[סיום תפלת שחרית]

אחר שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי:

אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב:

וכשמגביהין הספר תורה להראות הכתב לעם כל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל לקרא מה שכתוב בספר תורה בעת הגבהת הספר תורה ויאמר (וזאת התורה גו'):

מ"ס [מנהג ספרד] שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן ופסח שני שהוא י"ד באייר ול"ג בעומר ומראש חדש סיון עד י"ב בו ועד בכלל דהיינו חמשה ימים אחר חג השבועות כי החג יש לו תשלומין כל שבעה וט"ו באב וערב ראש השנה ומערב יום כיפורים עד סוף תשרי וט"ו בשבט ובכל יום שיש בבית הכנסת מילה או חתן כל שבעת ימי המשתה ואין צריך לומר ט' באב ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול וחנוכה וראש חדש. גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב ל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת אפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין:

מנהג להניח תפילין דרבינו תם אחר התפלה בלא ברכה ולקרות קריאת שמע בהם ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך: