ולהבין בתוספת הביאור

פו

ולהבין בתוספת הביאור

א) ולהבין1 בתוס' ביאור מ"ש מקפץ על הגבעות דבגבעות שהוא בחי' צדקה מקפץ בקפיצה שהיא בשתי רגליו כו' הנה יש להקדים מ"ש וצדקה2 כנחל איתן למה נמשלה הצדקה לנחל איתן דוקא, להיות ידוע דרשת רז"ל בעגלה ערופה דכתיב והורידו3 זקני העיר כו' אל נחל איתן אשר לא יעבד כו' אמר4 הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות והקשה א"כ זקן וסריס כו' אלא מאי פירות מצות שלא הניחו לעשות מצות שנק' פירות. וי"ל הטעם למה נק' המצות בשם פירות דוקא ועוד י"ל דהלא הפירות הן בחי' מזון וחיות פנימי הנק' או"פ כידוע ובכמה דוכתי בזהר וע"ח מבואר דשרש המצות הוא בבחי' לבושים שהן בחי' א"מ כידוע. אך הנה כ"ז יובן בהקדים מ"ש אור5 זרוע לצדיק פי' צד"ע הוא העושה את הצדקה שהן המצות שנק' צדקות והנה מ"ש זורע6 צדקות וכן אור זרוע לצדיק שנמשל לזריעה לכאורה אין לזה הבנה למה נמשל לזריעה דוקא. אך הענין הוא עד"מ הזורע דבר מה כמו הזורע גרעין של חטה כדי להצמיח מן הארץ חיטים הרבה וכן הנוטע אילן שיעשה מיני פירות הרבה חמוצים או מתוקים חלוקים במיניהם כידוע הנה צריך שיזריע בארץ גרעין שיהי' מאותו המין ויורקב בארץ ואח"כ יוליד ויצמיח בארץ ובלעדי זה לא יצמח מאומה, ודבר זה כפלא יחשב לכאורה שהרי עיקר הצמיחה אינו אלא מכח הצומח שיש בארץ שבו שורה כח האלקי ממאמר תדשא הארץ כו' כידוע והכח הצומח ודאי יש ביכולת להצמיח כל מיני תבואה ופירות ולמה צריכים לזריעת הגרעין לגמרי. אך הטעם הוא לפי שבחי' כח הצומח שבארץ הוא בחי' כח רוחני והיולי וא"א שיצמח ממנו הגשמת דבר מה

פז

כמו הגשמת טעם חמיצות או מתיקות של פירות גשמיי' כי לא יתכן שיהי' הגשמה כזאת כמו טעם חמיצות גשמיי' ברוחניות כח המצמיח, והגם שידוע שכל מציאות כחות הרוחניי' יש בהם התחלקות מדריגות דע"ס כמו בחי' חו"ג וגם במלאכים יש שר של אש ושר של מים שהן בחי' חו"ג שבכלים החיצוני' דמל' דעשי' כו' אך אעפ"י שיש בחי' חו"ג וכיוצא בכח המצמיח אבל המה רוחניי' ואינם בערך הגשמה להיות נצמח טעם חמוץ או מתוק כלל רק ע"י סיבת הזריעה של הגרעין בארץ גורם שיתלבש כח המצמיח בחומר הגרעין הנזרע ויצמיח בדומה לגרעין בהגשמת דבר כמו מיני פירות חלוקים בטעמי' גשמיי' כי זהו דרכו וטבעו של כח ההיולי הרוחני להתלבש בחומר המוכן ואז נעשה צורה לחומר ההוא כפי הכנת אותו החומר אבל אין זה עצם מהותו כלל רק שמתלבש בלבד להיות צורה לחומר מצד הכנת כלי החומר שממשיכו ומורידו אליו להתלבש בו כו'.

ויובן זה בתוס' ביאור ממה שמצינו דוגמא זאת גם באור וחיות הנפש הרוחניית שגם היא מושללת ודאי מכל תוארי ההגשמה שבפעולת ותמונת7 אברי הגוף הגשמיי' החומריי' כמו החושי' הגשמיי' כריח ושמיעה וראי' וכיוצא ובודאי אין ביכולת כלי חומר העין לראות ולא בחומר האוזן לשמוע רק ע"י הארת אור וכח הנפש בהם וזה ברור שהנפש עצמה מושללת מכחות גשמיי' כאלה כי לא יתכן לומר שהנפש הרוחניו' תראה ותשמע בראי' גשמיי' ושמיעה גשמי' ממש רק שהנפש היא בחי' כח היולי רוחני מושללת מהגשמת כחות גשמיי' אך בהמצא לה חומר מוכן לקבל צורה תומשך ותתפשט להאיר ולהחיות כמו בכלי חומר העין תתלבש בה צורת חיות כח הראי' ובחומר האוזן לשמוע ובכלי המוח החומרי יתפשט צורת השכל כו' אבל אין כחות הללו עצם הנפש רק שתרד להיות צורה לחומר בלבד כמו התלבשות כח הצומח בגרעין לפי מה שהוא כנ"ל וד"ל.

והמובן מכל משלים האלה מגרעין הנזרע או מחיות הנפש באברי' החומריי' שא"א שיתהווה מציאת דבר בהגשמה מכח הרוחני בלתי אם לא שיהי' מוכן לו חומר להורידו ולהמשיכו ואז יתלבש בו כו' והוא טעם הזריעה שבלעדה לא יצמח מאומה מן כח הצומח אבל ע"י הזריעה יתלבש כח הצומח בכמה חילוקי מדריגות גשמיות כמו ריבוי מיני פירות חמוצים ומתוקים חלוקים למיניהם לרוב שמתהווה הכל מכח הצומח כו' והנמשל מכ"ז יובן ג"כ למשכיל למעלה בבחי' אור הזרוע לצד"ע שהוא בחי' המצות8 שנק' רמ"ח אברי' דמלכא ועד"מ הנ"ל באברי' החומריי' שהמה מורידים וממשיכים אליהם מאור וחיות הנפש הרוחניות להיות מתלבש בהם לצורה וחיות כו' ובלעדם לא יתכן לומר שיש התהוות כחות אלה בנפש כו' וכך יובן למעלה דהנה ידוע בע"ח דעצמות אא"ס ב"ה הוא למעלה מכל ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע וגם העולמות שלפני האצי' בקו וחוט כו' אין להם ערך

פח

כלל לגבי העצמות גם לא כערך טפה בים כו' שהרי הוצרך להיות בחי' צמצום הנק' מקו"פ וחלל ריקן כו' בעצמו' אוא"ס תחלה כדי שיוכל להאיר בקו"ח כו' כידוע, והיינו מפני שאין ערוך כלל בין עצמות אור א"ס לבחי' ההארה בעלמא הנבדל מעצם אורו להיות מקור להשתלשלו' הנק' קו"ח כו' וע"כ ידוע שכל חילוקי המדריגות דאבי"ע ע"י בחי' הקו"ח שיש בו בחי' מעלה ומטה שוין ממש קמי' העצמות כמ"ש קטן9 וגדול שם הוא כו' משום דקמי' כחשיכה כאורה רוחניות וגשמיו' אצי' ועשי' שוין מטעם שהוא מושלל בערך לגמרי מכל עיקר ההשתלשלות דקו הנ"ל ועד"מ עצם הנפש שהיא מושללת מבחי' הגשמת מציאת כח הראי' ושמיעה וכה"ג כנ"ל, אך הנה בתחלת ההשתלשלו' עלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו' והוא הנק' חפץ חסד שמצד טבע הטוב להטיב כמ"ש10 בע"ח והוא בחי' המחה"ק שנק' רצון קדום שעלה בעצמותו שהוא למעלה עדיין מכל ההשתלשלות שנמשך ע"י הקו הנ"ל כי בחי' המחה"ק הזאת היא בחי' מקיף וסובב לכל ציור הד' עולמות שבקו הכל בהשוואה א' וכידוע שזהו פי' המאמר בריש11 הורמנת' דמלכא כו' שהוא בחי' רצון הפשוט ונזכר12 בזוהר בכמה דוכתי בלשון כד סליק ברעות' כו' אך אח"כ תלוי במעשה התחתונים וכמ"ש בע"ח דהיינו ע"י המצות וכיוצא מעוררי' לבחי' התגלות רצה"פ הנ"ל שיבא מן ההעלם לגילוי אור בקיום תמידי והוא בחי' המשכת הקו הנ"ל להאציל ע"ס כו' כמו להיות נק' חכים בחכ' דאצי' ומבין בבינה דאצי' כו' אבל מצד עצמו לאו13 דאית לי' מכל אינון מדות כלל כי אוא"ס פשוט הוא בתכלית למעלה גם מהיות מקור לאצי' כנ"ל וה"ז ממש כמו דמיון הארת הנפש באברי הגוף שבלעדי העלאת כלי החומר לא יומשך הצורה וז"ש אי אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא כו' והכנת הכלים הן הנה רמ"ח פיקודי' שנקראי' רמ"ח אברי' דמלכא שעל ידן יומשך אור א"ס הפשוט ההיולי שבמחה"ק להיות מתלבש ובא בכלים מכלים שונים כו', וז"ש אשר14 יעשה אותם האדם וחי בהם פי' האדם האדם דלעילא שהוא בחי' ז"א שע"י המצות שנק' רמ"ח אברים יומשך בו תוס' גילוי אא"ס וחי בהם ממש כי לפעמים ג"כ יבא בחי' תוס' גילוי אא"ס באצי' בתוס' מרובה על העיקר ובפרט כשצריך להיות שינויים כמו מהתהפכות מדה"ד למדה"ר כמ"ש יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' או בהיפוך האור בכלי היפכו כמו אור15 החסד בכלי הגבורה כו' שהוא לאכללא16 שמאלא בימינא כו' ובפרט לצורך תולדות אורות חדשים לגמרי כמו להוליד נשמות חדשות שצ"ל יחוד או"א וזו"נ בבחי' מוחין חדשים ששרשם מאור א"ס שלפני הצמצום כו' והיינו כמו עד"מ הנ"ל בזריעת הגרעין שיצמח עי"ז מכח הצומח פירות חלוקים

