[הנהגות בית הכסא]

צריך להיות צנוע בבית הכסא שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב. ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח ואפילו בלילה כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו. ולפניו כחשכה כאורה:

הנפנה במקום מגולה לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים אלא יהיה אחוריו רק לצפון אבל במקום שיש מחיצות ואפילו מחיצה אחת יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למחיצה ואפילו היא למזרח או למערב ודרום. ולהטיל מים מותר בכל ענין ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה. ומ"מ יש להסתלק לצדדין. הקינוח בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות שהן כמו אבנים קטנים חלקות ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב שאז פי הטבעת פתוח ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן אף שהן מוקצה שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומדת חסידות לרחוץ במים. ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל ולא באצבע האמצעי שבה שכורך עליה הרצועות של תפילין:

ולא ישהה נקביו שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפלה אפילו בברכות קריאת שמע או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפלה ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין ואף אם מרגיש בנקביו ויש אומרים שבקטנים אין בה משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר. ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים: