להבין שרשי הדברים

נא

ביאור על הדרוש שמע"צ הנ"ל

להבין1 שרשי הדברים הנ"ל, תחלה יש להבין ענין המשכת הדעת ע"י ד' מינים אלו דוקא מה נשתנו אלו מכל מיני צמיחה שבעולם להיות ההמשכה על ידם דוקא ושהם דוקא מכוונים לנגד ד' אותיות הוי'. הנה ביאור ענין2 זה ממורי הה"מ ז"ל עפ"י הקדמה א', והוא מה שגבי יוצאי ירך יעקב כתי' ע'3 נפש לשון יחיד וגבי עשו כתי' נפשות עשו ל' רבים, כי זהו כלל גדול שבכ"מ שימצא ריבוי מדריגות שונות אזי כשהם כאו"א בבחי' יש ודבר בעצמותו א"א להיות ביניהם אחדות משא"כ כשהם בבחי' ביטול נעשה אחדות ביניהם אף כי רבים המה כו', וכמ"ש המשל4 ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וענין השלום היינו בין שר של מים ושר של אש שהם ב' הפכים בעצם ועכ"ז אין מכבין זא"ז, והיינו ע"י שהמשל ופחד עמו שלכך הוא עושה שלום כו', דהיינו שמתגלה הארה שלמעלה מערך השגתם ואזי מתבטלים ממציאותם התמידי כאשר הם בחי' יש בפ"ע כשהשגתו שלימה וכל מהותו על מצבו ומעמדו ע"י הפחד מגילוי הנורא הזה, וע"י ביטול זה שכ"א ואחד מתבטל ממציאותו הנה הוא יכול להתחבר גם עם זולתו אף שהוא הפכי ומנגד לו שזה אש וזה מים כי כ"ז לא שייך אלא כשהם בבחי' יש בעצמותם וכאו"א מוגבל ומוגדר בטבעו ואזי אינו יכול לסבול את זולתו שמהותו מנגד למהות היש כו', משא"כ כשמתבטל ממהותו ואובד ישותו עד שלא ירגיש שזולתו מנגד לו, והיינו בחי' אין שמתפשט בהם מגילוי הארה הנ"ל שלמעלה מערכם ואז המים אינם מים והאש אינו אש עד"מ ונעשים כולם כא' ומתחברים יחד לפי שכולם בבחי' אין כו', וזהו עושה שלום במרומיו בין שר של מים לשר של אש שכשהם בבחי' יש אינם בשלום זע"ז שא"א להם להתחבר כו', אבל הוא ית' עושה שלום ביניהם ע"י גילוי אורו עליהם בתוס' אור ואז נעשו שניהם בבחי' אין ואובדים ישותם ומתחברים יחד וד"ל.

וכך הוא ג"כ ביוצאי ירך יעקב שהם היו בבחי' ביטול אליו ית' לכן נאמר בהם ע' נפש שעם היותם ע' בחי' מחולקות היו כולם נפש א' ממש מצד בחי' האין שבהם כנ"ל, משא"כ בעשו כתיב נפשות ל' רבים לפי שהם בבחי' יש ודבר בעצמותו ואין בהם בחי' הביטול כו', ולפי שכ"א מובדל במהותו ומדריגתו מזולתו לכך אינם יכולים להתחבר יחד כי זולתו מחולק ממנו במהותו ושניהם יש ודבר ואינם סובלים זא"ז. ואמנם מה שנאמר ביעקב דוקא ל' זה דע' נפש ל' יחיד הוא מפני כי באמת מדריגות יעקב בפרט הוא מבחי' האין בחי' הביטול המחבר ב' הפכים והוא העושה שלום כו' כי הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ונק' יושב אוהלים

נב

שמחבר ב' אוהלים שהן חו"ג המחולקים מצד עצמם זמ"ז והיינו ג"כ למטה בחי' אברהם ויצחק ויעקב5 שלימו דאבהן הוא המחברם, וזהו ליעקב6 אשר פדה את אברהם כו' וכמ"ש במ"א. לכן ביוצאי יריכו הוא שנאמר לשון ע' נפש ל' יחיד כי הוא המחברם כו' וד"ל.

