שוש תשיש

קפח

שוש1 תשיש2 ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה, הנה תשיש יש בו ב' פירושים א' פועל יוצא ופירושו תשיש אתה את העקרה בקיבוץ בניה כו', והב' פועל עומד כלומר שאתה תשיש ועי"ז תגל בקיבוץ בניה כו', ולהבין כ"ז צריך להבין תחילה מ"ש תגל העקרה בקיבוץ בניה דלכאורה האי קרא לאו רישי' סיפי' דעקרה היינו שלא ילדה וא"כ מהו קיבוץ בני' ואם יש לה בנים אינה עקרה כו'.

הנה ארז"ל3 ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה פי' דקוב"ה ובנ"י הם הנק' חתן וכלה או איש

קפט

ואשה, ופי' אשה כי תזריע כלומר שזרעה קודם לזרע האיש דהיינו שיש אתעדל"ת מלמטה ואח"כ נמשך עי"ז אתדל"ע והוא זרע האיש הבא אח"כ, אזי יולדת זכר פי' שההולדה שהאשה יולדת אח"כ מטפת האיש הוא זכר, ובנמשל למעלה בכנס"י היינו שההולדה שנעשה בנשמות ישראל מאתעדל"ע אשר ה' ית' מערה רוחו עליהם ממרום אחר קדושת אתעדל"ת שלהם הוא בחי' זכר והוא בחי' אהבה רבה ועצומה לה' ית', שהוא הנק' בשם זכר כמ"ש זכר4 חסדו כו', והוא מ"ש דוד מי5 לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שאינו חפץ בשום דבר מה שהוא בחי' עמך כלומר אפי' ג"ע התחתון וג"ע העליון שבו6 יושבין הנשמות ונהנין מזיו כו' בכולם אין לו חפץ להיותם בחי' עמך כלומר שהם רק הארה בלבד מעצמותו ית' כו' הרי מהותו ועצמותו ית' אין לו תחילה ותכלה וא"א לשום נברא שהוא בע"ג ומחודש מאין ליש להיות נהנין ממנו כו' כ"א מבחי' זיו בלבד ממנו ית' שהוא המאיר ומתגלה בהשגות הנשמות שבג"ע וזהו שאמרז"ל7 ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביוד נברא העולם הבא שהיוד הוא נקודה א' במדור הנשמות הצדיקים הנהנין מזיו כו'. וזהו הנק' בחי' ועמך וע"ז אמר דוד הע"ה ועמך לא חפצתי כ"א למהותו ועצמותו ית' דווקא, הגם שא"א להנות ממנו ולתופסו בהשגתו, כי הנאה אינה אלא מדבר המושג דווקא ובאא"ס ב"ה לית8 מחשבה תפיסא בי' כלל מ"מ הוא חפץ לדבקה בו גם שלא להנות מאומה כ"א להבטל באור כ"ח9 ויותר טוב לו ביטול במקור החיים מהנות מזיו והארה א' בלבד שבג"ע, ואהבה נפלאה כזו הוא הנק' בשם דכר ונוקבא10 בעלמא דדכורא כמ"ש. והנה הולדת אהבה זו בלב איש ישראל אינה באה מלמעלה אלא ע"י קדימת אתדל"ת דווקא שבאתדל"ת נמשך אתעדל"ע ממקום גבוה מאוד נעלה עד שנתהווה הלידה מזה בחי' זכר, וזהו אשה מזרעת תחילה בהעלאת מ"נ אזי היא גופא יולדת זכר מטפת דכורא הנמשך ע"י מ"נ שלה, אבל אם איש מזריע תחילה שאין אתדל"ת ובחי' מ"נ מלמטה כלל אלא שהאיש בעצמו ומאליו מתעורר להשפיע והיינו שה' ית' מצד עצמו כי11 חפץ חסד הוא, מעורר לב נשמות ישראל בהופע עליהם הארה ממרום כמ"ש עד12 יערה עליהם רוח ממרום, וכן א' החזירנו בתשובה שלימה לפניך כו', ואזי האשה יולדת נקבה כו' כלומר שההולדה שנעשה בישראל מהתעוררות זו שה' ית' מעורר

קצ

מעצמו הוא בחי' אהבה זוטא שבעלמא דנוקבא, והיא בחי' אהבה ע"מ לקבל פרס כלומר שעובד ה' כדי להנות מזיו השכינה בג"ע שהוא הנק' בשם פרס מלשון פרוסה כי הארה א' בלבד היא המושגת בג"ע לנשמות הנהנין מזיו אבל א'13 עכ"פ מ"מ בזאת חפץ דווקא כי אהבתו הוא בבחי' לגרמי' שיהי' הוא נהנה ומרגיש תענוג ואין לו חפץ בנסתרות לאשתאבא14 בגופא דמלכא וליבטל באורו ית' כי מה לו בהתכללות זאת עם היותה במקום רם ונשא מאד אבל ביותר15 הוא יתבטל לו ממציאותו ולא ירגיש מאומה ומסתפק במועט יותר לקבל רק מהארה א' ובלבד שנהנה הוא כו' ואהבה זו קטנה בערך ולכן נק' בשם נקבה א' שאין לה קיום כי מיד אחר התפילה חולפת ועוברת, ועוד דנשים16 דעתן קלות ובחי' אהבה זו היא בדעה קלה שמדחה17 חייי עולם מקור החיים ובוחר לעצמו חיי ג"ע שהוא רק מהארה א' בשביל לגרמי' שלו כו', וכ"ז מפני שהאיש מזריע תחילה שההארה מלמעלה היא בלי קדימת אתדל"ת ואינה ממקום גבוה כ"כ ואינו פועל רק להיות אשה זו כנ"י יולדת נקבה בלבד.

והנה בזמן הזה ובבחי' זאת שאין אתדל"ת מלמטה רק שה' ית' מעורר מלמעלה ופועל ישועות בהם להיות להם בחי' אהבה כו' אזי נק' כנס"י שהוא כללות נשמות ישראל בשם עקרה היינו שאינה מולדת מעצמה ואינה מזרעת מצד עצמה אלא האיש מזריע תחילה וע"י זה יולדת היא אח"כ ואז יולדת נקבה כו'.

ואמנם כ"ז הוא עפ"י השתלשלות היינו בחי' שנמדד עפ"י קו המדה שכך וכך ראוי שבאם שאשה כי תזריע ויהי' אתדל"ת מלמטה אזי יהי' נמשך אתדל"ע מלמעלה באופן שתהי' יולדת מזה בחי' זכר כנ"ל, ואם שאין אתדל"ת מלמטה רק צ"ל אתדל"ע מצד עצמו מלמעלה אזי לא יהי' המשכת הארה כ"א18 שתיכף לילד נקבה בלבד לפי שבעצמו מעוררם, דים לעוררם בבחי' אהבה זוטא ואינם ראוים יותר, אבל בגילוי הארת עצמותו ית' שלמעלה מהשתל'19 אזי מתמתקים כל הדינים ואזי יצווה חסדו לעוררם מלמעלה גם כי אין אתדל"ת כלל באופן היותר יאות והיותר טוב דהיינו בבחי' אהבה רבה הנק' בשם זכר כנ"ל.

וזהו שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה כו' כי הנה מבואר למעלה ענין השמחה שהוא התגלות פנימיות החיות הצפון ונעלם תמיד שבעת שמחתו הוא מתגלה החוצה ולמעלה היינו המשכות והתגלות אא"ס ב"ה הסכ"ע, כנודע שסובב אין פי' שמקיף מלמעלה אלא שהוא בבחי' העלם, ואמנם לפעמים כשנמשך

קצא

מהעלם אל הגילוי וכמ"ש יאר20 ה' פניו אליך פי' פנימיותו וזהו ענין השמחה והמתקות כל הדינים והגבורות והצמצומים הראוים להיות עפ"י קו המדה שמגביל כל דבר בגבולים ובצמצומים כנודע כו' בחי' זו הוא למעלה מקו המדה כידוע שהוא ית' א"ס ואין לו תחילה ואין לו תכלה כו'.

וזהו שוש תשיש אם כפי' הא' שוש תשיש אתה בשמחתך והוא ענין התגלות פנימיות אלקותו ית' מההעלם אל הגילוי אזי מזה ימשך להיות תגל העקרה זו כנס"י שנק' עקרה בזמן שאין אתדל"ת מלמטה ואינה יוכל להזריע תחילה זולת מה שמקבלת מלמעלה מזרע האיש ואז אינה יולדת אלא נקבות שהוא בחי' אהבה זוטא ולכן אינה שמחתה, וכ"ז אינו אלא כשהנהגה הארה21 מלמעלה הוא עפ"י קו המדה אבל בהגלות נגלות הארת עצמותו ית' מלמעלה מקו המדה שזהו וענין שוש תשיש כפי' הא' כנ"ל אזי יומשך להיות תגל העקרה, ובמה בקיבוץ בניה לתוכה, ופי' בני' היינו זכרים דהיינו תחת אשר מקדם לא היתה אלא נקבות עתה יתהפכו לזכרים דהיינו שמאהבה זוטא שיהי' להם ע"מ לקבל פרס יתהפך להיות להם אה"ר כענין מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ ולכן תגל העקרה מההולדה חדשה זו הנפלאה ביותר.

וזהו שמסיים עוד אח"כ בשמחה כלומר ע"י מה ולמה נהיותה כן שגם שאין אתדל"ת מלמטה אעפ"כ מולדת אה"ר הלא מהראוי אם איש מזריע תחילה להיות נקבה כו' ולזה אמר בשמחה כלומר כי אין [זה] אלא עפ"י קו המדה אבל ע"י השמחה מתמתקים כל הדינים כו'.

וגם לפי' הב' יתכן דתשיש הוא פועל יוצא ופי' תשיש ותגל העקרה ובמה בקיבוץ בני' כו' וע"י מה בשמחה ששמח הוא ית' כמ"ש יאר ה' פניו אליך כו'.


1) שוש תשיש: מאמר זה נאמר ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקע"ב (בסמיכות לפ' תצוה), על חתונת נכדו הרב מנחם נחום בן כ"ק אדמו"ר האמצעי. והוא נו"א ובשינויים מד"ה זה בלקו"ת תזריע כ, א. וראה גם ד"ה זה באריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' שיז.

המאמר הובא גם בדרמ"צ קלז, ב: ע"פ מה ששמענו בחורף תקע"ב בחתונת גיסי וב"ד [ובן דודי] ר' נחום נ"י ע"פ מ"ש שוש תשיש כו'. ובהמשך הוא מביא שם את תוכן המאמר, בתוס' הגהות.

2) שוש תשיש ותגל העקרה: נוסח ברכות נישואין.

3) ארז"ל ע"פ אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר: תזריע יב, ב. ברכות ס, א. נדה לא, א. וראה במ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' רכא.

4) זכר חסדו: תהלים צח, ג. וראה יהל אור להצ"צ עה"פ (ע' שנו ואילך). ובהנסמן במילואים להמ"מ בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' שג.

5) מי לי בשמים: תהלים עג, כה. וראה דרמ"צ שם קלח, סע"א. ובמ"מ וציונים שם.

6) שבו יושבין הנשמות ונהנין מזיו: ברכות יז, א.

7) שאמרז"ל ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביוד נברא העולם הבא: ישעי' כו, ד. מנחות כט, ב.

8) לית מחשבה תפיסא בי' כלל: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

9) כ"ח: כ"ה בכת"י המעתיק. וצ"ב.

10) ונוקבא בעלמא דדכורא: אולי חסר כאן כמה תיבות (או שיש כאן טעות מעתיק). ובלקו"ת תזריע שם: וכמו מעלת הזכר על הנקבה.

11) כי חפץ חסד הוא: תהלים צח, ג.

12) עד יערה עליהם רוח ממרום: ישעי' לב, טו.

13) א' עכ"פ: כ"ה בכת"י המעתיק. וצ"ב.

14) לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.

15) ביותר הוא יתבטל לו: כ"ה בכת"י המעתיק: וצ"ב.

16) דנשים דעתן קלות: ע"פ שבת לג, ב.

17) שמדחה: תיבה זה אינה ברורה בהכת"י.

18) כ"א שתיכף לילד: תיבות אלו אינן ברורות.

19) מהשתל': בהכת"י: מהשם ית'. וניכר שהוא טעות המעתיק.

20) יאר ה' פניו אליך: נשא ו, כה.

21) הארה: כ"ה בהכת"י.