מה יפו פעמיך

רסא

מה1 יפו2 פעמיך בנעלים כו', הנה הפסוק3 הזה נאמר על כנ"י בשעה שהיו עולים לרגל כמ"ש שלש4 פעמים בשנה יראה כו' את פני ה' אלקיך, ועתה משחרב בהמ"ק תפלה5 במקום קרבן שבחי' יראה את פני ה' אלקיך הוא עתה בתפלה, רק שאז הי' השראת השכינה למטה במקום גשמי במקדש כמ"ש ועשו6 לי מקדש ושכנתי כו', לזה הי' אז בהתחלקות ג'7 זמנים פסח שבועות סוכות, נגד ג' אבות אברהם יצחק יעקב, ועתה בתפלה השראה זו היא בבחי' הרוחניות הוא בלי התחלקות, כי התפלה כלול מג' בחי' אברהם יצחק יעקב, כי תפלות אבות תיקנום, כי יש פסוקים בתפלה מבחי' אברהם בחי' אהבה, ויש בחי' יראה, ויש מבחי' יעקב מדת הרחמנות כמו אתה8 ה' לא תכלא רחמיך כו'.

והנה כתי' כה9 אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם, כי הנה עיקר בקשת הרחמים בשתי ברכות שלפני ק"ש הוא על ניצוץ אלקות שאין לנו אהוי"ר מחמת העדר ההתבוננות, כי בחי' בינה הוא המוליד אהוי"ר, לזה אנו מבקשים

רסב

רחם עלינו ותן בלבינו בינה, להיות מבין10 דבר מתוך דבר, היינו להתבונן בהתהוות מאין ליש, איך שכל בריאת העולם הוא בדיבור א' כביכול כמ"ש בדבר11 ה' כו', וכמארז"ל במאמר12 א' יכול להבראות כו', ומבשרי אחזה כמשל באדם שדיבור א' בטל לגבי מהות הנפש, וכלא ממש חשיבי, כמ"כ למעלה כל העולמות עליונים ותחתונים כו' הם בדיבור א' כבי' וכלא ממש חשיבי לגבי עצמותו ית', ומאריכות ההתבוננות הנ"ל נולדה מדת אהבה בחי' אברהם ואח"כ אברהם13 הוליד את יצחק כו', ולא נבוש כו' לעולם ועד, פי' לעולם ועד שיהי' אז התגלות אלקות כמ"ש ונגלה14 כבוד הוי' וראו כל בשר כו', אז יהי' הבושה לעולם ועד על מעשה עוה"ז הקשים ורעים בבחי' יש ונפרד לגמרי, דבאמת אני15 הוי' לא שניתי כו', וגם עתה אין דבר מסתיר לנגדו ית', כי אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא כו', ולזה היא הבושה לעולם ועד כו'.

והנה אמרז"ל סנדל16 קושר כתרים לקונו מתפלות של ישראל, הנה בלשון הגמ' נק' סנד"ל, ובלשון המקרא נק' נעל הוא החופה17 את רוב הרגל, הוא קושר כתרים לקונו מתפלות של ישראל, מתפלות הוא בחי' שמו"ע, כי כל הבקשות שבש"ע חננו מאתך כו' גאלנו כו' רפאנו כו', הוא הבקשות להיות שינוי הרצון למעלה מבחי' תורה, כי אורייתא18 מחכמה נפקת כו'. והנה התהוות העולם הוא ע"פ ד"ת כי אין19 יסורים בלא עון, וכמ"כ אריכות הגלות ג"כ בוודאי עפ"י ד"ת, לזה אנו מבקשים שיהי' שינוי רצון גאלנו כו' למעלה מבחי' הרצון הנמשך בהתורה דמחכמה נפקת כו', היינו שיומשך מבחי' בעל הרצון כו'. והנה כדי שנוכל להתפלל ש"ע בבקשות כנ"ל צריך בתחלה לסמוך גאולה לתפלה הוא בחי' מס"נ שבק"ש שמע ישראל כו' בכל לבבך ובכל נפשך כו' פי' שמע הוא לשון התבוננות איך שהוי' אלוקינו הוי' אחד, בחי' אחדות פשוט כו', וכל העולמות הם רק בדיבור א' כנ"ל וכלא ממש חשיבי לגבי מהותו ועצמותו כנ"ל, ובהעמקת ההתבוננות באריכות כנ"ל אזי נכספה וגם כלתה נפשו להיות נכלל בעצמותו ית' מי20 לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, פי' ועמך אפי' כל האורות עליונים גבוה מעל גבוה כו', לא חפצתי רק ליכלל בעצמותו ומהותו ית', בחי' אחדות פשוט,

