ענין קרי"ס

רמא

ענין1 קרי"ס, כתיב לגוזר2 ים סוף לגזרים כל"ח ואמרו3 שנגזר לי"ב גזרים לכל שבט גזר מיוחד בפ"ע לעבור בו, למה צריך גזר וקרע לכל שבט ושבט בפ"ע. ועוד י"ל מ"ש בישעי' דלעתיד יעברו בנהר והניף4 ידו על הנהר והכהו לז' נחלים לז' בלבד ולא לי"ב ולמה גם בי"ס לא הי' הקרע לז' או לעתיד ג"כ יהי' לי"ב גזרים, והלא נאמר כימי5 צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות לעתיד. אך הנה לעתיד אמר והיתה6 מסילה לשאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים המה בני הגולה שנתפזרו בד' מלכיות כו' יתקבצו כולם בימוהמ"ש ותחילת העברתם יהי'7 דרך אותו הנהר שהוא נהר פרת והוא יקרע לז' נחלים ויהי' בו מסילה לעבור בו שאר עמו כו'.

והנה כתיב בנהר פרת והנהר8 הרביעי הוא פרת הוא דמעיקרא, פי' כי הנהר שממנו נפרדו הד' נהרות הוא עצמו הנהר פרת, כמ"ש ונהר9 יוצא מעדן פי' נהר זה הוא נהר פרת שיוצא מן העדן להשקות את הגן ומשם יפרד נהר זה ונחלק לד' נהרות והוא נהר פישון נהר גיחון כו' עד נהר הרביעי הוא פרת ודקדקו רז"ל על תיבת הוא שלכאורה הוא מיותר ע"כ אמרו הוא דמעיקרא שהוא נהר פרת עצמו הנהר הראשון שממנו נפרדו הד' נהרות, ונהר פרת זהו שיבקע לעתיד כמ"ש והניף ידו על הנהר והכהו לז' נחלים כו'. וז"ש הפך10 ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, הרי על ענין קרי"ס אמר הפך ים ל' עבר ועל ענין העברת הנהר לעתיד א' בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה לעתיד ולהבא, כמ"ש כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות לעתיד וגם גזרו אומר שמזכירים יצי"מ לע"ל כמ"ש למען11 תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך להביא לימות המשיח ועוה"ב, ולכאורה ממ"ש שם נשמחה בו משמע שם דוקא נשמחה בו ולא תזכור עוד אז יצי"מ וקי"ס כו'.

רמב

והנה להבין כ"ז יש להקדים תחילה שרש ענין קי"ס מהו, דהנה באמת י"ל לאיזה טעם העבירם בתוך הים ביבשה דוקא דאם מפני שלא רצה לנחותם12 דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כמה דרכים היו לפניו שלא דרך י"ס, ואם מפני שרצה לטבוע למצרים בי"ס הלא הוא ית' כל יכול ויש לפניו כמה דרכים להמית כולם בדבר רח"ל וכה"ג. אלא הענין הפשוט מורה שלא בשביל טביעת מצרים בים סוף העבירם שם, כי זה הי' דרך אגב, אלא בשביל תועלת ישראל עצמם שצריכין לעבור בי"ס כדי שיהי' הכנה בנפשם לקבלת התורה בהר סיני פנים13 בפנים כו'.

ולהבין מהו השייכות לקי"ס עם מתן תו' צ"ל תחילה שרש ענין הים מהו, דהנה ידוע מאמר14 הזהר ע"פ זה הים גדול כו' שם אניות יהלכון כו' דכמו שאית ימא לתתא כך אית ימא לעילא כו' ושם אניות יהלכון בחי' ארבין דסלקין ונחתין כו' ונונין כו', והענין הוא כמו עד"מ הים הגשמי יש בו כל הברואים שיש ביבשה כמארז"ל כל15 מה שיש בים יש ביבשה כו' אך הבריות שבים א"א להיות ביבשה כלל ומיד16 שיעלו ביבשה מתים כו' ולא יתקיימו אפי' שעה אחת וכן הבריות שביבשה א"א להיות בים אפי' שעה אחת מפני שנחנקים ממימי הים וכמ"כ הבריות שבים נחנקים מאויר שביבשה כו', וזהו דבר פלא לכאורה אם הם ברואי' ממין א' בים וביבשה למה נשתנה טבע חיותם כ"כ מן ההיפך עד דמה שזה לו לאור וחיות נפשו הוא ממית לזולתו ומה שמחי' לזולתו הוא ממית לו כו'. אך הענין הוא דבחי' הים הוא דבר מגביל ומכסה על הברואים שמובלעים בו וא"א להם לקבל מאויר הארץ רק מן הים, וכן הוא נעשה כמו דבר מגביל על הבריות שביבשה שלא יוכלו לקבל ולחיות בים כי שם17 לים חוק וגבול להבדיל ולהעלים בין הבריות שבים ובין הבריות שביבשה שלא יוכלו בריות שבים לעלות ליבשה ולא יוכלו בריות שביבשה לירד לים אבל אם לא הי' מי הים עולה ומכסה על הבריות כלל הי' אפשר להיות חיבור ושיתוף בבריות שבים וביבשה להיות בריות שבים יוכלו לקבל מאויר שביבשה ובריות שביבשה יוכלו לקבל חיות בים כו', רק הים עולה ומכסה על הברואים שלא יתראו ביבשה כלל והוא אשר נעשה להבדיל ביניהם בתכלית מן הקצה אל הקצה כו' וד"ל. והנמשל מזה יובן ג"כ למעלה בבחי' י"ם העליון דאצי' שנק' ג"כ בשם י"ס סופא דכל דרגין כידוע והענין הוא שהוא סופא דכל דרגין דאצי' וא"כ הוא הנעשה כמו בחי' מסך מפסיק ומבדיל בין אצי' לבריאה עד אשר לא יעבור אור מאצי' לבריאה ולא יעלה שום אור מבריאה

רמג

לאצילו' כנ"ל במשל בבריות שבים שלא יוכלו לעלות ליבשה ובריות שביבשה לא יוכלו לירד לים כו'.

ולהבין ביאור הדברי' הנה י"ל תחילה בביאור ענין בחי' ים העליון דאצי' מה הוא, הנה ידוע דבחי' מל'18 דאצי' הוא בחי' הדיבור העליון כמ"ש בדבר19 ה' שמים נעשו כו' והן עשרה מאמרות יהי20 אור יהי רקיע וכה"ג שהם רק בחי' המשכות פרטיות מי"ס דאצי', במאמר יהי אור נמשך מאור חסד דאצי' כו' וכך כל בחי' האורות העליונים דאצי' מתלבשים באותיות הדיבור העליון כידוע, ולהיות כי אותיו' הדיבור הוא בחי' מעלים ומסתיר ומכסה על כל המתלבש בו ע"כ נק' בשם ים כמו שהים הוא מכסה על כל מה שבתוכו כנ"ל, כמו עד"מ דיבור האדם הנה מלובש בו רצון ושכל ומדות, כמו כשמדבר דברי חסד ואהבה או דברי חכ' או דברי תענוג ורצון כו' הרי התענוג והרצון והשכל והאהבה אינם מושגים לשומע במהותם כמו שהם ממש כי השומע אינו שומע רק בחי' אותיו' בחי' דומם כמו הבל הפה הגשמי, רק שמבין מתוך הדיבור את הרצון והשכל או האהבה, וה"ז בא למקבלים דרך הסתר ושינוי המהות לגמרי לפי שאותיו' הדיבור מעלימים ומצפינים מהות הרצון והשכל בתוכם, וכמו הים שמעלים ומכסה מה שנגנז בתוכו, כך כל בחי' האורות עליונים כו' דרצון וחכ' ומדות דאצי' נעלמי' וגנוזים באותיות הדיבור המכסה ומעלים אותן עד שלגבי הנבראים שנבראו מבחי' אותיו' הדיבור דע"מ אין להם השגה כלל וכלל במהות אורות דאצי' הגנוזים באותיות הדיבור מאחר שכל עיקר התהוותם אינו רק מבחי' הבל אותיו' הדיבור והבל אותיות הדיבור מעלים ומכסה על כל מה שבתוכו מבחי' אור העליון כמ"ש כל21 הנחלים הולכים אל הים שהם בחי' המדות העליונים כו' והמל'22 נק' ים ועל זה אמר זה הים גדול כו', ולזה הטעם אין הנשמות ומלאכים דאצי' יכולים לירד בבי"ע שהוא בחי' יבשה עלמא דאתגליא שמקבלי' מאותיו' הדיבור כי אותיו' הדיבור מכסה עליהם, כמו דגים שמובלעים בים שא"א להם לירד ביבשה ואם יוצאות ביבשה לא יוכלו לחיות מאויר הארץ, כן לא יוכלו לבוא למטה לחיות מחיות הדיבור כו', וכמ"כ להיפך א"א שיעלו נשמות ומלאכים דבי"ע באצי' כי יתבטלו שם לגמרי כמו בריות שביבשה שא"א להם לחיות בים, וכ"ז מפני בחי' דיבור העליון שנק' ים סופא דכל דרגין שבאצי' שנעשה כמו מסך מעלים ומבדיל בין אצי' לבריאה עד שא"א שיבוא ויומשך אור דאצי' להתגלות למטה בבי"ע ולא יוכלו הנבראים לעלות לאצי' כנ"ל במשל הים הגשמי שהוא חוק וגבול להבדיל ביז בריות שבים לבריות שביבשה כנ"ל וד"ל. [ומ"ש בזהר23 ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ שיש נשמות ומלאכים העליונים דאצי' ממש שיורדות