פט

בטעמי' גשמיי' חמוצים או מתוקים לפי שמתלבש כח זה בגרעין להיות כמו צורה לחומר כו' אבל אין זה עצם מהותו כי הכח הזה הוא רוחני והיולי כו' כך עצמו' אור א"ס הוא מושלל מכל בחי' אור הנאצל בבחי' מציאת דבר מה כמו חו"ג וכמ"ש לך17 ה' הגדולה והגבורה כו' רק שמעוררי' אורו לירד ולהתלבש להצמיח אור במציאות להיות לו כמו צורה כו' אבל אין זה מעצמות מהותו כלל אלא כמו כח הצומח שמתלבש להצמיח טעם חמיצות כו' רק שע"י הזריעה של הגרעין ירד ונתלבש בו כו' וכך ע"י זריעת אור לצד"ע במעשה המצות גורם שיומשך אור א"ס באצי' ולכך נמשלו המצות לבחי' זריעה דוקא וד"ל. והמופת לזה הוא מה שנאמר בכל פ' ופ' של כל מצוה וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה דבר אל בנ"י לאמור, פי' ויאמר ה' שנמשך אוא"ס בשם הוי' דחכ' שהוא בחי' משה כידוע ואח"כ נמשך לבנ"י שהן בחי' נו"ה דז"א לאמור לבחי' מל' שהוא שרש בנ"י כידוע וזהו כללות עולם האצי' כידוע דשם הוי' כולל כל האצי' יו"ד בחכ' כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן הטעם למה נק' המצות בשם פירות דוקא כמארז"ל בענין עגלה ערופה שלא הניחו לעשות פירות כו' שהן המצות כי המצות הן בבחי' זריעה כמו הזריעה של הגרעין שיולידו ויצמיחו מיני פירות הרבה כך מעשה המצות יולידו ויצמיחו למעלה כמה מיני המשכות אורות עליונים מעצמות אא"ס שלפני הצמצום שמתלבש למטה באצי' כנ"ל וד"ל. וזהו פי' וצדקה כנחל איתן דגם בנחל איתן שלא יזרע הנה הצדקה תצמיח גם שם פירות הרבה דהיינו גם בהעדר מעשה התחתונים מן המצות מ"מ ע"י הצדקה18 ששקולה כנגד כל המצות יהי' אור זרוע לצד"ע גם בנחל איתן כו' וכמ"ש כי19 כארץ תוציא צמחה כו' כן יצמיח ה' צדקה כו' (ולזה הטעם הורידו זקני העיר אל נחל איתן דוקא כמ"ש יבא מי כו' וד"ל).

ב) ולהבין בתוס' ביאור בענין המצות איך שהן כדמיון הזריעה כנ"ל הנה אנו רואים במצות הקרבת העומר שציוה להקריב מנחת העומר שני עשרונים וכבש בן שנתו ויין רביעית ההין והי' הכהן מקריב את הכבש ע"ג המזבח והניף את העומר וכו' וע"י זה הקרבן ואחריו ימי הספירה של העומר יוכל להיות אח"כ בחג השבועות בחי' גילוי אור עליון מבחי' הכתר כמ"ש בפע"ח ובלעדי זה הקרבן של העומר עם כל פרטי אופניו הנ"ל ועם ימי הספירה וכמ"ש וספרתם20 לכם ממחרת השבת כו' לא יוכל להיות בחי' המשכת גילוי אור הכתר בשבועות, ולכאורה אין להשגת שכל אנושי כח להשיג דבר זה איך ע"י הקרבת כבש גשמי ויין ומנחה גשמיי' יהי' סיבה להתעוררו' גילוי אור עליון כזה. אך הענין הוא דהנה כללות ענין הספירה ידוע שהוא בחי' העלאות מז' מדות דנוגה שהוא בחי' עומר שעורי' כמשי"ת כי הנה מבואר למעלה דביום א' דפסח הי' בחי' הדילוג כמ"ש ופסח ה' על הפתח והיינו שהי' המשכת אוא"ס שלא בדרך השתלשלות בלא אתדל"ת כלל אך ביום ב'

צ

דפסח ציוה לספור ז' שבועות כמ"ש ממחרת השבת תספרו כו' דהיינו שיהי' בחי' העלאו' באתדל"ת דוקא ועי"ז יהי' בחי' המשכות מז' מדות דאימא שנק' נשע"ב שהוא לנגד מ"ט פעמים מצרים שנז' בתורה וחג השבועות הוא שער הנו"ן שממילא מתגלה כמ"ש במ"א באריכות. וזהו פי' היום יום כו' פי' בכל יום ממשיכים מז' מדות דבינה באמרו היום יום כידוע21 דגי' דיום הוא נ"ז ע"ה שהוא גי' דאל הוי' והוא בחי' פנימי' המשכה לעומר שהוא שם ב"ן שמוסתר בעולמות וזהו היום יום א' או ב' לעומר כו'.

והנה הטעם שהיתה המנחה משעורים דוקא ולא מחיטים יש להקדים תחלה מ"ש אדם22 ובהמה תושיע ה' שהוא בחי' מ"ה וב"ן כי מ"ה בגי' אדם ובהמה בגי' ב"ן והיינו כמ"ש כי23 רוח האדם כו' ורוח הבהמה יורדת למטה כו', דהנה בחי' מל' דאצי' בהיותה בבחי' האצי' קודם ירידתה לבריאה נק' אדם וכמ"ש ועל24 הכסא דמות כמראה אדם כו' וכן ופני25 אדם לארבעתן כו' לפי שבחי' אדם הוא בחי' מדבר שנק' נפש המדברת וכך למעלה כתיב ויהי26 האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא שהוא בחי' דיבור העליון שבי' מאמרות כמ"ש ויאמר אלקים וכמ"כ בדבר27 ה' כו' אבל כאשר בחי' המל' יורדת להשפיע למטה ומתלבשת בבריאה ששם פעולת ההמשכה אינו אלא להוות המלאכים וחיות כו' נמשלה לבחי' בהמה כמ"ש ורוח הבהמה יורדת למטה והוא הנק' בחי' ב"ן וכמ"ש דוד שהוא בחי' מל' דבריאה ואני28 בהמות הייתי עמך כו' ושם נאמר בהמות29 בהררי אלף כו' ובחי' המל' נק' שם בחי' בהמה30 רבה דרביע' על אלף טורין ושתת לון בגמיע' חדא וז"ש מצמיח31 חציר לבהמה כמ"ש בזוהר ולפי המשל הזה שנק' המל' שבבריאה בשם בהמה נק' גם בחי' המאכל שלה מאכל בהמה (וע"ז רמזו רז"ל דאסור32 לאדם לאכול שהוא בחי' מאכל אדם בחי' מ"ה עד שיתן מאכל לבהמתו שהוא שם ב"ן כמ"ש במ"א) והיינו בחי' השעורים שנק' מאכל בהמה ועד"מ המאכל הגשמי שהוא מזון לחיות הנפש הרוחניות של הבהמה כך בחי' המאכל העליון של בחי' שעורים הוא בחי' מזון וחיות פנימי' לבחי' בהמה העליונה שהוא בחי' שם ב"ן בגי' בהמה כנ"ל. וזהו מ"ש33 בזוהר בפי' שעורה שיעור ה"א פי' ה"א הוא בחי' מל' ה"א אחרונה דשם הוי' כמ"ש

צא

בהבראם34 בה' בראם ובחי' השיעור של הה"א היינו בחי' הפנימי' של בחי' הה"א והוא בחי' המשכת האור מלמעלה שיהי' חפץ המאציל במדה זו להיות מלך על עם כענין הידוע בפי' אמרו35 לפניו מלכיות כו' דהיינו שמעוררי' מלמטה שיהי' רצון המאציל במדת המלוכה דבאמת הלא ממך36 הכל כתיב ואין לך דבר חוץ ממנו ואיך שייך בחי' מלוכה כו' רק שנמשך רצון לזה באתדל"ת כמו ע"י המלאכים שעושין הכתר כמו כתר יתנו לך וכמו מט"ט37 שיושב וקושר כתרים וז"ש גיבורי כח עושי דברו38 כו' כמ"ש39 בזהר40 ע"פ שחורה אני כו' ומטעם זה נק' שעורה שיעור ה"א.

אך לכאורה איך יתכן שהנבראים בע"ג יעוררו רצון אור עליון שיומשך במדת המל' ונק' מזון וחיות אור פנימי הנ"ל, הענין הוא לפי שבחי' העלאות מ"נ דמלאכי' ונשמות מלמטה הכל בא מבחי' בירורי' דנוגה מהתהפכות חשוכא לנהורא בבחי'41 ביטול היש כידוע וזה ידוע דשרש הדברים הגשמיי' דנוגה ששרשם מפני שור פני ארי' כו' נמשכו מבחי' ז' מלכים דתוהו שהוא בחי' ב"ן דתוהו שנק' בשם בהמות וחיות ג"כ (וכמו בחי' בהמה רבה שלפני האצי' כו') ובז' המלכים נאמר לפני מלוך מלך לבנ"י שהן למעלה מבחי' התיקון דאדם בגי' מ"ה ע"כ בהעלאת מ"נ דבירורי נוגה דוקא יומשך עי"ז בחי' רצון ואור עליון לבחי' המל' ונק' שעורה שיעור ה"א שהוא בחי' פנימי' המל' ולמטה נק' שעורים מאכל בהמה דנוגה וזהו כללות ענין עומר שעורים שנעשה בחי' מאכל לבהמה בגי' ב"ן כו', אבל בחי' מאכל אדם בגי' מ"ה הוא הנק' חטה כמ"ש בזוהר שהיא כ"ב אתוון דאוריי' כי בחי' אדם הוא בחי' מדבר שהוא בא מבחי' החכ' הנק' נפש השכליות ואין בחי' הדיבור בא רק ע"י בחי' מזון וחיות פנימי לאדם העליון והיינו כ"ב אתוון דאוריי' ששרשם בבחי' פנימי' החכ' עד"מ התינוק שאינו יודע לדבר ולקרות אבא כנ"ל וכיוצא עד שיטעום טעם דגן דוקא לפי שהלחם שרשו בבחי' פנימי' חכ' וע"כ נק' חטה בחי' מזון לאדם העליון בבחי' הפנימי' ונק' מאכל אדם כמו ששעורה הוא בחי' פנימי' לבחי' בהמה העליונה בחי' ב"ן כנ"ל (וע"כ אמרו דאסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל שעורי' לבהמתו בחי' ב"ן וכמ"ש אדם ובהמה תושיע כו' וד"ל). ומעתה יובן למה הי' העומר קרב משעורים דוקא ולא מחיטים כי הנה החטים הוא בחי' מאכל אדם כנ"ל אבל ביום ב' דפסח ציוה ה' שיהי' בחי' אתדל"ת דוקא ע"י הקרבן והספירה כנ"ל שהוא בחי' ההעלאות מנוגה בהיפוך חשוכא לנהורא כו' כל ימי הספירה כנ"ל וע"כ הקריבו מן השעורים דוקא שהוא מאכל בהמה דהיינו מבחי' העלאת מ"נ שבא מבירורי' דנוגה כמו בהמה דרביע' כו' ושתת לון כו' וזהו והניף42 את העומר כו' שנתעלה

צב

להיות בחי' מאכל לבהמה בחי' ב"ן ועי"ז יהי' בחי' המשכות בכל ימי הספירה באמרו היום יום כו' מנש"ב כנ"ל ואז יוכל להיות גילוי שער החמישים שהוא הארת הכתר דז"א כו' בחג השבועות ובלעדי זה לא יוכל להיות גילוי זה כו', והטעם הוא כי שרש השעורים מאכל בהמה שלמטה וכן הכבש והיין כו' שרשם מבחי' ב"ן דתוהו שלפני התיקון כנ"ל וכאשר עולה למעלה לריח ניחוח באש שלמעלה שיורד ואוכל כידוע אזי עולה לשרשם שבבחי' התוהו ועי"ז נמשך אור עליון חדש מלפני האצי' בשבועות, והגם שהכבש והשעורי' הן גשמיי' היינו מפני שבה"כ דתוהו שנשברו וירדו ונתגשמו למטה אבל כשעולין לשרשם בבחי' התוהו הרי נאמר א"ח ע"ב נקבה תסובב גבר כנ"ל לפי שבחי' ב"ן דס"ג גבוה משם מ"ה דתיקון כמ"ש לפני מלוך מלך לבנ"י כו' כנ"ל וד"ל.

