האזינו השמים

א

בס"ד שבת שובה

האזינו1 השמים2 ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. הנה השמים אלו מארי תורה כי תורה היא מן השמים, והארץ אלו אנשי המעשה העוסקים במצות גשמיות, כי הנה על3 ג' דברים העולם עומד כו'. והנה עבודה הן הקרבנות בטלו בחורבן בהמ"ק ולא נשאר לנו כ"א תו' וגמ"ח שהם נק' שמים וארץ, וכשם שבשמים וארץ גשמי' פעם כתי' בראשית4 ברא אלקים את השמים ואת הארץ שמים קדמו לארץ, ופעם כתי' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ארץ קדמה כו'. כך הענין בתומ"צ, כי פעם אמרו רז"ל ות"ת5 כנגד כולם, ופעם אמרו תכלית6 חכ' תשובה ומע"ט, וגדול7 תלמוד שמביא לידי מעשה דוקא, ושניהם אמת שיש בחי' ומעלה יתירה בעסק התורה על קיום המצות במעשה, ויש בחי' ומעלה יתירה במעשה המצות כנודע, ועל שניהם הוא אומר יערוף כמטר כו'.

והענין הוא דכתיב כאשר8 ירד הגשם כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי כו', הוא בחי' עסק התורה שנמשל לגשם ומטר. ולהבין איך הנמשל דומה למשל שיהי' דברי אשר יצא מפי הוא בחי' עסק התורה כמו הגשם והשלג שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו'. הנה פעולת המטר היא ללחלח להארץ לעורר כח הצומח שבה להצמיח כעין הגרעין הנזרע שם אחרי החרישה9 דמרפי ארעא, כי עיקר הצמיחה הוא מכח הצומח אשר בארץ שהוא המגדל ומצמיח את הגרעין בתוס' וריבוי, רק שא"א להוציא הצמח מכח אל הפועל ומההעלם אל הגילוי בלתי המטר היורד ללחלח הארץ שהוא המעורר והמחזק את כח הצומח, וגם צריך

ב

תחילה לחרישה דמרפי ארעא. וככל המשל הזה יובן בעסק התורה, כי הנה כאו"א מישראל יש לו נפש אלקי', וכמאמר אלקי10 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו', עד ואתה משמרה בקרבי, והנה מי הוא האומר בי ובקרבי שאין זה הגוף שהרי אין בו אומר ודברים אלא זו היא הנפש החיוני' והשכלי' המדברת כו', שהנשמה שהיא חלק אלוק' ממעל מלובשת בה והיא כעין הגרעין הנזרע בכח הצומח אשר בארץ, שכח הצומח הוא הנה"ב דייקא שהיא היא המקיימת כל המצות מעשיות בפו"מ (שהמצות11 הן הפירות כו' כמ"ש במ"א), וגם מצות ת"ת שעיקר המצוה היא בדיבור בפה דהרהור12 לאו כדיבור דמי, רק יש איזו מצות השייכות ומתייחסות לנפש אלקי' כמו אמונה ודעת ה', ואף גם הן דוקא בהתלבשות הנפש בגוף ונה"ב שאז שייך הציווי וידעת13 היום והשבות כו', משא"כ הנשמה עצמה א"צ ציווי ואזהרה (כי מהות הנפש ועצמותה היינו בחי' מוחין ומדות, והמוחין הן השגות אלקות כו', והאמונה14 היא בחי' רגלין כו' כמ"ש במ"א, וכ"ז הוא מעצמיות הנפש, משא"כ בחי' ציווי הוא כמו שמצוה לחבירו שבלתי הציווי לא הי' עושה מעצמו), וכן מצות אהוי"ר משכנם בלב בחלל השמאלי המלא דם ששם הוא יסוד האש וצמאון האהבה כו', וגם פחד ה' עיקרו בלב, הגם דיראה שריא במוחא אית15 יראה ואית יראה כו' וראשית היראה במוחו ומסיימת בלב כו', הרי שכל המצות מתקיימות בנה"ב דוקא, והיינו לפי שבה מלובש כח הצומח להצמיח בתוס' וריבוי, כי יש בחי' ומעלה יתירה בנה"ב על הנפש האלקי' כמו ארץ שקדמה לשמים שיכולה להמשיך מבחי' אוא"ס ממש ביתר שאת מנפש האלקי', והגם שירדה מטה מטה בשכל גשמי וניזון מדברים גשמיים מאכלים ומשקי' כו', אמנם יסודתה בהררי קודש מאופנים וחיות הקודש שבמרכבה מבחי' פני שור, שכשם שיש פני שור בשרפים וחיות כך באופנים כתי' על16 ארבעת רבעיהם, וכתיב פני17 הכרוב, וזהו פני שור כדאיתא בזו'18 ומשם נמשך הנה"ב בישראל.

