כתיב כי מחה אמחה

קנח

כתיב1 כי2 מחה אמחה את זכר עמלק ולהלן הוא אומר מחה3 תמחה את זכר עמלק, הענין הוא כי הנה כתיב ראשית4 גוים עמלק. וביאור הדבר הנה נודע שיש באדם נרנח"י, נשמה היא בינה, נשמת5 שדי תבינם, היא ההתבוננות שבנפש המשכלת ומתבוננת בגדולת א"ס ב"ה איך דכולא קמי' כלא ממש חשיבא ואין ערוך אליו אפי' כטפה מן הים, אך וגם שהמים מים הוא מסוג אחד, משא"כ אליו ית' אין ערוך ויחוס כלל דלית6 מחשבה תפיסא בי' כלל, ורוח הוא בחי' התפעלות הנפש ע"י הזכרת שירים ושבחים של מקום מעשה ידיו הרבים ועצומים כי הוא אבינו וחיינו האמיתי, אשר אלו וכיוצא כאלו מעוררים את הנפש באהבה טבעית ומסותרת שבה, ונפש היא הסכמת הלב לילך בדרך טובים ולקבל עליו עומ"ש בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש, אבל חיה יחידה היא בחי' חכ' שבנפש שהיא למעלה מעלה מבחי' בינה שהיא ההשגה בטעם ודעת המושג ומובן משא"כ בחי' חכמה כח מה היא למעלה מהשגה בטעם ודעת רק היא שמאין תמצא וכלולה בבחי' אין ממש והיא כמעט היפוך מן הבינה שהיא ההשגה שההשגה בגדלות א"ס ב"ה הוא בחי' יש ודבר שמשיג ומבין בשכלו וכמ"ש להנחיל7 אוהבי יש וגם לפי שהוא מלובש ביש גשמי לכך צריך להתבונן בשכלו שגם שכלו ישיג גדולתו ית' משא"כ בחי' חכמה הוא בחי' ביטול באא"ס שבאמת כולא קמי' כלא חשיב ואין צריך להתבונן בשכלו ורוח בינתו להעמיק דעתו בזה להתבטל אליו ית' כי ממילא ומעצמו נמשך לו בחי' ביטול בבחי' ראי' חושית והוא בחי' יחוד באא"ס ב"ה ששורה ומתגלה יחוד עליון בנפשו ממש.

והנה זלעו"ז עשה אלקי' וכנגד נר"ן יש ע'8 אומות, ההתבוננות הוא דווקא בישותו וגסותו וכבוד עשרו, וכן ההתפעלות והסכמה בגמר דבריו ומעשיו הוא רק למשוך אחר גופו שע"ז נאמר וכרות9 עמו הברית לתת את ארץ הכנעני והחיתי כו' והיינו בחי' ההתבוננות שמפני שבאמת אתה10 הוא ה' לבדך אלא אתה

קנט

עשית את השמים כו' ואתה מחי' כו' ולפיכך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני כו' לתת לזרעו, ועוד זאת ותקם11 את דבריך כי צדיק אתה פי' דבריך היינו בחי' אותיות הקדושה המחי' את כולם ומתלבשת בהם כי חיותם ויניקתם הוא מהקדושה כנודע, ובהכרית את הגוים מה נעשה לחיות הקדושה הנמשך בהם לזה אמר ותקם את דבריך שהקמת והעלית אותם למקורם ושרשם דקדושה להיות עולים ונכללים באור ה' וקדושתו מפני כי צדיק אתה צדיק בחי' אות ברית שהוא בחי' התקשרות שנמשך מלמעלה למטה להעלותם ולהקימם מעפרם, והתקשרות זו היא צדקה גדולה וחסד שעושה הקב"ה עם הבריות לבלתי12 ידח ממנו נדח ולכך ותקם את דבריך כי צדיק אתה וצדקו' אהב.

והנה זהו ענין הנעשה בכל הגוים שמז' אומות, אבל13 עמלק הוא ראשית גוים שהוא נגד חי' יחידה שבנפש שנמשך אחר גופו בחוצפה וגסות רוח בלי טעם ודעת שאף אם הי' מתבונן בשכלו ורוח בינתו שהוא כאין וכלא ממש אינו נכנע ושב מידיעתו שאין ההתבוננות עושה רושם בגופו כלל להפוך ליבו כי חוצפא14 מלכותא בלא תגא היא, ולכן נק' עמלק15 מל' מליקה שהוא ממול ערפו דהיינו שעומד בבחי' עורף ואחוריים כו'.

והעצה היעוצה לזה כי מחה אמחה את זכר עמלק, מלחמה16 להוי' בעמלק, כי מן השמים ילחמו בו ע"י קיום האדם מצות17 זכירת מעשה עמלק שהיא מתרי"ג מצות להרמב"ן, ובקראו פ' זו הנה האותיות שהן דבר ה' שבפיו גדול ורב כחם לעקור בחי' זו מלהיות מונע לנפש בטמטום הלב אשר הוא מעשה עמלק שאף שמתבונן בגדלות א"ס ב"ה לא יוכל לפתוח לבו כו' שזהו מקליפה וס"א שבבחי' חוצפה המגביה18 כנשר כמ"ש בלק"א, וע"י קריאת אותיות שבפ' זו משם יורידנו ה'.

