שלום פי' השפעת המשפיע במקבל נק' מעשה של צדקה ונק' שלום לפי שעי"ז מתחבר המשפיע במקבל והוא הנק' חיבור אורות בכלים באצי' הנק' פשמ"ע והתלבשות האצי' בבריאה שנק' פשמ"ט כו' וז"ש ישאו הרים שלום לחברם במקבלים כו' והוא ע"י התורה שהיא בחי' קו האמצעי כנ"ל וד"ל.

וגבעות בצדקה, פי' כל המצות נק' צדקה כמ"ש וצדקה125 תהי' לנו כי נשמור כו' וכן ושמרו126 דרך ה' לעשות צדקה כו' והטעם ידוע כמו הצדקה גשמי' שהיא להחיות רוח שפלים למאן דלית לי' מגרמי' כלום כך ע"י מעשה המצות הנה נמשך בחי' גילוי אלקות למטה בכלים מכלים שונים כאתרוג ולולב וכיוצא להאיר ולהחיות רוח שפלים בע"ג כו' ולכך המקיים את המצות מפני שהוא הממשיך לבחי' גילוי אור עליון בכלים שונים נק' צדיק כמו העושה והמשפיע את הצדקה נק' צדיק ע"ד מ"ש כי127 צדיק ה' צדקות אהב כו' וכמ"ש במ"א ולמעלה יובן מזה ג"כ דבחי' המעשה של המצוה נק' צדקה בה"א בחי' מקבל וההמשכה שנמשכה במעשה זאת נק' צדיק בחי' יסוד ז"א כמ"ש צדיק ה' צדקות אהב כו' וד"ל. וזהו וגבעות בצדקה פי' גבעות וצדקה הוא בחי' שם ב"ן שרש המצות שהוא בחי' מקבל מהרים שהוא בחי' המשכת אור א"ס בחכ' שבתורה שנק' הרים ונק' שלום כנ"ל וכנ"ל דהמצות מקבלין מן התורה עכשיו כי בחי' מ"ה מברר לב"ן אך לעתיד הרי יתעלה בחי' ב"ן למעלה משם מ"ה כנ"ל ויהי' שרש המצות למעלה מבחי' התורה כמ"ש א"ח ע"ב ונקבה תסובב גבר כנ"ל. וז"ש קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות דבהרים לא אמר רק דילוג ברגל א' הימנית ובגבעות א' קפיצה בשתי רגליו

פו

כא' כנ"ל דהנה בחי' דילוג וקפיצה זאת היינו גם על הארת בחי' אה"ר ויראה עילאה שבכתר והיינו שמדלג על ההרים כנ"ל ובחי' דילוג בא ע"י עסק התו"מ כי האהוי"ר שבכתר נק' טורי חשוכא כנ"ל ושרש התומ"צ הוא בבחי' מ"ה וב"ן שהוא בחי' חו"ג שבעצמות המאציל שלמעלה מחו"ג שבכתר ולכך נק' קול דודי כמו קול גדול כו' ולהיות כי בחי' ב"ן שהוא שרש האמהות שנק' גבעות והוא שרש המצות כנ"ל גבוה לעתיד מבחי' מ"ה דאבות שהוא שרש התורה כנ"ל ע"כ אמר קפיצה בב' רגליו בגבעות להיותם למעלה במדריגה מן ההרים מטעם הנ"ל ודליגה ברגל א' אמר בהרים וכנ"ל בפי' שמאלו תחת לראשי שהוא בחי' קו השמאל דגבורות והיינו ג"כ בחי' שם ב"ן שיהי' גבוה לעתיד מבחי' קו הימין דחכ' כו' וע"כ א' מקפץ על הגבעות כו' וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים: חלק מביאור זה (אות א' וקטע מאות ב') נדפס בתוס' הגהות באוה"ת שה"ש ע' רנח. וראה גם סה"מ אעת"ר ע' סו ואילך.

