בשם הה"ק ר' מענדיל

יא

יום ב' י"ב תשרי תקע"ב

בשם1 הה"ק ר' מענדיל2 בארער נ"ע. שהי' נוהג א"ע שלא הי' אומר ד"ת כ"א במקום שנותנים לו נדבה, וסמך הדבר ע"פ שלח3 תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, פי' תורה ומצות נק' בנים, ובחי' אם הוא בחי' הסיבה ע"י מה שהתומ"צ באים ונמשכים, ובזמן שבהמ"ק הי' קיים היתה הסיבה מלמעלה כמו בנביאים שה' ית' ציוה אותם מלמעלה כמו הלוך4 וקראת כו' וכיוצא, מפני שבחי' אם העליונה לא היתה בבחי' גלות וממנה הוא שנמשך להיות בחי' בנים, אבל משחרב בהמ"ק ואזי סוכת דוד הנופלת מטה מטה ונתלבשה בגשמיות, לכן גם הסיבה לתורה ומצות הוא בבחי' סיבות גשמיי' שהמוכיח והדורש צריך לפרנסה ומוכרח להיות מקבל מההמון ועי"ז צריך להיות מוכיח ודורש להם, והיינו מפני שבחי' אם שהיא הסיבה להבנים ירדה מטה מטה וד"ל. ומ"מ כתיב שלח תשלח את האם כו' שלא יעשה עיקר ח"ו מן הסיבה שהוא לקיחת הממון וצ"ל שלח תשלח כו', כי באמת אין זה תכלית הכוונה רק שהכוונה שעי"ז יכול להיות אח"כ ואת

יב

הבנים תקח לך שהוא בחי' התורה ומצות שיוכיח וילמד להעם וד"ל (אבל בלא סיבה אין ראוי מעצמו להגיד לעם ולהוכיחם מכמה טעמים שיש בדבר חדא דכתיב התקוששו5 וקושו קשוט עצמך כו' ועוד והוא העיקר שאין מהצורך להתחיל מלחמה עם הס"מ שהרי להוציא6 יקר מזולל, היינו להוציאם מבחי' שכנגדו הנק' זולל, זהו ענין מלחמה ויש חשש בדבר. כ"א כשהוי' ית' ציוה להנביאים ואמר להם הלוך וקראת כו'. וגם עתה כשיש סיבה בדבר שע"י אותו סיבה צריך הוא להגיד להם (ולכן הר' מענדיל נ"ע הנ"ל אתרחיש נסע בעיר א' שלא הי' להם מה ליתן לו רק שהעבירו סחורה עניש שהי' מוליך בלא מכס אזי דרש להם שם הגם שהדרוש שלו הוא ענינים שעומדים ברומו של עולם) כי אז יודע שבמקום זה ראוי לו להוציא ההבל והאותיות הקדושים, ואפשר ששם יש מי שיתפעל מזה ואז יש צורך בזה וד"ל.

(שרש7 הענין אפשר כי הבנים הם זו"נ שהוא בחי' תורה שהיא בחי' ז"א ומצות שהם מל' מצות8 המלך ובינה9 היא אם הבנים, וזהו שעל ידה נמשכו הבנים, אבל באמת המשכה זו היא רק דרך מעביר, כי שרש המדות למעלה מהשכל רק שנמשכים דרך השכל, וכידוע שהשכל אינו אלא כמו מראה מקום להמדות כו', ולכן בזמן שבהמ"ק קיים שאז הי' הנבואה שנמשכת מבינה ומשם התעוררות לתורה ומצות, אבל אחר החורבן שהשכינה בגלות בע' שרים ובחי' אימא מלובשת בגשמיות, וע"כ התעוררות לתורה ומצות צ"ל ג"כ ע"י סיבות גשמיים כו', ומ"מ שלח תשלח את האם כו', כי הרי האם אינה רק פעולה שע"י נמשכו המדות שהם הבנים בדרך מעביר לבד, אבל שרשם נעלה יותר כו' וד"ל, על כן את הבנים תקח לך).


