שחורה אני

עה

שחורה1 אני ונאוה בנות ירושלים כו'. הנה בז'2 של פסח הוא זמן לידת הנשמות כידוע בענין קי"ס, והוא3 מבחי' העיבור ז' חדשים משמע"צ שאז זמן הקליטה כו', ויולדת4 לז' יולדת למקוטעין כו'.

וביאור ענין הלידה הוא בהקדים ענין או"כ, דהנה עיקר ההפרש בין האורות וכלים הוא שבחי' הכלים הן מוגבלים במציאותם ואין לחסד שיתוף וחיבור

עו

כלל עם הגבורה כמו חסד5 דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא הרי בימין רק חסד ובשמאל רק דין6, אבל מצד האורות הרי יכול להיות אור7 החסד בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד כו', כי בחי' האורות הן מבחי' הארת אור המאציל עצמו, שמושלל מכל בחי' מציאות דבר מה, וכידוע דאא"ס אחדות פשוט בתכלית, לאו8 מכל אינון מדות כלל, וע"כ נק' ע"ס9 בלי מה בלי מהות, כי האורות פשוטים כמו שעצמות אא"ס פשוט.

והענין הוא כי בחי' הכלים הן המוגבלים10 להיות בבחי' מציאות יש ודבר מה כמו חכמה מוחא חסד דרועא כו', הרי חו"ב וחו"ג שבכלים הללו הן בבחי' מציאות דבר מה כי הרי אין החכמה נק' חכמה במציאות חכמה ידיעה רק בהיותה מוגבלת בכלי שלה שנק' מוחא וכן חסד דרועא אין החסד עדיין בבחי' מציאות דבר מה רק בהיותה בדרועא ימינא להשפיע חסד וכה"ג, אבל מצד בחי' האורות עצמן דחו"ב וחו"ג אין אור החכמה והחסד בבחי' מציאות מהות דחכמה וחסד אלא בבחי' אין ממש דאחדות פשוטה כו', ולזה הטעם יוכל להיות אור החסד בכלי הגבורה גם שהכלי דגבורה הוא הפוכה מאחר שאין אור החסד עדיין במציאות חסד ממש רק בבחי' אין ההיולי כו' אין כלי הגבורה הפוכה כלל, ונמצא בחי' אורות עם בחי' הכלים הן ב' הפכים שהאורות הן בבחי' אין דאא"ס, והכלי"ם הן בבחי' יש בבחי' הסתר האור דא"ס ע"כ הן מגבילים האור אך מ"מ יש קשר וחיבור האורות בכלים והוא ע"פ המשכה מעצמות המאציל וכמ"ש אנת11 הוא דמייחד לון ומקשר לון כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה ג"כ בבחי' הכלים דע"ס יש ב' מדריגות והוא פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים, ונשמות12 נמשכים מפנימי' הכלים כידוע, וביאור בחי' פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים מבואר במ"א אך זהו ג"כ בבחי' עיבור ולידה, דהנשמות שהן בבחי' עיבור הרי אמרו שהעובר13 ירך אמו הוא כאחד מאיבריה מתאחד עמה, וג"כ אמרו שהולד

עז

במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת14 כו', אבל אחר שנולד ויצא לאויר העולם הרי הוא נבדל מאמו ונעשה ברי' בפ"ע במציאות אחר בלתי קשור ואחוז באמו כלל כו', והדוגמא מזה יובן ג"כ למעלה שיש ב' מיני נשמות ושניהם מבחי' פנימי' הכלים הא' אותן שבבחי' עיבור במעי אימא עילאה או אימא תתאה שאוכל מה שאמו אוכלת כו' ומתאחד בעצמותה ממש דהיינו כל בחי' הארות והמשכות מאור המאציל שנמשך לבחי' בינה אימא עילאה להיות לה למזון עליון כמו בכל שבת ויו"ט שניתוסף אור באימא עילאה ע"י הקרבנות וקידוש והתפילות כידוע והוא מאותו הבירור שנברר ועולה מלמטה למעלה כידוע כמו המזון דלחם הגשמי כו' הרי מבחי' מזון זה שאימא עילאה אוכלת וניזונית הוא שאוכל וניזון אותה הנשמה אלקית בהיותה כלולה בבחי' עיבור כו', והן ז' חדשים דמשמע"צ זמן הקליטה עד ז' של פסח שהוא זמן העיבור דנשמות כידוע, שבזמן העיבור ניזונת הנשמה ממה שאמו אוכלת כו' ומתגדלים בגידול גמור כו' עד ז' של פסח שיוצאות הנשמות בבחי' לידה להיות בבחי' בריאה ומהות בפ"ע ונק' נפש ונשמה האלקית שכלולה מפרצוף שלם במוחין ומדות בפ"ע, כמשל הילד שיצא לאויר העולם כנ"ל וכמו בולד גשמי שמלמדין15 אותו כל התורה בבטן אמו ואח"כ צריך ללמוד ביגיעת עצמו כו' כך הנשמה מלמדין אותה כל התורה עילאה דאצי' בהיותה בבינה דאצי' בבחי' עיבור ואח"כ משגת בהשגת עצמה כו'.

והנה הנשמות בעודן בבחי' האצי' ממש כנ"ל נק' בנות ירושלים פי'16 ירושלים יראה שלום הוא בחי' בינה ומל', ירושלים שלמעלה וירושלים שלמטה, ששם בחי' התגלות שלימות העליון שנק' שלימותא דכולא כו', וע"כ גם הנשמות שניזונים מאימא כו' כנ"ל נק' בנות ירושלים שמקבלים היראה בבחי' שלימות דא"ס כו' משא"כ הנשמות שיוצאות בבחי' לידה במהות בפ"ע כנ"ל אין היראה שלהם בבחי' השלימות דא"ס מאחר שנעשי' בבחי' יש נפרד בהשגת עצמן שהן מוגבלים מאין ליש כו' אלא הן נק'17 כלה מלשון כלתה נפשי כמו מתי18 אבוא ואראה כו' שעדיין

עח

לא ראה רק שמצפה לראות כו' כך כל השגות הנשמות שבבחי' לידה א"א שישיגו ויראו במהות אא"ס כמו שהן משיגים בהיותם כלולים באימא עילאה כו' רק מרחוק ה' נראה להם כמ"ש צמאה19 לך נפשי מתי אבוא כו', ע"כ יש להם בחי' כלות הנפש בתשוקה מרחוק בלבד כו' כי כל תשוקה אינה אלא מרחוק כי כאשר כבר בא והשיג הדבר אשר אליו יכסוף לא שייך בחי' כלות הנפש בתשוקה כידוע, וע"כ נק' כלה.

ומזה יובן בכללות נש"י שכאשר נולדו מאין ליש מאצי' לבי"ע שאז הן בבחי' נפרד מאין ליש אז נק' כלה והקב"ה נק' חתן כמו במ"ת שנאמר וביום20 חתונתו כו' שהקב"ה נק' חתן וכנ"י נק' כלה והוא בחי' משפיע ומקבל שהקב"ה השפיע את התורה לבנ"י ובנ"י נק' בחי' מקבל שקבלו את התורה ממנו כו' וד"ל.

ואמנם הנה מובן מכ"ז דגם דבנות ירושלים הן במעלה יתירה מנשמות שבבחי' לידה מטעם הנ"ל, מ"מ יש יתרון מעלה בנשמות שהן במהות בפ"ע שנק' כלה שהן בחי' מקבל לקבל אור השפע מעצמות אא"ס שבחכ' כמו במ"ת שירד אור השפע מאא"ס שבח"ע לכנ"י שנק' כלה כמו הכלה גשמי' שיש לה בחי' בית קיבול לקבל את השפעת התורה משא"כ נשמות דאצי' שנק'21 בתולות או בנות ירושלים בהיות שאין בהם בחי' כלי לקבל וע"כ נק'22 ג"כ עלמות ע"ש בחי' העלם שאינם יכולים לקבל [וגם שבעיבור מלמדין אותו כו' זהו רק בבחי' העלם המקיף שהרי שוכח מיד שסטרו על פיו] וכמ"ש בתולות23 אחרי' כו', אבל הנשמות שירדו מאצי' לבי"ע בבחי' יש בפ"ע גם שרחוקים מהארת אא"ס שבאצי' כנ"ל אשר ע"כ יתכן בהם בחי' התשוקה כו' כנ"ל מ"מ בזאת יתרון מעלתם על שהם בחי' מקבל לקבל כל השפע כו'.

