סימן קסח

(א)

(א) שמן התורה כו'. ב"יא, מ"א סי' קצ"א סק"א, דלא כמו שכתב כאןב, וכן דעת הש"ע כאןג והט"זד (ומיהו להאומריםה שמעין ג' בז' מינים היא דאורייתא, צריך לומר דארץ הפסיק העניןו למעין ג'ז, אך אנן קיימא לןח כהרמב"םט וסמ"גי עיין סי' ר"טיא, וגם לבה"ג ורא"ש וטור יש לומר דארץ הפסיק היא אסמכתא דרבנן לאחר שתקנו מנין הברכות בפת ולא בז' המינים, וכן משמע בסמ"ג שהביא ב"י בסי' ר"טיב שלא הקשה בפשיטות מדאמרינן ארץ הפסיק הענין אלא מסברא דנפשיה דסבירא ליה מנין הברכות דאורייתא (ולפי הטעם שנתבאר בסידוריג אתי שפיר טפייד):

(ב)

(ב) וכל זה כשהמילוי כו'. (וצריך עיון קצת דהא דבש דרך ללפת בו פתטו) וכן דעת רמ"א בסי' קס"ח סעיף י"ג. וכן הוא בהדיא בריא"זטז שממנו מקור הדין בשבלי לקטיז ואגוריח (שהוא הר"י מטארני שהביאו הרא"ש רפ"ק דסוכהיט והר"ן פי"ו דשבתכ כמבואר בשלטי גבורים שם בשבתכא), עיין שם שכיסנין עשויים לקנוח ופשטיד"א לקביעות סעודה משום הכי מחלק שם ביניהם. וכן משמע מלשון הרי"ףכב ורא"שכג שקראו כל אכילת עראי כיסנין, א"כ הבאה בכיסנין פי' היינו שעשוייה לאכלה בתורת כיסנין, דהיינו לקנוח ולא לקביעות סעודה. וכן הוא בהדיא בהרר"יכד שאינו מזון אלא מיני מתיקות כו', ופשטיד"א עשוי למזון (ואפילו במילוי פירות משמע בתשב"ץכה לברך המוציא, עיין אליה זוטא סעיף י"זכו, אלא דהמ"א סי' קע"זכז פירש בענין אחר). וכן הוא ג"כ כוונת רש"יכח שמאכלה מועט, ורצה לומר שעשוי לאכול מעט לקנוח סעודה או לתענוג בעלמא מחמת המלוי ולישה בתבלין. ומה שכתב הט"זכט דאורחא דמלתא כו'ל, זה אינו דפשטיד"א היתה מצויה מאד בימי רש"י ותוס', עיין תוס' ביצה דף ח'לא ובב"י סוף סימן תק"ט בשם סמ"גלב ומרדכילג והג"מלד. ועוד שרב האילה ורמב"םלו פירשו בענין אחר א"כ מנ"ל להוסיף עוד על מה שהזכירו בפירוש המפרשים שלא כמותם, ובפרט שרש"ללז וב"חלח מחמירים, אלא שהש"עלט הכריע להקל (אבל להקל יותר מהשו"ע אין לנו):

(ג)

(ג) או במי ביצים כו'. שבלי לקטמ, ומהתוס'מא אין ראיה כלל דאפילו במי פירות ואפילו בתבלין הרבה ס"ל דלא מקרי כיסנין כלל כמו אובלייא"שמב, עייין אבן העוזרמג:

(ד)

(ד) עירב בה מעט מים כו'. ט"זמד (ומה שהקשה המ"אמה לא קשה מידי, כיון שע"י קביעות מברך ברכת המזון לחם גמור הוא לכל מילי, אלא משום דלא קבעי אינשי אינו מברך בלי קביעות כמו שכתב הב"ימו, ובגמ'מז לא מדמי אלא בכהאי גונא דאפילו בקביעות לא מברך, כמו שכתב המ"א ס"ק כ"ח, וטרוקנין יוכיחומח) (ואף שי"למט, וביו"ט אינו יוצא י"ח אלא ע"י קביעות משום דאין שמחה אלא בלחם חשוב דקבעי עליהנ, עיין רא"ש פ"זנא דבעינן לחם שהוא עיקר אכילה):

(ה)

(ה) ואפילו אותם כו'. כן משמע במ"א סק"כ במה שכתב רמ"א סעיף י"ד בהג"ה (וכן הוא בהדיא במרדכי פרק כל שעהנב דאובלייא"ש תחלתם סופגנין, מכלל דאינה עבה לגמרי, אלא משום דסופה עיסה מברכין עליה המוציא כמו שכתבו בתוס' ברכות דף מ"בנג, דלא כמו שכתב ברא"ש שםנד):

(ו)