רסג

והיינו ע"י והיו21 הדברים האלה אשר אנכי מצוך, שהוא ע"י התקשרות מחשבתו ודיבורו בתורה להיות דבר ה' דבר בו כמ"ש ואשים22 דברי בפיך וכמארז"ל אלו23 ואלו דא"ח כו', ואח"כ בפ' שני' שבק"ש כתי' ואספת24 דגנך הוא מעשה הצדקה כו', וע"י מס"נ שבק"ש כנ"ל שהוא למעלה מבחי' התורה כמבואר בכמה מקומות, וכמו שמרומז ג"כ בגמרא יש25 קונה עולמו בשעה א' כו', שעה לשון וישע26 כו', עי"ז נוכל אח"כ להתפלל ש"ע שיהי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה כו'.

אך מחשבתנו ודיבורנו שבתפלה היא גשמי' ואיך יכול לעורר למעלה לבחי' רצון כתר עליון כו', הוא ע"י מלאך סנד"ל המקבל תפלות של ישראל ומפשיטם מגשמיו' לרוחניות וקושר כתרים כו'.

והנה ענין בחי' סנדל ונעל הנ"ל, צריך להבין תחלה ענין השתלשלות העולמות והתהוות מאין ליש, דהנה באמת הגם שבחי' השתלשלות הוא ע"י בחי' מדותיו ית' כמו יום ראשון נמשך בחי' יהי אור27 שהוא בחי' חסד עליון, וביום ב' יהי רקיע כו', עכ"ז מהשתלשלות חסד עליון לא הי' יכול להתהוות בחי' יש ובע"ג בבחי' נפרד, רק אדרבה הי' בבחי' ביטול לגמרי כמשל זיו השמש בשמש, אך עיקר התהוות מאין ליש הוא עפ"י מדת מלכות כי אין28 מלך בלא עם הוא בחי' שם אלקים שהוא בחי' נרתק המכסה ומסתיר לש' הוי', כתי' כי שמש29 ומגן הוי' אלקים והוא ע"י כי30 הוא צוה ונבראו כו', דבר המלך שלטון שהוא בחי' ציווי המלך כו', אך עכ"ז הי' העולם מתפשט בלי גבול וקץ, ושיהי' התהוות בבחי' גבול מהלך31 ת"ק שנה כו' הוא ע"י המלאך סנד"ל שהוא בחי' נעל החופה את רוב הרגל בחי' מל' הנ"ל, וכמ"ש והארץ32 הדום רגלי הוא החופה את בחי' מל' הנ"ל, להיות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה, והוא ע"י בחי' המלאכים שהם בחי' יש, והם בבחי' ביטול ואינם בבחי' נפרד כלל, וכמ"ש וצבא33 השמים לך משתחוים כו', ולזה כוחו רב ועצום להיות קושר כתרים לקונו, והיינו ע"י כי נעוץ34 תחילתן בסופן, וסוף35 מעשה במחשבה תחלה, והיינו במחשבה הקדומה אנא36

רסד

אמלוך כו' בחי' מל' דא"ס כי עיקר תכלית הבריאה הי' להיות בחי' יש ובטל אליו ית'.