וראי' לזה הוא ממה שמצינו שהנשמות בג"ע לומדים כל התורה כולה כמו בעובדא דרבב"נ שנחלקו24 במתיבתא אם בהרת קדמה לשער לבן כו' וכן בכל דיני ההלכות לומדין הנשמות, רק שיש הרבה חלוקי מדריגות בזה בכל עולם לפי מה שהוא, כי התורה באה בהתלבשות בכל עולם לפי מדריגתו כידוע25 שיש תורה דבריאה ותורה26 דיצי' כו' ובכל עולם כמה מדריגות חלוקות עד עולם שלנו שנתנה לנו תורה בגשמיות, ובכל עולם כל התורה כולה מקבלים הנשמות בבחי'

עט

הרוחני' של הגשמי' כמו ענין הלכות נגעים שלומדים הנשמות בג"ע דבי"ע כו' שא"ז רק בבחי'27 הרוחני' דנגעים הגשמי כמ"ש במ"א, אבל בנשמות דאצי' שנק' בנות או עלמות ובתולות כו' אין להם בחי' כלי קבלה לקבל מבחי' מ"ה דאור אבא כו' כמו הנשמות שבבי"ע שנק' בעולות כמ"ש כי28 בועליך עושיך כו' ואין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי בביאה ראשונה כו' שזהו במ"ת שהי' כמו יחוד חתן וכלה כידוע וד"ל.

וזהו שחורה אני ונאוה כו' כנס"י אומרת לבנות ירושלים שהן בבחי' האצי' שחורה אני בירידתי לבי"ע בבחי' נפרד כו' בבחי' לידה כנ"ל. והטעם לבחי' שחרות הזאת הנה יובן מבחי' לידת הנשמות בעוה"ז דנר29 הוי' נשמת אדם ומנשמה פרטית יוכלו להבין בבחי' נשמה כללי' דכנ"י שנולדי' מבחי' מל' כו'. דהנה כתיב לפתח30 חטאת רובץ ויש להבין מהו לפתח. אך הנה אמרו31 רז"ל דהיצה"ר מתלבש מיד בנשמה האלקי' בצאתה לאויר העולם (כי בבטן אמו גם שכבר מלובשת נשמה בגוף כי ג'32 שותפים כו' אבל אין יצה"ר שולט כלל וכלל וז"ש מי33 יתנני כירחי קדם כו', ומ"ש בחטא34 יחמתני אמי היינו נפש דנוגה דמצד האב ואם כו') וזהו לפתח דוקא חטאת רובץ, לפתח הרחם מיד שנפתח ונולד הולד ויצא לאויר העולם מיד חטאת רובץ שם להלביש לנשמה האלקי' ולהכתירה מכל צד וכמו רשע35 מכתיר את הצדיק כקליפת האגוז כו', והיצ"ט36 אינו בא עדיין עד היותו בן י"ג שנה כידוע. מזה יובן ג"כ בבחי' לידת הנשמה למעלה בכללות נש"י דמיד שנולדים לפתח חטאת רובץ דהיינו לבחי' פתח הרחם דנוק' דז"א כשנפתח להוליד נשמות מאין ליש שם חטאת רובץ בחי' נוגה להלביש הנשמות כו' וד"ל.

אך הנה יש בזה חילוקי מדריגות בכל עולם לפי מה שהוא, דבעולם37 הבריאה בחי' נוגה שבו רובו טוב ומעוטו רע ע"כ בחי' לבוש דנוגה שמלביש לנשמות דבריאה אינו לבוש גס כ"כ כי רובו טוב כו', וביצירה בחי' נוגה מחצה טוב ומחצה רע, ובעשי' רובו רע כו', וידוע שבכל עולם מג' עולמות יש התכללות מבי"ע וא"כ גם נשמות דעשי' יש בהן ג' מדריגות ונחלקים לרבבות מדריגות ע"כ יש נשמות רבות דעשי' שיצה"ר שלהם אינו רע כ"כ ויש נשמות שיצה"ר שלהן רע ביותר כו',

פ

ודרך כלל מי שיש לו נשמה דבריאה בחי' נוגה שבו רובו טוב כו', וכן דרך כלל נחלקים לג' מדריגות נשמה רוח נפש, נשמה38 בבריאה ורוח ביצי' כו' ויש נר"נ בכל עולם כו'.

אך לפ"ז לא יתכן מ"ש כל39 הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שהרי מי שנשמתו מעולם יותר עליון גם יצה"ר שלו אינו רע כ"כ כו'. אך הענין הוא דכל מגמתו של היצה"ר הוא לטמא את הקדוש והטהור ביותר כמשל הגנבים שודדי לילה שאינם מוסרים נפשם רק במקום שיש הון יקר כו' וע"כ תשוקתם לידבק דוקא בנשמות הגבוהות ביותר, ומ"ש לפתח חטאת רובץ היינו כאשר הנשמה באה בהשתלשלות מבריאה ליצירה עד שנולדה בעוה"ז אז יצרו גדול דנוגה דעשי' וחטאת העשי' רובץ לפתח דלידת הנשמות בעולם העשי' גם באותן שמקורן בבריאה כו', או פי' יצרו גדול כוונתו בנוגה דבריאה כו'.

והנה כנ"י אומרים שחורה אני מטעם הנ"ל מ"מ נאוה אני יותר משום דירידה צורך עלי' הוא כידוע, ולהבין זה י"ל תחלה מ"ש לבושי'40 כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא וכתיב קוצותיו41 תלתלים שחורות כעורב כו' ומשני42 באד"ר לא קשי' כאן בא"א כאן בז"א כו'.

וביאור הדברים הנה יש להבין תחלה ענין א' שנראה כסותר לכאורה והוא במה שאמרו בבחי' י"ג מדה"ר אל רחום כו' ארך אפיים ורב חסד כו' שהן בבחי' י"ג תקוני דיקנא דא"א כו' וא"כ בחי' המדות כמו רחום וחסד וכה"ג הוא שנמשך מבחי' שערות דדיקנא, ובמ"א43 אמרו דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר כו' א"כ הרי החכמה מתהוה מבחי' שערות דדיקנא וידוע דהחכ' מקור המדות כי החסד אינו רק בחי' ענף החכמה כנראה בחוש שמן השכל דוקא נמשך התפעלות החסד והדין וכל המדות כי כל המדות כולן הן למטה מן השכל ולא עוד אלא שנולדים ונמשכים מן השכל דוקא כו', כמ"ש לפי44 שכלו יהולל איש כנראה בתינוק קטן ששכלו קטן מדותיו קטנים וכשיגדל שכלו נגדלו מדותיו, וא"כ איך אמר דהמדות רחום וחנון ורב חסד וכה"ג הן נמשכים מבחי' א"א שמשם נמשך מקור לחכמה והוא מזל הח' ונוצר כו' מאחר שהמדות נולדים מן החכמה איך יתכן שיהי' מקור א' לחכמה ומדות ולא עוד אלא שמקור המדות קודם למקור החכמה שהרי מקור המדות רחום וחנון כו' הן קודמין למזל נוצר חסד שהוא מקור החכמה כו'

