יונתי בחגוי הסלע

צו

בעזר"ה1

(מינסק)

יונתי2 בחגוי הסלע3 בסתר המדרגה כו'. הנה4 כנ"י נמשלה ליונה וכמ"ש עיניך5 יונים כו' פי' עד"מ הסתכלות היונים זכר ונקבה שמתענגי' זע"ז מאד בהסתכלות זאת כידוע כך כנ"י עם הקדב"ה כתי' עיניך יונים שמתענגי' על ה' לאסתכלא6 ביקרא דמלכא בהתבוננו' בשמחה ותענוג גדול כמ"ש ישמח7 ישראל בעושיו כו' שמחו8 צדיקי' בה' וכה"ג והסתכלות זאת הוא בחי' ראי' שכליי' בהשגה אלקי' (כמאמר9 הלב רואה (וכמ"ש10 בר"מ בעין השכל דבלבא אתחזי כולא כו')

צז

וכמ"ש ולבי11 ראה כו' והוא בחי' ראי' דחכמה כמ"ש במשה ויר"א ראשי"ת לו12 כו') ובאתדל"ת מהסתכלו' כנ"י ביקרא דמלכא כו' נעשה אתדל"ע בחי' הסתכלו' הקדב"ה בכנ"י וכמ"ש עיני'13 יונים כו' וכמ"ש עיני14 ה' אל צדיקים וכו' ועד"מ שמהסתכלו' יונים זכר ונקבה אין התולדה באה מזה כלל רק אח"כ כשמזדווגי' יחד כו' כך בבחי' הסתכלו' העליונה דכנ"י שהוא בחי' העונג בראי' שכליית לא יש מזה תולדה אוי"ר וכיוצא רק הוא מעביר בעלמא כו' (והוא ענין אורו' מקיפי' שלפני היחוד שלא יש מזה תולדה והן למעלה מגוף היחוד כמו עד"מ חיבוק ונישוק שהוא זיווג רוחני מבחי' מקיפי' רוחא ברוחא15 שלפני זיווג גופני כו' כמ"ש במ"א וד"ל), וזהו שרש ענין פסוקי16 דזמרה עד ק"ש שמסדרי' שבחו של מקום לאסתכלא ביקרא דמלכא כו' שהוא הכנה לפני ק"ש (ובק"ש הוא יחוד עליון כו').

והנה תחלה יש להבין ביאור המשך הפ' דק"ש באמרו שמע ישראל ואח"כ ואהבת כו' ואח"כ והיו הדברי' האלה כו'. דהנה פי' שמ"ע הוא בחי' העמקת הדעת כמו הסכ"ת17 ושמ"ע כו' וענין ההעמקה הוא בהשגה דגדולת ה' איך שהוא ממלא כ"ע וסובב כ"ע וכל זה אינו רק בחי' זיו והארה מעצמותו ממש הנק' שם כידוע, וידוע שיש עליו' העולמות בפרטות עד נ'18 אלפים יובלות כמ"ש בס' התמונה והכל הוא רק בבחי' גילוי זיוו והודו ית' בלבד ולא מגיע לבחי' עצמותו ומהותו כלל וכמו שאו' אתה19 קדוש ושמך קדוש שגם שמך הוא קדו"ש ומובדל בערך גם אחר עליו' נ' אלפי' יובלו"ת הנ"ל, וקדושים בכל יום יהללו"ך סל"ה פי' קדושי' הן ישראל כמ"ש לקדוש"י'20 אשר בארץ כו' להיו' כי שרשם עלה במחשבה שהוא בחי' שמ"ך הנ"ל וע"כ הם דוקא נק' קדושי"ם כמ"ש והתקדשתם21 והייתם קדושי' כי קדו"ש אני כו' והם יהללוך שמ"ך סל"ה בלי הפסק בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור כי אור א"ס ב"ה למעלה עד אין קץ בעילוי אחר עילוי וז"ש סל"ה והכל בבחי' שמ"ך בלבד (שהוא22 נק' בחי' מל' דא"ס) וזהו שארז"ל23 כי קדו"ש אני קדושת"י למעלה מקדושתכ"ם כו' וד"ל.

ואחר התבוננו' כזאת באמרו שמ"ע ישרא"ל כו' נולד ממילא אהבה גדולה ברשפי אש התענוג הנק' אהבה בתענוגי' (שלמעלה מבחי' העונג שבהסתכלו'

צח

ביקרא דמלכא אשר בפסד"ז הנ"ל שאינו אלא בחי' מקיף) וזהו באמרו ואהב"ת כו' ואח"כ והיו הדברי' האלה כו', דהנה אמרו ז"ל עד24 כאן מצות כונה (עד והיו כו') מכאן ואילך מצות קריאה כו', פי' עד כאן עד בכל מאדך מצות כונה בבחי' רצוא מלמטה למעלה מכאן ואילך מוהיו הדברי' כו' מצות קריאה בבחי' שוב מלמעלה למטה כו'. וביאור הדברים הנה אמר בס"י25 אם רץ לבך שוב כו' וכמ"ש והחיות26 רצוא ושוב פי' רץ לבך הוא בחי' התשוקה בלב ברשפי אש לעלות וליכלל בה' אחד במס"נ בכל לב ונפש ומאד וז"ש ואהבת בכל לבבך כו' ואחרי בחי' הרצוא צ"ל בחי' שוב והוא לבא לבחי' ביטול ויראה היפך הרצוא כמו ששב האדם לאחורי"ו ומזדעזע מאד בעמדו לפני מלך גדול כו' וע"י בחי' שו"ב זה הוא ממשיך בחי' גילוי אלקו' מלמעלה למטה ע"י מצות קריאה והוא באמרו והיו הדברי' האלה אשר אנכ"י מצוך היום כו' פי' הדברי"ם האל"ה אשר אנכ"י הוא בחי' רצונ"ו וחכמת"ו ית' המלובש בתורה27 שנקרא' היכלא עילאה דמלכא כי הנה התפלה נק' סולם כמ"ש סולם28 מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימ' כו' ועד"מ הסולם שמעמידין אותו אצל היכל עליון מאד שעל ידו יוכלו לעלות וליכנס להיכל העליון כך התורה נק' היכלא עילאה מאד וא"א לעלות אליו בלתי סולם גדול והוא התפלה שנק' סולם שבו עולי' למעלה מעלה גם להיכלא עילא' דתורה וכמ"ש וראש"ו מגיע השמימה וד"ל, והענין הוא דשרש התפלה הוא בחי' הרצוא לעלות מעלה מעלה במס"נ ואהבת כו' וכמ"ש29 באברהם הלו"ך ונסו"ע בדביקותו ממדרגה למדרגה יותר גבוה כמו עד"מ העולה בסולם גשמי עד שיגיע להיכל העליון דתורה והוא כדי להמשיך מהיכלא עילאה בחי' גילוי אור א"ס שבחכמה שבתורה באמרו והיו הדברי' האלה כו' שהוא מצות קריאה כנ"ל שנמשך מלמעלה למטה כנ"ל (וז"ש ע"ל לבב"ך דוקא כי הרצוא הוא בחי' נוק' וכמ"ש ואל30 אישך תשוקת"ך כו' שהוא בחי' העלא' מ"ן והשוב הוא בחי' דכר שהוא בחי' המשכת מ"ד דתורה וז"ש והיו הדברי' האל"ה ע"ל לבב"ך הנ"ל שבבחי' רצוא כי בכל ניצוץ יש בחי' דכר ונוק' רו"ש וכמ"ש והחיות31 רו"ש כו' ובתחלה צ"ל בחי' נוק' שהוא הרצוא ואח"כ השוב שהוא בחי' דכר וע"כ אמרו עד כאן מצות כונה בהעלאת מ"ן ואח"כ מצות קריאה בהמשכת מ"ד כי המ"ד מברר למ"ן כידוע וז"ש והי"ו כו' ע"ל לבב"ך דוקא וד"ל). וזהו שנא' הלא32 כה דברי כאש נאם ה', פי' עד"מ האש שאינו נאחז רק בפתילה שהיא כלי שיהי' לו במה להתאחז בו וכך למעלה הנה התורה בשרשה נק' או"ר כמ"ש ותורה33 או"ר וכתי' עוטה34 או"ר כשלמ"ה שאור דתורה מתעטה בלבושים כשלמ"ה וכלי"ם מכלי"ם שונים שיהא לו

