צאינה וראינה

קסט

בעז"ה תורת אדמו"ר נבג"מ

צאינה1 וראינה2 בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, ואמרז"ל ביום3 חתונתו זה מ"ת. הנה יש להבין לשון צאינה מהיכן תצאנה ומה ענין יציאה זו, והנה אמרז"ל לא4 זז הקב"ה מחבבה לכנ"י עד שקראה אמי, וזה פלא האיך כנ"י בחי' מקבל תקרא אמי להקב"ה כו'. אך הנה תחילה יש להבין פי' לשון זה שבחרו חכמים לקרות לה' בשם הקב"ה

קע

דוקא, כי הנה פי' קדוש בוי"ו הוא בחי' המשכה מקודש העליון שהוא בחי' עצמיות אא"ס שנק' קדש ומובדל בעצם להיותו בבחי' אחדות פשוטה ממש בתכלית הפשיטות ובחי' המשכת קדושתו למטה הוא הוי"ו דקדוש שכולל ב' בחי' סכ"ע וממכ"ע והיינו פי' ברוך הוא שיתברך ויומשך מן ההעלם לגילוי, משא"כ בבחי' קדושת עצמותו לא שייך עדיין לומר בחי' העלם וגילוי כו', אמנם בחי' המשכה זו הוא רק בחי' הארה בעלמא מצומצמת מאוד כדמיון צורת הוי"ו שהולך ונמשך בקוצר כך מיו"ד דטהירו עילאה נמשך להיות קו וחוט שזהו בחי' סובב וממלא בכלל ואין לו ערך כלל לגבי עצמיות אא"ס שהוא אח"פ ממש. והטעם שנתצמצם כ"כ האור בבחי' וי"ו זה היינו לפי שעלה ברצונו הפשוט להיות ד' עולמות אבי"ע והרי כל הנבראי' בבי"ע הן בבחי' גבול ובבחי' מספר וגם שאמרו היש5 מספר לגדודיו מ"מ הרי הן בבחי' התחלקות והריבוי עכ"פ שגם שאין קץ ותכלית למספרם מ"מ בבחי' התחלקות וריבוי הוא רק שאין קץ לריבוי התחלקות זו. וכמו"כ גם בעולם הנאצל הרי האור בא בבחי' התחלקות ע"ס ומתחלקות לרבבות מדריגות כמו חסד שבחכמה שבנצח כו' כידוע, וכ"ז לא שייך כלל וכלל בבחי' עצמיות אא"ס שהוא אח"פ בתכלית שא"א לומר שיבא אורו הפשוט בבחי' ריבוי והתחלקות כידוע שמן האח"פ לא יסתעף הריבוי כו', אך ע"י בחי' הארה מצומצמת הנ"ל יכול האור והשפע לבא בבחי' התחלקות וריבוי מדריגות שונות כאו"א לפי מדריגתו, והן כל פרטי המדריגות שבד' עולמות דאבי"ע מראש כל דרגין עד סוף עוה"ז השפל בהתהוות דצח"מ גשמי' [וזהו ענין מ"ש בע"ח6 דהארת הקו שהוא בבחי' ממלא בכלל הנמשך מבחי' סובב הכללי אינו רק להיות בחי' מעלה ומטה ובחי' התחלקות וכו'], אמנם גם בחי' ההארה המצומצמת הנ"ל נק' קדוש ומובדל מד' עולמות אבי"ע גם שבא אור זה בבחי' סובב וממלא כנ"ל והענין הוא כי שרש בחי' ההארה זאת שנק' קדוש הוא ענין מחשבה אחת הנק' מחשבה הקדומה שצופה7 ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת כמ"ש היוצר8 יחד לבם שהוא רק בחי' השגחה בעלמא שצופה ומביט על הכל כו' ואינה נתפסת מחשבה זו בתוך כל עלמין ממש כדמיון הנפש שמתלבשת בתוך אברי הגוף כו' ע"כ נק' קדוש ומובדל דהיינו שהוי"ו שהוא בחי' המשכת ההשגחה הכללי בסקירה א' הנ"ל הוא ג"כ קדוש ומובדל כו'.

וביאור הדבר הנה אנו רואים שהנפש המתלבשת בגוף להחיותו מתפעלת ממקרי הגוף, גם שהנפש עצמה מושללת לגמרי מבחי' תוארי הגשם של הגוף מ"מ בבחי' הלבשה ותפיסא עכ"פ הרי היא נתפסת ממש בתוך הגוף ויש לה קשר וחיבור עמו ע"י בחי' תפיסא זאת עד שמתפעלת ממקרי הגוף כו', וגם מתחלקת לחלקי' בחלקי' פרטי' של אברי הגוף כמו הראי' בעין והשמיעה באוזן והשכל

קעא

במוח וכו'. ועוד זאת אנו רואים שהנפש בגוף כאשר תתלבש במח' אחת הרי כולה נתפסת ומוקפת בה עד שא"א לה לצאת ממחשבה זו ולהתלבש במחשבה אחרת (מפני שהנפש נתפסת בגוף ממש ע"כ במח' א' שמחשב במוח נתפסת כולה וכשצריך לחשוב מחשבה אחרת יוצא' מזו ונתפסת באחרת אבל9 א"א לה להתלבש בב' וג' מחשבות כא' אלא בכ"א בפני עצמה וכשהיא מלובשת בזו אינה נמצאת באחרת כלל כו'). אבל למעלה באח"פ נא' כי10 לא מחשבותי מחשבותיכם כו' דאעפ"י שהארה המצומצמת הנ"ל הוא בחי' המשכה להיות ממלא כ"ע וכו' בריבוי ההתחלקות למדריגות שונות עד אין קץ כו' אבל אין זה כדמיון התלבשות המשכת החיות של הנפש בגוף להיות נתפס ממש בתוך כ"ע להיות מתפעל כו' שהרי נאמר אני11 הוי' לא שניתי כו', רק היא בחי' המשכת השגחה וידיעה צופה ומביט על הכל בסקירה א' כמ"ש היוצר יחד לבם כו', ואין השגחה וידיעה זו נתפסת בתוך כ"ע בכל א' בפרט אלא כוללם יחד בסקירה א' ממש ע"כ נק' מחשבה א' הכללי' שכוללת את הכל והוא קדוש ומובדל מהכל כו'. והמופת לדבר זה הוא ממה שאנו רואי' בהתהוות ריבוי רבבות עלמין ומדריגות שונות שבוודאי אין דעותיהם שוות ואין מחשבותיהם בהשגת אלקו' שוות אלא כ"א כפי מקור חוצבו באלקי' חיים כו' ואם הי' בחי' התלבשות הארת אור א"ס בבחי' ממלא בתוך כ"ע בבחי' תפיסא והלבשה ממש הרי הוא נתפס בכ"א לפי מדריגתו וא"כ הרי זה כדמיון הנפש שכאשר תתלבש במח' א' שא"א לה להתלבש באחרת ואם מתלבשת באחרת אינה מלובשת בזו כנ"ל וזה דבר שא"א לומר למעלה שכאשר יתלבש בתוך עולם זה אינו מלובש בזולתו שהרי הוא ממלא כ"ע וד"ל. אלא בהכרח לומר דבחי' מחשבה עליונה שצופה ומביט כו' אינה באה בבחי' תפיסא והלבשה ממש וכמאמר דאיהו12 תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' כו', ע"כ כוללם יחד בסקירה א' וגם מחשבה ודיעה א' פרטי' הנמשך בעולם זה אינו מטריד ומבלבל שלא יתלבש במח' ודיעה אחרת שבעולם זולתו כמ"ש כי לא מחשבותי כמח' אדם, ואעפ"י שיש ריבוי רבבות מדריגות עולמות וכולם אין דעותיהם שוות כו', מ"מ בכולם הוא משגיח וצופה ומביט במחשבה א' ואין א' מניעה לזולתו וכמ"ש כי13 אל דעות הוי' כו' וז"ש היוצר14 יחד לבם כו' מפני שאין מחשבותי כמחשבותיכם [ולא שאין משגיח בפרט רק בכלל שהרי נאמר עיניך15 פקוחות על כל כו' וכן המבין אל כל מעשיהם בפרטי פרטיות, כמ"ש מחשבותי לשון רבים לפי שמתחלקת בכל פרטי חלקי המדריגות מראש עד סוף אלא הפרט נחשב כמו כלל מפני שסוקרם בסקירה א' להיותו קדוש ומובדל דלית מאן דתפיס בי' כו', והרי זה

קעב

עד"מ כמו אדם שיודע מעצמותו מראש ועד סוף בסקירה א' גם שיודע בפרט כל אבר ואבר עד צפורן הרגל מ"מ הרי סוקר במח' א' כל גופו ומדותיו ושכלו ורצונו כו' וכמ"ש16 ברמב"ם בידיעת עצמו יודע את הכל כו', אך הרי ידיעת עצמו ממש הוא בחי' אח"פ ואיך בידיעה זו יודע בחי' הריבוי כו', אבל הענין הוא שבחי' ידיעת עצמו זה אין זה עצמו אלא רק בחי' צמצום ההמשכה להיות סובב וממלא שהוא רק בחי' וי"ו דקדוש הנ"ל שע"ז ג"כ אמר לית17 מחשבה תפיסא בי' אפי' מחשבה א' הקדומה מפני שהיא רק הארה מאוד מאוד ואין לה ערך כלל לגבי עצמיו' אוא"ס ממש שנק' קדש בעצם כנ"ל וד"ל]. וזהו שהמלאכים18 אומרים ג' פעמים קדוש עד שאומרים ה' צבאות אות19 הוא בצבאות שלו כו'.

והנה כתיב שאו20 ידיכם קודש וברכו את ה' ולכאורה מה ענין ברכה לקודש, אך הענין הוא דהמשכת קודש העליון נק' ברכה לפי שצריכה לבחי' ברכה והמשכה תמיד בכל דור ודור מחדש כי יוכל להסתלק מפני מעשה הדור שאינו כראוי להעלות אתעדל"ת להיות מזה אתעדל"ע להיות חפץ חסד זה להמשיך מקדושתו העצמי' להיות בבחי' סובב וממלא (שהוא הוי"ו דקדוש הנ"ל, שאין לו ערך לגבי עצמו' אא"ס שלמעלה מבחי' גדר עלמין גם מהיות בחי' סובב כו' וכמ"ש21 בע"ח דבתחלת ההשתלשלות הי' חפץ חסד מעצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתונים כו' ע"ש), ע"כ צריך לברך ולהמשיך תמיד מקודש העליון כדי שלא יסתלק האור הזה ויוכשר*21 בעצמיות כמו שהי' טרם ההשתלשלות כמו אלכה22 אשובה אל מקומי כו', וזה ענין הברכה כמו ברוך כבוד הוי' ממקומו העצמי משום דלית מאן דתפיס בי' כו' כנ"ל וכמו שאמרו הוא23 מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' ולהיות כי בבחי' קודש העליון שהוא בחי' אח"פ שלמעלה מבחי' סובב אין כל ההשתלשלות תופס מקום אצלו כלל וכלל עד דקמי' כחשיכה כאורה רוחני' וגשמי' שווין (כי הרי הוא למעלה מבחי' מעלה ומטה שבבחי' הקו כו' וגם למעלה מבחי' המקיף דקו זה הנק' מקיף הכללי שמקיף וסובב לד' עולמות אבי"ע בשוה כו'), וע"כ שם נאמר אם24 צדקת מה תתן לו כו' שאין המצות מוסיפין אור שם ואין העבירות פוגמין שם כלל וזה שא' אם רבו פשעיך מה תעשה לו כו'

קעג

אשר ע"כ אין מעשה התחתונים בסו"מ ועש"ט מגיע לשם להיות עי"ז גרעון אור או תוספות אור לכך משם דוקא מברכי' וממשיכי' אא"ס בעולמות גם שלא לפי מעשה הדור, שבחי' ברכה והמשכה זו מקודש העליון שלא ע"י מעשה התחתוני' מטעם הנ"ל נק' קדוש מצד עצמו כי25 חפץ חסד הוא ע"כ ממשיך הארה מקדושתו להיות בבחי' סובב וממלא כו'. וזהו קדוש ה' צבאות להיות ה' לצבאות בבחי' סובב וממלא בריבוי ההתחלקות עד אין קץ כו' ואעפ"כ אות הוא בצבאות שלו משום דאעפ"י דאיהו תפיס בכולהו עלמין הרי לית מאן דתפיס בי' וכולם אומרים קדוש ומובדל כו' וד"ל.

וזהו לשון חכמים שקורין לעצמות אא"ס בשם הקב"ה ולא אמרו קדוש וברוך אלא הקדוש ברוך, מפני שבחי' וי"ו דקדוש הוא עצמו ענין הברכה שברוך ונמשך מקודש העליון בכל עת גם שלא לפי מעשה התחתוני' מטעם הנ"ל, אך הגורם להיות בחי' ברכה ושפע זו מקודש העליון שהוא וי"ו דקדוש הרי הוא ע"י ישראל דוקא. וזהו שאו ידיכם קדש פי' שישראל ישאו ידיהם לבחי' קדש העליון הנ"ל ומשם יברכו את ה' להיות בבחי' סובב כו'. והענין הוא כי הנה אמר ידיכם ב' ידים דוקא והוא יד ימין ויד שמאל, חסד26 דרועא ימינא הוא בחי' וימינו27 תחבקני כו' ודרועא שמאלא בבחי' הדין שמאל28 דוחה כו' וב' הידים ישאו ויעלו אל בחי' קודש העליון הנ"ל.

וביאור הדברים הנה ב' הידים הללו הם לנגד ב' פסוקים הראשוני' שבק"ש שמע29 ישראל ובשכמל"ו שהוא ב' יחודים יחודא עילאה ויח"ת כידוע. וענין יחודא עלאה הוא למסור נפשו באחד ממש דהיינו בבחי' אח"פ שנק' קדש העליון מפני ההתבוננות איך שהוא אח"פ ממש וכל מה שנמשך מאורו הפשוט להיות בבחי' סובב וממלא אינו רק הארה מצומצמת שהוא וי"ו דקודש הנ"ל, ולזאת תכלה הנפש האלקי' ליכלל במהותו ועצמותו ית' דוקא ולא תחפוץ בשום דבר זולתו כלל וכלל כמ"ש מי30 לי בשמים ועמך כו' כלה שארי כו', וזהו ענין מס"נ באחד ממש לצאת לגמרי מנרתיק הגוף שהוא נפרד גמור כמו ר"ע31 שהי' מאריך באחד עד שיצאת נשמתו באח"ד כו'. אבל בחי' יח"ת הוא ההתבוננות איך שנמשך הארת עצמו' אא"ס להיות ממלא כ"ע להוות כל העולמות מאין ליש, וזהו ענין ברוך שכמל"ו בחי' שם ומלכות כמ"ש מלכותך32 מלכות כל עולמים כידוע.

והנה בבחי' יח"ת היינו לאחר שכבר נמשך שם כבוד מלכותו להיות מלך על עם להוות מאין ליש דוקא אז עיקר היחוד הזה הוא להיות בחי' ביטול היש

קעד

לאין כמ"ש כגוונא33 דאינון כו' אוף הכי אתיחדת לתתא בכורסייא ברזא דאחד כו' וה"ז בהיפך בחי' יח"ע שהוא בחי' ביטול והתכללות אמיתי בעצמות המאציל כמו שהוא טרם היותו בחי' ממלא כו' ובבחי' יחו"ת הרי נעשה עכ"פ בחי' יש מאין רק שהוא בטל ונכלל באין ועולה מן הפירוד אל היחוד האלקי כו'. וכמו"כ בנפש האלקי' בבחי' יחו"ת הוא להיות ביטול היש לאכפיי' כו' דהיינו שלא להיות נפרד מאלקו' ע"י הרע כמו עוצם עיניו מראות ברע וכל עניני שמירת המחשבות והרהורים רעים אשר לא לה' המה כמ"ש לא34 תתורו כו', ובמעשה סור מרע בל"ת וכל איסורי דרבנן וכה"ג הכל הוא בחי' ביטול היש בטל35 רצונך מפני רצונו כו' כמו אל36 יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אפשי אבל אבי שבשמים כו'. וזהו בע"כ37 אתה חי שהוא חי בבחי' יש נפרד כדי להיות בחי' ביטול היש כו' וזהו היפך בחי' מס"נ ביח"ע הנ"ל שלא יחפוץ בחיי הגוף כלל כמו כלה שארי כו'. וזהו בחי' רצוא ושוב כמ"ש אם38 רץ לבך ביחו"ע שוב בבחי' יחו"ת להיות בע"כ אתה חי בבחי' ביטול היש כו'. וזהו שאמר אם*38 ישים אליו לבו, אליו39 ולא למדותיו בחי' סובב וממלא רק אליו לבדו כמ"ש מי לי בשמים וכו' כנ"ל שזהו בבחי' יחו"ע ואח"כ רוחו ונשמתו אליו יאסף בבחי' יחו"ת להיות בחי' המשכת אא"ס בעולמות מאין ליש בחי' וי"ו דקדוש הנ"ל והוא ענין בשכמל"ו להיות הוי' צבאות כנ"ל וד"ל. וזהו ענין ב' ידים הנ"ל יד ימין בחי' רב חסד וימינו תחבקני הוא בבחי' יח"ע שהוא בחי' היחוד והדיבוק בתכלית הדביקות באח"פ ממש דוקא כמ"ש כלה שארי ולבבי וכנ"ל, ועי"ז מלמעלה למטה וימינו תחבקיני בחיבוק דוקא שהוא בבחי' מקיף כאדם שחובק את חבירו שלא יזוז ממנו כלל דהיינו שא"א להיות בבחי' נפרד ויש כלל, משא"כ בבחי' יחו"ת שנעשה בבחי' יש נפרד רק שהיש בטל לאין כו' הרי זה בחי' יד שמאל שהוא בחי' דין שמאל דוחה בבחי' הגבורות דוקא שהרי כל בחי' ביטול היש נפרד לאין האלקי א"א כ"א ע"י בחי' הגבורות כמו שאמרו שירגיז40 אדם כו' לדחות את הרע מפני שצריך להתגבר על בחי' המנגד לה' כמו בראותו גשמי' העולם בבחי' יש נפרד וכן כל עניני תענוגי עוה"ז צריך לדחותם בבחי' שמאל דוחה בהיותו מתבונן עליהם שהן הוין ונפסדים כו' ומכש"כ רע גמור כמו עוצם עיניו כו', שכל דחי' ודחי' שדוחה בלבו את הרע וגם במח' ומעשה הכל הוא ע"י בחי' גבורות דוקא וזהו בחי' יד שמאל, וגם

קעה

בועשה טוב כמו בת"ת וצדקה צריך להיות בחי' התגברות לעשות יותר מן כח טבעו כמו ק' פעמים וא' שלא כפי הרגילות וכמ"ש41 בלק"א וד"ל. וזהו שאו ידיכם קודש בחי' ב' ידים הללו שהן בבחי' יחו"ע ויחו"ת שניהם צריכים להיות בבחי' נשיאות והעלאה למעלה מעלה בבחי' קודש העליון שאינו בגדר עלמין כלל והוא למעלה מבחי' סובב וממלא כנ"ל (וגם שיד שמאל הוא בבחי' שוב בע"כ אתה חי כנ"ל, מ"מ הרי זה בא ג"כ בבחי' ביטול היש לאין כמו בטל רצונך כו' בסו"מ ועש"ט כו' שביטול זה עולה עד רום המעלות והוא בבחי' עצמו' קודש העליון כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי רק בעצמותו דוקא). וזהו שע"י שאו ידיכם קודש ב' ידים אז וברכו את הוי' כו' וי"ו דקדוש להיות נמשך שפע ברכה והמשכה מקודש העליון להיות גילוי אא"ס למטה מטה בד' עולמות אבי"ע וכמ"ש אם ישים אליו לבו בבחי' ב' ידים רוחו ונשמתו אליו יאסוף בבחי' ירידת קדש העליון למטה מטה דוקא וד"ל.

ובכל זה יובן מארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי, כי הנה פי' הקב"ה מבואר למעלה שזהו בחי' ההמשכה דקדש העליון בחי' עצמיות אא"ס ממש והוא וי"ו דקדוש המורה על בחי' המשכה זאת, וכנ"י ע"י שמייחדים ב' יחודים יחו"ע ויחו"ת בב' פסוקי' הראשוני' שמע ישראל ובשכמל"ו שזהו מ"ש שאו ידיכם קודש העליון ב' ידים דוקא כנ"ל הרי עי"ז מברכים לאביהם שבשמים כבי' וכמ"ש וברכו את הוי' דהיינו שהם הם הממשיכים לבחי' קודש העליון להיות הוי' צבאות ע"י נשיאות ידיהם לקודש העליון כנ"ל. וזהו לא זז הקב"ה מחבבה לכנ"י עד שקראה אמי ועד"מ האם שמברכת את בנה כך כנ"י מברכים להקב"ה שיהי' נק' קדוש בוי"ו וע"כ הקדוש ב"ה בוי"ו קורא לכנ"י אמי מפני שהן הממשיכים להיות קדוש (וכידוע דוי"ו דקדוש הוא בחי' ז"א ונק' אדם ולמעלה מעלה הוא בחי' א"ק אדם דבריאה שבראשית הקו ונמשך מקודש העליון בחי' עצמות אא"ס שלפני הצמצום הנק' מק"פ42 כו' ע"כ קורא לכנ"י ששרשם הוא בחי' מל' דא"ס אמי כו' וד"ל).

והנה בחי' ההמשכה המצומצמת הנ"ל דבחי' וי"ו דקדוש הנה היא נמשכת בדרך כלל ובדרך פרט, דרך כלל הוא נמשך בבחי' החכ' שבתורה דאורייתא43 מח"ע נפקת, וזהו מ"ש והיו44 הדברים האלה אשר אנכי מצוך כו' פי' מצוך הוא לשון צוותא וחיבור התקשרות מן עצמו' המאציל בעולמות והוא בחי' המשכת ח"ע שהוא יו"ד דשם הוי', וזהו שאמר אשר אנכי45 מי שאנכי בחי' סדכ"ס בחי' קודש העליון הנ"ל מצווך בבחי' התקשרות למטה והוא ע"י בחי' החכ' שבתורה כי

קעו

ראשית46 בחי' גילוי אא"ס הוא בחכ' דוקא, אך דרך פרט המשכה זאת נמשכת בבחי' ציור אדם ברמ"ח אברים והוא ע"י רמ"ח תיבין דק"ש כמ"ש47 בכוונת ק"ש שע"י רמ"ח תיבין דק"ש ממשיכים לבחי' אא"ס בבחי' רמ"ח אברי' עילאין דאדם העליון כמ"ש על48 הכסא דמות כמראה אדם להמשיך לבחי' אדם מקודש העליון הנ"ל דכתי' בי' כי49 לא אדם הוא כו' (וב' המשכות הללו דרך כלל הוא בחכ' הקדומה שנק' אדם קדמאה ודרך פרט הוא במדות דאדם דאצי', וזהו מה50 שמו ומה שם בנו כו' כמ"ש51 במ"א בענין חכ' בחוץ כו').

ולהבין ביאור כ"ז הגם שא"א להשכיל ולהבין ענין זה בפרטיות, כי אין52 לו דמות הגוף כו' ח"ו אך מ"מ דברה תורה דרך משל ומליצה לשכך האוזן כו' וגם בדרז"ל אמרו מעלה53 אני עליכם כאלו עשאוני ופי' עשאוני בציור אדם בבחי' ראש ומוחין ומדות כו'. והענין הוא כי הנה ביעקב כתיב ויקרא54 שמו ישראל, לי55 ראש, שכנ"י מלמטה עושין למעלה בחי' ראש ומוחין להקב"ה כבי' והיינו עד"מ באדם התחתון למטה שיש ראש ומוחין חב"ד שהוא ג' חללי' שבמוח המונח בראש והראש עצמו הוא עצם הגולגולת החופה על המוח ומכסהו מלמעלה כו', כך ישראל הם הממשיכים למעלה להיות בחי' ב' מדריגות הללו ראש וגולגולת ובחי' המוחין חב"ד כו'. וביאור הדברים הנה ע"י עסק התורה למטה נמשך למעלה בחי' ח"ע חכ'56 מוחא מחשבה מלגאו שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא שהוא בחי' מקור כל המשכות חכ' בכל העולמות כידוע מפני שבחי' ח"ע מלובשת בענינים גשמיי' שבתורה, שהרי אנו רואים שאין שכל וחכמת התורה המלובש בגשמי' כמו שכל וחכ' אנושית המושגת לא מינה כו', כי כל המקראות שבתנ"ך לא ידע אנוש סודם שלפי פשוטו כל המקרא תנ"ך הוא מלא סיפורי' פשוטי' שאין בהם שכל אנושי כלל, וזה דבר הנראה שיוצא משכל אנושי לגמרי. וגם תושבע"פ בהלכות ודינין אין שרש יסודם מוסד עפ"י טעם ושכל אנושי כלל

קעז

וכלל, כידוע לכל מבין ומעיין בכל הלכות דאיסור והיתר כשר ופסול, וגם בדיני ממונות חייב זכאי הוא למעלה מסברת שכל אנושי, ומכש"כ בדיני טומאה וטהרה כמו שהנוגע57 יטמא כו' שהוא למעלה משכל אנושי כו' (כמ"ש בזוהר58 דכיין ומסאבין הם טעמי תורה ורזין דאוריי' כו'), אלא שרשן ויסודם בהררי קדש שהוא בבחי' חכ' נפלאה מן ההשגה גם בעולמות עליוני' הרוחני', ואף גם מה שנודע טעמי התורה עפ"י סוד שנק' חכמת הקבלה כמו ע"י ספר הזוהר וכתבי האריז"ל הנה מעט מזעיר הוא מאוד, וגם בזה אין ביאור בפרטי העניני' להשיגם לעומקם רק הן חתומי' ונעלמי' לי"ח ועומדים בסוד ה' כו' וד"ל.

והנה בחי' המשכה זו דח"ע שמתלבשת בגשמיו' תלוי' דוקא בישראל שהן הממשיכים אותה, כי ידוע דעצמו' אא"ס רם ונשא הגבוה למעלה גם מבחי' ח"ע וכמ"ש והחכ'59 מאין תמצא כו' בבחי' הארה בעלמא בלבד מעצמות אא"ס, ומאחר שעכ"פ בחי' ח"ע שרש התורה אעפ"י שנפלאה היא מן ההשגה בעולמות מ"מ בשם חכ' תקרא, וגם שנק' בשרשה במאצי' בשם חכים ולא בחכ' ידיעא בחי' פלאות60 חכ' או תעלומות61 חכ' הקדומה כו' מ"מ בשם חכמה תקרא דכלא וכאין חשיבא לגבי עצמו' המאציל ממש וכמ"ש בזוהר62 דאפי' אור צח כו' אוכם הוא לגבי עה"ע כמ"ש עושה63 פלא דגם פלאות חכ' הנ"ל נק' בחי' עשי' בלבד, והיינו שאמר לית64 מח' תפיסא בך אפי' מחשבה וחכ' הקדומה, וזהו שאמר מאין תמצא מאין האמיתי תמצא כמו מציאה בעלמא כו', אך ע"י ישראל ע"י שאו ידיכם קדש לקדש העליון הנ"ל ביחודי' דק"ש יחו"ע ויחו"ת אח"כ והיו65 הדברים האלה כו' אשר אנכי כו' ודברת בם כו' שאנכי מצוך כו' נמשך בחכ' ודבור, וזהו ישראל לי ראש בבחי' המוחין חכ' מוחא שיהי' נמשך גילוי אא"ס בח"ע כו', אך תחלה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שהוא בחי' רצה"ע הפשוט שרש כל המצות שהוא למעלה בחי' ארחין66 דגלגלתא הנק' ראש והוא עד"מ כמו עצם הגולגולת המקיף ומכסה על המוחין חב"ד כו' כי הרצון הוא למעלה מן הטעם והשכל המושג (וגם למעלה מן טעם הכמוס שנק' בחי' ח"ס פלאות חכ' הנ"ל). וזהו בעצם הגולגולת שחופה על המוחין (כידוע67 שבמצחא מתגלה בחי' רדכ"ר

קעח

כו') והיינו לי ראש ממש, וזהו סדר הפסוקים אשר אנכי מצוך בבחי' הרצון בגולגלתא דחפי' על מו"ס ואח"כ ושננתם לבניך ודברת כו' בבחי' ח"ע שרש התורה כנ"ל. אמנם במ"ש אשר אנכי מצוך הוא דרך כלל בלבד שהוא בבחי' הראש עצמו אבל אח"כ נמשך דרך פרט בציור אדם והן רמ"ח פיקודין רמ"ח אברי' דמלכא כידוע וזהו כאילו עשאוני בציור אדם כנ"ל וד"ל. והנה דרך כלל ציור אדם הוא ראש ומוחין ודרועא ימינא ודרועא שמאלא חו"ג וגופא שהוא תפארת וירכין שהן נו"ה ויסוד סיומא דגופא כו' ובחי' מל' פה כו'.

ולהבין כ"ז איך ובמה עושין כנ"י למעלה כל בחי' ציור אדם כזה, הנה בחי' הראש עושין ע"י ביטול הרצון שלהם דוקא וכמ"ש רז"ל בטל68 רצונך מפני רצונו שהרי ביטול רצון שהוא בלא טעם ודעת כלל, כי גם מה שאינו משיג בטעמי המצות ולא בח"ע שבתורה וגם אין בו חכ' והתבוננות בגדולת ה' כלל רק אמונה פשוטה כו', גם הוא יש לו ביטול רצון, מפני שביטול רצון הוא בחי' ביטול פשוט בלא טעם ודעת להיותו למעלה מן הטעם והשכל. וכמו"כ מעורר עי"ז למעלה בחי' גילוי רצון העליון הפשוט שלמעלה מן החכ' שבמוחין והוא מ"ש יהי69 רצון מלפניך וכן עושים70 רצונו של מקום להיות בחי' המשכת רצה"ע שהוא בבחי' גלגלתא דחפי' על מו"ס כו', וזהו שעושין בחי' ראש כנ"ל בפי' ישראל לי ראש, ראש ממש וד"ל.

ואח"כ ממשיכים בחי' חכ' מוחא מלגאו כנ"ל, ואח"כ ממשיכים בחי' תרין דרועין חסד דרועא ימינא דקודב"ה כו' והוא ע"י מעשה הצדקה וחסד שעושים ישראל למטה כידוע דכמו שלמטה משפיע הנותן לעני בידו הימנית להחיות רוח שפלים כך למעלה נמשך חסד דרועא ימינא דקודב"ה להחיות71 רוח שפלים בחי' ההשפעה מאין ליש כמ"ש כי72 אמרתי עולם חסד יבנה, ובחי' גבורה דרועא שמאלא דקודב"ה הוא בחי' שמאל דוחה למנוע יניקת ושפע לחיצוני' כו' היינו ע"י בחי' שמאל דוחה למטה לדחות הרע ולבערו בבחי' גבורות כענין לעולם73 ירגיז כו' והוא בבחי' מלחמה בכח וגבורה להתגבר לעשות נגד רצונו הטבעי הנמשך אחרי תאוות גופו החומרי כמ"ש איזהו74 גבור הכובש את יצרו כו', ובחי' תפארת גופא למעלה הוא בחי' מדת הרחמים מדתו75 של יעקב בריח76

קעט

התיכון כו', וזה נעשה ע"י בחי' הרחמים שישראל מעוררים על נפשם האלקי' שעי"ז מעוררים מדת הרחמים למעלה כמ"ש הבן77 יקיר לי כו' המו מעי לו רחם ארחמנו כו', דבאמת א"א לומר בחי' התפעלות רחמי' בבחי' אחדות פשוטה כי בחי' התפעלות הוא בחי' שינוי רק ע"י החכ' נמשך מדת הרחמי' כמו שנמשך בחי' החסד כמ"ש לך78 הוי' הגדולה כו' והתפארת שהוא בחי' הרחמי', אלא מעוררים בחי' רחמים פשוטי' שלמעלה מן החכ' והוא מ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו כו' (שזהו בבחי' עצמות עד"מ בן יקיר לאב שהמו מעיו ברחמנות בבחי' פנימי' ועצמות ביותר, כך נש"י להיותם בבחי' עצמיו' ופנימי' המאציל כמ"ש כי79 אתה אבינו ע"כ המו מעי כו' משום דנש"י נק' אדם כמ"ש ויפח80 באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו ופנימיותו נפח כמ"ש אתה81 נפחת בי כו' וזהו שבחי' רחמים דיעקב82 נק' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' רחמים פשוטי' שבעצמות כמ"ש המו מעי לו כו' וד"ל).

ובחי' נצח והוד תרין ירכין הנה בחי' נצח דז"א הוא מ"ש וגם83 נצח ישראל לא ישקר כו' שבחי' נצח אינה חולפת ועוברת וע"כ לא ישקר שאין לו הפסק, וזהו לא יכזב מל' נהרות84 הכוזבים כו'. וזה נעשה ע"י בחי' הנצח שלמטה בכנ"י שהוא ענין ההסכם החזק שנעשה בבחי' ניצוח גם לאחר שחלפה ועברה האהבה וההתפעלות שבתפלה לגמרי, כמו כל היום בטרדתו בעסקיו מ"מ עומד בניצוח לנגד רצון הגוף בדרך אתכפיי' בלי טעם ודעת בלי אור אהבה שבתפלה רק מצד ההסכמה שנשאר אצלו בתוקף לילך בדרכי הוי' ולא להיות נפרד מיחודו כו'. וכן בבחי' ההוד שאין בזה בחי' טעם ודעת רק בבחי' הודאה בלבד כענין מודים85 אנחנו לך כו' שמודה שצריך להיות בטל לרצון הוי' ולהתגבר לנגד כל מונע ומסתיר אור ה' כו', וגם דבינה86 עד הוד אתפשטת אבל הוא רק בחי' רשימו בעלמא מצומצמת ביותר, וכן בניצוח אין בו רק בחי' רשימו בעלמא מן ההתבוננות שבתפלה שהוא מה שנשאר ההסכם אצלו כך כנ"ל, אך אנו רואי' שיש

קפ

תוקף וחוזק גדול בניצוח שלא יופסק לעולם, וזהו דגם שנו"ה נק'87 בזהר בשם בדי ערבות שאין בהם טעם וריח מבחי' המוחין ומדות רק בחי' רשימו בעלמא מ"מ תקיפים וחזקים ביותר וכמו עד"מ השוקין וירכין שהן מעמידין כל הגוף ועיקר כחו של אדם הוא כשיוכל לעמוד כו' וד"ל.

ובחי' יסוד סיומא דגופא הוא בחי' אות ברית קודש שהוא ע"י בחי' התקשרות כנ"י שמתקשרים ודבקי' ונמשכים רק באלקי' חיים כו' ואין להם תשוקה לדבר אחר כמו היונה88 שאינה נזקקת רק לבן זוגה ולא כמו הזונה כו' וכמ"ש ולא89 תתורו כו' וכמ"ש ואל90 אישך תשוקתך [שהוא בחי' יסוד דנוק'] כך מלמעלה נמשך בחי' התקשרות דקודב"ה בכנ"י שהוא בחי' יסוד העליון כו' וד"ל. ובחי' מל' פה תושבע"פ קרינן לה זהו ע"י עסק התורה דכנ"י בדיבור בפה שנק' תושבע"פ דוקא הרי נאמר ודברי91 אשר שמתי בפיך שמעוררי' לבחי' דיבור דפה העליון כמו שאמרו כל92 הקורא ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו כמ"ש את93 ה' האמרת היום כו' כידוע וד"ל. ונמצא שכל בחי' ציור אדם העליון בחי' קומה שלימה שנק' שיעור94 קומה של יוצר בראשית להתלבש בבחי' ע"ס עליונות אורות וכלים כמו חכ' מוחא חסד דרועא כו' הכל נעשה ע"י כנ"י שמשעבדים כחות נפשם כמו חכ' ורצון ומדות חו"ג כו' שבהן וע"י נמשך ג"כ מלמעלה מעצמות המאציל להתלבש בע"ס אורות וכלים כנ"ל. וזהו שקרא הקב"ה לכנ"י בשם אמי כאם המגדלת הולד כו' וכנ"ל שזהו משארז"ל כאלו עשאוני כו' וד"ל.

אך הנה מ"ש בעטרה שעטרה לו אמו בחי' עטרה זו הוא בחי' כתר מל' שהוא ע"ג ראש המלך מלמעלה עד"מ כשמכתירין למלך שעושין עטרה מאבנים טובות המאירים ונותנים אותה ע"ג הראש להיות לו לתפארת הוד מלכות בראשו כך למעלה בחי' עטרה וכתר על ראשו של הקב"ה להיות לו לתפארת כו' נעשה ג"כ מאבנים טובות המאירות דוקא והן הן בחי' אותיו' התורה שנק' אבנים להיותם מלובשים בדברים גשמיים כמו גדילים95 תעשה לך כו' עשר96 תעשר כו' וכה"ג אבל בהן דוקא נעשה בחי' העטרת עטרת תפארת בראש המלך מלך מלכי המלכים כו' וד"ל. והענין הוא כי הנה אמרז"ל בשעה97 שהקדימו ישראל נעשה

קפא

לנשמע באו מה"ש וכתרו להם ב' כתרים על כאו"א אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וביאור הדברים הנה פי' נשמע לשמוע אל הרצון העליון ובחי' ח"ע שבתורה כשאומר דבר98 ה' זו הלכה דהיינו שיהי' בטל במציאות לד"ת הנאמרים בפיו שהיא רצונו וחכמתו ית' כאלו שומע מפי השכינה ממש כי דבריו חיים וקיימים וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך וה"ז כאלו השכינה מדברת מתוך גרונו והוא שומע לקול השכינה שבפי' בבחי' ביטול גמור בשמיעה זו כמו ששומע העבד דבר המלך ששומע בתכלית הביטול, וז"ש תען99 לשוני אמרתך מפני שאין דבר ההלכה דברי עצמו אלא דבר ה' הוא ונק' אמרתך רק שלשוני תען אמרתך כו' וכענין השמע100 לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, בחי' אתה הוא בחי' ואתה101 מחי' את כולם, ואתה זה הוא המוציא דבר הוי' בפיך, וא"צ רק לשמוע באזניך מה שאתה זה מוציא מפיך כו' וד"ל, ועכ"פ בחי' ביטול זה הוא לרצון וח"ע שבתורה הנאמר בפיו בגילוי שזהו ונשמע והוא נק' כתר להיותו בבחי' ביטול רצון לשמוע רק אל רצה"ע (וכמ"ש למעלה בענין יהי רצון עושין רצונו כו' שעי"ז ממשיך לבחי' רצה"ע כו' שעושין בזה בחי' ראש ולא עטרה ע"ג הראש, היינו רק ביטול הרצון מפני רצה"ע בלבד משא"כ בבחי' הביטול בשמיעה אל הרצון שעי"ז ממשיך ממקור הרצה"ע להיות גילוי רצון כו' שזה דוקא נק' עטרה ע"ג הראש כו' וד"ל).

