הנה להבין ענין הנ"ל בתוס' ביאור

קמ

ביאור על הנ"ל

הנה1 להבין ענין הנ"ל בתוס' ביאור יש להקדים שרש ענין המצות מעשיות למה ענין שלהם גדול במעלה כו' כמאמר היום2 לעשותם דוקא וכידוע, וראי' לזה הוא מה שמצינו במשרע"ה שהתנפל3 לפני ה' ובקש לכנוס לא"י כדי לקיים מ"ע התלוים בה כמו תרומות ומעשרות וגם שהם בדברי' גשמי' כמו תבואות הארץ כו', וגם נתן כל נפשו על דבר זה כידוע שאמרו לו שכאשר יכנס לא"י יסתלק נבואתו ויהי' כהדיוט גמור מ"מ קיבל והוסכם בכך רק שיקיים מ"ע התלוי' בארץ, וזה פלא גדול דהלא שרש נבואתו הי' גילוי אור א"ס בח"ע בחי' אור אבא כו' וכידוע, וכאשר יהי' כהדיוט גמור בלי גילוי אור אלקי רק בבחי' עשי' כנפש דהע"ה כו' ה"ז מאיגרא רמה כו' ואיך הוסכם לכך להחליף דבר זה במה שיקיים המצות שבארץ כו', אלא בהכרח לומר שנפלאה בעיניו מעלת ומדרי' קיום המצות בגשמיות יותר ממדרי' השגת נבואה פא"פ כו' בבחי' גילוי אור א"ס בח"ע כו', והוא לפי ששורש קיום המצות בפו"מ בעשי' גשמי' דוקא יותר עליון גם מבחי' גילוי אור א"ס בחכ', וזהו פלא לכאורה ואם מפני שנעוץ4 תחלתן בסופן שהוא בחי' סוף מעשה דוקא כידוע, אבל איך יש יתרון מעלה בסופן מבתחילתן מאחר שאין בסופן רק מבחי' תחילתן כו'.

אך הנה שרש מצות מעשיות הוא בחי' המשכת סוכ"ע בלבד כידוע שהרי שרש המצות הוא דוקא בחי' פנימי' רצון העליון הנ"ל רצון הפשוט כנ"ל שהוא

קמא

בחי' סובב כנ"ל אמנם בחי' המשכה זאת הוא דוקא בבחי' ממכ"ע שזהו שורש ענין המצות מעשיות שבא בבחי' עשי' ממש כמ"ש היום לעשותם דוקא כנ"ל.

ויש להקדים תחלה בתוס' ביאור שורש ענין סובב וממלא וכל פרטי עניניו שבהם דהנה ידוע בביאור ענין בחי' ממכ"ע שהוא בחי' ירידת האור האלקי הבא בבחי' צמצום והסתר מעילה לעלול בהשתל' רבות ועי"ז נתהוו ריבוי הצמצומי' כ"כ בצמצום אחר צמצום בג' עולמות בי"ע עד שנתמעט האור בתכלית להיות רק התהוות צמצום חיות הנבראי' היותר אחרונים שהן כמו גידול דצ"ח ממזלות כמו אין5 לך עשב מלמטה שאין כו'. ושורש הדברים הוא לפי שגם בראשית ירידת והמשכת השפע לבא בבחי' ממכ"ע הנה הוא בא בבחי' השתלשלות עו"ע שבהכרח שמתמעט האור ומתצמצם ומתעלם בעילה טרם שנתהוה ממנו העלול ועד"ז הולך ומתמעט האור בהשתלשלות מעילה לעלול בריבוי ירידות והמשכות מעילה לעלול עד בחי' מיעוט וצמצום היותר אחרון שבסוף העשי' כמו וממגד6 תבואת שמש כו', ולהבין ביאור ענין המיעוט והצמצום שבעילה כשמשפיע אל העלול הנה אנו רואים התהוות המדות מהשכל שנק' עו"ע כמו מדת החסד שמתהוה ונולד מן השכל ונק' השכל עילה והחסד עלול, והגם שאנו רואים שהחסד הוא מהות אחר נבדל לגמרי ממהות ומציאות השכל עד שנחשב התפעלות החסד בלב בערך גשמי' לגבי מהות אור השכל שבמוח הרוחני' כו' הנה מ"מ הרי אנו רואי' שיש ערך והשתוות לחסד שבלב עם השכל שבמוח שהרי ידוע שכל מי ששכלו גדול גם מדת חסדו גדול יותר וכל ששכלו קטן גם מדת חסדו קטן וכמ"ש לפי7 שכלו יהולל איש כו' שהרי התינוק יש בו אכזריות יותר והגדול יש בו בחי' רחמי' וחסדי' יותר, והיותר גדול בחכ' או בדעת הוא חסדן בטבע יותר (ולא מצד טבע הלב אלא מצד טבע המוח לפי שכלי מוחו רחבים לפי רוחב שכלו כו', ע"כ טבעו נוטה כלפי חסד ביותר והמוח שליט על הלב להטותו כפי טבע המוח גם שטבע הלב אכזרים היפוך המוח, וזהו ההפרש ניכר באדם מקטנותו לגדלותו וכן מקטן הדעת לגדול הדעת כו') וכמ"ש8 במ"א בענין אבינו אב הרחמן כו' ואור אבא מקור החסדי' כו' וכמו שהאב רחמן כו', ולפי הנראה בזה הרי יש בהכרח מבחי' החכ' ממש בחסד עד שלפי גודל השכל כך גודל החסד כו' וא"כ למה בהולד החסד מן השכל הוא בא בשינוי המהות כנ"ל אלא בהכרח לומר שכל עילה מתצמצמת בעצמותה טרם שיתהוה העלול גם שהעלול בא מבחי' עצם העילה, אבל להיות מהות בפ"ע הוא בא בשינוי המהות, וכאשר עדיין העלול כלול בהעילה ה"ה במהות העילה אך ביציאתו להיות דבר בפ"ע אזי מתעלם העילה ואין בהעלול רק בחי' היותר אחרונה שבעילה לאחר שנתצמצם ונתעלם בעצמו אבל מ"מ העלול הוא מעין העילה ויש מבחי' עצם העילה בהעלול רק שהוא שם בבחי' ההעלם

קמב

והצמצום כו' וכמו מדת החסד כאשר הוא כלול בעילתו שהוא השכל אז הוא במהות השכל והוא ענין גידול החסד עם גידול השכל כאחד מצד אחיזתו בשכל דוקא כנ"ל אבל בהוולד החסד מהשכל הוא בא בשינוי מהות כנ"ל, ומ"מ בהכרח שגם בהחסד שבלב יש בו מבחי' השכל עצמו רק שהוא בו בבחי' העלם והצמצום כי אין חסד העלול הזה רק מבחי' היותר אחרונה שבשכל לאחר שנתצמצם לעצמו כו' וד"ל. וכמו"כ מבחי' המדות שבלב שנמשך באותיות המח' ג"כ בא ונמשך בשינוי המהות דהיינו כמו ממהות חסד שבלב למהות מח' של חסד זה במוח שאינו רק בחי' אותיות המח' בלבד ואין לו ערך לגבי אור החסד בעצמו שבלב מ"מ יש במח' זו מבחי' עצם החסד שבלב כי ממנו נלקחה המח' זו שהרי מה שלבו חפץ מיד מהרהר במח' ונק' הרהורי ליבא כידוע רק החסד שבלב המלובש במח' זו הוא בבחי' הצמצום וההעלם כי אינו רק מבחי' אחרונה שבו כנ"ל בחכ' וחסד כו', וכך הוא בהשתלשלות מן המח' לדבור שאין מהות המח' עצמה בדבור רק בחי' אחרונה שבו ואעפי"כ יש בדיבור מן המח' שהרי אי אפשר לדבר בלא מח' וכמו"כ מדבור למעשה כו' וד"ל.

והדוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' ממכ"ע מריש כל דרגין שהוא בחי' ראשית הגילוי מאוא"ס להיות מקור להשתלשלות שהוא מתגלה בבחי' החכ' כמ"ש הוי' בחכ' כו' הנה זה האור בא בבחי' צמצום והסתר גדול וכמ"ש והחכ' מאין תמצא כו' מאין ליש ע"י בחי' צמצום גדול שנתצמצם להיות נק' חכים כו' כידוע דמצד עצמו לאו9 מכל אינון מדות כלל וכמו"כ מתצמצם עוד האור בצמצום אחר צמצום מחכ' דאצי' למדות דאצי' ע"ד הנ"ל בבחי' צמצום המשכת החסד מהשכל כו', וכן מתצמצם עוד ממדות דאצי' לבחי' מחדו"מ העליונים שהוא עולם הבריאה ועולם היצירה כו' כידוע דג' עולמות בי"ע נק' בחי' מח' דו"מ, ויש באצי' ג"כ בי"ע שהן בחי' מדו"מ שבאצי' ומבחי' עשי' שבאצי' נעשה מקור לבי"ע כו' והוא בחי'10 מל' דאצי' שנעשה ע"י לבריאה כידוע וגם זאת ע"י בחי' מסך מבדיל בין אצי' לבריאה הנק' פרסא כמ"ש ויעש11 את הרקיע להבדיל וכמו"כ מבריאה ליצי' יש בחי' פרסא המפסיק כו' ומיצי' לעשי' כו' עד שגם בסוף העשי' יש בחי' הרקיע המבדיל בין מים העליונים שמעל השמים כו' וע"כ נתצמצם האור והשפע כ"כ בריבוי צמצומים זא"ז במיעוט אחר מיעוט והעלם אחר העלם עד שנמשך השפע בבחי' צמצום ומיעוט היותר אחרון, והוא כמו שפע המזלות בכל צמחי האדמה כמו ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים כו' עד שאמרו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה כו' ואומר לו גדל כו' ואעפ"י שהמזל הוא רוחני והעשב הוא גשמי מ"מ המזל הוא מכה ומגדלו מן הרוחני' אל הגשמי' לפי שבאה שפע זו בבחי' צמצום דעו"ע הנ"ל שהעילה מתצמצם ונמשך ובא בהעלול בשינוי המהות כו' כנ"ל בענין התהוות החסד מן החכ' כו' וכך בענין ממגד

קמג

תבואת שמש שיש כמה צמחים שהשמש מגדלם מפני שצריכי' לחום השמש ויש הרבה צמחי' שצריכים לקור הלבנה כמו מיני ירקות כו' וכהאי גוונא וכ"ז משינוי המהות מרוחני' לגשמיות ואעפי"כ אחוז וקשור הגשם ברוחני' ע"ד הנ"ל בהשתל' שכל ומדות כו', וכמו"כ בבחי' התהוות נפש החי דבהמות וחיות שנמשך ממקור חוצבו כח הרוחני בתכלית הבדלת ערך מהגשמת נפש החי והוא כידוע דמבחי' פני ארי' שבמרכבה נמשך בריבוי השתלשלות עו"ע מקור כל נפשות החיות ומבחי' פני שור שבמרכבה נשמך מקור לנפש הבהמית והרי ידוע שבחי' פני ארי' אל הימין ופני שור כו' נק' חיות הקדש שהם בבחי' מרכבה עליונה הנושאו' את הכסא כו', והם בחי' מיכאל וגבריאל כו' מיכאל בסט' דחסד בבחי' פני ארי' אל הימין כו', וגבריאל בסט' דגבורה בבחי' פני שור כו', ואיך נא' שמבחי' גבריאל גבורה דקדושה עליונה נמשך ממנה למטה נפש שור גשמי כו' שבודאי רחוק הערך בתכלית הריחוק כו', אך שמ"מ בריבוי השתלשלות בצמצום אחר צמצום ע"ד הנ"ל בענין השתל' עו"ע יוכל להתהוות גם נפש השור הגשמי מבחי' פני שור שבמרכבה כמו בענין התהוות גידול העשב ממזל הרוחני כו' וד"ל.

ונמצא מובן מכ"ז שבבחי' ממכ"ע בחי' ההשתל' בא בהדרגת עו"ע בצמצום אחר צמצום כו' מבחי' ראשית החכ' שבאצי' עד סוף כל הצמצומי' שבעשי' עד צומח ודומם הגשמי רק שבאצי' גם בבחי' הצמצום דאור א"ס בחכ' ומדות ומודו"מ כו' הלא אמרו דאיהו12 וחיוהי וגרמוהי חד כו' מצד בחי' הארת הקו"ח כו' כידוע, אבל מאצי' לבי"ע כבר נפסק הארת הקו כו' ע"י בחי' מסך הנק' פרסא כו' ע"כ שם בא האור האלקי בתכלית הצמצום להחיות רוח שפלים בע"ג כו' כידוע וגם שם האור מתמעט במיעוט אחר מיעוט כו' כנ"ל דיש פרסא שמפסיק בין בריאה ליצי' כו', ובחי' מל' דבריאה בוקע המסך ונעשה בחי' ע"י ליצי' ועד"ז מיצי' לעשי' ומפני זה הרי יש בחי' מעלה ומטה בכללות השתלשלות דבבחי' חכ' דאצי' שם בחי' גילוי האור ביותר ומחכ' דאצי' ולמטה מטה נתמעט גילוי האור במיעוט הגילוי מעט מעט כו' עד בחי' צמצום היותר אחרון כנ"ל וד"ל. וכל זה דוקא בבחי' ממלא כל עלמין שהוא מבחי' חכמה דאצי' שנק' ראשית הגילוי למטה מטה כנ"ל אבל בחי' סוכ"ע הוא הנק' בע"ח בחי' מקיף הכללי ומקיף לד' עולמות אבי"ע בשוה ממש כו' ואין שם בחי' מעלה ומטה כלל וכמ"ש אני13 ראשון ואני אחרון שו"א אני מלא בשוה כו' כמשל הידוע בעיגול המקיף מכל צד שאין בו בחי' מעלה ומטה כו'.

ואמנם להבין ביאור הדברים, וגם להבין אם הוא בחי' סובב ומקיף בלבד הרי אינו בא בבחי' גילוי אור ושפע בד' עולמות למה נק' בש' אור מקיף הרי פי' אור הוא המאיר למטה שהוא בחי' אור ושפע וחיות כו', אך הענין הוא דבאמת גם שנק' בחי' מקיף וסובב מ"מ הוא נק' אור המאיר ומחי' לכל העולמות דאבי"ע

קמד

רק שהוא מאיר ומחי' לכל העולמות בהשוואה א', לא כמו בחי' האור וחיות דבחי' ממלא שבא בבחי' חילוק מדרי' מעלה ומטה כנ"ל.

ולהבין זה דהנה לכאורה אין מקום לבחי' התפשטות החיות דבחי' סובב מאחר שכבר נמשך האור והחיות דבחי' ממלא כנ"ל אך הענין הוא דגם לאחר שכבר נמשך האור בבחי' ממלא כנ"ל הנה מאיר ומתפשט מבחי' סובב דוקא בכל פרט ופרט דהשתלשלות עו"ע מריש כל דרגין דבחי' ממלא בחכ' כנ"ל עד סוף כ"ד למטה מטה דהנה גם שכבר נשתלשל כל עלול מעילתו בבחי' הצמצום מ"מ עיקר קיום עצם מציאותו הוא בא מבחי' המקיף הנק' סובב שהוא הנק' בחי' אין האמיתי בכלל כמו גם ראשית של בחי' גילוי דבחי' ממלא שהוא בחכ' כנ"ל הרי נא' והחכ'14 מאין תמצא ופי' תמצא לשון מציאה שהיא נמצאת במציאות דבר מ"ה ונק' בשם חכמה עכ"פ, ומאחר שא' שהחכ' תימצא מאין בהכרח לומר שנמצאת בבחי' יש גמור דהיינו שנמצאת מאין ליש ממש, ופי' אין ידוע שהוא בבחי' אין האלקי ממש שהוא מושלל בתכלית מכל בחי' יש ודבר מה במציאות כו', וא"כ דבר זה פלא גדול מאד איך יתהוה מציאות יש גמור כמו החכ' מבחי' אין האלקי המוחלט כו' שבודאי א"א שיומשך זה בדרך השתלשלות עו"ע כנ"ל מאחר שבבחי' עו"ע יש בעלול מבחי' יחוס וערך העילה עכ"פ רק שהוא מבחי' אחרונה שבו אחר צמצום עצמותו כמ"ש למעלה באריכות, אלא בהכרח לומר שמאיר בבחי' התהוות החכ' ליש מבחי' אין האמיתי דוקא ואם לאו לא היתה החכ' נמצאת בבחי' יש וז"ש תמצא בבחי' מציאות יש שזהו דוקא נעשה מבחי' אין דבחי' סובב הכללי (ולא מצד כח אור עליון השופע לחכ' כמו מבחי' הכתר שא"כ לא הי' אור החכ' בבחי' יש אלא בבחי' הרוחני' דאור הכתר כו') וכמו"כ גם מחכ' לבינה שהוא ג"כ מאין ליש כידוע, שהחכ' הוא בחי' נקודא, והבינה הוא בחי' התפשטות ליש בהשגה כו' מ"מ מה שהבינה נמצאת בבחי' יש ממש בעיקר מציאותה זהו אינה מצד כח אור החכ' השופע אליה אלא מלמעלה מעלה דהיינו מבחי' אין האמיתי דבחי' סובב הכללי ואם לאו לא היתה בבחי' יש גמור, וכן מבינה למדות אעפ"י שהוא בחי' יש מיש כידוע שהחסד הי' כלול תחלה בשכל בהתפעלות החסד בשכל ואח"כ יוצא לידי גילוי בדרך עו"ע להיות התפעלות אהבה כו' וע"כ ע"פ שכלו דוקא יהולל איש שהתינוק ששכלו קטן מדותיו בדברים קטנים כו' וכן בגדולים עצמן הרי יש הפרש בין מי ששכלו מגושם שמוליד אהבה גשמי' כתאוות חומרי' למזון ומאכל, וכה"ג ומי ששכלו דק ברוחני' יותר כמו שכל וחכ' האלקית בהתבוננות גדולת ה' יוליד אהבה אלקית כו'.

אך הנה אעפי"כ מה שהעלול של המדות נמצאו בבחי' יש ודבר מ"ה במציאות אין זה מכח העילה שהוא השכל אלא מלמעלה מעלה מהחכ' ובינה, והוא מבחי' אין האמיתי כנ"ל ואם לאו לא הי' בא תולדת המדות בשינוי המהות ובהגשמה כ"כ בריחוק הערך ממהות השכל המולידו, וזהו רבותא גדולה יותר

קמה

דגם בבחי' עו"ע שנק' יש מיש ג"כ אין התהוות הנשמה ושינוי המהות דעלול מערך המהות דעילה בא מצד כח העילה שלו אלא דוקא מבחי' סובב כו', וככה הוא מריש כל דרגין שבהשתלשלות מחכ' ולמטה עד סוף כל דרגין בעו"ע היותר אחרון שבסוף עולם העשי' כו' כמו אין לך עשב שאין לו מזל כו' דהיינו כמו שהמזל עצמו אעפ"י שהוא רוחני מ"מ גשמי יחשב לגבי העילה שלו ואין זה רק מבחי' אין האמיתי כנ"ל בחו"ב ומדות כו' כך הוא ענין הגדלת העשב מהמזל הרוחני דבודאי א"א לומר שהרוחני יוליד ויגדל את הגשמי מאחר שהרוחני מושלל בערך מכל תוארי הגשם וא"כ איך המזל מכה ומגדלו, ואם נאמר שהמזל מכה לכח הצומח שבארץ ואומר לו גדל, גם זה יפלא ע"ד הטבע איך כח הצומח הרוחני יצמיח עשב גשמי הלא כח הצומח כח היולי רוחני הוא דהיינו מה שיש בכחו להצמיח כמה פעמים עד אין שיעור ואין לו הפסק וכליון כגשם העשב שקוצרין ושורפין אותם כו', אלא בודאי מוכרח לומר שגם שצמיחת העשב באה מרוחני' כח הצומח והמזל הרוחני א"ז רק צמיחתו וריבויו אבל לא גופו ומהותו מתהוה מן הרוחני' דהיינו שגוף גשם העשב הצומח הנתפס במישוש לא בא ונמשך מן הרוחני כלל אלא מציאות והגשמה שלו באה מלמעלה מעלה מבחי' אין ממש שהוא סובב הכללי ורק בחי' רוחני' שלו דהיינו חיות אורו בגידולו הוא שנמשך מהרוחני' דכח הצומח שבארץ אבל לא גשמיות שלו שזהו דבר הנמנע שהגשם עצמו יתהוה מן הרוחני כו' וד"ל.

וכמו"כ יובן בחלק החי דבהמות וחיות ועופות דהנה ידוע דשורש כל נפשות הבהמות הוא נמשך מבחי' פני שור שמהשמאל שבמרכבה עליונה ושורש התהוות כל נפשות החיות נמשך מבחי' פני ארי' אל הימין כו' וזה ידוע דבחי' פני ארי' ופני שור כו' הן בחי' מלאכים רוחני' במעלה ומדרי' אור האלקי הרוחני' כמו מיכאל וגבריאל כו' שהרי נק' שרפים וחיות הקדש כו' ובחי' פני ארי' אל הימין הוא בחי' מיכאל ובחי' פני שור מהשמאל הוא בחי' גבריאל כו' וא"כ איך אפשר שגם בהשתל' רבות ימצא למטה מציאות נפש השור גשמי מבחי' פני שור העליון הרוחני ביותר כמו שא"א להעלות על הדעת שמבחי' גבריאל יסתעף למטה מציאות שור גשמי וכן מציאות ארי' גשמי מפני ארי' העליון שהוא בחי' מיכאל, גם אם אפשר שיומשך מהם בהשתלשלות רבות במיעוט אחר מיעוט עד שיתהווה ע"י ריבוי הצמצומים מציאות דבר קטן הערך ביותר, היינו רק שבא שפע האור ע"י ריבוי הצמצומי' להעלים ולהסתיר בהסתר אחר הסתר כו' מבחי' הגדלות לבחי' הקטנות בלבד כמו מבחי' יראה ופחד עליון הרוחני האלקי שבבחי' גבריאל או פני שור שבמרכבה כו' ע"י ריבוי הצמצומי' וההעלמות יוכל להיות בחי' קטנות הערך ביותר והוא כמו להיות בחי' מציאות יראה ופחד גשמי' וכן מבחי' אור האהבה האלקי שבמיכאל או פני ארי' כו' ע"י ריבוי הצמצומי' מתהווה למטה בחי' אהבה גשמי' כו' אבל לא שמפני הצמצוצמים יתהוה מציאות דבר גשמי' כשור וארי' גשמי' בחומר גופני [ולמה אמרו במיכאל15 וגבריאל שהם שר

קמו

של אש ושר של מים גשמי' כו'], אלא מוכרח לומר שבחי' הצמצום אינו מועיל רק להביא הדבר מבחי' הגדלות לבחי' הקטנות בקטנות אחר קטנות, אבל מה שמתהוה בבחי' הגשמה גמורה כמו נפש השור הגשמי א"ז מכח העילה שהוא בחי' הרוחני' דפני שור כלל אלא מבחי' אין האמיתי כו' וד"ל.

ונמצא מובן עכ"פ שבכללות כל ההשתלשלות דעו"ע דבחי' ממלא כו' מריש כ"ד דהיינו מבחי' האין שמאין תמצא עד למטה מטה בסוכ"ד עד בחי' צומח וחי הגשמי', עיקר התהוות הגשמת העלול בשינוי המהות מעילתו בכל מקום לפי מה שהוא אין זה בא רק מבחי' האין האמיתי דבחי' סובב הכללי דוקא ולא מצד כח השתל' דממלא כו' כמובן מכל הנ"ל.

