להבין ענין ר"ח

עא

נוסח אחר

להבין1 ענין ר"ח שהוא יו"ט של נשים שמשמרות אותו יותר מן האנשים כמשארז"ל2 מפני שלא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לפיכך נתן להם הקב"ה שכרן שיהיו משמרות את יו"ט של ר"ח כו', ודבר זה פלא לכאורה מה שייכות יש לר"ח עם מעשה העגל כו'.

אך הנה תחלה י"ל כללות ענין מעשה העגל שאמרו הערב רב לישראל אלה3 אלקיך ישראל, דלכאורה זה פלא גדול איך יאמרו על עגל זהב גשמי אלה אלקיך כו', אמנם הענין הוא להיות ידוע שגם אוה"ע מאמינים באחה"פ שהוא יוצר הכל והוא נצחי וקדמון כו' ואינם מכחישים כלל בזה רק דקרו לי' אלקא דאלקיא פי' שטועים לומר דההנהגה וההשגחה בעולם השפל הוא ע"י השרים והמזלות שנק' אלקיא שהם המשפיעים כל שפע לדעתם לארץ ולדרים עליה ומושלים בהנהגה כפי רצונם, וגם שמקבלים שפעם לעצמם מאלקי האלקים שהוא בחי' אח"פ עילת כל העילות כו' וכמ"ש וצבא4 השמים לך משתחוים וע"כ קרו לי' אלקא דאלקיא ממש מ"מ טועים לומר עזב ה' את הארץ להיות ההשפעה לארץ בידי השרים והמזלות להיותו מרומם ונבדל בערך הרבה מהיות בחי' מקור משפיע לארץ אלא הוא בחי' מקור משפיע לאלקיא בלבד ומן המזלות נמשך השפע בכל עניני השגחה פרטיות כו' וכמ"ש רם5 על כל גוים כו', וטעותם זה הוא ממ"ש

עב

השמים6 שמים לה' והארץ נתן לבנ"א כו' שנתן הארץ בידי השרים כו', וזהו שאמר פרעה לא7 ידעתי את ה' כי הוא רם ונבדל למעלה מן הארץ אלא על השמים כבודו כו', אך לא באלה חלק יעקב כי אין8 מזל לישראל אלא ה' הוא אלקים לישראל בקרב9 הארץ דוקא, דהיינו שגם למטה בארץ אין הממשלה וההשגחה פרטיות בכל מיני שפע רק מאת ה' שהוא אלקים בארץ דוקא ואין עוד מלבדו כמ"ש בשמים10 ממעל וגם על הארץ מתחת אין עוד ואין המזלות רק כמו הגרזן ביד החוצב ממש וכמ"ש כמצביא11 עבד בחיל שמיא כו' להשפיל ולהרים על מלכי האדמה באדמה ומה'12 מצעדי גבר כו' עד שאין13 אדם נוקף כו' וכמ"ש עינך14 פקוחות כו', עיני15 ה' משוטטות בכל הארץ, ונק' אלקי הארץ דוקא בלתי יש תפיסת מקום כלל למזלות ושרים כו' וד"ל. ועל קוטב ויסוד זה הוא שהראה משה כל האותות ומופתים לפני פרעה להראות כי ה' הוא האלקים בארץ דוקא ואין מקום למזל ושר של מצרים לנגדו כי כולא16 קמי' כלא חשיב כו' וכמ"ש בכל17 אלקי מצרים אעשה שפטים אני ה' עד שהודו חרטומי מצרים ואמרו אצבע18 אלקים הוא המושל בארץ בכל המזלות כו'. אך הנה הערב רב גם שהאמינו בדבר זה בראותם כל האותות והמופתים במצרים, מ"מ כאשר ראו שהאיש משה איננו חזרו לדמות בנפשם טעותם הראשון שהמזלות עיקר בארץ כי עזב ה' את הארץ ומה שלא הי' ביכולת המזל ושר של מצרים לעמוד לעזרם וגם הוא עצמו נלקה בשפטים גדולים היינו לפי שי"ב מזלות המה ויש מלחמה ונצוח ביניהם זה עם זה ואולי מזל ישראל מזל שור שגבר על מזל טלה שהוא שר של מצרים כמ"ש הן19 נזבח את תועבת מצרים כו' שהיו עובדים לשה וכן גבי יוסף ואחיו אמר כי20 לא יוכלו המצרים לאכול עם העברים כו' וכמו שמצינו בדניאל שהשרים והמזלות נלחמו זע"ז, וע"כ יעצו הערב רב לישראל לעשות עגל זהב ואמרו אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים כו'.

