שייך לביאור שעל תורה הנ"ל1

סד

(א)2 וזהו ענין התלבשות החכמה בתוך הרצון כו', לכאורה זהו סותר למ"ש3 בפנים שההמשכה הוא ע"י המדות חסד דרועא ימינא כו' רק שהוא כגרזן ביד החוצב כו', דמשמע להדיא שההמשכה הוא מן המדות רק שא"ס ב"ה הוא העושה בהם כאדם הכותב בידו כו', וכאן משמע להיפוך שהחכמה מתלבשת ברצון ומזה בא סיבת ההתחלקות בנבראים, אבל לעולם ההמשכה היא מעצמיות הרצון. אך באמת קאי הא וקאי הא, והענין כי מובן מכל הנ"ל כי עם היות שבדרך כלל נחלקים לב' בחי' חומר וצורה אבל באמת גם החומר עצמו יש בו צורה כמו יסוד העפר שהוא חומר פשוט מ"מ יש בו צורה איך ומה שהוא בכמותו ומהותו ובארכו ורחבו וקומתו כו', אמנם אין בחי' צורה זו כמו בחי' הצורה שבצומח וחי כו', שהצמיחה שבצומח שהוא בחי' הרוחניות ונק' צורה שלו הוא דבר נוסף ממש על הגשם שהוא החומר וכן החיות שבחי משא"כ הצורה של העפר אין זה דבר נוסף כלל על החומר שהרי אין כאן רק מציאות העפר כ"א מה שהוא נמצא והי' במציאות זה שהוא עתה באורך ורוחב כו', זהו הנק' צורה שלו.

והנה זהו הכלל שהגשמי שהוא עצם החומר פשוט הוא שנמשך ומתהווה מן הרצון עליון ונק' סובב כמ"ש כל4 אשר חפץ הוי' עשה כו', אמנם מה שנתהווה בצורה כמו אורך ורוחב כו' זהו מצד החכמה שגזרה להיות רוצה בכך, אבל אין שייך לומר שהחכמה מתלבשת ממש ביסוד העפר, והוא בחי' הצורה שבו, מאחר שאין הצורה דבר נוסף כלל על החומר ואין כאן אלא החומר שהוא הגשם בלבד הנמשך מרצה"ע דוקא, רק שהענין שהחכמה מתלבשת ברצון להטותו איך ומה שירצה ועם היות שהחכמה גוזרת איך שיהי' הרצון מ"מ אח"כ אין כאן אלא מהות רצון בלבד רק שהוא רצון מוגבל עכ"ז החכמה שהגבילתו להיות רוצה כך וכך, ולכן מתהווה ממנה חומר מוגבל כך וכך כפי הרצון המוגבל וזהו הנק' הנק' צורה שלו, וא"כ מובן שצורה זו היא מצד החכמה אבל לא שנמשכת מהחכמה וה"ז עד"מ כאומן העושה דבר עפ"י לוח שנחקק שם צורת אותו הדבר שהעשי' הוא מאומן וצורת העשי' אינו דבר נוסף כו', רק שצורה זו היא כמו שעושים בלוח אבל לא שהלוח עושה, וכך נא' כולם5 בחכמה עשית הרצון עליון אבל [לא] שהחכמה הוא העושה כו', אמנם כ"ז הוא בעשיי' גשמיי' דוקא שנמשכת מהרצון עליון ממש רק ע"י התלבשות החכמה ברצון להטות איך ומה לרצות וכך יהי' הצורה כו', והיא צורת החומר, אבל בבחי' הצורה הנוספת על החומר כמו בחי' הצמיחה שבצומח והחיות שבחי כו' שהמה רוחניים ממש כידוע שיש נפש הצומחת וכן נפש החי כו' שהם נבדלים בעצם מחומר הפשוט של העץ והחי

סה

כו', הן הן נמשכים באמת מבחי' ממכ"ע ומתלבשים בחומר הפשוט הנמשך מסוכ"ע ומתאחדים עמו, כמו בחי' נפש החי הנמשכת מחכמה ראשית, והחכמה6 תחי', ונפש הצומחת מן המדות עליונות שנמשכים מחכמה דרך עו"ע ונק' צומח כו', וע"ז שייך לומר שהוא ית' הוא העושה אותו כגרזן ביד החוצב בו, שההמשכה הוא ממש מן המדות שהם הגרזן רק שהוא ע"י כח א"ס ב"ה החוצב בהם כו', פי' כי להיות התהוות מחיות רוחני דחכמה חיות גשמי דחי אף שלגבי הגשמיות נחשב זה לרוחניות, מ"מ הרי הוא מלובש בגשמיות ונק' רוחניות שבגשמיות, וכעד"ז להיות טעם רוחני שבמזל מתלבש להיות ממנו טעם גשמי בפרי או נפש הצומחת להיות ממנה צמיחת העץ כו', שרוחניות זו מתלבש מכוון בגשמיות, ולכן כח הגשמה זו אינה מהמדות עצמם רק ע"י כח א"ס ב"ה הכל יכול, ומ"מ ההמשכה היא מן המדות וזהו מכוון למשל כגרזן ביד החוצב כו', או כאדם העושה דבר בידיו שהידים הן ממש עושים ומ"מ מי גורם לידים שיכתבו הלא האדם כו', וכך ממש אין כח במדות עליונות עצמם להשפיע רוחניות בגשמיות ולהיות גידול העשב ממזל המכה אם לא ע"י כח א"ס ב"ה שהוא המכה במזל כו', ולכן יש שינויים רבים במציאות דדצח"מ לפי שיש בהם התלבשות בחי' ממלא ממש שהם החכמה והמדות עליונות שמתחלקים לרבבות מדרגות לאין קץ ותכלית כנודע המתיקות נמשך מחסדים והחמיצות מגבורה ומהתכללותם נמשך טעם הכלול ממתיקות וחמיצות כו', משא"כ יסוד העפר שהוא העשי' גשמיי' נמשך מהרצון ממש שהוא אח"פ רק שהתלבשות החכמה בו להגבילו איך ומה ירצה כו'.

והנה באמת לא העשי' גשמיות בלבד הוא שאמרז"ל ארץ7 קדמה כו', שהיא הנמשכת מרצון עליון דוקא, אלא גם ברוחניות והוא כללות עולמות בי"ע לגבי אצי' נק' בשם ארץ, ונק' עשי' כי בחי' אצי' הוא אלקות שהחסד הוא חסד שלו כו', משא"כ אהבה וחסד דמיכאל שבבריאה הוא בבחי' פירוד שהוא יש לעצמו כו', ולכן א"א להם להתהוות מעצמיות האצי' שבו הוא בחי' ההשתלשלות עו"ע מחכמה לבינה כו' מפני שכולם אלקות ואלו הי' ההמשכה בדרך זה לא הי' מתהווה מזה לעולם מציאות נפרד כשם שלא הי' התהוות הגשמיות ממש מן הרוחניות כו' אלא שהתהוותם הוא ג"כ מהרצ"ע שממנו נתהווה חכמה ראשית האצי' כו'. ומה8 שבמ"א נת' שהמלאכים נמשכים מכלים דאצי' בבחי' השתלשלות עו"ע וכנזכר באריכות בענין ההפרש בין המשכה שבאברהם להיות המון גוים שהוא רק מבחי' שערות בלבד משא"כ ההמשכה בסט' דקדושה שבבי"ע הוא מעצמיות החסד דאצי', גם זה אמת כי המלאכים9 יש בהם חומר וצורה כמו שהאדם יש בו גוף ונשמה כמ"ש הרמב"ן, והנה הנפש שלהם הוא אלקות ממש ונמשכת בבחי' השתלשלות מכלים דאצי' והוא ענין זיווג נשיקין כו', אבל החומר וגוף שלהם נמשך מרצה"ע הכל יכול,

סו

ואמנם גם הגוף שהוא החומר שלהם יש בו צורה ולא גרע מגוף האדם שיש בו נפש הצומחת, מלבד צורת החומר הנ"ל, וכך ידוע דיש ריבוי מלאכים מחנה מיכאל מחסד ומחנה גבריאל מגבורה כו', והשינוי הוא מצד גופותם, כי נשמת המלאך אינה מובדלת כ"כ מגופו כנשמת האדם מגופו והיינו לפי שגם הגופות הנה עצם חומרם הפשוט הוא שנמשך מרצ"ע עצמו, וגם הצורה שבו ע"י התלבשות החכמה ברצון, אמנם הצורה שבגופו הנוספת על עצם חומרם הפשוט כמשל הצמיחה שבגוף האדם שהוא מלבד נשמתו הוא שנמשך מן המדות רק כגרזן ביד החוצב כו', אבל נשמת המלאך ממש נמשכת מהמדות בבחי' השתלשלות כו', וע'10 מ"ש ע"ז בביאור דנ"ח מימין כו', על הקושיא מ"ש כל אשר חפץ הוי' עשה וכתיב אמר ויהי אמר דווקא, ונת' דשניהם אמת כי בשעה שאמר יהי אור נתהווה האור והאמירה נמשכת מהחכמה, ואמנם עיקר התהוות חומר האור בשעה שאמר כו' ופעולת האמירה הוא על התהוות צורת ההארה שבגוף הכדור המאיר שנמשכת מהחכמה בבחי' השתלשלות כו', ולפי שצורה זו שבגוף הכדור הוא דבר נוסף על עצם חומרו והיינו בחי' התלבשות הארה ממש מבחי' ממלא בתוכו, לכן צריך לומר יהי אור שבאותיות אלו מלובש הארת החכמה שבחסד כו' משא"כ צורת החומר שאינו דבר נוסף עליו נמשכת מעצמיות הרצון רק שהחכמה מלובשת בו כו', ולפי שהמלאכים יש בגופותם ב' מיני צורות הנ"ל, לכן א' שעוף11 יעופף זה מיכאל כו' על התהוות הצורה שבגופו גם שאינו נשמתו ממש וכן לנשמתו שהן מבחי' הכלים דאצי' הנשמה בהשתלשלות והצורה כגרזן כו', משא"כ עצם חומרו נמשך מעצמיות הרצון, ולכן יש בהם שינוי במציאות רבים על היות הארת המהות12 מתלבש בתוכיותם כנ"ל בענין הצומח כו', ואמנם באמת כן באצי' עצמו יש חומר וצורה והחומר הוא שאינו נמשך בבחי' השתלשלות עו"ע רק שרשו למעלה יותר ארץ קדמה כו', והיינו בחי' אורות וכלים שהאורות הן נמשכות מבחי' הקו"ח, שהוא בחי' הארה מצומצמת שנמשך מא"ס ב"ה ומתלבש בעולמות ממש בבחי' פנימיותם ונק' ממכ"ע משא"כ הכלים שהם מהותים ומציאותים נפרדים ואינן ממהות הא"ס ב"ה שהרי הוא ית' בלי מה ולא מכל אינון מדות איהו כלל וכמו"כ הם האורות בלי מ"ה משא"כ הכלים הם מהותים מוגבלים חסד וגבורה כו', ולכן עפ"י השתלשלות מן הקו לא הי' באפשרי להיות התהוות הכלים כי הי' הכל רק אורות פשוטים ולא הי' באפשרי להתהוות מזה מציאות מוגבל כשם שא"א להיות התהוות הגשמיות מן הרוחניות, וכמו שא"א להיות התהוות הנפרדים ממש שהם גופות הרוחניות של המלאכים מכלים דאצי' שהם אלקות אף שהם מציאותים מוגבלים כו', וכך ממש לא הי' באפשרי להיות התהוות הכלים דאצי' עצמן שהם מציאות מוגבלים חו"ג כו', מאורות עצמן הנמשכים מן הקו שהם פשוטים כו', והיינו לפי שהקו הוא מה שנתצמצם כבר בבחי' גבול מא"ס ב"ה הפשוט ומשם ואילך הוא בחי' השתלשלות ואין כל חדש כו' כנ"ל.


1) שייך לביאור שעל תורה הנ"ל: כאן הוא הגה"ה והוספה מאת כ"ק אדמו"ר הצ"צ על הביאור לד"ה ביום השמע"צ דלעיל.

2) (א) וזהו ענין התלבשות החכמה בתוך הרצון כו': לעיל שם בסוף הפיסקא: ובזה יובן ג"כ.

3) למ"ש בפנים שההמשכה הוא ע"י המדות: ראה לעיל במאמר (ד"ה ביום השמע"צ) פיסקא: ואל יפלא.

4) כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.

5) כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

6) והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

7) ארץ קדמה כו': חגיגה יב, א.

8) ומה שבמ"א נת' שהמלאכים נמשכים . . וכנזכר באריכות בענין ההפרש בין המשכה שבאברהם: ראה ד"ה להבין המאמר דר' בנאה בסה"מ תקע"א ע' קע ואילך. אוה"ת חיי"ש קכ, א ואילך.

9) המלאכים יש בהם חומר וצורה . . כמ"ש הרמב"ן: בשער הגמול. וראה לקו"ת ברכה צח, א (ובמ"מ שם).

10) וע' מ"ש ע"ז בביאור דנ"ח מימין כו': ראה תו"א מא, ג ואילך. ובהנסמן לתחילת המאמר שם.

11) שעוף יעופף זה מיכאל כו': בראשית א, כ. זח"א מו, ב.

12) המהות: בכת"י ב: המדות.