להבין ביאור הדברים

רסז

ביאור על הנ"ל

להבין1 ביאור הדברים ענין מה יפו פעמיך בנעלים כו'. הנה ידוע שתכלית בריאת העולמות הי' להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שיהי' גילוי אלקות בחי' סתימא2 דכל סתימין וכו', וכמו למשל מבשרי אחזה באדם למטה שגילוי חכמתו ושכלו הוא מתגלה בדיבור כו', כמ"כ למעלה בא"ס ב"ה שכדי שיהי' גילוי א"ס בחי' סתימא דכל סתימין הוא דוקא ע"י בחי' מל' כי אין3 מלך בלא עם, כי עיקר התענוג למעלה הוא דוקא ע"י שנתגלה למטה בבחי' נפרד ויש גמור והיש בטל אליו ית' כמו וצבא4 השמים לך משתחוים כו', וכמו למשל באבנים טובות כשהם בהסתר ובבית אפל אין מהם שום תענוג כ"א כאשר הם בהתגלות לעין כל שמאירים אזי מקבלים מהם תענוג ושעשועים מבהירותם, כמ"כ למעלה עיקר התענוג הוא ע"י הגילוי למטה בבחי' מל' אין מלך בלא עם כנ"ל. והנה לכאורה קשה איך שייך לומר שהגילוי סתימא וכו' הוא ע"י בחי' מל' הלא כתיב כי5 שמש ומגן הוי' אלקים שבחי' שם אלקים שהוא בחי' מל' הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' ב"ה לצמצם ולהעלים את בחי' הגילוי של הוי' ואיך שייך לומר שהגילוי הוא ע"י בחי' מל'. אך כתיב ה'6 מלך גאות לבש, פי' שיהי' ה' מלך גאות הוא ע"י לבוש שהוא ע"י ההסתר שהוא מסתתר בבחי' יש ודבר לצמצם ולהעלים אור א"ס ואח"כ נעשה בחי' הביטול אז מתגלה אור א"ס בבחי' גילוי גמור יותר מכמו שהוא לבוש כו' כמו למשל באבנים טובות כמו שית' וכו'.

רסח

ב) והנה בחי' מל' כלול מי' ספי' וע"ז קאי כל המזמור ך"א שבתהלים, ה' בעזך ישמח מלך שהוא בחי' גבו' שבמל', ובישועתך בחי' חסדים כו', תשית לראשו עטרת פז בחי' כתר שבמל'. דהנה אין7 אשה אלא ליופי, דהיינו ע"י קישוטי אשה שמתקשטת אזי מקבל הבעל תענוג שיהי' עי"ז בחי' יחוד כו'. כמ"כ למעלה הנה כתיב ותקם8 בעוד לילה ותתן טרף שבחי' מל' יורדת בכל לילה לבי"ע לברר בירורים כו'. וביום הוא בחי' עליות המל' בתפלה ע"י מס"נ בכל9 לבבך. וכל התפלות שבחול מתעלים בשבת שהוא בחי' עליות העולמות. ובעליות המל' כנ"ל בבחי' א"ח הוא גבוה מאד נעלה למעלה בבחי' כתר עליון בחי' מח' הקדומה אנא אמלוך, כי בבחי' אור ישר נמנה המל' ממדריגה האחרונה כמבואר בע"ח, כתר חב"ד חג"ת נהי"ם, אבל בעליות בבחי' אור חוזר בחי' המל' הוא בבחי' כתר כמו יתנו לך כתר מלוכה כתר מלכות, שבחי' כתר רצון הקדום מאיר בבחי' מל', והיינו סוף מעשה במחשבה תחלה, היינו שע"י מעשה התחתונים אתכפי' ואתהפכא שהוא בחי' קישוטי אשה, שהוא בחי' הבירורים שנתברר הרע לטוב, דהיינו שבחי' היש בטל אליו ית', הוא עיקר התענוג שעלה ברצונו ית' להיות לו דירה בתחתונים ע"י10 גילוי סתימא דכל סתימין מחשבה הקדומה כו'. ובתחלת הבריאה הי' ע"י שעלה ברצונו הפשוט בחי' העלאת מ"ן מיני' ובי', דהיינו שכך עלה ברצונו הפשוט שיקבל תענוג ממעשה התחתונים ע"י העלאת מ"ן שלהם בבחי' ביטול אתכפי' וכו', ואח"כ11 תלוי במעשה התחתונים שע"י אתעדל"ת אתעדל"ע להיות תשית לראשו עטרת פז בחי' כתר מל' ע"י עליות המל' בבחי' אור חוזר מבירורים דבי"ע וזה נעשה עטרה וכו'.

ג) ועתה יש להבין מה שנק' מל' בחי' נעל, כמו12 שמבואר בע"ח ופרד"ס שיש בחי' נעל דבריאה ונעל דיצירה ונעל דעשי' כו'. ולהבין כ"ז צריך להבין מה שיש בחי' אותיות השכל ואותיות הדיבור שהן בחי' חיצוניות ודבר נפרד וזר לגמרי, כמו השכל בהתלבשותו באותיות המחשבה שהן דבר זר לגבי עצם השכל שהוא בחי' השכלה עצמי' שאינו בגדר אותיות כלל רק כשצריך להתגלות השכל לזולתו מלבישו באותיות שהם בחי' חיצוניות ודבר זר ואינן מערך השכל כלל, ולא כדוגמת המדות הנמשכים מהשכל בבחי' חיצונית ע"י השתלשלות מבחי' נה"י שבשכל, עכ"ז אינן דבר נפרד וזר לגבי השכל רק אדרבה

רסט

מעצם השכל נתהווה המדה, כמו שאנו רואים בתינוק שמדותיו הם בקטנות מחמת קטנות השכל וכל מה שיגדל יותר יגדל כח השכל וכו'. אבל בחי' אותיות המחשבה הן בחי' לבושים חיצונים ודבר זר ונפרד לגמרי לגבי השכל, וכמ"כ באותיות הדיבור בה' מוצאות אחה"ע כו' א"א לומר שהאותיות מתהווים ע"י הה' מוצאות כמו בקמיצת השפתים, כי מה שייכות יש לה' מוצאות עם האותיות עד שע"י יתהווה, והראי' בתינוק שיש בו ג"כ ה' מוצאות ואינו יכול לדבר, אלא מוכרח לומר שיש בחי' אותיות הקבועים בנפש עצמו כמ"ש ויהי13 האדם לנפש חי', ותרגם לרוח ממללא, רק ששם הם ברוחניות ומיוחדים בנפש בלי התחלקות רק אח"כ ע"י התגלותן בהבל הלב להיות גילוי לזולתו ודיבור, אז נתחלקים לה' מוצאות אחה"ע14 וכו' בומ"ף ממוצא אחר כו'. נמצא שבחי' אותיות הדיבור הגשמי הנמשכים בה' מוצאות הם בחי' לבוש חיצוני ונפרד לגמרי לגבי עצם האותיות הקבועים בנפש עצמה ואינן מערכן ודוגמתן כלל. ומכ"ז מובן שיש בחי' אותיות השכל ואותיות הדיבור שהן דבר נפרד לגמרי לגבי השכל ואותיות הנפש, רק שהם מלבישים את השכל ואותיות הרוחני' בנפש וכו'. ואותיות האלו נק' נעלים כמו נעל שנעשה מבחי'15 עור החיצון רק שמלביש את הרגל, כמו"כ למעלה נעל דבריאה הוא בחי' אותיות השכל שהוא בחי' מלאכים דבריאה, ונעל דיצירה הוא בחי' אותיות הדיבור שהן בחי' מלאכים דיצירה מט"ט כו', נעל דעשי' הוא ג"כ בחי' אותיות הדיבור והוא בחי' מלאכים דעשי' בחי' סנדל כו', וכמבואר במ"א שיש ב' בחי' אותיות הדיבור א' בחי' אותיות שהם בהתחלקות ו"ק והם הנק' אותיות דיצירה כמבואר16 בע"ח ז"א מקנן ביצירה, והב' בחי' אותיות הדיבור בלי התחלקות ו"ק, והוא בחי' אותיות דעשי' מל' מקנן בעשי', ואתעבידת נקודא חדא וכמ"ש אופן*16 אחד בארץ כו'.