אמנם הנה הנשים לא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן כי לא רצו להאמין להם בזה, והטעם שהנשים לא רצו בזה יותר מן האנשים הוא מפני ששרש נשמות הנשים בבחי' עלמא דנוק' למעלה שהוא בחי' המל' דכתיב מלכותך21 מלכות כל

עג

עולמים כידוע וכתיב ומלכותו22 בכל משלה שבחי' המל' מתפשטת למטה מטה להיות מושל בכל גם במדריגות התחתונות ביותר כמו במזלות ושרים עד שמושל בכל דרכי הטבע בעולם השפל הזה כמ"ש מלך23 במשפט יעמיד ארץ דוקא וכתיב השופט24 כל הארץ כו' וכמ"ש מלך25 אלקים על גוים, מי26 לא יראך מלך הגוים כו', וע"כ היו הנשים מרגישים ומכירים יותר איך שאין ממש במזלות ושרים מצד בחי' שרש נשמותיהן למעלה בבחי' הנוק' יותר מן האנשים כי שרש נשמות האנשים הוא בבחי' עלמא דדכורא דהיינו בבחי' ז"א דאצי' שלמעלה מבחי' מל' שהוא בבחי' מדות דאצי' שנק' שם הוי' שהוא נשגב ומרומם בבחי' סובב כו' למעלה מהיות גם בחי' מקור לעולמות דבי"ע כידוע כמ"ש יהללו27 את שם הוי' כי נשגב שמו לבדו [וגם לאבות לא נגלה כמ"ש ושמי28 הוי' לא נודעתי להם כו'] וז"ש עזב29 ה' את הארץ פי' בחי' המל' נק' ארץ כמ"ש והארץ30 הדום רגלי כו' ואומרים אוה"ע על השמים כבודו פי' כבוד הוי' הוא בבחי' סובב נשגב ומרומם ונק' כבודו של מקום שהוא בחי' ז"א בחי' ו"ק כמ"ש הנה31 מקום אתי, וכן אלכה32 ואשובה אל מקומי, וכן ממקומו כו', ועזב ה' את הארץ שהוא בחי' המל' להיות ההנהגה ע"י השרים כו' כמ"ש השמים33 שמים לה' כו' וע"כ האנשים האמינו יותר לממשלת השרים והמזלות מן הנשים וד"ל.

ובכ"ז יובן מה שאוה"ע34 מונין ימי השנה לחמה וישראל מונין ללבנה, ולכאורה הי' ראוי להיות להיפך מאחר שאוה"ע אינן יודעין את הוי' כו' כי רם עליהם ונשגב כו' כנ"ל. אך אדרבה היא הנותנת דמשום דטועים לומר שאין הארת אור ושפע משם הוי' בארץ כלל כי עזב ה' את הארץ כנ"ל להיותו נשגב ורם כו' ועל השמים כבודו בבחי' הרוחני' ולא יצא מאתו אור ושפע למטה בגשמי' ע"כ כל ימי השנה שתלויין בבחי' הרוחני' דוקא כמ"ש עוד35 כל ימי הארץ כו' וכן כי36 צל ימינו עלי ארץ כמ"ש ימים37 יוצרו כו' ונק' ימי38 השמים על הארץ ע"כ מונין לחמה שהוא בבחי' מדריגה עליונה בשמים דוקא ואין מונין ללבנה שהלבנה היא בבחי' מל' שנק' אלקי הארץ דוקא כי לדעתם עזב ה' את הארץ כנ"ל וד"ל, אבל ישראל מונין ללבנה דוקא כי אין מזל לישראל וה' הוא האלקים לישראל בארץ דוקא כנ"ל באריכות, ואע"פ שזהו בחי' ומדריגה תחתונה יותר להיות מושל גם בעולם השפל ובאמת נשגב שמו לבדו כו', אדרבה היא הנותנת לומר שאא"ס נשגב