צט

במה להתאחז ולהאיר ואם אין כלי שיתאחז בו אינו נק' או"ר המאיר כלל אלא עולה לשרשו בהעלם ומקור האור כו', ובחי' הכלים מכלים שונים הן מקרא משנה כו', וזהו ע"י בחי' שוב בקריא"ה כנ"ל שהוא בחי' התלבשות האור בכלי דוקא וד"ל, וגם לפעמי' נמשלה התורה למים כמ"ש הוי35 כל צמא לכו למים כידוע וגם בזה יש בחי' אור וכלי כמו באש כנ"ל שהרי א"א שיהי' מציאת המים מכונסים אלא דוקא בתוך כלים מכלים שונים כו' ואם לאו לא יוכלו להשיג את המים מן הנהר או הים כך הנה בשרש התורה למעלה כתיב ותמל"א36 כד"ה ותעל כ"ד ספרים דאורייתא שהן בחי' כלים שבהן מתכנס מים מימה של החכמה כמו עד"מ השואב בכד מים הגדול וזהו אוריי'37 מח"ע נפקת כו' וד"ל.

והנה הטעם שצ"ל תחלה אהבה ואח"כ יראה וביטול שהוא בחי' רצוא ואח"כ שוב כנ"ל שזהו ואהבת תחלה ואח"כ והיו כו' ולמה לא להיפך תחלה יראה וביטול ואח"כ אהבה כו', הנה יובן עפ"י מה דאיתא בר"מ דבנוהי38 דאברהם בגלותא דאדום ובנוהי דיצחק בגלותא דישמעאל כו', וזה המאמר לכאורה הוא פלאי דאיך היפך הדבר להיו' בחי' חסד דאברהם בגלותא דאדום שהוא בחי' גבורות ובנוהי דיצחק שהוא בבחי' הגבורו' בגלותא דישמעאל בבחי' חסד כידוע דשרש אברהם ויצחק המה בחי' חו"ג דקדושה ובחי' אדום וישמעאל הן בחי' חו"ג דקליפה כמ"ש בעשו ועל39 חרב"ך תחיה כו' ושרש ישמעאל מבחי' חסד כמ"ש לו40 ישמעאל יחי' כו' וכמ"ש41 בזוהר במא' דרישא דעשו בעטפוהי דיצחק כו', וגם מהו שחילק בין בנוהי דאברהם לבנוהי דיצחק הלא יצחק בן אברהם הוא ואם ר"ל בבחי' מדרגת החסד או הדין שזה נק' בנוהי דאברהם וזה נק' בנוהי דיצחק כנ"ל א"כ קשה למה היפך הדבר כנ"ל. אך הענין הוא דאין התחלקות גמורה בין חסד לדין לומר שאין בחסד מבחי' הדין כלל ואין בדין מבחי' החסד כלל אלא ודאי יש בחסד גם מבחי' הדין ויש בדין גם מבחי' החסד כי כל א' כלול מזולתו ההפכי כידוע בע"ח שהחסדי' כלולי' מהגבורות והגבורות כלולי' מהחסדי' אחר בחי' התיקו"ן שהוא בחי' ההתכללו' ע"י שם מ"ה כו', אך מה שזה נק' חסד וזה נק' דין הגם שכל א' כלול מהיפכו זהו מצד בחי' ההתגלות דהנה מה שכל א' כלול מהיפכו היינו שיש בו מהיפכו בהעלם בלבד ולא בגילוי כמו בחסד כלול מבחי' הדין בבחי' ההעלם אבל ההתגלות הוא בחי' החסד דוקא וכמ"כ בבחי' הדין כלול בו בהעלם דוקא מבחי' החסד אבל ההתגלות הוא בחי' דין דוקא ועד"ז הוא בחי' התכללות חו"ג דאברהם

ק

ויצחק שנק' בשם אוי"ר כידוע דודאי לא חסר לאברהם מדת היראה והפחד ולא חסר ליצחק מדת האהבה אלא שבאברהם הי' ההתגלו' אהבה ובתוכה כלול בהעלם בחי' היראה והביטול כמו וגיל"ו42 ברעד"ה במקום גיל"ה שם תהא רעד"ה כו' וביצחק הי' להיפך שההתגלות בו הי' היראה והפחד וכמ"ש ופח"ד43 יצחק כו' ובהעלם כלול בפחד זה בחי' האהבה והשמחה כו' עד"מ היושב באימה במשתה המלך ששמח בלבו ותוכו רצוף אהבה גדולה אל המלך ולא נגלה רק אימה ופחד וכן יש להיפך שנגלה אהבה ושמחה במשתה המלך ותוכו רצוף יראה גדולה כו' וד"ל.

וזהו שאמר בנוהי דאברהם שהוא בבחי' האהבה שנק' חסדי' בגלות"א דאדו"ם שהוא בחי' היראה ובנוהי דיצחק שהוא בחי' היראה בגלותא דישמעאל בבחי' החסד כו' והיינו מפני שבנוהי דאברהם צ"ל בגילוי אהבה תחלה ואח"כ יראה ובנוהי דיצחק צ"ל יראה תחלה בגילוי ואח"כ אהבה בהעלם וז"ש בנוהי דיצחק בגלות"א דישמעא"ל וכמו בני א"י בזמן התנאים ואמוראים שעיקרם44 ביראה כדמוכח בגמ' וזוהר להיותם בגלותא דישמעאל משא"כ עכשיו בגלותא דאדום שהעיקר הוא האהבה ובנקל היא באה לאדם יותר מן היראה כידוע וד"ל.

וז"ש בס"י אם ר"ץ לבך שוב תחלה אהבה ואח"כ יראה וכן בק"ש הוסד לנו הסדר בק"ש ואהבת תחלה ואח"כ והי' כו' מפני שאצלינו צ"ל האהבה קודם ליראה (וכמ"ש בע"ח דגם שלפעמי' החסדי' קודמי' לגבורו' ולפעמי' הגבורו' קודמי' לחסדי' אבל על הרוב החסדי' קודמי' לגבורות ובפרט באמרו שמע ישראל שהוא למעלה באצי' בחי'45 ז"א שנק' ישרא"ל דלעיל"א שעיקרו מבחי' חסדי' וכידוע46 בזוהר ואתחנן בפ' זו דב"ן מסט' דאב"א קאתי כו' וכמ"ש במ"א באריכו' וד"ל).