ד) ולהבין מה שנק' המלאכים בכל עולם בשם נעל, דהנה גם למלאכים יש ג"כ גופים נפרדים מורכבים מאש רוח כמ"ש עושה17 מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, שהם בחי' חיצוניות ונפרד לגמרי לגבי נשמת רוח ה' אשר בקרבם, שהוא בחי' השגת אהוי"ר שלהם, כמו מחנה מיכאל באהבה ומחנה גבריאל יראה ופחד ה' וכו', והגוף שלהם הוא גשמי ועור חיצון לגמרי כמ"ש

ער

והחיות18 זעות מחיל כסא, מזיעתן19 של חיות, וכמשל הזיעה שיוצא דרך נקבי עור החיצון, וכמ"כ למעלה במלאכים ע"י שאינן יכולים לסבול גודל עוצם אור האהבה והפחד שלהם שמצד השגתם נמשך מהם זיעה ופסולת ע"י העור20 שלהם שנק' בחי' עור החיצון. דהנה יש בשר גידים ועצמות, שהוא בחי' ראש תוך סוף, שעצמות הם בחי' העצם והבשר הוא החופה עליהם והגידים הוא המחבר ונקרא רת"ס, וכמו כן במדות יש ג"כ ראש תוך סוף, חב"ד וחג"ת ונה"י, ובחי' עור הוא בחי' חיצונית המקיף עליהם. וכמו כן במלאכים נק' גופים שלהם המורכבים מאש רוח, בשם עור שהוא דבר חיצון ונפרד לגמרי. אך עכ"ז אף שהם גופים נפרדים הם בבחי' ביטול אליו ית' בתמידיות ומהפכים מיש לאין, כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, לזה הם נק' בחי' נעל21 החופה את רוב הרגל שהוא בחי' מל', שע"י ביטולם נמשך בחי' מל' דאצי' לבי"ע, להיות בחי' בע"ג מהלך22 ת"ק שנה, דהיינו ע"י עבודתם בתמידות בבחי' ביטול היש לאין, כי זהו עיקר התענוג למעלה שיהי' בחי' יש ובטל כו' נעוץ סופן בתחלתן וכו'.

ה) וכמו"כ בנפש יש ג"כ בחי' ג' נעלים הנ"ל, דהנה בחי' נפש האלקית שבישראל הוא למעלה מבחי' נשמות המלאכים, והוא הנמשך מבחי' מחשבה עילאה, ישראל23 עלו במחשבה, ונפש הבהמית הוא הנמשך מהחיות שבמרכבה והיינו מבחי' עור החיצון שלהם בחי' אותיות כנ"ל, ונמשך למטה להיות מדות טבעי' כבוד וכו', בחי' חיצוניות יש ונפרד לגמרי, ורק שע"י אתכפיא ואתהפכא בבחי' ביטול היש כו' נעשה בחי' נעל כו'. ויש ג' בחי' נעל, א' בחי' נעל דבריאה, והוא בחי' שמחה של מצוה, כי שמחה היא מבחי' נפש הבהמיות הבא בגילוי בלב, שהתענוג שהוא במוח הוא בהעלם אבל גילוי התענוג הוא שמחת הלב שבנפש הבהמיות, והוא ע"י שמחה של מצוה כו'. נעל דיצירה הוא בחי' אתכפיא ואתהפכא של נפש הבהמית שבתפלה במס"נ בכל לבבך כו'. ונעל דעשי' הוא מעשה הצדקה כמו שית' למטה.

ו) וזהו סנדל24 קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, שהוא בחי' ש"ע שהבקשות הוא שיהי' שינוי רצון למעלה מבחי' התורה, והיינו ע"י בחי' הביטול שלהם כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים ועתה25 אלקינו מודים אנחנו לך, מודים הוא בחי' הודאה משמע שיש מחלוקת בזה. אך הנה מלמטה למעלה נקרא ההשתלשלות מאין ליש, שכל מה שלמטה נק' בחי' יש ומעלה נק' בחי' אין, כמ"ש והחכמה26 מאין תמצא, שמציאות החכמה נק' ג"כ יש לגבי למעלה

רעא

מהחכמה שהוא בחי' אין, וכמ"כ למעלה מעלה עד רום המעלות נמשך מאין ליש כו', אבל מלמעלה למטה הנה כתיב הנה27 מקום אתי, שהוא ית' מקומו של עולם והוא ית' יש אמיתי וכולא קמי' כלא ממש חשיבי, וכמשל28 המבואר בכהאריז"ל עפ"י גילוי אלי' שכל העולמות הם לגבי אוא"ס ב"ה כטיפה בים אוקינוס, והיינו כמשל הטיפה שבטילה ומתאחדת ממש בים והיו לאחדים ואיננה בבחי' נפרד בפ"ע כלל להיות מכונה בשם דבר מה כו', ולא כמו המבואר בהמקובלים האחרונים שביטול כל העולמות לגבי אא"ס ב"ה הוא כמשל גרגיר חרדל שהגם שהגרגיר חרדל אין ערוך כלל וכלל לגבי גלגל החמה כו', עכ"ז הוא במציאות ודבר מה יש ונפרד כו', אבל למעלה כבי' כל העולמות בטלים אליו ית' והם כלא ואין ואפס ממש נחשבו ואינן בבחי' נפרד ומהות דבר מה כלל וכלל.