עד

ומרומם יותר משהוא נשגב ומרומם בדעת הגוים דקרו לי' אלקא דאלקי', כי הנה מאחר שהוא ית' מושל ומשגיח למטה מטה כ"כ זהו מפני שהוא מרומם למעלה מעלה ביותר שכל המרומם ביותר יותר יכול להשפיל א"ע למטה יותר כמ"ש המגביהי39 לשבת המשפילי לראות, דמשום שמגביהי לשבת ע"כ הוא משפילי לראות, דהא בהא תליא, והטעם הוא משום שלגבי עצמיות אא"ס ממש מעלה ומטה שוין ממש ע"כ הוא מושל למטה כמו למעלה ממש בהשוואה אחת כמ"ש את40 השמים ואת הארץ אני מלא בהשואה אחת וכמ"ש כי41 כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, לפי שהוא עצמו למעלה מבחי' מעלה ומטה כמשל העיגול הסובב כו' כידוע, וזהו כי42 ה' הוא האלקים שניהם שווין [אע"פ שהוי' הוא למעלה באצי' ואלקים הוא למטה בארץ בבחי' ממלא כ"ע כו', קמי' עצמותו שניהם שוין] להיותו למעלה לגמרי מבחי' מעלה ומטה, ובכללות היינו בחי' עצמיות אא"ס שלפני הקו"ח שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמ"ש בע"ח, וזהו כמ"ד43 שמים וארץ כאחד נבראו כמ"ש במ"א וד"ל.

ואחר כ"ז יובן ענין ר"ח שהוא יו"ט של נשים דוקא מטעם שלא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל כנ"ל דהנה מבואר למעלה דעיקר מעשה העגל הוא העבודה לכוכבים ומזלות כמו מזל שור והנשים מפני שרשן בעלמא דנוק' שהוא בחי' המל' שמלכותו בכל משלה בכל הארץ דוקא ע"כ היו יודעים יותר שאין ממש במזלות כו' וא"כ הרי שרשם בבחי' הלבנה שהוא בחי' הנוק' כמו הלבנה שמקבלת מן השמש וכך הנשים בחי' מקבלים כו' וכידוע בזהר דשמשא וסיהרא הוא בחי' דכר ונוק' כמו דסיהרא44 לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מן השמש כך הנשים אין בהן בחי' כח המוליד רק כשמקבלים ממ"ד דדכורא כו', וגם אנו רואים בזמן קידוש הלבנה כשמתקדשת בכל ר"ח הוא מל' יום לל' יום שבל' יום הללו יש בה מיעוט ורבוי דהיינו באמצע החודש מתמלאת בקבלתה מן השמש ומתמעטת עד סוף החודש שנעשי' כמו נקודה אחת שזה נק' תכלית הריחוק פגימת הלבנה ובר"ח חוזרת ומתקדשת בב"ד שאומרים מקודש עד ז' ימים בחודש שראוי' לקדש ממש וחוזר חלילה כו' וכך הוא עונת הנשים בזמן וסתן שהוא ג"כ מל' יום לל' יום שבזמן וסתה נעשית טמאה לבעלה בתכלית הריחוק וחוזרת ומתקדשת מטומאתה עד סוף ל' יום שבא אורח בזמנו כו' הרי יש בל' יום הללו קירוב וריחוק כמו בשמש ולבנה כו' וד"ל. וזהו שלא רצו הנשים ליתן נזמיהן לבעליהן כי לא קבלו הדבר מהערב רב כמו האנשים והיינו שישראל מונין ללבנה שהוא בחי' המל' שמלכותו בכל משלה כנ"ל, ולזה הטעם נתן הקב"ה לנשים שכרן

