ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש

קיד

ענין1 מארז"ל כל הקורא2 ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, מה ענין זה לזה, יש להקדים תחלה כל עיקר הקרבנות והנסכים מהו. כי הנה הקרבנות נק' בשם אכילה כמשרז"ל3 ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילת הכתוב מדבר א' אכילת אדם ואחת אכילת מזבח וארז"ל במגילה והשתי'4 כדת של תורה אכילה מרובה משתי' שהנסכים נק' בשם שתי' וקרא כתי' לחמי5 לאשי כו' וזה פלאי שהקב"ה אוכל ושותה כביכול, הנה ביין כתי'6 גבי יותם שהיין משמח אלקים ולהבין זה מה ענין השמחה לאלקים מן היין, צ"ל תחלה כל עיקר ענין מהות השמחה גם באדם מה ענינה, כי הנה בכל דבר יש פנימיות וחיצוני' פי' מה שהוא בחי' משפיע לזולתו נק' חיצוניותו ומה שמקבל מלמעלה

קטו

הימנו הוא פנימיותו כמו בגשמיו' אין7 לך עשב שאין לו מזל רוחני המכה בו ואומר לו גדל, ירקות מן הלבנה והגפן מהחמה ופירות מהכוכבים כו' והיינו מן הרוחני' שבהם, והנה מה שהם משפיעי' למטה נק' חיצוניותם ומה שהם בחי' מקבלים מלמעלה מהם כמו שאנו אומרים ומקבלים דין מן דין הוא פנימיותם, עם היות כי ברוחנית לא שייך התחלקו' לומר חלק זה פנימי וזה חיצוני אלא כולו אחד רק שכלול מב' כחות א' שמקבל וב' שמשפיע ולזאת נק' ב' בחינות כמו הבחינות שבכסף שהוא כך וכך בחי' על היות בו כך וכך בחי' סיגי' והרי אעפ"כ אינן בהתחלקות אדרבה שהם מעורבי' זב"ז בתכלי' עד שכולו כאחד רק שיש בו בכללותו ב' ענינים שוני' כסף וסיג ונק'8 בחינות כו', וכמ"כ יובן מזה גם בבהמה שיש בה חיות רוחניות ונלקח מפני שור שבמרכבה הרוחני ויש בה ב' בחי' אלו א' מה שהחיות נמשך ומתפשט בגופה וב' מה שמקבל חיות ממקורו, וכן גם באדם שיש לו גם נפש המשכלת הנמשכת מפני אדם ומתפשט ומתלבש במוח שבראש הרי מובן ביותר ב' הבחי' הנ"ל א' מה שמתפשט להחיות הגוף נק' חיצוניותו וב' מה שמקבל ממקורו כו', ובאמת יש בכל א' ג' בחי' א' פנים פי' שפונה למעלה ב' מה שפונה למטה להשפיע ג' עצמיותו שהוא הממוצע וכידוע זה בל' עו"ע שכל עילה דבוק בעילתו כו' והן ג"כ בחי' ג' אבות אברהם9 איש החסד ונמשל למים שיורדי' מגבוה לנמוך להשפיע למטה ויצחק בחי' אש שפונה למעלה ויעקב הוא המחבר ונק' בריח התיכון כו'.

והנה ענין השמחה הוא התגלות הפנימי' ולכך נעשה אדום ופניו צהובות כי החיות הרוחני נובע ומתגלה בדמים כו' ולכן נכנס10 יין גשמי יוצא סוד התגלו' הפנימי' הרוחני' כי היין אינו אלא רק מעורר שעל ידו מתגלה הפנימי' ואז נהפך לאיש אחר ממש כנרא' בעליל, ועד"ז יובן ג"כ ענין משמח אלקים כי ואתה11 מחי' את כולם כתי' וחיות זה הוא בבחי' השתלשלות בכל עולם לפי ערכו ותכונתו, בעולם השפל שלנו החיות הוא בדצח"מ גשמיים ובעולם המלאכי' ברוחני' ולמעלה מהם בעולם הנשמות כו', וא"כ הנה בכל בחי' החיות שבכל עולם יש בו ב' בחי' הנ"ל א' מה שמשפיע למטה הימנו ב' מה שמקבל מלמעלה ממנו כמ"ש גבוה12 מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, ופי' משמח אלקים היינו להיות א"ס ב"ה נמשך מהעלם לגלוי וכמ"ש יאר13 ה' פניו אליך שפנימיותו מתגלה והיינו ע"י ניסוך היין שהוא ג"כ בחי' גלוי ההעלם שנסחט מן הענבים.