והנה האופנים19 ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים, והרעש הגדול הזה הוא מחמת ששומעים את השרפים שאומרים ג"פ קדוש עד שהוי' צבאות כו'. והענין כי פי' צבאות הוא אות20 הוא בצבא דילי', דהיינו שכל צבאי צבאות

ג

שלמעלה אלף21 אלפין וריבוי רבבן ולגדודיו אין מספר כולם הם רק בחי' אות אחת משמו ית' ובאתא קלילא דלית בה מששא22 היא אות ה"א שהיא רק בחי' הבל הלב וברוח23 פיו כל צבאם, אבל הוא עצמו ית' רם ונשא קדוש ומובדל כו', וג"פ קדוש כנגד ג' אותיות ראשונות של שם הוי' צמצום והתפשטות המשכה כו', להמשיך בבחי' ה' אחרונה אות היא בצבא כו', אתא קלילא כו', מבחי' סוכ"ע מבחי' קדוש ומובדל להיות את השמים ואת הארץ אני מלא, אני ממש הוא בחי' סוכ"ע בבחי' עולם שנה נפש, בבחי' עולם להיות התפשטות מלכותו ית' למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, ובבחי' שנה בחי' זמן להיות גילוי א"ס ב"ה אתה24 הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא כו', כי25 אני הוי' לא שניתי, ובבחי' נפש הוא בחי' השגת הנפש באלקות, וכמה מיני השגות לאין קץ בגעה"ע שמתענגים בהשגתם תענוג נפלא ועצום ובגעה"ת כו', ובכ"ז נמשך מבחי' ג"פ קדוש להיותו הוי' צבאות, וגם מלא26 כל הארץ כבודו הוא הארץ הלזו התחתונה הגשמי', שכמו שנמשך הוי' בצבאות העליונים, כך נמשך להיות מכה"כ לפי שהמשכה זו היא מבחי' קדוש שהוא בחי' סוכ"ע שלפניו כחשיכה כאורה ואין גשמיות העוה"ז וחומריותו מחשיכים ומעלימים ומסתירים על אור ה' וקדושתו דלית27 אתר פנוי מיני' והוא השוה28 ומשוה כו'. וכל הארה והמשכה זו הוא רק בבחי' זיו כו', כי הוא ית' עצמו רם ונשא למעלה מגדר עלמין לא בגדר ממלא ולא בגדר סובב כו'.

והנה כשהאופנים שומעים זה מרעישים בקול רעש גדול, כמ"ש ביחזקאל קול29 המולה כקול מחנה כו', מחמת גדולת א"ס ב"ה ורוממותו עד אין קץ ותכלית, ומתנשאים ברעש זה יותר מהשרפים, כי עם היות שמדריגתם למטה ממדריגת השרפים אמנם שרשם למעלה ממקום עליון יותר דהיינו מבחי' לפני30 מלוך מלך כו', ועי"ז החיות31 נושאות את הכסא, פי' כסא כס א' כי א' היינו בחי' אלופו ש"ע בבחי' יחו"ע שם הוא בבחי' הסתר פנים ובבחי' כיסוי, לפי שעם היות שנמשך שם הביטול באוא"ס ב"ה, וכמ"ש וצבא32 השמים לך משתחוים, מ"מ מאחר

ד

שמתלבשים בבחי' גוף כמ"ש וגוויתו33 כתרשיש, ולכן הם בבחי' גבול כמו מלאך הגדול הנק' סנדל גדול מהלך34 ת"ק שנה, ויש מלאך35 שהוא בשליש עולם שליש מת"ק כו', ולכך אין אוא"ס ב"ה מאיר בהם בבחי' יחו"ע ממש בבחי' גילוי אלא בבחי' הסתר פנים וכיסוי, וע"י התנשאות האופנים וחיות הקודש נושאות הכסא כס א' להיות גילוי בחי' אדם שעל הכסא הוא בחי' התורה כי זאת36 התורה אדם דרמ"ח37 מ"ע הן רמ"ח אברים דמלכא, דהיינו כמו שהאברים נמשך בהם חיות הנפש עד שמתאחדים עם הנפש ובטילים אליה להתנהג ע"פ רצונה בלבד ואין להם רצון אחר כלל כך המצות הן איברים דמלכא שבהן נמשך ומלובש חיות מאוא"ס ב"ה ממש הסוכ"ע הוא רצוה"ע ב"ה ממש והמצות הן המשכות מאוא"ס ב"ה הסוכ"ע לבחי' ממכ"ע. ונק' שמי38 וזכרי, זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע שהן בבחי' זכר והארה בעלמא, אבל שמי עם י"ה ל"ת שהן למעלה יותר בבחי' שמי הוא39 ושמו בלבד כמ"ש במ"א.

והנה לכן אחר התנשאות האופנים אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, ברוך היינו המשכה מהעלם אל הגילוי, כבוד ה' הוא בחי' התלבשות בבחי' מכסה והסתר פנים ובחי' לבוש נק' כבוד, דר"י40 קארי למאני מכבדותא, והיינו מה שנתלבש במלא כל הארץ הלזו הגשמיות שמכה"כ, כי הגם שלפניו ית' כחשיכה כאורה ואין הסתר פנים לפניו ית', מ"מ אין זה אלא לפניו אבל לגבי הנבראים הוא בחי' התלבשות בבחי' לבוש ומכסה בבחי' הסתר פנים והעלם אור ה' וקדושתו ונראה גשמיות העולם וחומריותו ליש ודבר לעיני בשר כו', והסתר פנים ולבוש זה נק' בשם כבוד, כבוד41 בגימ' ל"ב שהן ל"ב נ"ח, כי המכסה והלבוש הוא בחכ' כמ"ש ה'42 בחכ' יסד ארץ, כולם43 בחכ' עשית דאבא44 יסד ברתא, והענין כי אנו רואים בחוש שהבהמה שאין לה השכל היא בבחי' ביטול יותר שאפי' תינוק יכול למשול עליה משא"כ האדם לפי שהוא בעל שכל הנה השכל עושה אותו לבחי' יש ודבר בפ"ע המעלים ומסתיר את בחי' האין ובחי' הביטול, כי בחי' חכ' זו כבר נתלבשה ונמשכה מבחי' עה"ד טו"ר. וע"ז הם מבקשים שיהא ברוך ונמשך

