ענין ר"ח

סט

ענין1 ר"ח שהוא2 י"ט של נשים שמשמרות אותו יותר מהאנשים משום שלא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לפיכך נתן להם הקב"ה שכרן שיהא משמרות ר"ח כו'. ויובן בהקדים כללות ענין מעשה העגל, שאמרו הערב רב לישראל בראותם כי האיש משה איננו, אלה3 אלהיך ישראל, שזה פלאי לכאורה לחשוב כן על עגל עשוי מזהב דומם גשמי. אמנם4 הענין הוא כי הנה עיקר טעות פרעה מלך מצרים שאמר מי הוי' אשר אשמע בקולו, וגם אמר לא5 ידעתי את הוי', וכן גם שאר כל האומות, אין הענין שמכחישים ממש באמיתית המצאו, כי כולם יודעים היותו ית' יוצר כל היצורים והוא נצחי וקרו6 לי' אלקא דאלקייא כמ"ש הודו לאלקי האלקים, אלא שזה הוא טעותם שאומרים עזב7 ה' את הארץ ביד השרים ונתן להם שיהי' הם המנהיגים את הארץ כפי רצונם ואות נפשם ואין לו

ע

חלק בה, להיות כי הוא מרומם ונעלה מערך זה, ואומרים השמים8 שמים לה' אבל הארץ נתן להשרים, וז"ש אלקא דאלקייא כי הם עובדים להמזלות המשפיעים לדעתם חיות בארץ יון9 למזל בתולה שלכך על הרוב נקבות הם המנהיגים הממלכה כו' וקורים להם אלהות שהוא ענין המשפיע לארץ ולדרי' עלי' והוא ית' נק' אלקא דאלקי' כלומר מקור להם אבל אינו מושל בארץ רק אלקא דאלקי' בלבד, ולכן אמר פרעה ע"ע לא ידעתי את הוי' כי אינו שייך לי כלל, אמנם ישראל אינן בדעת כן כי אין10 מזל לישראל אלא כמ"ש משה וידעתם11 כי ה' הוא האלהי' בקרב הארץ דייקא לומר שגם למטה הכל תחת ממשלתו ב"ה בהשגחתו הפרטי' ואין עוד מלבדו גם בארץ מתחת, וע"ז היו כל האותות שהראה משה למצרים לומר כי ה' הוא האלקי' בארץ דאין מקום למזלות כלל, ובראות כולם גודל המפלות שהי' לפרעה ולמצרים האמינו כולם לזה בראותם כי מזל מצרים לא יכול להתקוממם12 נגדו ולהצילם אין זה מחמת כי אצבע אלקים הוא ית' המושל בכל, ואמנם הערב רב רצו לכפור בזה אח"כ כאשר זמן שמשה האיש איננו ואז חזרו ורצו גם להשמיע לישראל שהאמת הוא כאשר דימו מתחלה שהמזלות הם המנהיגים בעולם ומה שלקו מצרים ושלא הי' המזל שלהם יכול לעוזרם הוא מסיבה אחרת יען כי י"ב מזלות המה ומזל מצרים הוא טלה כמ"ש משה הן13 נזבח את תועבת מצרים כו' כידוע שכל ענין מצות קרבן פסח הי' בשביל זה לשחוט שה ועצם14 לא תשברו בו כ"א על כרעיו ועל קרבו להראות איך שאין ממש באלהי מצרים שעובדים לשה כמש"כ גבי יוסף כי15 לא יכלו המצרים לאכל עם העברים, ודימו הערב רב לומר כי מזל שור נלחם עם מזל טלה וגבר עליו כי הרי מצינו שהמזלות נלחמי' זע"ז כמש"כ16 בדניאל כו', אבל באמת שהמזלות הם העיקר בארץ ולכן יעצו לעשות עגל לעבוד למזל שור.

