בגמרא ר"ה גבי כורש

רח

בגמרא1 ר"ה דף ד' גבי כורש כאן קודם שהחמיץ כו' די להון מקרבין ניחוחין לאלה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי, והקשה הש"ס ומאן דעביד הכי לאו מעליותא היא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ובשביל שאזכה בה לחיי העה"ב ה"ז צדיק גמור, ומשני ל"ק כאן בישראל כאן באומות. והקשה2 התוס' מהא דתנן פ"ק דאבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס, ותי' דהיינו באומות העולם שתוהין על הראשונות, ותירוץ זה אין לו הבנה דאם באומות העולם שתוהין על הצדקה אם לא הטיבו לו בגללה כו' איסור גמור בדבר כמ"ש כאן בכורש דקרי לי' החמיץ כו' ולא שייך ע"ז ל' אל תהיו כעבדים כו' שאמר אנטיגנוס דמשמע שהוא רק עצה טובה שמצוה כן לתלמידיו כו'.

לכן הנלע"ד לתרץ הגמרות בע"א, והוא בהקדים ענין הנהוג בימי חכמי התלמוד כנודע ומפורסם בש"ס שהיו כופין וממשכנין על הצדקה כדין דקופה של

רט

צדקה נגבית בשנים שהם שמין כאו"א כמה ראוי לגבות ממנו ואם אינו רוצה כופין אותו כו' וכמ"ש3 בגמ' רבא אכפיי' לר"נ בר אמי כו' ומתחלקת בשלשה. אך מזה לא היו עושי' ונותנים רק דברים ההכרחיים לעניים לחם לאכול ובגד ללבוש בצמצום די סיפוק חיותן ולא היו נותנים להם בריוח כ"כ כסעודת ההרחבה בבשר כו' וכן בלבושי' חשובי' רק די סיפוקו בלבד בצמצום כי על ההרחבה לעניים אין מצוין ע"ז כ"כ כמ"ש להחיותו, להחיותו בלבד ולא לענגו ולכן אין כופין וממשכנין ע"ז כלל כי קיים זה מ"ש בתורה מצות צדקה במה שנתן לצורך די סיפוקו שכך הוא המצוה שמוכרח לקיימה ושע"ז כופין וממשכנין כו', הא על יותר מזה אינו מחוייב לקיים, עם היות כי גם זו מצוה היא באמת ורצון ה' היא עכ"ז היא כתוספת על העיקר ואין מוכרח לקיימה ואין כופין אותו ע"ז אם אינו רוצה, אבל עיקר המצוה שהוא להחיותו מוכרח לקיים ובאם אינו רוצה כופין וכו'.

והנה ענין האומר סלע זו לצדקה ע"כ שהוא על צורך ההרחבה של העניים יותר מכפי צורכן, כי מה שמחוייב ליתן לצורך להחיותם הנ"ל בודאי כבר נתן כי היו כופין ע"ז ומה זה אומר סלע זו לצדקה בשביל כו' הלא מוכרח הי' ליתן, רק שפירושו שנותן סלע לצדקה בתוספת על מה שנתן די חיובו, ומוותר זאת משלו לצורך הרחבת העניים כנ"ל כי גם זו מצוה היא, ואומר בשביל שיחי' בני או שאזכה בה לחיי העוה"ב ה"ז צדיק גמור, אחר שמה שהי' צריך ליתן לקיים עיקר המצוה מתרי"ג מצות שנצטוה בהם כבר קיים ונתן לגבאי צדקה, לא ע"מ תנאי זה רק לקיים רצון ה' מבלי שום פני' כלל, וא"כ צדיק גמור הוא, ומה שמקיים מצוה בנתינת סלע זו לצדקה עם היותה בשביל פני' שיחיו בניו ושיזכה בהם לחיי העוה"ב מ"מ אין בזה שום מדה לא טובה ח"ו, ואדרבה מקרי צדיק גמור בקיומה כי הרי סלע זו הוא תוספת על העיקר כנ"ל ומותר לכתחלה ליתנו בשביל טובת דבר עצמו הן בגשמיות בעוה"ז והן ברוחניות לעוה"ב.

ולא אמרו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס כו' דמשמע שאינו צריך לקיים מצוה בשביל קבלת פרס כנ"ל ואם עשה כן לא מקרי צדיק גמור, אלא על עיקרי המצות שמחוייב לקיימן כל הבא בדת יהודי' לשמוע בקול ה' ולשמור מצותיו ותורותיו, שאותן המצות צריך לקיימן רק מצד כי רצון ה' הוא ונח"ר לפניו כו' ולא בשביל קבלת פרס עצמו כי אם עושם בשביל קבלת פרס עצמו נמצא עובד את עצמו ולא את רבו, אלא צריך לקיימם ולעשותם רק בשביל קיום רצון הבורא ית' שיש נח"ר לפניו כשנעשה רצונו כו' וסוף4 הטובה לבא בכללה, וכל זה לא שייך רק בעיקרי המצות שמחוייב לקיימן למלאות רצון הבורא ית' וכנ"ל בענין עיקר המצוה די להחיות העני שע"ז כופין וכו', משא"כ

רי

על התוספת מה שגם אם לא הי' עושו5 הי' יוצא ידי חובתו והי' מקיים רצון הבורא ית' שנח"ר לפניו כשנעשה רצונו בעיקר המצוה כנ"ל, הנה גם אם עושה זה ע"מ לקבל פרס צדיק גמור יחשב.

ולזה ניחא ל' אל תהיו כעבדים המשמשין כו', כי כמו העבד שמוכרח לעשות לרבו דברי' המצטרכי' לו וכך ישראל מחוייבים לשמור ולעשות תרי"ג מצוה שצוה להם הבורא ית', ועל מצות אלו אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב גם בעיקרי הדברים שמחוייב לעשות לצורך רבו ע"מ לקבל פרס כנ"ל כי א"כ אינו עובד את רבו כלל, אכל על תוספי המצות שעושה אין כוונתו כלל, כי גם אם עושה ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג שהרי המוטל עליו חובה לשמש את רבו כהצטרכותו כבר קיים שלא בשביל שום תשלום גמול כנ"ל, וזה התוספת גם אם עושה ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג כנ"ל.

ולזה יתכן גם מה שאמר בלשון אל תהיו לשון עצה בלבד אל תהיו כו' ולא כמ"ש כאן בגמ' ר"ה בכורש דקרו לי' החמיץ כו' לפי שאו"ה תוהין על הראשונות משא"כ ישראל ולכן אף גם על עיקר המצוה כשעשה ע"מ לקבל פרס לא שייך לומר החמיץ בל' איסור רק על תהיו כו' אבל על התוספ' מותר לכתחלה וכברייתא דהאומר סלע זו לצדקה ה"ז צ"ג וד"ל, משא"כ באו"ה שתוהין גם על תוס' מצוה אם עושה ע"מ כו' נק' החמיץ כי אין נפקותא מאחר שתוהה אם לא הטיבו לו כו' וד"ל.

ונמצא עכ"פ מובן מכ"ז שבכל המצות, אם עושה התוספת שלהן גם ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג ובלבד שיקיים גם העיקר בלי שום תשלום גמול, וכמו בת"ת ללמוד כדי שישיג אח"כ פנימי' התורה כמ"ש אשרי6 מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' הוי צ"ג ובלבד שילמוד פרק א' שחרית וערבית בלי שום על מנת שבזה יוצא י"ח מצות ת"ת.

ואגב נתרץ קושיות התוספת בב"ב ד"ח ע"ב ד"ה אכפי' לר"נ, וא"ת והא בפ' כ"ה אמר כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתי' כי פתוח תפתח את ידך לו וכתי' כי בגלל הדבר הזה יברכך כו', וא"ל7 דמעיקרא לא קשי' כלל דכך כתי' בפ' ראה פתוח תפתח כו' נתן תתן ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך כו' והיינו בגלל מה שלא ירע לבבך בתתך לו ומכיון שב"ד כופין אותו א"כ לא קיים מ"ש ולא ירע לבבך כו' ולא הוה מתן שכרה בצדה ולכן ב"ד מוזהרים עלי' לכופו וד"ל.


1) בגמרא ר"ה: נדפס כאן מגוכי"ק אדמו"ר הצ"צ בס' ההנחות של תקע"ב 1116 [כז, ב]. ונדפס ג"כ בקובץ יגדיל תורה (ניו-יורק) סיון-תמוז ה'תש"מ (חוב' ל"ו סי' קל"ח). ובמאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' פז.

2) והקשה התוס': ראה תוס' פסחים ח, ב ד"ה שיזכה. ע"ז יט, א ד"ה ע"מ. ומפרשי המשנה אבות פ"א מ"ג.

3) וכמ"ש בגמ' אכפיי' לר"נ: ב"ב ח, ב.

4) וסוף הטובה לבא בכללה: ראה רמב"ם הל' תשובה פ"י ה"ב.

5) עושו: כ"ה בהכת"י.

6) אשרי מי שבא לכאן: פסחים נ, א.

7) וא"ל: ואפשר לומר.