קס

אך בהניח ה' מכל הגוים מסביב בארץ אשר ה' אלקי' נותן לך כו' שבא"י הוא מקום השראת ח"ע כמ"ש תמיד19 עיני ה' אלקי' בה, ועינים הן בחי' חכמה, והחכמה20 מאין תמצא היא כנגד בחי'21 ולכן אזי יהי' לך בעצמך לבטל המלוכה22 וס"א זו ותמחה בעצמך את זכר עמלק, אבל מדור דור דהיינו דור אחר דור שבחי'23 שאין שם גילוי השראת ח"ע מחה אמחה אני לבדי דוקא, כי בכח הנשמה שהיא מבחי' בינה א"א לבטל רק כח הז' אומות, ולכן בז' אומות כתי' ותקם את דבריך שהאותיות דקדושה עולות ונכללות במקורן ושרשם אבל בעמלק אין לו עלי' בקדושה כלל רק מחה אמחה לגמרי.

וזה הי' טעות שאול שהביא ראשית החרם לזבוח לה' בגלגל ובזה אמר הקימותי24 את דבר ה' דהיינו כמו ותקם את דבריך כו', כי מה שאמר לו שמואל והמתה25 מאיש כו' משור עד שה כו' קיים בזבחתו על המזבח, אבל שמואל אמר לו כי שמוע26 מזבח טוב כו' שאין קליפות עמלק ראוי' לעלות על המזבח לזבח כי הזבח לא יעלה אותה כי הם27 מבחי' אחוריים דחכמה וד"ל.


1) כתיב כי מחה אמחה: ראה לקמן נוסח שני (באריכות יותר) של מאמר זה. ונמצא ג"כ בשינויים ואריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תקמג (ומתחיל: זכור את אשר עשה לך עמלך). ושם ע' תלה הנחת השומעים של מאמר אדהאמ"צ (ומתחיל: ראשית גויים עמלק). תוכן של חלק מהמאמר נעתק באוה"ת נ"ך כרך א' ע' תשא (ומתחיל: ותקם את דבריך כי צדיק אתה פי' רבינו ז"ל בד"ה כי מחה אמחה כו'). ולקמן בהוספות נדפסו עוד הגהות וקיצורים מכ"ק אדמו"ר הצ"צ על מאמר זה. לכללות המאמר ראה גם ד"ה זכור בסה"מ תרס"ח ע' קמב. פר"ת ע' רעח (והמשכו שם ע' רפז ואילך).

2) כי מחה אמחה: בשלח יז, יד.

3) מחה תמחה את זכר עמלק: ע"פ תצא כה, יט. [שם: והי' בהניח גו' תמחה את זכר עמלק. וכהל' כאן הובא גם בשו"ע או"ח סתר"צ סי"ז. לקו"ת צו טז, א. סה"מ תקס"ה ח"א ע' שפו. ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תתקיב. ועוד].

4) ראשית גויים עמלק: בלק כד, כ.

5) נשמת שדי תבינם: איוב לב, ח.

6) דלית מחשבה תפיסא בי' כלל: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

7) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

8) ע' אומות: כ"ה בהכת"י. ובנדו"ד מבאר בז' אומות וז' מדות.

9) וכרות עמו הברית: נחמי' ט, ח.

10) אתה הוא ה' לבדך . . ואתה מחי': שם, ו.

11) ותקם את דבריך: שם, ח.

12) לבלתי ידח ממנו נדח: שמואל ב יד, יד.

13) אבל עמלק הוא ראשית גוים שהוא נגד חי' יחידה: ראה אוה"ת שמות (דרושים לפ' זכור) כרך ח' ע' ג'צה: צ"ע בזכור תקס"ה נזכר עמלק למטה מפרעה כנגד דעת תחתון ובכי מחה תקע"ב נזכר דעמלק נגד חי' שלמעלה מנשמה כו'.

14) חוצפא מלכותא בלא תגא: ראה סנהדרין צט, ב. קה, א. סה"מ תקס"ג ח"א ס"ע ר. ובכ"מ.

15) עמלק מל' מליקה: ראה תו"א פה, א ואילך.

16) מלחמה להוי' בעמלק: בשלח שם, טז.

17) מצות זכירת מעשה עמלק שהיא מתרי"ג מצות להרמב"ן: כ"ה בכת"י המעתיק. וכ"ה להלן במאמר זה נוסח השני [ובכת"י א': להרב"ן]. ובס' מאמרי אדהאמ"צ שם ע' תקסב הלשון: ועוד עצה לזה ע"י מצות קריאת פ' זכור בתורה שהיא מ"ע דאורייתא ממנין תרי"ג כו'. וראה רמב"ן עה"ת ס"פ כי תצא. ראב"ן מגילה יח, א. מאמרי אדה"ז עה"ת ע' תקנג. וראה ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 341 . וש"נ.

18) המגביה כנשר כמ"ש בלק"א: פכ"ב ופכ"ז. ועוד.

19) תמיד עיני ה' אלקי' בה: עקב יא, יב.

20) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

21) בחי': בכת"י ב: בחי' ח"י שבלב ונפש.

22) המלוכה: בכת"י ב: הקליפה.

23) שבחי': בכת"י ב: שבח"ל [שבחוץ לארץ].

24) הקימותי את דבר ה': שמואל א טו, יג.

25) והמתה מאיש כו' משור עד שה: שם, ג.

26) שמוע מזבח טוב: שם, כב.

27) הם: בהכת"י אינו ברור כאן, ואולי חסרים כמה תיבות.