וזהו יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, פי' יונת"י הוא הנשמה האלקי' בפרט (ובכלל הוא כנ"י כנ"ל) והיא בחגו"י הסל"ע בחומר הגוף שנק' סלע להיותו בחי' דומם כסלע עפר מן האדמה אך נשמת חיים שבגופו שרשה מלמעלה כמ"ש ויפ"ח47 באפיו כו' כידוע. ומ"ש עוד בסת"ר המדרג"ה הכונה הוא על התלבשות הנשמה האלקי' בנפש הבהמיו' שבגוף כידוע כי הנפש הבהמיו' מסתיר על אור הניצוץ האלקי וע"כ נק' סת"ר המדרג"ה (ומה שנק' מדרג"ה כי יש בה מדרגות במדות שונות זו מזו זה טבעו כך וזה טבעו כך בחי' ענפין מתפרדי' להיות שרש מדות הנפש הזאת הבהמי' מבחי' התוהו כמשי"ת), והנה הניצוץ האלקי הרי ירדה בבחי' ירידה גדולה כמו מאיגרא48 רמא כו' שהרי היתה תחלה נהנית מזיו השכינה

קא

בג"ע ועכשיו מתלבשת בחומר נפש הבהמי' הזאת אמנם ירידה זאת לצורך עליי' היא כמשי"ת בעזר"ה.

אך תחלה יש להבין שרש מחצב הנפש הבהמיו' מלמעלה שהוא מבחי' המרכבה דפני אריה פני שור כו' כידוע בע"ח דבחי' פני ארי' המקור והשרש לכל מציאות נפשות החיות למטה שנשתלשל מאתו דרך עילה ועלול כו' ובחי' פני שור הוא מקור ושרש לכל נפשות הבהמות למטה וכן פני נשר מקור הראשון להתהוו' מציאת נפש העופות כו' (ומ"ש תוצא49 הארץ נפש חיה כו' ועו"ף יעופ"ף50 כו' ר"ל בכללות בחי' פני ארי' ופני שור שיומשך אור השפע מעילה לעילה כו' והאר"ץ הוא בחי' ב"ן ושרשה בבחי' ב"ן דתוהו כו') והנה אנו רואי' שהבהמות והחיות למטה אינם רק בבחי' המדות למטה מן הדעת כי אין במדותיהם מבחי' הדעת והשכל כלל משא"כ האדם שמדותיו מתנהגי' עפ"י שכל כידוע ומוכרח לומר שמדות הללו שלמטה מן הדעת שרשם הוא ג"כ במקור חוצבם הראשון שהן בחי' המרכבה דפני ארי' פני שור כו' והיינו כידוע בפי' והחיות51 נושאות את הכסא כו' ששרש המרכבה דפני ארי' כו' הוא בבחי' המדות העליונות דתוהו כמ"ש ואלה52 המלכי' אשר מלכו לפני מלך מלך לבנ"י כו' שהן בחי' המדות שלמע' מן הדעת והשכל וז"ש לפני מלוך מלך לבנ"י שהוא בחי' התוהו שלמעלה מבחי' מ"ה בחי' מ"ה דחכמה דתיקון כו' כי גם שהמדות שבלא דעת למטה הרי הן נקראין למטה מן הדעת אבל שרשם הוא במדות שברצון החזקי' מן הדעת שנק' מדות שלמעלה מן הדעת והחכמה (ולמעלה הוא בחי' המדות שברצון הנק' כתר ובזוהר53 נק' טור"י חשוכ"א או ימי קדם והר"י קד"ם כמ"ש במ"א) וכך בחי' המדות דחיות שבמרכבה גם שהן למטה מן הדעת שרשם הוא במדות דתוהו שלמעלה מן החכמה וע"כ יש ביכולתם לנשאות את הכס"א ששם54 ע"ג הכסא כמראה אד"ם שהוא בחי' מדות דאצי' שע"י בחי' מ"ה דחכמ"ה כי55 אדם גי' מ"ה והוא בחי' אד"ם דתיקון כידוע אבל מפני ששרש החיות דמרכבה למעלה מבחי' אד"ם דתיקון דהיינו בבחי' המדות העליונות (דכת"ר) שבבחי' התוהו שלמעלה מן החכמה דאד"ם שנא' שם כי56 לא אד"ם הו"א להנחם כו' לכך המה נושאות לבחי' כס"א דאד"ם זה להעלותו למעלה מבחי' אד"ם כו' וד"ל. ובכל זה הרי יובן איך שירידת הנשמה האלקי' בנפש הבהמיו' היא לצורך עליי' דוקא כנ"ל, אך עדיין יש להקדים שרש מחצב של הנשמה האלקי', דהנה אמר לבושין57 תקינת לון דמנהון פרחין נשמתין לב"נ כו' הרי שרש הנשמות מבחי' לבושין העליוני' בלבד.

קב

וביאור בחי' הלבושי' הנה ידוע דיש ג' מדרגות אורות וכלים פנימי' הנק' גופא דמלכא כמו חסד58 דרועא ימינא וכה"ג ובחי' כלים חיצוני' הנק' אותיות ובחי' הלבושי' ובל' הגמ' והמשנה נק' גם הלבושים בשם כלים כמו י"ח59 כלים שמצילין מפני הדליקה שהן י"ח מיני לבושין וכן בכמה דוכתי משמע שהלבושי' נק' כלים והיינו בחי' כלים החיצוני' שמתאחדי' עם בחי' הלבושי'. וביאור זה הנה ידוע שעצמות המדות חסד דין ורחמים וכה"ג נק' גופ"א בחי' חג"ת דז"א כו' וכל מדה מתאחדת בכלי שלה כמו החסד שבלב ביד ימין כי א"א להפריד היד כו' וזהו שנק' גופ"א כמו הגוף שמתאחד עם החיות והאור אבל בחי' האותיות שהמדה מתלבש בהן הוא דבר נבדל מן הגוף כמו החסד בלב שבא לאותיות הדיבור וכיוצא וגם הרי האותיות מגבילי' לאור וחיות החסד שבלב וזהו הנק' כלים החיצוני' המגבילי' את האור שלא יתפשט ויתגלה כמו שהוא והוא מ"ש בי'60 מאמרות נברא העולם דוקא ע"י מאמר בבחי' אותיות כמו יהי אור ע"י מאמר יהי אור וכה"ג כי התגלו' בחי' אור חסד עליון דאצי' הנק' גופא להיות בבחי' יש מאין למטה א"א כ"א ע"י צמצום המגביל בחי' אור א"ס שבחסד עליון הזה שלא יתגלה כמו שהוא ואחר שנתצמצם אורו ע"י האותיות של מאמר יהי אור אזי יוכל להיו' בריאת אור חסד מאין ליש בבחי' גבול וכך הוא כל ענין המאמרות שנברא העולם על ידן דוקא מטעם זה והוא הנק' ג"כ בחי' לבושי' (כידוע דמחשבה דלמע' נק' ג"כ לבושין) וא"כ גם מה שאמר נעשה61 אדם בצלמינו כו' היינו ע"י אותיות המאמר הזה דוקא שצמצם אור א"ס שבחכמה כו' אז נמשך בחי' בריא' אדם מאין ליש והוא מה שאמר דלבושין תקינת לון דמנהון פרחין נשמתין כו' דשרש הנשמות רק מבחי' הלבושי' של המדות דז"א כמו מאמר נעשה אדם כו' כנ"ל וד"ל.