עה

שיהיו משמרות את ר"ח שהוא זמן קידוש הלבנה דוקא שמשם שרש הנשים בחי' הנוק' להיותו יו"ט של הלבנה כשמתקדשת מטומאתה בידי החיצונים בפגימת הלבנה כידוע והנשים שלא רצו ליטמא בטומאת ע"ז דעגל הזהב אלקים אחרים דמזל שור ע"כ זכו לשמור ליו"ט של ר"ח שהוא יו"ט של הלבנה וע"כ הוא יו"ט של הנשים יותר מן האנשים מטעם הנ"ל וד"ל (וכמ"ש45 במ"א בענין עיירות מוקפות חומה מימות יהושע קורין בט"ו משום דפני46 יהושע כפני לבנה ובט"ו זמן מילוי הלבנה כו' וד"ל).


1) לה"ע ר"ח: נוסח אחר ממאמר הקודם. וראה במ"מ שם בתחילת המאמר ולהלן ברשימת המאמרים.

2) כמשארז"ל: נסמן לעיל בנוסח הא'.

3) אלה אלקיך ישראל: ראה תשא לב, ד. ח.

4) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

5) רם על כל גוים: תהלים קיג, ד.

6) השמים שמים לה': שם קטו, טז.

7) לא ידעתי את ה': שמות ה, ב.

8) אין מזל לישראל: שבת קנו, א.

9) בקרב הארץ: וארא ח, יח.

10) בשמים ממעל: ואתחנן ד, לט.

11) כמצביא עבד בחיל שמיא: ראה דניאל ד, לב.

12) ומה' מצעדי גבר כו': תהלים לח, כג.

13) שאין אדם נוקף: חולין ז, ב.

14) עינך פקוחות: ירמי' לב, יט.

15) עיני ה' משוטטות: ראה זכרי' ד, י. דה"ב טז, ט.

16) כולא קמי' כלא חשיב: זח"א יא, ב.

17) בכל אלקי מצרים אעשה שפטים: ראה בא יב, יב.

18) אצבע אלקים הוא: וארא ח, טו.

19) הן נזבח את תועבת מצרים: שם, כב.

20) כי לא יוכלו המצרים לאכול עם העברים: ראה מקץ מג, לב.

21) מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

22) ומלכותו בכל משלה: שם קג, יח.

23) מלך במשפט יעמיד ארץ: משלי כט, ד.

24) השופט כל הארץ: וירא יח, כה.

25) מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט.

26) מי לא יראך מלך הגוים: ירמי' י, ז.

27) יהללו את שם ה' כי נשגב: תהלים קמח, יג.

28) ושמי הוי' לא נודעתי להם: וארא ו, ג.

29) עזב ה' את הארץ: יחזקאל ח, יב. ט, ט.

30) והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

31) הנה מקום אתי: תשא לג, כא.

32) אלכה ואשובה אל מקומי: ראה הושע ה, טו.

33) השמים שמים לה': תהלים קטו, טז.

34) שאוה"ע מונין . . לחמה: סוכה כט, א.

35) עוד כל ימי הארץ: בראשית ח, כב.

36) כי צל ימינו עלי ארץ: איוב ח, ט.

37) ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

38) ימי השמים על הארץ: ראה עקב יא, כא.

39) המגביהי לשבת: תהלים קיג, ה ואילך.

40) את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

41) כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא: דה"א כט, יא. זח"א ל, א. זח"ג רנז, א. ז"ח קג, ב (ונצוצי זהר שם).

42) כי ה' הוא האלקים: ואתחנן ד, לט. ועוד.

43) כמ"ד שמים וארץ כאחד נבראו: חגיגה יב, א.

44) דסיהרא לית לה מגרמה כלום: ראה זח"ב רטו, א. ובכ"מ.

45) וכמ"ש במ"א בענין עיירות מוקפות: סה"מ תק"ע ע' מא. אוה"ת מג"א ע' ערה ואילך.

46) דפני יהושע כפני לבנה: ב"ב עה, א.