להבין מ"ש בלקוטי תורה בענין טעם דמ"ע שהזמן גרמא

קלו

להבין1 מ"ש בלקוטי תורה2 בענין טעם דמ"ע3 שהזמן גרמא נשים פטורות ושאין הזמן גרמא חייבות לפי ששורש נשמות הנשים הוא מעלמא דנוק' בחי' המל' שהוא בבחי' זמן מלך מלך4 וימלוך כו' ובחי' המל' מלבשת עד החזה דז"א, שהוא עד בחי' הדעת דז"א שכולל חו"ג שמשם שורש ה"ח דרמ"ח מ"ע וה"ג דשס"ה ל"ת והדעת דנוק' כלול בדעת דדכורא ע"כ מ"ע שהז"ג שהוא רק בבחי' המל' שמלבשת לחזה בלבד הרי שם נכללת ונטפלת בדעת דדכורא, ולכך פטורים לפי שיוצאים י"ח במ"ע שעושין בעליהן הזכרים אבל מ"ע שאין הז"ג ששרשם למעלה מן החזה שאין בחי' מל' מלבשת שם חייבות לעשות בעצמן ואין יוצאות בהן במה שעושין בעליהן הזכרים אחר שאינן נכללי' שם בבעליהם כו'.

אך א"כ יש להקשות קושי' גדולה וחזקה למה מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות לעשות בעצמן והו"ל לפוטרן לגמרי מאחר שמ"ע הללו למעלה מהזמן שהוא למעלה משורש הנשים שהוא רק בבחי' הנוק' בחי' מל' כנ"ל שאין בחי' מעשה שלהן מגיע לשם כלל, אלא בהכרח לומר דגם שמ"ע שאהז"ג הם למעלה מהזמן

קלז

מ"מ הרי הם באים ומתלבשים בבחי' מעשה בזמן ומקום רק שאינם תלוים בזמן דוקא א"כ גם במ"ע הללו יצאו הנשים במצות שעושין הזכרים כמו במ"ע שהז"ג, ואם נא' שיש שורש לנשים גם בלמעלה מהזמן (לפי שכל הנשמות נולדו מיחוד זו"נ בבחי' האצי' בין נשמות דדכורא ובין נשמות דנוק' כו') א"כ יהיו יוצאי' גם בהם ע"י הזכרים ולמה מ"ע שבזמן נבדל ממ"ע שלמעלה מן הזמן, ולפי"ז הקושי' הוא ממ"נ דאם אין שורש כלל לנשים בלמעלה מהזמן יהיו פטורות לגמרי במ"ע שאהז"ג ואם יש שורש לנשים בלמעלה מהזמן יהיו יוצאים גם בהם ע"י הזכרים כמו שיוצאי' במ"ע שהז"ג וד"ל.

אלא צ"ל דודאי יש שרש לנשים בלמעלה מהזמן (מטעם הנ"ל ששורש א' לנשמות זכרים ונקבות כו') וע"כ הם חייבות במ"ע שאזה"ג אך מה שאין יוצאי' בהם ע"י בעליהן הזכרים כמו במ"ע שהז"ג היינו מפני שבמ"ע שבזמן ששרשם בבחי' החזה שדבוק שם בחי' המוחי' דנוק' ונכללת בדעת דדכורא ע"כ יוצאי' ע"י בעליהן אבל במ"ע שאין הזמן גרמא שאין הנוק' מלבשת שם היאך תצא ע"י בעלה מאחר שאינה נכללת בו והיא חייבת בהן מפני שיש לה שורש שם כנ"ל וד"ל.

