אדם כי יקריב

רטו

אדם1 כי2 יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. ולפי פשוטו מקרא זה אין לו הבנה דלאו רישי' סיפי' דתחלת דבריו הוא בלשון נסתר באומרו אדם כי יקריב ואינו אומר תקריב דמשמע כמדבר לנכח אלא יקריב המקריב, ואח"כ סיום דבריו תקריבו את קרבנכם היינו לנוכח שאתם תקריבו. גם מלת מכם אינו מובן לכאורה. אך הענין כי פי' אדם כי יקריב היינו אותו אדם הידוע והוא מה שנאמר ועל3 הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה הוא מראה4 דמות כבוד הוי', שאותו אדם פעמים יקריב מכם קרבן כו'. והענין כי

רטז

הנה נודע שבאתערותא5 דלתתא אתערותא דלעילא, אכן פעמים שאין אתעדל"ת מלמטה כלל אזי יצוה6 ה' חסדו באתעדל"ע מצד עצמו כי7 חפץ חסד הוא ואזי באתעדל"ע אתעדל"ת דהיינו שנתעורר לבות בני אדם לקרבת8 אלקים יחפצון ולא מצד עצמן כ"א מהערה שמעוררים מלמעלה כו'.

אך זאת הוא הנפקותא בין מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע כראוי, לבין האתעדל"ת הבאה מאתעדל"ע בתחלה, שכאשר יש אתעדל"ת מלמטה מצד עצמן אזי הוא דבר שיכול להתקיים לעד ולעולמי עולמים, כי באתעדל"ת נתעורר בודאי אתעדל"ע ומאתעדל"ע זו הבאה מאתעדל"ת מתעורר עוד שנית ממעלה למטה אתעדל"ת בטוב ויפה, וחוזר חלילה, משא"כ בזמן שאין אתעדל"ת מלמטה רק שמעוררים מלמעלה מצד עצמן שחפץ להטיב עם בריותיו ושיהי' להן אתעדל"ת להיות בקרבת אלקים יחפצון, אזי אינו דבר המתקיים דהיינו שיהי' פועל ישועות בהם רק על משך זמן מועט שבאותו זמן הוא שיהי' דורשי' ומבקשים את ה' ואח"כ יחלוף ויעבור רוח טהרה זאת ויחזרו לאיתנם הראשון, אחר שרוח טהרה זאת לא מאתם היתה רק ממה שעוררם מלמעלה לכן יוכל להיו' שאח"כ תפסוק התעוררות זו וממילא גם יתבטל התעוררות לבותם, כי הרי משורת הדין אינו מהראוי רק שיהי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת רק אחרי קדימת אתעדל"ת הראשונה תחלה ואזי הוא דבר המתקיים כי כך ראוי שבאתעדל"ת אתעדל"ע ובאתעדל"ע אתעדל"ת וחוזר חלילה עוד ועוד מלמטה למעלה וממעלה למטה ויתקיים כן בל תמוט לעולם, משא"כ מה שמתעורר אתעדל"ע מצד עצמו גם בלא אתעדל"ת ושבאתעדל"ע זו אתעדל"ת נהפוך הוא מסדר ההנהגה התמידי', ולפנים משה"ד הוא ולאו9 בכל עידנא מתרחיש ניסא כ"א על משך זמן מועט בלבד כשממתינים כמה וכמה למעלה על אתעדל"ת, והנה אין דורש ואין מבקש מלמטה ואדם אין העובד ה' כו' אזי יצוה חסדו ויעורר מלמעלה, אבל דבר זה וטובה גדולה זו אין לה קיום רק על זמן מועט כנ"ל מטעם הנ"ל. וזהו הסיבה שמתאוננים העם על היות בהם רוח טהרה והתעוררו' לעבודת ה' רק על כמה שבועות ואח"כ פוסקת לגמרי כאילו להד"מ הגם שבאותו הזמן מועט הי' לבו בוער בשלהבת עזה כו', והסיבה לזה הוא לפי שהתעוררו' זו הית' מלמעלה בלבד אבל מצד עצמן שלימים הם בגופם לכן אחר הפסקת כח האתעדל"ע נשאר שקוע בגופו רוח10 הבהמה היורדת למטה כאבן דומם בלי הזזה כ"ש למעלה.

וזהו כונת הכתוב אדם כי יקריב מכם כו', כי הנה הוא ית' אין לו גוף ולא דמות הגוף וכמ"ש כי11 לא אדם הוא והיינו א"ס ב"ה כמו שהוא בעצמותו פשוט