וכמ"כ למטה בנפש האדם שבחי' נפש הבהמיות הוא הנמשך משמרי אופנים כי בחי' המרכבה פני ארי' הוא בחי' אהבה, פני שור בחי' יראה, והן נושאים את הכסא, ומזיעתן37 של חיות היינו שא"א להם לסבול עול עוצם האהבה והפחד הנמשך בהם לזה והחיות38 זעות מחיל כו', הוא בחי' פסולת הנמשך מהם כמשל הזיעה היוצא דרך נקבי העור, אך מהעור עצמו הוא בחי' חיצונית של דחילו ורחימו של החיות שבמרכבה והן בחי' אותיות וכו', מהן נמשך למטה (וע"י השתלשלות ובחי' נוגה תערובות טוב ורע וכו' כנודע) נפש הבהמיות והטבעיות, ואין כל הטבעיות שוין כי יש טבעו אוהב כבוד או ממון כו'. והנה כמשל הבהמה שבשר גידים ועצמות הוא הפנימי' שלה והעור החיצון הוא מלביש אותה ומהעור עושים מנעלים, וכמ"כ בנפש הבהמות הנמשך מבחי' חיצוני' של אופנים שבמרכבה הנ"ל, ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נפש הבהמי' הנ"ל במס"נ שבק"ש בכל39 לבבך בשני יצריך כו', נעשה בחי' נעל החופה את רוב הרגל דעיקר ההילוך הוא ברגל שמוליך גם את הראש, כך ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נפש הבהמיות הנ"ל במס"נ בק"ש שהוא בחי' סוף מעשה הוא במח' תחלה, כי תכלית המכוון הוא להיות דירה בתחתונים כנ"ל, ועי"ז נוכל אח"כ להתפלל בש"ע שיהי' שינוי רצון מבחי' כתר עליון למעלה מבחי' התורה כנ"ל.

והנה בתפלה יש ג' מדריגות כנגד ג' עולמות בי"ע, והיינו תחלת התפלה הוא עליות עולם העשי' ברוך אתה כו' שלא עשני כו', ואח"כ קטורת ואח"כ ברוך שאמר ופסד"ז הללוי' הללו40 לשון בהילו כו', י"ה בחי' חו"ב היינו שמאיר בחי' חו"ב שלא41 יהי' בחי' טמטום המוח וטמטום הלב כו', שהוא ההתבוננות איך שכל העולמות הם רק זכר מבחי' רב טוב כו', כמ"ש זכר42 רב טובך, ולהודיע43 לבני האדם גבורותיו, הן בחי' הצמצומים אבל לגבי מהותו ועצמותו ית' כלא חשיבי, ויחיד חי עולמים מלך עד ברכו יוצר אור הכל הוא תפלת היצירה, שהוא

רסה

עליות עולם היצירה, ואח"כ ברכו יוצר אור שהוא תפלת עולם הבריאה, והאופנים וחיות כו' ברעש כו' איך שהוא לבדו מרום וקדוש כו', ואח"כ בחי' ק"ש בכל לבבך כו' ואח"כ תפלת ש"ע בלחש בחי' אצילות כו', ועלית כל תפילות ימות החול הוא בשבת שהוא עליות העולמות, כמ"ש עולת44 שבת בשבתו, כי בו שבת כו', לכך בשבת ויו"ט מותר בנעילת הסנד"ל שגם בחי' נעל שהוא בחי' נפש הבהמיות נתעלה בשבת, לכך מצוה לאכול בשבת כמארז"ל במה45 מענגו כו', משא"כ ביוה"כ שאסור באכילה ושתי' אסור בנעילת הסנד"ל.

והנה בעליות נפש הבהמיות בשבת ע"י אתכפיא ואתהפכא שבימות החול בתפלה כו', ע"ז נאמר מה יפו פעמיך בנעלים שגם הנעלים הם יפים ואדרבה עיקר היופי הוא בנעלים, כי סוף מעשה במחשבה תחלה, וזהו תכלית בריאת העולמות כו'. אך שלהיות בכוחינו למסור46 נפשו באחד הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה. וזהו בת47 נדיב בתו של אברהם אבינו, שנק' נדיב שנתן48 מלחמו גם לערבים, ולמעלה הוא בחי' הארת49 חסד עליון הנמשך למטה בכל יום בבקר כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו כדי שנוכל להתפלל בבקר כי כל ההתחלות קשות ומה גם בעמדו משינתו50 שהוא א' מס' כו', הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה כנ"ל.

