ביאור על התורה הנ"ל - איתא במ"ח

ר

ביאור על התורה הנ"ל

איתא1 במ"ח2 בענין מקיפים ופנימים שהמקיפים הם כגלידי בצלים העליון מכולם הוא המשובח מכולם ובפנימיות הוא בהיפך שהם בבחי' התלבשות זת"ז פנימי מכולם הוא המשובח מכולם. והנה גלגלתא שהוא חיצונית הכתר הוא מקור מקיפים ומו"ס מקור הפנימי, והן הן בחי' תורה ומצות, כי המצות שהם רצון העליון נמשכים מגלגלתא, והתורה שהוא ענין ביאור המצות וטעמיהם הוא מו"ס שהוא פנימיות הכתר פי' הטעם של הרצון ולכן הוא במו"ס בתוך הגלגלתא שהוא בחי' הרצון עצמו שהוא חיצוניות הכתר כו'. ולפי זה מובן מה שמצינו מארז"ל הנראים לכאורה כסותרים זא"ז, פעמים3 משמע שת"ת עדיף ממצות מעשיות ופעמים4 משמע בהיפך וכנז' בתורה, כי באמת שניהם אמת כי לא ראי זה כו', ויש מעלה בתורה שנמשכת ממו"ס שאינה במצות כי מו"ס הוא פנימי' הכתר ובזה הוא מעולה יותר מגולגלתא שהוא רק חיצונית הכתר כי החכמה יש בה טוב טעם לטועמי' משא"כ הרצון אין בו טעם וריח כו', אמנם יש גם מעלה יתירה במצות שנמשכים מגולגלתא מה שאינו בתורה הנמשכת ממו"ס והוא כי אדרבה

רא

היא הנותנת שלפי שגולגלתא הוא בחי' חיצוניות שרשה גבוה מאוד נעלה יותר ממנו5 ולכן מוחא הוא בחי' פנימיות, והענין כי בחי' החיצוניות יכול לירד ולהתגלות למטה יותר מהפנימי' כי פנימי שממקום גבוה ביותר א"א לו להתגלות למטה ולכן מו"ס שהתגלותן הוא בבחי' פנימי' היינו לפני שאינו גבוה כ"כ אבל בחי' גולגלתא שהוא חיצונית היינו לפי ששרשה ממקום גבוה מאד נעלה שא"א לו להתגלות כ"א בבחי' חיצונית, והרי דגם שהיא היותר חיצוני אבל הוא ממקום עליון יותר.

וביאור הדבר הוא כי הנה א"ס ב"ה כשמו כן הוא שאין6 לו תחלה ואין לו תכלה כו', ולכן א"א לו להתגלות בבחי' מו"ס שענינה הוא הגילוי שבפנימיות שהרי תכלית חכמה להשיגה, כי לית7 מחשבה תפיסא בי' כלל אפילו מחשבה עליונה סתימאה שהוא מו"ס ואינה תפיסא אלא בהארה א' בלבד משא"כ בחי' גלגלתא שהוא חיצוניות הנה שם דוקא יכול להיות השראת א"ס ב"ה, כי אף שהוא בלתי מוגבל ואינו יכול להתגלות לנמצאים מאתו היינו בבחי' גילוי בפנימיות שיהי' מחשבה הנאצלי' תפיסא בי' משום שהנאצל הוא בע"ג לגבי א"ס ב"ה כנ"ל, אבל בבחי' חיצונית יכול הוא להתגלות. ויובן ג"כ עד"מ למטה שאבוקה גדולה תאיר גם במקום רחוק פרסא וכיוצא משא"כ אבוקה קטנה אינה מאירה אלא במקומה, ונמצא שההארה שממקום רחוק מאבוקה גדולה אף שבעצמותה אינו מאיר כמו ההארה שבקירוב מאבוקה הקטנה אבל מ"מ בזאת מעלתה שבאה ממקום כח אבוקה גדולה שאבוקה גדולה הוא דווקא אשר תוכל להאיר למרחוק משא"כ אבוקה קטנה, וכך בחי' ח"ס להיותה קטנה בערך כי הלא החכמה מצער לגבי א"ס ב"ה שלמעלה מהחכמה ולכן לא תוכל לירד ולהתגלות למטה כ"א שם נמצאת ושם היא כמוסה במקומה ועלי' נאמר עין8 לא ראתה אלוקים זולתך כו' כי שם מתוק האור לעינים ויש בה טוב טעם לטועמי', אבל בחי' גלגלתא אף כי בעצמותה הוא בחי' חיצוניות ואין בה טעם כ"כ כנ"ל אבל שרשה נעלה יותר בעצמות א"ס ב"ה הסוכ"ע שלהיות רב הכמות ואין לו תחלה כו', לכן יכול לירד ולהשפיל א"ע גם מטה מטה אשר לא יוכל להגיע שמה הארת האורות שבבחי' השתלשלות דהיינו מחכמה ואילך, והיינו שנמשך בחי' גלגלתא שהוא סוד הרצון שנמשך כמו שהוא ומתלבש גם בעשי' הגשמי שבמעשה המצות שהן הן רצונותיו ית' כידוע אלא שגילוי זה הוא בבחי' חיצוניות דוקא וכנ"ל במשל.

וכן יובן גם ממשל חקיקת האותיות באבן טוב בהיר שעם היותם נמצאים שמה אינם ניכרים מראות העין מסיבת תוקף בהירות האבן טוב שאין עין יכולה

רב

לשלוט בו כ"א בשומו חותם על שעוה שמה יוכרו האותיות, כי כל דבר הגבוה בעצמותו יותר אין הארתו ניכרת אלא למרחוק דוקא. וכן יובן ממ"ש בשלמה וידבר9 שלשת אלפים משל, שלכאורה הוא פלא שהלא המשלים המה מדברים זרים גשמיי' כמו לשמרך10 מאשה זרה כו' וכי זהו מעלת תהלת חכמתו אשר נאמר בו ויחכם11 מכל האדם, אבל הענין הוא כי כן הוא דוקא כי להמשיל משל לשכל שהוא מדבר זר ורחוק בערך מאד בזה צריך לחכמה עמוקה ונפלא ביותר שתוכל להתפשט כ"כ למטה בעומק תחת וגם באמת שהוא חכם גדול צריך להמשיל משלים בכדי שיוכלו זולתו לעמוד על עומק כוונת שכלו שזולת המשלים לא היו יכולים לתפסו ולהשיגו לרוב עמקותם עמוק12 עמוק מי ימצאנו, כ"א ע"י משלים דוקא שהם דוגמת מדברים הקרובים אל השכל, וכל שיהי' חכמתו עמוקה ביותר יצטרך יותר להמציא משלים רבים ושיהי' זה משל לזה וזה משל לזה עד שבאמצעות כל המשלים יהי' יכולים ליקח ולתפוס את השכל, וז"ש בשלמה וידבר שלשת אלפים משל לעמקי סודות התורה שהי' מגלה, וכן בר"מ נאמר דהווה13 אמר ג' מאה משלים כנ"ל.

וכך הוא הנמשל למעלה בענין ההפרש שבין מו"ס לגולגלתא, כי בחי' מו"ס כמו שהוא למעלה הוא בחי' או"פ פי' שענינו שמאיר במקומו כמו שהוא שלא ע"י התלבשות והעלמות, והיינו משום כי הלא מצער הוא ואינו מצטרך ללבושים המלבישים ומעלימים כדי שיוכל לסבול, אמנם כ"ז הוא במקומו למעלה אבל למטה אינו מאיר כלל כי הוא סתימא כי לא יכול להשפיל ולירד כ"כ למטה, והיינו כנ"ל במשל החכם הקטן שאינו מצטרך להמשיל משלים לדבריו למי שהוא חכם ומבין מדעתו אמנם לתלמידים קטני השכל לא יכול לכלכל דבריו ולהבינם כ"כ, או כמשל האבוקה הקטנה שבמקומה היא מאירה בטוב ויפה אבל למרחוק אין אורה יכול להגיע לגמרי, משא"כ בחי' גלגלתא שהוא בחי' לבוש פי' שגם במקומה למעלה הוא בחי' חיצוניות, וכנראה בעליל גם בגשמיות באדם שהמוח שמחפה*13 לגלגלתא הוא משובח ומעולה בעצם הרבה והחיות תלוי בו עד שניקב14 המוח במשהו טריפה משא"כ הגלגלתא שהוא גרוע הרבה מן המוחין אין האור הפנימי הגופני' תלוי' בה כ"כ ואינו פוסל עד רובה וכו', והיינו משום כי שרשה ממקום גבוה מאוד נעלה שלא יוכל לגלות אורו כמו שהוא במקומו כ"א ע"י התלבשות בלבוש חיצוני דוקא, והיינו כי שרשה מא"ס ב"ה הסוכ"ע דלית מחשבה תפיסא בי' כלל כמו שהוא ית' דאין לו תחלה כו' אלא התגלותו הוא בבחי' חיצוני' דוקא והוא בחי' רצון העליון שמהות הרצון הוא בחי' חיצוני' והוא הכלי להשראת א"ס ב"ה ששורה ברצון העליון הנק' רעוא דכל רעוין כו' וגם היא הנותנת כו' להיותו אין סוף שאין לו תחלה כו' לכן הוא שיכול להתלבש בבחי' חיצוני' ולירד למטה ג"כ כנ"ל שהרצון העליון