ובחי' כתר הב' שלמעלה מבחי' כתר זה הוא מ"ש ונעשה והוא אשר הקדימו לנשמע, והענין הוא כי פי' ונעשה הוא בחי' ביטול הרצון לגמרי דהיינו לא כמו ביטול בשמיעה בפרט שהוא אל אותו הרצון ששומע בלבד, אבל ונעשה הוא כל מה שיעלה ברצונו נעשה גם טרם ששומע הרצון שהוא בחי' ביטול לבעל הרצון דוקא שממנו נשמע כל רצון בפרט אח"כ א"כ זהו בחי' כתר בכלל ונק' רדכ"ר שהוא בחי' בעל הרצון לפי שנעשה זה הוא ג"כ בחי' ביטול כללי והיולי לבטל כל הרצונות ולא ביטול רצון בפרט שאינו ביטול עצמותו לגמרי כמו נעשה מה שנשמע אח"כ שהוא בחי' ביטול העצמי' מכל וכל דהיינו בחי' הביטול בעצם הרצון שעי"ז מעורר למעלה בבחי' בעל הרצון שממנו נמשך בחי' רדכ"ר (כי בעל הרצון הוא למעלה גם מרדכ"ר, שרדכ"ר אינו רק מקור הרצון ונק' בשם רעוא ורצון עכ"פ משא"כ בעל הרצון שעליו אמר שעלה102 ברצונו הפשוט הרי מה שעלה ברצונו הפשוט הוא רק הארה בעלמא מעצמותו כו' וד"ל), ודרך כלל ב' כתרים הללו נעשה הוא בחי' כתר שבכתר ונשמע הוא בחי' כתר שבחכ' כו' שהוא רצון הגלוי ומורכב בחכ' שנק' טעם כמוס לרצון כו', וזהו מי103 גילה לבני רז זה שהקדימו נעשה כתר הכללי לנשמע כתר הפרטי בביטול דשמיעה לכל רצון הבא בגילוי (כי גם הוא ביטול כללי לכל רצון הנגלה אבל עכ"פ לרצון הגלוי בשמיעה

קפב

הוא בטל ולא לבעל הרצון כו'), ומבחי' כתר דנעשה נמשך בחי' כתר דנשמע דוקא, דהיינו שתחילה צריך להיות ביטול עצמי לבעל הרצון כמו ביטול דנעשה ואח"כ ממילא יבא ביטול הב' דנשמע לרצון הגלוי בדיבור בד"ת כנ"ל כי רוח104 אייתי רוח ואמשיך כו' דהיינו שבחי' ביטול דבחי' נעשה הוא בבחי' העלאה דרצוא להבטל מכל וכל ולהכלל בבחי' עצמות אא"ס בעל הרצון דוקא ואז יומשך בחי' המשכה דנשמע שהוא קבלת הרצון הבא בגילוי כו' וד"ל. וזהו שאמרז"ל כל105 האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, פי' אין לי דוקא דהיינו שאין לו אלא בחי' ביטול הב' דנשמע בקבלת הרצון וחכמה שבתורה הבא בדיבור כנ"ל ואינו חפץ בביטול העצמי שקודם השמיעה שהוא לבעל הרצון שהוא בחי' מקור ההיולי וכללי לבחי' ביטול הב' דנשמע כנ"ל אז אפילו תורה אין לו, אין לו דייקא שאפי' בחי' ביטול זה דנשמע בדברו בד"ת גם אין לו כלל דהיינו שאין לתורה זו שהוא דבר ה' וגילוי רצונו וחכמתו שייכה אליו כלל ואין לה חיבור וקשר בנפשו כלל, וזהו אפי' תורה אין לו להיות שאין לתורה זו שאומר בפיו מקור מוצא מעצמות אא"ס שנק' בעל הרצון, כי אין התורה נמשכת מעצמות אא"ס רק ע"י בחי' ביטול העצמי דנעשה שקודם לביטול דשמיעה שהוא לבעל הרצון שממנו נמשך בחי' ונשמע, כי רוח אייתי רוח כו' ואם אין העלאה אין המשכה כו' כידוע וד"ל.

והנה כמו שאמר דמה"ש כתרו ב' כתרים על כאו"א מישראל מטעם הנ"ל כמו"כ נמשך בחי' כתרים הללו בראשו של הקב"ה א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ע"ד הנ"ל בבחי' ב' מיני ביטול דכנ"י מלמטה למעלה כך מלמעלה למטה בחי' כתר הא' (שנק' כתר שבכתר) הוא בחי' ביטול עצמו' רצונו ית' כבי' שמבטל א"ע כדי להשפיל א"ע להיות לו רצון בגילוי שבחי' ביטול זה העצמי כבי' גורם בחי' המשכת גילוי הרצון שבתו"מ מבעל הרצון עצמו כי בעהר"צ עצמו הרי עצם הרצון ג"כ כלול בעצמותו ממש בבחי' א"ס ואין תכלית וכאשר בא רצונו בתו"מ הרי זה בחי' צמצום עצמותו מאד רק כי חפץ חסד הוא להחיות רוח שפלים להיות מקור לעולמות ע"כ המשיך צמצום הראשון בתו"מ. וראי' לדבר זה מה שמצינו שכל106 המצות נק' בשם צדקה וחסד כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור כו' וכן אמר תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק הרי כל מצותיו ורצונותיו אינו רק בחי' צדק וחסד ולכאורה אין זה מובן מהו ענין החסד וצדק בגילוי רצון במצות, אך מפני שבעל הרצון הוא רם ונשא הגבה למעלה מבחי' רצון זה המלובש במצות ולא צמצם א"ע כ"כ רק מפני כי חפץ חסד הוא כדי להיטיב לברואיו עי"ז כמארז"ל רצה107 הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ

קפג

שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל כו', וזהו וצדקה תהי' לנו כו' שבחי' צדקה העליונה שהשפיל בעל הרצון א"ע בתו"מ תהי' לנו כי נשמור כו' כי כל מצותיו רק צדקה וחסד כו' וד"ל. ועוד ראי' לזה ממה שנאמר אם108 צדקת מה תתן לו כו' הרי גם בקיום רצונו במצות מה תתן לו כי הרי בחי' צמצום גדול הוא לגבי בעל הרצון ואין בזה תוס' עילוי לגבי בעל הרצון עצמו מאחר שאין זה הצמצום רק מפני בחי' צדקה וחסד לגבי המקבלי' בלבד אבל לא לגבי עצמותו ממש וזהו מה תתן לו כו' וד"ל. והיינו בחי' ב' כתרים למעלה א' בחי' ביטול עצמותו שמניח א"ע כבי' להיות לו רצון בתו"מ והב' בחי' גילוי רצונו בתו"מ, והיינו א' כנגד נעשה בחי' ביטול עצמי דכנ"י מלמטה למעלה והב' כנגד נשמע בחי' ביטול הב' לבחי' רצה"ע שעי"ז מתגלה הרצון ממקורו כו' כנ"ל וד"ל. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו זו היא כנ"י מלמטה למעלה במ"ש נעשה לנשמע שעשו לו כבי' ב' כתרים כו' ובעטרה היינו כתר הא' דהקדימו נעשה לנשמע עטרה לו אמו בחי' כתר הב' כי הא בהא תלי' וד"ל.

אך הנה מעתה י"ל מ"ש בעטרה כו' ביום חתונתו זו מ"ת דוקא ואם מפני שהקדימו נעשה לנשמע אין זה משום טעם דמ"ת עצמה רק מה שהקדימו ישראל קודם מ"ת נעשה לנשמע כנ"ל. אך הענין הוא דכתיב תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק, הרי מה שאמרתך צדק וחסד מבעל הרצון הוא ע"י שתען לשוני אמרתך דוקא שהוא ע"י עסק התורה דוקא כנ"ל שהעטרה שעטרה לו אמו נעשה מאותיות התורה דוקא שנק' אבנים טובות המאירו' כו', ולכאורה אין זה מובן דהלא אורייתא109 רק מח"ע נפקת ואיך ביכולתה להמשיך בחי' צדקה וחסד זה דמצות מבעל הרצון כו'. אמנם הנה הגם שנאמר זאת110 התורה אדם שהתורה בבחי' אדם111 שם מ"ה דחכ' היינו רק דאוריי' מח"ע נפקת כו' אבל112 שרשה ויסודה היא מבחי' עצמות המאציל שלמעלה מבחי' אדם כמ"ש כי113 לא אדם הוא כו' דהיינו שרק בחי' יציאתה מן ההעלם לגילוי הוא מן החכ' אבל שרשה העצמי הרי נאמר ואהי'114 אצלו אמון כו', והענין הוא דכתיב וממדבר115 מתנה שהתורה נתנה במתנה מבחי' מדבר דוקא שהוא בחי' ומדריגה עליונה למעלה מבחי' אדם כמו במדבר גשמי דכתיב בי' אשר116 לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם שאין שם ישיבה לאיש ואדם כלל להיותו למעלה מבחי' אדם לפי ששורש בחי' אדם הוא רק מבחי' החכ' ולמטה (שהרי אנו רואים באדם התחתון שעיקר בחי' אדם

קפד

שבו הוא בחי' פרצוף פנים שלו שנק' פני אדם והוא המוחין שבראש והחוטם כו' אבל בעצם הגולגולת והמצח הוא למעלה מבחי' אדם עדיין כו') אבל למעלה מבחי' החכ' נק' מדבר שלא ישב אדם שם לפי שאין אור העליון שלמעלה מבחי' החכמה מתיישב שם בבחי' מוחין דאדם רק בבחי' הארה בעלמא כמ"ש והחכ'117 מאין תמצא כו'. וכך למעלה בבחי' שורש חכמה דתורה שלוקח מקור שרשה ויסודה מלמעלה מן החכ' שנק' מדבר למעלה שלא עבר בה איש, כי כאשר הקב"ה נק' איש כמו ה'118 איש מלחמה היינו כשכבר נמשך בבחי' שם הוי' יו"ד119 דחכ' ה"א בינה כו' שמזה נעשה מלחמה בעמלק כמ"ש מלחמה120 להוי' בעמלק לפי שאין121 שמו שלם וכן ביצי"מ נאמר ה' איש מלחמה לנצח מדה"ד והצמצום כידוע וכן כשנק' אדם הוא בבחי' שם מ"ה גימטרי' אדם (כמ"ש בזוהר122 בהפרש שבין אדם לאיש שבאיש אין בו רק מוחין דאבא ואדם123 א' ד"ם כלול ממוחין דאו"א כו') וע"כ גם כשהתורה בבחי' אדם כמ"ש זאת התורה אדם כו' אבל שרש יסודה למעלה מבחי' אדם וז"ש ממדבר מתנה כו' ושרשה בעצמיות אא"ס שלמעלה מבחי' אדם שלא עבר שם איש ואדם כו' ומשם נמשך דוקא כתר ועטרה על הראש ומוחין דאדם העליון להיותו למעלה מבחי' ראש ומוחין דאדם, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו ע"ג הראש ומוחין במ"ת דוקא מצד שרשה בעצמות כנ"ל, ומ"מ מי הוא הנותן העטרה ע"ג הראש היא אמו כנ"י ע"י שאמרו נעשה ונשמע שהמשיכו נתינת הכתרים למעלה אבל גוף העטרה נעשה מאותיות התורה דוקא עד"מ עטרה שכבר עשוי' מאבנים טובות והמכתיר נותנה ע"ג הראש בלבד כו' וד"ל.

וזהו צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה דהנה שלמה בה"א להיות ענין מלך שלמה היינו מלך124 שהשלום שלו ע"כ כתיב שלמה בה"א. והענין הוא להיות ידוע שעצמות אא"ס ב"ה כשמו כן הוא בבחי' א"ס ואין תכלית כו' והוא קדוש ומובדל בערך מהיות בחי' מקור למקור להשתל' העולמות להיות בתכלית האחדות הפשוטה ובחי' ההמשכה להיות השתלשלות העולמות הרי זה בא בבחי' גבו' והתחלקות וריבוי כו' אשר זהו היפך גמור לבחי' אח"פ כידוע וא"כ לכאורה איך נמשך מאח"פ להיות השתלשלות העולמות בע"ג ותכלית שהרי נאמר כי125 ממך הכל כו' מאחר שההמשכה הזאת היא מן ההיפוך להיפוך לגמרי. אך הענין

קפה

הוא שיש בחי' ומדריגה המחבר את בחי' ההמשכה הזאת מאח"פ להיות מקור לעולמות וה"ז כמו בחי' ממוצע המחבר ב' הפכים ממש שנק' שלום כמו כל עושה שלום שמחבר ב' הפכים כידוע, ומי הוא בחי' הממוצע העושה השלום לחבר ב' הפכים הללו הוא ענין ובחי' מלך דהיינו במה שעלה במח' הפשוטה אנא126 אמלוך שנק' מל' דא"ס כו'. וביאור הדברים הנה אנו אומרים יחיד127 חי העולמים מלך פי' יחיד שהוא לבדו ואין עוד זולתו שיהי' לו חיבור כלל ולא כמו ראשון שיש לו שני המחבר אליו כידוע, אך מה שנעשה חי העולמים בחי' מקור להן אין זה מצד שיש להן ערך וחיבור אליו אלא ע"י בחי' אמצעי ביניהן והוא בחי' מלך שעלה במח' הפשוטה אנא אמלוך, דגם שבודאי גם בחי' מחשבה זו דאנא אמלוך כלולה בעצמותו בבחי' אח"פ עדיין אך מ"מ יש בה חיבור להיות מקור לעולמות להיות כי אין128 מלך בלא עם כידוע (וזהו שבחי'129 מל' דא"ס נעשה בחי' כתר דא"ק כו' כמ"ש בע"ח כמו שמבחי' מל' דאצי' נעשה כתר לבריאה שהוא בחי' ממוצע לחבר אצי' בבריאה כו' וד"ל), וזהו פי' מלך שהשלום שלו שבחי' מלך הוא המחבר ועושה השלום לחבר ב' הפכים מאחדות פשוטה בעולמות ע"כ נק' מלך שהשלום שלו כו' וד"ל. וזהו שלמה בה"א שהוא בחי' ה"א תתאה דשם הוי' שזהו בחי' התפשטות המלוכה בעולמות כמ"ש מלכותך130 מלכות כ"ע כו' והיינו שבחי' השלום הזה שהוא החיבור דאור א"ס למטה נמשך עד בחי' ה"א תתאה להחיות רוח שפלים ממש מאין ליש שהן ד' עולמות דאבי"ע שבחי' ה"א זו היא המהווה ומחי' מאין ליש ממש ומוציאה מן ההעלם לגילוי גמור ומן הכח אל הפועל ממש כידוע והיינו שלמ"ה בה"א דוקא שזהו תכלית השלו"ם וד"ל. אך מי הוא הגורם להיות בחי' שלום והתחברות זו ע"י בחי' אנא אמלוך הנ"ל היינו בעטר"ה שעטר"ה לו אמו דוקא שהוא בחי' כתר מל' הנעשה ע"י אתדל"ת בעסק התורה וע"י בחי' ביטול דנעשה ונשמע שקודם עסק התורה כנ"ל וזהו ור"ב131 שלום בניך אלו ת"ח כו' וד"ל.

והנה הנשמות שבג"ע יש בהן ב' מדריגות הא' הנק' בנות ירושלים והב' הנק' בנות ציון, בנות ירושלים הן הנשמות הכלולים בבחי' מל' דאצי' (ונק' נערות אסתר132 וכיוצא בזה נא' בתולות133 אחרי' כו') והיינו נשמות שלא נתלבשו

קפו

ובאו בגופי' כלל וע"כ נק' בנות ירושלים134 יראה שלם שמקבלים מבחי' הארת אור א"ס שלימותא דכולא שנק' יראה שלם (להיות עיקר הבריאה יש מאין הוא בבחי' הגוף והחומר לצורה אבל מ"ש באדה"ר ויפח באפיו135 נשמת חיים נשמה זו בבחי' אצי' היתה בלי שינוי המהות, שבאצי' עדיין אין פרגוד ומסך להפסיק הארת הקו משא"כ נשמות דבריאה שהן לאחר הבדלת המסך כו' וכמ"ש136 במ"א בענין שחורה אני כו') כי מה שהמלאכים אינם מקבלים גילוי אור אלקי רק כפי מדתם בצמצום אבל ביתר מכפי המדה מתבטלים ממציאותם לגמרי כמו הושיט137 אצבעו קטנה שהוא יתר מכפי הצמצום ושרפם כו' היינו רק מצד בחי' הכלי והחומר שלהם בלבד דידוע שיש לכל מלאך נפש וגוף וגופים שלהם נעשה מיסוד האש והרוח הרוחניי' כו' כמ"ש עושה138 מלאכיו רוחות משרתיו אש כו' כמ"ש הרמב"ן וכמ"ש בע"ח ודוקא מצד בחי' החומר שלהם לא יכלו לקבל יותר מכפי המדה שלהם שלא יתבטל חומר שלהם ויוכלל נפשם באור האלקי כו' אבל הנשמות שבלא חומר וגוף יכולים לקבל הארת אא"ס כמו שהוא בעצם כמו נשמת אליהו שאמר חי139 ה' אשר עמדתי לפניו ממש ולא נתבטל ממציאותו כי הנשמות הללו כלולים במאציל והיו לאחדים (כמו רשב"י שאמר בחד140 קטירא אתקטרנא בי' אחידא כו').

ובנות ציון הן הנשמות שבאו בגופי בנ"א בעוה"ז ויצאו מגופים שלהם לג"ע ליהנות מזיו השכינה וע"כ נק' בנות ציון ל' מצויין כמו שאמרו ת"ח141 שבבבל מצויינים בהלכה כו' פי' שמלובשים בלבוש חשוב שהוא ניכר ומסויים (כי ציון ל' אות ההיכר וההבדל על דבר מה כו') והוא ענין ובחי' הלבושים שנעשו לנשמה זו מעסק התו"מ בעוה"ז שנק' מצויינים בג"ע וכמו שאמרו142 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שנעשה לבוש מסויים וניכר שעל ידו דוקא יוכל להנות ולהסתכל באור האלקי בג"ע כמו עד"מ שא"א להסתכל באור בהיר ביותר כ"א ע"י כלי הנק' אספקלריא וכמו כל הנביאים שלא יכלו להסתכל ולהשיג באלקי' במראה הנבואה כ"א ע"י אספקלריא אלא שמשה143 ראה באספקלריא אחת ושאר הנביאים ע"י ז' אספקלריאות כידוע וד"ל.

קפז

וזהו שנק' בנות ציון מלובשים בלבושי' דמצות מעשיות שבעוה"ז כמ"ש ימים144 יוצרו ולא אחד בהם שבכל יום ויום נעשה בחי' לבוש ע"י המצוה שעושה ביום זה ואי חסר מצוה חסר לבוש א' כמ"ש בזהר145 ע"פ ואברהם זקן בא בימים כו' והיינו שימים ניתנו לאדם שיהי' אחד שורה בהן ע"י המצות שנעשים בדברים גשמי' דנוגה דוקא כמ"ש במ"א ומצות146 ת"ת כנגד כולן ע"כ א' ותלמודו בידו דוקא וד"ל.

אך הנה כל עיקר תועלת בחי' הלבוש הזה בג"ע לנשמה אינו רק כדי שתוכל לקבל האור והזיו האלקי שהוא דוקא בבחי' החכמה שנק' אור רק שהוא אור בהיר ונפלא ביותר שא"א להשיגו כ"א ע"י בחי' לבוש וכלי כמו חכמת147 אדם תאיר פניו וכן באור פניך נתת לנו תורת חיים הרי בחי' הארת פנים זו שמאיר בחכמת אדם העליון הוא שנק' זיו השכינה שא"א לנשמות לקבל להיותו אור מופלא ביותר אלא ע"י בחי' לבוש שיש להן ע"י התו"מ בעוה"ז כנ"ל, כי מבחי' בירורים דתו"מ בעוה"ז יוכלו להסתכל בהארת פנים דחכמת אדם העליון שהוא עצמו ענין התו"מ ברוחני' האלקי' כו' (וה"ז כמו ענין המסוה על פני משה כו') אבל בבחי' העטרה שעטרה לו אמו שנק' כת"ר מל' הרי הוא למעלה מעלה מבחי' החכמה דתורה כנ"ל באריכות שהוא למעלה מבחי' אדם כמ"ש ממדבר148 מתנה כו' אשר149 לא ישב אדם שם כו' שאין לבחי' חכמת אדם השגה שם כלל כי החכמה מאין תמצא רק בבחי' הארה בעלמא כו', ע"כ אין בחי' עטרה וכתר זה נק' אור המאיר כאור חכמה המאיר שיצטרך אליו בחי' לבוש להסתכל בו כי זהו בחי' עצם רצון העליון שלמעלה מן החכמה שיכולים הכל לקבל כמו שהוא בלי אמצעו' לבוש מאחר שא"צ השגה וטעם אלא הוא למעלה מן הטעם ע"כ אדרבה היא הנותנת שבעטרה זו א"צ לבוש כלל וד"ל.

וזהו צאינה וראינה בנות ציון פי' צאינה שתצאנה בנות ציון שהן הנשמות המלובשות בג"ע בלבושים דתו"מ שעסקו בעוה"ז מלבושי' הללו, כי אין מהצורך לבחי' הלבושים הללו רק כדי שיוכלו להסתכל ולהשיג באור חכ' הנפלאה הרבה מהן שהוא בחי' או"ר פני"ך שנתת לנו תורת חיים כנ"ל אבל לראות בעטרה שעטרה לו אמו שהוא למעלה ע"ג הראש שזהו למעלה מבחי' החכמה דאדם שלא ישב אדם שם להיותה למעלה מן ההשגה והחכמה כנ"ל ומאחר שאין כח ההשגה והחכמה מגיע לשם כלל ע"כ אין מהצורך ללבושים להסתכל על ידן אלא בלא לבוש יכולים לראות וע"כ אמר צאינה וראינה צאינה מן הלבושים שלכם וראינה בעטרה שעטרה כו', ודוקא לבנות ציון הוא אומר שהן

קפח

בבחי' לבושים ולא לבנות ירושלים שא"צ ללבושים כלל כנ"ל (ואע"פ שהלבושים עצמן הרי הן נעשים ממעשה המצות ואותיות התורה שבאו בגשמיות כנ"ל ומהן עצמן נעשה העטרה ע"ג הראש כנ"ל ואיך נעשו לבושים להסתכל בהן באור החכמה מאחר ששרשן הוא בבחי' עטרה שלמעלה מן אור החכמה כו', הענין הוא משום דבחכמה150 אתברירו דוקא כידוע וכל מה שנברר ברורי נוגה במצות מעשיות הכל הוא ע"י החכמה שבתורה כו' וע"כ נעשה בחי' לבוש להסתכל על ידו באור פנימי' ח"ע שבתורה אבל מה שנעשה בחי' עטרה ע"ג הראש מן המצות ומאותיות התורה ה"ז בבחי' הרצון העליון שלמעלה מן החכמה וכמו לעתיד דכתיב לא151 יכנף עוד כו' והיו עיניך רואות עין בעין כו' דהיינו שבחי' רצון העליון שבכל מצוה יתגלה שמזה נעשה בחי' העטרה, שא"צ להיות בבחי' לבוש כ"א בבחי' הבירורים שבחכמה משא"כ לאחר הבירור דכתיב ולא יכנף עוד כו' וד"ל. ובזה יתורץ מה שאמר את152 אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כו' הרי גם בחי' בנות ירושלים הנ"ל היו במ"ת לראות בעטרה שעטרה לו כו' אע"פ שאין להם לבושים כו', כי א"צ ללבוש לראות בעטרה שזהו לאחר הבירור כו' וד"ל).


1) צאינה וראינה: נו"א נדפס בלקו"ת שה"ש כא, ב (וכאן הוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ). וראה בשינויים באוה"ת שה"ש כרך ג' ע' תתצג (וכרך ב' ע' שפח). וראה בלקו"ת שם עוד ביאור על המאמר וע"ש בהוספות להערות וציונים קל, ד. המאמר בנוסח הנדפס כאן נמצא ג"כ באיזה שינויים במאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' רמט (וחסר שם, וכאן המאמר בשלימות). וראה ד"ה זה בפלח הרמון שה"ש ע' 90. וראה עוד אודות המאמר להלן ברשימת הכת"י.

מאמר זה הוא מליל ש"פ תצוה, ובעת ההיא היתה חתונת ר' מנחם נחום בן כ"ק אדמו"ר האמצעי, ראה להלן ברשימת הכת"י.

2) צאינה וראינה בנות ציון: שה"ש ג, יא.

3) ביום חתונתו זה מ"ת: תענית כו, ב. וראה רש"י ומצו"צ עה"פ. ובס' הערכים חב"ד ח"ב ע' תי (הע' 104).

4) לא זז הקב"ה מחבבה: שמו"ר פנ"ב, ה. זח"ג רסב, א. ובכ"מ. [וראה בהמ"מ ללקו"ת שה"ש כא, ב].

5) היש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.

6) בע"ח דהארת הקו: ראה ע"ח דרוש עגולים ויושר (ש"א) ענף ב'.

7) שצופה ומביט עד סוף כל הדורות: ע"פ נוסח ברכת זכרונות במוסף דר"ה ויוהכ"פ. ר"ה יח, א. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' קעה. דברים ח"ג ע' תשצד. וש"נ.

8) היוצר יחד לבם: תהלים לג, טו.

9) אבל א"א לה להתלבש בב' וג' מחשבות כא': ראה גם שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סי' ע"ג בקו"א אות ג', ובהמ"מ לשם (בהוצאת קה"ת תשס"א).

10) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

11) אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

12) דאיהו תפיס בכולהו עלמין: ראה זח"ג רכה, א. [וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קפב].

13) כי אל דעות הוי': שמואל א ב, ג.

14) היוצר יחד לבם . . המבין אל כל מעשיהם: תהלים לג, טו.

15) עיניך פקוחות על כל: ירמי' לב, יט.

16) וכמ"ש ברמב"ם בידיעת עצמו: הל' יסוה"ת פ"ב ה"י.

17) לית מחשבה תפיסא בי': ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

18) שהמלאכים אומרים ג' פעמים קדוש: ע"פ ישעי' ו, ג.

19) אות הוא בצבאות שלו: ע"פ חגיגה טז, א (ע"ש בע"י). [וראה מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שלה. ובאוה"ת שה"ש שם ע' תתצד]..

20) שאו ידיכם קודש: תהלים קלד, ב.

21) וכמ"ש בע"ח שבתחלת ההשתלשלות הי' חפץ חסד: ראה ע"ח שער דרושי הנקודות (ש"ח) ספ"ו. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמג].

*21) ויוכשר: כ"ה בכת"י המעתיק, ואוצ"ל: ויוכלל

22) אלכה אשובה אל מקומי: הושע ה, טו.

23) הוא מקומו של עולם: ב"ר פס"ח, ט. [וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קסז. דברים ח"א ע' רצא].

24) אם צדקת כו' אם רבו: ע"פ איוב לה, ו-ז.

25) כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

26) חסד דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה שם.

27) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו. ח, ג.

28) שמאל דוחה: ע"פ סוטה מז, א.

29) שמע ישראל ובשכמל"ו שהוא ב' יחודים יחודא עילאה ויח"ת כידוע: ראה זח"א יח, ב.

30) מי לי בשמים כו' כלה שארי: תהלים עג, כה-כו.

31) ר"ע שהי' מאריך באחד: ברכות סא, ב.

32) מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

33) כגוונא דאינון כו': ע"פ זח"ב קלה, א.

34) לא תתורו: שלח טו, לט.

35) בטל רצונך: אבות פ"ב מ"ד.

36) אל יאמר אדם אי אפשי: ראה תו"כ ס"פ קדושים.

37) בע"כ אתה חי: אבות ספ"ד. וראה תניא ספ"נ.

38) אם רץ לבך: ס' יצירה פ"א מ"ח. ת"ז בהקדמה ז, א.

*38) אם ישים אליו לבו: איוב לד, יד.

39) אליו ולא למדותיו: ראה פרדס של"ב (שער הכוונה) פ"ב בשם ספרי. אילמה רבתי מעין א' תמר א'. ס' חרדים המצוה העיקרית רפ"ה. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ע' תרד.

40) שירגיז אדם: ברכות ה, א. וראה גם תניא פכ"ט. לקו"ת שלח מא, א. דרך חיים לאדהאמ"צ קא, ב ואילך. תו"ח בשלח רכו, ב ואילך (ובהוצאה הקודמת של תו"ח הוא בדף שכח, ב ואילך).

41) וכמ"ש בלק"א: פט"ו.

42) מק"פ: מקום פנוי. בכת"י ב כאן: מקיף כללי.

43) דאורייתא מח"ע נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

44) והיו הדברים האלה: ואתחנן ו, ו.

45) אנכי מי שאנכי: ראה פי' הראב"ע תולדות כז, יט. תניא מהדו"ק ספמ"ט (ע' תו). וראה מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' יד. אדה"ז עה"ת ח"א ע' רט. וש"נ.

46) ראשית בחי' גילוי אא"ס הוא בחכ' דוקא: ראה תניא פל"ה (בהגה"ה). ובס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' כא. שמות ח"ב ע' תקנב. וש"נ.

47) כמ"ש בכוונת ק"ש שע"י רמ"ח תיבין דק"ש: ראה פע"ח שער ק"ש (ש"ח) פכ"ה. שער הכוונות ענין ק"ש דרוש ח'.

48) על הכסא דמות כמראה אדם: ע"פ יחזקאל א, כו. וראה מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע ' תתצז. דברים ח"ב ע' תקעד. וש"נ.

49) כי לא אדם הוא: שמואל א טו, כט.

50) מה שמו ומה שם בנו: משלי ל, ד.

51) כמ"ש במ"א בענין חכמות בחוץ: משלי א, כ. ראה לעיל ריש ד"ה צדיקים מה הם עושים, ורד"ה להבין מ"ש במדרש ע"פ וקוי ה'. ובהמ"מ שם.

52) אין לו דמות הגוף כו': ע"פ פיוט יגדל.

53) מעלה אני עליכם כאילו עשאוני: ראה זח"ג קיג, א. ויק"ר פל"ה, ס. [וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קא].

54) ויקרא שמו ישראל: ע"פ וישלח לה, י.

55) לי ראש: ראה פע"ח שער הלולב (שכ"ט) פ"א. ובכ"מ. וראה המ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' צה. דברים ח"ב ע' שצ.

56) חכ' מוחא . . חכים ולא בחכ': ע"פ ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א-ב).

57) שהנוגע יטמא: ע"פ לשון הפסוק — שמיני יא, כד. ועוד.

58) בזוהר דכיין ומסאבין הם טעמי תורה ורזין דאורייתא: ראה זח"ג קלו, א.

59) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, ב.

60) פלאות חכ': ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' שנ. שמות ח"ב ע' תנב. וש"נ.

61) תעלומות חכ' הקדומה: ראה מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תרנג. וש"נ.

62) בזוהר דאפי' אור צח: ת"ז ת"ע (קלה, ב).

63) עושה פלא: בשלח טו, יא. וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמט וש"נ.

64) לית מח' תפיסא בך: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

65) והיו הדברים . . ודברת בם: ואתחנן ו, ו-ז.

66) בחי' ארחין דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א. קלו, ב.

67) כידוע שבמצחא מתגלה בחי' רדכ"ר: [רעוא דכל רעוין]. ראה זח"ג שם.

68) בטל רצונך: נסמן לעיל.

69) יהי רצון: אבות פ"ה, מ"כ. נוסח תפילת השחר. ועוד.

70) עושים רצונו של מקום: ברכות לה, ב. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' רעא. וש"נ.

71) להחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

72) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

73) לעולם ירגיז: ברכות ה, א. וראה גם תניא פכ"ט. לקו"ת שלח מא, א. דרך חיים לאדהאמ"צ קא, ב ואילך. תו"ח בשלח רכו ב (בהוצאה הקודמת הוא בסף שכח, ב).

74) איזהו גבור הכובש את יצרו: אבות פ"ד מ"א.

75) מדתו של יעקב: ראה זח"א פז, ב. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קנו.

76) בריח התיכון: ראה זח"ב קעה, ב. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' יט.

77) הבן יקיר: ירמי' לא, יט.

78) לך הוי' הגדולה: דה"א כט, יא.

79) כי אתה אבינו: ישעי' כג, טז.

80) ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח: בראשית ב, ז. וראה (בשם הזוהר) תניא פ"ב. תניא אגה"ק סט"ו. תניא אגה"ת מהדו"ק ע' תקס. [וראה בהמ"מ לתניא שם]. וראה סה"מ אתהלך לאזניא ע' קה (בשם מארז"ל).

81) אתה נפחת בי: ברכות ס, ב (ברכת אלקי נשמה). וראה גם בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' עא.

82) דיעקב נק' נחלה בלי מצרים: שבת קיח, א. וראה מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'קח ואילך.

83) וגם נצח ישראל לא ישקר: שמו"א טו, כט.

84) נהרות הכוזבים: ע"פ פרה פ"ח מ"ט.

85) מודים אנחנו לך: נוסח תפילת העמידה.

86) דבינה עד הוד אתפשטת: ראה זח"ג רכג, ב. וראה גם בהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב לע' תקפה. ובס' אמרי בינה (קה"ת תשמ"ה) שער התפילין קכ, ד.

87) נק' בזהר בשם בדי ערבות: ראה זח"א רכ, ב (ובאור החמה שם). רסב, א. זח"ג קצג, ב (ובמקדש מלך שם).

88) היונה שאינה נזקקת רק לבן זוגה: ראה שהש"ר רפ"ד.

89) ולא תתורו: שלח טו, לט.

90) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

91) ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

92) כל הקורא ושונה: ראה תדא"ר רפי"ח. ובהמ"מ במאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שסז. דברים ח"ד ע' א'שעד.

93) את ה' האמרת היום: תבוא כו, יז.

94) שיעור קומה של יוצר בראשית: ע"פ פרקי היכלות. ראה במילואים להמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ע' דש. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תשצו. דברים ח"ג ע' תתיט. אוה"ת ואתחנן כרך ו' ע' ב'רלג.

95) גדילים תעשה לך: תצא כב, יב.

96) עשר תעשר: פ' ראה יד, כב.

97) בשעה שהקדימו: ראה שבת פח, א.

98) דבר ה' זו הלכה: ע"פ שבת קלח, ב.

99) תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'סג. דברים ח"ג ע' א'ע.

100) השמע לאזניך: ברכות יג, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' יט.

101) ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

102) שעלה ברצונו הפשוט: ע"ח דרוש עגולים ויושר (ש"א) ענף ב'.

103) מי גילה לבני רז זה: שבת שם.

104) רוח אייתי רוח: ע"פ זח"ב קסב, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תשג. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רל.

105) כל האומר אין לי אלא תורה: ראה יבמות קט, ב.

106) שכל המצות נק' בשם צדקה וחסד וכמ"ש וצדקה תהי' לנו: ואתחנן ו, כה. וראה גם תו"א בשלח סג, א-ג. תצוה פב, ד. ובמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' עדרת. ובתו"ח שמות יט, א.

107) רצה הקב"ה לזכות . . למען צדקו: מכות כג, ב. ישעי' מב, כא.

108) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.

109) אורייתא רק מח"ע נפקת: נסמן לעיל.

110) זאת התורה אדם: חוקת יט, יד.

111) אדם שם מ"ה: ראה ע"ח שער התיקון (ש"י) פ"ג. ובהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב לע' תקסז.

112) אבל שרשה ויסודה הוא מעצמות המאציל: ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תסא. וש"נ.

113) כי לא אדם הוא: שמואל א טו, כט.

114) ואהי' אצלו אמון: משלי ח, ל.

115) וממדבר מתנה: חוקת כא, יח.

116) אשר לא עבר בה איש: ע"פ ירמי' ב, ו. [וכהל' כאן כ"ה גם בלקו"ת ד"ה זה — שה"ש כב, א].

117) והחכ' מאין תמצא: איוב כח, יב.

118) ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג.

119) הוי' יו"ד דחכ' ה' בינה: ראה זח"ז יז, א. ת"ז בהקדמה ו, ב. תניא אגה"ת פ"ד.

120) מלחמה לה' בעמלק: בשלח יז, טז.

121) שאין שמו שלם: ראה רש"י בשלח שם. תנחומא ס"פ תצא. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' יב.

122) בזוהר בהפרש שבין אדם לאיש: ע"פ זח"ג מח, א. וראה ס' מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' קז. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תעד.

123) ואדם א' ד"ם: ראה של"ה כא, א. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא שם ע' תנא ואילך. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תמב.

124) מלך שהשלום שלו: שבועות לה, ב. שהש"ר ע"פ צאינה וראינה (ג, יא). ועוד.

125) כי ממך הכל: דה"א כט, יד.

126) אנא אמלוך: ראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתצד.

127) יחיד חי העולמים מלך: בברכת ברוך שאמר.

128) אין מלך בלא עם כידוע: בחיי וישב לח, ל. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב לע' תרלא.

129) שבחי' מל' דא"ס נעשה בחי' כתר דא"ק כו' כמ"ש בע"ח: ראה ע"ח שער סדר אצי' (ש"ג) פ"ב. שער העקודים (ש"ו) פ"ב. שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) ספ"א. ועוד. וראה ס' מאמרי אדה"ז על ענינים ע' א (ובהמ"מ שם).

130) מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

131) ורב שלום בניך אלו ת"ח: ע"פ ישעי' נד, יג. סוף מס' ברכות.

132) נערות אסתר: ע"פ אסתר ד, ד. וראה תו"א מג"א קיח, ב. וראה זח"ב רס, ב.

133) בתולות אחרי': תהלים מה, טו.

134) ירושלים יראה שלם: ראה ב"ר פנ"ו, י. ובכ"מ.

135) ויפח באפיו נשמת חיים: בראשית ב, ז.

136) וכמ"ש במ"א בענין שחורה אני: ראה לקו"ת שה"ש ה, ג ואילך (ובהמ"מ שם).

137) הושיט אצבעו קטנה: סנהדרין לח, ב. ועוד.

138) עושה מלאכיו רוחות . . כמ"ש הרמב"ן וכמ"ש בע"ח: תהלים קד, ד. ראה סידור ערה, ב ־ בשם ”ספר הגמול" להרמב"ן. וראה גם תו"א ד, ב. לקו"ת ברכה צח, א. לקוטי שיחות ח"ט ע' 405. ובארוכה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קיב.

139) חי ה' אשר עמדתי לפניו: מלכים א יז, א. ועוד.

140) בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא: ע"פ זח"ג רפח, א. רצב, א.

141) ת"ח שבבבל מצויינים בהלכה: שבת קמה, ב.

142) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו: פסחים נ, א. ועוד.

143) שמשה ראה באספקלריא אחת ושאר הנביאים ע"י ז' אספקלריאות כידוע: ראה ויק"ר פ"א, יד. יל"ש ויקרא רמז תלב. ובהמ"מ בסו"ס הלקו"ת (שה"ש כב, ב).

144) ימים יוצרו: תהלים קלט, טז.

145) בזהר ע"פ ואברהם זקן: ראה זח"א קכט, א. רכד, א.

146) ומצות ת"ת כנגד כולן: פאה רפ"א.

147) חכמת אדם תאיר פניו: קהלת ח, א.

148) ממדבר מתנה:

149) אשר לא ישב אדם שם: ירמי' ב, ו.

150) דבחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רצה. ובכ"מ.

151) לא יכנף עוד: ישעי' ל, כ.

152) את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה: נצבים כט, יד. וראה שבת קמו, א. שבועות לט, א. פדר"א פמ"א. שמו"ר פכ"ח, ו. תנחומא יתרו יא. ובכ"מ.