רמד

ומתגלות בקרב הארץ ביבשה בחי' עלמא דאתגליא, זהו כמו ענין קרי"ס שמן ההעלם נעשה גילוי לקרוע המסך כנ"ל כמשי"ת בע"ה].

והנה איתא בזהר24 שבבחי' ים העליון יש נונין וארבין שעל זה אמר שם אניות יהלכון כו', והענין הוא כידוע שבחי' נשמו' דאצי' המתכללי' במל' דאצי' ומתאחדים בה בתכלית הן הנק' נוני ימא רבא והוא כמו ג' סבות ורשב"י כמ"ש25 בזוהר בכמה דוכתי על רב המנונא סבא שהוא נוני ימא רבא דשט בימא רבא ועד"מ דגים שבים שמובלעים בים ומתאחדים בה בתכלית עד שהמים להם כמו חיות לנפשם כמו חיות האויר שיחי' ממש הבע"ח בארץ כידוע ויותר מזה שהרי הבע"ח מופרד במציאות חיות נפשו רק שמקבל מן האויר והדגים מובלעים בתוך הים והים מכסה עליהם מלמעלה שזהו מורה על בחי' חיות עצמי' וכך הנשמו' דאצי' בבחי' ים העליון שבבחי' חכ' שבדיבור העליון מובלעים שם ומתאחדים בבחי' אלקות בבחי' חיות עצמי כמש"א26 רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו' בי' אחידא בי' להיטא כמארז"ל למה27 ת"ח נמשלו לדגים שבים שמיד שפורשים ליבשה מתים כו', והרבה יותר מביטול והתכללו' של הנשמות ומלאכי' שנבראו מבחי' אותיו' הדיבור שזה כמו חיות הבע"ח מן אויר הארץ כך מקבלי' מהבל רוח פיו כמ"ש וברוח28 פיו כל צבאם דאעפ"כ הן דבר ויש בפ"ע וגם29 יש להם חומר גופני כמו אש ורוח כידוע רק שהוא מבטל בחי' יש שבו ע"י השגתו בכח אלקי המהווה אותו מאותיו' הדיבור כנ"ל, ואין זה ערך כלל לבחי' ביטול והתכללו' דנשמו' ומלאכי' דאצי' בים העליון שזהו כמו דגים שמובלעים בים וכמו עובר30 שהוא ירך אמו ואוכל31 ממה שאמו אוכלת כו' כידוע בבחי' עיבור הנשמות במל' כו' וד"ל.

אך בחי' ארבין הוא עד"מ הספינה גשמי' שהולכת ע"ג הים שההולכים בהם הם בנ"א שחיים מן האויר וא"א להם לחיות כלל בים אך כדי שיוכלו לעבור בים עושים להם ספינות שהם עשוים להגביל על מי הים שלא ישטפו על בנ"א כי גם שהספינות שקועות קצת במים אבל עיקרם שטים ע"פ המים ואין להם חיבור עם

רמה

הים כלל כי הספינות עשויות מעצים שצומחין בארץ רק מחמת יסוד הרוח שבהם המה שטים ע"פ המים ואמנם עיקר המעלה הוא לעשות הבדל ומסך שלא ישקעו בנ"א בים ויוכלו גם הם לעבור על הים ולחיות בו ועי"ז יש חיבור לברואים שביבשה לעבור בים ולא ימותו מפני מימי הים כי הספינה מפסקת, וכך יובן ממש בבחי' ארבין עליונים שהם בחי' מלאכים רוחניי' עשוים להבדיל ולהפסיק על ים העליון שיוכלו נשמו' דבי"ע לעבור שם ולא ישקעו ויבלעו בים העליון ויתבטלו לגמרי, וז"ש שם אניות יהלכון כו' שהם בחי' מלאכי' רוחניי' שנעשי' כמו בחי' ספינה לעבור בה נשמות עליונות שהם מעלמא דאתגליא בים העליון כמ"ש בגוהרקי32 דר' חייא כו' כמ"ש במ"א באריכות, כי המלאכים אינם מתבטלי' במל' דאצי' כמו נשמו' דאצי' כי שרשם מבחי' אותיו' הדיבור שנמשך מאין ליש גמור וע"כ יש להם גוף בבחי' יש גמור כנ"ל ויש33 מלאכי' שנק' עצים כמ"ש אז ירננו כל עצי היער ועושין מהן ארבין לנשמות שבעלמא דאתגליא שיוכלו לעבור בים העליון כו' וכמ"כ מאצי' לבי"ע מתלבשים נשמו' דאצי' בלבוש המעלי' עליהם שיוכלו להיות34 ביבשה בחי' עלמא דאתגליא ולא ימותו כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.

ומעתה יש להבין בשרש ענין קרי"ס מהו, דהנה כתיב ובנ"י35 הלכו ביבשה בתוך הים דמשמע36 שעיקר הנס היינו מה שנהפך ים ליבשה כמ"ש הפך ים ליבשה כו' וזהו שאמר שהלכו בנ"י ביבשה בתוך הים שעיקר הרבותא שהים נעשה בחי' יבשה שזהו למעלה ענין גילוי בחי' ההעלם, שבחי' ים העליון הוא בחי' ההעלם וההסתר של בחי' דיבור העליון על בחי' אורו' העליונים שבאים ונמשכי' בו כנ"ל וכאשר ההעלם נעשה בחי' גילוי נק' זה בשם קי"ס העליון כמו שנקרע ים התחתון ונהפך לבחי' יבשה כו' ואז יוכלו כל האורות העליונים דאצי' לבוא בבחי' גילוי בבי"ע כי אין להם בחי' מסך מבדיל ועד"מ כמו שהיו יכולי' בריות שבים לעלות ליבשה לולי שהים מכסה עליהם כנ"ל ולמעלה היינו שאין בחי' דיבור העליון מכסה ומעלים על בחי' אורו' עליונים שנמשכים בו מבחי' המדות וחכ' ורצון כו', ובל' המקובלי' נק' זה באופן אחר והוא בחי' עיבור ולידה שהנשמו' דאצי' כלולין במל' דאצי' שנק' ים בבחי' עיבור כמו עובר שירך אמו הוא כו' בתכלית ההתכללות ואח"כ יוצאים לידי גילוי בבי"ע בבחי' לידה וזהו ענין קרי"ס כמו פתיחת וקריעת הרחם להוליד נשמות וכמ"ש קול37 ה' יחולל אילות כו' וזהו עד38 יעבור כו', ולפ"ז מ"ש ובנ"י הלכו כו' היינו בחי' נשמות שיצאו

רמו

בבחי' לידה בגילוי שנק' יבשה בתוך הים לפי שהים נפתח ונקרע עד שבא לידי גילוי כו', והיינו שאמרו שאפי'39 שפחה ראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל כי הי' כ"כ עוצם גילוי אורות דאצי' בבי"ע עד שנמשך בחי' גילוי הנבואה לשפחה בים מה שלא ראה יחזקאל כו', כי נבואת יחזקאל הוא בבחי' היצי' אחר הבדלת המסך הנק' ים ונק' רקיע כו' כנ"ל וד"ל.

והנה40 יש פי' שני במ"ש ובנ"י הלכו כו' שעיקר הרבותא הוא מה שהלכו גם בתוך הים ביבשה דהיינו שגם בבחי' ים העליון שהוא בחי' העלם שם הלכו ביבשה, וזהו להיפך מפי' הא' שההעלם נעשה גילוי כו' אלא הענין הוא שבחי' הגילוי עלה ונכלל בבחי' ההעלם להיות גם שם בחי' הגילוי דיבשה וז"ש שהלכו ישראל ביבשה בתוך הים שגם בבחי' ההעלם דים הלכו שם בבחי' גילוי ויבשה כו', וזהו הפי' המובן לכאורה ממאמר הזוהר הידוע כמו כד41 סליק ימא גלגלוהי כו', שזהו ענין בחי' העלאת הנשמו' דבי"ע שעלו בבחי' אור האצילות, ופי' בנ"י הן הנשמו' דבי"ע הלכו ביבשה כמו שהן בבחי' הגילוי שלהם בתוך הים בעולם העליון דאצי', ולפ"ז לכאורה לא נהפך ונקרע הים והלא כתיב ויבקעו42 המים כמ"ש הפך ים ליבשה. אמנם הענין הוא דבאמת ליכא נפקותא כלל בענין גוף הדבר בב' הפירושי' הללו דבין כך ובין כך הכל הי' ע"י ענין בחי' קי"ס דוקא דהיינו שבחי' אותיות המפסיקים ומכסים לאורו' עליונים וגם ממילא נעשה כיסוי והעלם זה עצמו לגבי אורות התחתונים דבי"ע שחסד ומל' נקרעו ונבקעו באופן שלא יסתיר ויכסה כלל ואז ממילא יש חיבור לאורות עליוני' עם אורות תחתונים בין ע"י ירידת אור העליון למטה בין בעליו' אור התחתון למעלה ואין נ"מ בזה כלל רק לענין אופן ההתגלות לבד אם נתגלה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה הוא דאיכא נפקותא בזה אבל בגוף הענין שהוא בחי' ההתגלות בלי הבדל ומפסיק בזה אין נפקותא לב' הפירושי' דבין כך ובין כך לא הסתיר בחי' הדיבור שנק' ים ונתגלה מה שכמוס בתוכו, רק לפי' האריז"ל עיקר גילוי זה מלמעלה למטה שהוא גילוי אורות דאצי' לחוץ בבי"ע ולפי' הזוהר היינו שעלו נשמו' דבי"ע באצי' מפני שאין עליהם בחי' כיסוי והסתר למנוע עלייתן כו' וד"ל. (ואפשר דשניהם אמת ולא סתרי אהדדי כלל, כי מאחר שנבקע המסך הרי יש ב' דרכי' א' דרך העליון אל התחתון והב' דרך התחתון להעליון ושניהם נק' הליכה רק שזה עולה וזה יורד ועל שניהם יתפרש ובנ"י הלכו כו').

רמז

אך הנה גם לב' הפירושים הי' צריך שיקרע הים לי"ב גזרי' וקרעים דוקא למספר י"ב שבטי בנ"י דוקא, כי הנה ידוע שכללות מספר בנ"י שהם בחי' נשמות דבריאה שמקבלים מבחי' מל' דאצי' הנק' ימא תתאה כו' הן י"ב שבטי' והתכללותם הראשון הוא רק ארבעה דגלי' דגל מחנה ראובן כולל ג' שבטים כו' שהן43 ד' מחנות שכינה למעלה כמו בכתות המלאכי' בחיצוני' העולמו' שנחלקים ג"כ לד' והד' נחלקים לי"ב מחנות מחמת כ"א נחלק לג' דוקא כמ"ש בים44 של שלמה שהוא עומד על י"ב בקר והים עומד עליהם מלמעלה כו' וי"ב הבקר הללו ג' לכל צד בד' צדדים כידוע כמ"כ הוא למעלה בד' מחנו' שכינה מחנה מיכאל מחנה גבריאל מחנה רפאל מחנה אוריאל מזרח ומערב צפון ודרום ד' סטרי עלמא וכל מחנה כוללת ג' כו' והן י"ב מחנות ושרשם למעלה הוא בחי' י"ב45 גבולי אלכסון שבבחי' ו"ק מזרח ומערב כו' וכמ"כ בעולם האצי' כללותם הראשון הוא רק ארבעה ונחלק כ"א לג' עד שהן י"ב שבטים בנשמו' דאצי' וי"ב מחנו' במלאכי' דאצי' ושרשם י"ב גבולי אלכסון שבבחי' ו"ק דאצי' כו' וז"ש ששם46 עלו שבטים שבטי י"ה כו' ב' מיני שבטים שבטים שבמל' ובחי' שבטי י"ה דז"א כו' וד"ל כידוע. אך הטעם לזה שנחלק כ"א לג' דוקא הנה זה יובן ממה שאנו רואים שיש ג'47 פרקין בידים וברגלי' כמו פרק העליון שביד הוא האצבעות והוא בחי' חב"ד שביד שהרי יש בהן הארת השכל ברמז או לכתוב דבר חכמה כו' ופרק האמצעי הוא בחי' חג"ת שבו כו' ונמצא ג' פרקין דיד ימין שהן חב"ד חג"ת נה"י שבחסד דרועא ימינא ובחי' ג' פרקין שביד השמאל גבורה דרועא שמאלא הן ששה וכמ"כ ששה ג' פרקין שברגל ימין וג' פרקין שברגל שמאל כו' הרי שנים עשר מדריגות לפי שמתכללי' חו"ג ונה"י שהן הידים והרגלי' כ"א מג' מדריגות דוקא שהוא בחי' חב"ד חג"ת כו' וכמו שבאדם כו' כך למעלה הנה בבחי' ו"ק דאדם העליון יש התכללות זה וע"כ גם הנשמו' והמלאכים שמקבלי' מזה הן נחלקים לי"ב דוקא דהיינו ד' בכלל וכל א' לג' כנ"ל בים של שלמה, וד' מחנות שלמטה הם ד' דגלי מדבר כידוע וד"ל.

אמנם עכ"פ בשעה שהלכו בנ"י בתוך הים הנה לב' הפי' הנ"ל הי' צריך שיקרע הים לי"ב גזרים וקרעים לכל שבט גזר וקרע מיוחד שיעבור בו מאחר שנאמר ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו' הרי כמו שלמטה בעולם הבריאה י"ב שבטים כך למעלה י"ב שבטים באצי' ולפ"ז הי' צריך שיקרע הים לי"ב קרעים וגזרים בין בשביל גילוי אורות עליונים דאצי' בבי"ע שמתגלים מבחי' ו"ק דאצי'

רמח

שנחלקים לי"ב שבטים עליונים דאצי' שבהכרח להיות מקום מעבר לכל א' בפ"ע בים העליון שיעבור בו מלמעלה למטה מאחר שכ"א מובדל מזולתו והוא מדריגה מיוחדת בפ"ע דוקא הרי צריך שיהי' לו דרך ומעבר בפ"ע כמו גם שלשה שמסט' דחסד כ"א צריך דרך ומעבר בפ"ע כמו הילוך הדגלים או כמו י"ב בקר שכ"א מדריגה בפ"ע, ובין בבחי' ההעלאה שעולין בחי' הי"ב שבטים שבבריאה באצי' כפי48 פי' השני המובן בזוהר צריך להיות ג"כ דרך ומעבר לכ"א לעלות בו בפ"ע כי כאו"א מקבל שפעו בפרטיות בהבדל מזולתו וע"כ כאשר נקרע בחי' ים העליון צ"ל לכ"א קרע מיוחד אליו שיעלה בו, כי יש שרש לכ"א באצי' מובדל מזולתו שלא יוכל לעלות שם במסילה של זולתו ולכן נקרע הים לי"ב קרעים דוקא כו' וד"ל. וכמ"כ עכשיו בענין התפילות מכללות נש"י הרי49 י"ב שערים למעלה שתפילת כל שבט עולה בשער המיוחד אליו, וכן בענין ירידת אור השפע ע"י התפילות מאצי' לבי"ע ג"כ נמשך לכל שבט ע"י שער המיוחד אליו כי לכ"א שפע מיוחדת ודרך מיוחד בשער השייך אליו, מלבד שער הי"ג שכולל כולם שע"י יוכלו כללות נש"י לעלות בו וגם ע"י יוכל להיות ירידת השפע כו' להיותו כולל כולם והוא שער50 הפונה קדים כו'.