רג

מתלבש גם בעשי' גשמי' כנ"ל, וה"ז כנ"ל במשל חכם הגדול שא"א לזולתו להבין דבריו כ"א ע"י משל דוקא, והוא בלבד לרוב עמקות חכמתו הוא שיכול להמציא משל חיצוני, וכן משל האבוקה הגדולה המאירה למרחוק דוקא כנ"ל, וזהו הענין הנז' שמו"ס הוא מקור האורות פנימי' כי הנה כתי' ראשית15 חכמה שמחכמה ואילך הוא בחי' השתלשלות העולמות עו"ע וגם החכמה בכלל, ואמנם זהו בחי' חכמה דאצילות המלובש בכלי ונק' מוחא16 דאתפתח לל"ב שבילין שענין השביל הוא אורח להמשכה לגילוי כו' וח"ס נק' מוחא17 דשכיך ושקיט באתרי' ואינו מתפתח ומתגלה באצי', אבל מ"מ מקור החכמה הוא והוא בכלל או"פ והוא בחי' ממלא כ"ע, אבל גלגלתא מקפת על המוחין כלומר שאינה מתלבשת בבחי' גילוי פנימי ועם היותה בחי' חיצוני' אבל הוא כלי להשראת א"ס ב"ה והוא בחי' סוכ"ע ונק' בשם מקיפים.

וביאור הענין ממלא (פנימיות ועם היותה בחי' חיצוני) וסובב, הנה יובן ע"פ מ"ש בע"ח18 ששרש התהוות הכלים הוא מהכאת האורות המקיף עם הפנימי כשפגעו זע"ז, כי הנה ענין הכלים הוא רק בחי' הגבלת האורות שיהי' נתפסים ליש ודבר מה ולהיות מוגבל בעצמותם ולא להיות בבחי' ביטול והסתלקות למעלה לגמרי, כי הרי כשנאצל האור אזי מצד טבעם הי' מסתלק במאציל לגמרי כמקדם היותו כי ע"ס בלי מה, ולכן שיהי' האור נתפס ליש ודבר בפ"ע דהיינו שיהי' מציאות החכמה נראית ליש ודבר מה וזהו הנק' בחי' כלי שמקבלים האורות ועושים אותה ליש ודבר מה והיינו כלי החכמה כלי החסד כנ"ל, והתהוות זו דווקא מא"ס ב"ה הסוכ"ע כי האורות עצמן להיות נמשכין מבחי' ממכ"ע שהוא ענין הק"ו שלאחר הצמצום לכן הם באמת בלי מה דהיינו בחי' ביטול לגמרי כנר כו', כי מהארה זו דממכ"ע א"א להיות התהוות היש ודבר נפרד ממנו כ"א בדרך עו"ע וכל עלול דבוק בעילתו בטבעו כו', אלא דוקא מא"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא כל יכול יוכל להיות גם מציאות נפרד ממנו ממש שלא בדרך השתלשלות עו"ע דהיינו ע"י השפעות אור ממנו להתלבש בפנימיות המחייהו לבד, אלא כמ"ש כי19 הוא צוה ונבראו צוה בלבד ואין בזה שום התלבשות אור וחיות ממנו בפנימיותם ואעפי"כ יכול להיות חי וקים כי כל יכול הוא כנ"ל לכך יוכל להיות בחי' יש ודבר משא"כ כל עלול המקבל חיות מעילתו בפנימיות טבעו להיות דבוק בעילתו כי הוא עצם מעצמותו ואינו נפרד ממנו כו', ולכן מבואר בע"ח20 שהתהוות הכלים הוא דוקא מן האור המקיף שמצחצח את הכלים והוא בחי' סוכ"ע שהוא דוקא הגורם להיות התהוות היש כו'.

