נוסח אחר: ורחל היתה יפ"ת

קב

ורחל1 היתה יפ"ת ויפ"מ2 וכן ברבקה כתיב והנערה3 טובת מראה כו', ובשרה נאמר ג"כ יפ"מ כו', ולכאורה אין לזה טעם כלל כי מה זאת מעלה יתירה ברוחני' כו', ועוד שהרי שלמה המע"ה אמר להיפוך להשפיל מעלת החן והיופי כמ"ש שקר החן4 והבל היופי וכתיב נזם5 זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם כו'. אך הנה יש להקדים במ"ש יעקב אעבדך6 שבע שנים ברחל בתך ולמה לא בלאה, ולמה ז' שנים כי אולי אם הי' מתחייב א"ע בב' וג' שנים הי' לבן מתרצה בכך ולמה מעצמו קיבל ע"ע ז' שנים כו'. אמנם הנה ידוע בשרש בחי' יעקב ולאה ורחל למעלה שיעקב7 פי' יו"ד עקב בחי' הארת סוף מדריגת השכל במדות אשר בחכ'8 אתברירו כו', והנה בחי' רחל9 הוא בחי' עלמא דאתגלייא עולם הדיבור10 כידוע ע"כ אהב יעקב להשפיע לרחל לבא בבחי' הגילוי, והוא בחי' ז' שנים עילאין שהי' עובד ללבן העליון בעבור רחל נגד ז' מדות כו' ע"ד שנאמר שש11 שנים תזרע שדך כו' כי אין12 נותנין לאדם פרנסה רק בשביל אשתו, אבל בשביל לאה לא רצה לעבוד כלל כי לא הכיר יעקב ולא השיג במעלת ומדריגת נשמת לאה להיותה למעלה הימנו במדריגה וכל דבר המופלא ונעלם מן ההשגה אין לו אהבה ותשוקה אלי', אדרבה יוכל להיות שיפול שנאה בלבבו על אותו הדבר, וז"ש כי13 שנואה לאה כי לאה היא בחי' עלמא דאתכסייא בהעלם ע"כ היא שנואה, עד"מ אדם שמשיג איזו שכל בלימודו מתענג בו ובאהבתה14 ישגה תמיד, אבל כשאינו משיגו שכלו קץ בו עד ששנאוי הדבר היפך העונג כו' וד"ל.

ושרש הדברים הוא כי לאה15 הוא בחי' עולם המח' כידוע שהוא תענוג תמידי שאינו תענוג אלא צער, וע"כ נק' לאה16 ל' נלאה כמו ונלאו17 לשתות מים כו', ולאה בה"א בחי' נוק' הרי ענין הנלאה הוא בבחי' מקבל ולא בבחי'

קג

משפיע דהיינו שהמקבל נלאה לקבל מפני בחי' תמידות הקבלה ע"כ נלאה לקבל התענוג תמידי שבשפע, עד"מ תלמיד המקבל מרבו שכל נפלא אעפ"י שמתענג בו מאד כמו ר"ע18 שזלגו עיניו דמעות כו' וכה"ג, מ"מ אין זה רק כאשר מקבל לפרקי' כמו קביעת עת בוקר וערב וכה"ג, אבל כאשר משפיע לו תמיד מן הבוקר ועד הערב ועד בכלל בלי הפסק כלל וכלל אז נהפך התענוג לצער גדול כי נלאה המקבל מאוד לקבל התענוג הזה להיותו תמידי בלי הפסק, ע"כ תענוג19 תמידי אינו תענוג בין במשפיע בין במקבל, כי גם שיותר20 שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה כו' מכ"מ לא שמתענג המשפיע כששופע בתמידות רק דוקא כשמשפיע לפרקי' רחוקי' יותר כו', אך מ"מ אין המשפיע נלאה בהשפעתו אלא המקבל הוא שנלאה לקבל בתמידות (ומ"ש שלש21 הנה לא תשבענה ארץ22 לא שבעה מים דמלבד שלא נלאה הארץ לקבל אלא שלא תשבע מים של המשפיע וכן מ"ש כל23 הנחלים הולכים אל הים כו' והים איננו מלא כו', כל זה מדבר לעתיד דוקא דכתי' א"ח24 עט"ב נקבה25 תסובב גבר כו'). ויובן דבר זה בבחי' המחשבות שבאדם, דהנה אנו רואים שמח' משוטטת תמיד באדם בלי הפסק כלל וכלל אפי' רגע חדא שהרי כל שעה ורגע המח' תחשוב בכל הדברים שעולה על השכל והלב וכל מה שעיניו רואות ואזניו שומעות כו' הכל מהרהר במח' ואין לה מנוחה אפי' רגע וא"א שיהי' האדם פנוי אפי' רגע מלחשוב מאומה, וגם בשעת השינה ששכלו ומדותיו ועיניו ואזניו סתומים ונאלמים כו' מ"מ אין המח' פנוי' כלל שהרי החלומות26 הן מעין הרהורא דלבא שביום, וידוע שכל דמיונות וחלומות27 שבשינה הכל הוא מבחי' אותיות המח' רק שהוא מבחי' האחרונה שבמח' שנק' כח המדמה שבמח' כו', וע"כ נק' המח' בשם לאה ל' נלאה לפי שהמח' היא תמיד בבחי' מקבל מהשכל בלי הפסק כלל, וגם שיש תענוג בכל הדברים העולים ומתקבלים במח' מ"מ נלאה המח' לקבל מפני תמידות הקבלה כמשל הנ"ל בתלמיד היושב לפני רבו כו', והעיקר מפני שהוא תענוג תמידי שנלאה המקבל לקבל תענוג תמידי כו' וד"ל.

ובכ"ז יובן למעלה בבחי' מח' העליונה שבאצי' שנק' לאה למעלה שהן בחי' אותיות מחשבותיו ית', גם שנאמר כי28 לא מחשבותי מחשבותיכם כו' שכל

קד

בחי' אורות עליונים דא"א וע"י וחו"ב כו' הכל עולין במח' בבחי' משפיע והמח' בחי' מקבל בתמידות, ע"כ נק' לאה ל' נלאה שנלאה לקבל תענוג תמידי, כיחוד עליון דאו"א29 דזיווגייהו תדיר בלי הפסק כלל דלא30 מתפרשין לעלמין כידוע שחו"ב הוא שפע האור מאין ליש בתמידות דוקא ע"כ גם המח' שבה מזדווגין (כנראה בחו"ש שא"א להביא שכל מן ההעלם לגילוי השגה דבינה מאין ליש רק במח' דוקא שבה נתפסת ההשגה של המושכל כו') נלאה מפני תמידות הקבלה כנ"ל וד"ל.

והנה מעתה יש להבין למה לא הכיר וידע יעקב במעלת ומדריגת בחי' לאה מאחר שהמח' היא בחי' מקבל בגילוי אותיות כפי' הנ"ל ולמה לא אמר אעבדך בלאה ז' שנים כמו שאמר ברחל. אך הנה ב' מדריגות יש בבחי' לאה, הא' למעלה מבחי' יעקב אשר ע"כ לא הכיר והשיג בה כלל, והב' למטה מבחי' יעקב אשר נעשית לאה בחי' מקבל מיעקב כשנשא אותה ודוקא לאה31 ילדה ששה בנים כו'. כי הנה לפעמים אמר בע"ח32 דלאה היא רק בחי' אחוריים דאימא והוא ענין קשר של תש"ר בד' כו', ולפעמים משמע דלאה33 היא בחי' בינה אם35 הבנים34 ממש כו', להיות ידוע דבינה היא מקור המדות ממש כנראה בחוש שהתינוק ששכלו קטן מדותיו קטנים וכששכלו גדול מדותיו גדולים, ולכאורה אין שייכות למדות עם השכל עד שגידולם תלוי זה בזה, אך מ"מ גידול המדות תלוי בגידול השכל מפני שמקור חוצבם הוא מן השכל דוקא, ואמנם ודאי שאין השכל הבא בהתפעלות המדות משיג לעצם השכל דבינה שמשם מקור חוצבם כמו שכל עלול לא ישיג עילתו כו', ואעפ"י שהשגה דבינה מובדל מן המדות מ"מ בבחי' העלם מאיר למדות והוא הנק' עלמא דאתכסי', וע"ז אמר דלאה היא בחי' בינה אם הבנים ונק' ג"כ מח', אבל היא גם בהיותה בחי' היותר אחרונה שבחכ' שנק' מחשבת שכל מ"מ למעלה היא מבחי' המדות ואין למדות השגה בעצם מהותה כו', וזהו בחי' יעקב שהן בחי' המדות לא הכיר והשיג במעלת נשמת לאה כלל להיותה למעלה הימנו כנ"ל. אבל המדריגה הב' דלאה הוא בחי' אחוריים וחיצוני' דבינה דלמטה מבחי' יעקב, דהיינו כאשר יורדת המח' מלהיות לבוש לחכ' כו' למטה מטה להיות לבוש וכלי בית קיבול למדות שבלב, כמו עד"מ המהרהר במח' מה שלבו חפץ שכל פרט מן המדות שבלב מאירים ומשפיעים במח' ואותיות המח' מגבילים ומקבלים אותם, כידוע שכמו שהמח' בחי' בית קיבול ולבוש לחו"ב כנ"ל

קה

כך נעשי' בחי' לבוש למדות, והוא ענין לאה שמקבלת מיעקב לאחר שנשא אותה כו' שהן בבחי' דכר ונוק' כידוע וד"ל.

אך מעתה יש להבין מ"ש כי שנואה לאה אחר שנשא אותה מאחר שהוא בחי' גילוי המח' שמקבל מן המדות שאז אינה בהעלם כו'. אמנם הענין הוא דעיקר הטעם בשנאת לאה להיות שהוא בבחי' תענוג תמידי שנפסק בה האהבה ונהפך מתענוג לצער גם במשפיע, כנראה בחוש שכל תענוג תמידי באיזה דבר מה לבסוף יהפך מאהבה לשנאה כמו הוקר36 רגלך מבית רעיך פן תשבענו והקאותו כו' וכה"ג, ומבואר למעלה בפי' לאה ל' נלאה כו' וזהו בין בהיות המח' בחי' מקבל מעצם החו"ב דזיוגייהו תדיר כו' בין בהיותה בחי' מקבל מן המדות דיעקב הרי היא משוטטת בכל רגע כו', וזהו דזיווג יעקב ולאה בחול (וגם בזמן הגלות שנק' שינה אין המח' דבחי' לאה פנימית*36 כמ"ש אני37 ישינה ולבי ער קול דודי דופק כו'). וזהו וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה להוליד ששה38 בנים שהן ששה מדות חג"ת כו', כי עיקר תולדות המדות הוא מן המח' דוקא שהרי כאשר לא יחשוב אדם בדבר מה הרי לא יתפעל ממנו כלל אם באהבה או ביראה ופחד כמ"ש במ"א. וז"ש ששם39 עלו שבטים שבטי י"ה שיש ב' מיני מדות, א' שנולדים מבחי' בינה כנ"ל והן התהוות המדות מעיקר מציאותן כמשל התינוק שמדותיו מתגדלי' ע"י גידול השכל כנ"ל, והב' בחי' מדות שנולדים בהתפעלות לחוץ אך שיש מציאותן כבר בלב כמו להתפעל באהבה לאוצר נחמד ומאכל טוב וכה"ג שאין זה רק כאשר יעמיק מחשבתו בהאוצר והמאכל ואם לאו לא יתפעל כלל כו'. וז"ש ולאה ילדה ששה בנים אחר שמקבלת מן המדות דיעקב והן שבטים דבריאה עולם המח' כו'. ויעקב לא השיג בשורש לאה בבינה אם הבנים ע"כ אמר אעבדך ז' שנים ברחל שהי' סבור שהתולדה מהעלם אל הגילוי אינו אלא ע"י רחל בחי' הדיבור כו'. וז"ש בנשואי לאה ויהי40 בבוקר והנה היא לאה שלא הי' יודע בה כלל מפני שהיתה למעלה ממדרגתו וע"כ נשאת לו באופן שלא ידע בה כלל כי היא למעלה מבחי' הדעת דיעקב ע"כ לא באה אליו בזיווג ויחוד רק בבחי' שלמעלה מן הדעת דוקא היפוך יחוד יעקב ורחל שהוא ע"י הדעת דוקא כמו ואדם41 ידע כו' וד"ל.

ומעתה יש להבין בענין מ"ש ורחל היתה יפ"ת וכן מ"ש בשרה ורבקה יפ"ת, ותחילה יש להקדים כלל א' אשר כל סיפורי מעשיות שבכל ספר הזה שהוא ספר בראשית הוא בבחי' מדריגה עליונה הרבה מכל הספרים האחרים כמו

קו

ספר שמות וספר ויקרא ובמדבר כו', וגם שבספרים האלה נכתבו כל המצות שהן בחי' רצה"ע מ"מ ספר בראשית42 למעלה מכולם, וראי' לזה ממה שמצינו במעשה43 דאליעזר עבד אברהם שהוכפלו דבריו ב"פ ובמצות הרבה לא נכתבו רק בדרך רמז וכמו שאמרו יפה44 שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים כו', וכה"ג כל סיפורי מעשיות שכתב משה בספר זה גבוה הרבה גם מכל המצות הכתובים בספרי' אחרים, וע"כ נק'45 ספר בראשית בשם ספר הישר כמ"ש הלא46 היא כתובה על ספר הישר שהוא ספר בראשית דוקא כמ"ש זה47 ספר תולדות אדם. וי"ל לכאורה למה נק' בשם ספר הישר דוקא. אך הענין הוא דפי' ישר הוא כאשר הוא ביושר בלי נטי' לכאן ולכאן, שכל דבר שנמשך ממנו קווין בנטיות לימין ושמאל וכיוצא אינו נק' ישר אבל ישר הוא דבר ההולך במישור בלי נטי' לאיזה צד כו'. וכך הוא בענין ספר בראשית שנק' ספר הישר שלמעלה מבחי' המשכות קווין לימין ושמאל כו'. כי הנה בספר שמות מתחיל בענין המצות שיש בהן בחי' התחלקות קווין לימין ושמאל כמו שידוע דרמ"ח48 מ"ע הם מבחי' ה"ח ושס"ה ל"ת הן מבחי' ה"ג כו', אבל בספר בראשית49 לא נזכר שום מצוה בבחי' המשכה למטה שהרי כל הדברי' שנזכר בספר זה אינו רק סיפורים מן אדם הראשון עד שנולדו י"ב שבטים מיעקב וגלו לארץ מצרים, ומה שמסיים בו הספר הוא במ"ש וימת50 יוסף בן מאה ועשר שנים כו', ושרש הענין הוא כידוע דהאבות51 הן המרכבה ואין52 קורין אבות53 אלא לשלשה שהן בחי' חג"ת דאצי', ע"כ כל אריכות הסיפור בספר הזה הוא בתולדות האבות ובפרטי העובדות שלהן כמו בחפירות בארות וכה"ג ובסדר מסעותיהם כו' ובאברהם איש החסד סיפר כפי שרשו שהי' מרכבה לבחי' חסד וביצחק כפי שרשו בבחי' הגבורות והאריכות יותר הוא ביעקב להיותו בבחי' קו האמצעי כולל חו"ג וגם ביוסף54 שהוא בחי' יסוד ומסיים בו כמ"ש וימת יוסף כו', וכ"ז בבחי' האצי' קודם שניתנה התו' בבחי' המשכה למטה בבחי' יש מאין בהתחלקות קווין נפרדים כו', וגם שבאצי' יש קווין חג"ת אבל המה מיוחדים בתכלית משום דאיהו55 וחיוהי חד, וע"כ נק' ספר הישר כמ"ש

קז

להגיד56 כי ישר ה' כו', ולזה הטעם כל ספר בראשית בחי' מקור לכל מה שכתוב בספר שמות כו', ולזה גם כל סיפור הפשוט שבספר בראשית נכתב באריכות יותר מהרבה גופי תורה שלא נכתבו רק ברמז ובקצרה כמו וקשרתם לאות57 כו' ודברי אליעזר הוכפלו באריכות כו' כנ"ל וד"ל.

ומעתה יובן ג"כ מה שנכתב בספר זה מן האמהות שהיו ג"כ בחי' מרכבה למעלה כידוע הכל הוא למעלה בבחי' האצי' בבחי' הנוק' בבחי' ב"ן שבכל פרצוף כמו אברהם ושרה בחי' מ"ה וב"ן ויצחק ורבקה כו' ויעקב ולאה ורחל הכל בבחי' האצי' שלזה ניתנה כל התורה להיות בחי' יחודים עליונים באצי' ע"י המצות, ולזה הקדים ספר בראשית שבו נזכר עצם היחודים העליונים שבכל הפרצופים שבאצי' שהן באברהם ושרה כו' והמצות שבשאר הספרים אינו אלא לעורר ממטה למעלה כו' וד"ל. ומעתה יובן גם בענין מ"ש ענין יופי באמהות כמו בשרה ורבקה ובפרט ברחל שהיתה יפ"ת ויפ"מ כו', כללות הכוונה אינו ע"ד הפשוט ביופי גשמי שהרי אמר שקר החן והבל היופי כו', אלא הכוונה הוא בבחי' שם ב"ן שבכל פרצוף להיותה בחי' מקבל צריכה להיות בבחי' יופי עליון יותר מבחי' הדכר המשפיע כמ"ש בבחי' נקבה למטה שאין58 אשה אלא ליופי, וכמו שנראה בחוש בטבע הבריאה הנשים יותר יפות מן האנשים כו', לפי שהאשה מדריגתה למטה יותר מן האיש שהרי נשים59 דעתן קלות כו' פיה60 מלא דם כו' ע"כ צריכה ליופי יותר משא"כ האיש, וכמשל מי שיושב בחושך צריך לאבוקה גדולה להאיר יותר משא"כ היושב במקום אורה כו'. וכך למעלה בבחי' המל'61 שנק' אשה יראת ה' כידוע להיות שיורדת למטה מטה ביותר למקום נמוך חושך ואפילה להחיות ע' שרים כמ"ש ומלכותו62 בכל משלה כו', ע"כ צריכה ליופי יותר, והוא ענין בחי' המשכת י"ג מדה"ר שנק' הארת פנים העליונים דא"א שממשיך בחי' שע"ה63 נהורין למל' כמ"ש יאר64 ה' פניו אליך, אליך דוקא לכנ"י שהיא בחי' המל' מטעם הנ"ל וד"ל.

אך הנה מ"ש ברחל יפ"ת ויפ"מ, ובשרה לא נאמר רק יפ"מ, וכן ברבקה אמר טובת מראה ולא הזכיר בהן גם יפת תואר רק ברחל דוקא, הנה יובן בהקדים תחילה בביאור ענין ההפרש65 בין תואר למראה ע"ד הפשוט. דהנה ידוע שהתואר הוא תואר וציור האברים שתמונתם וסדר ציורם הוא באופן נאה ומהודר לעין כל

קח

רואה, לפי שהתמונה של כל אבר בא במזיגה נכונה ביותר לא ארוך ולא קצר לא עגול ולא רחב יותר מכפי הצורך לנאות היופי וההידור, וכן כל אבר עם זולתו אין זה גדול מזה וכ"א מועיל לחבירו לענין היופי וההידור שכ"א מהן לפי הצורך במזיגה נכונה עד שבהתאחדם יחד יועילו כולם כא' לענין היופי, וזהו עיקר היופי תואר והתמונה, כמו בתואר פנים הנה יש בו ה' אברים כוללים המצח והעינים והחוטם והלחיים והפה עם לחי התחתון שבכל א' שייך ענין יופי התואר במזיגה נכונה כמו המצח לא ארוך ועגול או רחב יותר מכפי הצורך לענין היופי אלא במזיגה יפה מאוד וכן העינים לא גדולים או קטנים יותר מכפי הצורך אלא במזיגה יפה ונק' יפה66 עינים כו' וכן החוטם במזיגה יפה כו' והשפתיים והלחיים יפים בתמונה נכונה ביותר עד שכ"א מועיל לחבירו לענין היופי, שאם היו העינים גדולים גם שהלחיים והמצח והחוטם יפים בתואר הרי העינים מקלקלים כל ענין היופי וכן בשאר אברים כו', ועיקר היופי בתואר הוא בחי' התכללות מכל אבר א' לחבירו שבהשתתפם יחד יהי' כולל היופי דוקא מבין שניהם וכן מבין כולם יחד (בל"א עּש פַאשט אֵינְש צו די אנדערע זייער), כמו הציור היפה שהגוונים מזוגים באופן נאה שכל גוון עם זולתו משתתפים ליפות זא"ז כו' וד"ל.

וככה יובן למעלה בבחי' תואר העליון שהוא בבחי' כלים המגבילים ומתארים את האור בתואר יפה במזיגה נכונה, והוא כמו בחי' התכללות המדות כאשר מתכללים זע"ז במזיגה יפה דוקא כמו נצח שבגבורה שבחסד עם נצח שבחסד שבגבורה, וכן בשאר כמה מיני התכללות כשהוא באופן טוב ויפה נק' טוב תואר במדות, כמו עד"מ כאשר האדם טוב במדותיו יותר מדאי אין זה יפה וכאשר רע במדותיו יותר מדאי אין זה יפה אלא כאשר ממוזגים מדותיו במזיגה יפה ונכונה הוא הנק' איש יפה בתואר המדות, דהיינו שבחי' הכלים המתארים אורות המדות מתארים יפה ממוזג בכי טוב בלי נטי' לאיזה צד יותר מזולתו אלא אדרבה משתתפי' יחד להיות מבין אמצעות כולם בחי' היופי בתואר המדות כו' ונק' איש יפה במדות, וכה"ג הוא ענין יופי התואר בפנים ששם המוחין שהוא עיקר יופי האדם כמו יוסף67 שהי' יפ"ת כו' דהיינו שחמשה האברים מצח ועינים כו' כולם בתואר יפה במזיגה נכונה כנ"ל, ולמעלה היינו ג"כ בחי' התכללות דד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. דהנה ידוע בענין ראי'68 שמיעה ריח דיבור שהם לנגד ד' אותיות דשם הוי', יו"ד בחכ'69 הוא בבחי' הראי' דעינים כשהן ממוזגים יפה כנ"ל והוא בחי' שם ע"ב70 כמו עיני71 העדה שהן בבחי' ע"ב דחכ' כללות נש"י דכתיב עינייך72 כו'

קט

אפך כמגדל כו', ושמיעה73 בבינה שהוא בחי' ס"ג שבבחי' אוזן74, וריח דחוטם בבחי' וי"ו, ופה דיבור בחי' ה"א בחי' ב"ן, והמצח75 הוא בבחי' הרצון שהוא בחי' כתר שלמעלה מהפנים שהן המוחין והלחיים תרין תפוחים כו' שם המזיגה בתמונה מהארת מקור המוחין כו' וכמ"ש נאוו76 לחייך בתורים וכה"ג, וכל ד' שמות אלה הם ממוזגים יפה בלי יתרון לא' יותר על חבירו רק כפי הצריך ליופי תואר הפנים ע"ד הנ"ל בתואר המדות כו' וד"ל.

וזהו ורחל היתה יפ"ת, בחי' רחל הוא בחי' עלמא דאתגלייא כידוע, ודוקא רחל היתה יפ"ת לפי שבחי' המל' עיקר בנינה מבחי' התכללות כל האורות עליונים בבחי' מזיגת הכלים מכלים שונים, כמו מבחי' מזיגת התכללות דמל' שבחסד דז"א עם מל' שבגבורה כו' מאיר במל' בחי' מזיגה זו וכך שאר כל התכללות דכלים דז"א (וכמ"ש77 במ"א בפי' למרבה המשרה), וע"כ נק' כלה78 שכלולה מהכל, וע"כ רחל היתה יפ"ת בפנים בד' שמות דע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, ולכך יעקב79 שהוא בחי' ת"ת אהב את רחל (כי שופרי'80 דיעקב כו' שהוא בחי' יחוד ת"ת ומל' כידוע), משא"כ שרה ורבקה גם שהן ג"כ בחי' ב"ן אבל הן בפרט מיוחד, כמו שרה בחכ' ב"ן דמ"ה דחכ'81 מקור החסד כו', ורבקה בבחי' בינה, וע"כ שרה נק' יפ"מ ורבקה טו"מ מאד, כי חכמת82 אדם תאיר פניו נק' יפ"מ דחסד*82 מקור החכ' כו' ורבקה שהיא בחי' בינה שם גילוי התענוג נק' טו"מ מאוד, אבל יפ"ת אינו רק בחי' רחל מטעם הנ"ל וד"ל.

ובחי' יפ"מ הוא האורות המקיפי' המאירי' בפנים כמו חכמת אדם תאיר פניו, והענין הוא שהרי ידוע ההפרש בין תואר למראה שהתואר רק בציור יופי התמונה בלבד כנ"ל, אבל המראה הוא מראה וגוון אור הפנים אם במראה לובן או במראה אודם אם הלובן זך ובהיר והאודם זך ובהיר וממוזג יפה זהו הנק' יופי במראה ואם אין האודם ולובן במזיגה יפה ונכונה אלא לבן ביותר מדאי או אדום יותר מדאי והתכללותם יחד אינו במזיגה כפי הצריך לענין היופי במראה אין זה יופי במראה כידוע. והנה ידוע ג"כ שהיופי במראה זך ובהיר כפי הצריך לענין היופי וההידור במראה הוא הנק' הארת פנים שהפנים מאירים כמו אור המאיר ממש, כמו חכמת אדם תאיר פניו אור ממש וכן יאר ה' פניו באור83 פניך יהלכון

קי

וכה"ג, וכן אמרו פני84 משה כפני חמה כו', וכמו צהבו85 פניו של רבי וכה"ג, והטעם הוא להיות שהמראה בפנים בא מבחי' אור המקיף דוקא שמאיר בפנים כמו מקיף דחכ' תאיר פניו בלחיים וכן איזה שמחה גדולה שבאה מבחי' מקיף דוקא יצהבו מראה הפנים ויאירו במראה יפה, ולהיפוך מבשורה רעה יתלבן הפנים ונק' פנים רעים וחשוכים כמו מדוע86 פניך רעים כו', ע"כ נק' הארת פנים דוקא וד"ל. וכך יובן למעלה במ"ש יאר הוי' פניו אליך שהוא מבחי' המקיפים די"ג מדה"ר כו' ואין אשה אלא ליופי לקבל מבחי' היופי העליון שבפנים העליונים שבא"א מטעם הנ"ל באריכות. וזהו שהיתה רחל יפ"ת ויפ"מ ג"כ בבחי' התכללות במזיגה יפה כמו בענין יופי התואר בבחי' הכלים שהן האברים כנ"ל וד"ל (אבל שרה ורבקה גם הם מקבלים מהארת פנים ע"כ נק' יפ"מ או טו"מ כו' אבל בדרך פרט ולא בדרך כללות הכל כרחל ע"כ העידה התורה עלי' ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ כו' אשר לא העידה התו' על שרה ורבקה כו' רק על רבקה נאמר והנערה טו"מ כו' וד"ל) (ומ"ש שלמה שקר החן והבל היופי קאי גם על בחי' יפ"מ שבמל' שאינו מתקיים רק לפי שעה מפני יניקת החיצוני' שמחשכי' וגם מצד עצמן שאינו בבחי' אמת דקו אמצעי, רק אשה יראת ה' היא תתהלל משום דנעוץ87 תחילתן בסופן וסופן בתחילתן למעלה מעלה בבחי' הארת פנים דמקיף דחכ' כו' שהוא בבחי' קיום נצחי דנצחיות אא"ס ב"ה כידוע וד"ל).

והנה עדיין יש לתרץ הקושי' דלעיל במ"ש יעקב אעבדך שבע שנים, למה מעצמו אמר ז' שנים דוקא אולי הי' לבן מתרצה גם בב' וג' שנים. אך הנה יש להבין עוד במ"ש לבן ליעקב מלא88 שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עוד ז' שנים כו', דשבוע זאת היינו ז' ימי המשתה כדפי' רש"י וכמשמעות שאמר בעבודה אשר תעבוד כו' ואח"כ נאמר ויעש89 יעקב כו' וימלא שבוע כו' ויבא גם אל רחל כו' ואח"כ ויעבוד כו', דלפי זה בשביל לאה עבד ז' שנים בתחילה ובשביל רחל לא המתין רק ז' ימי המשתה והעבודה שעבד היתה אחר הנשואין כו'.

והנה להבין כ"ז יש להקדים שורש ענין בחי' יעקב ורחל, כי הנה כתיב כרחל90 לפני גוזזי' נאלמה שטבע הרחל שתניח א"ע לגזוז שערה שעיקר הצורך בה לצמרה ושערה ע"כ נאלמה לפני גוזזי', ולמעלה היינו סוד גלות השכינה בע' שרים שנאמר נאלמתי91 דומי' כו' שע'92 שרים מקבלי' יניקה מבחי' שערות דעור

קיא

הנוק' שנק' רחל עקרת הבית כידוע, והיינו שנאלמה לפני גוזזי' בהיות שמקבלי' בבחי' הפירוד, משא"כ בלי גזיזה הרי השערות טפלים ובטלים לגבי הרחל כו', וכמו בימי שלמה ודוד שהיו כל אומה"ע נכנעים מאוד תחת מל' ישראל ומביאים מנחה ומסייעים כו', אבל בזמן הגלות אומרים ידינו93 רמה כו' כוחי ועוצם ידי כו' לי יאורי כו' וכה"ג. ונמצא שבחי' המל' נמשל לרחל ע"ש השערות.

וכך יובן למעלה בכמה מיני מדריגות אורות עליונים שנק' צאן94 כמו צאינה וראינה בנות ציון כו', והוא עיקר ענין בחי' יעקב שהי' רועה צאן דוקא, שהרי אברהם95 ויצחק הי' להם גם בקר וחמורים ואתונות וגמלים ויעקב לא הי' לו רק צאן (ומ"ש ויהי96 לי שור וחמור כו' זהו לאחר שנתעשר מן ריבוי הצאן כו'), וכל עבודתו הי' לרבות צאן בתחבולות שונות כמו ליחמנה97 במקלות כו' כמבואר בפ' והי' משגיח עליהם במאכל מרעה ולהשקותם ברהטים כו' בטיב ההשגחה יותר מהכל כמבואר בפ', שהרי לא נזכר עבודה תמה כזו בצאן באברהם ויצחק רק ביעקב לבדו כו'. והענין הוא לפי ששורש יעקב הוא מבחי' התיקון שהוא רק בחי' ההתכללות דחו"ג בכל מיני אופני התכללות, והוא ענין עקודים98 נקודים ברודים וטלואים כו', להיות שרש בחי' יעקב99 הוא ממדת הרחמים שהרחמים הוא עיקר בחי' התיקון בהתכללות דחו"ג כו', כי הנה גם שחו"ג עצמן הוא כלול כ"א מזולתו כידוע שחסד כלול מן הגבו' ונק' גבורה שבחסד וכן חסד שבגבורה כו', כמ"כ יש ריבוי פרטי התכללות כמו נצח שבגבורה שבחסד עד הוד שבחסד שבגבורה וכה"ג, מ"מ אין כל אלה בחי' התכללות אמיתית שהרי כל מה שמתחלק החסד לפרטי פרטיות כמה פעמים אין זה רק בבחי' מהות החסד עצמו וכן הגבורה בהתחלקו' פרטיות הכל בבחי' הגבורה רק מפני ריבוי ההתחלקות יוכל להיות ריבוי ההתכללות כמשל הרכבת דד' יסודות כו' כידוע, משא"כ מדת הרחמים הרי היא מדה בפ"ע שכולל החו"ג, והתכללות זאת הוא ענין ביטול שניהם, שהרי ענין הרחמנות כך הוא שאעפ"י שחייב עונש עפ"י הדין מכ"מ רחמנות יש עליו ונפטר מן העונש מצד הרחמנות, הרי בטלה מדה זו לחסד מאחר שאין הפטור רק מצד הרחמנות ואדרבא נותן מקום למדת הדין לומר שהוא חייב עונש רק שהרחמנות מבטלו וא"כ יבטל להחסד לומר שאינו ראוי לו

קיב

ויבטל גם להדין ונמצא מתכללים חו"ג התכללות אמיתית יותר מהתכללות עצמן כו' וד"ל.

והנה זהו עיקר בחי' יעקב בבחי' הרחמי' בכלל דחו"ג וכל עבודתו הי' להוליד בחי' רחמים בכל פרט ופרט שבחו"ג, מאחר שכל פרט דחסד כלול מחו"ג כמו גם נצח שבחסד שבגבורה שבחסד יש בו ג"כ חו"ג ובחי' רחמים שבו כלולים כו', וזהו הי' עבודתו לעשות ריבוי התולדה בצאן שלמעלה מן התחלקו' ריבוי מיני רחמים בפרט כו' וכמ"ש ורחמיו100 על כל מעשיו הנמשך מכל פרטי המדות כנ"ל, והיינו פי' רחמיך הרבים ל' ריבוי ההתחלקות, וזה תלוי בר"ר דכתר שלמעלה מן החכ' כו' לפי שבריח התיכון כו' כידוע, וע"כ הי' יעקב רועה צאן יותר מכולם, וכמו שנראה בקול הצאן שמעוררים בחי' רחמים יותר מקול שארי בהמות זולתם כידוע. וזהו שאהב יעקב לרחל כי שמא גרים רחל ממש כי בחי' המל'101 נק' רחל, וגם להיותה רועה צאן ג"כ וכמ"ש ורחל102 באה עם הצאן אשר לאבי' כי רועה היא כמ"ש בזוהר כו' וד"ל.

וזהו שאמר יעקב אעבדך ברחל ז' שנים ולכאורה הל"ל בעבור ומהו ברחל כו', אך הנה פי' ברחל היינו בתוך בחי' רחל כו'. דהנה ידוע בבחי' רחל למעלה שהוא עולם הדיבור בחי' עלמא דאתגלי' וכל עבודת יעקב הי' רק להמשיך בחי' רחמים בכל העולמות ודוקא בעלמא דאתגלי', והיינו אעבדך ז' שנים ברחל להמשיך ז' מדות עליונות ברחל בתוך עלמא דאתגלי' בחי' רחל עקרת הבית והן ז' שנים עליונים, כידוע בפי' ויהיו חיי שרה מאה כו' ושבע שנים כו' אלה שני חיי שרה וקאי על בחי' ז' השנים דסמוך לי' שהן עיקר שני חיי שרה103 שהוא בחי' המל'104 שנק' מטרוניתא כידוע, וגם כאן אמר יעקב אעבדך שבע שנים, בשנה הראשונה המשיך בחי' החסד ובשנה הב' מבחי' הגבו' כו' שהן מבחי' ז' מדות דאצי' כמ"ש לך105 הוי' הגדולה והגבורה כו' כידוע. והנה מה שהוצרך לז' מדות דוקא הענין הוא כי שרש בחי' יעקב הוא בחכ' שהוא יו"ד דיעקב יו"ד עק"ב כו' ורצה להמשיך בחי' חכ' במל' שהוא בחי' רחל עקרת הבית כו' שנק' חכ' תתאה להנהגת עולמות, כמו עד"מ דבר מלך כו' הנה בדיבורו מתגלה כל בחי' מדותיו כו' אם דברי אהבה וחסד או דברי רוגז ודין כו' הכל יוצא דרך הדיבור כו', אך מפני ריחוק ערך המל' מבחי' ח"ע ע"כ הוצרך יעקב לעבוד ז' שנים תחילה שהוא להמשיך לבחי' ח"ע דרך בחי' הז' מדות ומז' המדות נמשך ברחל עלמא דאתגלי' כו'. והוא ענין בחי' התיקון וההתכללות של המדות בבחי' הרחמים שהוא ע"י שם

קיג

מ"ה דחכ' דוקא כידוע, וזהו אעבדך לבחי' לובן העליון ז' שנים ברחל בתך הקטנה שהיא בחי' המל' שיורדת למטה מטה בבחי' הקטנות כי רועה צאן היא כנ"ל. ובזה מתורץ הקושי' דלעיל למה לא אמר ב' וג' שנים, כי ידע שצריך לעבוד ז' שנים דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.

ומעתה יש להבין מ"ש מלא שבוע זאת כו', דהנה לבן רמה את יעקב אחר שהשלים טוב עבודתו בבחי' התיקון בז' שנים ז' המדות בשביל רחל נתן לו את לאה שהיא בחי' עלמא דאתכסי' עולם המח', כי הנה לבן ראה שכל עיקר עבודת יעקב הוא להביא בחי' החכ' במדות בשביל אותיות הדיבור שיבוא הכל לידי גילוי אותיות, וא"כ גם בחי' אותיות המח' בחי' אותיות הן, כמו עד"מ מה שחפץ בלב מחשב באותיות המח' הרי מתלבש המדה שבלב בבחי' צירופי אותיות דמח', ואין הפרש כלל בין אותיות המח' לאותיות הדיבור שניהם אותיות וכלים להכיל המדות רק במח' האותיות בהעלם ובדיבור באים האותיות בגילוי אבל הצירופי' אחד הן שאותו הצירוף שרוצה לדבר חושב במח' וכן מה שחושב במח' מדבר בדיבור בצירוף א' בלי שינוי כלל, וכידוע דה"ג106 מנצפ"ך המחלקות צירופי אותיו' הדיבור הן הן מבחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא שמחלקת צירופי אותיות המח' כו', ולזה הטעם נתן ליעקב את לאה מטעם שאמר שאין107 ראוי לתת את הצעירה לפני הבכירה כי המח' קודמת לדיבור כידוע וד"ל.

אך אחר שהי' יחוד יעק"ב ולאה אמר לו מלא שבוע זאת כו' שהוא לאחר ז' ימי המשתה ולא הי' צריך לעבוד ז' שנים תחילה אלא לאח"כ כנ"ל. כי הנה עיקר העבודה הוא להביא את ז' המדות באותיות, כמו ע"ד דוגמא ביו"ד מאמרות דכתי' ויאמר108 אלקי' יהי אור הרי מבחי' אור החסד דאצי' הנמשך ביום הא' נברא ממנו האור ע"י צירופי אותיות הללו דמאמר יהי אור, וכן ביום הב' בחי' הגבורה נברא הרקיע ע"י אותיות יהי109 רקיע להבדיל כו' שנעשה צירופי אותיות הדיבור להכיל ולהגביל אור המדות ואם לאו לא הי' נברא בריאה יש מאין מאור המדות עצמן כידוע. וכך הוא בענין עבודת יעקב ז' שנים להביא בבחי' אותיות, אבל כאשר כבר באו המדות באותיות המח' ונתייחדו בה שזהו בחי' יחוד יעקב ולאה אז קרוב הדבר ממילא ומאיליו שיומשך ג"כ אור שפע המדות גם בצירופי אותיות הדיבור שהוא בחי' רחל כו', כי מן המח' אל הדיבור אין זה עבודה כ"כ כי בנקל לבוא העלם המח' לגילוי הדיבור כי צירופי' אחד הן בשרשן בבחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא כו' כידוע דאימא110 אוזיפת מנהא לברתא וכנ"ל.

קיד

וז"ש מלא שבוע זאת רק בז' ימי משתה ושמחה ונתנה לך גם את זאת111 שהוא בחי' המל' כמ"ש בזאת112 יבוא כו', ודוקא בז' ימי משתה ושמחה לפי שהשמחה מביאה מן ההעלם לגילוי כנראה בחוש שבשעת שמחה מגלה מצפוני לבבו בדיבור כו', וע"כ בז' ימי משתה ושמחה יוכל להיות יחוד יעקב ורחל בחי' הדיבור בלי שיצטרך עבודה ז' שנים בתחילה דוקא כי כבר עבד ז' שנים בשביל גילוי אותיות וא"צ רק להביא מן ההעלם לגילוי בלבד כו'. אך הנה לפ"ז למה הוצרך לעבוד גם ז' שנים אחרות גם אחר נישואי רחל מאחר שזכה בה על ידי שמחה של ז' ימים מטעם הנ"ל. אבל באמת ז' שנים שעבד לאחר נישואי רחל הוא להיות בחי' תולדה של השבטים שהוא בעולם הבריאה יש מאין שהי' יעקב סבר שיולדו לו מרחל דוקא, אך כאשר ראה ששנואה113 לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה כו' וד"ל.


1) ורחל היתה יפ"ת: נוסח ב' ממאמרים הקודמים (ד"ה ענין שנא' באמהות וד"ה ורחל היתה יפ"ת). וראה בארוכה ד"ה זה בתו"ח ויצא כז, ג ואילך.

2) ורחל היתה יפ"ת ויפ"מ: ויצא כט, יז.

3) והנערה טובת מראה . . ובשרה נאמר: חיי שרה כד, טז. לך יב, יא. יד. וראה נח יא, כט.

4) שקר החן והבל היופי: משלי לא, ל.

5) נזם זהב באף חזיר: משלי יא, כב.

6) אעבדך שבע שנים: ויצא כט, יח.

7) שיעקב פי' יו"ד עקב: ע"ח שער סדר אצי' (ש"ג) פ"ב. תו"א ר"פ ויצא. ובכ"מ.

8) בחכ' אתברירו: ראה אגה"ק סכ"ח. זהר (היכלות) פקודי רנד, סע"ב. הנסמן במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רצה.

9) רחל . . עלמא דאתגלייא: ראה זח"א קנב, א. ע"ח שער מוחין דצלם (שכ"ג) פ"ד.

10) רחל . . עולם הדיבור: ראה ע"ח שער אח"פ (ש"ד) פ"א. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רכז. וש"נ.

11) שש שנים תזרע שדך: בהר כה, ג.

12) אין נותנין לאדם פרנסה: ראה ב"מ נט, א. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שו.

13) כי שנואה לאה: ויצא כט, לא.

14) ובאהבתה ישגה תמיד: ע"ד משלי ה, יט.

15) לאה . . עולם המח': ראה גם מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תקמו. וש"נ.

16) לאה ל' נלאה: ראה גם לקו"ת להאריז"ל ס"פ תולדות. שערי אורה שער החנוכה ז, א. ובכ"מ.

17) ונלאו לשתות מים: ע"פ וארא ז, יח [ובתו"ח כאן (כח, א): וילאו].

18) ר"ע שזלגו עיניו דמעות: ראה במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'קכג. וש"נ.

19) תענוג תמידי אינו תענוג: מובא בלקוטי אמרים להה"מ סקס"ח [הוצאת קה"ת, מא, ב] בשם הבעש"ט.

20) שיותר שהעגל רוצה לינק: ראה פסחים קיב, א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רפז. וש"נ.

21) שלש הנה לא תשבענה: משלי ל, טו.

22) ארץ לא שבעה מים: משלי שם, טז.

23) כל הנחלים הולכים אל הים: קהלת א, ז.

24) א"ח עט"ב: משלי יב, ד.

25) נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כא.

26) החלומות הן מעין הרהורא דלבא: ראה ברכות נה, סע"ב. מאמרי אדהאמ"צ ח"ד ע' א'תפ. וש"נ.

27) וחלומות שבשינה . . כח המדמה: ראה שמונה פרקים להרמב"ם פ"ב. תו"א וישב כח, ג. ובכ"מ.

28) כי לא מחשבותי: ישעי' נה, ח.

29) דאו"א דזיווגייהו תדיר: ראה זח"ג רצ, ב. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שנו. וש"נ.

30) דאו"א . . דלא מתפרשין לעלמין: ראה זח"ב בשלח נו, א. זח"ג ד, א. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' א. וש"נ.

31) לאה ילדה ששה בנים: ויצא ל, כ.

32) אמר בע"ח דלאה . . אחוריים דאימא . . קשר של תש"ר: ראה שער יעקב ולאה (של"ו) פ"ד. לקו"ת להאריז"ל ס"פ תולדות ופ' ויצא. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רפג.

33) דלאה . . בינה: לקו"ת להאריז"ל פ' ויצא שם. ובכ"מ.

35) בינה אם הבנים: ראה זח"א ריט, א. ובכ"מ.

34) דלאה . . אם הבנים: ראה זח"א קנד, סע"א. קנז, ב.

36) הוקר רגלך . . פן תשבענו והקאותו: משלי כה, יז. שם, טז.

*36) פנימית: בכת"י ב: פנוי"ה.

37) אני ישינה ולבי ער: שה"ש ה, ב.

38) ששה בנים . . חג"ת: ראה גם לקו"ת להאריז"ל פ' ויצא שם.

39) ששם עלו שבטים שבטי י"ה: תהלים קכד, ב.

40) ויהי בבוקר והנה היא לאה: ויצא כט, כה.

41) ואדם ידע: בראשית ד, א.

42) ספר בראשית: ראה גם ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' צב. מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ב ע' תרמא.

43) במעשה דאליעזר עבד אברהם: חיי"ש כד, ב ואילך.

44) יפה שיחתן: ראה ב"ר פ"ס, ח.

45) נק' ספר בראשית בשם ספר הישר: ראה ע"ז כה, א. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תיד. וש"נ.

46) הלא היא כתובה: יהושע י, יג.

47) זה ספר תולדות אדם: בראשית ה, א.

48) דרמ"ח מ"ע . . ה"ח ושס"ה ל"ת . . ה"ג: ראה זח"ב רעו, א. תקו"ז בהקדמה ה, א.

49) בספר בראשית לא נזכר שום מצוה: ראה גם תו"א לך יא. סע"ב. תו"ח כאן ”רק מצות מילה לאברהם". ולהעיר מרש"י ר"פ בראשית.

50) וימת . . מאה ועשר שנים: ס"פ ויחי.

51) דהאבות הן המרכבה: ראה ב"ר פמ"ז, ו.

52) ואין קורין אבות אלא לשלשה: ברכות טז, ב. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1068. ח"י ע' 97.

53) אבות . . חג"ת דאצי': ראה מאו"א מערכת אבות סכ"ז. סידור שער חג הסוכות רנז, ג. ובכ"מ.

54) ביוסף . . יסוד: פרדס שכ"ג (שער הכינויים) מערכת יוסף.

55) דאיהו וחיוהי חד: תקו"ז בהקדמה ג, ב.

56) להגיד כי ישר ה': תהלים צב, טז.

57) וקשרתם לאות: ואתחנן ו, ח.

58) שאין אשה אלא ליופי: ראה תענית לא, סע"א.

59) נשים דעתן קלות: שבת לג, ב. וראה מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תפט. וש"נ.

60) פיה מלא דם: שבת קנב, א.

61) המל' . . אשה יראת ה': משלי לא, ל. ראה תקו"ז בהקדמה ו, א.

62) ומלכותו בכל משלה: תהלים קג, יט.

63) שע"ה נהורין: ראה סידור עם דא"ח נב, ב בשם הזוהר. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רפ. וש"נ.

64) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

65) ההפרש בין תואר למראה: ראה גם תו"א ויצא כג, ב. סה"מ תקס"ד ע' יא.

66) יפה עינים: לשון הכתוב שמואל-א טז, יב.

67) יוסף שהי' יפ"ת: וישב לט, ו.

68) ראי' שמיעה ריח דיבור . . ד' אותיות: ראה ע"ח שער אח"פ (ש"ד) פ"א.

69) בחכ' . . הראי': ראה ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' רסד ובהנסמן לשם. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תעא. וש"נ.

70) בחכ' . . שם ע"ב: ראה ע"ח שער טנת"א (ש"ה) פ"א ובמפרשים שם.

71) עיני העדה: ע"פ שלח, טו, כד.

72) עינייך כו' אפך כמגדל: שיר השירים א, טו. ד, א. שם ז, ה.

73) ושמיעה בבינה: זח"ג קלח, ב. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' כח. וש"נ.

74) בבינה . . ס"ג . . אוזן: ראה ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' שכז ובהנסמן לשם.

75) והמצח . . הרצון: ראה זח"ג קכט, א. קלו, ב.

76) נאוו לחייך בתורים: שיר השירים א, י.

77) (וכמ"ש . . למרבה המשרה): ראה ד"ה זה הנדפס לעיל בס' זה.

78) מל' . . נק' כלה: ראה פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מערכת כל כלה.

79) יעקב . . ת"ת: זח"א ויצא קנז, ב.

80) שופרי' דיעקב: ב"מ פד, א.

81) דחכ' מקור החסד: ראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תקי. וש"נ. דברים ח"א ע' רלז. וש"נ.

82) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

*82) דחסד מקור החכ': כ"ה בכת"י המעתיק כאן.

83) באור פניך יהלכון: תהלים פט, טז.

84) פני משה כפני חמה: ב"ב עה, סע"א.

85) צהבו פניו של רבי: חולין ז, ב.

86) מדוע פניך רעים: נחמי' ב, ב.

87) דנעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן: ספר יצירה פ"א מ"ז.

88) מלא שבוע זאת: ע"פ ויצא כט, כז.

89) ויעש יעקב . . ויבא . . ויעבוד: ויצא שם כח. ל.

90) כרחל לפני גוזזי' נאלמה: ישעי' נג, ז. וראה לקו"ת מסעי פח, ג. ובכ"מ.

91) נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

92) שע' שרים מקבלי' . . מבחי' שערות: ראה פירוש המלות לאדהאמ"צ נז, א ואילך. ובכ"מ.

93) ידינו רמה . . כוחי ועצם ידי . . לי יאורי: האזינו לב, כז. עקב ח, יז. יחזקאל כט, ג.

94) צאן כמו צאינה וראינה: שה"ש ג, יא. ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתמ. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רכא. וש"נ. לקו"ש חט"ו ע' 254. וש"נ.

95) אברהם . . הי' . . בקר וחמורים: לך יב, טז.

96) ויהי לי שור וחמור: וישלח לב, ו. בתו"ח בראשית ל, ג מציין בענין זה לפרש"י (ויצא ל, מג).

97) ליחמנה במקלות . . ברהטים: ויצא ל, מא.

98) עקודים נקודים ברודים וטלואים: ויצא ל, לט. לא, י.

99) יעקב הוא ממדת הרחמים: ראה זח"א פז, ב. תניא פמ"ה. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קנו. וש"נ.

100) ורחמיו על כל מעשיו: תהלים קמה, ט.

101) המל' נק' רחל: פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מערכת רחל.

102) ורחל באה עם הצאן: ויצא כט, ט. ראה זח"ג קפז, סע"א. סה"מ תקס"ה ח"ב ס"ע תרצה ואילך.

103) שרה . . המל': ראה ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' קלז. וש"נ.

104) המל' שנק' מטרוניתא: ראה אגה"ק סכ"ה (קלט, א).

105) לך הוי' הגדולה והגבורה: דברי הימים-א כט, יא.

106) דה"ג מנצפ"ך: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רלז. וש"נ. דברים ח"ג ע' א'כג. ואילך.

107) שאין . . הצעירה לפני הבכירה: ויצא כט, כו.

108) ויאמר אלקי' יהי אור: בראשית א, ג.

109) יהי רקיע להבדיל: ראה בראשית א, ו.

110) דאימא אוזיפת מנהא לברתא: ראה זח"א ב, א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רלו. וש"נ.

111) זאת . . המל': פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מערכת זאת.

112) בזאת יבוא: אחרי טז, ג.

113) ששנואה לאה . . ורחל עקרה: ויצא כט, לא.