ועוד זאת מובן מכל הנ"ל דבחי' אין דסובב הכללי מאיר הוא למטה מטה בסוכ"ד יותר בגילוי מבמדריגות העליונות יותר בהשתל' דבחי' ממלא, כי כל מה שהדבר צריך לבא יותר בהגשמה ובשינוי המהות שם צ"ל הארה גדולה ויתירה יותר מבחי' אין האמיתי דוקא, וכל שאין הדבר בא בריחוק הערך כ"כ בירידת הגשמת המדרי' אלא הוא בבחי' הרוחני' עדיין א"צ לבא בו כ"כ בגילוי אור דאין לעשותו לבחי' יש מאחר שאינו בא בבחי' יש גמור כ"כ. ודוגמא לדבר הנה בחכ' ומדות דגם שהתהוות המדות הוא בא בבחי' הגשמה ויש לגבי החכ' אשר ודאי שינוי מהות זה בא מבחי' אין האמיתי דוקא כנ"ל. מ"מ מאחר שהמדות עדיין רוחניים וקרובים בענין הרוחני' אל הרוחני' דחכ' רק שהן למטה במדרי' הימנה בבחי' הרוחני' כו' אינו מאיר בזה מבחי' סובב רק הארה בעלמא לעשות לבחי' יש דמדות לגבי החכ' בלבד, אבל כשיורד האור יותר למטה מטה עד שבא הדבר בהגשמה יותר כמו ממדות להתהוות גשמי' דפני שור כו' וכן מפני שור להיות התהוות נפש השור הגשמי הנ"ל או מכח הצומח עשב גשמי כנ"ל, שם צ"ל הארה גדולה יותר מבחי' סובב, שכל שצריך לעשות יש גמור יותר שם צ"ל הארה העליונה יותר מבחי' סובב כו', ונמצא דבירידת סוף כל המדרי' התחתונות עד דצח"מ דעשי' שם מאיר מבחי' ומדרי' העליונה שבסובב הכללי ממה שמאיר מבחי' סובב בראשית השתלשלות דממלא כמו מחכ' לבינה ומבינה למדות ששם אין האור דסובב מאיר רק בהעלם וצמצום וכל שהאור דממלא הולך ומתצמצם יותר יותר יומשך שם מבחי' סובב עד שבדצ"ח הגשמי' יש גילוי אור דסובב יותר מראשית הגילוי דיש דחכ' שבבחי' ממלא אעפ"י שהחכ' מאין תמצא ג"כ בבחי' יש גמור כנ"ל מ"מ אינו דומה בחי' יש גמור דדצ"ח עם היש דחכ' כו'.

(אך מ"מ הרי אומר בע"ח16 דאור מקיף וסובב הכללי הוא מקיף לד' עולמות בשוה וא"כ אין זה בשוה דבחכ' ראשית הגילוי דממלא מאיר בצמצום ובסוף

קמז

העשי' מאיר יותר כו'. אמנם הענין הוא דגם בזה הדבר מצד בחי' התהוות יש מאין אין הפרש בין יש גמור דדצ"ח דעשי' ליש דח"ע שניהם שוים בבחי' היש ע"כ מאיר על כולם בשוה וזהו דוקא לענין הארת המקיף עליהם מלמעלה בבחי' סובב ממש כו', אבל מ"ש את17 השמים ואת הארץ אני מלא בשוה הרי מאיר בחי' סובב למטה כמו למעלה אדרבה למטה הוא יותר בגילוי מלמעלה וא"ז בשוה מטעם הנ"ל. אמנם אין זה רק מצד בחי' ממלא שם בחי' היש דגשמיות נק' יש גמור יותר מבחי' יש דחכ' כו' אבל מצד בחי' סובב עצמו שאין שם בחי' מעלה ומטה ורוחני' וגשמיות שוין ממש כמ"ש קמי' כחשיכא כאורה כידוע ממשל העיגול כו' א"כ הרי גם בענין בחי' היש אין הפרש בין בחי' רוחני' היש דחכ' לגשמיות היש דדצ"ח כו' על שניהם מאיר בשוה דוקא, וזהו שא' בע"ח דאור מקיף הכללי מקיף לד' עולמות בשוה ממש, אבל מה שמקיף זה עצמו מאיר ונמשך בבחי' ממלא לעשות לכל עלול בחי' יש כנ"ל, בזה יש הפרש מצד בחי' ירידות המדרי' דבחי' ממלא שבבחי' יש גמור דדצ"ח מאיר מבחי' סובב יותר ואין זה בשוה מטעם הנ"ל וד"ל).

ואחר כל הנ"ל בביאור בחי' סובב וממלא כו' יש להבין בשורש ענין המצות מעשיות אשר בקש משה ליכנס לא"י גם להיות הדיוט כנ"ל, והוא לפי שהמצות מעשיות מתלבשות בעשי' דדצ"ח ובחי' התהוות הגשמי' ליש גמור שרשו מבחי' סובב בחי' אין האמיתי כנ"ל באריכות ע"כ בעשות האדם איזה מצוה המלובשת בדבר גשמי שבו שורה בחי' פנימי' רצוה"ע מבחי' פנימי' הכתר ה"ז בחי' גילוי סובב בממלא ממש, כי הגם שבכל בחי' התהוות גשמי' יש הארת אין כנ"ל, אבל הוא בהעלם ולא בהתגלות ממש אך ע"י המעשה של המצוה להיותה בחי' פנימי' רצוה"ע ונעוץ תחב"ס דוקא כי בסוף מעשה בה נגלה בחי' אין דסובב בגילוי גמור למטה (רק שמלובש האור במצוה זו וטמון בה כמו18 שמניחין אבן טוב וגונזין אותו בתיבה הנק' מתן בסתר ולע"ל יתגלה האור הזה למטה ממש כמו שהוא למעלה כמשי"ת), וזהו למעלה גם ממדרי' שורש משה שהוא רק בפנימי' החכ' כו' ע"כ בקש משה לקיים המצות בא"י אף שיהי' כהדיוט רק בבחי' נפש דעשי' כו' שהוא רק בחי' המעשה בלבד ודוקא בא"י שמצות התלוי' בארץ כמו תרומות ומעשרות הרי בזה נגלה בחי' אין דסובב בחלק הצומח הגשמי שבארץ וכן במצות הקרבנות במזבח שהוא בחי' החי הרי מקריבי' החלב והדם שהוא בחי' ההגשמה של החיות הרוחני' דנה"ב שבזה יתרון מעלה משורש ומקור הנה"ב שהוא בחי' פני שור כו' מטעם הנ"ל דבחי' סובב בממלא דדצ"ח הגשמי' שם יש גילוי אור דסובב יותר מבראשית ההשתל' כו' וד"ל.