ועפי"ז יובן ג"כ ענין הלולב ומיניו שבהן ועל ידן דוקא ממשיכים בחי' הדעת לנוק' שהוא המשכת בחי' אין וביטול המחבר כו', מפני שהם הם ג"כ מבחי' זו דאין וביטול, כי הלא ידוע דכל הדברים הגשמיים יש להן שרש למעלה ברוחניות וכפי מציאות אותו השרש ברוחניות כך בדוגמתו הוא מציאות אותו הדבר בגשמיות, וכמו ענין עה"ח ועה"ד שהיו עצים גשמיים, ואעפי"כ אם אכל מעה"ח וחי7 לעולם וכשאכלו מעה"ד נפקחו עיניהם כו' לפי שנשתלשלו ממש משרש עה"ח ועה"ד שלמעלה וכמ"ש במ"א, וגם כאן הנה ד' מינים הנ"ל נמשכים מבחי' אין המחבר ב' הפכים שהוא הגורם בחי' ההתאחדות ברוחניות וממנו נשתלשל בחי' זו בגשמיות עד שגם בגשמיות ימצא בהם טבע ההתאחדות וההתחברות ולכן הם דוקא המסוגלים להמשכה זו דוקא כו'. והענין כי הנה באתרוג ארז"ל שנק' פרי עץ הדר8 ע"ש שדר באילנו משנה לשנה שסובל ב' הפכים קיץ וחורף קור וחום, ואף גם בא"י שאין שם קור כ"כ מ"מ יש שינוי גדול בין עת הקיץ לעת החורף וימות החמה לימות הגשמים, וכן גם עפ"י אמת מצד שרשן למעלה הם ב' מדריגות חלוקות שונות זמ"ז ניסן הוא בחי' א' המתחלת להאיר בו עד אחר אלול, ותשרי הוא בחי' אחרת שכנגדו כו', ולכן כל הפירות שגדלים בקיץ ומקבלים מאותה בחי' ומדריגה אינם יכולין לגדל בחורף כי אינן יכולים לסבול בחי' החורף שהוא כנגדם, וכן גם בגשמיות אינן יכולים לסבול הקור כו' מלבד האתרוג שדר באילנו משנה לשנה, והיינו מצד בחי' אין שבו שלכך הוא סובל ב' הפכים כי מצד בחי' אין וביטול יכולים להתחבר גם ב' הפכים כנ"ל באריכות. וכן הלולב הוא משונה באופן גידולו מכל מיני צמיחה שבעולם שעליו הם שוכבים ביושר ומדובקים להתיומת, שהוא החוט האמצעי אלו לאלו עד שעולים בקנה א' ממש, ולא ככל האילנות שענפיה מתפרדות זה פונה לכאן וזה לכאן, ואף גם אם אינן בקצוות רחוקים, אלא לא ימצא שיהיו קרובים אלו לאלו כמו בלולב שעליו מדובקים ממש עם היותן רבים הם כולם כאחד ונק' לכך כפות תמרים מלשון כָפות כלומר שהוא כפות ועומד ומקושר ומדובק יחד והיינו מחמת בחי' האין שבו המחבר כנ"ל, וכן ההדס גדל בדיבוק מאד עד שעליו חופים את עצו, והערבה ארז"ל שנק'9 אחוונא ע"ש שגדלים באחוה, והיינו מפני בחי' אין שבהם המחברם,

נג

ולכן בהם ועל ידם דוקא הוא המשכת הדעת שהוא ענין המשכת הביטול בכללות נש"י והמשכת החכמה כו', והיינו ההמשכה מכל ד' אותיות הוי' שד' מיני' אלו מכוונים בפרטיות לנגד ד' אותיות משם הוי' כמו האתרוג10 יש בו טעם וריח, וההדס יש בו ריח בלא טעם, והלולב והערבה אין בהם לא טעם ולא ריח, ובכלל כולם יש בהם בחי' האין כנ"ל ועי"ז נמשכת ההארה מד' אותיות הוי' שהם בדרך פרט ג"כ כדוגמת ד' מינים הנ"ל, ובכללות הם מבחי' אין מעולם האחדות כידוע וד"ל.

ב) אלא שעדיין צריכים אנו להבין למה ההמשכה דוקא ע"י ד' מינים גשמיי' שהארת האין שבהם היינו שנתלבש בגשמיות להיות מזה התחברות ואחדות גשמיות שעי"ז מעוררים בחי' אין שלמעלה כנ"ל ולמה לא יהי' ההמשכה ע"י ביטול רוחני שיכוון בכוונה עצומה עד שיבא לבחי' אין וביטול במציאות שאעפ"כ לא יצא י"ח המצוה אא"כ קיים במעשה דוקא לנענע בד' מינים גשמיים שיש בהם בחי' הביטול כו'.

והנה תוכן הדבר כבר נא' למעלה בפנים שהוא מפני כי התהוות הגשמיות הוא ממקום עליון יותר ממקור התהוות הרוחניות כי הרוחניות נמשך בדרך השתלשלות עו"ע והיינו מבחי' ממכ"ע כמו נה"ב11 שבאדם ונפשות הבהמות שהם רוחניי' נמשכים מפני שור הרוחני שבמרכבה ונפש האלקי' מפני אדם כו', והיינו מפני שהוא בערך אחד עם עילתו שהוא רוחני כמוהו ונמשך מעצמותו ומהותו של עילתו, כמו עד"מ חיות רוחני הנק' נפש הבהמי' נלקחת מעצמות מהות חיות רוחני של פני שור הנ"ל, לכן יוכל העילה להוות העלול ולהפריש חלק מה ממנו כניצוץ מן הנר כו', אבל להיות ממנו התהוות הגשמיות כמו שיהווה אותו בחי' פני שור שבמרכבה את גוף הבהמה גשמיות עד"מ זהו דבר שא"א כלל, שהרי מהות הגשם אינו מסוג ומערך מהות הרוחני' כלל לא מיני' ולא מקצתי', ולא שייך לומר כלל שיתהווה הגשמיות מהרוחניות בבחי' עילה ועלול שהוא ענין הפרשת חלק מה מעצם רוחני שיתהווה ממנו העשי' גשמיי' מאחר שמהות הרוחני מובדל בערך לגמרי ואינו מסוג הגשמיות כלל, ולא שייך לומר עילה ועלול כ"א בדבר שהוא בערך שאזי העילה מהווה את העלול ממנו, פי' שמפריש הארה מעצמותו להיות ממנה התהוות העלול שהוא ממהות א' עמו כנ"ל בענין התהוות חיות שבבהמות שמפני שור כו' ששניהם רוחניים משא"כ להיות התהוות הגשמיות זהו דבר שא"א כלל בשום פנים, וכמבואר12 כ"ז גם בספר מורה נבוכים להרמב"ם שלא ידעו ולא הבינו שום אופן כלל להתהוות הגשמיות, כי אפי' יהי' אלף ירידות והשפעות עילה ועלול, ומעלול לעלול ממנו, כי מרוחניות לא יתהווה מזה הגשמיות מאחר שאין הרוחניות בסוג הגשמיות כלל ולא שייך ע"ז ענין עו"ע כנ"ל.