2) ואמרתם זבח פסח הוא: ראה שמות יב, כז.

3) ופסח ה' על הפתח: שמות יב, כג.

4) כי בו שבת מכל מלאכתו: בראשית ב, ג. וראה לעיל ד"ה זכור את יום השבת.

5) וכמ"ש וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו. וראה לקו"ת נצבים מח, ג. ובכ"מ.

6) ימלא ה' כל משאלותינו: ראה תהלים כ, ו.

7) יעננו ביום קראנו: תהלים כ, י.

8) מועדי ה': ויקרא כג, ב ואילך.

9) נודע בשערים: משלי לא, כג. וראה זח"א קג, א.

10) וגם חושך לא יחשיך: ראה תהלים קלט, יב.

11) כי: בכת"י ב וכת"י ג: כו'.

12) כלל: בכת"י ב וכת"י ג: כנ"ל.

13) ראתה שפחה על הים: מכילתא בשלח טו, ב. זח"ב סד, ב. צד, א. זח"ג כב, ב.

14) ובמורא גדול זו גילוי שכינה: נוסח ההגדה.

15) אציעה שאול הנך: תהלים קלט, ח.

16) עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד: פדר"א פ"ג. וראה סה"מ באתי לגני ח"א ע' כד וע' ר. אוה"ת יתרו ע' תתלט.

17) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

18) ה"ה: בכת"י ג: הפי'.

19) לאו"א: בכת"י ב וכת"י ג: לאו"א ומאו"א לזו"נ.

20) וכמ"ש בתיקונים אוא"ס מלגאיו כתרא עלאה מלבר: ת"ז סוף תי' כב.

21) זה השער לה': תהלים קיח, כ.

22) ואמרו בזוהר דא תרעא לאעלאה: ראה זח"א יא, ב. זח"ג רנג, ב.

23) בזאת יבא אהרן: ויקרא טז, ג.

24) בזאת דוקא וכמ"ש בזוהר בכמה דוכתי: זח"ג נו, ב.

25) וכמ"ש בזוהר ע"פ ותשב בפתח עינים: ראה זח"ג עא, ב. ובכ"מ.

26) וכן והוא יושב פתח האוהל: בראשית יח, א.

27) לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, א.

28) דעשי': בכת"י ב וכת"י ג: דעשי' ליכנס ולהכלל ביצי'.

29) דיצי': בכת"י ב וכת"י ג: ליכנס ולהכלל בבריאה.

30) שאו שערים והנשאו פתחי עולם: ראה תהלים כד, ז.

31) וכמ"ש ביחזקאל הנגלה נגליתי: כ"ה בהכת"י. וכנראה כוונתו להפסוק אביך האמורי כו'.

32) הנגלה נגליתי לבית אביך במצרים: ראה שמואל-א ב, כז. ובפירש"י שם. וראה פירש"י שמות ד, י. ומדרשים שם.

33) אביך האמורי ואמך חתית כו': ראה יחזקאל קאפיטל טז ואילך ומפרשים שם.

34) מלכותך כו': תהלים קמה, יג.

36) אות ה"א: באוה"ת שם: אות ה' א'.

35) הה"א: בכת"י ב וכת"י ג: ההי"ן.

37) בהבראם בה' בראם: מנחות כט, ב. ב"ר פי"ב, ב. ובכ"מ. וראה לקו"ת ר"פ פקודי ובכ"מ.

38) וד"ל: ע"כ נדפס באוה"ת.

39) שום תשים עליך מלך: דברים יז, ט.

40) לפי עצמות: בכת"י ב: לפי ערך.

41) ויאפו את הבצק אשר הוציאו: שמות יב, לט.

42) ובזהר אמר שנק' מיכלא דמהימנותא: זח"ב מא, א. וראה דרמ"צ כב, ב.

43) כמו התינוק שאינו יודע לקרות אבא: ברכות מ, ב.

44) אם תגביהי כנשר: עובדי' פסוק ד.

