יביאו לבוש מלכות

קצח

יביאו1 לבוש2 מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר נתן כתר מלכות בראשו, הנה לבוש מלכות הוא ענין מ"ש ה'3 מלך גאות לבש, וכתר מלכות הוא ענין מ"ש בעטרה4 שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מ"ת שבחי' עטרה זו של המלך שלמה נק' כתר מל', וסוס אשר רכב עליו המלך במ"ת הוא כמ"ש בהפטרה דשבועות זמן מ"ת כי5 תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה.

והנה שייכות כל ג' בחי' אלה בפורים הוא משום שבפורים נאמ' וקבל6 היהודים את אשר החלו לעשות וארז"ל אשר החלו לעשות במ"ת שהקדימו נעשה לנשמע הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולכן כמו שבמ"ת הי' ג' בחי' אלה לבוש מל' ע"י שהקדימו נעשה לנשמע וכתר מל' היא העטרה שעטרה לו כנ"י אשר לא7 זז מחבבה עד שקראה אמו כו' וסוס אשר רכב עליו הוא ענין המרכבה8 מסוסי אש אשר רכב עליהם ונגלה מלכו של עולם כנ"ל בפסוק כי תרכב על סוסיך כו' כך גם בפורים בשעה שהדר קבלוהו להארה זו שהחלו לעשות במ"ת הי' ג"כ כל ג' בחי' אלה.

וביאור הענין הנה ענין לבוש מלכות וגאות לבש, יובן בהקדים ענין סובב וממלא כי הנה בחי' השתלשלות העולמות שהוא מחכמה ואילך שמחכמ' נמשך בחי' בינה ומבינה במדות כו' הוא בבחי' עילה ועלול שהחכמה מתלבשת בבינה וכן הבינה במדות עד"מ בנפש שהשכל מתפשט ומתלבש במדות והמדות מתפשטים ומתלבשי' במחשבה וממחשבה לדיבור כו' וכך למעלה מבחי' חכים9 ולא בחכמ' ידיעא נמשך ומתלבש להיות מבין ולא בבינה ידיעא וכן מחב"ד במדות אברהם10 איש החסד הוא אבר11 מה כי החסד הוא ענף החכמה שהשכל גוזר אומ' שראוי להתחסד ולהטיב לכל עד שגם על ישמעאל בקש אברהם רחמים לו12 יחיה כו' ויצחק הוא בחי' דין והיינו ג"כ מחמת התלבשות החכמה בבחי' דיני' וגבורות שכך יאות לפי שכלו עד שגם את יעקב לא רצה לברך כו' וממדות נמשך להיו' התפשטות הארה בדיבור לומר יהי13 אור יהי

קצט

רקיע כו', וכ"ז נק' בשם ממכ"ע לפי שההארה מתפשטת ומתלבשת בתוכיות ובפנימיות העלמין ממש, אמנם כ"ז הוא רק בהשתלשלות והמשכת החיות רוחני של כל הנבראים אשר מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, שהמשכת חיות זו המתלבשת בפנימיותם הוא בכל א' משלמעלה הימנו ונמשך בדרך עילה ועלול כלומ' שהעלול נלקח מעצמיו' העילה ואותו העילה הוא מקור העלול והיינו לפי ששניהם מסוג א' כי המה חיות רוחניי', אבל להיות התהוות החומר של הנבראים ואפי' בעולמות הרוחניים להיות התהוו' בחי' כלים לאורות דהיינו כמו למטה התהוות גוף לנשמה זה א"א להיות מהארה זו דממלא שבהשתלשלו' כי אדרב' הרי מטבע העלול להדבק ולהכלל בעילתו ולהיות בטל אליו, ובאמת בחי' האורו' והנשמות של הנבראי' המתהוים בבחי' עו"ע כל א' משלמעלה הימנו אזי חפצם ותשוקתם מצד עצמם להכלל במקורם אלא שהכלי והחומר שלהם מונע ומעכב אותם, וא"כ איפה איך יכול להיות התהוות הכלי ג"כ בבחי' השתלשלו' עו"ע משלמעלה הימנה, כי הלא אז מהראוי הי' להיות בה ג"כ בחי' הביטול, וכמו שאנו רואי' בגשמיו' שהמדות לפי שנמשכים מהשכל והשכל הוא שרשם לכן כל זמן שהשכל מאיר במוחי' בשלימותו בהתבוננו בטיבות איזו דבר אף כי יש אז מציא' האהבה לאותו דבר אחר שמאותו השכל וההתבוננות נמשכת האהבה ונולדה אח"כ א"כ פשיטא שגם בשכל המצא תמצא מציא' האהב' ואדרבה בודאי היא שם ביתר שאת וביתר עז, אבל מ"מ אינה נראי' ליש ודבר כלל והיינו מצד ביטולה בשכל מקור שרשה כי כך הוא טבע העלול להיות מתכלל בעילתו, ולכך הי' משה כבד14 פה וכבד לשון כי מרוב התגברות החכמה לא הי' יכול להיות המשכת הדיבור, כי הי' בטל בהחכמה מקור שרשו, וכמ"כ לא הי' יכול להיות התהוות הכלי' עד שהם עתה בחי' יש ודבר בפ"ע כמו שהיא אילו היו נמשכים בהשתלשלו' עו"ע, אלא לפי שנמשכי' מבחי' סוכ"ע הכל יכול וכמשי"ת.