נד

אמנם באמת כן הוא אלא שהתהוות הגשמיות הוא מא"ס ב"ה עצמו שהוא הכל יכול, ונק' למעלה מהשתלשלות, פי' שאין ההתהוות ע"י המשכות והתלבשות הארה בו כנ"ל בענין עו"ע, שכל התלבשות הארה א"א להיות כ"א מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' החיות המוגבל בכלים מכלים שונים שיכול להיות נתפס ומתלבש בתוכיות איזה דבר מה המגבילו ומכילו, ומזה א"א להיות התהוות הגשמיות מאחר שאינו מסוג זה כלל, אבל א"ס ב"ה שכשמו כן הוא ואין לו תחלה כו', ואינו מתלבש אפי' בעליונים הרוחניי' כלל כי כולם מוגבלים ואין ערוך אליו ית', והוא ית' הוא הכל יכול, גם להיות ממנו התהוות הגשמיות והיינו רק ע"י רצונו ית' שרוצה להיות התהוות הגשמיות ומיד כן הי', כי13 הוא צוה ונבראו כו', והיינו לפי שבחי' רצון עליון זהו המשכת והטיית עצמותו ית' הבלתי מוגבל ונק' לכך סוכ"ע שאינו מתלבש בעולמות כלל, משא"כ מבחי' חכמה ואילך הוא בחי' התלבשות שהעליון מתלבש ונתפס ממש בתחתון ונק' לכך בשם ממכ"ע והיינו לפי שמחכמה ואילך הוא בבחי' גבול כי גם החכמה שהיא ראשית ההשתלשלות הוא מציאות ומהות נבדל ממהות עצמותו ית' הבלתי מוגבל שאינו בערך חכ' כלל כידוע ומכ"ש שאינו בערך חסד כו' כמ"ש בת"ז14 ולאו מכל אינון מדות איהו כלל, ולהיותה בבחי' גבול יכולה היא שתתלבש ותהי' נתפסת בשלמטה הימנה והשפעה כזו נק' עילה ועלול שחלק15 מהעצם העילה מתלבש בהעלול כו', אמנם מזה א"א להיות כ"א התהוות דבר שבערך ומהות א' עם מקורו, והיינו רוחניות מרוחניות ונק' השתלשלות יש מיש אבל לא התהוות הגשמיות שאינו מערך א' וכחו מוגבל ואינו יכול להוות כ"א דבר שבערכו ע"י התלבשות כו', משא"כ ע"י הרצון העליון שהרצון הוא ענין הטיית והמשכת עצמותו ית' הבלתי מוגבל ומיד שהוא רוצה בהתהוות הגשמיות אזי מיד יתהווה הגשמיות מאחר שהוא ית' אין סוף וא"כ הוא כל יכול כו', ולא ע"י שהרצון מתלבש ממש בהגשמיות, מאחר שהוא בבחי' א"ס, ואפי' בעליונים אינו מתלבש, רק ע"ד מ"ש כי הוא צוה ונבראו, פי' ונבראו ממילא משמע, ולא ענין כח הפועל בנפעל, אלא שהרצון שיש בעצמותו בהתהוות הגשמיות הוא המקיים התהוות הגשמיות כי כל יכול הוא ואשר חפץ כן נעשה וד"ל.

וז"ש אני16 ראשון ואני אחרון, פי' אנ"י אותיות אי"ן*16 הוא בחי' כתר וכשם שאני ראשון בחי' הכתר שמהווה את החכמה ראשית ההשתלשלות בדרך יש מאין ולא בבחי' השתלשלות עו"ע כידוע, כך אני אחרון שמתלבש בבחי' מל' כדי להוות מציאות הגשמיות שהוא סוף כל דרגין שבהשתלשלות ונק' כתר מל', כי התהוות הגשמיות א"א להיות כ"א מבחי' כתר שהוא רצונו ית' הבלתי מוגבל והוא הכל יכול כנ"ל משא"כ כל המדריגות שבנתיים מחכמה ואילך עד העשי' גשמיות כולם

נה

נמשכים בדרך השתלשלות עו"ע מחכמה בלבד, וכמ"ש אין17 כל חדש תחת השמש פי' שמש הוא בחי' חכמה ותחת השמש אין כל חדש רק השתלשלות יש מיש, רוחני מרוחני עו"ע כנ"ל, רק החכמה בעצמה הנק' ראשית הוא שמאין תמצא כי תחת השמש הוא דאין כל חדש אבל השמש עצמה הוא בבחי' חידוש יש מאין, וכמו"כ נעוץ תחלתן בסופן כשצ"ל התהוות סוף כל דרגין הוא בחי' העשי' גשמיות שם דוקא נעוץ תחלתן בחי' רצון העליון כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן ג"כ מ"ש כולם18 בחכמה עשית דמשמע לכאורה שהעשי' היא ג"כ ע"י החכמה, אבל באמת אינו כן וכך הוא דקדוק הלשון בחכמה עשית מבואר שאין החכמה היא העושה אלא שעם החכמה עשית אתה, והיינו שהרצון עליון הוא העושה אלא שהעשי' זאת בחכמה כי הרי כל דבר ואפי' העשי' גשמיות יש לו חומר וצורה פי' גשם הדבר הוא החומר ומדת אורכו ורחבו וכיוצא זהו צורה שלו. והנה אף שהתהוות הגשם שהוא החומר הוא מצד הרצון כנ"ל אבל שיהי' צורתו כך וכך דוקא כפי שהוא עתה, שהרי יכול להיות גם באופן אחר כו', זהו מצד החכמה המשכלת להיות כך וכך צורת החומר אבל לא שהחכמה מהוה את החומר כלל אלא שהחכמה מתלבשת ברצה"ע ואז הרצון מהוה את החומר בצורה זו כמו שגזרה החכמה והיינו לפי שרוצה כך כמו שהשכילה החכמה וזהו19 ענין התלבשות החכמה בתוך הרצון וד"ל.

ומזה מובן ג"כ הטעם לריבוי התחלקות הנמצאים בגשם וגופות דדצח"מ כנ"ל, אף שהוא ית' ורצונו אחדות פשוט כו', שהענין הוא מצד החכמה כנ"ל שממנה נמשך הצורה ומצד הצורה הוא השינוים כו'. וזהו ענין ארץ קדמה ששרש התהוות הגשמיות הוא מבחי' עליונה יותר מבחי' שממנה התהוות הרוחניות, וכמובן מכל הנ"ל דשרש התהוות הרוחניות הוא מחכמה שהוא הנק' ראשית לנאצלים וממנה מסתעפים כל הכחות רוחניי' שלמטה הימנה בהשתלשלות עו"ע והרי החכמה עצמה הוא בחי' כח מוגבל נחשב לגבי א"ס ב"ה שאינו מערך חכמה כלל כנ"ל, משא"כ הגשמיות נלקח מבחי' רצה"ע שהרצון הוא הטיית עצמותו והוא בבחי' א"ס, ומ"מ בחי' הרצון הוא חיצוני' ולכן מתהווה מזה הגשמיות שאין בהם לא טעם כו', והחכמה הוא בחי' פנימיות ולכן מתהווה ממנה הרוחניות שהוא בחי' הפנימיות שבכל דבר כמו טעם הפרי וצמיחת התפוח כו', אבל מ"מ הוא חיצוניות דבחי' עליונה יותר כי הוא בחי' כתר שחיצוניותו גבוה יותר מן החכמה אף שהוא פנימיות באצי' כו', כידוע20 בענין הע"ס שפעמים הכתר נמנה בכלל י"ס ופעמים אינו נמנה,

נו

והיינו כי כשמונים ע"ס בבחי' פנימיות אזי אין הכתר נמנה כי פנימי' הכתר שהוא בחי' החפץ פנימי' הרצון אינו בכלל ספירה כלל ואז בחי' חכמה היא ראשונה שבי"ס כי היא ראשונה בבחי' י"ס פנימי' ונמנה הדעת במקום הכתר כו', וכשמונים ע"ס בבחי' חיצוניות אזי נמנה הכתר והיינו בחי' הרצון שהוא חיצוניות הכתר ומ"מ הוא ראשון ואחריו החכמה כו' ומטעם הנ"ל.

ובזה מובן הטעם מה שבמצות נטילת לולב שהכוונה להמשיך בהם בחי' הביטול בחי' הדעת כו', הוא בד' מינים גשמיים שיש בהם בחי' האין ולא ע"י ביטול רוחני כו', כי כל המשכות אור חדש הוא מכתר ובשבעה ימי הסוכות שצריך להמשיך בחי' הדעת מחדש אף גם שההמשכה הוא רק מבחי' אצי' מבחי' חכמה כו', אבל מ"מ צ"ל ג"כ המשכת אור חדש מכתר כי א"א להיות המשכה זו מן החכמה והדעת למטה אם לא ע"י שמתחלה יומשך תוס' הארה חדשה מן המקור שהוא הכתר בחכמה עד"מ הנהר כשרוצים להמשיך מימיו אנה ואנה בריחוק מקום יותר כשיעור התמשכותם תמיד אזי מתחלה צריך לחפור בעומק שלו שהוא מקורו להרחיבו יותר את הנהר בעצמותו ואז יהי' התפשטותו ג"כ מגעת להלאה יותר כו'. (ועוד21 כי הרי הדעת הוא חיצוניות הכתר א"כ כדי שיומשך בחי' הדעת צ"ל מתחילה ההמשכה מבחי' כתר) וההמשכה מכתר הוא דוקא ע"י גשמיות שנלקחים מכתר כנ"ל משא"כ ע"י רוחניות א"א להמשיך משם כלל כי מקור כל השתלשלות והתהוות הרוחניות הוא מחכמה בלבד כנ"ל. וכן מצות סוכה הוא דוקא ע"י סכך גשמי כו', כי בחי' סוכות הוא פנימי' בינה והוא בחי' א' עם יוכ"פ שהוא בחי' תשו"ע שהוא בחי' בינה כנ"ל, ולכן נעשה בבחי' סכך ומקיף מלמעלה כי אינו יכול להתלבש בבחי' פנימיות ולכך חמתה22 מרובה מצילתה פסולה כי בסוכות הוא ההמשכה מבחי' שלמעלה מן החמ"ה שהחמה היא ההארה המאירה בגילוי ובבחי' פנימיות אבל בסוכות הוא ההמשכה מבחי' מקיפים והיינו ענין הצל שהוא בחי' מקיף והוא בחי' חשך שלמעלה מהאור כמ"ש ישת23 חושך סתרו וכתי' חשכת מים כו', וכן במשנה כמראה24 חמה העמוקה מהצל הרי שצל הוא למעלה מהחכמה, והוא מבחי' פנימיות בינה הנ"ל, הנק' רקיע השמיני כו' כמ"ש במ"א באריכות. וא"א להיות המשכה זו כ"א ע"י מעשה גשמיות בסכך גשמי דוקא, וכן ביוכ"פ בהעלאת עשן מסממני קטרת הגשמיים כו', כי הגשמיות נעלית יותר ובו ועל ידו הוא שנמשך הארת הכתר כו'.

ג) ועתה יובן ג"כ שרש ענין התורה25 שנק' שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט כו', כי הנה באמת כל דבר כלול ומורכב מב' מיני חיות שנמשכים מסובב וממלא, וכמו עד"מ האדם גופו שהוא גשמי חיותו מבחי' סוכ"ע כנ"ל, ונפשו החיונית

נז

ומכ"ש נפשו האלקית הן מבחי' ממכ"ע, שהרי הן המה רוחניים בעצם מציאותן, רק שאחר שנתהווה הגוף הם יורדים ומתלבשים בו ומתאחדים עמו כו', ולכן כדי שיהיו מתחברים ומתאחדים זע"ז צ"ל ע"י איזה דבר המחברם, והוא הארה26 שיש בה בחי' שלמעלה משניהם המחברם כו'. והענין כי על התורה אתמר בזוהר27 אורייתא מחכמה נפקת, אך אינה בחי' החכמה שהוא חיות העולמות דהיינו בחי' ממכ"ע המתלבשים בפנימיות המקבלים כמ"ש כולם28 בחכמה עשית כו', כי חכמה זו היא רק נובלות29 מחכמה שלמעלה דהיינו שההארה בלבד מאותה חכמה שלמעלה כטיפה מן הים וכמשל יניקת השערה מן המוח כו', הוא שנשפלה להיות מאיר בבחי' פנימי' במקבלים ומתחלקת לל"ב נתיבות, ועז"נ כולם בחכמה עשית, אבל עצמיות החכמה שלמעלה היא נפלאת ומובדלת בערך מחכמה זו כנ"ל, ושם הוא התורה שהיא חכמתו ית' חכים30 ולא בחכמה ידיעא, שאינה מערך בחי' החכמה שבהשתלשלות שהיא בחי' נובלות בלבד ממנה כו'. וכן המצות עצמן שבתורה עם היות שנק' רצון העליון רצון בלבד, היינו בחי' התגלותם שבגילוי למקבלים הוא כאלו אינו רק רצון בלבד בלא טעם כו', אבל באמת יש בהם תענוג עצום ורב בכל מצוה בפרט, ונקראים חפץ ה', וכמ"ש ה'31 חפץ למען צדקו יגדיל תורה כו', כי בחי' החפץ והתענוג שבמצות מאיר ומתגלה באותה פנימית חכמה שבתורה כידוע, ולכן התורה היא המשים שלום בב' הפמלי' כו', פי' שהיא הגורמת להיות קיום סדרי ההשתלשלות שאינו אלא ע"י שיתוף התלבשות החכמה ורצון הנק' סובב וממלא בעלמין המתהווה מהם כו', והתחברות זו היא ע"י התורה, פי' שבחי' התענוג שבתורה הוא הגורם התלבשותן שיהי' לו ית' רצון בהתהוות העולמות, ואזי רצון זה יהווה ויעשה העשי' גשמיות כנ"ל. וסיבת רצון זה הוא מחמת התענוג שיש לו מקיום המצות וא"א להיות נשלם כ"א ע"י התהוות עולם העשי' כנ"ל, לכן רוצה עי"ז בהתהוות העשי', ורצון זה הוא המקיים ומחיי' את העשי', וכעד"ז ברוחניות להיות המשכת והתלבשות החכמה להשפיע חיות רוחני' בעולמות, סיבת המשכת והשפעה זו היא ג"כ מצד התענוג שיקבל אח"כ מקיום התורה ומצותיה כו'. ואף גם שיש כמה דברים בעולם שלא נעשו בהם מצות כלל, ומעט מזעיר הם הנעשי' בהם מצות צמר לציצית וקלף לתפילין כו', מ"מ כולם לא32 נבראו אלא לצוות לזה דהיינו שהם בחי' טפל לדבר המצוה עצמה, שעכ"ז הם ג"כ פעולה וגרמא לעשיית המצוה כמו לחם לאכול ובגד ללבוש שעי"ז יהי' כח באדם לקיים המצות כו', וכל33 מה שברא בעולמו לא ברא דבר לבטלה ח"ו אלא מה שנצרך לקיום העולם כדי שיושלמו עשיות המצות כו', שבהם הוא שיש לו תענוג ונק' חפץ, והוא הגורם המשכות והתלבשות הרצון והחכמה בכל סדרי ההשתלשלות המתהווה מהם, וזהו ענין שלום בפשמ"ט וכמו"כ

נח

שלום בפשמ"ע התחברות סובב וממלא, שהם בחי' כתר וחכמה כנ"ל, דהיינו שיהי' הארת הכתר הנק' רצה"ע נמשכת להאיר בי"ס דאצי' הוא ג"כ ע"י בחי' חפץ ופנימי' חכמה שבתורה כנ"ל.

ד) והנה יש ב' בחי' בתורה, הא' הוא מ"ת שבשבועות שהוא כנגד בחי' צדיקים שבישראל ולכן ניתנה בקולי קולות כי הרי הצדיקים כל מעשיהם באתגליי' לקיים ככתוב בס' התורה, ואינן מתייראין משום מקטרג ומסטין אחר ששלמים הם בעבודתם ולכן ניתנו לוחות אלו בפרהסיא בשבועות, והב' בחי' לוחות שביוכ"פ שניתנו בצינעא לפי שהם כנגד בחי' בע"ת שבישראל שמכסה פשעיו הוא ומתיירא לגלותם מפני המקטרג כו', וא"כ גם אחרי ששב לה' בתשובה שלימה עד שכל זדון מזדונותיו34 נעשו לו כזכיות כלומר שנמשכים כל האורות שהצדיק ממשיך ע"י זכיותיו זה ממשיכם בשעה א' ע"י התשובה מעומקא דליבא שאז באותה שעה נהפכים הזדונות והיו לזכיות ממש, וזהו ענין מ"ת שביוכ"פ לבע"ת לפי שאז הוא בחי' תשו"ע מעומקא דליבא ממעמקים35 קראתיך הוי' ואזי בנעילה36 הוא עליי' המל' עד דיקנא דא"א ונק' עת רצון שמשם הוא מקור הסליחה והמחילה שיתמלאו כל הפגמים והחסרונות, וגם שיהיו הזדונות כזכיות ונק' מ"ת כו', כלומר שניתנו להם כל אורות עליונים הנ"ל שהצדיק ממשיך כל ימיו ע"י מעשה המצות בשעה א' של התשובה ששב לה' מעומקא דליבא כו'. ומ"מ צ"ל הכל בסתר כמ"ש אשרי37 נשוי פשע כסוי חטאה כו', וכמ"ש38 במ"א ע"פ בכסא ליום חגינו דסיהרא איתכסית לאתר דאתמר בי' במכוסה ממך בל תחקור בשביל שיהיו יכולים לעשות תשובה כו' ע"ש באריכות המענה.

והנה מכ"ז מובן שבחי' מ"ת דיוכ"פ הוא יותר נעלה ממ"ת דשבועות מאחר שיכול להפך מזדונות שהם ההיפך מן הזכיות ממש להיות הן עצמן נעשים זכיות א"כ בהכרח שהוא מבחי' שלמעלה גם מן הזכיות, כלומר שהוא מבחי' שלמעלה מהאורות דמצות כו' שעי"ז הוא יכול למלאות כל החסרונות שנעשו בעברם על המצות כנז"ל המשל ממילוי הנהר שנחרב ויבש שהוא ממקורו דוקא, אמנם ביוכ"פ הארה זו היא רק מבחי' מקיף והוא בחי' פנימי' ותעלומות לב שלמעלה מהגילוי כו', ובסוכות הוא ג"כ עדיין בבחי' מקיף בלבד שזהו ענין הסכך שמלמעלה כנ"ל, רק שההפרש בין סוכות ליוכ"פ הוא רק מה שבסוכות נמשכים מקיפים אלו מלמעלה למטה וביוכ"פ הוא ממטה למעלה, כלומר שהמקבל עולה למעלה ושם מקבל הארת המקיף כו', אלא שבשמ"ע הוא שנעשים מקיפים אלו דסוכות פנימיי' ממש שנמשכים

נט

ומתפשטים בבחי' פנימיות ממש בכללות נש"י, והיינו ע"י שבעת ימי הסוכות שהן שבעת ימי המשתה שאז נמשך בהם בחי' הדעת ע"י הלולב ומיניו ונעשים ראוים להולדה ולהמשכת הטפה כנ"ל באריכות. ולכן עושים אז דוקא שמחת תורה לשמוח בהמשכת התורה שניתנה ביוכ"פ אשר בו ביום נמשכת מההעלם לגילוי ממקיף לפנימי כו'. ועיקר השמחה הוא ענין ההקפות שמקיפים עם הס"ת את המקום שקוראים בו בספר כל ימי השנה, להורות ענין הנ"ל דארץ קדמה כו', ואיך שכללות נש"י המקבלים יש בהם מעלה יתירה כו' כמ"ש נקבה39 תסובב כו', שכך מקיפים עם הס"ת הגשמיות הנכתבת ע"ג קלף ודיו גשמי שהיא בחי' עשי' שהרי כל הדקדוק בדיני הס"ת הוא שלא יהי' בהם חסר ויתיר באותיות ונגיעה באותיות שזהו הוראה שהוא מפני שנתלבש כל קדושתה בעשי' גשמיות דוקא, שאם הי' זה בשביל הקריאה בפה בלבד לא הי' הנגיעה פסולה שהרי גם שיהי' נגיעה באיזה אות מ"מ יוכל לקרותו בדיבור פה ולהבינו כו', אלא משום שמקרא40 בעשי' פי' שכל קדושתה נתלבש בעשי' גשמיות דוקא ולכן צ"ל שלימה באותיותיה הגשמיים כראוי ע"פ הרוחני' הנעלם וגנוז בעשי' זו כו', ומה שמקיפים בה על המקום שקוראים בו בתורה בדיבור פה שהוא בחי' רוחני' לגבי העשי' היינו מטעם הנ"ל דארץ קדמה שהגשמיות נעלה יותר שמה שנתלבש בחי' המקרא בעשי' הוא מצד שרשו הנעלה יותר כו', ולכן הוא מקיף על הרוחניות והוא בחי' סובב שממעל לממלא וד"ל.

ואז נאמר עצרת תהי' לכם פי' עצרת מלשון עוצר, שטפה זו הנמשכת בשמ"ע דהיינו בחי' פנימי' הנעשה מן המקיף תהי' נקלטת ומתעכבת ברחם הנוק' היינו בכנס"י ולא תהא פולטת ח"ו, ועי"ז תתעבר ותוליד בזש"פ הנשמות, וזהו שאז נאמר ובנ"י41 הלכו ביבשה כלומר שנולדו מן ההעלם דעיבור כו'. והענין כי מצינו כמה חלוקות בנש"י פעמים נק' אחים וריעים למקום כמ"ש למען42 אחיי וריעיי אדברה כו' ופעמים נק' בנים כמ"ש בני43 בכורי ישראל ופעמים נק' עבדים עבדי44 ישראל כו'.