וכל ענין זה ההפרש בין אורות ללבושי' הוא הנק' בל' המדרש פנימי' ואחוריים כמ"ש אחו"ר62 וקד"ם או פנימי' וחיצוני' בל' הע"ח כו', כי כל בריאת העולמו' הוא רק מבחי' אותיות שמ"ו ית' שהוא רק בחי' הארה דהארה ממדותי"ו כידוע, אבל גם על מהו' ועצמות מדותיו ית' הרי אנו או' לך63 ה' הגדול"ה והגבור"ה כו' והמתנש"א64 מימו"ת עול"ם כו' לפי שבאצי' אמרו דאיהו65 וחיוהי חד בבחי' א"ס כו' וכדמסיים לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל אינון מדות כלל כו' וכמ"ש כי66 לא אדם הוא כו' (ומ"ש נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו היינו לאחר צמצום האורות בכלים ע"י בחי' הכלים ולבושים כנ"ל). ומעתה יובן איך שירידת הנשמות בגוף הוא לצורך עליי' כנ"ל, דהנה מבואר ששרש הנשמות הוא רק מבחי' הלבושי' וכלים החיצוני' הנק' אותיות המדות והן ס"ר נשמות ישראל שנמשכי' מו"ק כל א' כלול מז'

קג

אלף והן67 בחי' ס"ר אותיות שבתורה כל אות שרש נשמה א' כידוע וזהו בהיות הנשמה בשרשה למעלה אך בירידתה להתלבש בסת"ר המדרגה בנפש הבהמי' כנ"ל הנה עי"ז יכולה היא לאשתאבא68 בבחי' גופא דמלכא ממש שהוא בחי' עצם המדות דז"א כנ"ל להיות נבלע באיברי' דמלכא ממש למהוי69 אח"ד באח"ד ממש וז"ש ומי70 כעמך גוי אח"ד כו', והטעם הוא כנ"ל משום דשרש נפש הבהמי' נמשכה מבחי' המרכבה פני ארי' כו' ושרש החיות שבמרכבה הוא בבחי' אורו' דתוהו דז' מלכין קדמאין שלפני התיקון דאד"ם וע"כ הן נושאות את הכסא למעלה מבחי' אד"ם כנ"ל, ולמטה הוא בחי' אהבה רבה שבאדם שלמעלה מן השכל והדעת כמו בחי' המדות דתוהו שלמעלה מן החכמה כנ"ל וזהו ע"י בחי' המדות דנפש הבהמיו' שהן למטה מן הדעת כו' והוא ע"י אהבת בכל מאד"ך בלי גבול כלל דהיינו שאין לה מונע ומסתיר כלל ומעורר למעלה בחי' מאד העליון שלמעלה מן ההסתר כו' כי במדה71 שאדם מודד מודדין לו ואם מדתו בלתי מוגבלת בבחי' מאד גם מלמעלה מאיר הארה בלתי מוגבלת שלא יסתיר אורה וגם חוש"ך לא יחשי"ך בעדה והוא בחי' גילוי אורות דתוהו שהוא גילוי העלם החושך כמ"ש מגלה72 עמוקות מני חוש"ך כי גם שנא' ישת73 חוש"ך סתר"ו אבל אור זה בוקע את החושך ומאיר מתוך החושך וכמ"ש כי74 יתרון האור מן החושך וכמו בזמן מ"ת דכתיב ויצא75 כברק חצו פי' עד"מ הברק שמבריק אור מתוך הענן והחושך כו' כך הארת האור דא"ס בוקע כמו ברק מתוך בחי' החושך וההעלם כמ"ש ויהי76 קולות וברקים וענן כבד כו' וכך גם עכשיו ע"י אהבת בכל מאדך למטה שבוקעת כל בחי' הסתר גשמי' מעורר למעלה בחי' בקיעת אור עליון מתוך ההעלם והסתר העליון שנק' חושך העליון כמ"ש ישת חוש"ך סתר"ו ומגל"ה עמוק"ו' מני חוש"ך וזהו ולא77 יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך עין בעין78 נראה כו' וזהו בחי' עליי' שבסיבת הירידה (בב' מדריגות הא' לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא בחי' אדם והב' למעלה גם מבחי' אדם והוא בבחי' מאד העליון כי לא אדם הוא כו' כנ"ל וזהו שמא"ד היפוך אתוון דאד"ם כו' וד"ל).

וזהו הראיני את מראיך השמיעני את קולך כו', וקאי אדסמיך לי' משום דיונת"י בחגוי הסלע בסתר המדרגה בנפש הבהמי' כנ"ל ע"כ הראיני את מראייך כו', והענין הוא כי פי' הראינ"י השמיענ"י הוא לשון מפעי"ל שישראל ממשיכין ועושין

קד

למעלה בחי' ראיה ובחי' שמיעה כבי' וע"ד הידוע בפי' ועשיתם79 את"ם כאילו עשאונ"י כבי' כו'. וביאור הדברי' הנה תחלה יש להבין ההפרש80 בין ראי' לשמיעה, דהנה חוש הראי' דק ורוחני בעצמה ומהותה יותר מחוש השמיעה כידוע וגם עפ"י הסוד שרש ראיי' העין בחכמה ושרש שמיעת האזן בבינה כו' ולכאורה יש לתמוה למה מתפשט פעולת הראי' בהגשמה יותר לראות גם דבר גשמי כעץ ואבן משא"כ השמיעה שפעולתה רוחנית יותר לשמוע קול רוחני כו'. אך הענין הוא דאדרבה דמשום דשרש הראי' גדולה במעלה משרש השמיעה ע"כ משפלת התפשטותה למטה מטה יותר גם בהגשמת דברים אבל חוש השמיעה להיותה אינה גדולה במעלה כ"כ ע"כ אין ביכולתה להשתלשל ולהתפשט למטה מטה כ"כ בענין פעולה גשמי' כראי' לראו' דבר גשמי אלא רק בדבר רוחני לשמוע קול וכה"ג, והטעם לזה ידוע מפני שזהו הכלל בכל מקום שכל הגבוה גבוה במעלה יותר הנה יותר יוכל להשתלשל מטה מטה ביותר ועד"מ אבן הנופל מן החומה כל שנופל מן הגובה יותר יותר יפול למטה מטה כו' וראי' לדבר זה ממה שאנו רואים שהצומח יחיה לנפש האדם בחי' מדבר הגבוה ממנו באכלו אותו לפי שגם שלמטה נשתלשל וירד הצומח להיו' למטה במדרגה פחותה מבחי' מדבר אך זהו עצמו הוראה שלמעלה בשרשו הוא יותר גבוה משרש בחי' מדבר וע"כ ירד ונשתלשל למטה במדרגה פחותה יותר משא"כ בחי' המדבר לפי ששרשו אינו גבוה כ"כ לא יכול להשתלשל מטה מטה כ"כ ולזה הטעם יש ביכולת הצומח להחיות למדבר מצד שרשו למעלה כו' (וע"כ האריה מחיות הטמאות כמ"ש81 בס' אור החיים) וגם כאן מפני ששרש הראי' גבוה בשרשו יותר ע"כ ירד למטה בהשתלשלו' יותר לראות גם דבר גשמי כנ"ל משא"כ חוש השמיעה להיותה אינה גדולה בשרשה כ"כ ע"כ אינה מתפשטת למטה כ"כ כנ"ל וד"ל. והנמשל מזה יובן למעלה בבחי' ראיה ושמיעה העליונים במ"ש הראינ"י השמיענ"י לשון מפעיל כנ"ל דמשום ששרש בחי' הראי' גבוה במעלה יותר מבחי' השמיעה כנ"ל במשל ראי' ושמיעה גשמיי' ע"כ מתפשטת למטה מטה ביותר מבחי' השמיעה והיינו בחי' המצות שמתלבשי' בעניני' גשמיים מאד כמו צמר דציצית וקלף דתפילין וכה"ג שע"ז אמר הראינ"י את מראייך כמשי"ת בעז"ה והשמיעני את קולך הוא בחי' קול דתורה ותפלה שהוא בבחי' שמיעה שלמטה במדרגה בשרשה מבחי' הראי' כנ"ל ע"כ אינה מתפשטת בדבר גשמי כגשמיות מעשה המצות אלא רק בבחי' קול דתורה וכה"ג שהוא בחי' רוחניות יותר, וכל זה מטעם כלל הנ"ל דכל הגבוה יותר יותר בא בהשתלשלות למטה בהגשמה יותר כו' וד"ל.

אך הנה מעתה יש להבין מ"ש הראינ"י השמיענ"י לשון מפעיל שממשיכין ועושין למעלה בחי' ראי' כו' איך יוכל להיות זה ע"י כנ"י שהן נשמות בגופים גשמיי'

קה

כו', אמנם לזה הוא שמפרש הטעם כ"י קול"ך ער"ב כו'. דהנה ידוע שהקול כלול מג' דברים אש ומים ורוח כי ב' יסודות דאש ומים שבלב מזה נעשה הבל ורוח ממוזג מבין שניהם יחד ואם יתגבר הא' על הפכו ולא יומזג כראוי לא יוכל לדבר כידוע שבהתגברות יסוד האש ניחר גרונו כו' וכך יובן בקול ער"ב הממוזג יפה מבחי' רו"ש חדוה ומרירו' והממוצע הוא הרחמנות עי"ז נמשך בחי' התענוג בשמיעת הקול כו' ולמעלה ג"כ יש בחי' רו"ש מלמטה למעלה כמו המתנשא מימות עולם בבחי' הסתלקו' למעלה ובחי' שוב מלמעלה למטה כמו המאיר לארץ כו' והרחמי' הוא בחי' ממוצע וז"ש אלקי עולם82 ברחמי"ך הרבים וכיוצא וד"ל. ובדרך כלל הנה התפלה הוא קול שבבחי' רצוא מלמטה למעלה וקול דתורה הוא בחי' שוב מלמעלה למטה כידוע דהקורא בתורה הוא ממשיך גילוי אור א"ס בחכמה מלמעלה למטה כי אוריי'83 מחכ"ע נפק' וישראל84 מתקשראן באוריי' ואוריי' בקודב"ה ונמצא הרי אוריי' עצמה ממוצע בין קול דישראל שמלמטה למעלה ובין גילוי המשכת א"ס בתורה כו' וד"ל.

וזהו השמיעני את קולך כי קולך ערב פי' ע"י קול דתורה ותפלה הנ"ל להיותו בחי' ממוצע וממוזג יפה מבחי' רו"ש הנק' קול ער"ב הנה עי"ז נעשה ונמשך בחי' שמיעה למעלה כמ"ש השמיעני לשון מפעיל כנ"ל כי נמשך בחי' עונג העליון בבינה ע"י שמיעת קול ערב זה (דהיינו שנמשך אור עתיק בבינה) (ומזה נברא העוה"ב כמו שאמרו ביו"ד85 נברא העוה"ב כי העוה"ב הוא בחי' תענוג עליון הנמשך מן החכמה בהשגה דבינה כידוע ונמשך ע"י בחי'86 יו"ד דחכמה דוקא כמ"ש ונהר87 יוצא מעדן וכמשי"ת) וזהו השמיענ"י שנעשה בחי' שמיעה דבינה מהארת עונג העליון בבינה ע"י קול"ך ער"ב דתור"ה כו' וד"ל. אך הנה בחי' עריבו' הקול שממשיך בחי' עריבות עונג העליון אינו בא רק לנשמו' בג"ע ליהנות מזיו העונג הזה בבחי' התגלות פנימי' דהיינו רק התגלו' אור וזי"ו פנימי, הנק' זי"ו השכינ"ה (והוא בחי' זיווא עילא' דע"י שבבינה כו') ולא יוכל לבא גילוי זה למטה יותר כמו בגוף גשמי בעונג מורגש כו' רק נעשה מזה ג"ע רוחני לנשמות שבלא גופי' בלבד והוא מטעם הנ"ל שאין בכח השמיעה לירד למטה מטה כ"כ אבל בחי' הראי' למעלה שהוא בחי' המצות מפני שהראי' גבוה יותר יכול להתפשט ולבא גם למטה מטה בלבוש גשמי והוא בחי' קבלת שכר בעוה"ב מהיו"ד שבו נברא שע"י מעשה המצות גם לגופים גשמיים כמ"ש כל88 ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקי' כי גם89 פושעי ישראל

קו

מלאי' מצות מעשיו' כו' וז"ש ביו"ד דחכמה נברא העוה"ב מאין ליש מצד שרש בחי' הראי' דחכמ"ה דוקא וד"ל.

וזהו הראינ"י בבחי' ראי"ה את מראיי"ך כו' ע"י המצות כנ"ל, דהנה שרש90 המצות הוא בבחי' כת"ר תר"ך עמודי אור עד"מ העמוד שמחבר הגג אל הקרקע ויש בו מעלה ומטה כך שרש המצות נעוץ ראשן למעלה מעלה בחי' כת"ר עליון וירדו למטה ונשתלשלו בהתלבשו' בעשי' גשמית כמו מצות סוכה בסכך גשמי ומצות תפילין בקלף גשמי וכה"ג והיא הנותנת דמשום ששרש המצות למעלה מאד ע"כ אין התלבשותן למטה רק במעשה גשמית כי כל הגבוה יותר יותר לא יוכל להתלבש כ"א במדרגה היותר תחתונה (וע"ד דוגמא אנו רואי' ממה שהאריה הוא מן החיות הטמאות שלמטה מבחי' נוג"ה שהרי טמא לגמרי ולא בבחי' נוג"ה שמעורב טו"ר שיש בו מבחי' הטו"ב ג"כ והן חיות הטהורות כי מפני שרש האריה למעלה גבוה מאד ע"כ לא נמצא לו כלי רק למטה מטה ביותר והוא בחיות הטמאות כמ"ש91 בס' אור החיים) וביאור ענין כת"ר עליון היינו בחי' רצון העליון שלמעלה מבחי' החכמה וע"כ שרש המצו' למעלה משרש התורה כי אוריי' מח"ע נפקת וכתי' והחכמ"ה תחי' בעלי"ה92 פי' בעלי"ה דחכמ"ה הוא בחי' רצון העליון עד"מ באדם הרי הרצון למעלה מן השכל והטעם כי הרצון לא יבא בבחי' גבול כלל וכמו שאמר בגמ' שתוק93 כך עלה במחשבה לפני כי אע"פ שאין השכל והטעם מורה כך מ"מ שתוק כי זהו למעלה מן השכל והטעם רק כך ההסכם ברצון שלמעלה מן גדרי הגבלת השכל כו' וז"ש כך עלה במחשבה שהוא הרצון שנק' כת"ר כו' וזהו שלא נמנו94 וגמרו דתלמוד גדול מן המעשה רק מפני הטעם שמפרש לפי שמביא לידי מעשה בלבד הרי המעשה עיקר להיותו גדול בשרשו מן החכמה כי תרי"ג95 מצות דאורייתא וז' דרבנן שרשם בתרי"ג ארחי' דגלגלתא דא"א שלמעלה גם מבחי' ח"ס דא"א שרש חכמה שבתורה כידוע וע"כ ירדו המצות בהתלבשו' במעשה גשמי' והתורה לא ירדה למטה כ"כ רק בקול כנ"ל וד"ל. וזהו שהמצות נק' מראיי"ך כו' דהנה ידוע דבחכמה96 אתברירו דהיינו בחי' שם מ"ה דחכמה שמברר לבחי' ב"ן כו' כי הנה ודאי המברר גדול מן המתברר אך לאחר שנתברר הרי המתברר עולה לשרשו קודם שנפל בשבירה הרי נעשה במדרגה גבוה מן המברר כידוע97 דז' מלכין קדמאין דתוהו הן בבחי' ז"ת דנקודי' כו' שהוא בחי' ס"ג ונפלו בעולם הבריאה שהוא בחי' ב"ן המתברר משם מ"ה דתיקון כמ"ש בחכמ"ה אתבריר"ו אך לאחר תשלום הבירור

קז

הרי עולה המתברר לשרשו בבחי' ס"ג דתוהו שלמעלה מבחי' מ"ה דתיקון וז"ש אשת98 חי"ל שהוא בחי' ב"ן לאחר הבירור נעשי' עטרת לבעלה בחי' מ"ה דתיקון כו'.

וביאור הדבר בפרט הנה יובן ממצות תפילין ע"ג הקלף הרי הקלף הוא מעור בהמה טהורה ששרש מחצבה בבחי' פני שור שבמרכבה כו' כידוע דשרש פני שור מקור כל הבהמות ופני ארי' מקור כל החיות כו' והנה כאשר כותבין פ' קדש שהיא בבחי' חכ' ע"ג הקלף הזה הרי מתברר שרש בחי' פני שור ע"י בחי' החכמ"ה שבפ' קדש כי האותיות דפ' זו הן מבחי' מ"ה דחכ' דתיקון כו' אך הנה עצם מעשה המצוה כשמניח התפילין ע"ג הראש הרי כבר נתעלה הקלף לשרשו בבחי' התוהו שלמעלה מבחי' החכמה דתיקון ונעשה למעלה במדרגה גם מאותיו' דפ' קדש המבררו וזהו ע"י העשי' דוקא והיינו ההפרש בין בחי' חכמה שבתורה שצוה לכתוב תפילין על הקלף מעור בהמה כו' שאינו אלא בחי' חכמה המברר כו' לגוף מעשה המצוה שעולה עי"ז למעלה מבחי' החכמה שמברר והוא שרש המעשה של המצו' למעלה בבחי' כת"ר עליון כנ"ל וד"ל, וזהו שנמשלו המצות למראה עד"מ המראה דבר מה ברמז שהוא מפני שא"א לגלות עומק הענין כמו שהוא בדיבור כי לא יכילנו כלי השכל וכלי הדיבור ע"כ לא יוכל לגלותו רק ברמז וכמו שאמר די99 לחכימא ברמיזא כו' וזהו נק' לשון מראה כמו האדם שמראה ומרמז באצבעו כו' כך המצו' מפני שרשם למעלה מן החכמה כנ"ל ע"כ לא יוכלו להתגלות רק בבחי' עשי' דוקא שהוא כמו הרמז בלבד דהיינו שהן מרמזין למעלה מעלה בשרשם בבחי' אורו' דתוהו שלפני מלוך מלך לבנ"י כו' ודוקא ע"י עשיה גשמי' נרמז שרש המצוה כמו שהיא בבחי' הכתר כו' ולא ע"י בחי' קול ודיבור כנ"ל הטעם וד"ל. וזהו שאמר הראינ"י לשון מפעיל שמפעיל למעלה בחי' ראי"ה דחכמה ע"י מראיי"ך שהוא בחי' מעשה המצו' שנק' רמז ומראה שעי"ז נעשה למעלה בחי' הארת הכת"ר בחכמ"ה, וז"ש הראינ"י שנולד בחי' רא"י' מאי"ן ליש וכמ"ש והחכמ"ה100 מאי"ן תמצא כו' והענין הוא כי בחי' המראה שמראין ומרמזין למעלה101 בבחי' הכתר ע"י המצו' נמשך ונגלה גם בחכמ"ה והוא הנק' גילוי אור הכתר וז"ש הראינ"י את מראי"ך כו' וד"ל ודוקא ע"י עשי' גשמי' ולא ע"י קול דתורה ותפלה שאינן נקראי' בחי' מראה ורמז כו' כנ"ל ואח"כ אמר השמיעני את קולך קול דתורה שהוא למטה מן המצו' כנ"ל הטעם וד"ל.

כי קולך ערב ומראך נאוה, פי' נאו"ה הוא היופי וההידור שאינו אלא דוקא מהתכללות ב' גוונין הפכיים כמו העטרה שעושין בראש המלך מאבני יקר הרי עיקר היופי וההידור אינו אלא כשהאבנים יש בהן גוונין שונים אדומי' ולבנים וירוקי' כלולי' באופן נאה שנחמד לעין כו' כך בחי' כת"ר עליון שנעשה ממעשה

קח

המצו' למעלה הוא בבחי' היופי וההידור כמ"ש בעטר"ה102 שעטר"ה לו אמו ביום חתונת"ו כו' וכן כתי' א"ח עט"ב כנ"ל והעטרת היא ע"ג הראש למעלה מבחי' החכמה שבראש שרש התורה כנ"ל ובעטרה זאת ניכר המלוכה ונק' כת"ר מלכו"ת כידוע המאמר כת"ר103 עליון דאיהו כת"ר מלכו"ת ואין זה רק מהתכללו' העלאו' והמשכו' שהן כמו שינוי הגוונין אדום ולבן בחי' חו"ג כו' והן המצו' שיש הרבה מהן בבחי' קו הימין חח"נ כמו המשכו' עליונו' שבסוכה ותפילין וכה"ג מלמעלה למטה ויש מהן בבחי' העלא' מלמטה למעלה בקרבנות ואריה104 דאכיל קרבנין הוא בחי' המשכה כו' ועד"ז כל המצות בכלל וכמ"ש דקודב"ה 105לא שרי' רק באתר שלים התכללו' דכר ונוק' מ"ה וב"ן שהן חו"ג כו' וז"ש ומרא"ך נאו"ה בבחי' התכללו' חו"ג (והתפלה106 שבמקום קרבנות ג"כ יש ארי' דאכיל כו' שהוא מלמעלה למטה כו').

