נוסח אחר: כתיב מחה אמחה

קס

כתיב1 מחה2 אמחה את זכר עמלק, ולהלן הוא אומר מחה3 תמחה את זכר עמלק, הענין הוא כי הנה כתיב ראשית4 גוים עמלק, וביאור הדבר הנה נודע שיש ה' מדריגות נר"ן ח"י, בחי' נשמה היינו בחי' החכמה שיש בנפש להתבונן ולהשיג בגדולת ה' ויחודו, שזהו בחי' בינה שבנפש, וכמ"ש נשמת5 שדי תבינם, והוא מה שהנפש משכלת ומשגת השגות אלקות ביחו"ע ויחו"ת כמו איך דכולא6 קמי' כלא חשיב, ולית7 מחשבה תפיסא בי' כלל, והבנה והשגה זאת הוא ענין ההסבר לקרב אל השכל המושג עד שמשיג ותופס אמיתית הדבר איך הוא,

קסא

והשגה זו הוא בשכלו ממש, והוא הנק' נשמה להיותה חלק אלוק' ממעל, ע"כ יש לה בחי' השגה במושכל בבחי' אלקו' ומשכלת בכל ענין אלקו' דוקא (והיינו משום דאימא8 עילאה מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה כידוע9 דנשמה בבריאה ורוח ביצירה ונפש בעשי', ובחי' בינה דאצי' גם שנק' מבין10 ולא בבינה ידיעא מ"מ נתצמצם צמצום האור שלה גם בבריאה להיות ג"כ בחי' השגת אלקות בנשמות) ומשכן הנשמה במוח, אבל בחי' רוח הוא רק בחי' התפעלות הנפש ביותר הבאה מההתבוננות דגדלות הוי' ושבחיו וגם מחסדיו הרבים והעצומים, ובפרט מאשר הוא מתבונן כי הוא חיינו ואבינו האמיתי וכה"ג מזה יתפעל הנפש ביותר, וזהו בחי' כח מיוחד בנפש כי יש שאין טבע בנפש כ"כ להתפעל מזה, וז"ש כי תוכן11 רוחות ה', שיש כמה מדריגות חלוקות זו למעלה מזו בבחי' התפעלות הזאת, וכמו שיר המלאכים שמתפעלים ביותר משבחו של מקום באמרם קדוש, ונק' רוחות כמ"ש עושה12 מלאכיו רוחות, שיש בהם כמה מדריגות זו למעלה מזו כו', וכך הוא ברוח13 האדם העולה למעלה בהתפעלות באמרו שיר ושבחו של מקום בפסוד"ז וכה"ג (וע"כ מדריגת14 דוד בשירים ותשבחות הוא בבחי' רוה"ק כידוע), וכמו שיש מדריגות חלוקות זו למעלה מזו בבחי' השגת הנשמות שנק' נשמת שדי כו', דהיינו משום דז"א מקנן באצי' שהוא בחי' רוח, ושם עולם המלאכים שמתפעלים בשיר ובשבח כו', כל חד לפי קבלתו מבחי' רוח דאדם העליון, בחי' ז"א שמתצמצם ומאיר בעולם היצירה כו', וע"כ עיקר מדריגת המלאכים הוא באהוי"ר, כי בחי' רוח זה שהוא כח ההתפעלות מן השבח הוא בחי' רוח אלקי שמעורר את האהבה האלקי' הטבעי' המוסתרת, ויש דו"ר שכליי' כו', וז"ש כי תוכן לבות הוי' יש שמתפעל כך ויש מתפעל כך, דהיינו לפי מדריגות חלוקים שבבחי' הרוח שלהם כו' וד"ל, ובחי' נפש הוא כמו התפעלות המלאכים שנק' אופנים בעולם העשי' בבחי' הודאה בלבד שהוא רק בחי' הסכם הנפש בבחי' קעומ"ש המביא לידי מעשה דוקא להיות סו"מ ועשה טוב מפני היראה למרוד ולהפרד מיחוד העליון וכו' (והיינו משום דמל' מקנן בעשי' בחי' יראה תתאה דמל' בבחי' העשי' לבד, ויש בזה ב' מדריגות אופנים וחיות הקודש, שהאופנים רק בבחי' הודאה מרחוק כו', וחיות הקדש בבחי' דו"ר טבעיים דהיינו שאין העיקר בהתפעלות מצד ההתבוננות בשבח דוקא, אלא היא טבעי' כמו מדות טבעים באדם וכמו שמבואר במ"א וד"ל). וג' מדריגות הללו נר"ן הן ג' מדריגות בבחי' ג'

קסב

עולמות בי"ע, נשמה15 בעולם הבריאה ורוח ביצי' ונפש בעשי' וכמ"ש בזוהר, וכל עולם מג' עולמות כלול מבי"ע שהוא נר"ן שבכל עולם כידוע.

אך הנה בחי' ח"י הוא למעלה מבחי' נשמה כי הנשמה במוח ורוח בלב כו' שמתלבשים בכלי (כידוע16 דנר"ן מתלבשים במוחא ולבא וכבדא כו'), אבל ח"י אינן מתלבשים בכלי כלל כו', להיות17 כי בחי' ח"י הוא בבחי' חכמה18 כח מ"ה שלמעלה מבחי' השגה דבינה כמ"ש והחכמה19 מאין תמצא שהוא בבחי' אין ממש, משא"כ בחי' נשמה בחי' בינה הוא בחי' יש דוקא וכמ"ש להנחיל20 אוהבי יש, דקאי בהשגות הנשמות בג"ע ובעוה"ב שנהנין21 ומשיגים מזיו השכינה.

וביאור הדברים הנה מבואר למעלה שבחי' בינה שבנה"א הוא כח הנפש לקרב אל השכל כל ענין אלוקי להביאו בבחי' השגה ותפיסא ממש בטוב טעם ודעת המושג ומובן לכל בר שכל, אבל בחי' כח מ"ה דחכמה שמאין תמצא הוא למעלה מן ההשגה לגמרי אלא הוא ענין הכרה והבנה באמיתית ענין אור האלקי כמו שהוא לאמיתתו ממש כאלו רואה בראי' והסתכלות חושי' ונק' עין השכל ולא כמו שהוא מושג ומובן בהשגת שכל וההתבוננות בלבד, וע"כ22 נק' החכמה בחי' ראי' כידוע שאין צריך להביא דבר האלקי בהסבר לקרב אל השכל כי נראה לו בעין השכל אמיתית הדבר כמו שהוא למעלה באמת, וע"כ א"צ להעמיק בשכלו עד שגם שכלו ישיג זה כי שכלו והבנתו לא ישיגו לאמיתתו כמו שהוא ממש מאחר שבא הענין בעומק השג' ושכל עד"מ מי שראה את המלך א"צ לשמוע הסבר הדברים שמספרים בשבחו כי23 אין דומה שמיעה לראי' שהרואה רואה עצם הדבר כמו שהוא ממש והשומע שומע ענינו שאינו רק שומע ומבין ענינו ומדותיו24 ולא מהותו, שהרי אין לו רק כפי הדמיון שנדמה לו מהותו ע"פ ההשגה בלבד, וכה"ג ממש הוא ההפרש בין חכמה ובינה כמ"ש25 חבקוק שמעתי שמעך

קסג

יראתי ואין דומה שמיעה לראי' לא מני' כו', כי השמיעה26 וההבנה מרחוק והראיה מקרוב כו' וכמ"ש במ"א.

ודוגמא לדבר הנה כשיתבונן האדם ביחו"ת איך שמהוה את הכל שמקרב אל השכל בהשגה שכליי' כמו ענין הסבר הדבר איך שהוא מהוה אם בבחי' אותיות או בבחי' זיו או בבחי' חיות הנפש בגוף כ"ז אינו דומה לבחי' ראי' החכמה להכיר באמיתית הדבר הזה כמו שהוא ממש, דהיינו כמו שהוא באמת מהווה את הכל מאין ליש כמארז"ל איזהו27 חכם הרואה את הנולד, פי' הנולד מאין ליש רואה ראי' שכלי' כו' וכך הוא בבחי' יחו"ע איך שהאציל ע"ס, אינו דומה השגה והסבר לבחי' ראי' שכלי' להכיר לאמיתתו כמו שהוא באמת מאציל ע"ס כו', וזהו שהחכמה נק' כח מ"ה בבחי' אין כי שרשה מבחי' אין ע"כ ביכולתה לראות ולהסתכל בבחי' אין וע"כ החכמה בבחי' ביטול במציאות ביטול עצמי וממילא ולא שצריך להתבונן בגדלותו בשכלו עד שמחמתו מתבטל אלא מעצמו וממילא נמשך לו בחי' ביטול מצד ששרשו בבחי' אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא בבחי' אין ממש להיותו בבחי' ראי' כאדם שרואה את המלך שביטולו ביטול עצמי בלא שכל והשגה למה הוא בטל, משא"כ ביטול הבא רק מצד ההשגה שמשיג בשכלו בגדולת המלך הרי זהו ביטול הנקנה שהוא יש רק שמתבטל מישותו מפני טו"ד השגתו הוא לפי ערך השגתו בלבד כו', והיינו מפני דבחי' בינה נק' יש וה"ז מלובש ביש והשגה ע"כ גם בחי' ביטול מישותו צ"ל ע"פ השגה ששכלו משיג איך הוא גדולתו כך יבטל א"ע, וגם למעלה בענין גדולת הוי' כמו שמתבונן איך דכולא קמי' כלא כו' לפי השגתו יבוטל מפני ששכלו יש ע"כ צריך שגם שכלו משיג הביטול משא"כ בחי' חכמה כח מ"ה הוא בחי' ביטול עצמי וממילא מפני שהדבר אצלו בבחי' ראי' כמו שהוא באמת דכולא קמי' כלא כו' ולא כמו שהוא מושג בהשגה בלבד כו', וע"כ ע"י החכמה דוקא שורה אין האמיתי דאוא"ס עצמו כידוע28 דראשית גלוי אוא"ס בחכמה דוקא וד"ל. ובחי' יחידה הוא למעלה גם מבחי' כח מ"ה דחכמה הנ"ל, שכח מ"ה אינו רק שנמשך מאין אבל לא אין עצמו משא"כ בחי' יחידה שהוא בחי' עצם הנה"א כמו שמיוחדת בהתקשרות עצמי' באלקות ולא כמו בחי' ראי' בלבד וכמ"ש רשב"י בחד29 קטירא אתקטרנא בי' אחידא כו' שהוא בבחי' אין האלקי ממש. (וכמ"ש במ"א וד"ל).