ועם כל הנ"ל יובן בתוס' ביאור לדוגמא מזה לכל המצות שהן נמשלים לבחי' זריעה דוקא שהרי כמו הגרעין שהוא גשמי ואין בו חיות כלל כשזורעין אותו מתלבש בו כח הצומח ומצמיח הרבה כמוהו לפי שהגרעין הזה הי' בפרי תחלה והפרי יצא מכח הצומח מן הרוחניות אל הגשם ע"כ ברקבון הגרעין בארץ ונכלל בכח הצומח חוזר וניעור כח הרוחני שבכח הצומח שהוליד והצמיח פירות כבר שיחזור ויתלבש בגרעין זה להוליד מחדש אמנם כשיזרעו דבר אחר לא יצמיח גרעיני חטה או פירות מטעם שצ"ל בחי' העלאה והתכללות של דבר הנזרע מעין אותו הכח המצמיח הרוחני דוקא וככה יובן בנמשל בבחי' העלאה ובירורי' דרפ"ח ניצוצות דתוהו שנפלו בשבירה עד בחי' נוגה דבי"ע דמשום שקודם השבירה היו הניצוצים הללו בבחי' ב"ן דתוהו ע"כ גם בירידתן למטה כאשר יקריבו אותן ע"ג המזבח כמו השעורים והכבש ששרשם מבחי' התוהו ויוכלל באש שלמעלה בשרשם הראשון ה"ז כמו התכללות הגרעין בכח הצומח וחוזר וניעור עי"ז כח אורות דתוהו להאיר אור עליון מחדש בשם מ"ה דתיקון וז"ש ריח ניחוח להוי' דתיקון וכמ"ש במ"א, וזהו הטעם לכל פרטי אופני הקרבת העומר שעורים וכבש כדי שיהי' באופן שיומשך עי"ז אח"כ מלמעלה למטה כאופן ההעלאה עד"מ כמו בזריעה שיצמיח כאופן דבר הנזרע ובתנאי שדבר הנזרע כבר הי' בהתכללות בכח הצומח כך מפני ששרש הכבש הי' תחלה בבחי' התוהו שנק' בהמות וחיות ע"כ יש בכחו לאחר שיוכלל למעלה לעורר המשכת אור מבחי' התוהו בתיקון כו' וד"ל. ומכל הנ"ל בענין המצוה דקרבן עומר י"ל בדרך פרט בכל מצוה ומצוה בטעם אופני פרטי מעשיה שהכל הוא בבחי' זריעה אלא שיש כמה חילוקי מדריגות כו' ובכלל נק' כל המצות תר"ך עמודי אור פי' עמודים כמו עמוד המחבר קרקע לגג והוא בחי' ממוצע ביניהם כך בחי' הכתר ממוצע בין עצמות אא"ס לנאצלים לחבר עצמות אא"ס בנאצלים והמחברים נק' עמודי אור והן המצות שנמשלים לזריעה שעי"ז מתחבר כח המשפיע להוליד ולהמשיך מן ההעלם לגילוי כנ"ל וד"ל.

ג) ומעתה י"ל בתוס' ביאור מ"ש מקפץ על הגבעות וכמ"ש וגבעות בצדקה כנ"ל דהנה המצות נק' בשם צדקה כי כמו שצדקה היא להחיות רוח שפלים למאן דלית לי' מגרמי' כלום כך המצות הן בחי' המשכות אורות עליונים בכלים

צג

מכלים שונים כידוע שנק' רמ"ח אברי' דמלכא. אך הנה מ"ש מקפץ על הגבעות שהן האמהות ששרשם מבחי' ב"ן דתוהו כנ"ל בקפיצה בב' רגלים ובהרים אמר ברגל א' כו' הנה יש להקדים תחלה לתרץ הקושי' הנ"ל דלפעמים משמע שהמצות נק' בשם לבושים בבחי' א"מ ולפעמים משמע שהן בבחי' א"פ כמו כאשר נק' בשם פירות כנ"ל, אך הענין הוא דשרש המצות הוא בחי' ה"ח כלליי' ונחלקים לרמ"ח לפי שה"ח מגדילים האברים להיות כל ספי' כלולה מט' וג"פ ט' פעמים ט' עולה רמ"ג43 וע"ה דה"ח עולה רמ"ח כמ"ש בע"ח44, והנה בחי' ה"ח הללו נחלקים לב' מדריגות הא' בא בבחי' השפעות או"פ והב' בא בבחי' השפעת או"מ שנק' בחי' לבושים וההפרש שיש ביניהם ידוע בזה האור והשפע שבא בבחי' או"פ נעשה בחי' חיות פנימי' ממש אבל האור הבא בבחי' מקיף הגם שהוא חסד גמור אבל אינו נכנס להיות בבחי' פנימי' החיות ממש אלא הוא רק כמו בחי' מלבוש מבחוץ בבחי' חיצוניות והוא בחי' הלבושים שנעשין לנשמה בג"ע ע"י המצות כמ"ש בע"ח שתוכל ליהנות מזיו השכינה בבחי' מזון פנימי כי בלתי לבוש לא תוכל לקבל מזיו זה וכענין ויבא משה בתוך הענן כמ"ש במ"א וכמ"ש45 בזוהר ע"פ ואברהם ושרה זקנים באים בימים באינון לבושין כו' אבל מאחר שנעשה בחי' לבוש להלביש בחיצוניות בהכרח ששרש זה הלבוש בא ממדריגה יותר עליונה מבחי' זיו זה שמקבלת בבחי' א"פ והיינו מבחי' או"מ שנעשה בחי' לבושי' כידוע והיינו מ"ש וימינו תחבקני בחי' חסד העליון שהוא בבחי' מקיף נק' ימינו שהוא יורד מגבוה לנמוך לחבק את הנשמה בבחי' חיצוניו' וכמ"ש ה'46 צילך על יד ימינך כו', אמנם זוהי מעלה יתירה שבמקיף יותר מבפנימי שיוכל לירד למטה מטה מאד עד שמחבק גם בבחי' חיצוניו' ביותר (וכמו וימינך פשוטה לקבל שבים) וכמו אברהם איש החסד שאמר לו ישמעאל חסד דקליפה יחי' גם הוא כו' משא"כ בחי' או"פ שלא ירד רק לפי הראוי במדה קצובה כו', והיא הנותנת דמשום שבחי' מקיף הוא רק הלבשה חיצוניות כמו הלבוש גשמי שנפרד מהאדם שהרי אם ילבש אדם כמה לבושים לא יתוסף בו שום חיות כלל ע"כ ירד גם למטה להגין על הכל כו' אבל בחי' א"פ שהוא בא בבחי' פנימי' החיות ע"כ לא יבא רק כפי הכלי הראוי' לכך כו' וד"ל.

