נוסח אחר: ביום ההוא יגלח

רלה

נוסח אחר

ביום1 ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. להבין זה שהשי"ת בכבודו ובעצמו יגלח את מלך אשור, ומה ענין גילוח זה. הנה באמת יש הפרש בין סנחריב מלך אשור לכל האומות, כי בכל האומות כתיב הודו2 לאלקי האלקים כל"ח, וכמ"ש בזהר3 דקרו לי' אלקא דאלקייא, פי' כי עם היותם עובדי כו"מ אעפ"כ לא שהם מכחישים במציאת הבורא ית' אדרבה כולם מודים בו ויודעים היותו ית' יוצר כל היצורי' אלא שזהו ההפרש בינם לישראל עם סגולתו, שהם אומרים שגם המזלות הם יש ודבר בהיותם מנהלים ומשפיעים חיות בעולם השפל שלנו כי כך מסר להם הבורא ית' ועזב את הארץ בידם, והוא ית' הוא אלקא דאלקייא אבל על השמים כבודו, ואינן כישראל שאומרים אין4 עוד מלבדו גם בארץ מתחת ואין ממש באלהיהם שהם הכו"מ ולפי שהאומות אינן כן ומאמינים בכו"מ לענין שהם המשפיעים חיות בעולם השפל ולכן הם מזבחים ומקטירים להכו"מ כדי שישפיעו להם חיות ושפע שזה תלוי ברשותם ואות נפשם, אבל בו ית' הם מודים וכמ"ש במלאכי5 ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים, וכן בכל6 חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, והרבה פסוקים כיוצא באלו כמו הללו7 את הוי' כל גוים כו' מי8 לא יראך מלך הגוים כו' כל9 העמים תקעו כף כו', משא"כ סנחריב ששלח לחרף אל חי ואמר ההצילו10 אלהי העמים את ארצם מידי, איה אלהי ספרוים אלהי חמת כו', והשוה גם אלקים חיים להם וכמ"כ פרעה אמר מי11 הוי' אשר אשמע בקולו כו' אלא שאעפ"כ פרעה לא כפר אלא בשם הוי' אבל בשם אלקים הודה אבל סנחריב הי' כופר בכל וכדכתי' בהדיא בקרא אשר12 שלחו לחרף אלקים חי כו'. והנה נודע כי אין13 לך דבר למטה שאין לו מזל מלמעלה וגם סנחריב היה לו שר למעלה, והוא גם הוא מחולק משאר כל השרים של האומות שכולם קרו לי' אלקא דאלקא ולכן גם האומות המקבלים מהם הם מודים לה' כו' והוא כופר בכל וממנו נתהוה סנחריב הגשמי מלך אשור הכופר. ואמנם להבין

רלו

איך אפשר להיות התהוות קליפה גסה וקשה כ"כ להיות כופר במציאות השי"ת לגמרי שהוא בחי' מציאות נפרד לגמרי ממנו ית' ולמה תבדל משאר כל הקליפות שבסט"א שכולם מודים בה' ואינן נפרדים לגמרי כ"כ לפי שמקבלים חיות מהקדושה כו'. אך הענין דהנה כתיב את14 זלע"ז עשה האלקים פי' דכמו שבקדושה יש השתלשלות המדרגות בריבוא רבבות מדרגות כך הוא ג"כ בסט"א.