קסד

ב) והנה את זלעו"ז עשה האלקים דכנגד נר"ן דקדושה כנ"ל יש ז' אומות הכנעני החיתי כו' שהוא בחי' מדות דקליפה כמו תאות רעות שהוא התפעלות הנה"ב במדות רעות הנולד מהתבוננות דבחי' בינה דקליפה, וכמו שבחי' בינה דקדושה כוללת נו"ן שערים דקדושה כך בחי' בינה דקליפה כוללת נ' שע"ט וזהו הבא30 לטמא פותחין לו כו', אך בהתגברות בחי' בינה שבנה"א עם בחי' רוח ונפש המסתעפים ממנה כנ"ל, אזי מתהפכים ז' מדות רעות דקליפה עם בחי' מקורן ושרשן אל הקדושה האלקי דהיינו שמתברר מהן בחי' הטוב מבחי' נצוצי קדושה שנתלבשו בהן להחיותן שהוא מבחי' רפ"ח נצוצין דקדושה שנפלו בשה"כ בז' מלכין דתהו שמתו כידוע שמהם יש יניקה לז' אוה"ע ואעפ"י שנא' בז' אוה"ע לא31 תחי' כל נשמה מ"מ הרי ארצם נתן לישראל לירושה להעלות כל בחי' הטוב שבקדושה שנפלו שם וזהו ונתן32 ארצם לנחלה כו' כי כל המצות נעשו בארץ ונק' א"י כו'. וזהו וכרות33 עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' עד לתת לזרעו ותקם את דבריך כי צדיק אתה ויש להבין בזה המשך הדברים מה שייכות יש לזה עם מה שקדם אליהם במ"ש אתה34 הוא ה' לבדך אתה עשית כו' אתה בחרת באברם כו' וכרות עמו כו' עד ותקם את דבריך כו'. אך הענין הוא דתחלה מדבר בבחי' התבוננות בגדולת הוי' בבחי' יחו"ע דעצמו' אוא"ס איך שאתה הוי' לבדך והשמים ושמי השמים והארץ כו' בחי' מקיפים דחיה יחידה, ובחי' ים וארץ בינה ומל' הכל בבחי' יחודא עילאה המושג בשכל וההשגה שהוא ע"י בחי' בינה שבנפש שנאמר בה נשמת שדי תבינם עי"ז נולד התפעלות הנפש במדות בחי' רוח ונפש הנ"ל, וזהו אתה בחרת באברם שרוחו רוח אלקי בתוקף ההתפעלות בנפשו מההתבוננות כמארז"ל בן35 ג' שנים הכיר את בוראו וכו' היינו ומצאת את לבבו נאמן לפניך, וע"כ ממילא וכרות עמו הברית לתת לו את ארץ הכנעני כו' שהוא היפך ז' מדות רעות שמנגד לקדושה ונתונים המה לזרעו אחריו שיש בכל דור כח36 בנש"י לאהפכא חשוכא לנהורא ע"י עבודת נפשם בדו"ר שכליי' כידוע, ולא עוד אלא שגם בחי' ניצוצות דקדושה שנפלו בהם מתבררים ועולים ונכללים בקדושה, וזה ותקם את דבריך כו' כי הנה גם בהכרית כל נשמה מז' אומות מה נעשה לניצוץ האלקי וחיות הקדושה האלקי הנמשך ומתלבש בהן לזה אמר ותקם את דבריך פי' דבריך הם בחי' אותיות הקדושה שנפלו בשבירה הקמת והעלית אותם למקורן ושרשן הראשון באור ה' וקדושתו כמו שהי' קודם השבירה כו' מפני כי צדיק אתה כמ"ש אמרו37 צדיק כי טוב שטבע38 הטוב להטיב לרוח שפלים שנפלו להקימן ולהעלותן מעפרן להיות כי בחי' צדיק עליון הוא בחי' התקשרות המשפיע למטה במקבלים והוא שנמשך מלמעלה למטה מטה להקים ולהרים את

קסה

הנופל לבלתי39 ידח ממנו נדח ח"ו, וזהו רק מצד בחי' עצם הטוב והצדקה וחסד שעושה ה' עם הבריות לבלתי ידח ממנו נדח כמ"ש החפץ40 אחפוץ במות הרשע כו' לפי שצדיק41 ה' ע"כ צדקות אהב להחיות רוח שפלים שירדו למטה מטה ולהשיב את הנדחים ולקרב את הרחוקים כו', וזהו ותקם את דבריך שנפלו ונתרחקו ולהשיב את נדחו מפני כי צדיק אתה וד"ל.