ה

כבוד הוי' ממקומו העליון הוא בחי' ח"ע שהוא ג"כ בחי' כבוד והוא בחי' הביטול. וכמארז"ל איזהו45 חכם הרואה את הנולד מאין כו', כי חכ' זו היא כח מ"ה והחכ'46 מאין תמצא, וח"ע זו היא בחי' כבוד ה' ומקומו העליון שהוא בחי' ביטול תהי' נמשכת ומתלבשת בבחי' כבוד ולבוש החכ' המעלמת ומסתרת לצאת מהעלם אל הגילוי שיהא גילוי אוא"ס ב"ה למטה בבחי' ביטול כמו למעלה, שכמו שלמעלה קמי' כולא כ"ח ואין שם הסתר פנים כך למטה לא יעלים ולא יסתיר גילוי זה שיהא נראה לעיני בשר בעליל דכולא קמי' כ"ח כיון שהוא באמת לפניו ית' ולא יהא נראה ליש כו'.

והנה הכח הזה שיש לאופנים להמשכה זו הוא מחמת שהם מתנשאים לעומת השרפים ברעש גדול, שהרעש הזה מגיע ועולה למעלה לרום המעלות עד אא"ס ב"ה הסכ"ע ממש ומשם נמשך למטה ג"כ גילוי המשכת אוא"ס ב"ה הסוכ"ע כו', וע"ז נא' ורב47 תבואות בכח שור שמבחי' פני שור שבאופנים שבמרכבה נמשכו רב תבואות דהיינו ריבוי ותוס' הארה מלמעלה מעלה מאוא"ס ב"ה ממש.

ובזה יובן ג"כ כח נה"ב החיוני' שבאדם שנלקחה מבחי' פני שור שבאופנים כנ"ל שיש לה ג"כ בחי' רעש גדול, כי הנה נודע תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף ונה"ב הוא בשביל קיום המצות מעשיות בפו"מ המתקיימות ע"י נה"ב דוקא, כי48 היום לעשותם כתיב, והוא כדי להמשיך אוא"ס ב"ה על נפשו וגופו דווקא. והנה הגוף הגשמי הוא רחוק מאד מאוא"ס ב"ה מחמת חומריותו וגסותו וא"א להאיר בו אור התו"מ כשהגוף בתקפו, ולכן ארז"ל כל האומר49 אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, שאינו מאיר בו אור התו', וצריך לבטש הגוף ולהכניעו ולהשפילו בבחי' ונפשי50 כעפר לכל תהי' ולב נשבר כדי שיהי' תחת ממשלת הנפש האלקי' המשכלת ומתבוננת בגדולת ה' א"ס ב"ה, כי לאום51 מלאום יאמץ ובינוני זה וזה שופטן כו', וזו היא בחי' תשובה כנודע52 שבחי' תשובה אינה על עבירות דוקא אלא השבת הנפש שתשוב אל האלקים לדבקה בו, וזה תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז להשיב את נה"ב שיאיר בה אוא"ס ב"ה, כי הנשמה עצמה א"צ תיקון שהיא בבחי' צדיקים שבטבעה לעלות אל ה' כו', משא"כ נה"ב היא בבחי' בע"ת דאתכפי' ואתהפכא מזה שהיתה תחת ממשלת קליפות נוג"ה כו',

ו

ונודע משארז"ל53 במקום שבע"ת עומדים כו' כמ"ש בזוהר54 דמשכין בחילא יתיר, והיינו בבחי' רעש גדול ובחי' צעק לבם על ירידת הנה"ב מאיגרא רמא מאוא"ס ב"ה בבחי' נפש הבהמה ממש, ועי"ז היא מתנשאת למעלה מעלה לדבקה באוא"ס ב"ה בתשוקה וצמאון האהבה עזה ביתר שאת מנפש האלקי', כי יש בחי' ומעלה יתירה בנה"ב הנלקחה מבחי' האופנים מפני שור מבנפש האלקי' וכדכתי' אחור וקדם צרתני55 כו', דמשכין לי' בחילא יתיר כו', וע"י העלאות והתנשאות הנה"ב לאוא"ס ב"ה ממש הנה רוח56 אייתי רוח ואמשיך רוח להמשיך גילוי בחי' ביטול למטה כמו למעלה, והוא בחי' בכל נפשך להיות דביקות הנפש מח' במח' דבור בדבור, ודברי57 אשר שמתי בפיך כו', ושלא יעלים גשמיות העולם את אור ה' זו התורה, כי הגם שמלובשת בעניני עולם יש ודבר נפרד מ"מ מאחר שהן הן רצונו וחכמתו ית' אין שם בחי' הסתר פנים כלל.