פא

איך יהי' הטפל קודם לעיקר כו'. אך התירוץ הוא כמו שתי' בענין ב' פסוקים הנ"ל דסתרי אהדדי כאן בא"א כאן בז"א וכך גם כאן הוא התירוץ דב' מדות יש א' בבחי' א"א והן רחום וחנון כו' ומשם נמשך מקור לחכמה והוא כמו מזל ונוצר כו' והב' מדות דז"א שלמטה מן החכמה כנ"ל וכמ"ש45 בזוהר דאית חסד ואית חסד כו'. וביאור הדברים הנה באמת בהכרח לומר שיש מציאות מדות כמו רחום וחנון כו' גם בבחי' א"א שהוא בחי' הכתר שלמעלה מן החכמה כי הנה מאחר שאנו רואים שהמדות נולדים ונמשכים מן השכל א"כ וודאי מוכרח שיש בחי' מציאות המדות בשכל עצמו ג"כ טרם התמשכותם לבוא לידי גילוי מדות בהתפעלות בלב כי הן כלולות ונעלמות בשכל עצמו, שאם לא הי' בחי' מציאות מדות בשכל כלל לא הי' מציאות גילוי מדות בלב כלל, וכמו שנראה בחוש שיתפעל אדם בשכל באיזה אהבה לדבר מה כמו שכל שמשכיל באיזה דבר טוב כמו איזה מו"מ וכה"ג שאנו רואים שמתפעל בשכל לאהוב דבר המו"מ וכיוצא ואח"כ נולדה אהבה זו בגילוי בלב, וכך כל המדות כלולות בשכל רק שהן בטילים ונעלמים בשכל ונק' מדות שבשכל והוא בחי' ז"ת דבינה או חכמה, וכמו"כ בהכרח לומר בהתהות השכל מלמעלה מן השכל שיש במקור השכל ג"כ מציאות שכל רק שכלול ונעלם שם בבחי' ביטול והתכללות כו' דאל"כ לא הי' התהוות השכל כלל מלמעלה מן השכל, וא"כ כמו שיש שכל בלמעלה מן השכל בהכרח שיש ג"כ מציאות המדות שבשכל הנ"ל ג"כ בלמעלה מן השכל, ומדות אלו אשר בלמעלה מן השכל הוא למעלה מבחי' החכ' והשכל שנמשך מלמעלה מן השכל עד שלא נמשך מהם רק בבחי' שערה בעלמא והוא מזל הח' ונוצר חסד שחסד זה הוא בחי' המדות שלמעלה מן החכמה וממנה נמשך מקור לאור החכמה וזהו דאור אבא יונק ממזל הח' וכמו"כ הרי אמרו הכל46 תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל שהוא בחי' יחוד דאא"ס47 מב' מזלות דנוצר ונקה כידוע וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה יש להבין תחילה ענין הידוע שיש ד' מדריגות דצח"מ בכל עולם מד' עולמות כמו שבעולם העשי' יש ד' מדריגות דצח"מ, כך בעולם היצי' ובעולם הבריאה וגם בעולם האצי' יש ד' מדריגות דצח"מ בחי' דומם שבאצי' כמו אבן וכה"ג הוא בחי' המל' שנק' דומם בערך המדות כמ"ש אבן48 מאסו הבונים א'49 ב"ן כו', והוא בחי' אותיות הדבור שנק' אבנים כמ"ש בס"י ה'50 אבנים

פב

בונות ק"ך בתים כו' ובחי' צומח שבאצי' הוא בחי' המדות כמ"ש כי51 האדם עץ השדה בחי' המדות דאדם הן בחי' צומח כצומח שבעץ, שהרי אנו רואים שהמדות נגדלים ונצמחים מעט מעט כמו התינוק מדותיו קטנים וכשיגדל יגדלו המדות כמ"ש לפי52 שכלו יהולל איש כמ"ש במ"א, ומאחר שיש בהן בחי' קטנות וגדלות נק' בחי' צומח כו', אבל בחי' חו"ב נק' ח"י כמ"ש והחכמה תחי' כו', (והבינה נק' חיים בחי' התפשטות החיים והחכמה נק' חי בעצם שממנו התפשטות החיים וכמו עץ החיים שהוא בחי' החכמה דוקא ע"כ אין שם הסתעפות למות כמ"ש ימותו54 לא בחכמה כו' ובינה55 נק' אלקים חיים כו' כידוע) ומ"ש חי56 חי הוא יודוך הן ב' פעמים ט"ס דאו"י ואו"ח שבחו"ב כמ"ש53 בזוהר בפי' ובניהו בן איש חי57 כו', ולפעמים חי הוא ביסוד דאבא או יסוד ז"א, וגם שאנו רואים שיש בחי' הצמיחה מקטנות וגדלות גם בחכמה כמו בתינוק ששכלו קטן וכשיגדל יוגדל ויצמח שכלו כו', א"ז בחי' צומח לבד אלא בחי' צומח שבחי עצמו שלמעלה מבחי' צומח דמדות שבחכמה שנק' גם הוא צומח שבחי, ואפשר הגידול בשכל אינו רק בשכל שבמדות אבל עצם השכל שמתרבה הוא שנמשך מלמעלה מן ההעלם דמקיף58 דל"מ דצלם כמ"ש59 במ"א בענין הריני כבן ע' שנה, ובחי' הכתר נק' בחי' מדבר ששם מקור החכמה כו' ולמעלה הוא בחי' א"א דאצי' בחו"ב שבאצי' בחי' ח"י, וז"א דאצי' בחי' צומח ובחי' המל' הוא בחי' דומם כנ"ל, וכמו"כ ד' עולמות אבי"ע אצי' מדבר בריאה חי (והוא60 בחי' מט"ט ב' טתין גימטריא חי ומט"ט61 דיצי' בלא יוד כו' ועל שניהם

פג

אומר חי חי הוא יודוך כו') ויצי' צומח ועשי' דומם, ומ"ש אנוש62 כחציר ימיו בבחי' צומח דקטנות וגדלות במדות ובשכל קאי במט"ט דיצי' בבחי' מדות ובמט"ט דבריאה הוא בבחי' המוחין כו' וכמ"ש נער63 הייתי גם זקנתי כו' שרו של עולם אמרו, דקוב"ה שהוא בחי' ז"א דאצי' מי64 איכא זקנה קמי' דהרי מל' דאצי' הוא שנעשה בחי' ע"י לבריאה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

והנה כמו"כ יש ד' מדריגות דצח"מ הנ"ל גם בבחי' הכתר שהוא בחי' א"א להיות שכלול גם הוא מע"ס כידוע ובחי' המל' שבו נק' בחי' דומם שבכתר ובחי' המדות שבו נק' בחי' צומח ובחי' חו"ב שבכתר נק' בחי' חי שבכתר ובחי' כתר שבכתר הוא בחי' מדבר כו'.

והנה מבואר למעלה שיש מציאות שכל ומדות בלמעלה מן השכל והרי כמו שיש מדות בשכל הגלוי כלולים בהעלם כנ"ל כך יש בשכל הכלול בלמעלה מן השכל ג"כ בחי' המדות ושניהם נק' בחי' צומח שבחי שבבחי' הכתר דהיינו עצם בחי' שכל שכלול65 בבחי' ו"ק בחי' חי שבכתר כמ"ש והחכמה תחי' כו' בחי' ח"ס שבכתר שנק' חכמה שבכתר כידוע ובחי' השכל שכלול בו בח"ס שממנו מקור התהוות שכל הגלוי דאל"כ לא הי' התהוות השכל כלל מלמעלה מן השכל כו' הוא ג"כ בחי' צומח שבחי וכן המדות שכלולים בשכל זה כמו התינוק שגדל שכלו מלמעלה מן השכל וכן מדות שבשכל זה עם מדותיו שכולם גדלים וצומחים מעט מעט כנ"ל ונמצא שבחי' המדות שבכתר שנק' צומח סתם הוא למטה גם מבחי' המדות הכלולים בשכל הכלול בח"ס [שנק'66 צומח שבח"י עכ"פ וכערך ההפרש בין צומח סתם לגבי צומח שבח"י וד"ל. ועוד ודאי יש הפרש בין צומח שבח"י דבהמה כצמר הכבש לצומח] דחי שבמדבר, ומלבד ערך ההפרש צומח דשערות לגבי צומח של המדות והשכל שהצומח דשערות הוא מבחי' חיצוניות דחיצוניות הצמיחה דשכל ומדות וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל, כי בחי' החי דבהמה אין לו ערוך כלל לבחי' החי שבמדבר שהוא בבחי' החכ' כנ"ל ובפרט בבחי' חי שבכתר שהוא עיקר בחי' המדבר בכלל כנ"ל.