והנה מ"ש ותקם את דבריך פי' שיש עלי' ובירור לטוב מן הרע הוא דוקא ענין הנעשה בכל הגוים שמז' אומות לפי ששרשם בזלע"ז דקדושה רק בבחי' בינה ומדות (שהוא בבחי'42 ס"ג שבו הי' השבירה), אבל עמלק נק' ראשית גוים ששרשו בזלע"ז דקדושה למעלה מכל הגוים לפי שבחי' עמלק הוא בבחי' המנגד לבחי' יחידה43 שלמעלה מבחי' נר"ן כמבואר למעלה שבחי'44 יחידה הוא בבחי' ביטול העצמי דכח מה שלמעלה מן הטעם וההשגה לגמרי כך לעו"ז דקליפה הוא בחי' חוצפא דעמלק שנמשך אחר עצמו דוקא להיות בחי' יש וגסה"ר בלי שום טו"ד כלל, כי הנה כמו שיש ב' מיני ביטול א' מצד טעם והשגה, והב' ביטול העצמי בבחי' אין דחכמה כח מ"ה למעלה מן הטעם כנ"ל באריכות, כך הוא במנגד לבחי' הביטול שהוא בחי' יש ודבר, יש ב' סוגים א' הבא מהטעם וההשגה כמו עשיר גדול שיענה עזות45 וחוצפה יתירה מצד עושרו או חכם גדול שמתגאה מצד חכמתו או גבור מצד גבורתו ומכש"כ מלך שמרומם ומנושא על הכל בעושר וגבורה וחכמה וכה"ג, אבל יש בחי' חוצפה ועזות בבחי' יש וגסה"ר שלמעלה מן הטעם כגון שאינו עשיר ולא חכם כו' והוא בתכלית הפחיתות וגם הוא בעצמו יודע שהוא שפל בכל הדברים וכאין וכלא חשיב בעיני הכל מ"מ לא נכנע לבבו כלל וכלל, כי הגם שמתבונן היטב בשכלו ורוח בינתו בכל הפחיתות שלו אינה מועלת זאת ההתבוננות בנפשו כלל ולא תעשה שום רושם הכנעה בגופו כלל להפוך לבו מן החוצפה אל השפלות והכנעה אפילו כחוט השערה אלא עומד ברום לבבו וגסות רוחו להעיז לכל נכבד כו' וא"כ מזה הוראה גמורה שיש בחי' חוצפה שלמעלה מן הטו"ד ונק' חוצפה זו מלכותא46 בלא תגא כידוע (כי יש מלך מרומם מצד עצם הרוממות ויש מלך מתרומם מצד ההתנשאות בלא טעם כו'), ולכך אין בחי' התבוננות מועלת לו להכניע א"ע, וזהו בחי' המנגד לבחי' הביטול דחכמה שבבחי' אין שלמעלה מן הטעם כו' והוא ענין קליפת עמלק שנק' ראשית גוים שלמעלה מבחי' בינה דקליפה שהמדות רעות דז' אומות יצאו משם כו', אלא

קסו

הוא בבחי' חכמה דקליפה ולכך נק' עמלק47 מל' מליקה שהוא ממול העורף שעומד בבחי' עורף ואחוריים דחכמה כח מ"ה שבפנים שנאמר בו חכמת אדם תאיר פניו כו', וע"כ אין לקליפה זו בירור ותיקון כלל מצד נה"א עצמו שנק' נשמה שהיא רק בבחי' בינה בלבד כנ"ל, אבל שרש קליפת עמלק למעלה מבחי' נר"ן וכו', ולזה אין עצה לתקנו ולבררו למטה ע"י נש"י אלא מחה אמחה כו' אמחה אני בעצמי דוקא כי מן השמים דוקא ילחמו בו כמ"ש מלחמה48 לה' בעמלק, להוי' דוקא מלחמה זאת לנצח ולהכניע קליפת עמלק שאין זה בכח כנ"י למטה מטעם הנ"ל וד"ל.