וזהו ענין ברכת המצות ברוך אתה, שברוך ונמשך בבחי' גילוי להיות הוי' אלקינו דהיינו שנהי' אנחנו בבחי' ביטול אליו בבחי' פנימיות ובחי' יחו"ע ממש שלא להיות רצון וחפץ אחר זולתו כלל, וכמשל האברים שמתאחדים עם הנפש הנשמעים לרצון הנפש שהנפש היא היא המנהגת את האברים ע"פ רצונה בלבד ואין להאברים רצון זולתה כלל, כך יאיר עלינו אוא"ס ב"ה בבחי' פנימיות ממש שתהא הנפש מתאחדת וממולאת באוא"ס ב"ה בלבד שלא יהא לה רצון אחר כלל, וכמ"ש מי58 לי בשמים כו', ומלך העולם היינו בחי' יחו"ת מחמת שהוא מלך כו', ואין59 מלך בלא עם כו', והיינו ע"י התבוננות כי גם העולם שמים וארץ וד' רוחות העולם הם הם בבחי' התפשטות והארת בחי' מלך עצמו כי כולם אינם רק י"ס דמל' דעשי', ואינם יש ודבר בפ"ע על צד האמת, אק"ב אשר הוא עונג העליון ב"ה המשיך קדושתו ית' עלינו להיותינו קדושים במצותיו ממש, כי הנה כל המצות כמו ציצית ותפילין כו' שרשן הוא למעלה מעלה באוא"ס ב"ה ממש כנודע, אך הגורם לזה שנתלבשו בדברים גשמיים להגיע עד הנה"ב לקיים אותן בעשי' גשמיות היינו מחמת אתעדל"ע60 נשיאות והתעלות הנפש בבחי' בכל לבבך רוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות גילוי גם למטה שיהא נמשך גילוי בחי' ביטול למטה ג"כ. וזהו ושמרתם61 את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם, שהכתוב נותן טעם איך יבוא האדם לקיום ושמרתם את חוקותי ואת משפטי ממש שהן הן אא"ס ב"ה ממש, אלא היינו מפני אשר יעשה אותם האדם, שהאדם הוא העושה אותן למצות שממשיך אותן ע"י אתעדל"ת ועי"ז נעשו המצות כלים ומכון

ז

לשבתו ית', וזהו ורב תבואות בכח שור הוא בחי' נפש הבהמי' הנלקחה מבחי' פני שור מאופנים שבמרכבה להמשיך גילוי אלקות רב ועצום ואוא"ס ב"ה ממש, אלא שהנה"ב בעצמה לא הי' בה כח להעלות ולהמשיך בלתי התלבשות נפש האלקי' המתלבשת בה שהיא נפש המשכלת ומתבוננת בגדולת ה' ורוממותו עד אין קץ והיא המנהגת את נה"ב, נמצא שהנפש אלקי' היא כעין גרעין הנזרע ומתלבש בכח הצומח שבארץ, שכח הצומח הוא הוא העיקר להצמיח כל מיני תבואות הנזרעים בו אלא שהגרעין הנזרע בו מעוררו להוציאו מכח אל הפועל ומההעלם אל הגילוי להצמיח כעין הגרעין ההוא (ומ"ש62 במ"א שהמצות הן הפירות הנצמחי' כו', הכל הולך אל מקום אחד כי מחדו"מ של התו"מ הן הן לבושי נפש האלקית אף שגבהו ממנה כמ"ש בלק"א והן הן הנזרעות בתוך נה"ב).

והנה הגם שכל אדם צ"ל כל ימיו בתשובה, מ"מ עת וזמן ושעת הכושר שמלמעלה לכך הוא בימים נוראים ועשי"ת, כי ר"ה הוא חידוש כללות החיות של כל השנה ולכן נק' ר"ה כמו ראש שהוא גילוי כללות המוחין שבהם גילוי כללות החיות של כל האברים ומהם נמשך לכל אבר בפרטיות לפי מזגו ותכונתו כך בר"ה נמשך גילוי כללות החיות של כל השנה, והמשכה זו באתעדל"ת תלי' מלתא (שלכן הוא יום המשפט, משפט63 לאלקי יעקב לפי המעשים של שנה העברה כמ"ש במ"א), ולכן מתחילים לתקוע בו בשופר גנוחי64 גניח וילולי יליל, גנוחי גניח השברים לבטש ולשבר את הגוף בבחי' לב נשבר והוא בחי' חרישה דמרפי ארעא וילולי יליל בבכיה לעורר ר"ר על ירידת הנפש מאיגרא רמא מאא"ס ב"ה כו', וכן כל65 ימי עשי"ת דרשו את ה' בהמצאו כתיב, וע"כ תקנו להתענות בהם ואף שלא ישלימו כי אין תענית זה אלא קבלת צער בעלמא, והיינו כי הזמן גרמא לבטש את הגוף להכניע כחו שלא ימשך אחרי הנאת גופו למלאות כל צרכי כי שמנת66 עבית כשית כתי', כשית בשמאל לשון כיסוי שנעשה מכסה וחיפוי על הלב לטמטמו כאבן, וכמ"ש כי67 כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, וערלי לב היינו שיש להם בחי' ערלה ומותרות החופפת על הלב שאין לו רעו"ד לפתוח לבו לאהבת ה' בתשוקה וצמאון הבאים מהתבוננות בגדולת ה', שאף שמתבונן ברוממות א"ס ב"ה ושהוא קדוש ומובדל כו', שמזה נעשה בחי' רעש גדול כו' כנ"ל, אעפ"כ אין לבו פתוח אצלו שיהי' לו בחי' רעש זה, שאין לבו צועק בקרבו אלא עומד בתקפו ובגבורתו כתולדתו ואינו מתפעל כו', והיינו מפני שיש בחי' ערלה החופפת על הלב ומסך מבדיל שאין ההתבוננות מגעת לעצמיות הלב, וערלה זו וחיפוי וכיסוי זה הוא מחמת כי שמנת עבית בחלב ודם שהחלב שמן והדם עב וגס שלא

ח

נתמעט חלבו ודמו ולא נחלש כח הגוף להיות נשבר ונכנע תחת ממשלת הנפש האלקית המשכלת ומתבוננת בגדולת ורוממות א"ס ב"ה, ולכן צריך להתענות ולסגף נה"ב בעשי"ת למעט חלבו ודמו, וגם בכל הימים שאינו מתענה לא ימשך אחר הנאת גופו במילוי הכרס ובשמירת זמן הסעודה בבקר ובערב בכ"י תמיד רק ידלג לפעמים זמן סעודה אחת שלא ירגיל גופו ונה"ב למלאות להם תמיד די מחסורם אשר יחסר להם, ואז יכנע לבבו הערל תחת ממשלת הנפש האלקי' המשכלת בגדולת ורוממות א"ס ב"ה ואזי תהי' נשיאת הנה"ב בתשוקה וצמאון באהבה עזה ברעש גדול ביתר שאת מנפש האלקית כי רב תבואות בכח שור הוא בחי' פני שור מהשמאל דהיינו בחי' שמאל דוחה כו'.

והנה מבחי' ר"ה ועשי"ת נמשך להיות אח"כ חג הסוכות זמן שמחתינו הוא השמחה הגדולה לאלקים בגילוי אוא"ס ב"ה על נפשו, אך מתחילה בימים הראשונים של חג הוא בבחי' מקיף בצלו68 חמדתי וישבתי בחי' צל שמיצל מלמעלה ואינו נתפס ואינו נקלט לעצמיות הנפש בבחי' פנימי' (דהיינו שאין השמחה מתאחדת עם עצמות נה"ב שיהא כח השמחה שבנה"ב ממש שש ושמח מבחי' גילוי אלקות בלבד, ושיהא הגוף ממש נהנה ומתענג בשמחה של מצוה ולא יערב לו שמחה אחרת ותענוג אחר כלל), רק השמחה היא מפני הארת בחי' המקיף בצלו חמדתי שהוא צל נחמד כו' (שחופף על נפשו בחי' השמחה הגם שהוא בטבעה כתולדתה ולא נהפכה כלל מ"מ בטילה היא באא"ס ב"ה השורה ומקיף על נפשו בבחי' השראה בלבד ואי לזאת היא שמחה, והיינו כענין וצדיק69 באמונתו יחי' כי בחי' אמונה לבדה שלמעלה מהדעת היא בחי' מקיף כו'). אבל ביום השמיני עצרת תהי' לכם בחי' קליטה בבחי' פנימיות שמחה וטוב לבב מרוב כל כו' (הבאה מבחי' דעת המתפשט בתוך המדות שהוא קיום המדות וחיותן ממש כו'), וכ"ז היינו מחמת קדימת ר"ה ועשי"ת חרישה דמרפי ארעא ורב תבואות בכח שור הוא הנה"ב שע"י המרירות והביטושים בבחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ולב נשבר תתעלה הנפש ותתנשא ברעש גדול ובאהבה עזה כו', ומחמת זה נמשך גילוי אוא"ס ב"ה ממש, וז"ש וירם70 קרן לעמו שהרים ונשא אותם עד אא"ס ב"ה ממש למטה כמו למעלה, ותהי השמחה גדולה לאלקים ישמח71 ישראל בעושיו, וכמאמר ותתן72 לנו ה' אלקינו כלומר שנתן לנו א"ע כביכול. וזהו לקחי פי' מה שלוקחים אותי, וכמאמר ותתן לנו הוי' אלקינו דהיינו גילוי המשכת אוא"ס ב"ה בנפש האדם. וגילוי זה יערוף כלומר שיומשך בבחי' עורף ואחוריים הוא בחי' חיצוני' העולמות דהיינו בתו"מ המלובשים בענינים גשמיים ציצית ותפילין כו', ועריפה והמשכה זו היא בבחי' מטר ובבחי' טל, מטר ממטה למעלה כי אד73 יעלה מן הארץ, וטל הוא מלמעלה למטה שנוזל מלמעלה בלבד.