1) בשם הה"ק: נדפס בס' דרמ"צ קצו, ב [ובהוצאות הקודמות בדף קיב, ב] בכותרת ”יום ב' י"ב תשרי תקע"ב". [ונדפס שם ע"י המו"ל מתוך דף של ”כי"ק ביכל תקע"א תקע"ב", שהם הנחות של כ"ק אדמו"ר הצ"צ ממאמרי אדה"ז תקע"א-תקע"ב]. נוסחאות אחרות של תוכן המאמר בשינויים נדפסו בס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' קטז וע' קמט.

בע' קטז שם מתחיל: אחרי ה' תלכו כו', דהנה כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, ואמרו בשם המהר"מ (בארי') שכל העולמות הם מעורבים טוב ורע ואנחנו עמו בני ישראל מחוייבים לברר כו'.

ובע' קמט שם מתחיל בפסוק: אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. ובתוך המאמר שם: הלוך וקראת כו' כי בלא ציווי אין לו להתעורר מעצמו ולומר כו' והנה ידוע אע"פ שפסקה הנבואה נשאר עדיין רוה"ק וידיעת העתידות בצדיקים המופלגים בכל דור ודור כו' והענפים כו' בחי' ראשי אלפי ישראל שבכל דור המלמדים בתורה ברבים כו' המלמדים ליראה את ה' כו' והם המוכיחים כו', ואנו רואים שהת"ח הן כפופים לע"ה והם נצרכים לבריות בפרנסה ומזונות עד שהם נשכרים בעבודתם בקודש עבור קבלת פרס השכירות הקצובה וא"כ מההכרח להם להשפיע להם שפע אלקי' בתורה ויראה מבלתי ציווי כו', והטעם לזה ע"פ הנ"ל שבזמה"ג התלבשות כל שפע אלקי' הוא בלבושים זרים מאד בסיבה טבעית כו', וזהו שהיו גדולי הצדיקים נזהרים מאד מלהשפיע תורה ויראה כ"א כשיקרה סיבה טבעית כמו הרר"מ נ"ע לא הי' דורש כ"א בעיר שנתנו לו נדבה אף מעט מזעיר כו'. ע"כ. במאמר זה הוא באריכות יותר מבמאמר שלפנינו, אך לא נזכר שם ע"פ שלח תשלח את האם. [ואפשר מאמר זה איננו הנחה אחרת, כ"א אותו תוכן שנאמר ע"י כ"ק אדה"ז בזמן שונה].

2) ר' מענדיל בארער נ"ע: ב”ציונים והערות" מכ"ק רבינו שבסו"ס דרמ"צ, מציין: מגדולי תלמידיו של הבעש"ט נ"ע, רב ומגיד בעיר באר, הבעש"ט כותב אליו: להרב הקדוש מופת הדור איש אלקים וכו' מוהר"ר מנחם מענדיל נ"י מבאר. במכתב אחר: אל כבוד הרב המגיד הקדוש איש חי רב פעלים בו"ק וכו' מו"ה מנדיל נ"י מ"מ דק"ק באר. ראה התמים חוברת שני' ע' לא. ח"ד ע' יב. ח"ה ע' כ, כב, כד.

3) שלח תשלח את האם: ראה כב, ז.

4) הלוך וקראת: ירמי' ב, ב. ועוד.

5) התקוששו וקושו קשוט עצמך: צפני' ב, א. ב"מ קז, ב. וש"נ.

6) להוציא יקר מזולל: ע"פ ירמי' טו, יט. וראה ב"מ פה, א.

7) שרש הענין: מכאן ואילך, כפי הנראה הוא הגהת והוספת כ"ק אדמו"ר הצ"צ.

8) מצות המלך: ראה תו"א מקץ לד, א. ויקהל פז, ב. לקו"ת ויקרא ב, א. ובכ"מ. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' יא. סה"מ ה'ש"ת ע' 48.

9) ובינה היא אם הבנים: ראה זח"א ריט, א. ובכ"מ.