קמח

ובזה יובן מ"ש בכל הקרבנות ריח19 ניחוח לה' שהוא בחי' המשכת תוס' אור התענוג בשם הוי' בחי' סובב בכלל כו', ולכאורה הרי הקרבת דם הקרבן דדם הוא הנפש הבהמה אינה עולה רק לשרשו בבחי' פני שור שמקבל רק מבחי' ממלא בלבד כו', אך הענין הוא דע"י הקרבת הדם הוא הנפש דבהמה אעפ"י דמה שבא בשינוי המהות הוא מבחי' אין כנ"ל, אבל אינו מאיר בו רק בהעלם כמו בשאר דברים הגשמי' אך ע"י הקרבת הדם20 נמשך אח"כ מבחי' התענוג העליון להיות לריח ניחוח להוי' בחי' סובב בתוס' אור דוקא לפי שבחי' החלב הוא בחי' התענוג כמו חלב21 ודשן תשבע נפשי כו' וע"כ גידול גשמי' של האברים הוא ע"י חלב דוקא והוא יותר גשמי מן הדם22 הוא הנפש שהוא בחי' רוחני יותר כו', וע"כ בהקטרת החלב דוקא נא' ריח ניחוח להוי' בבחי' תוס' אור התענוג בבחי' סובב כמ"ש כל23 חלב לה' כו' מטעם הנ"ל דכל שבא בהגשמה למטה יותר יותר יש בו מהארת אין כו' ודוקא ע"י מעשה המצוה כמו מצות הקרבת הקרבן מטעם שיש בו בחי' פנימי' רצון העליון מטעם הנ"ל וד"ל.

והנה אעפ"י שמבואר למעלה דבכל בחי' עילה ועלול יש בחי' גילוי אין דסובב עד מדריגה היותר תחתונה כו' אין זה רק בהעלם וצמצום גדול, וגם במצות מעשיות המלובשי' בדברי' גשמי' אין הגילוי רק בבחי' הלבשה כמו דבר מה הנטמן בתיבה סגורה וחתומה (הנק' מתן בסתר) לכך כל המשכת אורות עליוני' שע"י מ"ע בדברי' גשמי' דנוגה ה"ז בבחי' הסתר בהם כמ"ש אתה24 אל מסתתר כו' אבל לע"ל כתי' ונגלה25 כבוד הוי' כי עין26 בעין יראו כו' ולא27 יכנף עוד מוריך כו' דהיינו שלא יתלבש ויסתיר אור דסובב בממלא כעכשיו אלא יתגלה כמו שהוא ממש למעלה ולמטה שוין ממש (והיינו כמו שמבואר למעלה שזהו מצד בחי' סובב עצמו כמו שהוא טרם שמלובש ומאיר בממלא כו' אבל מצד בחי' סובב שבממלא יש בחי' מעלה ומטה בב' אופנים שונים והפכים דבבחי' הרוחני' הרי האור הולך ומתצמצם בעו"ע ומצד בחי' הגשמי' למטה יש יותר גילוי האין כו' וד"ל). וזהו שארז"ל היום לעשותם ולמחר28 לקבל שכרם דהיינו לימוהמ"ש שיקבלו שכרם ממעשה המצות דוקא שיתגלה בחי' סובב למטה כמו למעלה ממש, והיינו שא' צדיקים29 יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' בחי' עטרה זאת היינו בחי' גילוי דסובב הכללי על כאו"א ממעשה המצות שעשה בעוה"ז והמשיך מבחי' סובב בדברי' גשמי' דוקא כנ"ל, וידוע דיש הפרש בין ימוהמ"ש לעוה"ב, דבימות המשיח יהי' עדיין גופי' חומרי' כמו עכשיו משא"כ אחר תחיה"מ שאין בו אכילה ושתי' כו' ואז יקומו כל נשמות הצדיקים בגופי' שלהם בתכלית

קמט

הזדככות החומר כמ"ש ועצמותיך30 יחליץ כו' מבחי' טלא31 דבדולחא כמ"ש כי32 טל אורות כו' ואז האבות וגם האמהות וכל הנשים יקבלו כל חיות גופם ונפשם מזיווא33 עילאה כו' וד"ל.

ובכ"ז יתורץ הקושי' הנ"ל בענין מ"ע שהז"ג שנשים פטורות ושאהז"ג חייבות דממ"נ כו' כמ"ש למעלה באריכות, להיות מבואר למעלה בענין המצות לע"ל שהוא בחי' גילוי דסובב כמו שהוא למעלה בלי התלבשות בבחי' ממלא כו' וזהו ועטרותיהם בראשיהם שע"י המצות שעשו בעוה"ז נעשו להם עטרות בראשיהם מבחי' גילוי אור דסובב כמו שהוא למעלה דוקא ובזה שוין הנשים עם האנשים זכרים עם נקבות דבבחי' עטרה זו אין בה הפרש בין זכר לנקבה כלל משום דבבחי' סובב עצמו כמו שהוא ה"ה למעלה לגמרי מבחי' התחלקות ומבחי' מעלה ומטה עד שא' כחשכה34 כאורה כו' ומקור האצי' עם סוף העשי' שוין כנ"ל דבחי' יש דחכ' דראשית הגילוי עם סוף העשי' בחי' יש גמור שוין ממש כו', וא"כ א"א לומר כלל בחי' הפרש שבין זכר לנקבה כידוע דזכר ונקבה הוא בחי' משפיע ומקבל עו"ע והוא בחי' מ"ה וב"ן, ומ"ש והוא35 ימשול בך שהנוק' נכללת בדכורא או א"ח עט"ב כו' כ"ז לא שייך רק בבחי' הארת סובב בממלא בלבד שבא האור לכלל בחי' שפע עכ"פ אז שייך בזה ענין זכר ונקבה משפיע ומקבל כו' ועליית המקבל למעלה מן המשפיע כמו לע"ל דכתי' א"ח כו', אבל מצד בחי' עצמות דסובב כמו שהוא ממש הרי עדיין לא בא לכלל בחי' שפע כלל ואין לומר שם התחלקות מדרי' דמשפיע ומקבל כלל כי הוא בעצמו עדיין בבחי' אחדות פשוטה ממש וע"כ זכרים ונקבות שוין בענין עטרותיהם בראשיהם לפי שאז יהי' בחי' התגלות דסובב כמו שהוא ע"כ לא שייך לומר שהנקבות יוצאות י"ח במ"ע דבעליהן מפני שנכללת בהם מאחר שאין שם התחלקות כלל וכלל בין זכרים לנקבות כו', ודוגמא לדבר כמו האמהות שקיימו ג"כ המצות כמו האבות, הרי לא יהי' הפרש כלל בין עטרות שע"ג האבות לעטרות שע"ג האמהות לע"ל באלף הז' שיהי' התגלות הסובב כמו שהוא וד"ל.