וזהו לגוזר י"ס לגזרים לי"ב גזרים דוקא כל"ח, כי צ"ל בחי' חיבור ויחוד מאצי' לבי"ע כדי שיומשך תמיד בחי' חסד עליון להחיות רוח שפלים דבי"ע כו' וכמ"ש כי51 אמרתי עולם חסד יבנה כו' ואם הי' בחי' זה ההעלם דים העליון מבדיל תמיד לא הי' נמשך חסד עליון לעולם הנברא יש מאין וגם לא היו יכולים הנבראים לעלות ולהתכלל ביחוד העליון כו' ע"כ אמר דמה שגוזר י"ס לגזרים הוא משום כל"ח וד"ל.

ומעתה הנה יש להבין עוד מה שייכות יש לקרי"ס למתן תורה שבשביל מתן תורה הוצרך להעבירם בי"ס דוקא כנ"ל, אך הנה שרש הענין הוא דקרי"ס הי' תועלת גדול בנפשם לכשיהיו בהר סיני שעי"ז יהיו יכולים לקבל התו', לפי שענין קבלת התו' בכלל הרי היא המשכת גילוי אא"ס בחכ"ע שנמשך למטה בחכ' תתאה בחי' המל' שהיא כנ"י וזהו שנק' קבלת התו' שקבלו בנ"י מאא"ס שבחכ"ע כו' והיינו ממש כדוגמת גילוי האורות עליונים דאצי' בבי"ע כמו בי"ב מחנות שכינה ובד' דגלי' וכה"ג שא"א להיות זה כ"א ע"י קרי"ס העליון בתחילה שהוא כמו בחי' בקיעת הפרסא המבדיל בין אצי' לבריאה כו' ואם לאו לא

רמט

היו יכולים להגיע לבחי' ומדריגת זה דקבלת התו' פב"פ כו', וגם לפי' הב' שהליכתן ביבשה בתוך הים הי' ענין עליות הנשמו' דבריאה באצי' שזה ג"כ א"א בלי קרי"ס דוקא כו' וד"ל.

אך הנה עיקר ענין קבלת התו' אז הי' רק בבחי' המשכת אא"ס בחכ"ע וחכ"ת בשביל בחי' המעשה דוקא והוא תו' הנגלי' לנו בענין קיום המצות מעשיות בפ"מ היום52 לעשותם דוקא ות"ת53 כנגד כולם הכל בבחי' הנגלה הבא למטה בעוה"ז בחי' עלמא דאתגלייא בהתלבשות בדברים גשמיי' דוקא כי אורייתא54 סתים וגליא כו' כידוע וחלק הנגלה הוא ענין החכ' שבה שבאה בהתלבשות חיצוני' ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בגשמיות כידוע אבל חלק הנסתר שבה הוא הנקרא פנימי' התו' כו' שעל זה א' ולמחר55 לקבל שכרם למחר דוקא בעוה"ב שיומשך לכנ"י בחי' פנימיות התו' שזהו ענין התגלות טעמי מצות וסודות שעכשיו הם כמוסים ונעלמים למעלה מעלה גם באצי' כי גם למשה א' ופני56 לא יראו בחי' פנימית התורה כמו שהוא כמוס עמדי בעצמיו' אא"ס שלמעלה מהחכ' והוא בחי' תענוג הנעלם שבעצמותו שהוא בבחי' ההעלם גנוז בתורה בלתי נגלה בבחי' החכ' גם לא בבחי' ח"ס והוא הנק' עדן סתימאה שנאמר בו עין57 לא ראתה אלקים זולתך כו' וכדפירש"י58 ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שהן טעמי תו' כו' שלא יתגלו לישראל רק לעתיד בימוהמ"ש דוקא דכתיב בו הנה59 ישכיל עבדי ירום ונשא כו' שזהו בחי' גילוי עצמי' אא"ס שמאיר במלכא משיחא שעל ידו יומשך בחי' טעמי תו' לישראל וזהו ישכיל עבדי להשכיל לישראל מבחי' טוב טעם ותענוג הנעלם שבמצות שלא נתגלו עד כאן גם למשה והאבות וכה"ג וזהו ירום כו' למעלה מן האבות עד וגבה60 מאד היפך אותיות דאדם שהוא למעלה מבחי' אדם שנק' אדם קדמאה בחי' אור החכ' כי61 אדם בגי' מ"ה וכתיב מה62 שמו כו' והוא למעלה מבחי' משה שע"י משה ניתנה תו' הנגלית לנו וע"י משיח יומשך ויושפע לישראל בחי' פנימי' התו' שארוכה63 מארץ מדה בעליות רבות במדריגות הפנימיות שבעולם הא"ס עד אין קץ ושיעור להיותה למעלה מן החכ' כו' וזהו שכתוב עין לא ראתה רק אלקים זולתך בבחי' הא"ס ממש, וגם פירוש הפשוט מורה כך שהרי בימוהמ"ש ותחה"מ יקומו הכל ויהי' לאלפי אלפים רבבות כו' ואיך ילמוד עם

רנ

כולם התו' הנגלית, ועוד שבודאי גם משה והאבות ודורות הראשונים שהיו יודעים את התו' כולה יקומו ולמה יצטרכו לקבל ממשיח ללמוד התו' הנגלית כו', אלא הענין הוא שילמד דעת לכולם מבחי' פנימי' התו' הנ"ל ואשר עין לא ראתה עדיין רק אלקים יעשה למחכה לו ע"י משיח דכתיב בי' וגבה מאד כו' וד"ל.

והנה כמו שמבואר למעלה בענין קבלת התו' הנגלית בהר סיני שהוצרך להעביר את ישראל בים תחילה מטעם הנ"ל שיהי' בחי' בקיעת המסך תחילה שיוכל להיות גילוי ההעלם כו' ועי"ז יוכלו לקבל התו' בחיצוני' בקיום המצות בהעלאות והמשכות מאצי' לבריאה ומבריאה לאצי' כמ"כ ממש לעתיד כשיצטרכו להגיע למדריגת קבלת התו' בפנימי' ע"י משיח כנ"ל יצטרכו לעבור בנהר פרת כו' וכמו שהוצרכו לעבור בים דוקא לצורך קבלת התו' בנגלה מסיני כך יצטרכו לעבור בנהר פרת דוקא לעתיד בשביל קבלת התורה בנסתר שנק' עדן אשר עין לא ראתה כו'. וזהו מ"ש עד64 יעבור עמך הוי' עד יעבור עם זו כו' ולא כתיב בהעברה זאת השני' שם הוי' אלא עד יעבור סתם, כי העברה הראשונה עד יעבור עמך ה' זהו מה שעברו בים בשביל קבלת התו' בנגלה שהוא בבחי' שם הוי' דחכ' כמ"ש ויאמר65 הוי' אל משה כו', אבל עד יעבור הב' קאי לעתיד בימוהמ"ש ותחה"מ שיהי' בנהר פרת בשביל פנימי' התו' שלמעלה משם הוי' דחכ' כו' ע"כ א' עד יעבור סתם שהוא בחי' עצמו' אא"ס ממש שנק' סדכ"ס דלא66 ידע לי' בר איהו כו' כמ"ש אלקים זולתך כו'. וזהו מ"ש הפך ים ליבשה דקאי בקי"ס שקודם מתן תו' הנגלית ואח"כ לעתיד יעברו בנהר פרת בשביל פנימית התורה ואז א' שם נשמחה בו ממש עד שאז לא יזכר יצי"מ וקי"ס רק בדרך טפל בעלמא וכמו שא' כל67 ימי חייך להביא לימוהמ"ש כו' וד"ל.