וזהו בחי' הודאה מודים אנחנו לך, היינו שאנו מודים לך שהוא מקומו של עולם כו', וכל הנמצאים מאתו ית' כלא ממש חשיבי בבחי' אין ואפס, ולזה הם תמיד בבחי' ביטול בא"ס, וע"י בחי' ביטול הנ"ל מעוררים למעלה בחי' כתר עליון להיות בחי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה, רפאינו, גאלינו, שעפ"י תורה אורייתא29 מחכמה נפקת אין30 יסורים בלא עון ואריכות הגלות, אבל שיהי' יה"י רצון מבחי' כתר עליון למעלה מבחי' רצון הנמשך בהתורה, דהנה בתורה יש מ"ט31 פנים טמא מ"ט פנים טהור, כמו ב"ש32 אוסרים וב"ה מתירים, ואלו ואלו דא"ח, דהיינו שבדבר א' יש סברה להטות לזכות ולחוב ואלו ואלו דא"ח, והיינו מבחי' בעל הרצון שהוא למעלה מבחי' הרצון שמלובש בהתורה שהוא בחי' רצון דחכמה שיכול להיות שאותו הדבר עצמו יתהפך מחוב לזכות ומטמא לטהור, ע"י הטיית רצון שהוא ע"י המשכה מבחי' בעל הרצון כנ"ל, והיינו ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נפש הבהמיות בישראל במס"נ שבק"ש בכל לבבך ובכל נפשך יוכל אח"כ להתפלל ש"ע, להיות בחי' שינוי רצון למעלה מהתורה כנ"ל. אך מח' ודבורינו הוא גשמי לזה המלאך סנדל מקבל תפלות של ישראל ומפשיטן

ערב

מגשמיות לרוחניות, וקושר כתרים, היינו שמעורר למעלה לבחי' רצון העליון שלמעלה מהתורה ע"י עבודתם באהוי"ר וביטול אליו ית' בגוף הגשמי המורכב מאמ"ר כנ"ל.

ז) והנה אף שהמלאכים מעוררים למעלה בחי' רצון העליון שלמעלה מהתורה ע"י ביטולם באהוי"ר שלהם, עכ"ז ההמשכה למטה הוא דוקא ע"י התורה ולהמלאכים אין להם תורה, לזה הוא קושר כתרים מתפלות של ישראל דוקא, ונק' אחים ורעים לנשמות ישראל, כמו33 שמבואר שהמלאכים אין אומרים קדוש למעלה עד שישראל אומרים למטה כו'.

וזהו מה יפו פעמיך בנעלים שמבואר34 במדרש דקאי בשעה שהן עולים לרגל, ולכאורה למה הם יפים בנעלים דוקא. ובכל הנ"ל יובן, דהנה הכלל בכל עליות ממטה למעלה שגם התחתון נתעלה ואדרבה עיקר העלי' הוא מהתחתון שנתעלה בדרך כלל ע"י מאכלים הגשמי' שאוכלים ומתהפכים לדם, נעשה מזה תוס' חיות להיות בכחו להתפלל ולמסור נפשו באחד בכל לבבך וכו'. ובפרט יש ג' מדריגות בתפלה, כמו בתחלת התפלה עליות המלכות דעשי' עד בחי' חכמה וכתר דעשי', ואח"כ בחי' כתר דמל' דעשי' נתעלה לבחי' מל' דיצירה, ואח"כ בחי' מל' דיצירה נתעלה לבחי' כתר שבמל' דיצירה, ואח"כ בחי' כתר שבמל' דיצירה נתעלה לבחי' מל' דבריאה וכו' וכו' עד בחי' ש"ע שהוא בחי' עליות לבחי' אצי', כמ"ש ואחרי35 הרוח רעש כו' ואחרי האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא, שהוא בחי' ש"ע שהוא בחשאי וכל עליות תפלות החול הוא בשבת כי בו שבת כמ"ש עולת36 שבת וכו' כי בו שבת, ועל כל העליות שבחול ובשבת ממטה למעלה נאמר מה יפו פעמיך בנעלים דוקא, שעיקר היופי והעלי' הוא דוקא בנעלים כנ"ל.