חמוקי51 ירכיך כמו חלאים מעשי ידי אמן, פי' ירכים52 הם לבר מגופא שהיא התורה שנק' גופא, ובחי' ירכי' שלבר מגופא הוא בחי' מעשה הצדקה שהוא ע"י עשי' גשמי' שברגלים53 שהולך בעסקי מו"מ ואח"כ נותן מיגיעת כפו כו', אך54 ברגלים יש ג' פרקי, פרק העליון הוא הנק' בשם ירכים שהוא בסתר, כך הוא עיקר מצות הצדקה הוא מתן בסתר. כמו חלאים, פי' חלאים הוא תכשיטי אשה שעל הראש כמ"ש וחלי55 כתם, ובלשון המשנה טוטפת56 וסרביטין, והיינו ע"י

רסו

מעשה הצדקה מלמטה נעשה מזה בחי' תכשיטי' ועטרה שעל הראש כמ"ש וילבש צדקה כו' כובע ישועה בראשו כי למעלה נאמר ראשו57 כתם פז קווצותיו תלתלים כו', הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ והוא בחי' תכשיטי איש וע"י מעשה הצדקה נעשה תכשיטי אשה, והוא ע"י מעשי ידי אמן, כמו אומן המלבן ומצרף מעפר ואדמה להיות תכשיט ליופי כמ"כ ע"י מעשה הצדקה מיגיעו ועסקו במו"מ ועם גוים כו' ואח"כ נותן מיגיעו לעני להחיות רוח שפלים הוא הבחי' הבירור והצירוף שנעשה בחי' תכשיטי אשה ואין תכשיט אלא ליופי, עי"ז נמשך אהבה מלמעלה ונעשה בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' להיות כי כל האומר58 אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כי מה שייכות יש לו עם התורה להמשיך בחי' התורה ח"ע להיות בפיו דא"ח והיינו להיות בחי' אלקים שהוא בחי' הצמצום בבחי' חיי' רוחני' מחיי' החיים א"ס ב"ה, אך ע"י מעשה הצדקה למטה להחיות רוח שפלים באתעדל"ת אתעדל"ע לעורר מלמעלה ג"כ בחי' המשכת התורה למטה. וז"ש תען59 לשוני אמרתיך כי כל מצותיך צדק, פי' שלהיות תען לשוני אמרתיך מלשון עונה60 אחריהם מה שהם אומרים בפ"ג דסוכה שהוא בחי' המשכת התורה מלמעלה למטה שהיא בחי' תר"ך עמודי אור, כמשל עמוד שמחבר מעלה ומטה הוא ע"י כי כל מצותיך צדק, והיינו ע"י מצות61 מעשיות שנק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות כו' כל החוקים כו'.

אך הנה פסוק הזה נאמר גם על בחי' התורה כמארז"ל אף62 ד"ת בסתר כו', והיינו כי בחי' התורה נמשך למטה בבחי' גשמיות זרעים ותרומה כו'. והנה יש ב' בחי' מנעלים, נעל א' הוא עליות נפש הבהמיות ע"י עשיות כל המצות וצדקה כנגד כולן הנמשך מבחי' גבריאל במרכבה בחי' יראה ופחד, ונעל הב' הוא בחי' שמחה של מצוה שהוא ג"כ מבחי' נפש הבהמיות כמ"ש בשמחה63 בטוב לבב שעיקר השמחה הוא בלב ששם משכן נפש הבהמיות כי64 הדם הוא הנפש וכנודע65 מספרי הטבעיי' שעצבות הוא מעכירת הדם שבלב כשהוא עכור, והשמחה הוא כשהדם צלול והוא ע"י אשר קדשנו במצותיו אשר לשון תענוג

רסז

העליון קדשנו במצותיו כו' וכל המצות צריך לעשות בשמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה ובצדקה נאמר ג"כ אל66 ירע לבבך בתתך לו הוא בחי' נעל הב' של בחי' נפש הבהמיות הנמשך ממחנה מיכאל בחי' אהבה.


1) מה יפו: מאמר זה נדפס כאן מכת"י מניח שרשם המאמר בסמיכות לזמן שמיעתו מכ"ק אדה"ז (כת"י 1113 מז, א), ובסוף המאמר נרשם בגוכי"ק אדמו"ר הצ"צ: תורת אדמו"ר בשקלאב כתבה ר' זלמן רוזעש.