וביותר יובן זה מהתהוות העולם הגשמי הזה ואשר בו, כי הגם שבדבר ה' נעשו שמים וארץ באמרו יהי אור ויהי רקיע כו' והדיבור הוא מבחי' ממכ"ע, אבל באמת לא מאותיו' הדבור בלבד נתהוו כי א"כ הי' הכל רוחניי' שמאותיות יהי אור הי' מתהווה בחי' אור רוחני עד"מ כמו שהוא מציא' האור הרוחני למעלה המלובש באותיו' יהי אור וכעד"ז בחי' הרקיע כו' אבל לא הי' אור ורקיע גשמיים, כי הרי כל משכיל על דבר יוכל להבין זאת וכמעט נרא' בעליל שבשום אופן אי אפשר להיות התהוות דבר גשמי מן רוחני כי הרי לא נערוך כלל גשמי' לרוחניות ואינו מערכו וסוגו כלל שיתכן לומר שיוליד זא"ז כמו שהוא בבחי' עו"ע כו', עם היות כי נודע דיש ד' חיות במרכבה למעלה והן ארי' שור נשר אדם, מפני אריה נמשכי' כל החיות שבעולם ומפני שור כל הבהמות ומפני נשר כל העופות, היינו הרוחניות שלהם שנפש החי' ונפש הבהמה כו' הן שנמשכות מפני ארי' פני שור רוחניי' שבמרכבה כי גם נפש הבהמה והחי' רוחני' המה אלא שפני ארי' ופני שור

ר

שלמעלה הן בחי' מרכבה משא"כ בנפשות הבהמו' וחיו' גשמיים וע"ז יתכן ענין השתלשלו' עו"ע, אבל להיו' התהוות גופות החיות והבהמות וכן גופי' של בנ"א וצומח ודומם וכיוצא באלו שהם גשמיים ממש זה א"א להיות כלל ע"י השתלשלו', כי מרוחני' א"א להיו' בשום פנים התהוות הגשמיו', אלא שנמשכים דוקא מבחי' סוכ"ע שהוא הכל יכול ומהוה אותם מאין ממש, פי' מאין המוחלט שלא כמדת ההשתלשלו' עו"ע שהעלול יש לו מקור שמשם נתהוה מאחר שנלקח מעצמיו' העילה ואין זה מאין, משא"כ התהוות הגשמיו' שאינו ממהו' הרוחני' אלא רק מחמת סכ"ע הכל יכול ה"ז15 מאין ממש.


1) יביאו לבוש מלכות: נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ. והוא נו"א מד"ה זה בתו"א דרושי מג"א צ, א. ונו"א נדפס בס' מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קכה וע' קכ [שם קטעים מתוך המאמר, ומתחיל: כל הנביאים עתידים ליבטל, המצווה מניח תפילין]. ונמצא ג"כ המאמר באריכות בס' שערי אורה לאדהאמ"צ נד, א ואילך. וראה בהנסמן עוד לקמן על הביאורים, ולהלן בסוף הס' ברשימת הכתבי-יד.

2) יביאו לבוש . . בראשו: אסתר ו, ח.

3) ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

4) בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מ"ת: שה"ש ג, יא. תענית כו, ב.

5) כי תרכב על סוסיך: חבקוק ג, ח.

6) וקבל היהודים . . אשר החלו לעשות במ"ת: אסתר ט, כג. שבת פח, א.

7) לא זז מחבבה עד שקראה אמו: ראה שהש"ר ספ"ג. פסיקתא דר"כ פ"א. ובכ"מ.

8) המרכבה מסוסי אש: ראה זכרי' ו, א ואילך. לקו"ת שה"ש יב, ג.

9) חכים ולא בחכ' ידיעא: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

10) אברהם איש החסד: ראה זח"א מז, ב.

11) אבר מה: ראה זח"א ד, א.

12) לו יחיה: לך לך יז, יח.

13) יהי אור יהי רקיע: בראשית א, ג. ו.

14) כבד פה וכבד לשון: שמות ד, י.

15) ה"ז מאין ממש: ע"כ נרשם בגוכי"ק, וראה המשך הענין במקומות שנסמנו בתחילת המאמר.