וזהו עצמו ההפרש עכשיו בין מ"ע שהז"ג למ"ע שאהז"ג, דמ"ע שהז"ג שרשם בבחי' הארת סובב בממלא בחי' משפיע ומקבל שהמקבל נכלל במשפיע כו' כידוע, וע"כ מ"ע שהז"ג נשים פטורות מפני שנכללות בבעליהן כמ"ש והוא ימשל בך, אבל שורש מ"ע שאהז"ג הוא בבחי' סובב מצד עצמו כמו שהוא שאין שם התחלקות כלל בין זכרים לנקבות ע"כ אינם יוצאי' כלל ע"י בעליהן כי במ"ע

קנ

שאהז"ג זו"נ שוין ממש מטעם הנ"ל לע"ל בענין ועטרותיהם בראשיהם, רק אז יהי' בחי' סובב כמו שהוא בגילוי ועכשיו הוא בהעלם כמתן בסתר כו' וד"ל.

ומעתה לא יקשה ממ"נ כו', דבודאי יש שרש לנשים בלמעלה מהזמן אמנם בזה השרש הן שוין עם האנשים ממש וע"כ חייבות במ"ע שאזה"ג כמו האנשים ממש, ולא תוכל האשה לצאת ע"י בעלה כי שם לא נק' אשה בחי' מקבל ולא אישה נק' בעלה והיא אינה אשתו כו' אלא כמו ב' זכרים שאין א' פוטר חבירו כו' וד"ל.

ועתה יש לתרץ הקושי' הב' והג' דלעיל עמ"ש בלק"ת בטעם מ"ע שהז"ג שהוא בבחי' מל' שמלבשת רק להחזה דז"א ושאהז"ג שרשה למעלה מהחזה כו' הלא מצד המצות הרי ה"ח דמ"ע הן בבחי' הדעת דז"א ומהו ההפרש בין שהז"ג לשאהז"ג כו' ע"ש. הנה תחלה יש להקדים ביאור ענין הנ"ל מה שהמל' מלבשת עד החזה כו' דהנה פי' הלבשה זו הוא בבחי' החיצוני' דהיינו שרק חיצוני' דחיצוניות המדות מתלבשים בדיבור, וכמו שאנו רואים בחוש שא"א להביא בדיבור בחי' פנימי' המדות שהרי האהבה כמו שהיא בעצם ממש א"א שיבא בדיבור, וכמו"כ השכל כמו שהוא בבחי' תמציתו אינו יכול לגלותו כלל בדבור, וכן הרצון כמו שהוא במהותו ממש א"א לגלותו בדיבור, וכן הטעם והתענוג כמו שהוא ממש בעצם א"א שיבוא בדיבור כמו תענוג שיש לו בדבר מה אם בשכל או בענין תאוה גשמי' אי אפשר לו להסביר כלל וכלל בדיבור איך שהתענוג הוא בעצם אצלו ממש גם כי ירבה דברים בזה, ואפי' טעם גשמי שטועם במאכל או פרי א"א לו להסביר בדיבור כלל איך שהטעם אצלו במתיקות גם שיפרש לו הדבר היטב ענין המתיקות אעפי"כ גופה של מהות המתיקות שנמתק לחכו איך יבין אותה לזולתה עד שבהכרח לאמר לו לא תוכל להבין אותי מן הדבור עד שתטעום בעצמך אזי תעמוד על מהותך כו', וכן בטעם החמיצות גם שיפרש ויבינו לזולתו א"א שיעמוד זולתו על מהות טעם החמיצות כ"א כאשר יטעום אותה בעצמו, ומכ"ש פרטי אופנים הטעמים במתיקות וחמיצות בכל פרטי הרכבותיו כמו מיני מעדנים שונים שזה א"א לגלות כלל בדיבור, וגם שיוכל להזכיר בדיבור כל פרטי מיני מעדנים וטעמים שונים כמו זה הפרי מורכב בטעם החמיצות כך וכך ומתיקות כך וכך וכן לכל פרי ומאכל כו', אין זה רק קריאת שם בלבד שקורא בדיבור זה חמוץ וזה מתוק בכלל או בפרט במורכבים שבהם בחמיצות או מתיקות ועריבות או חריפות ומרירות ומליחות כו' אבל גם להביאם במושכל והבנה א"א לו להסביר לזולתו עד שהשכל ישיג שהוא חמוץ כו' אלא רק בקריאות שם בלבד, וזהו רק בחי' אותיות הדבור שקורא שמות בלבד ובקריאה חיצוני' שאין זה נוגע כלל למהות הדברים שקוראים כי לא יוכל להשיג גם בשכל והבנה למהות הדברי' שקוראי' בשמו עד שלא נודע רק השם, וכמו ויקרא36 האדם שמות לכל הבהמה כו' זה יקרא ארי' וזה שור, שאין השמות הללו מודיעי' למהות הארי' והשור כלל כו' וד"ל.

קנא

וכך יובן בכלל בחי' קריאות אותיות הדבור גם שהוא מגלה מדות ושכל ורצון ותענוג כו' א"א שיתגלה מבחי' מהותן כלל בדיבור גם לא במושכל כו' רק בחי' קריאות שמות כי האהבה בדיבור לא יובן לזולתו מהותה כלל רק קריאת שמה שנק' אה' באמרו יש לי אהבה, אבל לא מהותה כלל (וגם כשאור אהבתו יוצא בדיבור כמו ממעמקים37 קראתיך כו' עד שנכנסי' ללב כו' אין זה רק בקיעה בעלמא כמ"ש במ"א וד"ל), וזהו"ע מ"ש דהמל' מלבשת עד החזה כו' שהוא בחי' הדבור העליון שמלביש לחיצוני' המדות דז"א בלבד ולא לבחי' פנימי' מהותן כלל, וכך הוא במוחי' ותענוג ורצון עליון שאין בחי' פנימי' מהותן נודע בדבור רק בחי' קריאת שמות בלבד כנ"ל וד"ל.

