שמח תשמח

קצה

שמח1 תשמח ריעים האהובים, הנה הקב"ה וכנס"י נקראים חתן וכלה כך הם ג"כ בחי' סובב וממלא, כי כנס"י הוא בחי' שכינת עוזו המתלבש בעולמות בבחי' פנימיות להחיותם, והקב"ה הוא סוכ"ע שלמעלה מעלה מהתלבשות והתפשטות בתוכיות העולמות, אלא שמאיר עליהם בבחי' מקיף. והנה בחי' סוכ"ע נק' חתן שהוא בחי' משפיע כי הוא מקור הכל, ובחי' ממכ"ע נק' כלה שהוא בחי' מקבל החיות מהסובב שהוא מקור החיים, והן הנק' ריעים האהובים. כי בחי' ממכ"ע הנק' כלה חפצה ותשוקתה בתמידות לקבל ההשפעה מאור הסובב (וכמ"ש למען2 יזמרך כבוד נהורא תתאה קרי תדיר לנהורא עילאה וכתיב ואל3 אישך תשוקתך כנ"ל), ולפי שיותר4 ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, א"כ גם קוב"ה שהוא בחי' סוכ"ע חפץ בהשפעה זאת להאיר ולהשפיע בבחי' ממכ"ע, והרי הם אהובים זל"ז. וכמו"כ הוא גם בנשמות ישראל כפי*4 הפרטים שבגופים שכאו"א יש לו אהבה ותשוקה אליו ית' כמו שנצטווינו להיות ואהבת5 את ה' בכל לבבך ממש, ובכל נפשך כו', וכמים6 הפנים לפנים נתעורר למעלה ג"כ בחי' אהבה

קצו

לישראל, וכמ"ש אהבתי7 אתכם אמר ה', וכן הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואדרבה אהבתו ית' אלינו נפלאה יותר על אהבתינו, שהרי ארז"ל כפה8 עליהם הר כגיגית, דהיינו שמעוצם אהבתו ית' אלינו גם הוא פועל ישועות בקרב לבנו שיהי' בנו בחי' אהבה אליו ית', שלא נהי' נפרדים ממנו ית' וכמ"ש וימינו9 תחבקני, כמו המחבק את חבירו בידים ומחזירו כלפי פניו, ואינו מניחו להפרד ממנו שאהבת המחבק להנחבק גדולה יותר מאהבת הנחבק, שכדי שלא יתפרד הנחבק ויוכל לשכוח על אהבתו הוא מחבקו ואינו מניחו להפרד כו'.

אך באמת הנה ידוע דגם בחי' סוכ"ע וממכ"ע אין ערוך לגבי מהותו ועצמותו ית', וכמאמר מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול בעולמות לאין קץ ותכלית גבוה מעל מגבוה הוא רק מבחי' שמו הגדול בלבד, כמשל השם שאינו נוגע להעצם כו', וכן הוא אומר יחיד חי העולמים מלך, פי' שהוא בעצמותו יחיד ומיוחד, ואני10 הוי' לא שניתי ממש, וחי העולמים כולם מרכ"ד עד סוכ"ד הוא רק מבחי' מלך לבד, מה שנק'11 שמו מלך עליהם, ובחי' מלוכה זו הוא בחי' סובב ובחי' ממלא, ואמת כי גם מדת מלוכה לא יתכן לכנות להארה זו המתפשטת ממנו ית' בבחי' סוכ"ע וממכ"ע, כי מדת מלוכה היא תופסת דבר מה גם בעצמות המלך, שהרי העבדים הם נפרדים ממנו, וגם משל כטפה מהים אינו ערוך לזה שלשכך את האוזן דברו חכמים בהוה, ובאמת לית12 מחשבה תפיסא בי', ולא מחשבת האדם בלבד, אלא שגם רבות המחשבות גבוה מעל גבוה כולם אינם תופסים במהותו ועצמותו ית', כי במחשבה אחת הוא פוקד כל יצורי קדם, וסובב וממלא כל העולמות. אך מ"מ להיות המשכות והטיית מחשבה א' זו ממהותו ית' הוא ע"י האתעדל"ת של הישראל בק"ש בקיום בכל לבבך ובכל נפשך כו', כי נעוץ13 תחב"ס דוקא וסופן בתחלתן כו', ולכן כח המעשה שבישראל בגשמיות גדולה יותר לעורר למעלה מעלה הטיית עצמותו ית' להיות סובב וממלא כו'. אמנם פעמים שאין אתערותא מלמטה כשלא אכשור דרא, ואזי משורת הדין לא היו ראויים שיהי' אתערותא מלמעלה ג"כ, אלא שאעפי"כ יוכל להיות שיהי' אתערותא מלמעלה מאליו מעצמו, ושתהי' גם ביתר שאת ויתר עוז מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, והוא מ"ש שמח תשמח ריעים האהובים שהשמחה פורץ גדר עד"מ המלך בתמידות הוא יושב שאנן ושקט בהיכלו, ואין הכל זוכים לראות פניו, כ"א החשובים שבעם זוכים לזה בהשתדלות רב, אמנם לפעמים בעת שמחת לבו יצא החוצה ויגלה לעין כל, כי מחמת השמחה יוכל לפרוץ גדר כנהוג ע"פ התמידות, והיינו משום כי השמחה הוא המשכת חיות חדש מההעלם אל הגילוי כידוע.