והנה עפ"י כל הנ"ל הרי לכאורה אינו מובן מה שהקדים לומר כי קולך ערב ואח"כ מראך נאוה מאחר שהמצו' גבוהים בשרשם מן הקול דתורה כנ"ל, אך הענין הוא דבאמת בזאת אנו רואי' מעלת המצות מאחר שעל ידם תחיי' המתים לגוף גשמי ליהנו' ולחיו' מאור א"ס ב"ה שא"א כ"א מפני ששרש המצות הוא למעלה בבחי' כת"ר עליון ע"כ יכולי' להאיר גם בגוף המת כו' וכנ"ל בענין העוה"ב דגם פושעי ישראל מלאי' מצות כו' וזהו מ"ש טל107 אורות טלך טלא108 דבדולחא דנטיף מע"י כו' שבו109 עתיד להחיו' המתים ולא יהי' הגוף נהנה מאכילה ושתי' רק ליהנו' מזיו השכינה וכמ"ש רז"ל העוה"ב110 אין בו אכילה כו' וז"ש ולא111 יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות כו' כי גם גוף גשמי יוכל לראות כו' כי לא יהי' מסך מבדיל כלל מאחר שיבוער הרע מכל וכל ולא יהי' לקליפו' מציאת כלל וזהו הכל ע"י מעשה המצות דעכשיו בעשי' גשמי' עי"ז יהי' בחי' התגלות לחיצוניו' דהיינו שיהי' התגלו' אור א"ס גם בגוף גשמי ע"י טל של תחיה עד שלא יהי' נצרך לאכילה ושתי' כלל, אבל בחי' קולך ערב ע"י קול דתורה הוא בחי' התגלות פנימי' לבחי' הפנימי' דהיינו לנשמות בג"ע שיהיו נהנין מזיו כו' כי מפני ששרש התורה אינו גבוה כ"כ לא יוכל לבא בהתגלו' גם בחיצוניו' כמו להתלבש בגוף גשמי רק לפנימי' כמו לנשמות וע"כ הקדים לומר כי קול"ך ערב לנשמו' בפנימי' ומראיך נאוה על המצות בחיצוניו' כו' ועד"מ המראה שאינה אלא חיצוניו' והקול הוא כח פנימי יותר כו' וד"ל. ובכל זה

קט

יובן ג"כ מארז"ל עתידי'112 צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כי הצדיקים יתעלו אז בעילוי אחר עילוי לקבל מהארת הכת"ר עליון ע"כ יאמרו לפניהם קדו"ש מובדלי' בערך כו' וד"ל.


1) בעזר"ה: מאמר זה וחלק מהביאור הראשון נעתק מבוך גוכי"ק אדמו"ר האמצעי.

2) יונתי: נדפס בשינויים בס' מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קס. ובתוס' הגהות באוה"ת שה"ש ע' שיב. ע' של. ע' שלו. שם כרך ג' ע' תתפו ואילך. אוה"ת בראשית כרך ז' תתשעז, א ואילך. נדפס ג"כ בשינויים בס' עבודת הלוי ויקרא כא, א. ורשום שם: כי"ק שכתב שם בעת ששמע מאדמוה"ז נ"ע. וראה ג"כ פלח הרמון שה"ש מא, א.

3) יונתי בחגוי הסלע: שה"ש ב, יד.

4) הנה כנ"י נמשלה ליונה: שבת מט, א. ועוד.

5) עיניך יונים: שה"ש א, טו. ד, א.

6) לאסתכלא ביקרא דמלכא: ראה זח"ב רמז, ב.

7) ישמח ישראל בעושיו: תהלים קמט, ב.

8) שמחו צדיקים בה': תהלים צז, יב.

9) כמאמר הלב רואה: קה"ר פ"א, טז. וראה שערי זהר (מרגלית) שם.

10) וכמ"ש בר"מ בעין השכל: זח"ב קטז, ב.

11) ולבי ראה: קהלת א, טז.

12) וירא ראשית לו: דברים לג, כא. וראה ת"י ריש בראשית.

13) עיני' יונים: ראה שה"ש ה, יב.

14) עיני ה' אל צריקים: תהלים לד, טז.

15) רוחא ברוחא: ראה זח"ב קכד, ב.

16) פסוקי דזמרה. . שמסדרים שבחו של מקום: ראה ברכות לב, א. ובכ"מ.

17) הסכ"ת ושמ"ע: דברים כז, ט.

18) נ' אלפים יובלות: ראה ג"כ סה"מ תקס"ב ע' יז. תו"א תצוה פא, ג. ובכ"מ.

19) אתה קדוש ושמך קדוש: נוסח תפילת שמו"ע.

20) לקדוש"י' אשר בארץ: תהלים טז, ג.

21) והתקדשתם והייתם קדושים: ויקרא יא, מד.

22) שהוא נק' בחי' מל' דא"ס: ראה לעיל ד"ה קול דודי.

23) שארז"ל. . קדושתי למעלה מקדושתכם: ויק"ר פכ"ד, ט. וראה אוה"ת ויקרא ע' קה ואילך.

24) עד כאן מצות כונה: ברכות יג, א ואילך. וראה פירש"י שם.

25) בס"י אם רץ לבך שוב: פ"א מ"ח. וראה ג"כ ת"ז בהקדמה (ז, א).

26) והחיות רצוא ושוב: יחזקאל א, יד.

27) בתורה שנקרא' היכלא עילאה דמלכא: זח"ב ר, א. וראה ג"כ המשך מים רבים תרל"ו פקפ"ו.

28) סולם מוצב ארצה: בראשית כח, יב. וראה זח"א רסו, ב. זח"ג רמג, א. שו, ב. ת"ז תמ"ה.

29) וכמ"ש באברהם הלוך ונסוע: בראשית יב, ט.

30) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

31) והחיות רו"ש: יחזקאל א, יד.

32) הלא כה דברי כאש: ירמי' כג, כט.

33) ותורה או"ר: משלי ו, כג.

34) עוטה אור כשלמה: תהלים קד, ב.

35) הוי כל צמא לכו למים: ישעי' נה, א. וראה ב"ק יז, א.

36) ותמל"א כד"ה ותעל כ"ד ספרים דאורייתא: בראשית כד, טו. ראה ת"ז תכ"א (מו, ב). אוה"ת בראשית מח, א.

37) אוריי' מח"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

38) דבנוהי דאברהם בגלותא דאדום: זח"ג ריח, ב ואילך. ועוד.

39) ועל חרב"ך תחי': בראשית כז, מ.

40) לו ישמעאל יחי': בראשית יז, יח.