והנה הגם שיש מעלה במקיף משא"כ בפנימי שיורד למטה מטה מאד אבל לנגד זה יש מעלה גדולה בפנימי משא"כ במקיף והוא במה שבחי' או"פ נעשה בבחי' פנימי' החיות כנ"ל היינו מפני שפנימי' שפע זו באה מכח שהוא נמשך בתגבורת גדולה והוא הנק' בחי' גבורות עליונות כו' כי הנה כתיב לך47 ה' הגדולה והגבורה כו' וידוע שהגדולה הוא בחי' מדת החסד ובהכרח לפ"ז שהגבורה הוא

צד

מדה"ד והעונש אבל באמת אין פי' האמיתי כן דהא פי' הפשוט דגבורה היינו בחי' התגברות כח כמו הגיבור שנק' גיבור מפני כחו הגדול ואין זה שייך לענין מדה של דין ועונש אך מסתעף ממנה מדה"ד, והענין הוא כי פי' גבורה הוא בחי' תגבורת הכח והעוז ואדרבא מכח זה שנק' גבורה נשפע ונמשך פנימי' שפע וחיות לכל דבר הצריך חיות וכח ממש להיות כי שרש החיות הפנימי' נמשך ממדה זו הנק' כח וגבורה להיותו בבחי' תגבורת גדולה הוא מקור כל חיות ושפע פנימי' ולעולם לא ימצא כל שפע פנימי' החיות רק ממדת הגבורה דוקא כמו המזונות שחיי אדם תלויי' בהן נמשכי' מבחי' גבורות דוקא כידוע48 בזוהר שולחן בצפון כו' וכן על שולחן המלך כו' וכן ארז"ל דבני49 חיי ומזונא במזלא תלי' שהוא בחי' הגבורו' ולא בזכותא שהוא היכל החסד כו', ודוגמא לדבר זה למעלה הנה אנו רואים למטה בדם שהוא הנפש להחיות כל הגוף והדם הוא חם ויבש בטבעו וכל שחמימות שלו בתגבורת יותר יתפשט להחיות בכח רב וחזק יותר והזקן שנתמעט החום שבדמו נתמעט חיותו וכחו כידוע, וכך יובן למעלה שכל בחי' השפעות הבאים בבחי' אור חיות רב הכל בא מבחי' גבורות עליונות דוקא כמ"ש אתה50 גיבור כו' ובברכה זו נזכר גבורות גשמים ותחה"מ כו' וכמ"ש להודיע51 לבנ"א גבורותיו ואז כבוד הדר מלכותו מתפשטת כו' וכמ"ש במ"א באריכו' וז"ש לך ה' הגדולה שהוא בחי' חסד הבא בקרירות כמים שיורדי' מגבוה לנמוך כנ"ל בפי' וימינו תחבקני כו' והגבורה הוא בחי' תגבורת החסד שבאה להיות בחי' פנימי' אור וחיות רב כנ"ל, ונמצא שיש מעלה יתירה בגבורות יותר מבחסדים בדבר זה והוא ההפרש שבין בחי' או"פ לבחי' או"מ דהנה בחי' הא"פ נמשך מבחי' הגבורות אחר שנמשך להיות בבחי' פנימי' החיות והאו"מ נמשך מבחי' החסד עצמו והוא המעלה שיש בא"פ משא"כ בא"מ כנ"ל וד"ל.

ובכ"ז מתורץ הקושי' הנ"ל דלפעמים המצוות בבחי' לבושי' דא"מ והוא מ"ש וימינו תחבקני כנ"ל ולפעמים המצות שיורד למטה מאד אבל אינו אלא בחי' הלבשה חיצוני' כנ"ל ולפעמים המצות הן בחי' א"פ להיות בבחי' מזון וחיות פנימי' כמו פירות וכה"ג והוא האור הנמשך מבחי' גבורה שבחסד כו' שבאים בתגבורת גדולה יותר מהחסדי' כנ"ל וד"ל. והנה כאשר המצות נק' בבחי' א"פ כמזון ופירות וכה"ג ה"ז כמו משל הזריעה הנ"ל שהוא ג"כ בא בבחי' או"פ כאור זרוע שבא מבחי' הגבורות וכענין גבורות גשמי' שמצמיחים ואין52 לך טפה כו' שאין טיפיים עולין כנגדה בבחי' א"ח והצמיחה מכח הצומח בא ע"י בחי' גבורות ג"כ כמו אור הזרוע כו' וכמ"כ כאשר המצות נק' רמ"ח אברים דמלכא כנ"ל שמקבלי' חיות פנימי כמו הדם הוא הנפש שמחי' לאברים כו' וד"ל. אך הנה כ"ז האור הנמשך מבחי' הגבורות