וראה גם מאמר זה (מלבד הביאור הנדפס לקמן) בתוס' הגהות ואיזה שינויים בלקו"ת שה"ש מג, ב. ובאריכות הביאור מכ"ק אדהאמ"צ בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' שיא ואילך. ובשינויים והגהות וביאורים מאדמו"ר הצ"צ באוה"ת שה"ש ח"ב ע' תקפד. ח"ג ע' תתקצ. תתקצה. ובסה"מ תרל"ג ח"א ע' ד ואילך (בתוך ד"ה ר"א יהיב פרוטה לעני). ובסה"מ פר"ת ע' קכט ואילך (בתוך ד"ה צהר תעשה לתיבה). וראה גם דרוש אחר ד"ה מה יפו פעמיך בסה"מ תקס"ג ח"א ע' רמח. ומקבילו בדרמ"צ קעה, ב. ובכ"מ.

[המאמר הנדפס כאן נמצא ג"כ בכת"י 1116 שבו מאמרים רבים משנת תקע"ב. וכן בעוד כת"י. ובכמה מופיע המאמר בכותרת: שבת פ' שמיני תקע"ב שקלאב. ונמצא ג"כ בכתבי-יד מאוחרים יותר עם תאריכים של אמירת המאמר גם ע"י אדמו"ר הצ"צ: ”תורת אדמו"ר מ"מ על חתונה בן חייקעל הנגיד מהרדישץ פ' פקודי תקצ"ד לפ"ק". ובמ"א בכותרת: בע"ה חוה"מ סוכות תקצוי"ו. וראה מאמר המקביל באוה"ת על סידור (דרושים לחתונה) ע' רסג בכותרת: מה ששמענו מפכ"ק אדמו"ר בק' באייאו על חתונת בן מוהר"ד בהרב ר"ר אברהם באזמו"ר נ"ע י"ב סיון שנת תקצ"ו].

2) מה יפו פעמיך בנעלים: שה"ש ז, ב.

3) הפסוק הזה נאמר על כנ"י בשעה שהיו עולים לרגל: סוכה מט, ב. חגיגה ג, א. שהש"ר עה"פ.

4) שלש פעמים בשנה: משפטים כג, יז. פ' ראה טז, טז. ועוד.

5) תפלה במקום קרבן . . אבות תקנום: ברכות כו, א-ב.

6) ועשו לי מקדש: תרומה כה, ח.

7) ג' זמנים פסח שבועות סוכות נגד ג' אבות אברהם יצחק ויעקב: זח"ג רנז, ב. וראה בארוכה לקו"ת פינחס עו, ב. שם דרושים לר"ה נח, ב. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב ע' תנ. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תסד.

8) אתה ה' לא תכלא רחמיך: תפילת הודו. ע"פ תהלים מ, יב.

9) כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם: ע"פ ישעי' כט, כב. שם: ”לבית יעקב", אבל כן הובא בתניא פל"ב ופמ"ה ובכ"מ — ראה ”הערות ותיקונים" לתניא שם. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' פח. דברים ח"א ע' שלב.

10) מבין דבר מתוך דבר: חגיגה יד, א. וראה תו"א בראשית א, א [פי' תוך דבר היינו בחי' ממכ"ע ודבר היינו עצם בחי' המלכות שהוא סוכ"ע]. לקו"ת ואתחנן ו, ג. שם דרושים לש"ש סז, ג.

11) בדבר ה': תהלים לג, ו.

12) במאמר א' יכול להבראות: אבות פ"ה מ"א.

13) אברהם הוליד את יצחק: תולדות כה, יט. וראה תו"א תולדות יז, ג ואילך.

14) ונגלה כבוד הוי': ישעי' מ, ה.

15) אני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

16) סנדל קושר כתרים לקונו: ראה זח"א קסז, ב. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' רמח ואילך. סה"מ תרנ"ו ע' שלח. סה"מ תש"ח ע' 202. וש"נ.

17) החופה את רוב הרגל: יבמות קב, ב. וראה גם המשך תער"ב ח"א ע' רד.

18) אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ובכ"מ.

19) אין יסורים בלא עון: שבת נה, א.

20) מי לי בשמים: תהלים עג, כה.

21) והיו הדברים האלה: ואתחנן ו, ו.

22) ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.

23) אלו ואלו דא"ח: עירובין יג, ב.

24) ואספת דגנך: עקב יא, יד.

25) יש קונה עולמו בשעה א': ע"ז י, ב. יז, א. ועוד.

26) וישע כו': בראשית ד, ד.