והנה מ"ש אם45 כבנים ואם כעבדים משמע ששניהם למטה מבחי' אחים ולכן יש להסתפק אם כבנים כו'. והענין כי בחי' עבד היינו כשהוא מציאות נפרד לגמרי בפ"ע רק שאעפי"כ עובד לרבו ומבטל עצמו אליו בחיצוניות, משא"כ הבן הוא חלק מהאב כמ"ש ברא46 כרעא דאבוה ומ"מ הוא חלק שהופרש ממנו שהרי

ס

נאמר בן47 מכבד אב ועבד אדוניו, א"כ שייך הכיבוד מן הבן לאב מכלל שאינו עצם א' עמו ממש, והוא דבר נמוך ממנו לכן יכבד האב כו', אבל בחי' אחים וריעים היינו שניים שהם בערך והשואה אחת זע"ז (וכמ"ש במ"א בענין אורך ורוחב אין48 קורין אבות אלא לשלושה שהם חג"ת כולם נק' אבות להיותם בערך א' והוא עד"מ הרוחב שכולו במקום ומצב א', משא"כ י"ב שבטים שהם מדריגה נמוכה מן האבות נק' אורך שנמשך מלמעלה למטה וזהו ענין שנז"ל אורך קומה של יוצר בראשית ורוחב בין זרוע לזרוע כו' ע"ש). כמו"כ יובן למעלה שיש ג' בחי' בנשמות מתחלה כשהם בעצמות האצי' טרם התמשכותם בבטן הנוק' דז"א הן נקראים אחים וריעים למקום פי' שהם בחי' אחים לז"א דאצי' הנק' מקום כי הם בערך א' עמו כי אז הם בחי' אלקות ממש שהוא ית' מיוחד בהן כמו שמיוחד בכלים דאצי' עצמן הנק' גרמוהי שנאמר עליהם איהו49 וגרמוהי חד רק שהם קטנים מהכלים ומ"מ בערך א' יחשבו וכמ"ש במ"א ששרש50 נש"י הם ס"ר אותיות המחשבה שמלבישים את המדות ונראים כעצם א' עם המדות ממש, וזהו פי' אחי"ם כו', ואח"כ כשנמשכים בנוק' דז"א ונמשלים לטפה היורדת מן המוח שמתגשמת מרוחניות לגשמיות מפני שיורדת דרך51 ח"י חוליות השדרה כו' כמ"ש במ"א, עד שאז נק' בנים למקום כלומר שהופרשו מבחי' עצמיות אלקות להיות דבר לעצמם ולכן בן יכבד אב הוא בחי' ז"א דאצי' הנק' אב לנשמות שברחם הנוק' כידוע, ומ"מ הוא חלק מהאדם עכ"פ עדיין ואינו נפרד לגמרי, אבל אח"כ בירידתם בבי"ע נעשים בחי' יש לעצמם ממש ובבחי' פירוד מאלקות עד שמשפט הבחירה לו גם להיות מורד כו', ומה שאעפי"כ אינו מורד ומבטל ישותו לכך נק' עבד כו', וז"ש על היום הרת עולם בחי' עיבור אם כבנים כלומר אם כמו שאנחנו בעיבור במעי הנוק' או כעבדים כשירדנו כבר בבי"ע להיות יש גמור כו'. והנה51 בשביעי של פסח הוא הלידה כלומר זמן הירידה בבי"ע אבל בשמ"ע הוא זמן המשכת הטפה בנוק' להיות נק' בנים וע"ז נאמר עצרת תהי' לכם שתהי' הטפה נקלטת ברחם הנוק' להיות מתעכבת עד"מ ושיתהווה בחי' הנשמה הנק' בן ואח"כ ע"י ז' חדשים שעד זש"פ ובכל יום אוכלת53 ממה שאמו אוכלת כו' ומתגדלת עד שנעשים בחי' יש ממש ובוקע ויוצא בזש"פ ונק'54 לידה וד"ל.


1) להבין שרשי הדברים הנ"ל: זהו נוסח שני ובאריכות יותר של ביאור ד"ה ביום השמע"צ. וראה לעיל במ"מ בתחילת הביאור נוסח הראשון, ובמ"מ לעיל בתחילת המאמר.

2) ענין זה ממורי הה"מ ז"ל: ראה לעיל בנוסח הראשון, ובמ"מ שם.

3) ע' נפש . . נפשות עשו: ויגש מו, כז. וישלח לו, ו. ראה ויק"ר פ"ד, ו. פירש"י ויגש מו, כו.

4) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו .ֿ. בין שר של מים ושר של אש: איוב כה, ב. במד"ר פי"ב, ח.

5) ויעקב שלימו דאבהן: ראה זח"א קמז, ב. קנב, א. קעב, א. זח"ב כג, א.

6) ליעקב אשר פדה את אברהם כו' וכמ"ש במ"א: ישעי' כט, כב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' פח. דברים ח"א ס"ע שלב. וש"נ.

7) וחי לעולם . . נפקחו עיניהם . . וכמ"ש במ"א: ראה תו"א בראשית ה, ג ואילך. תו"ח בראשית ל, א ואילך.