רד

וביותר מובן זה בהתהוות עולם השפל דעשי' שלנו וכל אשר בו כי הגם שבע"מ נברא העולם יהי21 אור ויהי אור כו' היינו להחיות רוחני' של הנבראים אבל להיות התהוות גשמיות הנבראים וחומרם זהו דבר שלא אפשר להיות מהמאמרות עצמן שהם המשכות החיות רוחני מבחי' ממכ"ע כי אין ערוך כלל בין גשמיות לרוחניות ואין להם שייכות זא"ז, ושיהי' גשמיות מתהווה מן הרוחני' כו' אין זה דוקא אלא מא"ס ב"ה הסוכ"ע שהוא ית' כל יכול, פי' כי הרי באמת הוא מובדל ומרומם בערך גם מבחי' ח"ע ראשית השתלשלות, והחכמה עם העשי' הגשמיות שוין אצלו ית' כידוע בפי' אין ערוך, שאלו החכמה יש לה שייכות קצת למהותו ית' יותר מהעשי' הגשמיי' א"כ הרי יש לה ערך אליו כו' אלא בוודאי שהן שווין בערך קמי' ית' וא"כ כמו שיכול להיות התהוות החכמה מעצמותו ית' כך יכול להיות העפר גשמי דעשי', כי הגם שהחכמה היא רוחניות והעפר הוא גשמי ואין להם ערך זא"ז היינו לבינם ולבין עצמם, אבל לגבי עצמותו ית' שניהם שוין בדילוג הערך מאתו ית' והתהוותם שלא ע"י התלבשות החיות והשתלשלות עו"ע אלא כמ"ש כי הוא צוה ונבראו כו' שיכול להיות ממנו התהוות גם דבר יש בדילוג הערך וזהו הענין כל יכול כו'.

והנה בחי' סוכ"ע הוא הנק' לבוש מל', פי' כי הארת מל' דא"ס המתלבש בקו"ח שנמשך אחר הצמצום ומק"פ הוא הנק' בשם ממכ"ע בכללות ההשתלשלות פי' שמתלבש בפנימיות העולמות ומתחלקת בכל עולם ועולם לפי ערכו ותכונתו ובכלל הוא בחי' ציור אדם, מראשית חב"ד הם מוחין ובהם החיות הגדול יותר ואח"כ חו"ג זרועות ת"ת גופא כו' וכן בכלל נק' אצי' חכמה ובינה בריאה כו', ואמנם לבוש מל' הוא עד"מ הלבוש כמו טלית שהאדם מתעטף בו ועטופו ממעל לראשו ומעטפו מכל צד ופינה, כמ"כ למעלה הוא ענין לבוש מל' הוא בחי' א"ס ב"ה מלמעלה מהקו"ח והוא העיגול הגדול שמקיף לחללו ומק"פ שבו הקו"ח וסובב לכל הד' עולמות בשוה כי קמי' כולם שוים כנ"ל והוא ממעל לראשו דהיינו ממעל לבחי' גלגלתא שהוא בחי' כתר דאצי' שעם היותו נק' בשם מקיף היינו בדרך פרט לגבי מו"ס שהוא מבחי' פנימיות ממש להיות בחי' חכמה כנ"ל אבל לגבי עצמותו ית' הרי הוא עדיין בחי' תחתונה שבמאציל כידוע22 שהכתר הוא ממוצע בין מאציל לנאצלים ויש בו מבחי' תחתונה שבמאציל והוא בחי' גלגלתא דא"א ששם השראת א"ס ב"ה הסוכ"ע ששורה בו בחי' הרצון כו' כנ"ל.

וזהו ענין יביאו לבוש מל' דהיינו להיות המשכת א"ס ב"ה הסוכ"ע ע"י אתעדל"ת בעשי' וגשמיות כענין שהקדימו23 נעשה כו' כי שרש העשי' נלקח משם דוקא כו', ואח"כ ואשר ניתן כתר מל' בראשו הוא בחי' המצות כי תרי"ג24 מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם בגימ' תר"ך שהם תר"ך עמודי אור הנמשכים מכתר

רה

עליון, והמשכה זו הוא ע"י מעשה המצות וכמ"ש בעטרה25 שעטרה לו אמו והיינו ע"י שהקדימו נעשה כו'.