והנה בסט' דקדושה כתי' בדניאל ועתיק15 יומין יתיב כו' לבושי' כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקא, ופי' לבושי' קאי על שערות דדיקנא שהמה לבנים כשלג כי את הקב"ה המשיל לאיש זקן שיש לו זקנה ושערותיו לבנות וז"ש ועתיק יומין יתיב כו', ובאמת כי זהו פלאי מה זה ענין16 זקנה קמיה קוב"ה כו'. אך הענין כי כ"ז הוא ע"ד משל ומליצה, כמו עד"מ שערות הזקן שבאדם הגשמי המה נמשכים מהמוח שמותרי מוחי' בוקעי' ויוצאי' בשערות הזקן וכנראה בעליל שלכן אין גדילים שערות הזקן באשה לפי17 שדעתה קלה ואין לה מוחי' גדולים כ"כ שיהי' מהם מותרות שיצאו ויגדלו בזקן כו'. וגם באמת אנו רואי' לכאורה בהיפוך שהשערות הם אינן נוגעים כלל להמוח עד שגם כשיגזוז אותם לא ירגיש במוחו שום כאב כלל, אך הענין שזהו לפי שהם בחי' המשכה הנמשכת בפירוד מהמוח ואינן מעצמיותו ומהותו כ"א מן המותרות שלו שלכן הם כדבר נפרד ממנו שאין נוגע לו כלל כו', וכך עד"מ זה יש ג"כ השפעה כזו למעלה ברוחנית ממנו ית' והיא הנק' בשם דיקנא עילאה כי18 בצלם אלקים עשה את האדם כתיב וכמו שבאדם יש זקן בגשמיות והיא בחי' המשכה שמהמוח היוצאת בבחי' פירוד ככה יש גם למעלה המשכה מבחי' חכמתו ית' בדוגמא זו וע"כ נאמר פאת19 זקנם לא תגלחו והמגלח20 זקנו פוגם בדיקנא עילאה כו' והיינו כי להיות התהוות חכמה של הנבראי' מחכמתו העצמית ית' שאין לה חקר ונק' חכים21 ולא בחכמה ידיעא, ואפי' בחי' חכמה דאצי' מקור כל ההשתלשלו' היא כאין ואפס לגבי חכמתו ית' שאינה ממהות וערך החכמה ידיעא היא החכמה דאצילות כו', ובאמת אילו הי' ההמשכה מעצמיות חכמתו ית' לא הי' כלל באפשרי להיות התהוות החכמה דאבי"ע, אלא לפי שההמשכה היא רק מבחי' החיצוני' והמותרו' של אותו החכמה ונמשלה לשערות שהם המשכה שבפירוד ממהות המקור שמשם נמשכת, שלכן יוכל להיות מזה התהוות מהות חכמה אחרת שאינה ממהות וסוג אותה החכמה כלל, וזהו ענין הלכות התורה שנק' בשם נימין ושערות כי עם היותם חכמתו ית' אבל הוא השפלת חכמתו ית' בעניני גשמיים תרומות ומעשרות כו', והשפלה זו מעצמיו' חכמתו הרוחני' הבלתי מוגבלת נק' בשם שערות דוקא מטעם הנ"ל.

רלז

והנה באמת בדרך פרט יש ג' בחי' שערות, הא' הם אותן שערות לבנות הנ"ל שנאמר בדניאל גבי עתיק יומין כו', והב' הוא מ"ש בשה"ש קצותיו22 תלתלים שחורות כעורב, והם בחי' שערות הזקן של הקב"ה בזמן שנק' דודי כמש"ש דודי23 צח ואדום כו' מה דודך מדוד כו' וע"ז קאי מ"ש קצותיו תלתלים כו' והוא בחי' ז"א כידוע, והג' הוא בחי' שערות דכנס"י שנאמר בה ודלת24 ראשך כארגמן שהם שערות אדומים. ולהבין כללות ענין ג' מיני שערות אלו, הענין כי זהו ענין ג' צמצומי' שיש מזה לזה, שהם המשכות שבבחי' פירוד וריחוק ממהות המשפיע שלכן נק' בשם שערות דוקא, וכבר נת' ענין לבושי' כתלג חיור שהוא בשביל להיות המשכת בחי' חכמה באצילות מחכמתו העצמית ית' (היא הח"ס) שהיא בריחוק והבדל המהות, והמשכה כזו נק' שערות, ונק' שערות הזקן דוקא שהם הנמשכים מן המוח כנ"ל ומהם מתהוה בחי' החכמה דאצי' אבא יונק ממזלא כו' (וכמ"כ המוחי' דז"א שנמשכים מאו"א), ומה שנק' בשם שערות לבנות היינו לפי שמשם הוא בחי' רחמים פשוטים וכנודע שבז"א הוא שיש התחלקות ו"ק חסד ודין תרין עיינין כו' משא"כ בעתיקא25 לית שמאלא כו' והחסד26 נמשל לגוון הלבן כידוע ומבואר במ"א, הב' הם בחי' שערות דז"א היינו להיות התהוות בחי' בי"ע בע"ג מאצילות הוא ג"כ המשכה בדילוג הערך ונק' שערות והם נק' שערות שחורות לפי שיש בו בחי' גבורות לצמצם השפע שהגבורות מורים על גוון השחור כדכתי' שחורות27 כעורב כו', הג' בחי' שערות דכנ"י מל' דאצי' היא בחי' עולם הדיבור שיהי' בחי' המשכת עשרה מאמרות לומר יהי אור יהי רקיע גשמיים שהם מילין28 דהדיוטא כו' ונחשבי' ג"כ בשם שערות.

והנה את זלע"ז עשה האלקים ויש בקליפ' ג"כ בחי' שערות ע"ד הנ"ל, ויש שערות דדיקנא דקליפ' ושערות הראש כו', וענינם הוא ג"כ בחי' השפעה בדילוג הערך ממהות למהות, כי הנה כל בחי' הסט"א כולם מודים בה' (וכמאמר בלעם29 לא אוכל לעבור את פי ה') לפי שמקבלים חיות מהקדושה האלקי' ויודעים שלולי חיות זה היו מתבטלים ממציאותם ולכן לא יוכלו לכפור בה' לגמרי, כ"א זאת היא רעתם שהם יש ודבר גם בעצמותם ואינן בבחי' ביטול לגמרי כמו צבא מעלה שבסט' דקדושה, שלזאת נקראי' סטרא אחרא, שאינן מקבלים אא"ס בפנימיותם מצד שאין להם בחי' הביטול רק שהם מודים בלבד בה' וקרו לי' אלקא דאלקיא אבל אינו נוגע אליהם, אבל מ"מ אין כופרים לגמרי להיותם מקבלים

רלח

חיות מהקדושה כנ"ל. והנה גם שיש כמה וכמה השתלשלות המדרגות בקליפות שכל א' הוא מקבל חיות משלמעלה הימנו, וכל מה שיורד ונמשך החיות בהשתלשלות יותר אזי הוא מתרחק יותר מהקדושה האלקית, אעפ"כ לא יוכל להיות התהוות הנפרד הגמור אלא כולם מודים בה' ע"ד הנ"ל לפי שיודעים שמקור חיות זה הוא מהקדושה, כי בחי' ההשתלשלות אינו גורם שינוי המהות כו', והתהוות הנפרד הגמור הכופר במציאות ה' לגמרי ע"ד הנ"ל בסנחריב מלך אשור אינו אלא לפי שהתהוותו מן הסט"א גופא הוא רק בבחי' שערות בלבד שהשערות הוא בחי' המשכה שבשינוי המהות ובבחי' פירוד ממש מן המשפיע עד שנראה כאילו הוא דבר בפ"ע ואינו שייך כלל להמשפיע כנ"ל באריכות בסט' דקדושה שע"י השערות נעשה התהוות מהות חדש שאינו מערך המשפיע והוא בחי' התהוות חכמה דאצילות או דבי"ע שאינן מערך חכמתו העצמית ית' כו' ואינן תופסים עצמו' חכמתו כו' וכך באלפי אלפים הבדלות לאין קץ ותכלית בהשתלשלות שבסט"א כשההשפעה נמשכת בדרך עו"ע אזי לא נתהוה מזה עדיין הנפרד הגמור כ"א כולם מודים לה' אבל כשההשפעה נמשכת בבחי' פירוד ממש מהמשפיע עד שנראי' כאילו היא דבר בפ"ע ממש יוכל המתהוה ממנה להפרד ממש ולהיות נעשה יש גמור ולכפור בה' ולומר שאין עוד עליו גבוה כלל, וזהו ענין סנחריב מלך אשור שאמר איה30 אלהי חמת אלהי ספרוויים כו' ההצילו את ארצם מידי כי יציל ה' אלקיכם את הארץ הזאת מידי, וכפר לגמרי במציאות הבורא ית', והיינו לפי שהמזל שלו שמלמעלה מקבל מבחי' שערות כנ"ל.