אך עדיין י"ל האיך אפשר שיש שורש לנשים בלמעלה מהזמן מאחר שכל עיקר הנוק' שמשם שורש נשמות הנשים אינה מלבשת רק עד החזה ולא למעלה מהחזה כנ"ל והזמן שרשו רק בבחי' המל' שהוא למטה מן החזה ולא למעלה הימנו כלל, אמנם שורש הדברים הוא אעפ"י שאין המל' מלבשת בבחי' הלבשה רק עד החזה מ"מ שרשה הוא למעלה מעלה גם מבחי' המוחי' דז"א שהרי ידוע דלפעמים נבנה בנין הנוק' בפרצוף בפ"ע ועומדת פב"פ ולא עד החזה בלבד ולעתיד5 יהיו שוין בקומתן ולפעמים6 עולה המל' עד פנימי' ע"י כמו בנעילה דיוהכ"פ, וא"כ גם במ"ע שאין הזמן גרמא שהוא למעלה מהזמן שבבחי' המל' שמלבשת בחזה חייבות הנשים מצד שורש בחי' הנוק' עצמה כמו שהוא במוחי' ומדות בפ"ע ומכש"כ כשאינה מקבלת מז"א כלל כמו לעתיד או עכשיו בפרקים כנ"ל, וע"כ א"א לומר שבמ"ע שאזה"ג יהי' הנשים יוצאות י"ח בבעליהם אלא צריכים לעשות בעצמן דוקא, דמה שיוכלו לצאת ע"י בעליהן א"ז רק באותה מדרי' שהן נטפלות לבעליהן כמו במ"ע שבזמן שהוא במקום שהיא נטפלת לחזה כו' אבל לא באותה מדרי' שהן בשרשן במל' כשהיא בבחי' מהות בפ"ע כמו בבחי' פב"פ ושוין בקומתן ולמעלה מזה כמו כאשר תתעלה המל' ונק' א"ח7 עט"ב כידוע

קלח

וע"כ במ"ע שאזה"ג חייבות לעשות בעצמן כמו הזכרים ממש, ואין יוצאי' י"ח ע"י בעליהן כלל וד"ל. (ואפי' נשמות הגבוהות דנשים כמו האמהו' שרה רבקה רחל ולאה שלפני מ"ת שקיימו כל המצות ברוחני' כמו האבות כידוע יש חילוק בזה בין במ"ע שבזמן למ"ע שלמעלה מהזמן רק אפשר שבהן יש הפרש משאר נשים לפי שאמרו ג'8 אבות הטעימן מעין עוה"ב שהוא לאחר הבירור דב"ן יהי' למעלה כמ"ש א"ח עט"ב וע"כ א' כל9 אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כו' כמ"ש במ"א).

והנה באמת עדיין אין דבר זה מתיישב היטב על בוריו דהלא ידוע דעכשיו נא' והוא10 ימשל בך דבחי' מ"ה דדכורא מושל על בחי' ב"ן דנוק' לפי שכל עיקר המוחי' שלה מקבלת מחזה דז"א, [שבתחלה הי' דו פרצופי' ואחר הנסירה מלבשת עד החזה כו'], וגם בהיותה בבחי' פב"פ כמו במ"ת ובזמן דוד ושלמה כו' מ"מ נא' והוא ימשל בך כו' (כמו הלבנה שגם במילואה מקבלת הכל מאור השמש או כמו זכר ונקבה גשמיים דגם שהנקבה פרצוף בפ"ע מ"מ מקבלת מן הזכר והוא ימשל בה כו' שכלולה בדעת דדכורא וע"כ מ"ע שהז"ג פטורות כנ"ל), וגם זה ידוע דשורש רמ"ח מ"ע בין שהז"ג ובין שאין הז"ג שכללותם הוא רק בחי' ה"ח שבדעת דז"א, וא"כ גם שאין הז"ג יכולים לצאת הנשים ע"י בעליהן מאחר שנכללות דעתן בדעת דז"א כו', ואם מפני שלפרקים או לעתיד כתי' א"ח עט"ב ואינה בחי' מקבל כלל מז"א הרי אז מ"ע שהז"ג ומ"ע שאהז"ג שוין שחייבות בשתיהן ולא נפטרו כלל בבעליהן כו' ואם נא' שבבחי' פב"פ אין ה"ח דמ"ע נמשך למל' מהחזה אלא מבחי' ארחין דגלגלתא כו' מ"מ יצאו י"ח ע"י בעליהן מאחר שנא' והוא ימשל בך כו' ומהו ההפרש בין שהז"ג לשאין הז"ג כו', ועוד דעכשיו בזמן הגלות בחי' המל' אינה רק בחי' נקודה תחת יסוד ולפעמים מלבשת עד החזה כנ"ל כמו בשבת כו' והמצות נתנו לבנ"י גם בהיותם בגלות וא"כ למה במ"ע שאזה"ג לא יפטרו ע"י בעליהן כמו במ"ע שהז"ג כו', וע"כ הדרא קושי' לדוכתי' דגם שיש לנשים עכשיו שרש בלמעלה מהזמן כמו לעתיד דכתי' א"ח עט"ב כו' מ"מ מצד שהמצות שרשן רק ה"ח דז"א, כמ"ש זה11 זכרי כו', יכולי' הנשים לצאת י"ח משום שנכללי' עכשיו עכ"פ בדעת דז"א כמ"ש והוא ימשל בך כו' ולמה יהי' הפרש בין שהז"ג לשאין הז"ג כו' וד"ל.

אך הנה יש להקדי' לזה ענין א' הידוע בכללות כל הנשמות שיש בהן ה' מדרי' נר"ן חי' יחידה, וגם מי שאינו רק בבחי' נפש דעשי' יש לו גם בחי' רוח ונשמה ח"י רק שבחי' נפש בא בגילוי בעשי' ובחי' רוח נשאר בהעלם ביצי' ובחי' נשמה נשאר בהעלם בבריאה ובחי' חי' באצי' כידוע דה' מדרי' דנר"ן ח"י נפש

קלט

בעשי' ורוח ביצי' ונשמה בבריאה ובחי' חי' בחכ' שבאצי' ובחי' יחידה בבחי' כתר כו', וזהו דרך כלל בכל מציאות נפש או רוח ונשמה דנר"ן הם בבחי' בי"ע וחי' שלהם בבחי' מזלא כמו שאמרו גבי חברי דניאל אע"ג12 דאיהו לא חזי מזלייהו חזי דהיינו המראה שראה דניאל כפי שרש נשמתו ביצי' או בעשי', והנה אליו בא בגילוי המראה גם בבחי' נר"נ שבו, אבל לחביריו לא בא אור הגילוי זה בבחי' נר"נ שלהם וז"ש דאינהו לא חזי אבל מזלייהו בבחי' יחידה שלהם ראו וחזו, וזהו מזלייהו חזי ע"כ חרדה נפלה עליהם עכ"פ אע"ג דלא חזי, מצד בחי' המקיף הנק' מזלא שמאיר גם בתוכן לפעול החרדה כו'.