27) יהי אור . . יהי רקיע: בראשית א, ג. ו.

28) אין מלך בלא עם: בחיי וישב לח, ל. ר"פ בלק. עמק המלך ש"א רפ"א. תניא שעהיחוה"א רפ"ז. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"ב ע' תרלא.

29) שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב. וראה תניא שעהיחוה"א פ"ד. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתקב.

30) כי הוא צוה ונבראו: תהלים קמח, ה.

31) מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, א.

32) והארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

33) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

34) נעוץ תחילתן בסופן: ס' יצירה פ"א מ"ז.

35) וסוף מעשה במחשבה תחלה: פיוט ”לכה דודי".

36) אנא אמלוך: מובא בכ"מ בשם האד"ר. וראה בהמ"מ במאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתצד.

37) ומזיעתן של חיות: חגיגה יג, ב.

38) והחיות זעות מחיל כסא: ע"פ פיוט ”והחיות" במוסף לר"ה (בקדושה נוסח אשכנז).

39) בכל לבבך בשני יצריך: ואתחנן ו, ה. ברכות נד, א. ספרי עה"פ. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תסב וע' שעט.

40) הללו לשון בהילו: איוב כט, ג. וראה תו"א מקץ לו, א. לקו"ת נצבים נא, ד. לקו"ת שה"ש מח, ג.

41) שלא יהי' בחי' טמטום המוח וטמטום הלב: ראה ד"ה לה"ע טמטום הלב, בס' מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תפב ואילך. וראה עוד ע"ז בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' תקס ואילך.

42) זכר רב טובך: תהלים קמה, ז.

43) ולהודיע לבני האדם גבורותיו: שם, יב.

44) עולת שבת בשבתו, כי בו שבת: פינחס כח, י. בראשית ב, ג.

45) במה מענגו: שבת קיח, ב.

46) למסור נפשו באחד: ראה זח"ב קיט, א. זח"ג לג, א. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תו.

47) בת נדיב בתו של אברהם אבינו: סוכה וחגיגה ושהש"ר שם (נסמן בתחילת המאמר).

48) שנתן מלחמו גם לערבים: ראה סוטה י, א ואילך. ב"מ פו, ב.

49) הארת החסד עליון הנמשך למטה בכל יום בבקר כמ"ש וישכם אברהם בבקר: וירא יט, כז. כא, יד. כב, ג. ראה תקו"ז תכ"ב (סז, א). זח"ב קיט, ב. זח"ג סד, ב.

50) משינתו שהוא א' מס': ברכות נז, ב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ ח"ב ע' תרא.

51) חמוקי ירכיך: שה"ש ז, ב (המשך פסוק: מה יפו פעמיך בנעלים).

52) ירכים הם לבר מגופא: זח"א כא, ב. ועוד.

53) שברגלים שהולך: בכת"י ב: שהולך ברגליו.

54) אך ברגלים יש ג' פרקי: ראה זח"א רמא, א. לעיל במאמר ד"ה לה"ע קי"ס. שער האמונה לאדהאמ"צ פנ"ה.

55) וחלי כתם: משלי כה, יב.

56) טוטפת וסרביטין: שבת נז, א.

57) ראשו כתם פז: שה"ש ה, יא.

58) האומר אין לי אלא תורה: ראה יבמות קט, ב.

59) תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' א'ע.

60) עונה אחריהם מה שהם אומרים בפ"ג דסוכה: לח, א (במשנה).

61) מצות מעשיות שנק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו: ואתחנן ו, כה. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שעא.

62) אף ד"ת בסתר: סוכה מט, ב: מאי דכתיב חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה לירך לומר לך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר כו'.

63) בשמחה ובטוב לבב: תבוא כח, מז.

64) כי הדם הוא הנפש: פ' ראה יב, כג.

65) וכנודע מספרי הטבעי': בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' שכו שם: וכידוע בס' הרפואה שהעצבות והמרה שחורה באה מסיבת קלקול הדמים בפסולת העכור שבדם שבלב כמו המרירות שמקלקלת הדמים עד שנעשה דם שחור כו' והשמחה באה מצד צלילות הדמים ונקיותם כו'.

66) אל ירע לבבך: ע"פ ראה טו, י. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתקסו.