ביום ההוא יגלח

רכב

ביום1 ההוא2 יגלח אדנ' בתער השכירה כו' במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. הנה ידוע מארז"ל (בסנהדרין3 בפ' חלק) דאתא קוב"ה וגזי' לרישי' ודיקני' כו' עד והיינו דכתי' וגם את הזקן תספה. ולהבין כ"ז הנה באמת זהו דבר פלא מה שהוצרך הקב"ה לגלח שער ראש מלך אשור וגם את הזקן כו' אשר לא עשה כן לכל שר משרי אוה"ע כי גם פרעה מלך מצרים שהכביד עולו על ישראל ומרד בה' ואמר מי4 ה' אשר אשמע בקולו כו' הנה הכהו ה' בי' מכות והאביד כל חילו בים סוף, אבל לא עשה דבר זה לגלח ראשו וזקנו כו'. אך הנה סנחרב מלך אשור הי' מורד באלקים חיים יותר מכל שאר אומה"ע, כי כל אוה"ע יודעים את רבונם שהרי קרו5 לי' אלקא דאלקי', דהיינו שמודים בבחי' אחדות פשוטה שהוא קדמון כו' רק שהשגחתו סילק מן הארץ באמרם עזב ה' את הארץ להיות מתנהג הכל ע"פ וכוכבים ומזלות המושלים בדרכי הטבע האנושי' כו'. אשר לזאת נושאים את נפשם לעבוד לכו"מ ולכל צבא השמים, כדי לקבל שפע וחיות על ידם כידוע, אבל אעפי"כ כולם מודים שהוא ית' אלקא דאלקי' כו', וכמ"ש מי6 לא יראך מלך הגוים, וכן כתי' ושמי7 נורא בגוים, וכן הללו8 את ה' כל גוים כו', מלך9 אלקי' על גוים, וכה"ג רבות בכתובים, וגם פרעה לא אמר רק מי ה' אשר אשמע כו', שם הוי' דוקא הוא שלא הכיר והשיג אבל שם אלקי' ידע והכיר, וכמ"ש מלך אלקי' על גוים כו', והיינו דקרו לי' אלקא דאלקי' כו' וד"ל. אך סנחרב מלך אשור הוא אשר מרד יותר ברום לבבו באמרו אני10 ברוב רכבי עליתי מרום הרים כו', ע"כ אמר מי11 בכל אלקי הארצות אשר הצילו כו', שהשווה אלקי' חיים לכל אלקי הארצות עץ ואבן כו' שזהו חירוף וגידוף ביותר להכחיש באלקי' חיים שאינו אלקא דאלקיא כו', ובחי' קליפה קשה כזו עדיין לא הייתה בכל מלכי ושרי אוה"ע כמו סנחרב כו', אשר ע"כ לא הי' לזה תיקון רק שלא יהי' לו יניקה ושרש למעלה, להיותו בבחי' פירוד גמור כ"כ. וזהו דוקא ע"י הגילוח שגילחו שם אדנ' גם את הזקן כו', כידוע12 דסט"א נק' מלך זקן וכסיל כו' וד"ל.

אך להבין זה יש להקדים תחילה בשרש ענין ובחי' השערות למעלה בסט' דקדושה. דהנה מצינו בכתובים שיש ג' מדריגות בבחי' השערות בסט'

רכג

דקדושה האלקית, והוא הא' מ"ש בבחי' ע"י ושער13 רישא כעמר נקי, בחי' שערות לבנות דוקא כשערות הזקן שהן לבנות כו', והב' מ"ש קווצותיו14 תלתלים שחורות כעורב כו', והוא בבחי' שערות הדיקנא דז"א כו' כמ"ש באד"ר, והג' מ"ש בכנס"י שהוא בחי' המל' ודלת15 ראשך כארגמן שהן בחי' שערות אדומות דווקא כמו הארגמן שהוא אדום כידוע.

ולהבין כ"ז ילהק"ת בשרש ענין ובחי' השערות מהו למעלה, להיות ידוע בבחי' עצמיות אוא"ס ממש שהוא בבחי' אח"פ בתכלית הפשיטות, ואיך יוכל להיות הסתעפות המשכות אורות עליונים שהן בבחי' השתלשלות עו"ע שאין ערוך כלל וכלל לגבי' מב' טעמים, הא' מפני שהן בחי' אורות מוגבלים בערך לגבי בחי' אוא"ס עצמו שהוא בלתי בע"ג בעצם, ועוד שהן באין בבחי' התחלקות וריבוי כו', ואיך יסתעף בחי' ההתחלקות והריבוי מבחי' אחדות הפשוטה כידוע. אך א"א להיות ההמשכה מבחי' עצמיות אוא"ס גם להיות בחי' מקור למקור להשתלשלות אלא ע"י בחי' צמצום והעלם אור עצמותו תחילה לגמרי, והוא ענין צמצום16 הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' כמ"ש בע"ח, וזהו בחי' הקו"ח שנמשך אחר צמצום הראשון שנמשל לצורת אות הוי"ו שקצר ביותר ומצומצם המשכתו, כך בחי' המשכה זו אחר הצמצום הנ"ל היא מצומצמת ביותר, וכלא ממש חשיבא לגבי אור העצמות ממש, וע"כ נק' בשם קו"ח בעלמא, שזהו כדמיון חוט השערה באדם שהיא קצרה ומצומצמת ביותר לפי שהחיות העובר בה הוא בא ונמשך בבחי' צמצום גדול כידוע שהשערות בוקעים ויוצאים מבחי' צומח שבחיות הגוף הצומח בבחי' מותרות בלבד כמ"ש במ"א. וכך מבחי' אותיות שבא"ס עצמו נמשך הקו הזה והוא ע"י ענין בקיעת יו"ד דס"ג שבטה"ע כמו אז17 יבקע כשחר אורך כו', כך מה שא' באורך18 נראה אור, היינו בחי' אור הקו החוט זה הנראה מאורך העצמי, הנה הוא בא דרך בקיעה בעלמא, כדמיון חוט השערה שבוקעת ויוצאת כו' וד"ל.

וזהו ענין וי"ו דקדוש הא' שבחי' קדש עצמו הרי הוא בערך קדושת עצמי' אא"ס כמ"ש19 בזוהר בפי' קדש מלה בגרמי' שהוא מובדל בערך לגמרי בתכלית האחה"פ כו' כנ"ל, אך שבוקע הארה בעלמא מעצמות קדושתו, אז נק' קדוש בוי"ו, והוא בחי' הקו"ח הנ"ל, וזהו בחי' מל' דא"ס שנעשה בחי' כתר לא"ק כו'. וקדוש הב' הוא בחי' צמצום הב' שמבחי' מל' דא"ק כשנעשה כתר לע"י וא"א כו' כמ"ש בע"ח בשער הכללים שגם מבחי' חכ' הקדומה דא"ק כשצריך להיות המשכה ממנו, להיות בחי' מקור לעולם האצי' שזהו בחי' ע"י וא"א בחי' כתר דאצי' גם זה א"א להיות כ"א ע"י צמצום גדול שהוא רק בחי' שערות בלבד ע"ד הנ"ל. וקדוש

רכד

הג' הוא בחי' צמצום הג' שכאשר צריך להיות המשכה מן המאציל לנאצלי' כמו להאציל אורות דחו"ב כו' הרי ג"כ הוא ע"י בחי' צמצום דבחי' שערות. וזהו מ"ש בע"י ושער רישי' כעמר נקא, וכן בחי' דיקנא דע"י וא"א שהן בחי' שערות לבנות כו' וכידוע20 דאור אבא דאצי' מקבל מבחי' מזל ונוצר חסד כו'. ונמצא יש כאן ג' מיני צמצומי' עד שנאצל עולם אצי' בכלל, והן ג' פעמי' קדוש עד שנק' ה' צבאות שהוא בחי' ההמשכה בהתחלקות דחו"ב ומדות שהן כלולים בשם הוי' יו"ד חכ' ה"א בינה כו' וד"ל.

והנה כמו"כ יש ג' מיני צמצומים בבחי' האצי' עד שמתהווה עולם הנפרד יש מאין כו' והן ג"כ ג"פ קדוש ע"ד הנ"ל מאוא"ס לנאצלים עד שנק' הוי' צבאות בג' עולמות בי"ע כו', והיינו ענין ג' מיני שערות לבנות שחורות ואדומות שבבחי' ע"י וז"א ומל' כנ"ל. דהנה מ"ש וע"י יתיב ושער רישי' כעמר נקא, הוא בחי' הצמצום הראשון שמתצמצם האור לבוא בבחי' חכ' סתימאה להיות נק' חכים ומבין כו'. וכמו בחי' אור אבא דאצי' שמקבל ממזל דנוצר וכה"ג להיות כי אוא"ס שבכתר הוא למעלה מעלה מבחי' החכ' עד שהחכ' נק' בחי' עשי' לבד, כמ"ש כולם21 בחכ' עשית כו' וכתי' עושה22 פלא שגם פלאות חכ' הוא בבחי' עשי', והיינו אלף דאאלפך23 חכ', ואין המשכה זו רק מבחי' מותרות ונובלות שהוא בחי' צומח שבחי כו' והיינו מבחי' מותרי מו"ס דע"י שנמשך בשערות דדיקנא דא"א שנק' זקן אהרן, כמו עד"מ הזקן בשנים ששערות זקנו לבנות, והוא כאשר נתמלא חכ' בבחי' גדלות המוחין עד שיוצאין ובוקעין בחי' מותרות שהן השערות דזקן וע"כ נק' זקן24 זה קנה חכ' כו' כידוע. וכך למעלה בבחי' עתיק יומין שנק' זקן כמאמרז"ל בים25 נדמה להם כבחור בשעת מ"ת נדמה להם כזקן כו', הרי בחי' השערות דדיקנא הוא נמשך מבחי' מותרי מוחין דגדלות החכ' כו', אבל הוא בבחי' צמצום גדול כנ"ל בענין השערות שהוא בבחי' הצמצום. וכמו עד"מ השערה הגשמי' שהאדם אינו מרגיש כאב בגלחו אותה כו', אבל אעפ"כ יש בשערות חילוקי מדריגות, שיש מהן שמורין על בחי' המשכת חסדים והן ענין בחי' שערות לבנות, שהלבנונית מורה על בחי' החסד דוקא כידוע, וגם כאן בבחי' המשכת אור החכ' ממקורה כו' הנה הוא בא מצד מקור החסדי' שבאא"ס המאיר בע"י כי26 חפץ חסד הוא כו', והיינו בחי' חוורתא שבגולגלתא דע"י כו'. וזהו שאנו רואי' שהזקן כולו

רכה

רחמי' וחסדים פשוטים, ולכך כל מחילת העוונות הוא ע"י המשכת י"ג מדה"ר שהן י"ג ת"ד דא"א כו'. וכמ"ש אם27 יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כו' שהוא בחי' המתקת כל דין קשה שבא מצד העוונות והחטאים כידוע וד"ל. וזהו בחי' קדוש הא' בחי' צמצום דוי"ו שנמשך מכתר לחו"ב דאצי'.

וקדוש הב' הוא בחי' צמצום הב' שמחכ' ובינה במדות דאצי' שנק' ז"א שמקבל ההארה מחו"ב כידוע, שאז ההארה נמשכת מז"א בבחי' צמצום ודין קשה, והן בחי' שערות דז"א שנאמר בו שחורות28 כעורב כידוע שהשחרות מורה על תוקף הדין והוא להיות שבמדות אין האור דחו"ב שם רק בצמצום ולא בהתרחבות כמו שהן במקורן, וגם להיות כי המדות יש בהן בחי' התחלקות וצמצומי' רבים מאוד עד שיוכל להיות בחי' הסתעפות דיני' קשי' למי שאינו ראוי כו' וכמ"ש29 באד"ר דד' מאות בתי דינין קשים מסתעפי' מדינא קשי' דז"א וע"כ נא' בבחי' השערות דז"א שחורות ולא לבנות כשערות דע"י, וע"ד שאמר בזהר30 בענין ה' איש מלחמה כו', והיינו בים שנדמה להם כבחור, וכמ"ש תפארת31 בחורים כחם בבחי' הגבורות, וכ"ז מפני שמבחי' המדות דז"א בא ונמשך השפע למטה לצורך הנהגות העולמות כו' משא"כ32 בבחי' ע"י וא"א, שהוא למעלה מבחי' ההמשכה למטה בעולמות כידוע וד"ל. וקדוש הג' הוא בחי' צמצום הג' שבמל' דאצי' שנא' שם ודלת33 ראשך כארגמן סומקי גו סומקי כו' שהוא תכלית הדין ביותר לפי שבחי' המל' הוא בחי' עולם הדיבור שמשם נמשך שרש התהוות בע"ג בג' עולמות בי"ע, אשר זהו בחי' צמצום היותר אחרון להסתיר כ"כ אור האלקי כו', ע"כ הן בחי' שערות אדומות כארגמן, משא"כ בחי' שערות דז"א שהוא למעלה עדיין מהיות בחי' מקור לבע"ג רק שההשגחה נמשך משם כו'. וזהו קדוש הג' עד שנק' ה' צבאות בבי"ע להיות מלא כל הארץ כבודו כו' וד"ל.

ונמצא גם מאצי' לבי"ע יש ג' צמצומים עד שנק' הוי' צבאות וכ"ז הוא מפני שצריך שיבוא האור העליון מגבוה לנמוך שהוא בבחי' דילוג הערך בשינוי המהות כמו מכתר לחכ' וחכ' במדות ומדות בדיבור וכה"ג, ע"כ צריך שיומשך האור בבחי' שערות שהוא שפע והמשכה מצומצמת הבאה בשינוי המהות כנ"ל שהוא ענין המשכת אור בקיעה בעלמא. אמנם הוא עצמו הטעם שיכול לירד מטה מטה מגבוה לנמוך ביותר מפני שהוא בא בשינוי המהות כו', משא"כ אם לא

רכו

הי' האור בא דרך בחי' שערות לא הי' יורד למטה בשינוי המהות למטה כ"כ ולא הי' ביכולת המקבל לקבל, וכענין הושיט34 הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן כו' וכה"ג. וע"כ זהו הכלל בכל ההשתלשלות שכל ירידת האור מגבוה לנמוך למטה מטה ביותר הנה הוא בא ונמשך ע"י בחי' שערות דוקא וד"ל.

והנה ידוע בענין סלסלה35 ותרוממך כו' שההלכות שבתורה נמשלו לנימין ושערות שבראש וזקן, אשר ע"ז אמר סלסלה ותרוממך כו' לסלסל בשערות שהוא להבדיל בין דין לדין לעמוד כל דבר הלכה על בוריה ולא לבלבל הלכות בקושיות שזהו כמו דיבוק וקליעת השער, ולתרץ כל קושי' ה"ז כמשל המסלסל שמפריד שער משער כו' וכמ"ש במ"א. ועכ"פ נק' הלכות שבתו' בשם שערות ולכאורה דבר זה פלא גדול הוא. אך הענין הוא להיות כי בחי' חכ' שבתו' ירדה בצמצומים והעלמות רבות כמו חכ' עילאה שגנוזה בהלכות תרומות ומעשרות וכל סדר זרעים וכן הלכות שבסדר קדשי' וסדר טהרות, שע"ז36 אמר חוסן ישועות חכ' ודעת כו'. ולפי הנראה לנו לעין השכל לא מושג כלל ענין חכ' מאחר שמלובשים הדברים בענינים גשמיים מאד. אך זהו ענין צמצום והשפלת ירידת אור ח"ע למטה מטה כ"כ בענינים גשמיים דנוגה כמו בקרבנות דבהמה ומצומח דתבואות וכה"ג. ולהיות הארה זו מוגבלת מאד נמשלו ההלכות שבתו' בשם נימין ושערות, כמו עד"מ השערה שהאור והחיות מצומצם בה בהעלם ביותר כנ"ל, והיינו לפי שכל ירידת אור הבא מלמעלה בבחי' פירוד וריחוק הערך בשינוי המהות ממקור חוצבה שמשם נמשך הוא ענין ההמשכה ע"י בחי' שערה שבה וע"י נמשך בשינוי המהות בבחי' פירוד וריחוק הערך לגמרי. וזהו ענין ההלכות שבתו' הנגלית המלובשת בדברים גשמיים שנעשים בשינוי המהות במהות אחר לגמרי מכמו שהיא נמשכת ממקורה שאינה שם במהות וסוג ערך חכ' זו שמושג לנו בדברים גשמיים לא מיני' כו' כמו לימוד ההלכה דאם37 בהרת קדמה לשער לבן שנחלקו בה קוב"ה ומתיבתא דילי' כמ"ש בגמ' בעובדא דרבה ב"נ וודאי בחי' ח"ע שבהלכה זו בג"ע מופשטת מכל בחי' גשם שהרי אין בהרת גשמי' בג"ע כלל ואין לבחי' חכ' שבדין בהרת הנגלה לנו ערך וסוג כלל עם בחי' חכ' הרוחני' שבהלכה זו בעסקם בה בג"ע, ואעפ"כ משם נמשכה להתלבש למטה מטה גם בעולם העשי' וע"כ נק' בחי' ירידת והעלמת המשכה כזאת מג"ע דיצירה בעולם העשי' בשם נימין ושערות. ועד"ז מגעה"ע דבריאה ביצירה שבא האור ג"כ בשינוי ודילוג המהות בערך המהות דחכ' דיצירה שנשתנה בעשי', וכללות בחי' חכ' שבבי"ע ה"ז נמשך מבחי' חכ' שבמל' דאצי' בבחי' נימין ושערות ונק' נימין דכלה וז"ש סלסלה

רכז

ותרוממך דקאי בהלכות דתושבע"פ מל' קרינן לה. והוא ג"כ מ"ש ודלת ראשך כארגמן סומקי גו סומקי כנ"ל, להיות שבחי' דינין והלכות דתושבע"פ הם מלאים גדרים וסייגים לגופי המצות הכתובים בתושב"כ כידוע, וגם להיות שבתושבע"פ מתחלק כל דיני המצות לפרטי פרטים חילוקים מצומצמים ביותר לדקדק בהן עד כחוט השערה, כמו הלכות38 שבת שהן כהררים התלוים בשערה כו' וכה"ג שכ"ז הוא מצד בחי' הגבורו' והצמצומי' לחלק ולצמצם כ"כ האור והשפע דח"ע שבמל' כו', וזהו שהן כמראה האודם שמורה על בחי' הדין ביותר, וזהו כארגמן דוקא וד"ל.

והנה באמת יש בזה ג' מדריגות בדרך פרט והן ג' מיני שערות אדומות ושחורות ולבנות כנ"ל, וכולן הן בבחי' המשכת אור ח"ע שבתו' שיורדת ממדריגה למדריגה בג' מיני שערות הללו שהן בבחי' ע"י וז"א ומל' כנ"ל. אך הנה תחילה יש להבין בביאור ענין השערות שאעפ"י שלכאורה הרי הן בבחי' חיצוני' ומותרות השפע עד שאין נוגעין כלל לפנימיות החיות שבאדם שהרי כשיגזוז אותם לא ירגיש כלל כידוע, מ"מ הנה אנו רואים בהם בחי' מעלה ומדריגה יתירה והוא בענין שערות הזקן דוקא, להיות ידוע שגם ששערות הזקן בוקעים ויוצאים רק מבחי' מותרי המוחין מ"מ בחי' מותרי המוחין הללו באים מצד בחי' גדלות המוחין ביותר עד אשר יש בהן כח המוליד דוקא אז מצמיחין הן שערות וראי' מן הקטן שאין בו חכ' ומוחין דגדלות רק בבחי' הקטנות שאז אין בו בחי' מותרי המוחין שראוים להוליד וממילא לא יצמחו בו שערות הזקן, וכן האשה מפני שדעתה39 קלה ואין במוחה בחי' מותרי המוחין שבבחי' הגדלות ע"כ לא תצמחנה בהן שערות הזקן כלל, וכן40 הסריס מפני שאין במוחו בחי' מותרי המוחין שהן באים מצד הלחלוחית והוא בטבעו מוחו יבש כו' ע"כ לא יוליד ולא יצמח בו שער הזקן אעפ"י שחכמתו ודעתו גדולה כו' כמ"ש במ"א. וא"כ עכ"פ יש בשערות הזקן מעלה יתירה מצד שרשם בבחי' גדלות המוחין דוקא, והוא ענין זקן שקנה חכ' כו' אשר מטעם זה הוזהרו על פאת זקנם דוקא, וכמ"ש ופאת41 זקנם לא יגלחו כו' ואי' בזהר שהמגלח פאת זקנו פוגם בבחי' דיקנא עילאה כו' כי42 בצלם אלקים עשה את האדם כו', וכמו שבאדם למטה גדילים שערות הזקן מצד בחי' גדלות המוחין כו' כך למעלה בבחי' שערות דדיקנא עילאה הוא מצד בחי' גדלות המוחין עליונים דח"ע דוקא, ובחי' השפעה מח"ע שבגדלות בבחי' שערות דדיקנא גם שבאה בהן בבחי' דילוג ופירוד בשינוי המהות לגמרי מ"מ שרשן בא מבחי' פנימיות גדלות המוחין דח"ע דוקא. ואמנם בחי' שערות הראש ושער הגוף הרי

רכח

גם באדם למטה גדולם בבחי' קטנות המוחין שבראש וקטנות החיות שבגוף הנק' מותרות כו' שהרי גם בתינוק בן יומו צומחי' שערות הראש ושער הגוף כו' וד"ל.

אך הנה שרש בחי' ההלכות שבתורה שנק' נימין ושערות, היינו בבחי' שערות שבראש כמ"ש סלסלה כו' וכמש"א43 האי אמתא דחזיא שמהפך במזיי' דרישי' עד מתי אתה מסלסל כו' לפי שההלכות הן נמשכים מבחי' קטנות וצמצומים דח"ע כשמתצמצם במדות עליונות שנק' גופא וגם בשער הראש שאינו צומח רק מבחי' הקטנות והמותרות הנק' נובלות אשר יוצאים מבחי' פירוד מהמוח ואינם נחשבים מבחי' עצמות המוח כלל, וכמו"כ בחי' השפעות והמשכות ההלכות שנק' הילוך מצומצם מבחי' הקטנות כו'*43. ובזה יש ג' מדריגות חלוקות, בחי' שערות שבראש דע"י הן לבנות דוקא, כמ"ש ושער רישי' כעמר נקא כמו באדם למטה שכאשר יזקין אז שערות ראשו ג"כ לבנות, ושערות ראש דז"א הן שחורות כמ"ש קווצותיו כו' שחורות כו', וקאי בשערות דז"א44, ושערות דמל' כארגמן ג"כ בראש הוא כמ"ש ודלת ראשך כארגמן כו'. וכ"ז הוא בבחי' ירידת והשתלשלות אור דח"ע45 שבקטנות מו"ס דא"א וע"י כו' שיורד תחילה בשער רישי' בבחי' שערות לבנות שמורה על תוקף החסדי' ששם הוא בחי' רחמים פשוטים משום דלית46 שמאלא בעתיקא ובירידת האור יותר בבחי' ז"א שמקבל ממוחין דאו"א שם יורד ונמשך בחי' קטנות המוחין שבראש בבחי' תוקף הדין ביותר, והוא מ"ש שחורות כעורב כו' כמו לטמא ולפסול ולחייב כו' מפני שהוא בבחי' הגבורות יותר לרחק למי שראוי לריחוק כו', לפי שבחי' המוחין שבמדות הם בבחי' הקטנות ביותר ומבדילין ביותר בין טמא לטהור לרחק בבחי' הגבורות והצמצומים ביותר, והוא מ"ש להבדיל47 בין טמא לטהור כו' דכיין ומסאבין כו' שזהו בכללות ענין תושב"כ שהוא בבחי' המדות דז"א דמח"ע48 דאבא נפקת כנ"ל, ובירידת האור עוד מבחי' המדות דז"א במל' שהוא בחי' תושבע"פ כמו בחכמי ישראל המחדשים ומדקדקים בהלכות פרטיות כו' שם נמשך האור מבחי' קטנות המוחין שבראש דמל' עד שהוא כארגמן סומקי גו סומקי כו' בתוקף הדין ביותר כמו לעשות גדרים וסייגים הרבה לתורה לרחק את הטמא כו' בתכלית הריחוק ביותר, שזהו מצד בחי' גבורות וצמצומים דשמאל דוחה ביותר, וכן בענין ריבוי והתחלקות דינין פרטיי' שהן ריבוי ההלכות פרטיות שנק' נימין דכלה כנ"ל שכ"ז הוא רק בבחי' הגבורות ביותר כנ"ל. ועז"א סלסלה ותרוממך כו' להסיר יניקת בחי' הדינין הקשין שעושין קליעת שער מצד המותרות כמו עד"מ קליעת שער גשמי שבא מצד בלבול

רכט

ההבלים זרים שבמוח מצד בחי' מותרות גסות וכיוצא ומשום שיניקת החיצונים מקבלים מפסולת הנופלים למטה מבחי' השערות דמל' כמ"ש49 בזהר בשערהא אחידן כו', אשר ע"כ אמרו שער50 באשה ערוה כו', וע"כ הוצרך לגזור על אשה יפ"ת שתגלח51 שער ראשה ועשתה את צפרניה כי הצפרנים והשערות באים מפסולת הגבורות, כמ"ש אודם52 שממנו כו', ע"כ אמר סלסלה כו' להפריד הבלבול, וממילא לא יהי' יניקה לסט"א53 רק כפי המדה הקצובה מכבר ע"פ מאמר קו המדה. וזהו מ"ש דבחכ'54 אתברירו שהוא בבחי' חכ' דבתושבע"פ דוקא כמ"ש סלסלה כו' וד"ל. ומ"ש סלסלה ותרוממך היינו משום דנעוץ55 תחלתן בסופן דוקא ע"כ בבחי' סלסול דשערות ראש דכנ"י כארגמן הנ"ל מגיע ברוממות המדריגות שהוא בבחי' שער רישי' דע"י שהוא כעמר נקי כו' שכולו רחמי' וחסדים פשוטים כנ"ל (והיינו שא' בזהר56 ע"פ עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה למחכה לו למאן דדייק מילין דחוכמתא דוקא שהוא בחי' העיון שבתורה שבע"פ לדקדק עד כחוט השערה כנ"ל ששרשו מגיע בעדן עילאה שהוא בבחי' פנימית ע"י וא"א שמשם בוקע הארות והמשכות בבחי' שערות לבנות כו', אשר עין לא ראתה בגעה"ע והתחתון שאין ההארה שם לנשמות רק מבחי' נימין דמל' כו' וזהו למחכ"ה כח מ"ה דחכ' בהיפוך אתוון, וכמ"ש במ"א).

ובכ"ז יובן ג"כ ענין ג' מיני צמצומי' דג' מיני שערות הנ"ל בענין השתלשלות העולמות ג"כ עד שיוכל להיות בחי' חכ' ושכל אנושי בעוה"ז השפל בבחי' פירוד ושינוי המהות כ"כ להיות שאותיות הדיבור שבמל' נמשכים מבחי' מותרי המוחין שבמל' ונק' מילין דהדיוטא כמו יהי57 אור יהי רקיע כו' עד שבהשתלשלות רבות מתהווה מהבל רוח פיו שבע"מ גם בחי' חכ' ושכל אנושי בעוה"ז, ואעפ"י שבחי' חכ' של כל הנבראי' ונוצרי' כו' כלא ממש חשיבי לגבי בחי' ח"ע שבאצי' שנק' חכים כו' מ"מ בחי' ח"ע זו הרי היא בחי' מקור למקור כו' עד התהוות בחי' חכ' דבי"ע רק שיורד האור דרך בחי' צמצומי' רבים, דהיינו דרך ג' צמצומים כללים מח"ע דאור אבא במדות וממדות לדיבור דע"מ כו' ומדבור למעשה. וא"כ יובן שאין ערוך כלל לבחי' חכ' אנושית לגבי חכ' שבתורה גם שמלובשת בדברים גשמיים כו', להיות שההלכות שבתו' הן בחי' נימין דכלה שהוא בחי' המשכת חכ' שבמל' עצמה כמו שהיא במקורה כו' משא"כ ירידת האור ושפע הנמשך מהבל הדיבור במלאכים עד התהוות חכ' האנושי שאין בזה מבחי'

רל

חכמה העצמי שבמל' עצמה רק מאור הבא בגילוי חיצוני בהארה בעלמא מהבל הדיבור בלבד ואף גם זאת הנה הוא בא בשינוי המהות ולא כמו שהוא עד"מ השכל המושג מן הדיבור שאותו השכל שבמוח הוא מושג גם בדיבור שזהו למעלה בחי' חכ' שבדיבור, אלא מהבל הדיבור נתהווה שכל הנפש, כמו ויפח58 באפיו כו' שמרוח פיו נתהווה נפש האדם כו' הרי בא בשינוי המהות לגמרי, משא"כ בחי' שערות שנמשכים ממותרי מוחין שבראש דמל' שהוא המשכת חכ' העצמית המושג לנשמות בג"ע, וכן בעוה"ז בהתלבשותה בדברי' גשמיים אעפ"י שמצומצם בה האור מאוד כו'. וע"כ אמרו סלסלה ותרוממך שתרומם לנפש האדם, שנפש האדם אינה רק מבחי' הבל דרוח פיו כמ"ש ויפח באפיו נ"ח, ושרש ההלכה היא בעצמיו' דח"ע שבזו"נ וע"י וא"א כנ"ל וד"ל.

והנה ידוע דאת59 זלעו"ז עשה אלקי' וכמו שיש בסט' דקדושה בחי' שערות דקדושה בבחי' ג' מדריגות כנ"ל, כך בס"א דקליפה יש ג"כ בחי' שערות שבזקן וראש דקליפה מאחר שנעשים גם הם בציור אדם רק שנק' אדם בליעל כידוע והוא מ"ש מלך60 זקן וכסיל שנק' ע"י דקליפה שיש לו זקן בבחי' שערות לבנות ונק' מלך זקן וכסיל היפוך בחי' שערות דקדושה שמשם נמצא שרש החכ' כו'. וכללות הענין הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בענין הכלל בכל בחי' שערות שהן באים בבחי' ירידת אור ושפע שבבחי' דילוג גדול ושינוי ממהות למהות כו', כך בסט"א יש בהם בחי' השפע שיורד שם דרך בחי' דילוג הערך ממהות למהות ולא בבחי' השתלשלות דרך עו"ע כו', ואז נמשך שם בחי' פירוד גמור ביותר כו'. והענין הוא להיות ידוע הגם שסט"א נק' אלקים אחרים מפני שמקבלי' רק מבחי' אחוריים ותמצית כו' שהוא בבחי' ריחוק הערך מאוד מן הקדושה מ"מ כולם מודים באחדות ה' ויש בהן בחי' ביטול שלא למרוד ציווי ה' כמו גם בלעם שא' לא61 אוכל לעבור את פי ה' לעשות קטנה כו', ואעפ"י שהן בבחי' יש נפרד עד שנעשי' ממנו ע"ז כו' מ"מ יודעים62 את רבונם וקרו לי' אלקא דאלקיא רק שאין זה בבחי' פנימיות רק בבחי' חיצוני' שהוא רק בחי' ההודאה בלבד שמודים בדבר זה שהוא אלקא דאלקיא אבל אין זה נוגע אליהם להיות עובדי ה' בביטול והשתחוואה גמורה כמו צבא השמים שבסט' דקדושה שמשתחוים בבחי' ביטול פנימי כו', אלא הם מחזיקים א"ע לבחי' יש נפרד העושה חיל לאמר כחי ועוצם ידי כמ"ש לי63 יאורי כו', אבל אינם כופרים בה' לגמרי להיות שנמשך אליהם אור אלקות ומקבלים חיות האלקו' עכ"פ רק שבא אליהם בבחי' אחוריים כו'. אשר ע"כ לא יוכל לכפור לגמרי לפי שיודעים היטיב שלולא בחי' הארת אור האלקי אליהם אין להם חיות וקיום מצד עצמן כלל אשר לזה קורין לו אלקי האלקי' כו'. וע"כ לא יכול בלעם לשנות ולעבור דבר ה' כי לא יכול למרוד בשום אופן, וכמ"ש מי לא

רלא

יראך מלך הגוים, וכמו ושמי נורא בגוים, וכתי' מלך אלקי' על גוים, רק שהוא רם ומתנשא עליהן מרחוק כי לא מאיר עליהם בבחי' פנימיות רק בבחי' חיצוני' ואחוריים שלזה הם בבחי' פירוד, אבל אינן כופרים לגמרי מטעם שמקבלים שרש יניקתם מן הקדושה ויודעים את רבונם בבחי' ההודאה מרחוק עכ"פ כנ"ל וד"ל.

אך הנה כ"ז מצד שהאור והשפע האלקי מאיר עליהם, וזאת ההארה גם שבאה ונמשכת בסט' דקליפה בריבוי ההשתלשלות מעילה לעילה בכל פרטי המדריגות שבהן מראשן לסופן כמו מקליפה דאצי' בקליפה דבריאה ומקליפה דבריאה לקליפה דיצי' כו' כידוע שאזלעו"ז עשה כו', ויש קליפה דאצי' בפרצוף אדם ראש ומוחין וגופא כו' ומשפיע לבריאה והיינו כמו מבחי' נה"י דז"א דקליפה דאצי' נמשך מוחין לבחי' ע"י דקליפה כו', והוא הנק' מלך זקן וכסיל כו', מ"מ לא יוכל להיות בהן בחי' נפרד גמור כ"כ למרוד כו' מאחר שלא נפסק שם הארת אור האלקי לגמרי גם שמצומצם שם בתכלית ההסתר כו' וראי' מבלעם וכה"ג כנ"ל. אך כאשר הולך השפע בסט"א שלא בבחי' עו"ע אלא בבחי' ריחוק הערך בשינוי ממהות למהות שהוא ע"י בחי' שערות כנ"ל, אזי יוכל להיות בהם בחי' פירוד גמור כמו קליפה דסנחרב שכיחש באלקות לגמרי כנ"ל.

וביאור הדבר הנה גם שיש ריבוי השתלשלות ביותר כ"ז שההשתלשלות הולכת ונמשכת בבחי' עו"ע אשר אין העלול רחוק מן העילה כ"כ ויש לה ערך וסוג כו' ואינו בא בשינוי המהות בדילוג הערך כ"כ, אזי גם ברבבות ירידת המדריגות לא ישתנה המהות של האור והשפע הראשנה כ"כ רק שבתכלית הירידה במדריגה היותר תחתונה שם הוא במיעוט האור ביותר, אבל הוא אותו האור ממש שבראשית ההשתלשלות כמו אור השפע הנמשך מן הרצון לשכל ומשכל למדות ודיבור ומעשה הרי גם במעשה ודבור הוא אור אותו הרצון שבשכל רק שנתמעט אורו בירידתו דרך השכל ומן השכל ירד למדות ומן המדות בדיבור כו', מפני שאין כאן שינוי המהות כלל ברצון זה שכמו שהוא בשכל כך הוא במדות ודיבור ומעשה רק שנתמעט כח אורו בלבד כו', משא"כ בהיות הרצון בא בשינוי מהות בהתלבשות שונות, וכמו הלבשת המשלים להשכל שאינו נגלה שם במהותו רק דרך לבוש והעלם המשל כו' וכה"ג שזהו בחי' השערות וכידוע. וכך יובן למשכיל למעלה בבחי' השתלשלות עו"ע דפרצופי' העליונים דא"ק וע"י כו' שלא ע"י העלם ולבוש דבחי' שערות הרי הארה הראשונה לא נשתנה בשינוי המהות רק שבא במיעוט וצמצום ביותר, משא"כ ע"י בחי' שערות בא האור בשינוי המהות, וע"כ יוכל להיות התהוות מהות חדש שאינו בערך כלל ממהות המשפיע כנ"ל בסט' דקדושה שמתהווה מהות החכ' ע"י בחי' מזל דנוצר בחי' שערות מלמעלה מן החכ', וכן עד"ז עד התהוות חכ' למטה מטה בעולם העשי' כו'.

ואמנם יובן מזה בהבדלת הערך גם בסט' דקליפה שאם האור הוא הולך ומשתלשל בהם דרך עו"ע שהוא בקירוב הערך גם שכל עיקר שורש הראשון שלהם אינו רק מבחי' האחרונה שבקדושה המצומצם ביותר כנ"ל, מ"מ

רלב

א"א שיתהווה בהם בחי' נפרד גמור שיוכל להכחיש לגמרי באלקות אלא כולם מודים וקרו לי' אלקא דאלקיא רק שהארה זאת מאירה בצמצום והעלם גדול ביותר כאשר בא בהם בבחי' ההשתלשלות ביותר עד שיוכל לומר לי יאורי כו' ויוכל למרוד ולעבור רצון ה' כמ"ש פרעה מי64 ה' אשר אשמע בקולו כו', אבל כולם יודעים ומודים על האמת וזשארז"ל65 שיודעי' את רבונם ומתכונים למרוד בו ולעבור רצון ה' כנ"ל, אך עכ"ז אין זה פירוד גמור כ"כ כמו מי שמכחיש במציאות אור האלקי לגמרי, כמו עד"מ עבד המורד באדונו שגם שמורד ואינו רוצה לישא עול אדוניו, מ"מ יודע ומודה שהוא עבד, והוא אדונו ומלכו רק שאינו רוצה להיות בביטול אליו כו', משא"כ המורד בעיקר המלוכה לומר שאינו מלך כלל אלא הוא המלך וכה"ג זהו הנק' מורד גמור. והוא ענין קליפה דסנחרב מלך אשור שהי' מכחיש במציאות אלקות לגמרי, וע"כ אמר מי בכל אלקי הארצות להשוות ח"ו עם אלקי' אחרים עץ ואבן וכו"מ הווים ונפרדים ולא הי' מאמין כלל שהוא ית' קדמון לכל הקדומי' ועלת כל העילות כו' כשאר אוה"ע דקרו לי' אלקא דאלקיא רק שאינם רוצים לעבדו כי אומרים עזב ה' את הארץ, וכה"ג כנ"ל.

והנה שרש זה הפירוד העצום הנה הוא בא מפני ששורש מזלו דסנחרב זה למעלה בסט' דקליפה שנק' אדם בליעל בבחי' יניקת שערות דאדם זה בלבד, שנק' מלך זקן וכסיל כי אזלעו"ז עשה אלקי' כנ"ל שההמשכה וההשפעה הבאה בבחי' דילוג גדול כ"כ בשינוי המהות כמו בחי' שערות כנ"ל, מזה יוכל להיות בחי' יניקה לקליפה קשה שהיא בבחי' פירוד לגמרי להיות מכחיש לגמרי ולהיות מהות בפ"ע לגמרי כאלו לא קבל אור ושפע מן המשפיע ואין לו קשר וחיבור עמו כלל כמו בחי' ההשפעה דשערות הרחוקה במהות ערך נבדל לגמרי מחיות שבראש וגוף עד שכאשר יחתוך אותו לא ירגיש כאב כלל כידוע, א"כ לא יש ליניקה שבהם שום שייכות וקירוב כלל לגבי אור וחיות של המשפיע שהוא אור אלקי וע"כ יכול להכחיש לגמרי כו'. והן המה האפקורסין שכופרים בה' לגמרי ואינם מאמינים בחידוש העולם כו' כידוע שאין להם תיקון ועלי' כלל כידוע66 בשם הבעש"ט ז"ל שיותר יש תיקון לגוי עובד ע"ז מן האפקורסין מטעם הנ"ל, וראי' לזה שהרי לעתיד נא' אז67 אהפוך אל עמים כו', ונהרו68 אליו כל הגוים כו', לפי שהם מאמינים באחדות הוי' רק שמפני משכא דחויא נתגשמו ביותר נדמה להם הנהגה הטבעית שע"פ כו"מ וכה"ג שזהו העיקר ולע"ל כתי' וראו69 כל בשר מפני שיהי' לאחר הבירור כו'. אבל האפקורסים אין להם עלי' גם לעתיד כ"א אבודם זהו תקונם כו'.

רלג

כ"ז יובן ענין המאמר שבסנהדרין פ' חלק ע"פ ביום ההוא יגלח אדני בתער השכירה בעברי הנהר מלך אשור כו' שיגלח הוי' את שערות הראש דמלך אשור שהוא בחי' שרש יניקתו למעלה שמקבל מבחי' השערות דוקא, וכאשר יגלחו ויחתכו את שערות הראש דמלך זקן וכסיל כו' ממילא לא יהי' מסתעף ממנו בחי' נפרד גמור כ"כ שיהי' ביכולתו להכחיש ולכפור לגמרי כו', כי מצד בחי' ההשתלשלות דעו"ע שלא ע"י בחי' שערות גם בריבוא רבבות השתלשלות בסט"א דאזלעו"ז עשה כו', לא יוכל להיות בחי' פירוד גמור כזה לכפור לגמרי רק שמורד ופורק עול לבד כנ"ל וד"ל.

וז"ש ביום ההוא יגלח אד', שם אד' דוקא בחי' הגבורות, שכדי להעביר השער שהוא בחי' הגבורות והצמצומים צריך שיהי' המבערם ג"כ בבחי' הגבורות, כענין לעולם70 ירגיז כו' כי לבער הרע צ"ל בחי' תוקף הדין כמו ובערת71 הרע כו'. וזהו בתער השכירה, בתער דוקא כמו בלוים שגם הם מבחי' הגבורות בסט' דקדושה, אך בחי' שערות הוא נבדל בערך ויוכל להיות מזה בחי' גבורות קשות ביותר, ע"כ העבירו72 תער על כל בשרם כו', וכמ"ש בזהר. וענין התער יש בו ב' פרושים הא' תער כפשוטו שהוא המספרים המגלחי', והב' מענין תער ונרתק כמו חרבי73 מתערה כו'. והענין הוא כמ"ש כי74 שמש ומגן הוי' אלקי' ששם אלקי' הוא כמו נרתק לשמש להעלים ולהסתיר כו', כך שם אלקי' הוא בחי' הגבורות המצמצמים ומעלימים לאור דשם הוי' שלא יאיר רק למי שראוי ולא למי שאינו ראוי כו', כי מצד עצם אור החסד שבשם הוי' יוכל להאיר ולהשפיע בכולם בשוה לרעים כמו לטובים לפי שמטבע75 הטוב להטיב לכל גם למי שאינו ראוי כראוי. וכמו אברהם איש החסד שהי'76 מטיב חסדו גם לערביים וכה"ג וע"כ יצא77 ממנו ישמעאל בחי' מותרי החסדים כו'. ולזה צריך להיות בחי' הגבורות עליונות דשם אלקים לצמצם ולהסתיר דהיינו למנוע האור והשפע, ולהיות מעצור לרוחו לצמצם את אור החסד שבלבו שלא להשפיע למי שאינו ראוי רק לראוי כו', הנה לזה צריך בחי' גבורות דוקא שהוא בחי' תגבורת כח גדול לעצור רוחו כמו איזהו78 גבור הכובש כו', וכמו כל מי שיכול לכבוש ולעצור רוחו נק' גבור כו'. ולמעלה היינו ג"כ התער והנרתק דשם אלקים ושם אד' כו', שהוא בחי' תוקף ועוז הכח לגבור על החסד ולצמצמו כו', והוא המגלח לבחי' השערות שהן מותרי

רלד

השפע הבאים מצד ריבוי האור שנפל וצומח מותרות כידוע. וזהו שא' שיגלח בסט"א את בחי' המותרות שאינו ראוי לפי שמזה מתהווים קליפות קשות ביותר כנ"ל וע"כ אין צריך להיות מותרות השפע במלך זקן כו' (משא"כ בסט' דקדושה אדרבה צריך הכה"ג לגדל פרע שער, משום דקדושה אתמשך בשערות כמ"ש קדוש79 יהי' כו' רק בלוים צריך לעבור תער כמ"ש בזהר).

ומ"ש את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה, הענין הוא דשערות הראש ורגלים הן בחי' חיצוני' הגוף בלבד ממותרי הדמים ולחלוחית שבגוף, משא"כ בחי' שערות הזקן שבא מבחי' מותרי מוחין דוקא שהוא מבחי' פנימי' המוחין דגדלות כשנגדלים בשלימות אז יצאו שערות הזקן, ואת זלעו"ז כו' כמו בבחי' שערות דדיקנא דקדושה, הוא בחי' מותרי מוחין דקדושה כו' כנ"ל, ומבחי' שערות הזקן דקליפה שנק' מלך זקן וכסיל נמשך למטה בבחי' חכמות חיצוני' כמו חרטומי מצרים, שנא' ואת זקניו יחכם80 כו' וז"ש וגם את הזקן תספה שלא יהי' מלך זקן ולא יומשך ממנו בחי' מותרות חכ' דקליפה הגם שאין בהם טומאה כ"כ ובזהר81 קוראם רה"מ סבא פרקי דשטותא, משום שנאמר מלך זקן וכסיל, ויש יתרון82 לחכמה מן הסכלות כו', מ"מ מטמאות את הנפש, ובפרט כמו חכמת הפלסופיא שנמשך ממנה האפקורסין כידוע, שמזה הי' שרש קליפה דסנחרב וע"כ אמר וגם את הזקן תספה כו', והיינו שאמרו בגמרא דאתא קודב"ה וגזי' לדיקני' כו' וכמו בפרעה שירד הקדב"ה בכבודו ובעצמו כו' ולא ע"י מלאך ושליח83 כו', כך מאחר דזלעו"ז עשה כו' צריך להיות גילוח המלך זקן כו' ע"י הקב"ה בעצמו דוקא כו' וד"ל.


1) ביום ההוא: מאמר זה הוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ משנת תקע"ב, וראה להלן נוסח שני של המאמר (רשימת כ"ק אדמו"ר הצ"צ). ונמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז נביאים ע' מז. וראה ד"ה זה בשינויים והגהות באוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשסז (שם מיוסד ותוס' הגהות מאדמו"ר הצ"צ על נוסח המאמר הנחת כ"ק אדהאמ"צ כאן).

2) ביום ההוא יגלח: ישעי' ז, כ.

3) בסנהדרין בפ' חלק: צה, ב.

4) מי ה' אשר אשמע בקולו: שמות ה, ב.

5) קרו לי' אלקא דאלקי': סוף מנחות.

6) מי לא יראך: ירמי' י, ז.

7) ושמי נורא בגוים: מלאכי א, יד.

8) הללו את ה' כל גוים: תהלים קיז, א.

9) מלך אלקי' על גוים: שם מז, ט.

10) אני ברוב רכבי עליתי מרום הרים: ע"פ מלכים ב יט, כג. ישעי' לז, כד.

11) מי בכל אלקי הארצות אשר הצילו: מלכים ב יח, לה. ישעי' לו, כ.

12) כידוע דסט"א נק' מלך זקן וכסיל כו': קה"ר ד, ג. זח"א קעט, א. ובכ"מ.

13) ושער רישא כעמר נק': ע"פ דניאל ז, ט.

14) קווצותיו תלתלים: שה"ש ה, יא.

15) ודלת ראשך כארגמן: שם ז, ו.

16) צמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל כו' כמ"ש בע"ח: בתחילתו. וראה לקו"ת ויקרא הוספות נא, ב ואילך. ובכ"מ.

17) אז יבקע כשחר אורך: ישעי' נח, ח.

18) באורך נראה אור: תהלים לו, י.

19) כמ"ש בזוהר בפי' קדש מלה בגרמי': זח"ג צד, ב.

20) וכידוע דאור אבא דאצי' מקבל מבחי' מזל ונוצר חסד: ראה זח"ג רפט, ב. ע"ח שער הכללים פ"ה. וראה ס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב לע' תקעד. וש"נ.

21) כולם בחכ' עשית: תהלים קד, כד.

22) עושה פלא: בשלח טו, יא. ועוד.

23) דאאלפך חכ': איוב לג, לג. שבת קד, א.

24) זקן זה קנה חכ': קידושין לב, ב. תו"כ קדושים יט, לב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תשמ.

25) בים נדמה להם כבחור בשעת מ"ת נדמה להם כזקן: ראה מכילתא בשלח טו, ג. יתרו כ, ב. וראה לקו"ת צו ט, ד ובהמ"מ שם. ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' רפב ואילך. שמות ח"א ע' קלא. ויקרא ח"א ע' רמח. וש"נ.

26) כי חפץ חסד הוא: מיכה ז, יח.

27) אם יהיו חטאיכם כשנים: ישעי' א, יח.

28) שחורות כעורב: שה"ש ה, שם.

29) וכמ"ש באד"ר דד' מאות בתי דינין קשים מסתעפי' מדינא קשיא דז"א: באוה"ת נ"ך (נסמן לעיל בתחילת המאמר) הל' כאן: וכמ"ש (בזח"ג נשא דקכ"ט סע"א) דממצחא דז"א מתערין ד' מאה בתי דינין.

30) בזהר בענין ה' איש מלחמה: בשלח טו, ג. וראה זח"ג מט, א.

31) תפארת בחורים כחם: משלי כ, כט.

32) משא"כ בבחי' ע"י וא"א: באוה"ת נ"ך שם: משא"כ בעת"י נאמר המתנשא מימות עולם כו'.

33) ודלת ראשך כארגמן סומקי גו סומקי: זח"ג שם מח, ב.

34) הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן: סנהדרין לח, ב.

35) סלסלה ותרוממך . . כמשל המסלסל שמפריד שער משער כו' וכמ"ש במ"א: משלי ד, ח. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' קז. מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' תקמג.

36) שע"ז אמר חוסן ישועות חכ' ודעת: ישעי' לג, ו. שבת לא, א.

37) דאם בהרת קדמה . . כמ"ש בגמ' בעובדא דרבה ב"נ: ב"מ פה, ב.

38) הלכות שבת שהן כהררים התלוים בשערה: חגיגה י, א.

39) שדעתה קלה: שבת לג, ב.

40) וכן הסריס . . אעפ"י שחכמתו ודעתו גדולה כו' כמ"ש במ"א: ראה גם לקו"ת אחרי כח, ד. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תפח ואילך וע' תשעח ואילך. ובכ"מ.

41) ופאת זקנם לא יגלחו כו' ואי' בזהר שהמגלח פאת זקנו פוגם בבחי' דיקנא עילאה: אמור כא, ה. ראה זח"ג פח, ב. קלג, ב.

42) כי בצלם אלקי' עשה את האדם: נח ט, ו.

43) וכמש"א האי אמתא . . עד מתי אתה מסלסל: ראה מגילה יח, א: שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרת לההוא גברא דהוה קא מהפך במזיי' ואמרה לי' עד מתי אתה מסלסל בשערך.

*43) ראה הגה"ה באוה"ת נ"ך שם (נסמן לעיל בתחילת המאמר): מסופק אני כו'.

44) דז"א: בכת"י ב: דראש.

45) דח"ע: בכת"י ב: דחו"ב.

46) דלית שמאלא בעתיקא: זח"ג קכט, א. ועוד.

47) להבדיל בין טמא לטהור: ע"פ שמיני יא, מז.

48) דמח"ע דאבא נפקת: ראה זח"ב סב, א. ועוד.

49) כמ"ש בזהר בשערהא אחידן: זח"ג ס, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ד ע' א'שלז. וש"נ.

50) שער באשה ערוה: ברכות כד, א.

51) שתגלח שער ראשה ועשתה את צפרני': תצא כא, יב.

52) אודם שממנו כו': נדה לא, א.

53) לסט"א: בכת"י ב: לטמא.

54) דבחכ' אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. ובכ"מ.

55) דנעוץ תחלתן בסופן: ס' יצירה פ"א מ"ז.

56) בזהר ע"פ עין לא ראתה . . למאן דדייק מילין דחוכמתא: ישעי' סד, ג. זח"א קל, ב.

57) יהי אור יהי רקיע: בראשית א, ג. ו.

58) ויפח באפיו: בראשית ב, ז.

59) דאת זלעו"ז עשה אלקי': קהלת ז, יד.

60) מלך זקן וכסיל: נסמן לעיל.

61) לא אוכל לעבור את פי ה': בלק כב, יח.

62) יודעים את רבונם: ראה להלן בסמוך.

63) לי יאורי: יחזקאל כט, ג. וראה בכ"ז בס' שער היחוד לאדהאמ"צ קמו, א. וש"נ.

64) מי ה' אשר אשמע בקולו: שמות ה, ב.

65) וזשארז"ל שיודעי' את רבונם ומתכונים למרוד בו: ראה תו"כ בחוקותי כו, יד. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' צח.

66) כידוע בשם הבעש"ט ז"ל שיותר יש תיקון לגוי עובד ע"ז מן האפיקורסין: ראה גם בס' שבחי הבעש"ט מכת"י (ירושלים תשמ"ב) ע' 249 (שם המאמר מאוה"ת נ"ך שנסמן לעיל בריש המאמר). ובהנסמן שם.

67) אז אהפוך אל עמים: צפני' ג, ט.

68) ונהרו אליו כל הגוים: ישעי' ב, ב.

69) וראו כל בשר: ישעי' מ, ה.

70) לעולם ירגיז: ברכות ה, א.

71) ובערת הרע: פ' ראה יג, ו.

72) העבירו תער על כל בשרם וכמ"ש בזהר: נשא ח, ז. ראה זח"ג מח, א. קכז, א ואילך.

73) חרבי מתערה: יחזקאל כא, ח-י.

74) כי שמש ומגן: תהלים פד, יב.

75) שמטבע הטוב להטיב: ראה תניא שעהיחוה"א פ"ד. עמה"מ שער שעשועי המלך רפ"א. שומר אמונים ויכוח ב' סי"ד. ובכ"מ.

76) שהי' מטיב חסדו גם לערביים: ראה סוטה י, א ואילך. ב"מ פו, ב. ובכ"מ.

77) יצא ממנו ישמעאל: פסחים נו, א. ובכ"מ.

78) איזהו גבור הכובש: אבות פ"ד, מ"א.

79) קדוש יהי': נשא ו, ה.

80) ואת זקניו יחכם: ע"פ תהלים קה, כב.

81) ובזהר קוראם רה"מ סבא פרקי דשטותא: זח"ג מז, ב. וראה גם דרמ"צ קה, א.

82) ויש יתרון לחכמה מן הסכלות: קהלת ב, יג.

83) ולא ע"י מלאך ושליח כו': ראה זח"א קיז, א. לקו"ת צו טז, א. ובהמ"מ לשם.