ולהבין ביאור ענין העברה שני' לעתיד בנהר פרת דוקא הנה יש להקדים תחילה במ"ש ונהר יוצא מעדן כנ"ל זהו בחי' המח'68 שנק' נהר שיוצא בתמידות מבחי' החכ'69 הנק' עדן כו'. וביאור זה הנה מבואר למעלה בבחי' הדיבור העליון שנק' ים כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים שהוא כל בחי' המחשבות נמשכים ומתלבשים בדיבור וכל המדות והשכל וגם הרצון והתענוג אותיות הדיבור מכסה ומעלים עליהם לבלתי הגלות נגלות לחוץ כמו שהן, כך למעלה כל בחי' אורות העליונים דחו"ב וע"י ובחי' המדות דז"א כולם מתעלמי' תוך הדיבור דעשרה מאמרות בדבר ה' שמים כו' וככה ממש הוא בחי' אותיות המח' עליונה כי כמו שיש בחי' דיבור למעלה אע"פ שאין דיבורו כדיבורינו כו' כך יש בחי' אותיות

רנא

המח' אע"פ שנאמר כי70 לא מחשבותי מחשבותיכם, מ"מ עכ"פ זה מובן שבחי' המח' ג"כ בחי' כיסוי והעלם לכל האורות העליונים שמתלבשים בה כמו שהשכל71 והשגה שהיא בחי' רוחניות ההשכלה הרי כשמתלבשת באותיות המחשבה הרי המחשבה נעשה כמו לבוש ממש להעלים ולהסתיר אור השכל הרוחני לבלתי הגלות נגלית בבחי' עצם מהותו כמו שהוא ממש וכן גם המדות שבלב רוחני' הם בלב וכשבאין ומתלבשי' במחשבה הרי נתפסים ומתעלמים בבחי' לבוש המח' כאדם שמלביש א"ע כו' וראי' לכ"ז שהרי א"א שיבוא גילוי אור השכל והמדות כמו שהן למטה להיות נתפסים באיזה מציאות דבר שכל או מדה כ"א ע"י המח' שבאמצעות המח' דייקא הם נתפסים במציאות דהיינו ע"י בחי' הרהורי אותיו' במח' שתופסים בתוכם לבחי' אור השכל והמדות כו' וכאשר נתפסים ע"י המח' ה"ז כמו בחי' כיסוי והעלם עליהם [כמ"ש במ"א בענין אש מים רוח דאגלידו מיא כשנתפס ההשגה במח' ואע"פ שהבינה וההשגה עצמה נק' נהר כידוע אין זה רק בעצם מהות השגת שכל כמו שהוא אבל בחי' המשכתן והתפשטותן הוא כשבא בבחי' אותיות המח' דוקא הוא שמתרבה ומתפשט ברוב ענינים חלוקים ונמשכים מזה לזה כו'], וזהו הטעם שהמח' נק' נהר כי נהר לשון המשכה והתפשטות הוא ודוקא שיוצא ונמשך בתמידות בלי הפסק כמו ונהרו72 אליו כל הגוים כו' כמו שאנו רואים שהמח' היא תמידית שהרי המח' משוטטת תמיד בכל רגע השקט לא תוכל כי בתמידות עוברת רעיונות המח' בכלי מוחו מכל דבר ודבר לא תנוח לעולם כמו שהנהר לא תנוח ויוצא ונמשך בתמידות בלי הפסק כלל, וענין נביעת והמשכת המח' בתמידות הוא מכח השכל שנק' חכ' שהרי הקטן73 אין לו מח' וכן הבהמה כו' וכל שדעתו וחכמתו יותר, יותר נקבע בו מחשבות עמוקות בתגבורת ההמשכה כמו נהר גדול שמתגבר בהתפשטותו מפני מעיינות שגוברים בבקיעתם מן הארץ כידוע74 דחכ' נק' מעיין כו', וכך יובן למעלה בבחי' המח' העליונה שנק' נהר שיוצא מעדן עילאה בחי' חכ' שמ"ש ונהר יוצא מעדן היינו שיוצא תמיד בלי הפסק כלל, ואמנם בחי' המח' שנק' נהר הוא בחי' העלם וכיסוי על אורות עליונים דחו"ב ומדות כו' וע"כ הדיבור נק' ים כי מה שחושב במח' בא הכל בדיבור וזהו כל הנחלים הולכים אל הים אבל המח' נק' נהר ולא ים מטעם שהיא תמידית היא נמשכת ממקורה תמיד כו' משא"כ הים שהוא הדיבור שאינו רק לפרקים כו' וד"ל.

והנה שרש ענין קיבול השכר דלעתיד בהתגלות לישראל בחי' פנימי' התו' ע"י משיח כו' היינו שיהי' אז התגלות בחי' העצמי' והפנימי' דעדן העליון שהוא בחי' פנימי' ועצמי' דחכ"ע שנק' עדן [כידוע75 דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי'

רנב

ע"י שהוא בחי' פנימי' התענוג שבפנימי' החכ' כו'] וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו זה עדן היינו לע"ל דוקא שיתגלה טעמי המצות וסודותיהם כנ"ל, ולכאורה י"ל בזה למה דוקא לעתיד יתגלה ולא עכשיו. אך הענין הוא דעכשיו מעלים ומכסה על פנימי' החכ' בחי' ההשגה שבמח' שנק' נהר כנ"ל בפי' ונהר יוצא מעדן, והיינו מה שפנימי' ועצמי' החכ' נתפס ע"י אמצעית כלי ההשגה באותיו' המח' שזה הלבוש של ההשגה מסתיר הוא ומעלים לבחי' נקודה פנימי' של החכ' כמו שהיא במהותה ועצמותה ממש כנ"ל. וביאור דבר זה יובן עד"מ הידוע מכח המוליד ההיולי שבטיפה שהוא רוחני וכלולה מכל האברי' שמתפשטי' אח"כ ובודאי מה שהאברים נגלים ונראים בהגשמה גמורה אין זה ערך לבחי' אור וחיות ההיולי שבטיפה שכלול מכל האברים ומ"מ שם נמצאו אך בחי' האור ההיולי מוסתר בהם אחר שנעשית גשם כו' כן ממש בחי' נקודת אור החכ' כמו שהיא בבחי' עצמותה ממש היא רוחני והיולי ומה שנמשך מאין רוחני זה בחי' ההתפשטות של מהות ההשגה באותיו' ממש במח' ה"ז כמו לבוש מעלים ומסתיר על בחי' נקודה העצמי' של החכ' אע"פ שמכחו נמשך השגת השכל שבא במח' וכמו שנראה בחוש שכח נביעת המעיין עצמו מוסתר ונעלם ע"י אמצעות הנהר המתפשט הימנו כי לא נודע גילוי מקורו מאין הוא נמשך ומתפשט מפני התפשטות הנהר שמכסה על מקורו אע"פ ששרש הנהר ממקורו הוא בא כמ"ש נהרא76 מכיפי' מיבריך כו', וכיוצא בזה יובן איך שנקודת החכ' עצמה מוסתר ונעלם במחשבת השגת השכל המלביש את נקודת החכ' כי מה שנתפס אור החכ' ע"י אמצעי' השגה זו במח' אין זו תפיסת עצמותה ומהותה של החכ' כלל להיות כי מחשבת השגת השכל מסתרת ומעלמת על עצם נקודת אור החכ' והשכל ואינו נגלה כמו שהוא רק הארה חיצוני' ממנו הוא אשר נגלה ונתפס ע"י השגה זו אע"פ שמכח החכ' גם זאת ההשגה שבמח' באה מאין ליש כידוע שחו"ב77 נק' תרין ריעין כדמיון מעיין ונהר או טיפה בולד וכה"ג כו', וראי' לדבר זה ידוע ממה דלא78 קאים איניש אדעתי' דרבי' כו' גם ששמע והבין ההשגה אבל לא קאי על בחי' נקודה העצמי' שבשכל זה ששמע והשיג כו'.