ובחי' עוד וסוס אשר רכב עליו המלך ענין הסוס שהוא ע"ד שארז"ל26 בלילה מאי קעביד רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עלמין שנאמר רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן שחסר ב' אלפים משני רבותיים כו', ופי' כי ח"י אלף עולמות הן בבי"ע ושרשן באצי' הוא בחי' ח"י חוליות והן ח"י ברכאן דצלותא שהן המשכות ברוך אתה כו' מלשון ברכה והמשכה להיות הוי' אלוקינו והמשכות הן מבחי' חכים27 ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה כו' עד בחי' נו"ה שהן כלי השפעה והן ג' ברכות אחרונות רצה ומודים כו' ונשפעים ונמשכים מאצי' לבי"ע אזי נעשה מהם ח"י אלף עולמות כי בי"ע הם בעלי גבולים לגבי אצי' כי הגם שהמלאכים גדולים מאד סנד"ל ת"ק28 שנה כו', מ"מ בחי' גבול הוא ואינן יכולין לקבל האור וההמשכה כמו שהוא באצי' וכענין שארז"ל הושיט29 אצבעו הקטנה ביניהם כו' אלא ע"י שבכאו"א מתחלקת לאלף.

והנה ההמשכה מאצי' לבי"ע הוא ע"י כרוב פי' כרוב הוא האדם הקטן כידוע בדרז"ל כתוב30 אחד אומר ופני הא' פני הכרוב וכתיב כמראה אדם כו' כאן באנפי רברבי וכאן באנפי זוטרי, והענין כי31 האדם בגימ' מ"ה וידוע ענין שם מ"ה שהוא במילוי אלפי"ן וצורת הא' הוא שני יודין ח"ע וח"ת וביניהם וי"ו והוא בחי' התכללות והתחברות ב' יודי"ן הוא ע"י הוא"ו שביניהם המחברם, ועיקר התחברות הוא ע"י ביטול כידוע32 בענין עושה שלום במרומיו בין שר של מים ושר של אש שאין מכבין זא"ז שהוא מחמת תוס' גילוי א"ס ב"ה עליהם ביותר מכפי מזג התמידי שלכך מתבטלים ממציאותם וממילא נעשה שלום גם בין שני הפכים כמים ואש לפי שאין כ"א מרגיש א"ע ליש כו', וכך הוא ג"כ ענין שם33 מ"ה אורח אצי' שהוא בחי' התכללות הספי' זע"ז ע"י גילוי א"ס ב"ה.

והנה עיקר השראת והתגלות א"ס ב"ה בבחי' המוחין חב"ד כידוע וע"י המוחין נמשך ונתפשט הארה גם במדות כו' וזהו ענין אדם שבחי' אדם הוא פרצוף

רו

שלם ממוחין ומדות, אך יש ב' בחי' אדם והוא בחי' אדם הגדול ובחי' אדם הקטן והוא הנק' ג"כ כרוב, כי הנה יש מוחין דקטנות ומוחין דגדלות וכשהמוחין הם דגדלות אזי התלבשות א"ס ב"ה ביתר שאת ויתר עז משהם מוחין דקטנות ואזי ממילא גם ההתכללות במדות המסתעף על ידם הוא יתר מע"י המוחין דקטנות, ולכך באצילות נק' אדם הגדול כי שם הוא מוחין דגדלות וממילא שא"ס ב"ה מאיר שם בגילוי יותר ועי"ז הוא שם בחי' התכללות יותר מבבי"ע ששם הוא בחי' מוחין דקטנות ואין שם גילוי א"ס ב"ה וממילא שהוא בחי' התחלקות יותר מבאצי' וכנ"ל שמח"י ברכאן דאצי' כשנמשכים לבי"ע יתחלק לח"י אלף עלמין כו' והיינו שלפי שמקבלים מבחי' כרוב והוא בחי' מט"ט34 דשמו כשם רבו וגם הוא בחי' אדם שהוא בחי' מה אבל הוא אדם הקטן כי הוא בחי' מוחין דקטנות וז"ש כי35 נער הייתי וגם זקנתי כו', וממנו מקבלים המלאכים אור וחיות ולכן הוא בלילה דוקא ע"ד מ"ש ותקם36 בעוד לילה ותתן טרף כו' בלילה דוקא אז מקבלים המלאכים מזונם. אמנם כ"ז הוא בבי"ע שהם בחי' רוחניות עדיין ושם ההשפעה נמשכת ע"י כרוב שהוא מט"ט כנ"ל, אבל להיות המשכה בעולם השפל הגשמי שלנו א"א להיות ע"י הכרוב שהוא מט"ט כי אינו יכול להשפיל עצמו למטה כ"כ אלא ע"י בחי' סוס דוקא והוא מ"ש וסוס אשר רכב עליו המלך עד"מ בגשמיות שהסוס גדול כוחו יותר מהאדם ויוכל לישא את האדם עליו גם למקום שלא יוכל להגיע שמה בעצמו כמ"כ בחי' סוס העליון יוכל להוריד החיות למטה כ"כ מאצי' עד עולם העשי' שלנו במרוצה גדולה מה שאין ביכולת בחי' הכרוב שהוא נער מט"ט כנ"ל שאינו יכול להמשיך ולהוליך השפע כ"א מאצי' לבי"ע הרוחני' אבל לא בעשי' גשמי' כנ"ל.