ט

והענין כי בעסק התורה יש ב' בחי' מטר שממטה למעלה דבאתעדל"ת תליא מילתא ומעיקרא74 כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' עביד שעיקר כוונתו בעסק התורה להשיגה בלבד לקשר נפשו ומחשבתו שתהא תפיסא בתורה ומצותיה, ובאתעדל"ת אתעדל"ע הוא המשכת אור התורה ע"י בחי' זו היא בחי' מטר היורד ללחלח הארץ, וכמארז"ל משכהו75 לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח כו', כי כמו הארץ אחרי החרישה דמרפי ארעא עוד היא צריכה למטר ללחלחה ולעורר כח הצומח שבה, כך אחרי כל הביטושים והמרירות שיעשה האדם בנפשו להיות לב נשבר ונפשי כעפר לכל תהיה, עוד זאת צריך שיערה עלינו רוח ממרום להתיש כח הגוף ע"י התו' שהיא חכ' אלקית ואינה שכל אנושי, ולכן היא היא שמתשת76 כח הגוף ומהפכת את כח נפש התאוה כו'. אך עדיין עסק התורה בבחי' זו נק' שלא לשמה, אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה הוא בחי' טל שהוא המשכת אוא"ס ב"ה ממש בלבד בביטול הנפש אליו, וכמ"ש והיו77 הדברים האלה אשר אנכי ממש מצוך היום וכאלו היום נתנה שאף שכבר נתנה בסיני, מ"מ הרי אומרים ודבריו78 חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים, וכמ"ש ודברי79 אשר אנכי שמתי בפיך, ודברי ממש כו'.

ועל שני בחי' הללו הוא אומר האזינו השמים ותשמע הארץ, שב' בחי' הללו נעשות ונמשכות בין בבחי' שמים הם בעלי התורה שעליהם נאמר ואדברה, כלומר שהוא ית' מדבר בהם לפי שהן בבחי' ביטול כנ"ל, ובין בבחי' ארץ הם בעלי עסקים רק שעוסקי' במצות וגמ"ח הנה גם בצדקה נא' אני80 מדבר בצדקה, כלומר שע"י צדקה גורם שדבר ה' אשר ידבר האדם בין בתורה בין בתפילה יהי' אני המדבר בהם, והם יהיו רק בבחי' שמיעה ותשמע הארץ, השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך בחי' אתה כו', וכמ"ש במ"א.

וזהו כל81 הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, ופי' כנגדו כי הגם שאינו מתלבש בנפשו ממש גילוי זה מ"מ הרי הוא כנגדו, ואע"ג82 דאיהו לא חזי מזלי' חזי, וענין קורא ושונה הוא ענין התלבשות אוא"ס ב"ה בחכ' ע"י עסק התורה דאורייתא83 מחכמה נפקת שהרי אוא"ס ב"ה כשמו כן הוא אין לו סוף כו', ולאו84 מכל מדות כלל, אלא הגורם להיות אנת הוא חכים כו' באתעדל"ת תלי' מלתא ע"י

י

עסק התורה שלמטה. וזהו ונתן85 זרע לזורע ולחם לאוכל, פי' לחם לאוכל ע"ד ישראל86 מפרנסים כו' רעייתי פרנסתי כו', שכמו שהלחם מחבר ומשיב הנפש אל הגוף כך התורה היא מחברת אוא"ס ב"ה דלאו מכל מדות להתלבש במדות, וכמ"ש כי87 אמרתי עולם חסד יבנה, ע"י כי אמרתי עולם דהיינו מה שאומר ד"ת המלובשין בעניני עולם, חסד יבנה נבנה להיות מדות חסד ולהיות אנת הוא חכים כו'.

והנה זו היא מדת כל יום יערוף כמטר בבחי' עורף וחיצוני', אך בחג הסוכות זמן גילוי בחי' פנימי' היא גילוי השמחה וסוכה88 תהי' לצל יומם, יומם הוא בחי' החסד יום דאזיל עם כולהו יומין, והוא ענין כי אמרתי עולם חסד יבנה ע"י כי אמרתי עולם כנ"ל. וצל הוא ענין מקיף על יומם שהוא בחי' החסד ולמעלה הוא בחי' השמחה הבאה מלמעלה בהגלות אוא"ס ב"ה ממש זמן שמחתינו. אך שמחה זו עדיין היא מפני גילוי בחי' המקיף בצלו חמדתי כו', אבל ביום89 השמיני עצרת וקליטה כו' דהיינו שיהי' נתפס ונקלט גילוי זה בפנימי' הלב ממש, ואז הוא זמן שמחתינו ממש שמחה90 וטוב לבב מרוב כל.