ח) בת37 נדיב, בתו של אאע"ה, פי' שבכדי שיהי' בכחינו להעלות מ"ן לעורר בחי' רצון העליון הוא ע"י בחי' חסד עליון הנמשך מלמעלה, כמו"כ תקינו רבנן בכל38 הברכות לברך עובר לעשייתן ברוך אתה לנוכח הוא בחי' המשכה עילאה הבאה מלמעלה להיות בכחינו להעלות מ"ן מלמטה, ואח"כ אלקינו מלך העולם ל' נסתר שהוא העלאת מ"ן מלמטה למעלה.

רעג

חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, הוא בחי' נעל הג' שבנפש הוא ע"י מעשה הצדקה שהוא מתן בסתר להיות התגלות בחי' סתימו דכל סתימין, והוא בחי' נעל דעשי' שבנפש שהוא ע"י הבירורים שהוא דוקא בעשי' שמעורב טו"ר, משא"כ בבריאה39 רובו טוב ומיעוטו רע, וביצירה חציו טוב וחציו רע, אבל כל או"א בפ"ע ואינו מעורב ולזה אין שם בירורים כלל, ע"כ ביצירה ו"ק ז"א מקננא ביצירה, והוא ששה מדות דאצי' שמתלבשים בבחי' נעל דיצירה, אבל בעשי' שהוא מעורב טו"ר, כמו בעשיית המצוה יכול להיות איזה פני' שלא לש"ש, ולזה הוא דוקא ע"י בחי' בירור שנתברר מרע לטוב ע"י מעשה ידי אמן כמו אומן המלבן ומצרף זהב ועפר ואדמה כו', והוא בחי' מעשה הצדקה שהוא בחי' הבירור בעסקו במו"מ בכל היום, ונודע כי עיקר הבירור הוא בחכמה כמ"ש40 בזהר בחכמה אתברירו, וזהו חמוקי יריכיך כי בירך יש תלת פרקין חב"ד חג"ת נה"י, פרק העליון הוא נק' בגמרא בשם ירך שהוא בחי' חכמה ששם הוא עיקר הבירור, ולזה נאמר בצדקה אין41 מוסרין מעות של צדקה אלא א"כ ממונה כו', ונגבית42 בשתים וכו' ומתחלקת בג', והוא בחי' נעל דעשי' שבנפש שהוא בחי' מל' מקננא בעשי' שהוא בחי' אופן אחד בארץ כנ"ל.


1) להבין ביאור הדברים: נדפס כאן מכת"י מניח שרשם בעת שמיעת המאמר מכ"ק אדה"ז [כת"י מס' 1113 מט, א. ואין ברור מן הכת"י אם הוא אותו מניח של גוף המאמר ד"ה מה יפו דלעיל]. וראה ביאור זה באיזה שינויים בס' מאמרי אדה"ז כתובים ח"ב ע' קפ. ובאריכות בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' שכח ואילך. ובשינויים והגהות באוה"ת שה"ש ח"ב ס"ע תקפט ואילך (שם רק חלק מהמאמר). ח"ג ע' תתקצג.

2) סתימא דכל סתימין: זח"ב פט, א. קמו, ב.

3) אין מלך בלא עם: נסמן לעיל בהמאמר.

4) וצבא השמים לך משתחוים: נחמי' ט, ו.

5) כי שמש ומגן הוי' אלקים: תהלים פד, יב.

6) ה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' יד.

7) אין אשה אלא ליופי: ראה תענית לא, א.

8) ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו. וראה ב”מילואים להמ"מ" בסו"ס מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"א ע' שג. ובמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קמו.

9) בכל לבבך: ואתחנן ו, ה.

10) ע"י: תיבה זו אינה ברורה בהכת"י. ואוצ"ל: בחי'.

11) ואח"כ תלוי במעשה התחתונים: ראה ע"ח שער דרושי הנקודות (ש"ח) ספ"ו. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תתמג.

12) כמו שמבואר בע"ח ופרד"ס שיש בחי' נעל דבריאה ונעל דצירה ונעל דעשי': ראה ע"ח שער החשמל (שמ"א) פ"א ופ"ב. דרושי כללות אבי"ע (שמ"ב) פי"ג. אוה"ת שה"ש ע' תקצא. וע' תתקצד. וראה פרדס שט"ז (שער אבי"ע) פ"ד.

13) ויהי האדם לנפש חי': בראשית ב, ז.