אמנם הנשים לא רצו בזה מצד שרש נשמותיהם היותם מעלמא דנוקבא אשר מלכותו17 בכל משלה שהיא בחי' ראש על כל הע' שרים ויודעי' ומרגישים איך שאין ממש בהם יותר מאשר יודעים האנשים שנשמותם מעלמא דדכורא בחי' ז"א דאצי' שהוא מרומם ונשגב למעלה מבחי' בי"ע לגמרי, ולכן האומות אומרים על18 השמים כבודו של מקום בחי' ז"א דאצי' ועזב את הארץ שהיא המל', וע"כ

עא

מונין19 לחמה ואין מונין ללבנה עם היות כי החמה היא למעלה במדרגה יותר, היא הנותנת כי בזה הוא טעותם באומרי' שעל השמים כבודו ברוחניות אבל אין לו חלק בגשמיות, וישראל מונין ללבנה כלומר כמ"ש אלקי20 הארץ שהוא למטה דוקא, עם היות כי זהו למטה במדרגה אבל הסיבה לזה הוא דוקא מחמת כי הוא מגביהי21 לשבת למעלה מעלה לכן משפילי לראות בשמים ובארץ, והנשים שרשן ממל' דוקא כי כמו שבלבנה יש מיעוט וריבוי בכל חדש כן הוא עונת הנשים בוסתן מל'22 ליום טמאה ומתקדשת, ולכן הם לא קבלו מהערב רב בענין העגל כאשר קבלו האנשים שמעלמא דדכורא, ולכן ניתן להם ר"ח שהוא יו"ט של הלבנה ועת התגלותה כו'.


1) ענין ר"ח: נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב [מס' 1116]. וראה המאמר בס' מאמרי אדה"ז על ענינים ע' שפג. המאמר נמצא ג"כ בשינויים והוספות באוה"ת תשא ע' א'תתקפה [ושם מתחיל: איתא בפדר"א פמ"ה הובא ברש"י מס' מגילה (דכ"ב ע"ב) שמעו הנשים]. וראה להלן נוסח שני של המאמר. המאמר הובא ג"כ באוה"ת נ"ך כרך ב' ע' תתקכז.

2) שהוא י"ט של נשים . . שלא רצו ליתן נזמיהן כו': ראה פדר"א פמ"ה. רש"י מגילה כב, ב. טור ושו"ע או"ח סתי"ז. וראה עוד ביאור בענין זה (באופן אחר) באוה"ת תשא שם ע' א'תתקפז. יהל אור להצ"צ ע' תא.

3) אלה אלהיך ישראל: תשא לב, ד. ח.

4) אמנם הענין . . מי הוי' אשר אשמע בקולו: שם ה, ב. ובהבא להלן ראה בארוכה ספר הערכים — חב"ד כרך ב ע' רעז.

5) לא ידעתי את הוי': שם.

6) וקרו לי' אלקא דאלקייא: סוף מנחות.

7) עזב ה' את הארץ: לשון הכתוב — יחזקאל ח, יב. ט, ט.

8) השמים שמים לה': לשון הכתוב — תהלים קטו, טז.

9) יון למזל בתולה: ראה בחיי דברים לא, טז: וכן אמרו בספרי החכמה כו' מזל עקרב לארצות ישמעאל מזל קשת לפרס מזל גדי לפלשתים מזל בתולה או מאזנים לאדום.

10) אין מזל לישראל: שבת קנו, א.

11) וידעתם כי ה' הוא האלהי': ראה וארא ח, יח.

12) להתקוממם: כ"ה בגוכי"ק.

13) הן נזבח את תועבת מצרים: שם, כב.

14) ועצם לא תשברו בו: בא יב, מו. וראה זח"ג רנא, א (צויין באוה"ת שם).

15) כי לא יכלו המצרים לאכול עם העברים: ראה מקץ מג, לב, תרגום אונקלוס שם.

16) כמש"כ בדניאל: ראה סי' ח-י.

17) מלכותו בכל משלה: ראה תהלים קג, יח.

18) על השמים כבודו: ראה שם קיג, ד.

19) מונין לחמה: סוכה כט, א.

20) אלקי הארץ: מלכים ב יז, כו. ועוד.

21) מגביהי לשבת: ראה תהלים קיג, ה ואילך.

22) מל' ליום: כ"ה בגוכי"ק. ואוצ"ל: מל' יום לל' יום.