להבין מפני מה נאמר ביצירת חיות

קנב

אור ליום ו' עש"ק

להבין1 מפני מה נאמר ביצירת חיות ובהמות כו' תוצא2 הארץ נפש חיה כו' ומזה המאמר נתבאר כולם3 בצביונם ובקומתם כו' הגוף שלהם עם החיות שלהם, משא"כ ביצירת אדם נאמר וייצר4 הוי' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו כו' וכמבואר5 במ"ב שלקח העפר ממקום כפרתו ממזבח כו' שעה ראשונה6 הוצבר עפרו כו' שני' נעשה גולם כו', שהרי הגוף של האדם נמוך במדרגה מגופים שלהם שהגופים שלהם הוא ממאמר תוצא כו' וגופו של האדם הוא מבחי' העפר, אך נשמתו הוא למעלה מעלה וכמ"ש ויפח כו', וע"כ נאמר אחור7 וקדם צרתני אחור למע"ב מצד הגוף וקדם למע"ב מצד הנשמה כנ"ל, והטעם לזה הוא שד'8 יסודות ארמ"ע הם כנגד ד' אותיות הוי' ב"ה ה"א תתאה דומם כו' יו"ד כנגד מדבר כו'.

והנה יצירת החיות ובהמות ממאמר תוצא כו' הי' בבת אחת הגוף שלהם שהוא בחי' צומח מאות וי"ו משם הוי' שהוא כנגד צומח שיש בה בחי' קטנות וגדלות וכמו שיש באילנות גדולים וקטנים כמ"כ יש בחיות ג"כ גופים גדולים וקטנים כידוע והם מבחי' צומח כנ"ל, והחיות שלהם נק' בחי' חי' כנגד אות ה"א עילאה משם הוי', משא"כ גוף האדם שנברא מעפר האדמה שהם דומם כנגד אות ה' תתאה ע"ז נתלבש בו נשמה מבחי' מדבר אות יו"ד וגם למעלה מעלה מבחי' קוצש"י כו' ונק' מדבר מלשון ידבר9 שהאדם מלך על כולם.

והנה תכלית בריאת העולמות היא ירידה צורך עלי' וע"י האדם הם מתעלים ומתייחדין למקורן ושרשן כו' ע"י מה שהאדם אוכל מלובש כו', והנה עד"מ10 כשצריך להגביה איזה בנין מהצורך להניח עץ ארוך מלמטה דוקא תחת

קנג

הבנין ואזי נגבה ממילא כל הבנין משא"כ כשהי' נותנים באמצע הבנין לא הי' נגבה כ"א החלק למטה וזה החלק הי' נשאר במקומו הראשון, וככה ממש יובן בנמשל העליון שרצונו ית' שע"י האדם יהי' עליי' לכל הברואים ע"כ נלקח גופו מבחי' הדומם דוקא מדרגה התחתונה מכל הברואים כו' ונק'11 יציר כפיו של הקב"ה נברא מהעפר כו' ונעשה גולם ולא הי' בחי' קטנות וגדלות כלל כמו בבחי' צומח כו' רק עתה יש בגופו של האדם בחי' צומח כ"כ קטנות וגדלות משא"כ אדה"ר שנברא מן העפר כו' בקומתו כו' מסוף העולם כו'12 וגם נזרקה בו נשמה ממדרגה עליונה מבחי' עצמותו וכמ"ש ויפח*12 באפיו כו' בחי' כי נעוץ13 תחלתן בסופן, ולכן נאמר בבריאות האדם דוקא וייצר ה' אלקים בב' שמות כי להיות התחברות גופו עם נפשו שהם רחוקים מאד בערך זה מזה יותר מריחוק הגוף מהנפש של בע"ח שהם צומח וחי שסמוכים זה לזה ומתחברים יחד משא"כ הדומם עם המדבר שרחוקים מאוד לזאת להיות התחברותם יחד הוא ע"י ב' שמות הנ"ל.

ויובן כ"ז גם עפ"י הקבלה דכתיב בחכמה14 יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וענין שמים וארץ הם רוחניות וגשמיות ולמעלה היינו בחי' המדות שהם ז"א דאצי' נק' שמים והם בחי' צומח כנודע שהמדות יש בהם גידול כו' ומל' נק' ארץ שהוא בחי' דומם ושמים הוא כונן בתבונה דוקא שהוא בחי' בינה והיינו ה' עילאה דשם הוי' שהא מקור לאות ו' והם צומח וחי, ולכן הבע"ח גופם בחי' צומח אבל הארץ שהיא הדומם היא ייסד בחכמה דוקא בחי' מדבר ולכן גוף האדם הי' דומם כדכתיב גלמי15 ראו עיניך כו'.


1) להבין מפני מה: נדפס בשינויים בתו"א ג, ד. ובס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' טו. ובארוכה בתו"ח בראשית יח, ד. ועם הגהות באוה"ת בראשית כרך ו' תתרנא, א. וראה גם ס' עבודת הלוי בראשית ב, א. וראה עוד בהמ"מ בסו"ס תו"א שם.

2) תוצא הארץ נפש חיה: בראשית א, כד.

3) כולם בצביונם ובקומתם: ראה ר"ה יא, א. חולין ס, ב.

4) וייצר הוי' אלקים את האדם: בראשית ב, ז.

5) וכמבואר במ"ב שלקח העפר ממקום כפרתו: [כ"ה בכת"י המעתיק. וניכר שצ"ל: במ"ר במדרש רבה]. ראה ב"ר פי"ד , ח. ירושלמי נזיר פ"ז ה"ב. פירש"י בראשית ב, ז. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ב ה"ב.

6) שעה ראשונה הוצבר עפרו: ראה סנהדרין לח, ב.

7) אחור וקדם צרתני אחור למע"ב: תהלים קלט, ה. ראה ב"ר פ"ח, א. תנחומא (באבער) תזריע ב. ובכ"מ. וראה דרך חיים לאדהאמ"צ פט, ג.

8) שד' יסודות ארמ"ע הם כנגד ד' אותיות: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. לקו"ת להאריז"ל בראשית ט, א. ובכ"מ.

9) ידבר: תהלים מז, ד.

10) עד"מ כשצריך להגביה איזה בנין: ראה גם (בנוסף למקומות שנסמנו לעיל בתחילת המאמר): לקו"ת חוקת סה, ג. אוה"ת ענינים ע' שכו (בשם הה"מ). ובכ"מ.

11) ונק' יציר כפיו של הקב"ה: ראה ב"ר פכ"ד, ה. ובכ"מ.

12) מסוף העולם כו': חגיגה יב, א.

*12) ויפח באפיו: בראשית ב, ז.

13) נעוץ תחלתן בסופן: ס' יצירה פ"א מ"ז.

14) בחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

15) גלמי ראו עיניך: תהלים קלט, טז.