וכך יובן בכל מי שעושה מצוה למטה גם שאינו רק מבחי' נפש דעשי' הרי גם בחי' רוח שלו שביצי' ובחי' נשמה שלו שבבריאה עד בחי' ח"י שנק' מזלא שבאצי' ג"כ עוסקים במצוה זו, (וכמ"ש13 בכוונות דט"ז ע"ב) דכמו שהאדם עוסק למטה כך דיוקן אדם העליון למעלה כו' ע"ש ופי' דיוקן האדם הזה כמו שהוא למעלה הוא בחי' מזלא שלו שהוא בחי' שורש נשמת האדם למעלה מעלה כו', וא"כ הרי יובן ג"כ בענין מצות מעשיות דנשים ששרשם בבחי' המל' שמלבשת עד החזה כו' שאין זה רק בבחי' נר"נ דוקא אבל בחי' ח"י שנק' בחי' מזלא ה"ה למעלה הרבה מבחי' המדות שבז"א כידוע דשורש המצוה העצמי' דבחי' המל' הוא בפנימי' אור אבא דאבא יסד ברתא עד"מ מאותיות השכל שמהם נמשך הדיבור במבטא, וע"כ14 התינוק אינו יכול לצרף אותיות הדיבור כידוע מפני שאין בו כח החכ' לצרף כו' וגם אותיות שבשכל שרשן מעצמיות הנפש שהוא בבחי' חי'15, וכמ"ש במ"א מענין ויהי16 האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו', וכך למעלה יובן בכל ענין עליות המל' עד פנימי' החכ' ופנימי' הכתר כנ"ל הכל הוא בבחי' עצם כח הדיבור כאשר עולה לשרשו שמשם לוקח מקור חוצבו כו' עד"מ כמו הדיבור שבאדם שעולה למעלה בעצמות נפשו בבחי' חי' יחידה שבו כנ"ל אבל בחי' הדבור הבא במבטא יוצא הוא מהבל הלב שנק' חזה כנראה בחוש שהתפשטות או צמצום המבטא תלוי בהבל החזה אם הוא בהתפשטו' כמו בעת השמחה או בכיוווץ כמו בעת הצער וכה"ג. וזהו נקבה17 ל' נקב ה' דהבל הלב שמשם יוצא הקול כו' ומשם נמשך ג"כ בחי' המוחי' והמדות שבדיבור אבל בחי' עצם כח הדיבור הוא בבחי' פנימיות דח"י שבנפש כנ"ל, וכך יובן למעלה בבחי' המל' שנק' דיבור שגם שאמר דמלבשת עד החזה כו' היינו רק בבחי' הדיבור עצמו הבא בגילוי כמו ויאמר18 אלקים יהי אור כו' וכה"ג אבל שורש עצם הדיבור העליון הוא בבחי' פנימי' חכ' וכתר כו' וד"ל.

קמ

ובזה יובן דכאשר בחי' נר"ן דנשים עוסקין במ"ע שהז"ג שהוא רק בחי' המל' המלבשת עד החזה שנר"ן שלה רק מהחזה כו', גם ששרשן בחי' יחידה למעלה, מ"מ פטורות ע"י בעליהן מפני שאין בחי' דיוקן שלהם עוסק במ"ע זו מאחר שאין שורש מ"ע זאת רק בזמן דבחי' המל' שמקבלת מהחזה כו', אבל מ"ע שאהז"ג גם שבחי' גילוי שלה בבחי' ה"ח דדעת דז"א בלב כנ"ל מ"מ שרשה של בחי' מל' ה"ה למעלה בבחי' פנימי' חכ' וכתר כנ"ל וא"כ כמו שעוסקים למטה בנר"ן שבה כך הוא בבחי' מזלא דילה בפנימי' הכתר ששם אין בעלה מושל עליה, וכמו לע"ל דכתי' א"ח ע"ב כנ"ל, ע"כ חייבות לעשות בעצמן דוקא מצד בחי' שרש עסק מ"ע שאהז"ג בבחי' דיוקן שלהם הנק' מזלא משא"כ במ"ע שהז"ג וד"ל.


1) להבין מ"ש בלקוטי תורה: מאמר זה הוא מפ' בא תקע"ב. והובא גם בתו"א קמ, ג [ובהוצאות קודמות של התו"א הוא בדף קמב, א], וז"ל: אולי מהאי טעמא נשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא כי הזמן הוא בחי' אחרונה ועיקר הזמן למטה בעשי' וצריך בירור והם אין בהם כח לברר כו', במקום אחר נתבאר הטעם בענין אחר דבחי' נוק' הוא זמן ומקום והמצוה התלוי' בזמן היינו להמשיך מלמעלה דהזמן בזמן ובבחי' נוק' אין כח זה כו' כיון שעיקרה מבחי' זמן, ועי' בטעמי מצות התירוץ בענין אחר ונת' זה בפ' בא תקע"ב. ע"כ בתו"א [וקאי על המאמר שלפנינו שהוא מפ' בא תקע"ב].