14) אחה"ע וכו' בומ"ף ממוצא אחר: ראה ס' יצירה פ"ב מ"א. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קה.

15) מבחי' עור החיצון: ראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ דרושי חתונה ח"א ע' פה. דברים ח"ג ע' תתקכג. וש"נ.

16) כמבואר בע"ח ז"א מקנן ביצירה: ע"ח שער דרושי אבי"ע (שמ"ב) פי"ג. וראה תקו"ז ת"ו (כג, א). תניא פל"ט.

*16) אופן אחד בארץ: יחזקאל א, טו. וראה בהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג ע' תקתנא.

17) עושה מלאכיו רוחות: תהלים קד, ד. וראה סידור עם דא"ח ערה, ד (בשם ס' הגמול להרמב"ן). מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' קיב. נ"ך שם ע' שלה. וש"נ.

18) והחיות זעות מחיל כסא: ע"פ פיוט ”והחיות" במוסף לר"ה (בקדושה נוסח אשכנז).

19) מזיעתן של חיות: חגיגה יג, ב.

20) העור: תיבה זו אינה ברורה בהכת"י. ואוצ"ל בגוף.

21) נעל החופה את רוב הרגל: יבמות קב, ב. וראה גם המשך תער"ב ח"א ע' רד.

22) מהלך ת"ק שנה: ראה חגיגה יג, א-ב.

23) ישראל עלו במחשבה: ב"ר פ"א, ד.

24) סנדל קושר כתרים לקונו: נסמן לעיל בהמאמר.

25) ועתה אלקינו מודים אנחנו לך: דברי הימים א כט, יג.

26) והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

27) הנה מקום אתי שהוא ית' מקומו של עולם: תשא לג, כא. ב"ר פס"ח, ט. וראה גם ס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ע' קסז. דברים ח"א ע' רצא. וש"נ.

28) וכמשל בכהאריז"ל ע"פ גילוי אליהו שכל העולמות הם לגבי אוא"ס ב"ה כטיפה בים אוקינוס: ראה שער ציור העולמות (שמ"ג) בתחילתו: שעל הכל מקיף אור הא"ס וכל העולמות בתוכו כגרגיר חרדל בים אוקינוס. וראה גם פרדס שט"ז פ"ט. וראה הלשון בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' שלח: וזהו מ"ש בכהאריז"ל שכל ההשתלשלות הוא רק כמו טפה בים אויקיינוס ובאמת זה המאמר אמר האריז"ל בעצמו ע"פ רוה"ק וגילוי אליהו כו' ולא כמו שכתבו המקובלים האחרונים שערך הביטול הוא כמו גרגיר חרדל לגבי גלגל חמה כו'.

29) אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ובכ"מ.

30) אין יסורים בלא עון: שבת נה, א.

31) מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור: ראה ירושל' סנהדרין פ"ד ה"ב.

32) ב"ש אוסרים וב"ה מתירים ואלו ואלו דא"ח: עירובין יג, ב.

33) כמו שמבואר שהמלאכים אין אומרים קדוש למעלה: ראה חולין צא, ב.

34) שמבואר במדרש דקאי בשעה שהן עולים לרגל: שהש"ר עה"פ. סוכה מט, ב. חגיגה ג, א.

35) ואחרי הרוח רעש . . תמן קאתי מלכא: מלכים א יט, יא-יב. זח"ג רכג, ב. תקו"ז בהקדמה (ג, ב). וראה ד"ה ואחר הרוח בס' מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' יד. ובכ"מ.

36) עולת שבת וכו' כי בו שבת: פינחס כח, י. בראשית ב, ג.

37) בת נדיב בתו של אאע"ה: שהש"ר וסוכה וחגיגה שם.

38) בכל הברכות לברך עובר לעשייתן: ראה פסחים ז, ב.

39) בבריאה רובו טוב ומיעוטו רע: ראה ע"ח שער ק"נ (שמ"ט) פ"ו. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ בראשית ע' צז.

40) כמ"ש בזהר בחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. תניא אגה"ק סכ"ח. ובהמ"מ בס' מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"ב ע' שכא.

41) אין מוסרין מעות של צדקה אא"כ ממונה כו': ב"ב י, ב: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא א"כ ממונה עלי' כר' חנניא בן תרדיון.

42) ונגבית בשתים וכו' ומתחלקת בג': שם ח, ב: קופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה נגבית בשנים שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים ומתחלקת בשלשה כדיני ממונות כו'.