כשעירים91 עלי דשא, דשא נק' העשב בשעה שצומח מן הקרקע ועדיין לא נתגדל כראוי, ושעירים הם גשמי' דקי' כשערות, וזה רומז ללימוד הלכות פסוקות, קווצותיו92 תלתלי' ושער רישי'93 סלסלה94 כאדם המסלסל בשערו כו', כי כמו שהשערות נמשכות מן המוח כך ההלכות נמשכות מח"ע כו', וכרביבים הם גשמי' גדולים עלי עשב שהוא הנגדל כראוי עד שהוא מזריע זרע והוא רומז לבחי' לימוד בעיון. וביאור הדבר כי הנה יש ב' מיני זריעה שהתבואה היא צומחת מן גרעינים שנזרעו ממש אלא שהם בתוס' וריבוי מאד משא"כ פירות האילן והארץ וכדומה הנה מגרעין הנזרע נגדל ונעשה פרי כגון תפוח וכיוצא, כך הנה משעירים שהם גשמי' דקים דהיינו לימוד הלכות פסוקות נגדל דשא עשב שאינו מזריע זרע שהזרע כעין הגרעין שנזרע דהיינו שיודע הלכה שלומד, אבל מלימוד העיון יכול להוציא דין חדש. וזהו ההפרש בין מארי משנה למארי תלמוד, שמארי משנה הם בעלי הלכות פסוקות אבל מארי תלמוד הם בעלי עיון ומוציאים דין חדש, ושניהם צריכים להיות וכמ"ש ועשה95 לי מטעמים הרבה מטעמים שאין דרך המלך לטעום הכל ממין א' ומטעם א' רק הרבה מיני מטעמים, ולכך צריך ללימוד המשנה וגם תלמוד כו'.


1) האזינו השמים: ראה גם ד"ה זה בלקו"ת האזינו עד, ב (שם עניני המאמר בשינויים). וראה עניני המאמר באריכות בס' עטרת ראש לז, ב. וביאור על המאמר בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'רו.

2) האזינו השמים ואדברה: האזינו לב, א.

3) על ג' דברים העולם עומד: אבות פ"א מ"ב.

4) בראשית ברא אלקים . . שמים קדמו לארץ .ֿ. ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים: בראשית א, א. חגיגה יב, א. בראשית ב, ד.

5) ות"ת כנגד כולם: פאה פ"א מ"א.

6) תכלית חכ' תשובה ומע"ט: ברכות יז, א

7) וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה: קידושין מ, ב.

8) כאשר ירד הגשם: ישעי' נה, י.

9) החרישה דמרפי ארעא: ראה מו"ק ב, ב.

10) אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא: נוסח ברכות השחר.

11) שהמצות הן הפירות כו' כמ"ש במ"א: ראה תו"א שמות נג, ג (מגמ' סוטה מו, א). לקו"ת שה"ש טז, א ואילך.

12) דהרהור לאו כדיבור דמי: ברכות כ, ב.

13) וידעת היום והשבות: ואתחנן ד, לט.

14) והאמונה היא בחי' רגלין כו' כמ"ש במ"א: ראה תניא אגה"ק ס"א (ובנסמן בליקוט פירושים ומ"מ (חיטריק) לשם). לקו"ת ר"ה סג, ד. ובכ"מ.

15) אית יראה ואית יראה: ראה תניא פמ"א (נז, סע"א). לקו"ת פ' ראה יט, ד. ובכ"מ. וראה זח"א יא, ב.

16) על ארבעת רבעיהם: יחזקאל א, ח.

17) פני הכרוב: יחזקאל י, יד.

18) כדאי' בזו': בכת"י ב: כדאי' בגמ'. חגיגה יג, ב.

19) האופנים ברעש גדול: נוסח ברכות ק"ש.

20) אות הוא בצבא דילי': ראה חגיגה טז, א. וחדא"ג מהרש"א שם. מאו"א מע' א, סנ"ב.

21) אלף אלפין וריבוי רבבן ולגדודיו אין מספר: דניאל ז, י. חגיגה יג, ב.

22) ובאתא קלילא דלית בה מששא: [בכת"י ב: ממשא]. פיוט אקדמות לשבועות. וראה ב"ר פי"ב, י. תניא אגה"ת פ"ד.

23) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

24) אתה הוא קודם שנבה"ע: נוסח תפילת השחר. וראה של"ה ג, ב. ס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו. ובכ"מ.

25) כי אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

26) מלא כל הארץ כבודו: ישעי' ו, ג.

27) דלית אתר פנוי מיני': ראה תקו"ז תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב). וראה ס' האמונות והדעות להרס"ג מאמר ב' פי"ג. לקו"ת ויקרא הוספות נב, ג. ובכ"מ.

28) השוה ומשוה: פיוט ”וכל מאמינים" בתפילת ימים נוראים.

29) קול המולה כקול מחנה כו': יחזקאל א, כד.

30) לפני מלוך מלך: בראשית לו, לא.

31) החיות נושאות את הכסא: לשון הפיוט במוסף דר"ה אחר קדושת כתר (נוסח אשכנז) ד"ה והחיות. וראה שמו"ר פכ"ג, טו. בחיי תרומה כה, יו"ד בשם פדר"א.

32) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

33) וגוויתו כתרשיש: דניאל י, י.

34) מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, ב.

35) מלאך שהוא בשליש עולם: ראה חולין צא, ב. ב"ר פס"ח, יב. סה"מ תש"ח ע' 280 ובהערה שם.

36) זאת התורה אדם: חוקת יט, יד.

37) דרמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברים דמלכא: ראה תקו"ז ת"ל (עד, א). ועוד.

38) שמי וזכרי, זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע: תקו"ז בהקדמה (ד, ב). ועוד.

39) הוא ושמו בלבד כמ"ש במ"א: פדר"א פ"ג. וראה במ"מ בס' מאמרי אדה"ז ח"א ע' שיג. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'רעא. תו"ח שמות (הוצאת שנת תשס"ג) נג, ב.