ולפי"ז מ"ש למעלה בבחי' א"א דשער רישי' כעמר נקא בבחי' צומח דשערות הוא בבחי' צומח שבחי שבכתר דהיינו מבחי' מותרי המוחין דא"א הנק' ח"ס הבא בבחי' צמיחה לחוץ ואמנם הוא צמיחה גשמי' שמקבלת מצמיחה רוחני' דהיינו בחי' צומח דשכל ומדות הכלולים בח"ס זה כו' כנ"ל. אך מה שהמשיל לעמר נק'

פד

שהוא צומח שבחי סתם הרי מורה על בחי' חי סתם שבחכ' דהיינו לא בבחי' המדות שהם כלולים בח"ס שהוא שכל הכלול בו שנק' מדות שבשכל אלא בבחי' המדות סתם שנק' צומח סתם שבכתר, וזה א"א לומר כלל משום דבחי' המדות סתם דא"א הן המלובשים בנאצלים אור אבא מלביש לחסד דא"א ובינה לגבורות דא"א כו' כידוע, אבל בחי' השערות די"ג ת"ד כמו מזל ונוצר וכה"ג הרי הוא למעלה מבחי' חו"ב67 דא"א כי הוא בא מבחי' מותרי ח"ס העצמיים, וכמ"ש68 במ"א בהפרש שבין אבא יונק ממזל הח' למה שאור69 אבא מלביש לחסד דא"א שהיניקה ממזל הוא למעלה הרבה וכמ"ש הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל שהוא יחוד מוחין דאו"א שמקבלים מן ב' מזלות דנוצר ונקה כנ"ל, וא"כ איך אפשר לומר שעמר נק' זה הוא נמשך מבחי' צומח סתם אלא בהכרח לומר שהוא בא מבחי' צומח שבחי דח"ס העצמי דהיינו מבחי' המדות שבשכל הכלול בח"ס וכמו מזל ונוצר חסד זהו מבחי' המדות הכלולים בשכל שכלול בח"ס זה כו' כנ"ל.

ולפי"ז י"ל למה נמשל עמר נקא בצמר החי סתם. אך הענין הוא דודאי זה אמת די"ג מדה"ר רחום וחנון ונוצר חסד וכה"ג הן מבחי' המדות שכלולים בבחי' צומח שבחי שבכתר כנ"ל אבל יש הפרש בין צומח די"ג ת"ד ששרשם רק בחסד דא"א לבחי' שער רישי' דא"א שנק' גלגלתא דא"א שמקבל מבחי' המדות חו"ג דע"י כידוע דחסד דע"י מאיר בגלגלתא דא"א וגבורה דע"י בבחי' מוחא סתימאה דא"א כו' וז"ש ושער רישי' כעמר נק' כו', ואמנם הפסוק מדבר בע"י עצמו וכמ"ש וע"י יתיב לבוש' כתלג חיור ושער רישי' כו' וקאי על בחי' ע"י דשער רישי' כעמר נק' ולפי"ז בחי' חו"ג דא"ק מאירי' בגלגלתא דע"י וז"ש דשער רישי' דע"י כעמר נק' להיות שרש קבלתו רק מבחי' צומח דחי סתם [שבא"ק70 ועד"ז עד רום המעלות גם בבחי' דצח"מ שבג"ר דא"ק כו' וד"ל, והיינו רק בבחי' צומח דחי סתם] שהוא בחי' המדות דחו"ג דע"י בלבד אבל ג"ר דע"י או ג"ר דא"ק הנ"ל גם בחי' צומח שבחי שבחו"ב דע"י הנ"ל בא"א הוא נעלה ומרומם מכל האצי' גם מבחי' י"ג מדה"ר שהרי שרש י"ג מדה"ר אינו71 נמצא בצומח שבחי שבא"א וגם הרי בחי' גלגלתא דא"א מקבל רק מבחי' חו"ג דע"י כנ"ל וזהו המתנשא72 מימות עולם פי' מבחי' ז"ת דע"י שמלובש בגלגלתא ומוחין סתימאה דא"א וע"כ נק' ע"י כידוע וכמ"ש73 בזוהר דרישי'

פה

דע"י מובדל ומרומם בלי התלבשות כלל להיות מקור לנאצלים ונחשב74 מסוף העולם הא"ס כידוע וד"ל.

ומעתה יש לתרץ הקושיא דלעיל במה שסותר פסוק דשער רישי' כעמר נק' למ"ש קווצותיו שחורות כו', ומה דמשני כאן בא"א כאן בז"א שהן ב' מיני מדות הנ"ל הוא גופא יש להבין למה זה לבן וזה שחור כו', אך הנה יש להקדים תחלה בשרש ענין המצות דהנה שורש התו"מ רק מבחי' רצון וחכמה דא"א שנק' גלגלתא ומוחא [ומשם75 הן תרי"ג ארחין שבז"א כו'] ששרשן רק מבחי' חו"ג דע"י כנ"ל אבל בחי' ג"ר דע"י למעלה משורש התו"מ ושם נאמר אם76 צדקת מה תתן לו כו', והטעם הוא כי שרש התו' מח"ע דאורייתא77 מח"ע נפקת והיינו מבחי' ח"ס דא"א ויורדת משם בבחי' נובלות שהוא בחי' צומח דחי שבכתר כנ"ל שהוא רק בבחי' המדות הכלולות בח"ס כמו מזל ונוצר חסד כו', ולזה אמרו דנובלות78 חכמה שלמעלה תורה כי הרי כל עיקר התורה הוא בבחי' המדות להבדיל בין טמא כו' רק שבחכמה79 אתברירו והוא רק בחי' הנובלות דח"ע שמתלבש במדות כנ"ל, וכמו"כ ענין המצות שהוא בחי' רצון עליון המורכב בח"ס כו', וגם בחי' שער רישי' כעמר נק' הנ"ל שרש הראשון של המצות הוא רק מבחי' חו"ג דע"י כנ"ל, אבל בחי' חב"ד דע"י למעלה מהיות מתלבשים בתו"מ וכמ"ש המתנשא מימות עולם כנ"ל וד"ל.

אך הנה יש בזה הפרש בין מ"ע למל"ת דהנה ידוע מארז"ל במצות עשה שהן רמ"ח מפני שזכרי80 עם ו"ה רמ"ח ושמי עם י"ה שס"ה ל"ת, הרי ל"ת שרשן בי"ה שהוא בחי' חו"ב עד רום המעלות כידוע, ומ"ע שרשן בו"ה שהוא בחי' המדות והמעשה בלבד, ולפי"ז הרי שרש המ"ע רק בבחי' המדות שבכל פרצוף כמו בבחי' המדות שבח"ס דא"א עד בחי' המדות דחו"ג דע"י שבגלגלתא ומוחא סתימאה כו' שזהו בחי' שער רישי' כעמר נק' כו' כנ"ל, וטעם הלבנת81 שער הוא לפי שהמ"ע שרשם בבחי' החסדים שהוא בחי' גילוי ירידת אא"ס מלמעלה למטה דוקא כמו כל ענין מ"ע שהוא רק בחי' המשכות אלקות למטה בציצית המשכות ל"ב נ"ח ובתפילין המשכות ד' מוחין ובצדקה המשכת בחי' חסד ובמצות ת"ת המשכות אא"ס בחכמה כו' וכה"ג בכל מ"ע, וגם במצות הקרבנות וכה"ג שהן בחי' העלאת מ"מ שורה בהן

פו

בחי' רצון העליון שרוצה בהעלאה זו כו', ואינו רוצה באופן אחר כמו תפילין וציצית פסולין וסוכה פסולה שא"א להיות בהן המשכות אלקות ה"ז רק בחי' גבורה שבחסד כו', וז"ש כעמר נק' כל שערה הוא בחי' המשכה מיוחדת לכל מ"ע כו', וכ"א לבן מצד בחי' החסד והן כל הלכות שבמ"ע שיש לה שערה מיוחדת כו' כמ"ש הליכות עולם לו כו' וד"ל.