ולהבין דבר זה בתוס' ביאור, הנה ידוע שהחכ'79 נק' בשם ראי' והסתכלות ע"כ נק'80 החכמי' עיני העדה כו' שהוא בחי' ראי' השכל כמו איזהו81 חכם הרואה את הנולד כו' ע"כ חכם82 עדיף מנביא וכו' וגם בבחי' ההשגה של כל דבר

רנג

חכ' יש הפרש בין השגה דבינה שאינו רק מבין ומשיג את הדבר כו' ע"י הסבר הקרוב אל השכל אבל לא שמשיג בעצם מהות הדבר כאלו רואה במהותו אך בחי' אור הראי' דחכ' שרואה ומשיג בעיני השכל לעצם הדבר במהותו הרי אז מה שצריך להאריך כמה שעות וזמנים בדברים רבים להסביר לזולתו יהי' נתפס ברגע קטן בסקירה אחת, וזהו שאינו83 דומה שמיעה לראי' שהשומע אינו משיג רק לפי מה ששומע הסבר הדברי' ולא יש לו השגה במהות הדבר ממש ע"כ צריך לשמוע כמה ימים ועדיין לא נודע לו מהות הדבר משא"כ הרואה רואה במהות הדבר ממש וברגע קטן רואה כל מה שיש בו מה שצריך לספר לזולתו ימים ושנים רבים כו' וד"ל, כמ"ש84 בכתבי האריז"ל שפ"א נכנס אצל האריז"ל תלמידו הרח"ו ז"ל ומצאהו שהי' מנמנם ואמר לו האריז"ל שברגע זאת שהי' מנמנם הי' משיג ורואה בסודות עמוקות ביותר עד שאם הי' צריך לגלות אותם בדיבור ובכתב הי' צריך לשהות זמן רב ערך פ'85 שנים כו' ולכאורה דבר זה פלא גדול איך יכולת המח' וההשגה לתפוס ברגע אחד מה שצריך לדבר או לכתוב פ' שנים, ואם מפני שאנו רואים דמה שצריך אדם לדבר שעה ושתים נתפס במח' במעט רגע86 כמו ב' או ג' רגעים ומה שצריך לדבר יום אחד נתפס במח' עכ"פ בזמן יותר כמו רבע או חצי שעה עד שלערך87 שנה צריך לחשוב ערך כמה ימים וחדשים כו', ואיך אמר שנתפס ברגע אחד כי הלא המח' אינה אלא כלל הדיבור ואין בפרט אלא מה שבכלל אבל הפרט דומה לכלל ולפ"ע ריבוי דברי הפרט כן ערך ריבוי הכלל אבל רגע לגבי ס' שנה אין זה לפ"ע הכלל לגבי הפרט כו'.

אך הענין הוא לפי שיש באופן ההשגה ב' מדריגות כנ"ל הא' אשר הוא נתפס ומושג באמצעות ענין המח' שזהו ענין השגת שכל הנתפס ע"י אותיו' המח' (ולאו דוקא אותיו' המח' הגשמיי' שמהרהר בהם גם מילי דעלמא דברים הפשוטים שאינם ענין שכלי אלא גם בחי' מח' העיוני' הרוחני' שנק' מחשבת שכל עיונית כשמחשב דבר חכ' שבמח' זו הוא עיקר תפיסת אור אותו השכל והסברא והוא מבחי' אחוריים דאימא ונק' ג"כ בחי' מל' דתבונה ששרשה בבחי' בינה עצמה שהוא כח השגת שכל להשיגו בהסבר העיון העצמי ואותו ענין ההשגה דבינה הוא אשר נתפס במח' רוחני' זו הנק' מח' עיונית שמעיינת בדבר חכ'

רנד

לתופסה בה כו' וד"ל). והב' הוא בחי' נקודת פנימי' המושכל עצמו כמו שהוא ממש ולא כמו שהוא מושג באמצעות המח' עיונית והוא הנק' בחי' ראי' והסתכלות בחכ' עצמה כמו שהיא וכמו שא' בזהר על בחי' החכ' בלשון הסתכלות כמו אסתכלנא88 ברזא דחכמתא כו' וגם באד"ר89 שא' ר' חזקי' מסתכל הוינא כו' וא' לו ר"ש נושא עון חמית ובודאי לא שמע90 ר' חזקי' בראי' דנבואה בי"ג ת"ד דא"א דאצי' שהרי הנבואה91 אינה אלא בנו"ה דז"א דאצי' ולמטה בהתלבשות בבי"ע כידוע, אך בחי' ראי' והסתכלות זאת הוא בחי' ראי' והסתכלות דחכ' שנק' בשם ראי' אור העין, וכנ"ל בענין איזהו חכם הרואה את הנולד שאינו דומה שמיעה לראי' כו', דהיינו כל מה שיצטרך לבוא בהשגה עיוני' במח' במשך זמן רב רואה בראי' בסקירה והבטה א', וע"כ יוכל להיות דמה שיצטרך להביא אור החכ' שראה בבחי' ראי' והסתכלות בבחי' ההשגה במח' העיוני' ומשם ילבישנה עוד באותיות המח' עד שיביאה באותיות הדיבור שיהי' צריך שיעור זמן ס' שנה מה שראה והסתכל בסקירה והבטה א' בראי' דחכ' כו' וכמו שאם הי' צריך ר' חזקי' לפרט ולבאר בחי' התיקון הזה דנושא עון שיהי' מושג בהשכלת והשגת שכלי במח' עיונית עד שיהי' נתפס באותיו' המח' והדיבור הי' צריך לדרוש זמן רב כמו שנה או שנתים כו' ולפי שאינו דומה כלל שמיעה דבינה והשגה באותיו' המח' והדיבור לבחי' הראי' דחכ' כמו שכאשר הרואה כרך גדול בכל פרטי חלקיו וצריך לפרש לזולתו שבודאי יאריך בסיפורו כמה ימים וחדשים עד שיפרש ויבאר היטב כל מה שראה והראי' הי' בסקירה אחת כו', וכך יובן בענין מעשה הנ"ל במה שנזכר בשבחי האריז"ל שא' לתלמידו הרח"ו שמה שראה והשיג חכ"ע בסודות עליונים ברגע א' בשינתו צריך לשהות זמן ס' שנה להביא הדבר בדיבור ובכתב כי בחי' סקירת עצמיות חכ"ע כמו שהיא כשיצטרך להביאה ולהלבישה במח' ודיבור הרי מרגע א' שראה צריך לחשוב ולדבר ס' שנה ואין דבר זה גוזמא כלל כמובן מכל הנ"ל.

רנה

ובכ"ז יובן ג"כ ענין פנימיו' התו' שנק' טעמי תו' שהוא בחי' פנימי' ועצמי' דחכ"ע כמו שהיא ממש בלי אמצעי' לבוש ההשגה דמח' בעיון ואותיות כו' הוא הנק' בחי' ראי' והסתכלות דחכ' שלמעלה מבחי' שמיעה והשגה דבינה כנ"ל והוא ענין הסקירה וההבטה בבחי' עצמי' הדבר כמו שהיא ע"ד הנ"ל בהסתכלות דר' חזקי' או בהסתכלות דהאריז"ל ברגע אחד כל מה שצריך להביא בהשגה ודיבור ס' שנה וכה"ג והוא ענין גילוי טעמי המצות לעתיד דוקא כי עכשיו הרי לא נתפס ומושג רק ע"י אמצעי' כלי ההשגה והמח' שהוא בחי' מסתיר ומעלים על בחי' פנימי' ועצמי' כו' וכמו גם בגעה"ע דעכשיו בעולם הבריאה שהנשמות משיגים שם בהשגת אלקות בבחי' בינה והשגה ממש להיות שנמשך להם כח ההשגה רק מבחי' בינה שבמל' דאצי' כידוע דאימא92 עילאה מקננא בכורסיא אבל לעתיד כתיב כי93 עין בעין נראה אתה ה' וכתיב והיו94 עיניך רואות את מוריך בבחי' ראי' והסתכלות במהו"ע דאא"ס ולא כמו שהוא מושג בהשגה ומח' כנ"ל והיינו ע"י בחי' ראי' דחכ' וכמ"ש ואמר95 ביום ההוא הנה אלקינו זה וכמו זה96 אלי ואנוהו לפי שמשה97 שרשו מבחי' ראי' דחכ' וע"כ נאמר בו וירא98 ראשית לו וכמארז"ל כל99 הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה כו' (וגם שבנביאים נאמר ג"כ ואראה100 אבל ע"י101 אספקלריא ומשה בלא אספקלריא א' כמ"ש במ"א), וזהו כל עיקר ענין קיבול השכר של הנשמו' לעתיד בגילוי בחי' טעמי תומ"צ שיגלה להם משיח וילמוד אותם לכל ישראל וכמ"ש הנה ישכיל עבדי כו' שענין לימוד זה לעתיד לא יהי' כמו עכשיו שלומדי' הדבר חכ' שיבוא בהשגה בטוב טעם עד שנתפס בעיון המח' כו' כמו השגות הנשמות בג"ע אלא לימוד דלעתיד יהי' בבחי' ראי' והסתכלות שיראו כולם בעין ראית השכל אשר יצטרך לבוא בהשגה ומח' זמן רב כנ"ל, וזהו פי' ישכיל מקור להשגה שכלי' שהשגה שכלי' אינו רק הארה חיצוני' ומסתרת ומכסה עלי' כנ"ל אבל פי' ישכיל ה"ז בחי' מקור לכל מיני שכל אנושי102 המושג, והיינו מה שישפיע בכנ"י ג"כ בחי' זו להיות כ"א