ג) והנה ענין מלחמה להוי' בעמלק במה ינוצח מן השמים, הנה הוא בדבר שבקדושה האלקי' המנגד אליו דוקא והוא ע"י בחי' הארת אוא"ס בכח מ"ה דחכמה שהחכמה מאין תמצא כנ"ל שבזה דוקא יפול בחי' יש וחוצפה דעמלק שלמעלה מן ההשגה והטעם כו', ולמטה יכול להיות ג"כ בחי' ביטול היש והחוצפה דעמלק שיש בנה"ב למעלה מן הטעם עד שלא יועיל לו כלל התבוננות פחיתות ערכו להשפיל א"ע וכו' כנ"ל, והיינו ע"י בחי' גלוי אור אלקי בכח מ"ה שבנה"א שבבחי' ראי' השכל שלמעלה מן השגה כנ"ל באריכות וד"ל.

ובזה יובן ענין נפלא א' שאנו רואים גם במבקשי ה' וקרבת אלקים יחפצון שלפעמים גם שיעמיק דעתו ורוח בינתו בהתבוננות בגדולת ה' ביחו"ע ויחו"ת לא יתפעל מאומה בלבו והעולם קוראים לחולה רעה זו בחי'49 טמטום הלב, שהלב מטומטם כאבן, ונדמה להם שטמטום זה מצד הלב הוא בא מפני שנתגשם בחומריות כמו עבירה50 שמטמטמת לבו של אדם, וכן תאות היתר כמו נואף אשה חסר לב51 כו', אך באמת שרש חולי רעה זו למעלה הרבה מטומאת הלב אלא נוגעת עד הנפש עצמה שהוא בחי' טומאת הנפש עצמה ומהותה שלמעלה גם מבחי' בינה שבנפש כו', והוא ענין התוקף הגדול בבחי' חוצפה וגסות הנפש כמו קליפת עמלק ממש אשר ע"כ גם שמתבונן היטיב בהעמקת הדעת בבחי' בינה שבנפש לא יועיל להכניע לבבו בבחי' התפעלות וביטול אלא לבו כלב האבן בקשיו לא יפול לבבו מכל התבוננות בכל גדולת הוי' בהשגת נפלאות הוי' איך דכולא קמי' כלא כו', ונק' אבירי52 לב הרחוקים מאחדותו כו' שזהו רק מבחי' הקליפה וס"א דעמלק המגביה53 כנשר כו', למעלה מן השכל שלא יועיל שם שום שכל והתבוננות כנ"ל באריכות כו', והוא סיבת חולי רעה הנמצאת הנק' טמטום

קסז

הלב שזה ענין קושי' הלב שקשה כאבן דומם ולא שנסתם ונטמטם ע"י סיבות אחרות שזהו רק היפך פתיחות הלב שאין לבו פתוח בתורה ויראת ה' מפני שנסתם ונטמטם בתאות וכה"ג וזהו בנקל להתקין כי יטהר הלב ויפתח ע"י מעט יגיעה בתפלה כי הבא54 לטהר לבו מסייעין לו כו', אבל בחי' טמטום הנק' קושי הוא הנק' לב האבן כמ"ש והסירותי55 את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר כו', ה"ז מצד החוצפה שבנפשו בבחי' מעשה עמלק דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, ואין עצה להסיר לבחי' טמטום לב האבן הזה אלא רק ע"י בחי' גלוי אלקות בכח מ"ה שבנפש בבחי' ביטול אמיתי הנ"ל, ומלחמה זו לה' הוא שמתגלה בכח מ"ה שבנה"א להכניע לבחי' יש וחוצפה בלי טעם הנ"ל וד"ל.

ועוד יש עצה לזה ע"י מצות זכירת מעשה עמלק שהוא56 מתרי"ג מצות להרמב"ן, שבקראו פ' זו שהוא דבר ה' בפיו, שבה גלוי אוא"ס בחכמה שבפ' זו, הרי בזה יש כח גדול ורב להכניע לבחי' חוצפה דעמלק שבנפשו, כמ"ש אם57 תגביה כנשר משם אורידך נאום ה', הוי' דוקא, כמ"ש מלחמה לה' בעמלק, והיינו ע"י שאומר פ' זו דמחה אמחה, וכל האותיות דפ' זו כו' וד"ל.