אבל כ"ז בחי' צומח דמדות בלבד אבל שרש ל"ת בי"ה היינו בבחי' חו"ב82 דע"י שמתנשא מימות עולם המתלבשים בגלגלתא ומוחא סתימאה כו', והענין הוא כי שרש הל"ת ובפרט דקדוקי סופרים המחמירין ועושין סייגין וגדרים בהתרחקות יתירה כמו במאכלות אסורות כמו חלב ודם מלבד איסור הל"ת עצמה הן הנה למעלה מבחי' המדות שאינם רק בחי' החסדים כו' כנ"ל וה"ז ההעדר והמניעה בהרחקה יתירה בלתי התלבשות למטה בבחי' גילוי זה מורה על היות הדבר במעלה ומדריגה יתירה ע"כ לא יוכל לבוא למטה בהתלבשות והמשכות גילוי אלקות כמו מ"ע כו' וכמ"ש83 במ"א בענין לאו שקודם להן כו' והיינו בבחי' חו"ב דע"י שמתנשא מימות עולם שמתלבשים בתו"מ דמ"ע כי84 זהו הכלל שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לבוא למטה ביותר וכל שאינו גבוה כ"כ נעלה לא יוכל לבוא למטה מטה כ"כ, וראי' לדבר זה ממ"ש85 באוה"ח בטעם הענין מה שהארי' הוא חי' טמאה אע"פ שבמרכבה העליונה פני86 ארי' להימין ופני שור להשמאל כו' אך מפני ששרש פני הארי' גבוה יותר משרש פני השור כו' ע"כ בירידת אור שפע מהן למטה מטה יוכל להיות מבחי' פני ארי' להימין בחי' ירידות והתלבשות למטה מטה ביותר והוא שמתלבש גם בחיות הטמאות דסט"א משא"כ פני שור שאינו גבוה כ"כ כו' וכמ"ש למעלה באריכות, וכן יובן דרך זה עוד ממשל נפילת אבן מן הגובה שלפי ערך הגבוה כך ירידתה למטה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו שמי עם י"ה שס"ה ל"ת שהרי שרש ענין הל"ת עם דקדוקי סופרים הן בבחי' ההעדר והמניעה בלי התלבשות והמשכות למטה בדברים כשרים ומותרין כמו מ"ע בתפילין וציצית וסוכה וכה"ג, אלא רק ענינם בדברים האסורים כמו חלב ודם לא תאכלו וכל ל"ת שעיקר ענינה רק במניעת דברים האסורים שבחלק הס"א כו' הרי ירדו הל"ת למטה מטה ביותר מן המ"ע כמו ע"ד דוגמא הארי' שהוא חי' טמאה כו' א"כ ה"ז הוראה גמורה על היות שרש הל"ת במעלה ומדריגה יתירה ע"כ כשנפלה למטה יותר והוא בעניני דברים האסורים דנוגה כו' וד"ל.

פז

ואחכ"ז יובן התירוץ על הסתירה הנ"ל במ"ש כעמר נק' וכתיב קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כו' דמשני כאן בא"א וכאן בז"א כו', דהנה מראות שחורות מורה על תוקף הדין כמו עמר נק' הנ"ל שמורה תוקף החסד כו', והענין הוא דהל"ת עם כל פרטי דקדוקי סופרים המחמירין ביותר הן בבחי' תוקף הדין הקשה בבחי' אכזריות שמאל דוחה לדחות ולרחק כו' הנאה כל שהוא מדברים האסורים גם שמץ מנהו עד א' ממאתיים בערלה וס' בבשר וחלב וכה"ג בכל הרחקות וגדרים שעשו בשמירה יתירה כמו גזירות ח"י דבר למגדר מלתא כמו סחור סחור לכרמא כו', כ"ז הוא בחי' תוקף הדין שגזרה ח"ע דוקא עד"מ איש חכם ביותר יודע יותר השמירה הטובה מן דברים המזיקים לנפש כו' משאר החכמים כו' כך מבחי' תכלית ח"ע למעלה משם נמשך שרש הל"ת ודקדוקי סופרים בכמה פרטי המשכות מיוחדות והן בחי' שערות שחורות כעורב דוקא ע"ד הנ"ל בשערות דעמר נק' בבחי' החסדים הרי יש לכל שערה המשכה מיוחדת שהמה פרטי הלכות שבמ"ע כך יש פרטי הלכות במל"ת בריבוי דקדוקי סופרים במל"ת, וז"ש קוצותיו תלתלים כו' תילי87 תילים של הלכות לרחק ולא לקרב כו', אך הנה בחי' שערות שחורות כעורב הוא בחי' ז"א דוקא וכדמשני באד"ר כאן בע"י וא"א כאן בז"א כו'. והענין הוא כמבואר למעלה שיש ב' מיני מדות, מדות שבח"ס ומדות שלמטה מחכ' דאצי' שהוא בחי' ז"א דהנה ידוע באד"ר88 דתרי"ג ארחין הוא שמתפלגין בז"א דוקא כמ"ש כל ארחות ה' דוקא והיינו מפני שבמדות שלמטה מן החכמה שם יש התחלקות חו"ג דמ"ע ול"ת ומתפלגין לתרי"ג ארחין רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ושם נאמר שחורות כעורב על שס"ה ל"ת דוקא, לפי שהדקדוק עפ"י החכמה בהתרחקות יתירות אינו אלא במדות שנמשכים משכל הגלוי כי שם יוכל להיות תוקף הדין בהרחקות יתירות כו' אבל שרשם הוא בבחי' חו"ב דע"י שלמעלה משורש המ"ע דעמר נק' כו' כנ"ל בפי' שמי עם י"ה כו' וד"ל.

וזהו שחורה אני ונאוה יותר מבנות ירושלים דהנה ענין הנאוה הוא רק בהארת פנים אמנם יש ב' מדריגות בזה א' במראה הלובן כבנות ירושלים שהוא בבחי' רמ"ח מ"ע ששרשם בעמר נק' כנ"ל וז"ש יאר89 ה' פניו אליך כו' שהוא אסתכלותא דא"א בז"א שמקבל ש"ע נהורין כו', והב' הנאוה אשר במראה השחרות [שבל"א נק' שווארץ חענוודיק] שהוא החן אשר יש בשחרות דוקא כמ"ש ויחונך סתם והוא ע"י הל"ת דוקא ששם מקבל בחי' הארת פנים דא"א יותר מע"י מצות עשה בחסדים שהרי נאמר חכמת90 אדם תאיר פניו דקאי על בחי' א"א דחכ' שבו תאיר פניו והוא דוקא ע"י הארה ממקור החכמה דא"א כמו בחכ' אדם שלמטה

פח

שמצהיבין פניו מחמת שמצא שכל חדש מעצם כח המשכיל ע"י בחי' התענוג העצמי שירד בעצם המשכיל ואם לאו לא הי' בכח המשכיל להשכיל שכל חדש כו' וכמ"ש91 בע"ח דפנימי' אבא בחי' ח"ס הוא פנימי' ע"י בבחי' ג"ר שבו דוקא כו' וכמ"ש במ"א, ולפ"ז בחי' הארת פנים דא"א שע"י ל"ת ששרשם מגיע בחו"ב דע"י דוקא שלמעלה מחו"ג דע"י שמלובשים בגלגלתא ומוחא סתימאה דא"א כנ"ל יותר גבוה מהארת פנים דא"א שע"י מצות עשה כו' וד"ל, וזהו שחורה אני ע"י מל"ת ונאוה יותר מבנות ירושלים בהגלות נגלות בחי' חו"ב דע"י ששם שורה בחי' עצמי' אא"ס כו', וז"ש ודלת92 ראשך כארגמן כו' סומקא גו סומקא כו' שמקבלת מן שערות דז"א שהן שחורות כעורב כנ"ל והוא בחי' תושבע"פ93 מל' קרינן לה בבחי' דקדוקי סופרים דמל"ת דוקא וכמארז"ל94 ערבים עלי ד"ס דוקא יותר מיינה של תורה שהוא סוד ה' דגנוז במ"ע וכה"ג וכמ"ש95 ר"א ב"ע לר"ע כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות כו' הרי הפסיקו מללמוד רזין דאורייתא הגנוזין בכל פרטי מ"ע ללמוד הלכות נגעים ואהלות בהרחקות אשר בדיני הטומאה דס"א כו' מטעם הנ"ל וד"ל.

