סימן טו

(א)

(א) כשיתפרנו בבגד אחר שיש בו כבר ג' ציצית תלויים כו'. אע"פ שהט"זא לא כתב כן, משום דציצית שבחלק זה נפסלו מחלק האחר כיון שהם פרודים זה מזה עיין באר היטבב. ומכל מקום המגן אברהםג לא סבירא ליה הכי, דאם כן היה אוסר לחזור ולתפור שני החלקים שנפרדו זה מזה כמו שאוסר הט"ז מטעם הנזכר לעיל. ובאמת לא סבירא ליה להמגן אברהם כן, כדמוכח מדבריו בסעיף קטן ד מה לי וכו' חלוק לשנים וכו', עיין שם דמיירי כשחוזר ותופר השני חלקים אשר נתפרדו. וכן דעת הש"ע בסעיף ד כמו שכתב הט"ז עצמו בסעיף קטן ד, וזהו לשונו משמע כאן שמפרש נקרע כולה נפסק מהבגד כו' ומשמע אפילו הציצית הישנים עד כאן לשונו. וכן באמת דעת הרא"שד ורבנו ירוחםה אליבא דרב עמרםו עיין בית יוסףז. רק התוספותח לא סבירא ליה הכי, וכן הנימוקי יוסףט לפירוש הט"זי, ואף הם לא סבירא להו כסברת הט"ז שבכאן, שהרי נימוקי יוסףיא כתב שהציצית נפסלה משום שלא נשתייר שיעור כנף ולסברת הט"ז אפילו אם נשתייר שיעור כנף היא נפסלה מחלק ב' שנפרד ממנה הכנף, (או) [אלא ודאי] דלא נפסלה (כ"כ) [בכך] אלא משום דלא נשתייר שיעור כנף, ולהתוספות משום דאין בכנף שיעור טלית, ואם כן הציצית אין צריך כלל לכנף זה, והוי כמו הטיל למוטלת שבאותה סוגיאיב, דהוי תעשה ולא מן העשוי. אבל אם יש בכנף שיעור טלית לא נפסלה הציצית שבו כמו שכתב הרשב"איג.

עיין בית יוסףיד דמשמע בהדיא כמו שכתבתיטו, שהרי כתב הבית יוסףטז אם תפרו כשר, דלא חשיב כמאן דפסק עד כאן, וכיון שבדין זה לא נזכר בתוספותיז שישתייר שלשה גודלין, לכן פסק כרבינו ירוחםיח. אבל הנימוקי יוסףיט דמיירי קודם התפירה, וזה נזכר בהדיא בתוספות דלא חשיב חיבור פחות משלשה גודלין, והוא הדין לפי שיטת הנימוקי יוסף אם לא נשתייר שלם כשיעור כנף שמחובר קצת לא חשיב חיבור בפחות משלשה גודלין כסברת התוספות לפי שיטתם. ולכן תמה הרבהכ על מהר"י אבוהב שהכשיר לפי הנימוקי יוסף אם נשתייר כל שהוא עיין שם היטיב ודו"ק. ואף שהבית יוסף קשיא ליה שם דלמא לא מתכשר עד שישתייר הרוב שלא יקרע, מכל מקום כתבתי שדי בשלשה גודלין אף אם נקרע תוך שלשה גודלין לרוחב הבגד, כיון דלסברת התוספות סגי בהכי כמו שכתב הבית יוסף, דלהתוספות אף אם נקרע תוך שלשה גודלין ברוחב הטלית כשר, אם נשתייר שלשה גודלין באורך הטלית, וגם יש לצרף סברת הרבינו ירוחם.

(ב)

(ב) ולענין הלכה כו'. הנה הש"עכא השמיט הסברא הראשונה שכתבתי בפניםכב, והיא סברת התוספותכג, וסבירא ליה דאפילו נקרע לגמרי למעלה משלש, כיון שיש במה שנקרע שיעור כנף כשרה הציצית הישנה, והיינו כפירושו דהנימוקי יוסףכד לפי שכן דעת הרמב"םכה כמו שכתב בבית יוסףכו עיין שם, ולכן כתב בסעיף ב דכנף זה לא היה בבגד זה כו', והוא מפירוש רש"יכז, משמע דאם היה מבגד זה היה כשר. וכן משמע ממה שכתב בסוף סעיף ד וירא שמים יוצא את כולם היכי דאפשר, משמע דסבירא ליה דההלכה כדברי המיקל יותר, והיינו הנימוקי יוסף והרמב"ם, אלא דהירא שמים יחמיר לעצמו. ומכל מקום כיון שהט"ז פסק בסעיף קטן (ג) [ד] כהתוספות כמו שכתבתי לעילכח, לכן כל אדם צריך להחמיר, וכמו שכתבתי לעילכט.


א) ס"ק ג.

ב) ס"ק ד.

ג) ס"ק ד.

ד) הלכות ציצית סי' יא.

ה) נתיב יט ח"ג (קסט, ב).

ו) הובא בעיטור הלכות ציצית שער ב חלק שני. וראה שבלי הלקט הלכות ציצית תשובות הגאונים.

ז) ד"ה נקרעה.

ח) מנחות מ, ב ד"ה שמא.

ט) הל' ציצית ד"ה חוץ לשלש.

י) ס"ק ד.

יא) שם ד"ה תוך שלש.

יב) מנחות מ, ב.

יג) שו"ת ח"א סי' ריז.

יד) ד"ה נקרעה.

טו) בסעיף יא שאם אין באורך מקום חיבורה כרוחב ג' גודלין הרי היא כמופרדת לגמרי מן הטלית.

טז) בדין דנקרע הכנף מן הטלית ואין בו במקום שהציצית תלויה בו ג' גודלין על ג' גודלין, ונשתייר כל שהוא שלא נפרד הכנף מן הטלית לגמרי.

יז) מנחות מ, ב ד"ה שמא.

יח) נתיב יט ח"ג (קסט, ב).

יט) הלכות ציצית ד"ה תוך שלש.

כ) בב"י ד"ה וכתב.

כא) סעיף ד.

כב) סעיף י.

כג) מנחות מ, ב ד"ה שמא.

כד) הלכות ציצית ד"ה חוץ לשלש.

כה) הל' ציצית פ"א הי"ח.

כו) ד"ה נקרעה.

כז) מנחות מא, א ד"ה ממקום אחר.

כח) סעיף ט.

כט) סעיף יא.