והענין הוא שהכרוב שהוא אדם הקטן הוא בחי' שם מ"ה ובחי' סוס הוא בחי' שם ס"ג כי37 ב' פעמים ס"ג הוא בגימ' סוס ונודע שבחי' שם ס"ג הוא למעלה מבחי' שם מ"ה ולכן יכול להשפיל עצמו ולירד למטה יותר משם מ"ה כנ"ל באריכות שכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לירד ולהשפיל עצמו למרחוק יותר וכמשל האבוקה הגדולה מתפשט אורה גם למרחוק כו'. והנה כתיב ויקח38 המן את הלבוש ואת הסוס ולא נזכר כתר מל', והענין כי המן הוא מזרע עמלק חוצפה מל'39 בלא תגא שמדתו הוא בחי' הגסות, ובאמת ארז"ל ת"ח40 צ"ל בו שמיני' שבשמיני' שנאמר כולו ס"ג וכנז' לעיל הטעם שהרי א"א להיות שום

רז

התחלת עבודת ה' אפילו בכלות הנפש אליו ית' אם לא יהי' בו שמץ גאות להיות נחשב קצת בעיניו שיהי' עכ"פ מי שיכלה נפשו שאל"כ הרי איך יתהווה בכלות הנפש מי הוא זה ואי זה הוא ראוי לזה כו', וע"ד דוד41 דגבה לבו בדרכי ה' וכן רשב"י42 אמר אנא סימנא בעלמא, ולכן גם מהמן יכול להיות בירורי ניצוצות הקדושה דהיינו שמהגדלות הגמורה יוכל להתברר מקצת גיאות דקדושה הראוי' לעבודת ה' כו' ולכן יכול הוא ליקח את הלבוש ואת הסוס כי הסוס הוא בחי' לבוש מל' שנאמר ה'43 מלך גאות לבש כו' והוא גיאות אלקות שהוא ית' מתנשא ומלך עלינו כו' וע"י בירורי ניצוצי הקדושה שבהמן יוכל להתהוות בחי' זו, וכן בחי' הסוס שהוא בחי' שם ס"ג בהיפך אתוון ג"ס אלא שהוא יש שבקדושה יכול ג"כ להיות מתהווה מבירורי הניצוצות שבהמן, משא"כ בחי' כתר מל' שהוא סוד תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שנמשכין מגלגלתא ונק' תר"ך עמודי אור ופנימיותם הוא החכמה שמשם מקור התורה שהוא ביאור ופירושי המצות זה אינו שייך אלא לישראל בלבד שלהם נתנה התורה, וז"ש בעטרה שעטרה לו אמו, אמו דוקא הוא כנ"י שלא44 זז הקב"ה מחבבה עד שקראה אמי הוא דוקא שיכול לעטרה בעטרה הלזו דכתר מל' אפס זולתה.

והנה כתי' וילבש45 המן את מרדכי כי מרדכי46 מן התורה מנין שנאמר מר דרור ותרגומו מירא דכיא והענין כי יש ב' בחי' מרדכי א' בחי' יסוד אבא כמו שהוא עדיין למעלה באצי' והוא הנק' מר דרור פי' דרור כענין מ"ש וקראתם47 דרור עלמא דחירו שבאצי' הוא משומר ממגע הקליפות ולא48 יגורך רע כתי', והב' בחי' יסוד אבא כמו שנשפל למטה בתורה להיות כשר פסול טמא וטהור שהם סוד הבירורים שבבי"ע ואזי נק' מירא דכיא כי התלבשותו בענינים גשמיי' דכיין ומסאבין כו', ובאמת שבחי' זו יותר גבוה כי יכולת הירידה והתלבשות למטה מטה כ"כ הוא ממקום גבוה ביותר כנ"ל, וכן הוא בחי' אסתר שנאמר בה ואנכי49 הסתר אסתיר פני ביום ההוא פי' יום ההוא הוא בחי' בינה ואימא50 עילאה מקננת בכורסייא הוא עולם הבריאה, ומ"ש באסתר ואנכי אסתיר פני ביום ההוא