41) וכמ"ש בזוהר במאמר דרישא דעשו: ראה תיב"ע ויחי נ, יג, לקו"ש חט"ו ע' 193. וראה זח"א קיח, א ואילך. ובהבא להלן ראה ג"כ תו"א ותו"ח ר"פ תולדות. סה"מ תקס"ח ע' תקטז ואילך. יהל אור ע' שעג ואילך.

42) וגיל"ו ברעד"ה במקום גילה שם תהא רעדה: תהלים ב, יא. ברכות ל, ב.

43) ופח"ד יצחק: בראשית לב, י.

44) שעיקרם ביראה כדמוכח בגמ' וזוהר: ראה להלן בהביאור למאמר זה (קרוב לתחילתו).

45) בחי' ז"א שנק' ישראל דלעילא: ראה ג"כ תו"א שמות נ, ד. ובכ"מ.

46) וכידוע בזוהר ואתחנן: זח"ג רסב, א ואילך. וראה ביאוה"ז שם.

47) ויפ"ח באפיו: בראשית ב, ז. וראה תניא פ"ב ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

48) מאיגרא רמא: חגיגה ה, ב.

49) תוצא הארץ נפש חי': בראשית א, כד.

50) ועוף יעופף: בראשית א, כ.

51) והחיות נושאות את הכסא: בחיי תרומה כה, י בשם פדר"א. וראה פדר"א ספ"ד. שמו"ר ספכ"ג.

52) ואלה המלכים אשר מלכו: בראשית לו, לא.

53) ובזוהר נק' טורי חשוכא או ימי קדם והרי קדם: זח"ג רח, ב. קלד, ב. רמט, ב. וראה הנסמן לעיל ע' יז.

54) ששם ע"ג הכסא כמראה אדם: ראה יחזקאל א, כו.

55) כי אדם גי' מ"ה: ראה מאו"א א, קסו.

56) כי לא אדם הוא להנחם: שמואל א טו, כט.

57) לבושין תקינת לון: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

58) חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה שם. ובכ"מ.

59) י"ח כלים שמצילין מפני הדליקה: שבת קכ, א.

60) בי' מאמרות נברא העולם: אבות פ"ה מ"א.

61) נעשה אדם בצלמנו: בראשית א, כו.

62) אחור וקדם: תהלים קלט, ה.

63) לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.

64) והמתנשא מימות עולם: נוסח ברכות ק"ש.

65) דאיהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה לפני ד"ה קום יחזקאל.

66) כי לא אדם הוא: שמואל-א טו, כט.

67) והן בחי' ס"ר אותיות שבתורה: ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 241. לקו"ת ויקרא מג, ד. הנחות הר"פ ע' סג וע' עב. תו"ח תולדות יא, ב. ובכ"מ.

68) לאשתאבא בבחי' גופא דמלכא: ראה זח"א ריז, א.

69) למהוי אח"ד באח"ד: זח"ב קלה, א.

70) ומי כעמך גוי אחד: ראה שמואל-ב ז, כג.

71) במדה שאדם מודד מודדין לו: סוטה ח, ב. ובכ"מ.

72) מגלה עמוקות מני חושך: איוב יב, כב.

73) ישת חושך סתרו: תהלים יח, יב.

74) כי יתרון האור מן החושך: ראה קהלת ב, יג.

75) ויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד.

76) ויהי קולות וברקים: שמות יט, טז.

77) ולא יכנף עוד מוריך: ישעי' ל, כ. וראה זח"ג רכב, ב.

78) עין בעין נראה: במדבר יד, יד.

79) ועשיתם אתם כאילו עשאוני: ויק"ר פל"ה, ז. זח"ג קיג, א.

80) ההפרש בין ראי' לשמיעה: ראה ג"כ בארוכה תו"ח ר"פ משפטים. סה"מ תקס"ד ד"ה להבין שרש ענין ראי' ושמיעה (ע' רו). שער האמונה לאדהאמ"צ פנ"ט. אוה"ת וירא קד, א. אוה"ת ואתחנן ע' סב. ובכ"מ.

81) כמ"ש בס' אור החיים: ויקרא יז, יד. וראה ג"כ תו"א וישלח כה, ג. אוה"ת וארא ע' קסד. ובכ"מ.

82) המתנשא. . המאיר. . אלקי עולם: נוסח ברכות ק"ש.

83) אוריי' מחכ"ע נפקת: זח"ב פה, א. קכא, א.

84) וישראל מתקשראן באורייתא: ראה זח"ג עג, א.

85) ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. זח"א ד, א. ובכ"מ. וראה אגה"ק ס"ה ובליקוט פירושים ומ"מ שם.

86) בחי' יו"ד דחכמה: ראה זח"ג רצ, ב. ובכ"מ.

87) ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י. וראה זח"ב קכג, ב. ובכ"מ.

88) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב: סנהדרין צ, א.

89) גם פושעי ישראל מלאי' מצות: עירובין יט, א.

90) שרש המצוות הוא בבחי' כתר תר"ך: ראה פרדס ש"ח פ"ג. אגה"ק סכ"ט.

91) כמ"ש בס' אור החיים: ויקרא יז, יד.

92) והחכ' תחי' בעליה: קהלת ז, יב.

93) שתוק כך עלה במח': מנחות כט, ב.

94) נמנו וגמרו דתלמוד גדול: קדושין מ, ב.

95) תרי"ג מצוות. . ארחין דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א ובביאור האריז"ל שם. מ"ח מס' א"א ספ"ד. לקו"ת ראה כד, א.

96) דבחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ע"ח שי"ח פ"ה ועוד. מבו"ש ש"ה ח"א פ"ב. אגה"ק סכ"ח. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 206.

97) כידוע דז' מלכין קדמאין: ראה ע"ח ש"ה פ"א. ש"י פ"ג. ש"מ פ"ד. אוה"ת בראשית מ, ב. ובכ"מ.

98) אשת חי"ל: משלי יב, ד.

99) די לחכימא ברמיזא: מדרש משלי כב. זח"ג רכט, ב. רפ, ב. ת"ז תי"ח (לו, א). תס"ט (קז, ב. קטז, א). ועוד.

100) והחכמ"ה מאי"ן תמצא: איוב כח, יב.

101) למעלה: כ"ה בהכת"י.

102) בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו: שה"ש ג, יא.

103) כתר עליון דאיהו כתר מלכות: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

104) וארי' דאכיל קרבנין: ראה זח"א ו, א. זח"ב רעח, א. זח"ג יז, א.

105) דקוב"ה לא שריא רק באתר שלים: זח"א רטז, ב.

106) והתפלה שבמקום קרבנות: ברכות כו, ב. ובכ"מ.

107) טל אורות טליך: ישעי' כו, יט.

108) טלא דבדולחא דנטיף מע"י: ראה זח"ג קכח, ב. קלה, ב.

109) שבו עתיד להחיות המתים: חגיגה יב, ב. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב. וראה סנהדרין צ, ב. נצוצי זהר להקדמת ת"ז (יב, א).

110) העוה"ב אין בו אכילה: ברכות יז, א.

111) ולא יכנף עוד מוריך: ישעי' ל, כ. וראה זח"ג רכב, ב.

112) עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש: ב"ב עה, ב.