ריז

בתכלי' הפשיטות למעלה מעלה מהתלבשות בכלים ולית12 מחשבה תפיסא בי' כלל, אכן כשיורד להיות מאיר לנשמות הצדיקים אזי מתלבשת בדמות אדם כביכול, וז"ס מ"ש במרכבת יחזקאל ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה הוא מראה דמות כבוד הוי', והיינו כי בכדי שיוכלו הנשמו' שהם בע"ג להיות תופסים אורו ית' שלזאת צריך להתצמצם בבחי' גבולים והוא ענין אדם רמ"ח איברים רמ"ח כלים כו', ועל אדם זה הוא שאומר אדם כי יקריב כו', כי הוא לשון אקראי, כלומר שלאו בכל עידנא מתרחש כן אלא לעתים יארע שאותו אדם יקריב מכם קרבן לה', דהיינו כאשר לא ימצא אתעדל"ת מלמטה אזי יצוה חסדו ויעורר באתעדל"ע אתעדל"ת וזהו כי יקריב מכם קרבן לה' שיקריב לבותיכם להוי', ולכן אמר מלת מכם אחר אומרו כי יקריב ולא אמר כפשוטו אדם מכם כי יקריב, לפי שאין הכונה שאדם מבנ"י יקריב אלא שאדם העליון יקריב מכם כלומר מבנ"י כו', ואח"כ אומר מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם תקריבו אתם בנ"י שגם המה קרוים אדם.

וזאת הוא עצה טובה היעוצה ממנו ית' אל משה שידבר ככה לישראל, שמיד בשעה טובה זו שיארע לפעמים שיקריב אותו אדם העליון קרבן מכם להוי', אזי תיכף ומיד תקריבו אתם את קרבנכם מן הבהמה כו', כלומר שלא יהי' לכם בטחון על האתעדל"ע זו בלבד המעוררת אתעדל"ת בכם ומקרבת נשמותיכם להוי', ותאמרו מעתה מה לנו לעשות עוד כי גם כי נחשה בעצמינו הלא ה'13 לי בעוזרי מלמעלה והוא מעורר אהבתי אליו ית', לזה אומר אל תאמר כן אלא אדרבה מיד תקריבו אתם כו', כי הלא מה שמעוררים מלמעלה הוא דבר שאין לו קיום רק על זמן מועט כנ"ל מאחר שכ"ז הוא לפנים משה"ד ולאו בכל עידנא מתרחיש ניסא, וא"כ כאשר יהי' הם נרפים בעצמם רק שיקבלו מה שנותנים מלמעלה בלבד אזי אח"כ בכלות כח הערה זו שמלמעלה ישארו על איתנם הראשון שקועים בגויתם החומרית היורדת למטה משתוקקת לתאות העוה"ז ושוב יהי' קשה להוציאו מתאות העוה"ז ולצאת מגדרי הגוף ע"י התחלתן בלבד בלי עזר תחלה מלמעלה, אבל כאשר מיד כאשר אותו האדם יקריב מכם קרבן להוי' דהיינו כשיהי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת אזי תומ"י תתחילו גם אתם להקריב את קרבנכם מן הבהמה כו' כלומר שאתם ג"כ תתחילו להיות כופה גופותיכם כמ"ש14 בזהר אתכפי' ממרירו כו' אזי יהי' דבר המתקיים לעד כי באתעדל"ת אתעדל"ע וחוזר חלילה כנ"ל.

והנה בכ"ז יובן ג"כ מ"ש באדם כי יקריב ל' מכם וכאן בתקריבו אתם נאמר מן הבהמה מן הבקר כו', כי הנה מה שהוא ית' מעורר לבות בני אדם לקרבת אלקים אינו אלא הנפש אלקית שבהם בלבד שהיא חלק15 אלוה ממעל וע"י גילוי

ריח

הארה מלמעלה מתעוררות ליכלל באורו ית' כנר המתכללת באבוקה המתקרבת אליה יען היותה מקורה אבל לנפשות הבהמיות שבהם ולגופם החומרי אין זה שייכות כלל כלומר שאעפ"כ הם ישארו נצבים על מעמדם, ועם היות כי רוח אלקים שהיא הנק' רוח האדם16 כי17 אתם דוקא קרוים אדם היא העולה למעלה להתכלל באורו ית', עכ"ז רוח הבהמה היא הנפש הבהמית היורדת למטה וכן הגוף ואינן מתפעלים ומשתנים כלל מהתעוררות זו שלמעלה, ובפירוש ארז"ל במלאך18 הממונה על ההריון ששואל מלפני הקב"ה טפה זו מה תהא עליה כו' ואילו צדיק או רשע לא קאמר, כי כך מסר הבורא ית' הבחירה להיות ביד האדם להרע או להטיב מצד נפשו הבהמית וגופו החומרי, ולכן הנפש הבהמי' והגוף אינן מתפעלי' מהערה זו שמעוררים מלמעלה רק הנפש אלקי' שבתוכם בלבד היא העולה למעלה ע"י אתעדל"ע שמלמעלה ולהתכלל כנר בפני האבוקה.

(ואפשר19 לתרץ עפי"ז קושית הרמב"ם בפ"ו מהל' תשובה באמרו פסוקים הרבה יש בתורה שנראין כסותרי' עיקר זה (כלומר מ"ש שהבחירה היא חפשית ביד האדם) ויעלה מהם על הדעת שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו כו', ותירוצו דחוק ע"ש, ולפי הנ"ל א"ש כי בודאי אמת שהקב"ה יוכל להטות את האדם לטוב אם ירצה וכמ"ש ורוח20 נדיבה תסמכני וכנ"ל שבאתעדל"ע אתעדל"ת וכמאמר והחזירנו21 בתשובה כו', אלא שאין זה רק לנפש אלקי' שבו בלבד שאותה הוא שמעורר ועדיין אין זה פעולה שלימה כי מ"מ הנפש הבהמית והגוף מעכבי' והמה מסורים ביד האדם ולא נתן הבורא ית' שיהי' מתפעלי' מהערה עליונה, וא"כ הקב"ה הוא רק עוזר בלבד להאדם שכשבא22 לטהר מסייעין לו אבל לא שיטהו מהרע לטוב לגמרי כי הגוף ביד האדם מסור וד"ל. ובזה יתכן דשני המאמרי' והחזירנו בתשובה כו' וכן עד23 יערה עליהם רוחו ממרום כו' ופסוקי' כהנה רבות עם מארז"ל אילו צדיק ורשע לא קאמר, שניהם עולים בקנה א' ולא סתרי אהדדי וד"ל).

וז"ש כי יקריב מכם כלומר ל' מכם היינו מקצת ממה שבכם ולא כל עצמיכם דהיינו הנפש אלקי' בלבד יקריב להוי' מתוך הנפש הבהמי' והגוף המלבישות אותה אבל הן נשארי' על עמדן, אבל אתם תקריבו את קרבנכם מן הבהמה מן הבקר כו' להיות בבחי' אתכפי' להפך הגוף והנפש הבהמית לעבודתו ית"ש, והנה מאתכפיא יבא אח"כ לבחי' אתהפכא ואזי הוא דבר המתקיים כנ"ל.

ריט

ופי'24 מ"ש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, ג' אלה שמנה הם ג' מדרגות חלוקות שיש בנפש הבהמית שבישראל, יש מי שהוא מבחי' בקר כי25 שור נגח הוא בחי' גבורות קשות והיינו מי שהוא כעסן בטבעו שמדה רעה זו היא בו בתגבורת יותר ויכונה בשם בקר ע"ש הרתחנות כו', ויש מי שאינו רתחן בטבעו וחלק הרע שבו הוא היותו בעל תאוה והוא שנפשו הבהמי' היא מבחי' צאן שאינן נגחני' אדרבה קולם ברחמנות אלא שהם בעלי תאות כו', והנה כל אלה צריך לאכפיא וז"ש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם כל א' לפי מה דידע בנפשי' מהותו וטבעו כך יראה לאכפי' מדה זו באותו שעה שהאדם עליון יקריב מכם קרבן את הנפש אלקי' שבתוכם הוא מלמעלה ואתה מלמטה את הנפש הבהמית והגוף ואזי יהי' דבר המתקיים כנ"ל.


1) אדם כי יקריב: נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב [מס' 1116]. מאמר זה הוא נו"א מד"ה זה הנדפס לעיל וע"ש בהמ"מ. ונמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תקה.

2) אדם כי יקריב מכם קרבן לה': ויקרא א, ב. וראה גם סה"מ קונטרסים ח"ב תנ, א. סה"מ אידיש ע' 141. סה"מ מלוקט ח"א ע' יט. וש"נ.

3) ועל הכסא דמות כמראה אדם: ע"פ יחזקאל א, כו.

4) מראה דמות כבוד ה': שם, כח.

5) שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא: זח"א פח, א. קסד, א. רלה, א. רמד, א. ועוד.

6) יצוה ה' חסדו: ע"פ תהלים מב, ט.

7) כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

8) לקרבת אלקים יחפצון: ע"פ ישעי' נח, ב.

9) ולאו בכל עידנא מתרחיש ניסא: ע"פ פסחים נ, ב. מגילה ז, ב. זח"א קיא, ב.

10) רוח הבהמה היורדת למטה: ע"פ קהלת ג, כא.

11) כי לא אדם הוא: שמואל א טו, כט.

12) ולית מחשבה תפיסא בי' כלל: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו (יז, א).

13) ה' לי בעוזרי: תהלים קיח, ז.

14) כמ"ש בזהר אתכפי' ממרירו: ראה זח"א ד, א.

15) חלק אלוה ממעל: ראה תניא רפ"ב.

16) רוח האדם . . היא העולה למעלה: קהלת שם.

17) כי אתם דוקא קרוים אדם: יבמות סא, א.

18) במלאך הממונה על ההריון: נדה טז, ב.

19) ואפשר לתרץ עפי"ז קושית הרמב"ם: ראה גם שמונה פרקים להרמב"ם פ"ח. לקו"ש חכ"ז ע' 153. ובכ"מ.

20) ורוח נדיבה תסמכני: תהלים נא, יד.

21) והחזירנו בתשובה: נוסח תפילת שמו"ע.

22) שכשבא לטהר מסייעין לו: שבת קד, א.

23) עד יערה עליהם רוחו ממרום: ע"פ ישעי' לב, טו.

24) ופי' מ"ש מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן: ראה גם קונטרס התפילה פ"ח.

25) כי שור נגח הוא: משפטים כא, לו.