ועתה יובן ענין הקרבנות שנקראי' אכילה כי כמו עד"מ אכילת האדם שניזון ממאכלים גשמיי' שלמטה בערך ממנו שע"י שמתבררי' באצטומכא ונדחה

קטז

הפסולת ומהמובחר נעשה חיות ומחבר הנפש עם הגוף ואם לא יאכל כמה ימים יוכל למות מחמת רעב כו' כך הוא ענין הקרבנות מבהמות גשמיות שנפשותן נלקח' מפני שור שבמרכב' כנ"ל וכשמקריבי' אותם ושורפי' גופם ע"ג המזבח אזי נפשם עולה ומתכללת במקורה הוא בחי' פני שור שבמרכבה וגורם עי"ז המשכת והתחברות א"ס ב"ה בעולמות כו'.

והענין דכמו הלחם הגשמי מחבר הנפש עם הגוף ע"י שמתברר תחלה באצטומכא ונדחה הפסולת והמובחר הוא שנעשה ממנו חיות ועליו נאמ' לחם לבב אנוש יסעד שסועד הלב ומגביהו להיות עי"ז בו המשכת והתפשטות החיות מן המוח כך יש למעלה מלאכי'14 הנק' קרביי' ומיעי' כמ"ש המו מיעיי לו המבררים את נפש הבהמ' העולה ממטה למעלה הנק' בשם לחם והפסולת נדחה לחוץ ומתהוי' מזה כל טוב גשמי בברכת הארץ להצמיח פירות כו', נ"ל15 ע"ד פסל16 לך מפסולתן של לוחות נתעשר משה, כמ"ש אם17 בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה כו', והמובחר עולה למעלה ונכלל בחיות הקדש וניתוסף כח בהם ועי"ז והחיות18 נושאות את הכסא היא הנק' לב העליון פי' שמעלי' אותה להיות בה עי"ז המשכת והתפשטו' החיות משלמעלה מאצי' ונק' בשם אכילה שסועד הלב כביכול, ואח"כ השתי' והיא הנסכים הוא ענין המשכת א"ס ב"ה מעילא לתתא והיו19 מנסכי' יין בשיתי' שמגיעי' עד התהום כי הנה קודם20 בה"ע הי' מים במים ואח"כ ביום ב' אמר יהי21 רקיע ויהי מבדיל בין מים למים וביום ג' אמר יקוו המים אל מקום אחד הוא התהום ותראה היבשה כו' והנה ענין מים עליוני' היינו ברוחני' כי החכמה22 נק' מים שאין להם גוון כו' אמנם קודם שהי' ההבדלה בין מים למים אזי גם מים תחתוני' היו בחי' רוחני' מאחר שהיו מתאחדי' עם מים עליוני' ד"מ השמרים כשהם מעורבי' ובלולי' עם היין אזי גם הם אינן גסים כ"כ והיו כיין, משא"כ בהתבררם כשנפרדי' מן היין עם היות כי היין נעשה מנוקה מכל סיג ומשובח יותר מאשר הי' תחלה בהיותו מעורב בשמרים אבל השמרי' נשארי' פסולת לגמרי, כמ"כ קודם שהבדיל ביניהם גם מים

קיז

תחתוני' היו בחי' רוחניו' וכמ"ש ורוח23 אלקי' מרחפת ע"פ המים ובודאי לא הי' מרחפת על מים גשמיים כו' משא"כ אחר שהבדיל אזי מים עליוני' נזדככו יותר אבל מים24 תחתוני' נתגשמו יותר עד שהיו למים גשמיים ממש ולזאת הם בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, וע"כ הי' שופכי' היין עד לתהום שהוא היותר אחרון שבהשתלשלות שעד שמה נמשכ' השפע מלמעלה והוא הפיוס למים תחתוני' הנ"ל שממשיכי' להם ג"כ הארה מלמעלה מא"ס ב"ה.

ועתה יובן ג"כ ענין מאמרז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה כו' כי הנה ענין מנחת נסכי' הוא שהיו מקריבים סולת בלול בשמן, והנה הסולת והשמן הוא בחי' צומח שעצמותו הוא דומם שהוא למטה בערך מקרבנות כמו העולה פר לריח ניחוח כו' שיש בו נפש וחיות רוחניות משא"כ הסלת והשמן, ואעפ"כ עולה בלא מנחה אינו כלום כי העולה היא העלאה ממטה למעלה שהנפש הרוחני' שבפר מתעלית למעלה ומנחה בהקרבת צומח גשמי הוא ענין ההמשכה למטה בגשמיות כי הרי התכלי' הוא להיות המשכות למטה דוקא כו' וכמ"כ ממש הוא ק"ש בלא תפילין כי מצות ק"ש בדבור פה אחד ואהבת כו' הוא בחי' רוחניות והתפילין הם ג"כ פרשיות אלו רק שנכתבו ע"ג קלף גשמי ובדיו גשמי והקורא ק"ש בלא תפילין שהוא בחי' רוחני' העלא' ממט' למעלה בלא המשכה מלמעלה למטה בגשמיות ע"י התפילין דומה למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים שהוא ג"כ העלא' בלא המשכה כנ"ל ומנחה25 ונסכים הכל א' כדפרש"י, ובאמת בחי' מנחה ונסכים הוא יותר גבוה מהעולה והזבח כי מנחה ונסכים הן ג' בחי' חב"ד השמן26 הוא בחי' חכמ' ולכן צף ע"ג יין, והיין הוא בחי' בינה והסלת הוא בחי' דעת כאמרם אין27 התינוק יודע לקרות או"א עד שיטעום כו', והיא הנותנת כי להיותם יותר גבוהים לכן הם דוקא שנשפלו בבחי' ההמשכה למטה משא"כ העולה והזבח אינן רק בבחי' העלאה כי גם למטה הם רוחני' בערך יותר מהנסכים כנ"ל על היותן בשרשן למטה במדרג' משרש הנסכים והיינו בחי' חג"ת פני אריה פני שור כו', ומה שאכילה מרובה משתי' הוא כענין מארז"ל אין28 לך טפה יורדת מלמעלה אא"כ טפיים עולים כנגדה מלמטה והרי א"כ איפוא האכילה שהיא ממטה למעלה צ"ל מרובה מהשתיה שהיא ההמשכה שממעלה למטה כו'.


1) ענין מארז"ל: נדפס מגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב. ונמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' כח. ובשינויים ובתוס' הגהות בלקו"ת שלח מא, ג. ובאריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'קפח ואילך. ובשינויים באוה"ת על מארז"ל וענינים ע' ג. וראה עוד בהנסמן על מאמר זה בהמ"מ ללקו"ת שם (הוצאת תשד"מ). וראה להלן ד"ה אכלו רעים ששייך ג"כ למאמר זה.

2) כל הקורא ק"ש בלא תפילין: ברכות יד, ב.

3) כמשרז"ל ע"פ ואם האכל יאכל: פ' צו ז, יח. בלקו"ת שם מציין: ”פ"ק דזבחים י"ג ב' כ"ח ב' ושאר דוכתי".

4) והשתי' כדת של תורה: מגילה יב, א. וראה עוד בארוכה בד"ה על מארז"ל זה בסה"מ תקס"ג ח"ב ע' תקסו ואילך.

5) לחמי לאשי: פינחס כח, ב.

6) כתי' גבי יותם שהיין משמח אלקים: ראה שופטים ט, יג.

7) אין לך עשב: ראה ב"ר פ"י, ו. ועוד.

8) ונק' בחינות כו': ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים (הנ"ל) ס"ע ד, ובהנסמן בשוה"ג שם.

9) אברהם איש החסד: ראה בהנסמן בהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תקפ.

10) נכנס יין: עירובין סד, א. וש"נ.

11) ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

12) גבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.

13) יאר ה' פניו אליך: במדבר ו, כה.

14) מלאכי' הנק' קרביי' ומיעי' כמ"ש המו מיעיי לו: ירמי' לא, יט. ראה זח"ג רלד, ב. יהל אור ע' שפב.

15) נ"ל . . נתעשר משה: תיבות אלו נרשמו בגוכי"ק אדמו"ר הצ"צ בצד הגליון.

16) פסל לך מפסולתן של לוחות נתעשר משה: שמות לד, א. נדרים לח, א. ועוד.

17) אם בחקותי תלכו: ע"פ ר"פ בחוקותי.

18) והחיות נושאות את הכסא: לשון הפייט במוסף דר"ה אחר קדושת כתר — נוסח אשכנז (ד"ה והחיות). בחיי תרומה כה, יו"ד בשם פדר"א. וראה שמו"ר ספכ"ג.

19) והיו מנסכין יין בשיתי' שמגיעי' עד התהום: ראה סוכה מט, א. אוה"ת על מארז"ל וענינים (הנסמן לעיל בתחילת המאמר) ע' ג' ואילך וע' ט.

20) קודם בה"ע הי' מים במים: ב"ר פ"ה, ב. שמו"ר פ"נ, א. וראה גם אוה"ת בראשית כט, א.

21) יהי רקיע . . יקוו המים: בראשית א, ו. ט.

22) החכמה נק' מים: ראה פרדס שעה"כ בערכו. קהלת יעקב מע' מים אות ט.

23) ורוח אלקים מרחפת: ראה בראשית א, ב.

24) מים תחתונים . . בוכים אנן בעינן: ראה ת"ז ת"ה (יט, ב). מדרש עשה"ד ס"ב. תוס' הרא"ש בראשית בתחילתו.

25) ומנחה ונסכים הכל א' כדפרש"י: ראה רש"י ברכות שם (יד, סע"ב).

26) השמן הוא בחי' חכמ': ראה מאו"א ש, סמ"ח. תניא ספנ"ג, ובהנסמן בהמ"מ שם.

27) אין התינוק יודע לקרות או"א: ברכות מ, א.

28) אין לך טפה יורדת מלמעלה: ראה הנסמן בארוכה בהמ"מ ללקו"ת (הוצאת תשד"מ) שלח מב, ב. ובלקוטי הגהות לתניא ע' קמה.