והנה לעת"ל יגלח ה' בעברי נהר במלך אשור את הראש כו' כלומר שיגזזו השערות שלא יהיו צומחים מן הגוף ואזי לא יהי' התהוות הנפרד הגמור עכ"פ גם שיהי' בחי' השתלשלות מעילה לעילה יהי' הכל בסוג א' דהיינו כנ"ל דקרו לי' אלקא דאלקיא כו', ודיים הקליפות שנמשך להם חיות מסט' דקדושה אף שאינן בביטול כבסט' דקדושה כנ"ל אבל לא יצמח שערות מהם שהוא השפעה שבבחי' פירוד שמתהוה מזה הנפרד הגמור כנ"ל, וז"ש יגלח ה' במלך אשור דוקא שמקבל מן השערות כנ"ל שלכן הוא כופר לגמרי, את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן כו' כי שערות הזקן הם נעלים יותר משערות הראש והרגלים, ששערות הראש והרגלים הם מחיצוני' הגוף משא"כ שערות הזקן באים ממותרי מוחין שהם בחי' פנימי' וכנראה בעליל שבאשה שדעתה קלה ואין לה מוחי' מרובים כ"כ להיות*.


1) ביום ההוא: נדפס כאן מגוכי"ק אדמו"ר הצ"צ, והוא הנחה אחרת של מאמר הקודם. וראה בהמ"מ בתחילת המאמר שם. ונמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז נביאים ע' מג.

2) הודו לאלקי האלקים כל"ח: תהלים קלו, ב.

3) בזהר דקרו לי' אלקא דאלקיא: עד"ז בסוף מס' מנחות.

4) אין עוד מלבדו: ע"פ ואתחנן ד, לט.

5) במלאכי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמי בגוים: א, יא. [וכאן הוא צירוף הפסוק דמלאכי והפסוק דתהלים קיג, ג: ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'].

6) בכל חכמי הגוים: ירמי' י, ז.

7) הללו את ה' כל גוים: תהלים קיז, א.

8) מי לא יראך מלך הגוים: ירמי' שם.

9) כל העמים תקעו כף: תהלים מז, ב.

10) ההצילו אלהי העמים את ארצם מידי: ע"פ מלכים ב יח, לג-לד. יט, יב-יג. ישעי' לו, יח-יט. לז, יב-יג.

11) מי הוי' אשר אשמע בקולו: שמות ה, ב.

12) אשר שלחו לחרף אלקים חי: מל"ב יט, טז.

13) אין לך דבר למטה שאין לו מזל מלמעלה: ראה ב"ר פ"י, ו.

14) את זלע"ז עשה האלקים: קהלת ז, יד.

15) ועתיק יומין יתיב . . ושער רישיה כעמר נקא: דניאל ז, ט.

16) ענין זקנה קמיה קוב"ה: ראה יבמות טז, ב.

17) לפי שדעתה קלה: שבת לג, ב.

18) כי בצלם אלקים עשה את האדם: נח ט, ו.

19) פאת זקנם לא תגלחו: אמור כא, ה.

20) והמגלח זקנו פוגם בדיקנא עילאה: ראה זח"ג פח, ב. קלג, ב.

21) חכים ולא בחכמה ידיעא: תקו"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.

22) קצותיו תלתלים: [כ"ה בגוכי"ק]. שה"ש ה, יא.

23) דודי צח ואדום כו' מה דודך מדוד: שה"ש ה, ט-י.

24) ודלת ראשך כארגמן: שם ז, ו.

25) בעתיקא לית שמאלא: ראה זח"ג קכט, א. ובהמ"מ במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתעא. נ"ך ע' קצג.

26) והחסד נמשל לגוון הלבן כידוע ומבואר במ"א: ראה גם לקו"ת ואתחנן יג, ב. שה"ש נ, ד. תו"ח ויצא קעט, ד.

27) שחורות כעורב: שה"ש ה, שם.

28) מילין דהדיוטא: זח"ג קמט, ב. וראה לקו"ת אחרי כה, ד. ובכ"מ.

29) בלעם לא אוכל לעבור את פי ה': בלק כב, יח.

30) איה אלהי חמת . . ההצילו את ארצם: נסמן לעיל קרוב לתחילת המאמר.

*) להיות: עד כאן נמצא בגוכי"ק.