קצז

וכך אנו מבקשים שמח תשמח ריעים האהובים שהם בחי' סובב וממלא, להיות מתחברים תמיד יחד הגם שאין אתערותא מלמטה, ולא אכשור דרי אבל עכ"ז ע"י השמחה יוכל לדלג שלא כסדר ההנהגה התמידית. וז"ש עוד כשמחך יצירך בג"ע מקדם, כלומר שמוסיף לחזק הדברים איך שע"י השמחה יוכל לפרוץ הגדר שיהי' המשכת אלקותו ית' מלמעלה, הגם שאין אתעדל"ת, ואומר הלא מצינו שכבר הי' לעולמים, והוא כשמחך יצירך בג"ע, דהיינו אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה ששמחו הקב"ה בג"ע בהופיע עליו רוח קדשו שנא' וייצר14 ה' אלקים את האדם כו', ולקח צלע מצלעותיו, ועשה לו אשה ויביאה15 אל האדם והי' הוא ית' שושבין אצל אדם, וגם עשה להם חופה, שהוא המשכת אור המקיף, וכ"ז הי' מאליו וממילא ומעצמו שלא ע"י אתעדל"ת, שהרי לא הי' עדיין מה שיעורר, וכמ"ש ואדם16 אין לעבוד את האדמה, אלא שלאחר בריאת האדם כתיב ויניחהו17 בג"ע לעבדה אלו רמ"ח מ"ע שיהי' באתעדל"ת דוקא אתעדל"ע. אמנם כשאין אתעדל"ת מלמטה, אנו מבקשים שיזכור ימות עולם, כמו ששמש יציר כפיו בג"ע באתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת, והיינו מקדם מקדמונו ש"ע ששם אין אתעדל"ת מגעת כלל, כדכתיב אם18 צדקת מה תתן לו, שע"י גילוי הארה משם, והוא ענין השמחה, שהוא המשכת רוח חיים מחדש מפנימי' החיות דהיינו מקדם להשכל אזי יוכל להיות פריצת גדר הנהוג בתמידות. וכך גם עתה ישמח ריעים האהובים שהם סובב וממלא, ושיהי' מתחברים יחד, הגם שלא נמצא מלמטה אתעדל"ת כ"א ע"י השמחה וד"ל. והנה בגילוי הארה זו שלמעלה ע"י השמחה, אזי נמשך למטה ג"כ בתוס' רב ביתר שאת ויתר עוז מן ההארה הנמשכת ע"י אתעדל"ת, שהוא מבחי' השתל', ונמשכת ע"י צמצומים והעלמו' רבים כסדר המדריגות, ולהיות שעולם השפל שלנו היותו אחרון בהשתל', אין מגיע לו רק מעט מזעיר, וגם הלא אתעדל"ת שלנו הוא בחי' גשמיות לבד לגבי אוא"ס ב"ה, ומה שראוי להיות עפי"ז אתעדל"ע היא הארה מצומצמת בלבד, וגם היא נמשכת ע"י צמצומים והעלמים ולבושים רבים כראוי ע"פ השכל לפי ריחוק עולם השפל שלנו מאור פני מלך חיים וד"ל.


1) שמח תשמח: ראה עניני המאמר בארוכה בס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב ע' שפז ואילך וע' תפו ואילך. ונת' עניני המאמר בד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' קעג ואילך.

2) למען יזמרך כבוד נהורא תתאה קרי תדיר: תהלים ל, יג. ראה זח"ב קמ, א. זח"א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.

3) ואל אישך תשוקתך: בראשית ג, טז.

4) שיותר ממה שהעגל רוצה לינק: פסחים קיב, א.

*4) כפי הפרטים שבגופים: כ"ה בהכתב-יד.

5) ואהבת את ה': ואתחנן ד, ה.

6) וכמים הפנים לפנים: משלי כז, יט.

7) אהבתי אתכם אמר ה': מלאכי א, ב.

8) כפה עליהם הר כגיגית: שבת פח, א. וראה תו"א מג"א צח, ד.

9) וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.

10) ואני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

11) שנק' שמו מלך עליהם: ע"פ פיוט אדון עולם.

12) לית מחשבה תפיסא בי': ת"ז ד"ה פתח אליהו (יז, א).

13) נעוץ תחב"ס: ס' יצירה פ"א מ"ז.

14) וייצר ה' אלקים את האדם: בראשית ב, ז.

15) ויביאה אל האדם: שם, כב.

16) ואדם אין לעבוד את האדמה: בראשית ב, ה.

17) ויניחהו בג"ע לעבדה אלו רמ"ח מ"ע: בראשית ב, טו. ראה זח"א כז, א. זח"ב קסה, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' כב.

18) אם צדקת מה תתן לו: איוב לה, ז.