8) פרי עץ הדר ע"ש שדר באילנו משנה לשנה: אמור כג, מ. סוכה לה, א.

9) שנק' אחוונא ע"ש שגדלים באחוה: ראה שבת כ, א וברש"י שם. ובמ"מ לעיל בנוסח הראשון.

10) האתרוג יש בו טעם וריח: ראה ויק"ר פ"ל, יב.

11) נה"ב: בכת"י ב: נה"א ונה"ב.

12) וכמבואר גם בספר מורה נבוכים להרמב"ם: ראה ח"ב פכ"ב.

13) כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה.

14) בת"ז ולא מכל: בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

15) שחלק מהעצם: בכת"י ב: שחלק מה מעצם.

16) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

*16) אנ"י אותיות אי"ן: ראה פרדס ש"ג פ"א. תו"ח שמות (הוצאת תשס"ג) ח"א נ, ד. וש"'נ.

17) אין כל חדש תחת השמש: קהלת א, ט.

18) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

19) וזהו ענין התלבשות החכמה בתוך הרצון: להלן אחרי המאמר נדפס ביאור ארוך השייך לכאן, ומתחיל: ”שייך לביאור שעל תורה הנ"ל".

20) כידוע בענין הע"ס שפעמים הכתר נמנה בכלל י"ס ופעמים אינו נמנה: ראה ע"ח שער מוחין דצלם (שכ"ג) פ"ה ופ"ח. שער דרושי אבי"ע (שמ"ב). ס' שער ההקדמות דרוש בענין הכתר (רנב, א). וראה לקו"ת שלח מט, ג. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תרטו, ובמ"מ שם. ובארוכה ביאוה"ז לאדהצ"צ ח"א ע' ערה ואילך (ובהנסמן שם).

21) (ועוד כי הרי הדעת . . מבחי' כתר): שורות אלו ניתוספו מכת"י ב. ובכת"י א ליתא.

22) חמתה מרובה מצילתה פסולה: סוכה ב, א.

23) ישת חושך . . חשכת מים: תהלים יח, יב.

24) כמראה חמה העמוקה מהצל: ראה ב"ב פד, א. תו"כ תזריע יג, ג. ובכ"מ.

25) התורה שנק' שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט: סנהדרין צט, ב.

26) הארה: בכת"י ב: התורה.

27) בזוהר אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ועוד.

28) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כא.

29) נובלות מחכמה שלמעלה: ראה ב"ר פי"ז, ה.

30) חכים ולא בחכמה ידיעא: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

31) ה' חפץ למען צדקו: ישעי' מב, כא.

32) לא נבראו אלא לצוות לזה: ברכות ו, ב.

33) וכל מה שברא בעולמו לא ברא דבר לבטלה ח"ו: שבת עז, ב.

34) מזדונותיו נעשו לו כזכיות: יומא פו, ב.

35) ממעמקים קראתיך הוי': תהלים קל, א.

36) בנעילה הוא עליי' המל' עד דיקנא דא"א: ראה פע"ח שער יוהכ"פ ספ"א ופ"ה. לקו"ת מסעי צג, ד. אוה"ת פ' ראה ע' תשכב. ובכ"מ.

37) אשרי נשוי פשע: תהלים לב, א.

38) וכמ"ש במ"א ע"פ בכסא ליום חגינו . . ע"ש באריכות המענה: ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ קכג, ג ואילך. אוה"ת שופטים ע' תתנט. ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תתרלה. וראה סה"מ תרכ"ט ס"ע שנ ואילך (ובמ"מ שם).

39) נקבה תסובב כו': ירמי' לא, כא.

40) שמקרא בעשי': פע"ח שער הנהגת הלימוד (שי"ז). טעהמ"צ ושער המצות פ' ואתחנן. תניא פ"מ (בהגה"ה אחרונה). לקו"ת ויקרא ה, א ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' קל, ובמ"מ שם.

41) ובנ"י הלכו ביבשה: בשלח יד, כט. טו, יט.

42) למען אחיי וריעיי: תהלים קכב, ח.

43) בני בכורי ישראל: שמות ד, כב.

44) עבדי ישראל: ע"פ ישעי' מא, ח.

45) אם כבנים ואם כעבדים: פיוט היום הרת עולם במוסף דר"ה.

46) ברא כרעא דאבוה: ע"פ פירש"י ד"ה כבעל — כתובות צב, א. תוד"ה מקמי — יבמות ג, א.

47) בן מכבד אב ועבד אדוניו: מלאכי א, ו.

48) אין קורין אבות אלא לשלושה: ברכות טז, ב.

49) איהו וגרמוהי חד: תקו"ז בהקדמה (ג, ב).

50) ששרש [בכת"י ב: שס"ר] נש"י הם ס"ר אותיות המחשבה: לקו"ת פ' צו טז, ג. סה"מ תקע"א ע' קנד ואילך.

51) דרך ח"י חוליות השדרה כו' כמ"ש במ"א: ראה אוה"ת בלק ע' א'טו. א'כד. ובהוספות שם ע' 67. ועוד.

51) והנה בשביעי של פסח הוא הלידה: ראה פע"ח שער הלולב (שכ"ט) ספ"ח. וראה להלן ריש ד"ה שחורה אני (ש"פ וירא). וש"נ.

53) אוכלת ממה שאמו אוכלת: ראה נדה לא, א.

54) ונק' לידה וד"ל: בסוף המאמר נרשם בשולי העמוד (מכ"ק אדמו"ר הצ"צ): שארה כסותה ועונתה, ג' בחי' הנ"ל ממכ"ע וסוכ"ע והשלום.