45) בחוצפא שנק' מלכותא בלא תגא: סנהדרין קה, א.

46) בטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב מ"ד.

47) ושמרתם את המצות: שמות יב, יז.

48) בני חיי ומזונא לאו במזלא תלי': ראה מו"ק כח, א. ובכ"מ.

49) ונוצר חסד לאלפים: שמות לד, ז.

50) ונוצר אותיות צנור: מק"מ לזח"ב קנו, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בתשובות וביאורים סט"ו.

51) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

52) וכמ"ש בע"ח דאור אבא יונק ממזל הח': ע"ח שער או"א ספ"ח. ש' הזווגים ספ"ב. ש' הולדת או"א וזו"ן פ"ו. ש' העבורים פ"ב. ש' הנסירה ספ"ג.

53) כי אתה אבינו: ישעי' סג, טז.

54) דע את אלקי אביך: דה"א כח, ט.

55) מי הגיד לך כי עירום אתה: בראשית ג, יא.

56) כי בחי' העשירות הוא בדעת כידוע: ראה נדרים מא, א. ובכ"מ.

57) כמ"ש בזוהר ע"פ היש ה' בקרבנו אם אין: זח"ב סד, ב.

58) ונחנו מה: שמות טז, ז.

59) תורה ציוה לנו משה מורשה: דברים לג, ד.

60) שרש המצות. . תר"ך עמודי אור: ראה אגה"ק סכ"ט. פרדס ש"ח פ"ג.

61) שנק' תרי"ג ארחין דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א. ובביאור האריז"ל שם. מ"ח מס' א"א ספ"ד. ובכ"מ.

62) ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך: דברים י, יב.

63) א"ת מה אלא מאה: מנחות מג, ב (ורש"י ותוס' שם). זח"ג קעט, א. ובכ"מ.

64) כל הנחלים הולכים אל הים: קהלת א, ז.

65) בזאת יבא אהרן: ויקרא טז, ג.

66) זה השער לה': תהלים קיח, כ.

67) קול ה' בכח: תהלים כט, ד.

68) הארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

69) איילתא דאזלת לטורי חשוכא: זח"ג רמט, ב. וראה ביאוה"ז שם.

70) ותנח התיבה בחודש הז': בראשית ח, ד.

71) שמעו הרים: מיכה ו, ב.

72) לא כאברהם שקראו הר: ראה פסחים פח, א.

73) מהם: בכת"י ב וכת"י ג: להם.

74) בר"ל דקפץ ירדנא: ב"מ פד, א.

75) בע"ת גדולים מצד"ג משום דמשכי' לי' בחילא יתיר: ברכות לד, ב. זח"א קכט, ב.

76) וד"ל): בהכת"י חסר התחלת המוסגר.

77) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

78) וימינך פשוטה לקבל שבים: תפילת נעילה.

79) מנשה דחתר כו' וקבלוהו: סנהדרין קג, א.

80) התורה שנק' סם חיים לעוסקים בה לשמה: יומא עב, ב. ובכ"מ.

81) בפרוח רשעים: תהלים צב, ח.

82) משלם לשונאיו אל פניו: דברים ז, י.

83) ואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

84) בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

85) שיבורר הכל ע"י שם ב"ן כידוע: ראה תו"א ויחי מח, א. לקו"ת עקב יד, ג. לעיל ע' ג. ובכ"מ.

85) דרישא שכיבת לעפרא: זח"ג קיט, ב. וראה ע"ח שמ"ח פ"ג. סה"מ אתהלך לאזניא ע' קמו. ביאוה"ז קמג, א ואילך. אוה"ת נ"ך ע' שפז. ובכ"מ.

87) מקימי מעפר דל: תהלים קיג, ז.

88) ישאו הרים שלום: תהלים עב, יג.

89) ואין שלום אלא תורה: פס"ז ר"פ קדושים. וראה גיטין נט, ב. במדב"ר פי"א, ז.