רח

שמסתתרת51 בראש הבריאה כי מל'52 דאצי' נעשה עתיק שהוא העלם וסובב ומקיף לבריאה, ופי' אסתיר פני שכן נק' מל' דאצי' לפי שמקבלת מכל הי"ס דאצי' ממל' שבכתר דאצי' נעשה כתר שבמל' ומל' שבחכמה נעשה חכמה שבמל', ולע"ל כתיב ואמר53 ביום ההוא הנה אלקינו זה שבחי' בינה שהוא עלמא דאתכסייא יתגלה אז עד שתהי' בבחי' זה, אמנם בחי' אסתר שהוא עתיק דבריאה ששרשו בעתיק דאצילות הרי גם לע"ל תהי' למעלה מהשגה. וז"ש כל54 הנביאים שהם מנו"ה בטלים לפי שלע"ל55 יהי' זו"נ שווין בקומתן ולא תצטרך לקבל מנו"ה אבל ימי הפורים ששרשה בכ"ע לא יעברו וכן ההלכות ששרשם ג"כ מנימין דמו"ס כנ"ל, ולכן נאמר וילבש המן את מרדכי שהי' הלבוש מל' נצרך להלביש את מרדכי כדי שתוכל לירד למטה כ"כ כו' וד"ל.


1) איתא במ"ח: ביאור זה נדפס כאן מכת"י מעתיק (מס' 2319). ונמצא בשינויים בתו"א דרושי פורים צא, ב. ובקיצור בס' מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קמד, בכותרת: ביאור תורה דפורים תקע"ב. וראה ג"כ באריכות הביאור בד"ה יביאו לבוש מלכות בס' שערי אורה לאדהאמ"צ פ"ל ואילך (סד, א ואילך). וביאורים וקיצורים כו' באוה"ת מג"א (הוצאת תש"נ) ע' פב ואילך. צד ואילך. צו ואילך.

2) במ"ח בענין מקיפים ופנימים שהמקיפים הם כגלידי בצלים: באוה"ת מג"א שם (ע' צו) מציין ע"ז: במסכת כללות עולמות פ"ג אות ג נמצא שסדר כו' ואות ח לפיכך כו' ובמסכת כללות האצילות ספ"ג אבל כו'.

3) פעמים משמע שת"ת עדיף ממצות: פאה פ"א מ"א. ירושלמי פאה שם. קידושין מ, ב. ובכ"מ.

4) ופעמים משמע בהיפך: ראה אבות פ"א מי"ז. ירושלמי ברכות פ"א ה"ב. ובכ"מ.

5) ממנו: כ"ה בהכת"י. ואוצ"ל: ממוח.

6) שאין לו תחלה ואין לו תכלה: ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

7) לית מחשבה תפיסא בי' כלל: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

8) עין לא ראתה: ישעי' סד, ג. ברכות לד, ב.

9) וידבר שלשת אלפים משל: מלכים א ה, יב.

10) לשמרך מאשה זרה: משלי ז, ה.

11) ויחכם מכל האדם: מלכים שם, יא.

12) עמוק עמוק מי ימצאנו: ע"פ קהלת ז, כד.

13) דהווה אמר ג' מאה משלים: סנהדרין לח, ב.

*13) שמחפה לגלגלתא: כ"ה בהכת"י.

14) שניקב המוח במשהו טריפה: חולין מב, א.

15) ראשית חכמה: תהלים קיא, י. ועוד.

16) מוחא דאתפתח לל"ב שבילין: ראה זח"ג קכח, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' ג. שמות ח"א ע' לג. ובהמ"מ שם.

17) מוחא דשכיך ושקיט באתרי': ראה זח"ג שם.

18) בע"ח ששרש התהוות הכלים הוא מהכאת האורות המקיף: ראה ע"ח שער העקודים (ש"ו) פ"א. פ"ה. שער עתיק (שי"ב) פ"ד. וראה מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' רכב. ובכ"מ.

19) כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה.

20) בע"ח שהתהוות הכלים הוא דוקא מן האור המקיף: ראה בהנסמן לעיל בסמוך.

21) יהי אור ויהי אור: בראשית א, ג.

22) כידוע שהכתר הוא ממוצע: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פ"א. ובכ"מ.

23) שהקדימו נעשה: שבת פח, א.

24) תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם בגימ' תר"ך: ראה תורת העולה להרמ"א ח"ג פל"ח (לב, א). של"ה יתרו שטז, א. מאו"א מע' תר"ך סנ"ו. ובהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א לע' שלח.

25) בעטרה שעטרה לו אמו: שה"ש ג, יא.

26) שארז"ל בלילה מאי קעביד . . רכב אלקים: ע"ז ג, ב. תהלים סח, יח.

27) חכים ולא בחכמה ידיעא: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

28) ת"ק שנה: חגיגה יג, א ואילך.

29) הושיט אצבעו הקטנה ביניהם: יומא כא, ב. סנהדרין לח, ב.

30) כתוב אחד אומר ופני הא' . . כמראה אדם: ראה חגיגה יג, ב. יחזקאל א, יד. שם א, כו.

31) כי האדם בגימ' מ"ה: ע"ח שער התיקון (ש"י) פ"ג. ובכ"מ.

32) כידוע בענין עושה שלום במרומיו: איוב כה, ב. במדב"ר פי"ב, ח. וראה לעיל בהביאור על ד"ה ביום השמע"צ. וש"נ.

33) שם מ"ה אורח אצי': ת"ז בהקדמה שם. וראה בהמ"מ בס' שערי אורה לדף עא, א.

34) מט"ט דשמו כשם רבו: סנהדרין לח, ב. ובכ"מ.

35) כי נער הייתי: תהלים לו, כב.

36) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

37) כי ב' פעמים ס"ג הוא בגימ' סוס: ראה גם במ"מ בס' שערי אורה שם סב, ב.

38) ויקח המן את הלבוש: אסתר ו, יא.

39) מל' בלא תגא: ראה סנהדרין צט, ב. קה, א. ס' מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' ר.

40) ת"ח צ"ל בו שמיני' שבשמיני': ראה סוטה ה, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תעז. ס' מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' שפח. ובלקוטי שיחות חכ"ב ע' 162. וב”רשימות" חוב' טו ע' 6 ואילך. תורת מנחם ח"ג ע' 151.

41) דוד דגבה לבו בדרכי ה': בדברי הימים ב יז, ג-ו: ויהי ה' עם יהושפט כי הלך בדרכי דוד אביו גו' ויגבה לבו בדרכי ה'. וראה תו"א צב, א. שערי אורה עג, א. ס' פירוש המלות לאדהאמ"צ צח, א. תורת מנחם ח"ז ע' 209.

42) רשב"י אמר אנא סימנא בעלמא: זח"א רכה, א. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תקלח. וש"נ.

43) ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

44) שלא זז הקב"ה מחבבה: ראה שהש"ר ספ"ג. פסיקתא דר"כ פ"א. ובכ"מ.

45) וילבש המן את מרדכי: אסתר ו, יא.

46) מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור: חולין קלט, ב. תשא ל, כג. וראה בהמ"מ בס' שערי אורה לדף נז, א.

47) וקראתם דרור: בהר כה, י.

48) ולא יגורך רע כתי': תהלים ה, ה.

49) ואנכי הסתר אסתיר: וילך לא, יח. חולין שם.

50) ואימא עילאה מקננת בכורסייא: ת"ז ת"ו (כג, א).

51) שמסתתרת בראש הבריאה: ראה ע"ח שער כסה"כ (שמ"ו) פ"ו. וראה בהמ"מ בתו"א צב, א.

52) מל' דאצי' נעשה עתיק: ראה ע"ח שער העקודים (ש"ו) פ"ב.

53) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה: ישעי' כה, ט.

54) כל הנביאים כו' בטלים: ראה ירושלמי מגילה פ"א ה"ה.

55) שלע"ל יהי' זו"נ שווין בקומתן: ראה ע"ח שער הזווגים (שט"ו) פ"א. שער מיעוט הירח (של"ו) פ"א. שער סדר אבי"ע (שמ"ז) פ"ד ופ"ה.