[ויט1 משה2 גו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו].

רלט

[ויט משה גו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו].

...ולהיות המשכה ממקום גבוה כ"כ יודע הי' הקב"ה שלא הי' באפשרי לישראל כפי שהיו אז באותו פרק ובאותו זמן לעורר, כי זה הי' מיד אחר יציאתם ממצרים שהיו3 שקועים שם בנ' שערי טומאה וכנז'4 בדרז"ל שהי' קיטרוג על הים כל הלילה מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז כו' לכן התנה5 תנאי עם הים שיקרע לפני בנ"י כו' ופי' שעדיין לא נגמר ישותו עד שיקיים תנאו ויתבטל מיש לאין וכנ"ל6 בדין התנאי שעד שמתקיים התנאי אין הדבר כלום א"כ עד שיקרע הים ונתבטל מיש לאין עדיין לא הי' ממש כ"כ בישותו שנתן לו הקב"ה במע"ב על תנאי זה כנ"ל, ולפיכך הי' בנקל להיות נקרע גם שלא הי' המשכה ממקום גבוה ורם כ"כ, פי' כי עם היות כי ההמשכה בקי"ס הי' מבחי' סוכ"ע הנ"ל דקמי' אין ויש שוין ממש אבל הי' רק הארה בלבד משם משום שישראל הן במדרגה קטנה ולא הי' מהם אתעדל"ת אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוריד הארה משם ולכן לא הי' רק הארה בלבד, ולפי שלא הי' הים עדיין יש כ"כ מאחר שעדיין לא נתקיים תנאו כנ"ל, לכך גם כח הארה זו הספיקה לבטלו מישותו הקלה זו לאין, משא"כ אם הי' מתהוה בבחי' יש בלי שום תנאי בעולם אזי הי' נגמר ישותו כראוי להיות יש ודבר ממש ואז קשה הי' אח"כ להיות מתבטל לאין אם לא ע"י המשכת עצמיו' הסוכ"ע דקמי' אין ויש שוין ולא ע"י הארתו לבד. והמשכה זו א"א להיות כ"א באתעדל"ת דוקא שאזי מעורר אתעדל"ע מעצמיו' הסוכ"ע משא"כ באתעדל"ע מצד עצמו דיו בזה שמוריד ומשפיל הארה א' ממנו, ולפי שלא הי' באפשרי להיות אתעדל"ת אז ביצ"מ לכן הוצרך הקב"ה להתנות תנאו עם הים שאזי יהי' יכול להקרע גם בלי אתעדל"ת מטעם הנ"ל.

ובזה יובן מ"ש לאיתנו לתנאו גבי וישובו7 המים ולא גבי קריעתם לפני ישראל, כי הנה פי'8 איתנו הוא חוזקו ותוקפו והיינו שנגזר ישותו להיות יש ודבר

רמ

ממש ע"י שקיים תנאו שיקרע לפני ישראל שאזי הוא גמר קיום הדבר שנתן לו הקב"ה במע"ב להיות יש ודבר. והנה היכר תוקפו וחזקו הוא ע"י מה ששב הים אח"כ על המצרים וירדו בו במצולות9 כמו אבן אלא שזה הי' ע"י שנקרע מתחלה לפני ישראל ולכן כתי' אז לאיתנו כלומר לחזקו ותוקפו וע"י מה ע"י תנאו שקיים תחלה במה שיקרע לפני ישראל שעי"ז יכול אח"כ לשוב על המצרים וד"ל.

[הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ]

גם הים10 ראה האי11 דכתיב בי' וינוס, כי יוסף ע"י וינוס בחי'12 ל"ת חותם שוקע מזה נמשך חותם בולט קי"ס גילוי עצום, וזה החילוק בין וינוס דים להרים13 רקדו חותם בולט שלמטה, ולכן נאמר וישב הים לאיתנו כמ"ש ביוסף ותשב14 באיתן כו', וכן בקר בחי' יוסף כמ"ש בזהר בלק ר"ד ב' וזהו לפנות בוקר לאיתנו ע"ד דוד15 אתקין לי' חופאה כו' והיינו בחי' ים כו'.

איתנו עמ"ש16 בענין איתן האזרחי ואיתן יסוד אבא כו' ע' ע"פ ראה ולכן עי"ז נגמר ישותו כי התהוו' היש גשמי דוקא מסוכ"ע יש אמיתי.

על17 הנהר כו' אלע"ל לא נצטרך תנאי כי יומשך ממקום עליונה יותר בחי' איתן ממש יתגלה לע"ל.


1) ויט משה: נדפס כאן מגוכי"ק אדמו"ר הצ"צ בס' תקע"ב [1116 נב, א], והוא הנחה משנת תקע"ב, אך יש שם רק דף אחד וחסר התחלת המאמר. ומתוכנו ניכר שהוא ע"פ ”ויט משה גו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו". ונמצא גם בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' רעא. [ולע"ע לא מצאנו תוכן המאמר בשאר ספרי רבותינו נשיאינו].

2) ויט משה גו': בשלח יד, כז.

3) שהיו שקועים שם בנ' שערי טומאה: כן הובא בכ"מ. וראה זהר חדש יתרו לא, א. ובס' השיחות ה'תש"ב ע' 94: אין שער הנו"ן זיינען ניט געווען קיין אידן, נאר דאס איז די שמרים פון מ"ט שערים. וראה בהמ"מ ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'רסב. ס' שער האמונה יג, ב.

4) וכנז' בדרז"ל שהי' קיטרוג . . מה נשתנו אלו מאלו: ראה זח"ג קא, ב. זח"ב קע, ב.

5) התנה תנאי עם הים: ב"ר פ"ה, ה. שמו"ר פכ"א, ו.

6) וכנ"ל בדין התנאי: ראה לקו"ש ח"ו ע' 92 הע' 36.

7) וישובו המים: בשלח שם, כט.

8) פי' איתנו הוא חוזקו ותוקפו: ראה פירש"י שם.

9) במצולות כמו אבן: בשלח טז, ה.

10) הים ראה: תהלים קיד, ג.

11) האי דכתיב בי' וינוס: ע"פ וישב לט, יב-יג: ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה גו' וינס החוצה. וב"ר פפ"ז, ח.

12) בחי' ל"ת [לא תעשה] חותם שוקע: לקו"ת שה"ש מה, א ואילך.

13) להרים רקדו: שם, ד.

14) ותשב באיתן: ויחי מט, כד.

15) דוד אתקין לי' חופאה: זהר בלק שם.

16) עמ"ש בענין איתן האזרחי . . ע' ע"פ ראה: תהלים פט, א. לקו"ת ר"פ ראה. וראה גם קונטרס לימוד החסידות ע' 5 ואילך.

17) על הנהר: ישעי' יא, טו.