ד) ומעתה י"ל בתירוץ שני הפסוקים הללו דסתרי אהדדי לכאורה, דכאן א' מחה אמחה כו' ולהלן א' מחה תמחה כו', ולפי הנ"ל אין כח כלל בנש"י למחות כי מלחמה לה' בעמלק כו' כנ"ל, אך הענין הוא דמ"ש מחה תמחה קאי בהיות ישראל שרוים על אדמתם בא"י דוקא וכמ"ש בסוף פ' כי תצא והי' בהניח58 ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק כו', אבל מ"ש מחה אמחה כו' מלחמה לה' בעמלק הוא בפ' בשלח מיד אחר מלחמת יהושע בעמלק, הענין הוא מטעם הנ"ל שא"א להכניע לקליפת עמלק כ"א בבחי' גלוי אוא"ס והשראתו בח"ע בחי' כח מ"ה שמאין תמצא כנ"ל, וע"כ קודם כניסתן לארץ א' מחה אמחה שמן השמים ילחמו בו כנ"ל, אבל בבואם לארץ יש ביכולת ישראל להכניע לעמלק מצד עצמם וכחם והוא מ"ש תמחה את כו', והטעם הוא להיות ידוע שבחי' ושורש ארץ ישראל הוא המקום שבו הוא בחי' גילוי והשראת ח"ע דוקא כמ"ש עיני59 ה' אלקיך בה מראשית השנה כו', וידוע דהעינים הוא בבחי' חכמה כמו עיני העדה ומאחר שנאמר עיני הוי' אלקיך בה הרי תמיד מאיר בה מבחי' פנימי' ח"ע שהוא בחי' אין כמ"ש והחכמה60 מאין תמצא וכמו שמבואר למעלה שהראי' בבחי' חכמה דוקא

קסח

כמו בבהמ"ק בכל רגל דכתיב יראה61 כל זכורך את פני הוי' כו', וכשם שבא לראות כו', הרי הי' בזה בחי' הסתכלות ראי' דחכמה דכנ"י ממטה למעלה בבחי' ביטול הפנימי דכח מ"ה לאסתכלא62 ביקרא דמלכא לאמיתתו כמו שהוא מהוה מאין ליש ביחו"ת וכן ביח"ע כו' כנ"ל, וכמ"כ מלמעלה למטה עיני הוי' אלקיך כו', כשם שבא לראות וכמ"ש63 עיניך יונים וכתיב עיניו כיונים כו', וכמ"ש במ"א, וע"כ בזה דוקא יש כח בכנ"י בעצמם לבטל ולהכניע קליפת עמלק המנגד לבחי' ביטול זה, וזהו והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב שהוא התהפכות ז' מדות רעות דז' אומות בכניסתם לא"י, ותהי' הארץ להם לנחלה להעלות כל ניצוצי הקדושה שנפלו שם, וזהו בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה, אז תמחה את זכר עמלק, שתמחה בכח עצמך ולא תצטרך לעזר מלחמה מן השמים וכו', מטעם הנ"ל, לפי שארץ זו עיני ה' אלקיך בה כו' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה כו' שגלוי עצמות אוא"ס בחכ"ע מלובש שם (ודוקא לאחר שהניח ה' אלקיך מכל אויבך כו', שזהו תנאי ב' מלבד מעלת א"י מצד עצמה אשר היא ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה כו', משום דהא בהא תליא, שאם אין בירור לז' אומות אינה נק' א"י ואין ה' דורש אותה כלל, לפי שאין בחי' תיקון אלא לאחר בחי' הבירור דתהו, וגם באדם למטה אם אין בירור בז' מדות רעות אין בחי' ביטול בכח מ"ה שבנפשו כלל, ומשום דבחכ'64 איתברירו אמר והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויבך וכן אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה כו', ואז עיני ה' אלקיך בה כו' וד"ל).

וזהו שבפ' בשלח א' מחה אמחה אני בעצמי וכ' שם מלחמה לה' בעמלק מדור דור דשם מדבר בדור אחר דור עד ימוהמ"ש שזהו בחו"ל שאין שם גילוי השראת ח"ע, לא מצד הבירור שבחכמה אתברירו ז' אומות מלמטה למעלה, ולא מצד גילוי השראת ח"ע מלמעלה למטה כו' כנ"ל, ע"כ מחה אמחה אני לבדי כי אין בכח הנשמה שהיא בינה רק לברר ז' אומות ולכך בז' אומות נאמר ותקם את דבריך כנ"ל, שהאותיות דקדושה שנפלו בהם עולות לשרשן בקדושה, אבל בעמלק אין לו עלי' לקדושה רק מחי' (וכן בכח נש"י מצד עצמם א' שתמחה את זכר כו' כי אין לו עלי' ותיקון כשאר אומות כו') לגמרי. והטעם הוא כי אין תיקון ובירור רק למה שנפל בשבירה שהן ז' מדות שכאשר מתהפכים למדות הרי הן ז"מ דקדושה, משא"כ קליפת עמלק למעלה מהשבירה שבמדות דבינה שם ס"ג כי הוא רק חוצפה שכנגד בחי' ח"י כנ'ל, כי אין לה תיקון רק אבוד וכליון למחות שרשו לגמרי, (כי א"א להיות מזה בחי' התנשאות דקדושה כמו65 שמינית שבשמינית כו'

קסט

מאחר שהן ב' הפכים זה תכלית היש וזה תכלית האין, רק לעתיד כתיב אז66 אהפוך אל עמים שפה ברורה שגם עמלק יתברר לפי שיהופך מתכלית היש לתכלית האין כו'. ומ"ש בלעם ואחריתו67 עדי אובד קאי עכשיו עד ימוהמ"ש וראי' שהרי מקבלים גרים מעמלק, כידוע68 דבני בניו של המן כו' וד"ל).

וזה הי' טעות שאול שהביא69 ראשית החרם מעמלק לזבוח לה' בגלגל כי סבור הי' שיש עלי' להטוב שבעמלק כמו לז' אומות וז"ש הקימותי70 את דבר ה' שבפ' בעמלק וכמו ותקם את דבריך כנ"ל בז' אומות, והשיב לו שמואל שמוע71 מזבח טוב כו', כי אין עלי' כלל לקליפת עמלק בזבחים ועולות שהוא בחי' בירור דז' מלכים דתוהו שנפלו, מאחר ששרשו למעלה מבחי' השבירה שבמדות דבינה בחי' ס"ג כו', אלא הוא נגד בחי' ח"י כו', אשר ע"כ אין לו תיקון ועלי' רק למחות שמו בבחי' ביטול לגמרי דוקא. וזה רמז לו שמוע מזבח טוב שהוא בחי' ביטול שבחכמה שלמעלה מן הטעם כמ"ש72 במ"א בענין נעשה ונשמע כו' וד"ל.


1) כתיב מחה אמחה: נו"א של מאמר הקודם. וראה המ"מ בתחילת המאמר שם.

2) מחה אמחה: בשלח יז, יד.

3) מחה תמחה את זכר עמלק: ע"פ ס"פ תצא. וראה לעיל בהמ"מ לנוסח הראשון.

4) ראשית גוים עמלק: בלק כד, כ. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תצה. וש"נ.

5) נשמת שדי תבינם: איוב לב, ח. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תלה. וש"נ.

6) דכולא קמי' כלא חשיב: זח"א יא, ב (ע"פ דניאל ד, לב).

7) ולית מחשבה תפיסא בי' כלל: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

8) דאימא עילאה מקננא בכורסייא: תקו"ז ת"ו (כג, א). וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' ריז. דברים ח"ד ע' א'תצ וע' א'קסו. וש"נ.

9) כידוע דנשמה בבריאה ורוח ביצירה ונפש בעשי': ראה תקו"ז סוף תכ"ב (סח, ב).

10) מבין ולא בבינה ידיעא: תקו"ז בהקדמה שם (יז, ב).

11) תוכן רוחות ה': ע"פ משלי טז, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ס"ע ל ואילך. וש"נ.

12) עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד.

13) ברוח האדם העולה למעלה: ע"פ קהלת ג, כא.

14) מדריגת דוד כו' בבחי' רוה"ק כידוע: ראה הגהות מהרח"ו לזח"ג לט, א. לקוטי שיחות חי"ח ע' 275. וש"נ.

15) נשמה בעולם הבריאה . . וכמ"ש בזוהר: נסמן לעיל בסמוך.

16) כידוע דנר"ן מתלבשים במוחא ולבא וכבדא: ראה זח"ג קנג, א. ז"ח רות פ, א. ע"ח שער המוחין (ש"כ) פ"ה. אבן עזרא משפטים כג, כה. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ח"א ע' שסה. ח"ב ע' תכד. וש"נ.

17) להיות כי בחי' ח"י הוא בבחי' חכמה: בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב שם ע' תקמח הל' הוא: דבחי' חיה הוא בחי' החכמה כו'. [וראה לקמן סוף פיסקא ודוגמא: ובחי' יחידה הוא למעלה גם מבחי' כח מ"ה דחכמה כו']. וראה במ"מ שם.

18) חכמה כח מ"ה: זח"ג כח, א. לד, א. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' ב. וש"נ.

19) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

20) להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.

21) שנהנין ומשיגים מזיו השכינה: ברכות יז, א.

22) וע"כ נק' החכמה בחי' ראי' כידוע: ראה גם סידור עם דא"ח קסה, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שלב. ויקרא ח"ב ע' תעא. וש"נ.

23) כי אין דומה שמיעה לראי': ראה מכילתא יתרו יט, ט. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' כ. וש"נ.

24) ומדותיו: בכת"י ב: ענינו ואיכותו. [ובס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב שם ע' תקמח: שהשמיעה הוא רק שמבין ומשיג מסיפור הדברים איכות הדבר ולא ישיג מהותו כלל כו'].

25) כמ"ש חבקוק שמעתי שמעך יראתי: ג, ב.

26) השמיעה וההבנה מרחוק והראיה מקרוב כו' וכמ"ש במ"א: ראה ס' מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' רפז. תקס"ד ע' רו. ובכ"מ.

27) איזהו חכם הרואה את הנולד: תמיד לב, א. וראה תניא פמ"ג. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רכא. וש"נ.

28) כידוע דראשית גלוי אוא"ס בחכמה דוקא: ראה תניא פל"ה (בהגה"ה). וראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' כא. וש"נ.

29) בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא כו' . . וכמ"ש במ"א: ראה זח"ג רפח, א. רצב, א. וראה סידור עם דא"ח קסג, א. סה"מ תקס"ז ע' עא וע' לו. מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' רנז. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קעא. שמות ח"ב ע' שכט. במדבר ח"ב ע' תשא. דברים ח"ב ע' שפה. (ובהנסמן בכל המ"מ שם).

30) הבא לטמא פותחין לו: ראה יומא לח, ב.

31) לא תחי' כל נשמה: דברים כ, טז.

32) ונתן ארצם לנחלה: תהלים קלו, כא.

33) וכרות עמו הברית: נחמי' ט, ח.

34) אתה הוא ה' לבדך . . אתה בחרת . . ותקם את דבריך: נחמי' שם, ו ואילך.

35) בן ג' שנים הכיר את בוראו: נדרים לב, א.

36) כח בנש"י: בכת"י ב: כח בבואם.

37) אמרו צדיק כי טוב: ישעי' ג, י.

38) שטבע הטוב להטיב: ראה תניא שעהיחוה"א פ"ד. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמג. וש"נ.

39) לבלתי ידח ממנו נדח: שמואל ב יד, יד.

40) החפץ אחפוץ במות הרשע: ע"פ יחזקאל לג, יא. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' תפד.

41) שצדיק ה' ע"כ צדקות אהב: תהלים יא, ז.

42) בבחי' ס"ג שבו הי' השבירה: ראה ע"ח שער דרושי הנקודות (ש"ח) פ"א. ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' שעט. וש"נ.

43) יחידה: בכת"י ב: חי' יחידה. בכת"י ג: חי'. [וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב שם ע' תקנח: הוא בחי' מנגד לבחי' המקיפים דחי' יחידה כו'. וכ"ה לעיל בנוסח הראשון].

44) שבחי' יחידה הוא: בכת"י ב: שבח"י הוא.

45) שיענה עזות: ע"פ משלי יח, כג.

46) מלכותא בלא תגא: ראה סנהדרין צט, ב. קה, א. וראה סה"מ תקס"ג ח"א ע' ר.

47) עמלק מל' מליקה: ראה גם תו"א תצוה פה, א ואילך. ובכ"מ.

48) מלחמה לה' בעמלק: בשלח יז, טז.

49) בחי' טמטום הלב: ראה גם תניא פכ"ט. מאמרי אדה"ז הקצרים ס"ע תפב ואילך. שערי תשובה לאדהאמ"צ ג, ג ואילך. דרך חיים יט, ב. שער התפילה פ, ג. עטרת ראש מו, א. ובכ"מ.

50) עבירה שמטמטמת לבו של אדם: יומא לט, א. וראה גם מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' נד. וש"נ.

51) נואף אשה חסר לב: משלי ו, לב.

52) אבירי לב: ישעי' מו, יב. ברכות יז, ב.

53) המגביה כנשר: ראה לקמן בסמוך.

54) הבא לטהר לבו מסייעין לו: ראה יומא שם. וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תקב. וש"נ.

55) והסירותי את לב האבן: יחזקאל לו, כו.

56) שהוא מתרי"ג מצות להרמב"ן: ראה רמב"ן ס"פ תצא. וראה במ"מ לעיל בנוסח הראשון.

57) אם תגביה כנשר: עובדי' א, ד. וראה תניא פכ"ב ופכ"ז. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב שם ע' תקסג. וש"נ.

58) והי' בהניח ה' אלקיך: ס"פ תצא שם.

59) עיני ה' אלקיך בה: עקב יא, יב.

60) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

61) יראה כל זכורך כו' וכשם שבא לראות: דברים טז, טז. חגיגה ב, א.

62) לאסתכלא ביקרא דמלכא: ראה זח"א לח, א-ב. קצט, א. זח"ב קלד, א. רמז, ב. ועוד.

63) וכמ"ש עיניך יונים וכתיב עיניו כיונים כו' וכמ"ש במ"א: שה"ש א, טו. ד, א. ה, יב. ראה לקו"ת ואתחנן ב, ד. ג, ג ואילך. שה"ש יד, ב. לד, ג. לט, א. ובכ"מ.

64) דבחכ' אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' סב. דברים ח"א ע' רצה.

65) כמו שמינית שבשמינית: סוטה ה, א. וראה תו"א קכ, א. ובכ"מ.

66) אז אהפוך אל עמים: צפני' ג, ט.

67) ואחריתו עדי אובד: בלק כד, שם.

68) כידוע דבני בניו של המן כו': גיטין נז, ב.

69) שהביא ראשית החרם מעמלק: שמואל א טו, טו. כא.

70) הקימותי את דבר ה': שם, יג.

71) שמוע מזבח טוב: שם, כב.

72) כמ"ש במ"א בענין נעשה ונשמע: משפטים כד, ז. ראה לקו"ת שה"ש כב, א. תו"א מג"א צא, א. ובכ"מ.