להבין ענין השבת

רפ

להבין1 ענין השבת ע"פ מ"ש כי2 בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא כו' לעשות. יובן3 בהקדים ענין העשיי' מהו, דכמו שבנפש עד"מ יש ג' לבושים מודו"מ כי כח התנועה שמתפשט מהיד עד"מ בזריקת אבן להוליכו באויר הרי הוא כח מהנפש אלא שהוא כח חיצוני, וכח הדבור שבה' מוצאו' המבטא הוא פנימי יותר, למעלה הימנו כח המחשבה וכולם הם לבושי הנפש, וככה יובן למעלה עם היות כי4 לא מחשבותי מחשבותיכם כתי', וכן מסתמא בדיבור ובמעשה כי דברו אשר יצא מפיו לא ישוב ריקם כדיבור האדם, מ"מ נוכל להבין עד"מ ענין מו"ד שהם בחי' לבושי' דהיינו כשאמר ה' יהי5 אור שהוא בחי' צירופי אותיו' הדבור הנה מתחלה היו מציאו' אותיו' אלו במחשב' ונברא מהם האור בעלמין סתימין כו' וכשנתגלה בדבור נברא אור שלנו וכן עד"ז ביהי6 רקיע מתחלה נברא הרקיע העליון הנמתח על ראשי הנשמו' בג"ע כדאי' בזהר ונמשך מאותיו' מחשבתו ית' וכשנתגלו אותיו' אלו בדבור נברא הרקיע שלנו אלא שנוסף בו עוד ויעש7 ה' אלקים את הרקיע דהיינו ע"י כח הג' מן הלבושי' שהוא כח העשי' לעשות גשמיות הרקיע, וכח זה הוא היותר אחרון ולמטה במדרגה מב' הכחות מו"ד וכמ"ש בו אף8 עשיתיו הבדיל הענין בינו ליצירה כו'.

והנה לעולם9 דברך ה' נצב בשמי' כתי' גם עתה ומחדש10 בכל יום תמיד מע"ב וגם בשבת אין האותיו' מסתלקי' ח"ו שאילו כן הי' העולם חוזר לתהו כו' אלא שמ"מ נק' שבת מל' שביתה מן הצמצומי' הנ"ל שבחול מחמת גלוי תענוג העליון כדכתי' ויכולו11 השמים והארץ כו' ויכולו ל' פועל יוצא שהוא ית' מקבל

רפא

תענוג ונח"ר ממלאכתו אשר עשה איך ומה שהי' כוונת הבריאה. וז"ש ממלאכתו אשר ברא לעשות, כלומר לא ששובת מן העשי' לגמרי אלא ששובת מן הצמצומי' שהי' תחלה מבחי' אשר ברא ע"י ש' אלקים עד שיהי' בבחי' לעשות כו', דהיינו עד"מ אדם הפוסק מעשיית דבר מלאכת עבודה שאזי השכל והמחשבה שהיו נשפלי' תחלה בעשיי' המלאכה מתכללי' ועולי' בעצמותם, ולכן שבת12 אותיו' תשב, ואז הוא גילוי התענוג בחי' סעודתא13 דע"ק שעתיק הוא מקור התענוגי'. והנה כתי' ושמרו14 בנ"י לעשות את השבת הגם דשבת15 מיקדשא וקיימא שלכן אין אומרי' בשבת ותתן לנו כו', אבל להיות השבת לדורותם שיתגלה מטה מטה להיות דר ביניהם, וגם לדורותם כפשוטו ל' נצחיית היינו שיתגלה מלמעלה מהזמן בזמן, כי בחי' השבת הוא עליי' בלמעלה מהזמן שלכן מוני' גם עכשיו כל יום שאחר השבת יום ראשון ואח"כ יום ב' כו' הגם שכבר עברו עידן16 עדני' אלא משום שכל שבת הוא באמת עליי' בלמעלה מהזמן, וההמשכה זו בבחי' זמן הוא ע"י ישראל מי17 שטרח בע"ש כו'.