ומעתה יתורץ הקושי' הנ"ל בענין מ"ע שהז"ג כו' דהנה ידוע שהמצות הוא בחי' פנימי' הרצוה"ע ובחי' פנימי' רצון העליון לא נודע כלל בדיבור שהוא המל' רק בבחי' קריאת שמות כנ"ל והוא במה שהמל' מלבשת לחזה בחי' חיצוני' המדות כו', אמנם יש הפרש בזה בין מ"ע שהז"ג לשאין הזמן גרמא, שמ"ע שאהז"ג הוא בבחי' פנימי' המדות דז"א שלמעלה מהזמן דמל' וממילא הרי הוא בבחי' פנימי' החכ' ופנימי' הרצון עד בחי' סובב הכללי מצד עצמות שאין שם הפרש בין זו"נ ע"כ אין יוצאת בבעליהן, והגם שמ"ע שרשן רק ה"ח דדעת דז"א מ"מ שרשן הראשון הוא בבחי' פנימי' רצוה"ע בחי' ארחין38 דגלגלתא כו' משא"כ מ"ע שהז"ג שנמשך רצוה"ע בזמן דמל' דוקא שהוא בחי' הדיבור שמלבשת רק להחזה כו' שם בחי' הנוק' טפל לזכר ויוצאות י"ח בבעליהן אעפ"י שהמצוה מצ"ע היא בבחי' פנימי' הרצון ששם אין הפרש בין זכר לנקבה כו' וד"ל.

אך זהו עכשיו דוקא שיש הפרש בין למעלה מהזמן ובין זמן ע"כ ממילא יש הפרש בין שהז"ג לשאין הז"ג בנשים אבל לע"ל שיהי' בחי' סובב עצמו למטה כמו למעלה ממש אז אין אין הפרש בין זמן לגבי למעלה מהזמן (וראי' ממה שגם הזמן יהי' נצחי כמ"ש39 בענין ועד בחילופי אתוון כו') וא"כ גם מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות אז כמו שאהז"ג. אך ענין עטרותיהן בראשיהן לע"ל שאינם רק ע"י המצות מעשיות שעשו בעוה"ז הרי לא יהי' כלל עטרות לנשים ממ"ע שהז"ג שהי' פטורות בעוה"ז משום שהיו נכללות עכשיו בבעליהן, ואפשר שגם מהם יהי' להם עטרות משום שאז שוין הנשים עם האנשים ואין נכללות בעטרה א' עם בעליהן וכמו האמהות יהי' להם עטרות גם ממ"ע שהז"ג כמו האבות ממש מאחר שאז הוא למעלה מבחי' זמן, וזמן ולמעלה מהזמן שוין ממש וד"ל.


1) הנה להבין ענין הנ"ל בתוס' ביאור: ראה גם ד"ה ענין היום לעשותן, בסה"מ הנחות הר"פ ע' קלה. וראה להלן ברשימת הכת"י על מאמר זה.

2) היום לעשותם דוקא: ואתחנן ז, יא. עירובין כא, ב.

3) שהתנפל לפני ה' . . כדי לקיים מ"ע התלוים בה: ואתחנן ג, כג ואילך. סוטה כא, א.

4) שנעוץ תחלתן בסופן: ס' יצירה פ"א מ"ז.

5) אין לך עשב מלמטה: ב"ר פ"י, ו.

6) וממגד תבואות שמש: ברכה לג, יד.

7) לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

8) וכמ"ש במ"א בענין אבינו אב הרחמן: ע"פ נוסח ברכות ק"ש. וראה סידור עם דא"ח י, א. תו"א שמות קח, ג. תו"ח שמות ח"ב שסא, א. וראה גם סה"מ תרכ"ט ע' פא (ובהמ"מ שם ס"ע פ).

9) לאו מכל אינון מדות כלל: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

10) בחי' מל' דאצי' שנעשה ע"י לבריאה כידוע: ראה ע"ח שער העקודים (ש"ו) פ"ב.

11) ויעש את הרקיע להבדיל: ע"פ בראשית א, ז.

12) דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד: ת"ז בהקדמה (ג, ב).

13) אני ראשון ואני אחרון: ישעי' מד, ו.

14) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

15) במיכאל וגבריאל שהם שר של אש ושר של מים: במדב"ר פי"ב, ח.

16) בע"ח דאור מקיף וסובב הכללי הוא מקיף לד' עולמות בשוה: ראה גם (בשם הע"ח) בשער היחוד לאדהאמ"צ קכא, סע"א. שערי אורה נה, א. עט, ב. פב, ב. ס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' תמ וע' תצה. דרך מצותיך סא, א. [וראה במ"מ בסו"ס מאמרי אדאהמ"צ במדבר ח"א ע' שג, דלשון ע"ח כולל לפעמים את כל כתהאריז"ל]. וראה גם תניא אגה"ק ס"כ (קלא, ב).

17) את השמים ואת הארץ אני מלא: ירמי' כג, כד.

18) כמו שמניחין אבן טוב . . בתיבה הנק' מתן בסתר: ראה סה"מ תקס"ב ח"א ע' שפג. סידור עם דא"ח קסו, ב. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' ס. ויקרא ח"א ע' נה. נ"ך ע' מ. ובמ"מ שם.

19) ריח ניחוח לה': ויקרא א, יג. ועוד.

20) הדם: בכת"י ב: החלב.

21) חלב ודשן תשבע נפשי: תהלים סג, ו.

22) הדם הוא הנפש: פ' ראה יב, כג.

23) כל חלב לה': ויקרא ג, טז.

24) אתה אל מסתתר: ישעי' מה, טו.

25) ונגלה כבוד הוי': שם מ, ה.

26) עין בעין יראו: שם נב, ח.

27) ולא יכנף עוד מוריך: שם ל, כ.

28) ולמחר לקבל שכרם: עירובין כא, ב.

29) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: ברכות יז, א.

30) ועצמותיך יחליץ: ישעי' נח, יא.

31) טלא דבדולחא: ראה זח"א רכה, ב. זח"ג מט, א. ועוד.

32) כי טל אורות: ישעי' כו, יט.

33) מזיווא עילאה: ראה זח"ב רד, ב. רי, א. רכט, ב. זח"ג כה, א. וראה גם סידור שחרית מא, ב. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תסה.

34) כחשכה כאורה: תהלים קלט, יב.

35) והוא ימשול בך: בראשית ג, טז.

36) ויקרא האדם שמות: שם ב, כ.

37) ממעמקים קראתיך: תהלים קל, א.

38) ארחין דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א. קלו, א.

39) כמ"ש בענין ועד בחילופי אתוון: ראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רכד ואילך. וש"נ.