כאהלי קדר כיריעות שלמה, הנה אהלי קדר הוא משל לענין שחורה אני הנ"ל דכמו ששחרות דאהלי קדר הוא בא מתוקף זריחת השמש במדינות החמין כך שחורה אני לפי ששזפתני השמש כו' שהוא ע"י ל"ת ששרשן בתוקף הגבורה שהוא תוקף ההארה במדריגה עליונה יותר משרש מצות עשה וכמובן מכל הנ"ל בענין שחורות כעורב ששרשו למעלה מעמר נק' מטעם הנ"ל וכמו אהלי קדר שהן בחי' מקיפים כך בחי' הל"ת באים בבחי' מקיף בהעלם בלתי נודע טעם האיסור וההרחקה כו' משא"כ מ"ע הרי נודע סודן בבחי' המשכות כו' וד"ל.

כיריעות שלמה מלך96 שהשלום שלו (כנ"ל97 בביאור הא' והב'). דהנה כל בחי' עילה ועלול אין העילה רוצה לירד ולהשפיע כאשר עדיין צריך שפע לעצמו תחלה כמו איידי98 דטריד למבלע לא פליט, שכאשר המשפיע צריך לקבל לעצמו טוב לו יותר לקבל לעצמו מלהשפיע למקבל, וכמו הוי99 זנב לאריות כו',

פט

ומ"ש100 שהפרה רוצה להניק כו' היינו כאשר אין צריך לקבל שפע לעצמו, כי כבר שלם הוא בעצמו ולא עוד אלא שיש בו בחי' תוס' יותר מכפי הכלי שלו כענין אגברו101 חמרא אדרדקי כי היכא כו', כמשל חבית המלאה ביותר שאז ישפוך ממנה לחוץ, וכך כל נובלות שפע הוא מיתרון האור שבמשפיע דוקא וכמ"ש102 בע"ח שכל זיווג צריך שיומשך תחלה בחי' תוס' מוחין כו', וכמ"כ בנוק' בחי' המקבל יש בתולות שאינן ראויות לכלי קיבול ואין בהם תשוקה לקבל רק כאשר הגיע לפירקה בבחי' תוס' ג"כ והוא ענין הסימנים סימן התחתון והעליון כו' וכמ"ש והנה103 עתך עת דודים שערך צמח כו'. וזהו שהשלום שלו לחבר את המשפיע והמקבל בשביל היחוד שעוזר למשפיע להיות לו תוס' אור כדי שירצה לירד ולהשפיע למקבל, וכן עוזר למקבל שיהי' בה הכנת כלי הקיבול.

וזהו שחורה אני בבחי' הגבורות שעושי' לה בחי' בית קיבול להתייחד, ובזה נק' נאוה יותר מבנות ירושלים שהן עלמות שאינן ראויות ליחוד שהם בחי' אותיות הפשוטים (כמו ענין הנה104 העלמה הרה הנזכר במ"א). וזהו כאהלי קדר להיות בבחי' תוס' אור בתוקף גדול ואח"כ כיריעות שלמה בחי' המקיפים העליונים שמחברים המשפיע אל המקבל ונותנים בהם כח ליחוד וזיווג כו' כנ"ל וד"ל. וכמ"ש105 במ"א בענין החופה כו', וכמ"ש106 אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנו"ן כו', וכמ"ש107 בביאורים הראשונים כו' וד"ל.


1) שחורה אני: מאמר זה הוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ, ונדפס כאן ע"פ כמה כת"י מעתיקים. נוסח שני נדפס בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' סב [שם בכותרת: ”ליל ש"ק פ' וירא ביאור לתורה שחורה אני דשבת נחמו"]. ותוכן קצר של המאמר נמצא גם בלקו"ת שה"ש דף ח, ג ודף י, ג-ד. וראה ד"ה שחורה אני בלקו"ת שם ו, ג ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' רכג ואילך.

המאמר נדפס כאן ע"פ כמה כת"י מעתיקים, ובכת"י אחד הוא מופיע בתור ”ביאור שלישי" לד"ה שחורה אני ונאוה שנאמר בש"פ ואתחנן (שבת נחמו) תקע"א. וכ"ה בס' מאמרי אדה"ז כתובים שם. וראה גם סו"ס מאמרי אדה"ז תקע"א ע' שטז-שיז. אך תוכן המאמר הוא גם כענין בפ"ע.

מאמר זה הובא בדרמ"צ להצ"צ קע, א: ”ועוד מצאתי ראי' ממ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה פ' וירא תקע"ב" [בענין כלים דאצי' שהם בגבול ואעפ"כ הם אלקות]. ובאוה"ת בהעלותך ע' שמט ז"ל: ”ועמ"ש ע"פ שחורה אני ונאוה וויטעפסק תקע"ב עשי' ול"ת שערות לבנים חסד מ"ע ודז"א שחורות ל"ת".

2) בז' של פסח הוא זמן לידת הנשמות: ראה שער הכוונות להאריז"ל ענין סוכות דרוש ט (יום ט'). פע"ח שער הלולב (שכ"ט) סוף פ"ח. משנת חסידים מס' סוכה פי"ב. וראה גם לקו"ת צו טז, ב ואילך. סה"מ תקס"ב ח"ב ע' תח ואילך. תק"ע ע' פ. לעיל בסוף ביאור ד"ה ביום השמע"צ. שער האמונה לאדהאמ"צ פס"ב (צז, א) ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' שפז ואילך. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקצח (ושם ג"כ ע"פ שחורה אני ונאוה). וראה גם תניא אגה"ק ס"כ (קל, ב). לקוטי שיחות חל"ט ע' 408.

3) והוא מבחי' העיבור ז' חדשים משמע"צ: בכ"מ מהנ"ל הגירסא ”ו' חדשים", וראה בארוכה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם.

4) ויולדת לז' יולדת למקוטעין: ר"ה יא, א. ובכ"מ.

5) חסד דרועא ימינא: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

6) דין: בכת"י ב: גבורה.

7) אור החסד בכלי הגבורה: ראה זח"א פז, א ובמק"מ שם. וראה בס' מאמרי אדה"ז ענינים ע' סב, ד"ה ”להבין מ"ש בע"ח שער מטי ולא מטי דלפעמים יכול האור להחליף את הכלי". ובהמ"מ שם מצויין בארוכה. וראה ג"כ ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תשח. שער היחוד לאדהאמ"צ קלא, א. תו"ח שמות (הוצאת תשס"ג) ח"ב שפט, ב. ובמ"מ שם.

8) לאו מכל אינון מדות כלל: תקו"ז בהקדמה שם.

9) ע"ס בלי מה: ס' יצירה פ"א מ"ד.

10) המוגבלים: בכת"י ב: המגבילים.

11) אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו' וכמ"ש במ"א: ראה תו"ח שמות שפט, ב: וכמאמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו' כמ"ש בע"ח דמצד האורות יוכל להיות אור החסד בכלי הגבורה כו', מפני שהאורות מצד עצמם כלולים בעצמות אוא"ס, וזהו דמקשר לון ומייחד לון שאמר ב' דברים קשר ויחוד כו'. וראה שערי אורה עא, א. ועד"ז בכ"מ.

12) ונשמות נמשכים מפנימי' הכלים כידוע: ראה לקו"ת דברים כו, ג ואילך. שם דרושים ליוהכ"פ ע, ג. לקו"ת שה"ש שם ז, ג. ח, ג.

13) שהעובר ירך אמו הוא: יבמות עח, א. ובכ"מ.

14) שהולד במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת: נדה ל, ב.

15) שמלמדין אותו כל התורה: נדה שם.

16) פי' ירושלים יראה שלום: כ"ה בכת"י א. ובכת"י ב: יראה שלם. וכ"ה בב"ר פנ"ו, י, ובתענית טז, א בתוד"ה הר: יראה שלם. וכ"ה בשאר מקומות בדא"ח (וכ"ה גם בנו"א של המאמר שלפנינו, בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' סד. וכ"ה בד"ה שחורה בלקו"ת שה"ש ו, ג. ז, ב. ובמאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' רלב). אולם כהגירסא ”יראה שלום" נמצא בילקו"ש תהלים רמז תתיד. ובלקו"ת פ' ראה לא, ג ז"ל: בירושלים יראה שלם אך עוד יש לפרש פי' שלם ג"כ לשון שלום וכמ"ש בת"י ע"פ שובי שובי השולמית דהיינו ירושלים וכן פי' הראב"ע והרד"ק בשרשים סוף שרש שלם דהשולמית היינו בירושלים הנק' שלם והרי במדרש שה"ש פירשו השולמית לשון שלום, וגם בלא"ה ענין שלימות שייך לענין שלום כמו שפרש"י פ' וישלח בפסוק שלמים הם אתנו בשלום ובלב שלם ובפ' ויקרא בפסוק ואם זבח שלמים פרש"י שמטילין שלום בעולם ובזח"ג ויקרא (די"ב ע"ב) פירשו לשון שלימות ולשון שלום וע' בזח"א קע"ב סע"ב ע"פ ויהי בשלם סוכו. ע"כ.

17) נק' כלה מלשון כלתה נפשי: תהלים פד, ג. ראה גם תו"א שמות (בהוספות) קו, א. לקו"ת במדבר ח, ב. שה"ש א, א. ובכ"מ.

18) מתי אבוא ואראה: תהלים מב, ג.

19) צמאה לך נפשי: ע"פ תהלים שם. ותהלים סג, ב.

20) וביום חתונתו כו' שהקב"ה נק' חתן וכנ"י נק' כלה: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב. וראה גם לקו"ת ברכה צג, סע"ד ואילך.

21) שנק' בתולות: ראה לקו"ת שה"ש ו, ג: ”ונקראו בנות ירושלים בבחי' בתולות אחרי' רעותי' מובאות לך" (ראה להלן בסמוך). וראה גם תו"א ויחי מט, ב. לקו"ת שה"ש שם ח, ד. מג, א. ובכ"מ. וראה גם עמוס ה, ב. איכה ב, יג.

22) נק' ג"כ עלמות: שה"ש ו, ח.

23) בתולות אחרי': תהלים מה, טו.

24) שנחלקו במתיבתא אם בהרת: ב"מ פו, א.

25) כידוע שיש תורה דבריאה: לקו"ת להאריז"ל ר"פ בראשית. וראה סה"מ תרצ"ו ע' 10. סה"מ ה'ש"ת ע' 68. וש"נ.

26) ותורה דיצי': בכת"י ב: ותורה דאצי'.

27) בבחי' הרוחני' דנגעים הגשמי כמ"ש במ"א: לקו"ת תזריע כב, סע"ב ואילך. וראה בהמ"מ שם.

28) כי בועליך עושיך כו' ואין האשה כורתת ברית: ישעי' נד, ה. סנהדרין כב, ב.

29) דנר הוי' נשמת אדם: משלי כ, כז.

30) לפתח חטאת רובץ: בראשית ד, ז.

31) אמרו רז"ל דהיצה"ר מתלבש מיד: ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה. זח"א קעט, ב. ובכ"מ.

32) ג' שותפים: נדה, לא, א. ובכ"מ.

33) מי יתנני כירחי קדם: איוב כט, ב.

34) בחטא יחמתני אמי: תהלים נא, ז.

35) רשע מכתיר את הצדיק: חבקוק א, ד.

36) והיצ"ט אינו בא עדיין עד היותו בן י"ג שנה כידוע: ראה גם שו"ע אדה"ז או"ח מהדו"ק ס"ד ס"ב, ובמ"מ שם.

37) דבעולם הבריאה . . רובו טוב ומיעוטו רע: ראה ע"ח שער ק"נ (שמ"ט) פ"ו. וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתלג. ח"ד ע' א'תצג.

38) נשמה בבריאה ורוח ביצי' כו': ראה ת"ז תכ"ב (סח, ב).

39) כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו: סוכה נב, א. וראה עוד על מארז"ל זה בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פה. ובמ"מ שם. וראה להלן ד"ה בנימין זאב יטרף.

40) לבושי' כתלג חור: דניאל ז, ט.

41) קוצותיו תלתלים: שה"ש ה, יא.

42) ומשני באד"ר: זח"ג קלב, א.

43) ובמ"א אמרו דאור אבא יונק ממזל הח' ונוצר: ראה זח"ג רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה. שער א"א (שי"ג) פ"ט. שער או"א (שי"ד) פ"ג. פ"ח. ועוד.

44) לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

45) וכמ"ש בזוהר דאית חסד ואית חסד: זח"א ריט, א. זח"ג כא, א. קלג, ב. קמ, ב.

46) הכל תלוי במזל אפי' ס"ת שבהיכל: ראה זח"א קלד, א. וראה לקו"ת תצא לז, ב. ובמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' קכז.

47) דאא"ס: כ"ה בכת"י המעתיק, ואוצ"ל: דאו"א.

48) אבן מאסו הבונים א' ב"ן: תהלים קיח, כב. וראה גם תו"א משפטים עז, ג. לקו"ת ברכה צט, ד. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שנט. במדבר ח"א ע' קסא. דברים ח"ב ע' תרכט. ח"ג ע' תשצב. שערי אורה נא, ב. ובכ"מ.

49) א' ב"ן כו': ראה תניא שעהיחוה"א פ"ז (פד, ב) ובליקוט פירושים ומ"מ (חיטריק) שם. ובמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר שם, ודברים ח"ב ע' תמא.

50) ה' אבנים בונות ק"ך בתים: ס' יצירה פ"ד מי"ב.

51) כי האדם עץ השדה: שופטים כ, יט.

52) לפי שכלו יהולל איש כמ"ש במ"א: משלי יב, ח. וראה תניא אגה"ק סט"ו (קכג, א). תו"א ויגש מד, ב. בשלח סו, א. לקו"ת במדבר יז, ב. פינחס עז, ב. ובכ"מ.

54) ימותו לא בחכ': איוב ד, כא.

55) ובינה נק' אלקים חיים כו' כידוע: ראה זח"ב סח, ב ובהגהות מהרח"ו ואור החמה שם. ע"ח שער הצלם (שכ"ו) פ"ג. לקו"ת להאריז"ל עה"פ ירמי' י, י. סידור האריז"ל בברכת יוצר. ובכ"מ.

56) חי חי הוא יודוך: ישעי' לח, יט. וראה שערי אורה ס, ב. עב, א. שערי תשובה מג, א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתט (וש"נ). המשך תער"ב ח"ג ע' א'תמו.

53) כמ"ש והחכ' תחי': קהלת ז, יב. [בפסוק: החכמה, בלי וא"ו, אך כן הובא במקומות רבים במדרשים ובספרי ראשונים, ראה: תנחומא ויקהל ז. תקו"ז בהקדמה (טו, ב). רבינו בחיי בראשית ט, ז. תניא אגה"ק סי"ז (קכה, ב). ובכ"מ].

57) כמ"ש בזוהר בפי' ובניהו בן איש חי: שמואל ב כג, כ. זח"א ו, א. קסד, א. רז, ב.

58) דמקיף דל"מ דצלם: ראה בלקו"ת תצא לו, ג ואילך: למ"ד מ"ם מקיפים וצ' הוא אור פנימי כו'. ע"ש בארוכה (ומציין שם לע"ח ולמבו"ש).

59) כמ"ש במ"א בענין הריני כבן ע' שנה: ע"פ ברכות יב, ב. כח, א. ראה גם תו"א בהוספות קכד, א. תו"ח לך לך צ, ב. פיה"מ לאדהאמ"צ מו, ד. סז, ד. ובכ"מ. וראה לקוטי הש"ס להאריז"ל מס' ברכות.

60) והוא בחי' מט"ט ב' טתין גימטריא ח"י: ראה גם תו"א יתרו עב, א. מאמרי אדה"ז תקס"ט ע' קפ. אוה"ת בראשית כרך ג' תפג, ב. המשך תער"ב ח"ג שם ע' א'תמו (בשם זוהר הרקיע).

61) ומט"ט דיצי' בלא יו"ד: ראה ס' שערי ג"ע שער האותיות אות א' (פתח ו' דרך ד' — לה, ב). ביאוה"ז וישב כג, ד. ובכ"מ.

62) אנוש כחציר ימיו: תהלים קג, טו. וראה זח"ג ריז, ב (דכתוב זה קאי על מט"ט). וראה לקו"ת שה"ש כה, א. ובכ"מ.

63) נער הייתי גם זקנתי כו' שרו של עולם אמרו: תהלים לז, כה. יבמות טז, ב ותוס' שם. וראה גם שער היחוד קמה, ב. שערי אורה טו, ב. שערי תשובה כט, ב. וע"ש בהמ"מ.

64) מי איכא זקנה: יבמות שם: נער הייתי גם זקנתי מאן אמרי' אילימא קוב"ה מי איכא זקנה קמי' כו'.

65) שכלול בבחי' ו"ק בחי': בכת"י ב: שכלול בכתר נק' בחי'.

66) שנק' צומח . . כצמר הכבש לצומח: שורות אלו ניתוספו מכת"י ב.

67) חו"ב דא"א: בכת"י ב: המדות דחו"ג דא"א.

68) וכמ"ש במ"א בהפרש שבין אבא יונק . . למה שאור אבא מלביש: ראה סידור עם דא"ח רצה, ג. ס' מאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' רסג. מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' קכז ואילך. ח"ב ע' תקסח. לקו"ת אמור לט, ד. ביאוה"ז נשא פט, ב. שער היחוד לאדאהמ"צ קכז, א ואילך. תו"ח שמות (הוצאת תשס"ג) ח"א פט, ב (ובהוצאה הקודמת קכו, א) קלא, א (קסה, א). ר, א (רפו, ב). ועוד.

69) שאור אבא מלביש לחסד דא"א: ראה ע"ח שער או"א (שי"ד) פ"א. ובכ"מ.

70) שבא"ק ועד"ז . . צומח דחי סתם: שורות אלו ניתוספו מכת"י ב.

71) אינו נמצא: בכת"י ב: אינו אלא.

72) המתנשא מימות עולם: נוסח ברכות ק"ש.

73) וכמ"ש בזוהר דרישי' דע"י: ראה זח"ג רפח, א.

74) ונחשב מסוף העולם הא"ס כידוע: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. סה"מ תקס"ב ח"א ע' יז (בשם עמה"מ). ובכ"מ. וראה מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' ד (ובהמ"מ שם).

75) ומשם הן תרי"ג ארחין שבז"א: ראה לקמן ע' פז. וש"נ.

76) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

77) דאורייתא מח"ע נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

78) דנובלות חכמה שלמעלה תורה: ב"ר פי"ז, ה.

79) שבחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ובכ"מ.

80) שזכרי עם ו"ה רמ"ח: תקו"ז בהקדמה ד, ב. ה, א. וראה לקו"ת פקודי ג, ב ואילך. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תיב וע' תריח.

81) הלבנת שער: בכת"י ב: הלבנונית.

82) חו"ב דע"י: בכת"י ב: חו"ג דע"י.

83) וכמ"ש במ"א בענין לאו שקודם להן: ראה לקו"ת פקודי שם ה, ד. ו, ד. וראה גם תו"א ויחי נב, ד. בשלח סב, א.

84) כי זהו הכלל שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לבוא למטה: ראה בארוכה (וגם בהמשלים ע"ז שנת' לקמן) שערי אורה לאדהאמ"צ נח, א ואילך. סה, א ואילך. וראה תו"ח בראשית כה, א, ובהמ"מ שם.

85) ממ"ש באוה"ח בטעם הענין מה שהארי' הוא חי' טמאה: בפ' אחרי יז, ד (ד"ה ונראה). וראה גם תו"א וישלח כה, ג. לקו"ת שה"ש שם ט, ד.

86) פני ארי' להימין: ע"פ יחזקאל א, י.

87) תילי תילים של הלכות: עירובין כא, ב. ובכ"מ.

88) באד"ר דתרי"ג ארחין . . כל ארחות ה': זח"ג קכט, א. קלו, א. תהלים כה, י.

89) יאר ה' פניו אליך . . אסתכלותא דא"א בז"א שמקבל ש"ע נהורין: נשא ו, כה. ראה זח"ג קכח, ב. קלו, ב. וראה בס' פלח הרמון להר"ה מפאריטש ע' שסב.

90) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

91) וכמ"ש בע"ח דפנימי' אבא . . הוא פנימי' ע"י: פע"ח שער הק"ש פט"ו. וראה לקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ.

92) ודלת ראשך כארגמן סומקא גו סומקא: שה"ש ז, ו. ראה זח"ג קמא, ב. רצו, א.

93) תושבע"פ מל' קרינן לה: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

94) וכמארז"ל ערבים עלי ד"ס: ע"ז לה, א ופירש"י שם.

95) וכמ"ש ר"א ב"ע לר"ע כלך מדברותיך: חגיגה יד, א.

96) מלך שהשלום שלו: שמו"ר פנ"ב, ה. ובכ"מ.

97) כנ"ל בביאור הא' והב': ביאור הא' על ד"ה שחורה, נדפס בלקו"ת שה"ש ז, ב. ובס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' עג. ביאור הב' נדפס בלקו"ת שם ז, ד. ובס' מאמרי אדה"ז שם ע' נד. וראה בהנסמן עוד בסה"מ תקע"א ע' שיז. וראה במ"מ לעיל בתחילת המאמר.

98) איידי דטריד למיבלע לא פליט: ע"פ חולין קח, ב ופירש"י שם. וראה שם ח, ב.

99) הוי זנב לאריות: אבות פ"ד מט"ו.

100) ומ"ש שהפרה רוצה להניק: פסחים קיב, א.

101) אגברו חמרא אדרדקי: סנהדרין לח, א: אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא.

102) וכמ"ש בע"ח שכל זיווג . . תוס' מוחין: ראה ע"ח שער הזיווגים פ"א. ובכ"מ.

103) והנה עתך עת דודים שערך צמח: יחזקאל טז, ז-ח.

104) הנה העלמה הרה כו' הנזכר במ"א: ישעי' ז, יד. סה"מ תקס"ה ח"א ע' שעט. וראה פיה"מ לאדהאמ"צ צב, ד: וכמ"ש במ"א בענין שאל לך אות כו' העמק שאלה שהוא עוצם הירידה בדרכי הטבע או הגבה למעלה מן הטבע כו' והשיב לא אשאל ולא אנסה כו', על כן אמר לו הנה העלמה הרה כו' שהן אותיות הטבע דאלקים בלתי מקבלים שפע מעלמא דדכורא כלל והן עצמן יהיו היפך הטבע כו'. וראה גם פיה"מ שם לא, ב.

105) וכמ"ש במ"א בענין החופה כו': ראה לקו"ת שה"ש מז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' תצח. תקצא. ובכ"מ.

106) וכמ"ש אפריון עשה לו המלך שלמה: שה"ש ג, ט.

107) וכמ"ש בביאורים הראשונים: נסמן לעיל בסמוך.