90) לא כאברהם שקראו הר: ראה פסחים פח, א.

91) שמעו הרים את ריב ה': מיכה ו, ב.

92) וכמ"ש בזהר ע"פ כי מראש צורים אראנו: זח"ג רג, ב.

93) וכמ"ש. . דהיינו בחי' בינה ומל': ראה ביאוה"ז שם (קד, ג ואילך).

94) וכמ"ש בזוהר: בכת"י ב וכת"י ג: וכמ"ש במ"א.

95) בחכ' אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ע"ח שי"ח פ"ה ועוד. מבו"ש ש"ה ח"א פ"ב. אגה"ק סכ"ח. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 206.

96) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה: בראשית כא, יב.

97) עולם הפוך הוא עליונים למטה: ע"פ הגמרא פסחים נ, א. ובכ"מ.

98) ותרד העינה ותמלא כדה: בראשית כד, טז.

99) וידוע דכ"ד זה היינו כ"ד ספרי' דאורייתא: ראה ת"ז תכ"א (מו, ב). וראה לעיל בריש ד"ה מים רבים.

100) אוריי' מח"ע נפקת: זח"ב קכא, א.

101) בשלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב: ב"ב טז, ב.

102) הנני בורא חדשה בארץ: ראה ירמי' לא, כא. וראה אוה"ת בראשית מ, ב ואילך.

103) א"ח עט"ב: משלי יב, ד.

104) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום: בראשית לו, לא.

105) חיל בלע ויקיאנו: איוב כ, טו.

106) רבות בנות עשו חיל: משלי לא, כט.

107) תנו עוז לאלקים: תהלים סח, לה.

108) דבע"ת גדולים מצד"ג: ברכות לד, ב.

109) ובזוהר. . משום דמשכין לי' בחילא יתיר: זח"א קכט, ב.

110) כמ"ש בע"ח דהנשמה עצמה א"צ תיקון: ע"ח שער כ"ו פ"א. וראה תניא פל"ז.

111) לעולם יהא אדם רך כקנה: תענית כ, ב.

112) כו'): כ"ה בהכת"י. וכנראה סיום המוסגר מיותר.

113) תקיפי דרא: ראה חגיגה יד, רע"א. וראה סה"מ תקס"ח ע' רכג. תו"ח בראשית טז, ב. שם שמות תקמ, ב. ובכ"מ.

114) וכמ"ש באד"ר באני עלמין: ראה זח"ג קמב, א.

115) אחור וקדם צרתני אחור למע"ב: תהלים קלט, ה. ויק"ר יד, א. ובכ"מ.

116) דשיתא אלפי שני: ר"ה לא, א. ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"א ע' 453.

117) תלמוד גדול: קדושין מ, ב. ובכ"מ.

118) וכמ"ש בע"ח דתלמוד בבריאה: ראה שער המצות וטעהמ"צ פ' ואתחנן. פע"ח שער הנהגת הלימוד. וראה ת"ז בהקדמה (יד, א). תניא פ"מ בהגה"ה אחרונה. אגה"ק סכ"ו. תו"א ר"פ שמות. ובכ"מ.

119) הרי נק' תר"ך עמודי אור: ראה אגה"ק סכ"ט. פרדס ש"ח פ"ג.

120) והן בחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א. ובביאור האריז"ל שם. מ"ח מס' א"א ספ"ד.

121) והחכ' מאין: איוב כח, יב.

122) כל העוסק בתורה לשמה עושה שלום בפשמ"ע: סנהדרין צט, ב.

123) וידעת כי שלום אהלך: איוב ה, כד. וראה יבמות סב, ב. ובכ"מ.

124) והי' מעשה הצדקה שלום: ישעי' לב, יז.

125) וצדקה תהי' לנו כי נשמור: דברים ו, כה.

126) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה: בראשית יח, יט.

127) כי צדיק ה' צדקות אהב: תהלים יא, ז.