ויש בזה ב' בחי' א' ע"י רעש גדול דנפש הבהמית ששרשו מאופני' המתנשאי' ברעש גדול, ועיקר הרעש הוא מחמת כי קק"ק18 הוי' צבאות שמחי' צבאי צבאות עליוני' ותחתוני' ואעפ"כ הוא בעצמו קדוש ומובדל כו', וב' ע"י ביטול היש דהיינו בכל מעשה המצות כמו צדקה שהנותן שהוא יש משפיע לעני האי"ן דלית לי' מגרמי' כו', ובאתעדל"ת אתעדל"ע נמשך גלוי אא"ס ב"ה בשבת, והגילוי הוא בב' בחי' מקיפי' ופנימיי', ע"י ביטול היש לאין גילוי פנימי' וע"י רעש גדול בחי' א"ס גילוי מקיפי'. ודרך פרט התפלה עצמה כלולה משתי הבחי' שלהיו' כח להתפלל הוא מבירורי מאכלי' שנהפכי' לדם בלב שבו תלוי החיו' וכל ל"ט מלאכו' הזורע וחורש19 כו' כולם המה לתועלת זה מזון ומשתה ולבוש להגין על הדם שלא יתקלקל כמו שלא יתקרר כו' והוא בחי' פנימי', ומה שאעפ"כ הוא ברעש גדול כח א"ס בחי' מקיפים כו'.

רפב

בשבת שברח אדמו"ר מצרפת שנת תקע"ב בלאדי בשעת מלחמה עם מלך רוסיא.


1) להבין ענין השבת: נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ בס' תקע"ב [מס' 1116]. והוא ביאור לד"ה ויהיו בנ"י במדבר וימצאו איש מקושש עצים (בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רמ. ונוסח אחר באוה"ת שלח ע' 92, ובהוצאת אוה"ת הקודמת הוא בכרך ו' ע' א'תתיד). ונמצא ג"כ בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' יא. ובשינויים בס' מאמרי אדהאמ"צ במדבר ח"ג ע' א'רנד. אוה"ת שלח ע' 99 [ובהוצאה הקודמת של האוה"ת הוא בכרך ה' ע' א'תרג]. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלח. וראה המשך מים רבים תרל"ו פקע"ח (ובסופו שם כותב: כן פי' רבינו ז"ל בד"ה מקושש דתקע"ב).

2) כי בו שבת: בראשית ב, ג.

3) יובן בהקדים ענין העשיי' מהו: ראה בכ"ז גם בלקו"ת ש"ש סו, ב. סה"מ תרכ"ו (הוצאת תשמ"ט) ע' רפא ואילך [ובהנסמן לשם בתחילת הספר].

4) כי לא מחשבותי מחשבותיכם . . דברו אשר יצא מפיו: ע"פ ישעי' נה, ח ואילך.

5) יהי אור: בראשית א, ג.

6) ביהי רקיע . . הרקיע העליון הנמתח על ראשי הנשמו' בג"ע כדאי' בזהר: בראשית א, ו. ראה זח"ב קל, ב. קלו, א. רט, ב ואילך. תניא שעהיחוה"א פ"ה. וראה בליקוט פירושים ומ"מ לשם (חיטריק) ע' קלב וע' קמד.

7) ויעש ה' אלקים את הרקיע: ע"פ בראשית שם, ז.

8) אף עשיתיו: ישעי' מג, ז. וראה גם לקו"ת בלק סז, א ואילך.

9) לעולם דברך ה' נצב בשמים: ע"פ תהלים קיט, פט.

10) ומחדש בכל יום תמיד מע"ב: נוסח ברכת יוצר.

11) ויכולו השמים והארץ: בראשית ב, א.

12) שבת אותיו' תשב: ראה תניא אגה"ת ספ"י (ובס' תניא מהדו"ק — ע' תקלא), ובהנסמן לשם.

13) סעודתא דע"ק: ע"פ זח"ב פח, א. ובכ"מ.

14) ושמרו בנ"י לעשות את השבת: ע"פ תשא לא, טז.

15) דשבת מיקדשא וקיימא: ביצה יז, א.

16) עידן עדני': לשון הכתוב — דניאל ז, כה.

17) מי שטרח בע"ש כו': ע"ז ג, א.

18) קק"ק הוי' צבאות: ישעי' ו, ג.

19) הזורע וחורש כו': ע"פ שבת עג, א.