וראה תו"א בהוספות קיא, ב (נדפס גם בסה"מ תקס"ז ע' עח): וכידוע בע"ח הטעם דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות לפי ששורש הזמן הוא בבחי' נוקבא כו'. ועד"ז הובא בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' קלח. סה"מ תקס"ח ח"א ע' לד. ע' תל. ח"ב ע' תרעג. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' תקכ. שמות ח"א ע' קג. נ"ך ע' רכו. תו"ח שמות ח"א רמב, ד. אמרי בינה שער הק"ש פל"ז. פמ"ח. פירוש המלות לאדהאמ"צ סז, ג. שערי תשובה לאדהאמ"צ קה, ב. וראה הלשון בסה"מ תקס"ח ח"א ע' תיג: דשורש בחי' הזמן הוא במל' כמ"ש ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו' וכמ"ש בפע"ח דמ"ע שהז"ג נשים פטורות כו'.

וראה גם על הלקו"ת להאריז"ל בענין מ"ע שהזמן גרמא באוה"ת פ' בא ע' שמט, ושם שקו"ט בזה ומביא ג"כ מס' מערכת אלקות שער האדם בתחילת השער וז"ל: שהרי היא משועבדת לבעלה בכל הזמנים ואולי מפני כו' כי ברוך כבוד ה' ממקומו בזמנים ואין צריכות המשכה כמו האנשים ולכן תשאר' היא משועבדת לבעלה אבל מ"ע שלא הזמן גרמא הן חייבות כמו האנשים כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם כי אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כי כולם פונים למקום אחד ע"כ.

ועוד בארוכה על הלקו"ת בראשית באוה"ת פינחס ע' א'קצט. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קמח. וראה סה"מ תרכ"ט ע' רמח. וע' שלג.

2) בלקו"ת בענין טעם דמ"ע שהז"ג: ראה טעמי המצות (בלקו"ת להאריז"ל) פ' בראשית. ע"ח שער קיצור אבי"ע (ש"נ) פ"ד. שער מאמרי הרשב"י על תקו"ז תס"ט (ת"א תשכ"א, דף ט' ע"א). וראה גם ס' כנפי יונה ח"א פע"א.

3) דמ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות: קידושין כט, א (במשנה). ובכ"מ.

4) מלך מלך וימלוך כו': ראה זח"א לד, א.

5) ולעתיד יהיו שוין בקומתן: ראה ע"ח שער מיעוט הירח (של"ו) פ"ו.

6) ולפעמים עולה המל' עד פנימי' ע"י כמו בנעילה דיוהכ"פ: ראה פע"ח שער יוהכ"פ (שכ"ז) ספ"א ופ"ה. תו"א בשלח סב, א. לקו"ת מסעי צג, ד. שה"ש כא, א. סידור עם דא"ח רמט, ג. רנ, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'קה. שער האמונה לאדהאמ"צ כד, ב (וע"ש במ"מ). אוה"ת אחרי ע' פז וע' צ. ובכ"מ.

7) א"ח עט"ב כידוע: משלי יב, ד. וראה גם שערי תשובה לאדהאמ"צ כב, ג.

8) ג' אבות הטעימן מעין עוה"ב: ב"ב טז, ב. וראה שער האמונה לאדהאמ"צ נד, ב. וש"נ.

9) כל אשר תאמר אליך שרה . . כמ"ש במ"א: וירא כא, יב. ראה לקו"ת שה"ש טו, ג. תו"ח חיי"ש קכו, א ואילך. ובכ"מ.

10) והוא ימשל בך: בראשית ג, טז.

11) זה זכרי: שמות ג, טו.

12) אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי . . חרדה נפלה עליהם: מגילה ג, א. דניאל י, ז.

13) וכמ"ש בכוונות דט"ז ע"ב: ס' הכוונות, דפוס ווינצי' ש"פ. וכן הובא גם בתניא קו"א (קנג, סע"א).

14) וע"כ התינוק אינו יכול לצרף אותיות הדיבור כידוע: תניא אגה"ק ס"ה (קז, ב). לקו"ת שלח לז, א. ובכ"מ.

15) חי': בכת"י ב: יחידה.

16) ויהי האדם לנפש חי': בראשית ב, ז.

17) נקבה ל' נקב ה': ראה לקו"ת קדושים כט, ד. וש"נ.

18) ויאמר אלקים יהי אור: בראשית א, ג.