רנו

משכיל ורואה ומסתכל בבחי' ראי' דחכ' כו' וע"כ דוקא לע"ל יתגלו טעמי המצות כמו שהן למעלה ע"י משיח ולא עכשיו כו' וד"ל. וזהו שנאמר גבי103 עדן עין לא ראתה אלקי' זולתך יעשה למחכה לו פי' עין לא ראתה משום דעכשיו אין אור החכ' בבחי' ראי' דעין רק בבחי' השגה ומח' עיונית ע"כ אמרו עין לא ראתה עדיין כו' והיינו בבחי' פנימי' ועצמי' דחכ"ע כמו שהוא ממש מבלי אמצעות לבוש כלל שהוא בחי' עדן העצמי אשר עין לא ראתה עדיין רק אלקים זולתך יעשה למחכה לו לע"ל כנ"ל וד"ל.


1) ענין קרי"ס: מאמר זה הוא הנחת כ"ק אדהאמ"צ, ונו"א (הנחת כ"ק אדמו"ר הצ"צ) נדפס להלן. ונדפס בשינויים ובתוס' הגהות בלקו"ת צו טז, ד. (ומתחיל: והניף ידו על הנהר וגו' הנה ים סוף כו'). ובאריכות בס' שער האמונה מאדהאמ"צ פרקים נ"ב-ס"ד (פג, א ואילך). המאמר נמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' רנד.

2) לגוזר ים סוף לגזרים: תהלים קלה, יג.

3) ואמרו שנגזר לי"ב גזרים: ראה פדר"א פמ"ב. תנחומא בשלח י. פירש"י תהלים שם. וראה מכילתא בשלח יד, טז. וראה גם לקו"ת צו טו, ד. יז, א ואילך. בהעלותך לא, ב. מסעי צד, ד. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רכא (ובהמ"מ שם).

4) והניף ידו על הנהר: ישעי' יא, טו.

5) כימי צאתך מאמ"צ: מיכה ז, טו.

6) והיתה מסלה לשאר עמו: ישעי' שם, טז [כאן הובא הפסוק בקיצור, ושם: לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים].

7) יהי' דרך אותו הנהר שהוא נהר פרת: ראה פירש"י ישעי' שם.

8) והנהר הרביעי הוא פרת הוא דמעיקרא: בראשית ב, יד. בכורות נה, ב ובפירש"י שם.

9) ונהר יוצא מעדן: בראשית שם, י.

10) הפך ים ליבשה: תהלים סו, ו.

11) למען תזכור את יום צאתך . . להביא לימות המשיח: פ' ראה טז, ג. ברכות יד, ב.

12) לנחותם דרך ארץ פלשתים: בשלח יג, יז.

13) פנים בפנים: ואתחנן ה, ד.

14) מאמר הזהר ע"פ זה הים גדול: תהלים קד, כה ואילך. זח"ב מח, ב.

15) כל מה שיש ביבשה יש בים: חולין קכז, א. ירושלמי שבת פי"ד ה"א.

16) ומיד שיעלו ביבשה מתים כו' ולא יתקיימו אפי' שעה אחת: ראה בכ"ז חולין שם. ביאוה"ז בשלח מא, ג ואילך. תו"א בשלח סב, ב. סה"מ תקס"ג ח"א ע' קנד (בנוסח הא'). תו"ח תולדות קנח, ב. לקוטי שיחות ח"ח ע' 363. חי"ט ע' 161.

17) שם לים חוק וגבול: ע"פ ירמי' ה, כב. משלי ח, כט. ב"ב עג, א.

18) מל' דאצי' הוא בחי' הדיבור: ראה זח"א פו, ב. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' שפב.

19) בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ה.

20) יהי אור יהי רקיע: בראשית א, ג. ו.

21) כל הנחלים הולכים אל הים: קהלת א, ז.

22) והמל' נק' ים: ראה פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מע' ים.

23) בזהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ: ויחי מח, טז. זח"ג קפז, ב.

24) בזהר שבבחי' ים העליון יש נונין וארבין: זח"ב מח, ב (הובא לעיל).

25) כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי: ראה זח"א בהקדמה ו, א. זח"ג קפח, א. וראה ביאוה"ז קמט, א. סידור עם דא"ח קה, א. סה"מ תקס"ה ע' תרחץ. תו"ח בראשית ד, ד. מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קנא. וש"נ.

26) כמש"א רשב"י בחד קטירא אתקטרנא כו' בי' אחידא בי' להיטא: ראה זח"ג רפח, א. רצב, א. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שכט.

27) למה ת"ח נמשלו לדגים שבים: ראה ברכות סא, ב. ע"ז ג, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'כד. ובתו"ח לך לך צו, א.

28) וברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

29) וגם יש להם חומר גופני כמו אש ורוח כידוע: ראה סידור ערה, ד (בשם ס' שער הגמול להרמב"ן). ובכ"מ.

30) עובר שהוא ירך אמו: גיטין כג, ב. ובכ"מ.

31) ואוכל ממה שאמו אוכלת: נדה ל, ב.

32) בגוהרקי דר' חייא: ב"מ פה, ב. וראה מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' שעט. ס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' תעח. ובהמ"מ שם.

33) ויש מלאכים שנק' עצים כמ"ש אז ירננו: תהלים צו, יב. וראה גם ס' מאמרי אדה"ז ”אתהלך לאזניא" ע' לח. סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשפא. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'קיד. וש"נ.

34) להיות ביבשה . . וכמ"ש במ"א וד"ל: ניתוסף מכת"י ב. ובכת"י א: לחיות (וליתא יותר).

35) ובנ"י הלכו ביבשה: בשלח יד, כט.

36) דמשמע שעיקר הנס . . בתוך הים: ניתוסף ע"פ כת"י ב.

37) קול ה' יחולל אילות: תהלים כט, ט.

38) עד יעבור: בשלח טו, טז.

39) שאפי' שפחה ראתה על הים: ראה מכילתא בשלח טו, ב.

40) והנה יש פי' שני במ"ש ובנ"י הלכו כו': ראה בכ"ז זח"ב מח, ב. פע"ח שער חגהמ"צ (שכ"א) פ"ח. סידור עם דא"ח רפט. מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' ריב ואילך וע' רנ ואילך. שער האמונה לאדהאמ"צ עא, ב. פד, א. פו, א ואילך.

41) כד סליק ימא גלגלוהי: זח"ב מח, ב (נסמן לעיל).

42) ויבקעו המים: בשלח יד, כא.

43) שהן ד' מחנות שכינה: ראה זח"ג קיח, ב. ביאוה"ז לכ"ק אדהאמ"צ פה, א. ולכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' תנא.

44) בים של שלמה שהוא עומד על י"ב בקר: ראה מלכים א ז, כה. זח"א רמא, א.

45) י"ב גבולי אלכסון: ראה בפרטיות בפרדס שכ"א (שער פרטי השמות) פ"ו ואילך.

46) ששם עלו שבטים: תהלים קכב, ד. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' רעח ואילך. שערי תשובה מב, ג.

47) ג' פרקין בידים: ראה זח"א רמא, א. וראה גם סה"מ תקס"ח ח"א ע' שעה. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' שכג וע' שמו. סה"מ תרמ"ז ע' נו ואילך. ובכ"מ.

48) כפי פי' השני המובן בזוהר: ראה לעיל פיסקא: והנה יש שני פי'.

49) הרי י"ב [תוקן ע"פ כת"י ב. ובכת"י א: יג] שערים למעלה שתפילת כל שבט עולה בשער המיוחד אליו: ראה פע"ח שער התפילה (ש"א) בהקדמה. לקו"א להה"מ סקל"ג (ובמ"מ לשם). שו"ע אדה"ז הל' ק"ש סס"ח ס"ב. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקפא. תו"ח נח עד, א (ובהמ"מ שם). וישב ריא, ג. שער הכולל בהקדמה.

50) שער הפונה קדים: יחזקאל מו, א. ועוד.

51) כי אמרתי עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.

52) היום לעשותם: ואתחנן ז, יא. עירובין כב, א.

53) ות"ת כנגד כולם: פאה ריש פ"א.

54) אורייתא סתים וגליא: זח"ג עא, ב. עג, א.

55) ולמחר לקבל שכרם: עירובין שם.

56) ופני לא יראו: תשא לג, כג.

57) עין לא ראתה: ישעי' סד, ג.

58) וכדפירש"י ע"פ ישקני מנשיקות פיהו: שה"ש א, ב. וראה ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ד ע' א'תעג ואילך. ס' שער האמונה לאדהאמ"צ ג, ב (ובהמ"מ שם).

59) הנה ישכיל עבדי: ישעי' נב, יג. וראה ת"י וילקו"ש שם.

60) וגבה מאד היפך אותיות דאדם: ראה זח"ג רמו, ב. ב"ר פ"ח, ה. פ"ט, יב.

61) כי אדם בגי' מ"ה: ראה ע"ח שער התיקון (ש"י) פ"ג. ובכ"מ.

62) מה שמו: משלי ל, ד.

63) שארוכה מארץ מדה: איוב יא, ט.

64) עד יעבור עמך ה': בשלח טו, טז (הובא לעיל).

65) ויאמר ה' אל משה: בשלח יד, טו. ועוד.

66) דלא ידע לי' בר איהו: ראה זח"ב רי, ב. זח"ג קכט, ב. קמ, ב. רפח, א.

67) כל ימי חייך להביא לימוהמ"ש: נסמן לעיל.

68) המח' שנק' נהר: ראה גם תו"א נח ט, ב. לקו"ת שה"ש יז, ג. ובכ"מ.

69) החכ' הנק' עדן: ראה זח"ג רצ, א. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתסד.

70) כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.

71) שהשכל והשגה . . בבחי' עצם מהותו כמו: ניתוסף מכת"י ב.

72) ונהרו אליו כל הגוים: ישעי' ב, ב. וראה גם פרדס שכ"ג (שער ערה"כ) מע' יאור.

73) הקטן אין לו מח': חולין יב, ב.

74) כידוע דחכ' נק' מעיין: ראה זח"ב מב, ב. ובהמ"מ במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תתצב.

75) כידוע דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' ע"י: ראה סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תתסה. וש"נ.

76) נהרא מכיפי': שבת סה, ב. וראה גם לקו"ת שה"ש לט, א.

77) שחו"ב נק' תרין ריעין: ראה זח"ג ד, א.

78) דלא קאים איניש: ע"ז ה, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב ע' תמד.

79) שהחכ' נק' בשם ראי': ראה פרדס שכ"ג (שער ערכי הכינויים) מע' ראי'. יהל אור על תהלים ע' תתקנט. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ הנחות תקע"ז ע' כז.

80) נק' החכמים עיני העדה: ראה ע"ח שער דרושי הנקודות פ"א. אור תורה להה"מ נג, ב. תניא אגה"ק סי"ד (קכ, ב). לקו"ת ואתחנן ד, ב. מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' קסד. וש"נ.

81) איזהו חכם הרואה את הנולד: תמיד לב, א.

82) חכם עדיף מנביא: ב"ב יב, א.

83) שאינו דומה שמיעה לראי': ראה מכילתא יתרו יט, ט. לקח טוב שלח יג, יח. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שם ע' כז.

84) כמ"ש בכתבי האריז"ל שפ"א נכנס אצל האריז"ל תלמידו הרח"ו ז"ל: ראה פע"ח שער ק"ש שעהמ"ט (שט"ז) פ"א. עמק המלך הקדמה שלישית פ"ב (י, ב ואילך), ובשער רישא דז"א פ"ט (קכו, ג). ס' יסוד יוסף. וראה בארוכה ע"ד שינויי הנוסחאות במעשה זה, בהנסמן בהמ"מ לס' מאמרי אדה"ז עה"ת ע' רסד. שער האמונה לאדהאמ"צ צב, ב ואילך. ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' ז. תו"ח שמות קג, א.

85) פ' שנים: בכת"י ב: ס' שנים. [ועד"ז הוא בהכת"י לקמן בסמוך]. ובפע"ח ועמה"מ הנ"ל ”שמונים". וראה בארוכה בהמ"מ שבהערה הקודמת.

86) במעט רגע: בכת"י ב: במעט זמן.

87) שלערך שנה: בכת"י ב: שלס' שנה.

88) אסתכלנא ברזא דחכמתא: כן מובא בכ"מ. וראה מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תלז וע' תקמט. ויקרא ח"א ע' שכט. במדבר ח"ב ע' תרמז. דברים ח"א ע' קמח וע' רסא. דרושי חתונה ח"ב ע' תקנד. תו"ח נח מג, ג. ועוד.

89) באד"ר שא' ר' חזקי' מסתכל הוינא: ראה זח"ג קלב, ב: קם ר' חזקיה שארי ואמר כו' מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה כו' אנא שאיל מהם פשרא דחמית פתחו ואמרו נושא עון חמיתא אמר דא הוא תקונא תניינא יתיב א"ר שמעון האידנא אתקשר עלמא כו'. וראה גם שער האמונה לאדהאמ"צ שם צד, א. אמרי בינה שער הק"ש סד, ב. תו"ח שמות ח"א קב, ד. ח"ב של, א. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קמח. ובמאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה שם ז"ל: וכמו בהשגה ברזא דחכמה שהי' ברשב"י ותלמידיו בפרצופים העליונים כמו בי"ג ת"ד דא"א שא' [שאמרו] לר' חזקי' נושא עון חמית כו' וזהו לשון אסתכלנא ברזא דחכמתא שזהו בחכמה שבבחי' אין ממש כו'.

90) שמע: בכת"י ב: ראה.

91) הנבואה אינה אלא בנו"ה דז"א דאצי': ראה שער היחודים להאריז"ל פ"א. שער רוה"ק דרוש א. סידור שער הק"ש עט, א. אמרי בינה שם עא, א. ובכ"מ.

92) דאימא עילאה מקננא בכורסיא: ת"ז ת"ו (כג, א). וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' רסב. קונטרסים ע' תכג. וש"נ.

93) כי עין בעין נראה אתה ה': ע"פ שלח יד, יד.

94) והיו עיניך רואות את מוריך: ישעי' ל, כ.

95) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה: ישעי' כה, ט.

96) זה אלי ואנוהו: בשלח טו, ב.

97) שמשה שרשו מבחי' ראי' דחכ': ראה בהמובא לקוטי שיחות ח"ו ע' 244 ואילך.

98) וירא ראשית לו: ברכה לג, כא.

99) כל הנביאים נתנבאו בכה: ראה ספרי ר"פ מטות.

100) ואראה: ישעי' ו, א. יחזקאל א, א. ועוד.

101) ע"י אספקלרי' ומשה בלא אספקלרי' א' כמ"ש במ"א: בכת"י ב: ע"י ז' אספקלריאות ומשה בלא אספקלרי' א' כמ"ש במ"א. ילקו"ש ויקרא עה"פ א, א — רמז תלב (ככת"י הב'). וראה לקו"ת שה"ש כב, ב: ולכן כל הנביאים ואפילו משה רבינו ע"ה ראה באספקלריא אלא שמרע"ה ראה באספקלריא אחת המאירה ושאר הנביאים דרך ז' אספקלריאות. וכ"ה בשערי אורה לאדהאמ"צ סו, ב. ובכ"מ.

102) אנושי: בכת"י ב' ליתא.

103) גבי עדן עין לא ראתה: ישעי' סד, ג (הובא לעיל). ברכות לד, ב.