צה

א"א שיתגלה עתה בזמן הגלות לפי שבזמן הגלות יש תוס' יניקה לחיצונים מקו השמאל ע"י סיבת שבה"כ דהיינו מבחי' ב"ן דתוהו שנפל בנוגה כו' והנה מזה נמשך להיות נק' הגבורה בשם מדה"ד דהנה הגם שבעצם מהותה נק' תגבורת השפע כנ"ל אך שהיא הנותנת דמשום שכחה גדול ומרומם מאד היא נעשי' שמאל דוחה לדחות למי שאינו ראוי ולהיות דין קשה למנגד אליה ג"כ בכח הגבורה הזאת כמו הגיבור שבכחו להפיל לשונאו הנלחם עמו ומנגדו וכמ"ש ה'53 כגיבור יצא כו' וא"כ כאשר יש תוס' יניקה לחיצוני' כתיב ה' כגיבור יצא כו' וכתיב מי54 זה בא מאדום כו' משום דכתיב ואת55 עשו שנאתי כו' ולעתיד נאמר ואת56 רוח הטומאה אעביר כו' אך עכשיו כל זמן שלא נתבער הרע דעשו והוא שונא לעשו לא יוכל עדיין לבא לידי גילוי מבחי' הגבורות עליונות אך הנה ע"י הבירורים דנוגה כמו בתשובה דבע"ת משכי' לי' בחילא יתיר שהוא ג"כ מבחי' הגבורות יותר מכפי המדה להיות שרשם מבחי' ב"ן דתוהו כי נה"ב שרשה מבחי' התוהו כנ"ל וע"כ חזק כחה למסור נפשה בבחי' ובכל מאדך שאז יתהפך חשוכא לנהורא כו' אזי יוכל להיות בחי' גילוי גבורות עליונות דתוהו למטה שגדול כחם הרבה מבחי' החסדים כמעלת הזהב על הכסף כמ"ש מצפון57 זהב יאתה וכידוע דלעתיד יהיו הכהנים לוים והלוים יהיו כהנים כי בחי' הגבורות שרש הלוים יתעלו למעלה מבחי' החסדי' מטעם הנ"ל להיותו בחי' תגבורת כח גדול ומשם דוקא מקור כל המשכת פנימי' החיו' כו' וד"ל. ובכ"ז מובן מ"ש מקפץ על הגבעות דוקא דבהרים שהן האבות ששרשם מבחי' החסדי' לבד שמצד זה נק' המצות לבושי' כנ"ל נאמר דילוג ברגל א' הימנית כמ"ש וימינו כו' אך על הגבעות שהן האמהות ששרשם מבחי' גבורות דב"ן כנ"ל נאמר קפיצה בשתי רגלים מפני שהן המצות שנק' בחי' או"פ כמו פירות וכה"ג ששרשם מבחי' הגבורות שבא בתגבורת גדולה וכולל ב' הרגלים כא' כו' וד"ל (וזהו וגבעות בצדקה שכולל לב' מיני מצות הנ"ל א"פ וא"מ וד"ל).

ואחר כל הנ"ל עדיין י"ל מ"ש הנה קול דודי הנה זה בא כו' שהנה זה בא משמע לעתיד דוקא דכתיב כימי58 צאתך כו' כנ"ל ולעתיד הרי יושלמו כל הבירורי' והעלאות מלמטה למעלה עד רום המעלות (ודוגמא לדבר הוא ענין שתי הלחם שבשבועות דכתיב בהו חמץ59 תאפינה להיות שהן כמו ב' מיני מצות הנ"ל שהוא ביטול שמלמטה למעלה וביטול שמלמעלה למטה רק שבפסח היו של מצה להיותו קודם הבירור שאז החמץ הוא קליפת הגסות כו' אבל בשבועות לאחר הבירור שע"י ספה"ע אין החמץ גסות דקליפה אלא נהפך לקדושה בהתנשאו' אלקי' ולכך מצוה לאפותם חמץ כו' וכעין זה יהי' לעתיד שלא יהי' בחי' הסתר מקליפות כלל כו') וא"כ למה יצטרך אז לבחי' דילוג מלמעלה מהשתלשלות, אך הענין הוא דגם שיבורר הכל בתכלית מלמטה למעלה עד רום המעלות מ"מ צריך להיות בחי' דילוג מלמעלה

צו

מעלה מבחי' הבירורי' וההעלאו' של רפ"ח ניצוצו' דתוהו הנ"ל שאין העלאו' מ"נ מגיע לשם כלל וכמ"ש אם60 צדקת מה תתן כו' כי הרי בחי' התוהו והתיקון הנ"ל אינו אלא לאחר שבא האור והשפע מעצמו' המאציל בהשתלשלות דקו"ח כו' אבל בחי' עצמיו' דאוא"ס כמו שהוא קודם שמאיר בקו"ח כו' לא שייך לומר שם בחי' חילוק מדריגות בין תוהו לתיקון (וזהו שאמר למשה מי61 שם פה לאדם כו' וכמ"ש במ"א) אך מ"מ כל הבירורים והעלאות המה עכ"פ בחי' הכנה שיהי' עי"ז בחי' גילוי עצמיות המאציל למטה כמו למעלה והוא כדי שיוכלו לקבל אותו האור ולא יסתירו בחי' הכלים שלהם אבל בחי' דילוג הנ"ל הי' נצרך לעתיד ג"כ וז"ש קול דודי הנה זה בא לעתיד כמ"ש כימי צאתך כו' אראנו נפלאות כמו ביצי"מ ממש וד"ל (וזהו שאנו או' בהגדה ימי חייך הימים כו' וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימוהמ"ש דגם בימות המשיח שנגלה כבוד ה' כו' מ"מ יהי' בחי' דילוג הנ"ל שהי' ביצ"מ) ולזה הכוונה באמרינו אפס בלתיך גואלינו לימוהמ"ש ואין דומה לך לתחה"מ שהוא בחי' בירורי' דתוהו וד"ל)62.


1) ולהבין בתוס' ביאור: נדפס בשינויים (ותוס' הגהות) בלקו"ת שה"ש טו, ד.

2) וצדקה כנחל איתן: עמוס ה, כד.

3) והורידו זקני העיר כו': דברים כא, ד.

4) אמר הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות: סוטה מו, א.

5) אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

6) זורע צדקות: נוסח ברכת יוצר.

7) שבפעולת ותמונת: בכת"י ב': שבפעולת תכונות.

8) המצות שנק' רמ"ח אברי' דמלכא: ראה ת"ז תי' ל. זח"ב קיח, א. וראה תניא פ"ד ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

9) קטן וגדול שם הוא: איוב ג, יט.

10) כמ"ש בע"ח: שער א ענף ב. ובכ"מ.

11) בריש הורמנתא דמלכא: זח"א טו, א. ת"ז תי' ה.

12) ונזכר בזוהר. . כד סליק ברעות': זח"א פו, ב.

13) לאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל: ראה ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

14) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: ויקרא יח, ה.

15) אור החסד בכלי הגבורה: זח"א פז, א. ובמק"מ שם.

16) לאכללא שמאלא בימינא: ראה זח"ג קעו, א. ובכ"מ.

17) לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

18) הצדקה ששקולה כנגד כל המצות: ירושלמי פאה פ"א ה"א.

19) כי כארץ תוציא צמחה: ישעי' סא, יא.

20) וספרתם לכם ממחרת השבת: ויקרא כג, טו.

21) כידוע דגי' דיום. . דאל הוי': ראה מאו"א אות יום ס"ח.

22) אדם ובהמה תושיע ה': תהלים לו, ז.

23) כי רוח האדם: ראה קהלת ג, כא.

24) ועל הכסא דמות כמראה אדם: יחזקאל א, כו.

25) ופני אדם לארבעתן: ראה יחזקאל א, י. והערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בהמשך מים רבים תרל"ו ע' נא.

26) ויהי האדם לנפש חי': בראשית ב, ז.

27) בדבר ה': תהלים לג, ו.

28) ואני בהמות הייתי עמך: תהלים עג, כב.

29) בהמות בהררי אלף: תהלים נ, י.

30) בהמה רבה דרביע' על אלף טורין: זח"א יח, ב.

31) מצמיח חציר לבהמה: תהלים קד, יד.

32) דאסור לאדם לאכול. . עד שיתן מאכל לבהמתו: ברכות מ, א. ובכ"מ. וראה לקו"ת בחוקותי לט, ב.

33) מ"ש בזוהר בפי' שעורה שיעור ה"א: זח"ג קפח, ב.

34) בהבראם בה' בראם: מנחות כט, ב.

35) אמרו לפני מלכיות: ר"ה טז, א.

36) ממך הכל: דה"א כט, יד.

37) מט"ט שיושב וקושר כתרים: זח"א לז, ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 202.

38) גבורי כח עושי דברו: תהלים קג, כ.

39) כמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני: זח"ג קצא, א. וראה ביאוה"ז שם.

40) כמ"ש בזוהר שהוא כ"ב אתוון דאורייתא: ראה זח"ג קפח, ב.

41) בבחי': בכת"י ב: והיינו בבחי'.

42) והניף את העומר: ויקרא כג, יא.

43) רמ"ג: בכת"י ב וכת"י ג: רמ"ב. והוא טעות דמוכח.

44) הלבושים שנעשי' לנשמה. . כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח שער מ"ד פ"ג ועוד. זח"ב רכט, ב. רי, א. תניא פ"ה. אגה"ק סכ"ט. ובכ"מ. וראה בהנסמן להלן.

45) וכמ"ש בזוהר ע"פ ואברהם ושרה זקנים: ראה זח"א רכד, א. ובכ"מ. וראה בהנסמן בד"ה ואברהם זקן תשל"ח ס"א (נדפס בסה"מ מלוקט ח"א ע' רפט).

46) ה' צילך על יד ימינך: תהלים קכא, ה.

47) לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

48) כידוע בזוהר. . על שולחן המלך כו': שמואל ב ט, יג. וראה זח"ב קנג, א. קנו, ב. וראה תו"ח תרומה ד"ה ועשו לי מקדש. אוה"ת ויקהל ע' ב'קפח, וע' ב'רי.

49) דבני חיי ומזונא במזלא תלי': ראה מו"ק כח, א. ובכ"מ.

50) אתה גבור: תפילת שמו"ע.

51) להודיע לבני האדם גבורותיו: תהלים קמה, יב.

52) ואין לך טיפה כו' שאין טיפיים עולים כנגדה: ראה זח"ג רמז, ב. תענית כה, ב. ב"ר פי"ג, יג.

53) ה' כגבור יצא: ישעי' מב, יג.

54) מי זה בא מאדום: ישעי' סג, א.

55) ואת עשו שנאתי: מלאכי א, ג.

56) ואת רוח הטומאה אעביר כו': זכרי' יג, ב.

57) מצפון זהב יאתה: איוב לז, כב.

58) כימי צאתך: מיכה ז, טו.

59) חמץ תאפינה: ויקרא כג, יז.

60) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

61) מי שם פה לאדם: שמות ד, יא.

62) דתוהו וד"ל): בהכת"י חסר התחלת המוסגר.