40) דר"י קארי למאני מכבדותא: שבת קיג, א.

41) כבוד בגימ' ל"ב: פרדס שער ערה"כ (שכ"ג) ערך כבוד. מאו"א אות כ' סי"ב. וראה מאמרי אדהא"מ בראשית ע' ג ואילך. ובכ"מ.

42) ה' בחכ' יסד ארץ: משלי ג, יט.

43) כולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

44) דאבא יסד ברתא: זח"ג רמח, ב. רנו, ב. ועוד.

45) איזהו חכם הרואה את הנולד: תמיד לב, א. ועוד.

46) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

47) ורב תבואות בכח שור: משלי יד, ד.

48) כי היום לעשותם כתיב: עקב ז, יא. עירובין כב, א.

49) האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב. וראה לקו"ת ויקרא ה, א.

50) ונפשי כעפר לכל תהי': נוסח תפילת אלקי נצור.

51) לאום מלאום יאמץ ובינוני זה וזה שופטן: תולדות כה, כג. ברכות סא, ב. וראה תניא פי"ג.

52) כנודע שבחי' תשובה אינה על עבירות: ראה גם לקו"ת פ' ראה כד, ד. לג, א. נצבים מח, ד. דרושים לר"ה ס, ד. דרושים לש"ש סה, ג. סו, ג. האזינו עז, ב. שה"ש מד, ד. וראה מאמרי אדהאמ"צ על נ"ך ע' רו. וש"נ.

53) משארז"ל במקום שבע"ת עומדים כו': ברכות לד, ב. וראה לקו"ש חי"ד ע' 361 וע' 363. חי"ז ע' 186. חכ"ד ע' 530. ועוד.

54) בזוהר דמשכין בחילא יתיר: זח"א קכט, ב.

55) אחור וקדם צרתני: תהלים קלט, ה.

56) רוח אייתי רוח: ראה זח"ב קסב, ב.

57) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

58) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

59) ואין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. ור"פ בלק. תניא שעהיוה"א רפ"ז. ובכ"מ.

60) אתעדל"ע: בכת"י ב: אתעדל"ת.

61) ושמרתם את חוקותי: אחרי יח, ה.

62) ומ"ש במ"א שהמצות הן הפירות הנצמחי': ראה לעיל (קרוב לתחילת המאמר) ”שהמצות הן הפירות" וש"נ.

63) משפט לאלקי יעקב לפי המעשים של שנה העברה כמ"ש במ"א: תהלים פא, ה. וראה לקו"ת נצבים נא, ד. דרושים לר"ה נו, א. נח, ב. ובכ"מ.

64) גנוחי גניח וילולי יליל: ר"ה לג, ב.

65) כל ימי עשי"ת דרשו את ה' בהמצאו כתיב: ישעי' נה, ו. ר"ה יח, א.

66) שמנת עבית כשית: האזינו לב, טו.

67) כי כל הגויים ערלים: ירמי' ט, כה.

68) בצלו חמדתי וישבתי: שה"ש ב, ג.

69) וצדיק באמונתו יחי': חבקוק ב, ד.

70) וירם קרן לעמו: תהלים קמח, יד.

71) ישמח ישראל בעושיו: תהלים קמט, ב.

72) ותתן לנו ה' אלקינו: נוסח תפילת שלש רגלים.

73) אד יעלה מן הארץ: בראשית ב, ו.

74) ומעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' עביד: פסחים סח, א.

75) משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נימוח: סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.

76) שמתשת כח הגוף: ראה תו"א יתרו סז, ב. ובכ"מ.

77) והיו הדברים האלה . . וכאלו היום נתנה: ואתחנן ו, ו. ספרי ופירש"י עה"פ.

78) ודבריו חיים וקיימים: נוסח ברכות ק"ש.

79) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

80) אני מדבר בצדקה . . השמע לאזניך מה שאתה מוצא מפיך . . וכמ"ש במ"א: ישעי' סג, א. ברכות יג, א. ראה תו"א וארא נז, ג. והוספות למג"א קיח, א. לקו"ת ויקרא ב, ב. פ' ראה לא, ג. סה"מ תקס"ז ע' צב.

81) כל הקורא ושונה: תדא"ר רפי"ח.

82) ואע"ג דאיהו לא חזי: מגילה ג, א.

83) דאורייתא מחכמה נפקת: סב, א. פה, א. קכא, א.

84) ולאו מכל מדות כלל: ע"פ תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

85) ונתן זרע לזורע: ישעי' נה, י.

86) ישראל מפרנסים כו' רעייתי פרנסתי: זח"ג ז, ב. שהש"ר עה"פ א, ט.

87) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

88) וסוכה תהי' לצל יומם: ישעי' ד, ו.

89) ביום השמיני עצרת: פינחס כט, לה.

90) שמחה וטוב לבב מרוב כל: תבוא כח, מז.

91) כשעירים עלי דשא: האזינו שם לב, ב.

92) קוצותיו תלתלי': שה"ש ה, יא.

93) ושער רישי': דניאל ז, ט.

94) סלסלה: משלי ד, ח.

95) ועשה לי מטעמים: תולדות כז, ד.