(ו) יש אומרים שאין עליו כו'. ש"ענה (ומ"ש המ"אנו להטור צריך עיון גדול שהטור חילק ביניהם. אלא ודאי שנמשךנז אחר גירסת הרי"ףנח דבטריתא אמרינן גובלאנט כו'. עיין שם בהרר"יס (וכן צריך לומר ברא"שסא מדכתב דטרוקנין סופה עיסה, וכן הוא בירושלמיסב שהביא במלחמות ספ"ב דפסחיםסג, א"כ אף בלא קביעות נמי כמו שכתב רמ"א סי"ד בהג"ה. ולפי מה שכתב המ"א סק"כסד אתי שפירסה, עיין תוס' ברכות ל"חסו לחלק בין סופה עיסה לנילוש דהוה גובלא כטרוקניןסז) דדוקא לגירסתוסח ברש"י צריך להפריש ביניהםסט, אבל לגירסת הרי"ף חדא טריתא היאע וטריתא דארעא גריעא טפי, משום הכי בעי מאי מברך, ואפילו הכי מהני בה קביעות, ומדקרי לה גובלא מכלל שהיא כעין גביל מירתח שהיא כל כך בלילה רכה שתיאפה מחום מועטעא, ואינה בגומא אלא ע"ג קרקע, כמו שכתוב באבן העוזרעב (וגם מה שכתב אבן העוזר זה אינו, כדמשמע מלשון הרי"ף פרק כל שעהעג שכתב על ארעא, וכן משמע בריא"ז שם בשלטי גיבוריםעד דקרי לה חררה, אם כן כל שכן לגביל מירתח שבכירהעה. אבל לנהמא דהנדקא ודכותח אין הכרח כלל דמהני קביעותעו, משום הכי סתם הטור. וכיון דאפילו בפטור מן החלה מהני קביעות, מכלל שבטרוקנין שחייבים א"צ קביעות לפי דעת הטור שהמוציא תלוי בחלה. והוא הדין במיני טיגון משמעות הטור דא"צ קביעותעז, מדסמיך להם טרוקנין וטריתא, וכתב אבל טריתא כו'עח. אבל לדידןעט שאינם תלויים זו בזו יש לומר דטריתא דארעא היא אפילו בגומא כטרוקניןפ, ואף אם אינה כןפא, מכל מקום יש לומר לרב יוסףפב דתלי טעמא משום גובלא הוא הדין לטרוקניןפג:

(ז)

(ז) והבישול כגון כו'. מ"אפד (אף אם תמצי לומר שזה אינו לפי משמעות התוס'פה ומרדכיפו וש"עפז ורמ"אפח דלא הקילו אלא בלאקשי"ן לפי שהן דקין יותר, מכל מקום יש לסמוך בזה על הכרעת סמ"גפט והג"מצ שבב"יצא, וכן משמע בר"ןצב, כיון דבלאו הכי לא קיימא לן כר"ת גם בחלהצג כמו שכתב המ"אצד דלא כש"ךצה, וכן בדין דהחולקים על ר"ת המה הרבים ובתראיצו):

(ח)

(ח) והוא שנתבשלו כו'. בה"גצז, מרדכיצח. ועיין במרדכי בפרק כירהצט בשם רא"םק להחמיר אפילו בכלי שני משום חסרון ידיעתנוקא, ויש לומר שהוא משום שבת וסקילה וחטאת כמו שכתב הרא"ם שם, אבל אין להחמיר כל כך בספק ברכה שהיא דרבנןקב, עיין מ"א סי' רט"וקג:

(ט)

(ט) ואפילו אם נותן כו'. רב ל"טקד (ועיין שם ברא"שקה ואינו מחובר יחד כו', משמע אע"ג דשרוי בקערה לרככה מצנימותה כדפרש"יקו, הפך לכאורה ממה שכתבו הב"יקז ומ"אקח. אבל מדמייתי אבייקט מליקט מכולן לחביצא על כרחך צריך לומר שהחיבור לא מהני כלל לאפוקי מתורת לחם אלא מתואר לחם, משא"כ בשרייה לפי שעה דמיירי שם כדמסיק הרא"ש שם, אבל בשרייה מרובה מודה להתוס'קי, וכן הלבוש סעיף י"א לא כתב יש מי שאומרקיא משום דלא פליג כלל, דלא כפרי חדשקיב):

(י)

(י) ואפילו אם לש כו'. רמ"א סי' תע"אקיג עיין שם בחק יעקבקיד. ובמ"א שם סק"הקטו דאפילו בכהאי גונא דמתקריאקטז כיסנין זימנין דמצה עשירה היא, מכלל דבכהאי גונא לא הויא כיסנין. ועיין שם במ"א סק"ח דכל שכן אם לא נאפיתקיז, אם כן אם טיגנה דינה כלחם שלם מטוגן. ורש"יקיח (ועיין במנחות דף ע"ה ע"בקיט שלא הזכיר כלל ואפאן ואם כן הכא נמי יש לומר דלא נקטיה בדוקא אלא לאורחא דמילתא) שפירש שאפאן, לשיטתיה אזיל דמיירי בבישולקכ שמבטל מתורת לחם ממנו בפחות מכזית, ולכן אי אפשר להפקיע הבישול אלא ע"י אפייהקכא, אבל להרב רבינו יונהקכב דמשום שנתפרר לפחות מכזית לחוד נתבטל מתורת לחםקכג, יכול לחזור ע"י דבק טוב המחבר אפילו קמח לעשותו לחם לחלה והוא הנגבל במשקה, כמבואר בירושלמיקכד שהביא הרא"ש בהלכות חלהקכה, אבל בחביצא כל פירור הוא בפני עצמו ואינן נבללין זה בזה. ומה שכתב המ"אקכו ואפאן, הוא לרבותאקכז, כמו שכתב בסי' תע"אקכח. וכן משמע ממה שכתבקכט אם עירב קמח וטגנן כו'קל, משמע דבלא תערובות פשיטא דתורת פת עליו. ואין לומר דזהו לר"תקלא, דאם כן מאי מהני קמח הא בלילתן עבה. ואין לומר שטיגנן אחר אפיה ועירב הקמח בלישה, הרי נאפה הקמח ג"כ ונעשה לחם גמור, ואחר אפייה אינו מתערב בקמח (להיות נבלל בו יפה להתבטל ברוב) לחודיהקלב קאי:

(יא)

(יא) אפילו כו'. ומה שכתב המ"אקלג בשם רבינו ירוחםקלד צריך עיון גדול, דאף לפי הגהתוקלה משמע כן בהדיאקלו, דתלי טעמא דמהני קביעות משום דלחם הוא לחלה אבל טריתא דפטורה מברך בורא מיני מזונות בכל ענין, ולכן כפל רבינו ירוחם לשונו ואין מברכים המוציא כו', לומר דלא משכחת לה כלל דמברכין עליו המוציא. וגם הטור שכתב כן בטריתאקלז לא כתב כן כאן, וכתבם סמוכים זה לזה ולא כללם בחדא בבא, וע"כ צריך לומר כמ"ש לעילקלח:


א) סי' קצא.

ב) סקכ"ה. סקל"ד. סוסקמ"א. סקמ"ג. וכ"ה דעת הסמ"ג כדלקמן. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 1-2.

ג) ס"ז. וראה לקמן סי"ב עה"ג, שאפשר חזר בזה ממ"ש בב"י ד"ה ולענין הלכה.

ד) סק"ו.

ה) שאילתות פר' יתרו ספנ"ג. בה"ג (הובא בטור סי' רט). רשב"א ברכות לה, א ד"ה הכי. רא"ש ברכות פ"ו סי' טז. טור סי' רט. ט"ז שם סק"ג.

ו) ברכות מד, א.

ז) וא"כ מוכח לכאו' דס"ל שמנין הברכות בלחם הוא מה"ת.

ח) שמעין ג' הוא מדרבנן, וא"כ י"ל שגם מנין הברכות בלחם מדרבנן.

ט) הל' ברכות פ"ח הי"ב.

י) מ"ע כז (בהל' ברכות שאינן בסעודה).

יא) ס"ג. בשוע"ר סי' זה לא הגיע לידינו.

יב) בסופו.

יג) סדר ברה"נ פ"ב ה"א.

יד) שא"כ י"ל שמנין הברכות מה"ת.

טו) ואמרינן לעיל ס"ט שמילוי דבש הוי פת הבאה בכסנין. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 2.

טז) הלכה זו דמילוי בשר כו' (שכתבו השבלי לקט ואגור בשם ר' ישעי') הובאה בשלטי גבורים ברכות (ל, א) אות א בשם ריא"ז (פסקי ר' ישעי' אחרון ז"ל, פ"ו מהל' ברכות אות יג) בשם מז"ה (מורי זקני הרב, ר' ישעי' הראשון, פסקי הרי"ד, פ"ו דברכות לז, ב), ושם מבואר בהדיא לחלק בזה בין כיסנין (מילוי דבש וכו') לפשטיד"א (מילוי בשר וכו').

יז) סי' קנט.

יח) סי' רטז.

יט) סי' א: ה"ר ישעי' דטראני.

כ) על המשנה קכ, א (מד, ב): הרב ר' ישעי' מטראני ז"ל.

כא) אות ג בסופו: והר"ן הביא דברי ריא"ז. וראה העו"ב ירושלים ע' 3. כללי הפוסקים וההוראה כלל קעח.

כב) ברכות מב, א.

כג) ברכות פ"ו סי' ל.

כד) ברכות מא, א ד"ה ואומרים.

כה) סי' רצא, בהגהת רבינו פרץ (לפי הנוסח המועתק באגודה סי' קנג): שא"צ לברך על פירות שבמולייאות ואפילו בירך עליה ברכת המוציא כי הקמח עיקר.

כו) סקכ"א.

כז) סק"ג.

כח) ברכות מא, ב ד"ה פת הבאה.

כט) סק"כ.

ל) נקט (מילוי צוק"ר ובשמים).

לא) ע"א ד"ה אמר.

לב) מל"ת עה ד"ה ומכשירי אוכל נפש (הובא בהג"מ דבסמוך).

לג) ביצה סי' תרפא.

לד) הל' יו"ט פ"א אות ה.

לה) הובא בערוך ערך כסן. ובשוע"ר סי"ב.

לו) הל' ברכות פ"ג ה"ט. הובא בשוע"ר סי"א.

לז) הגהות לשערי דורא שלו סי' א אות ו. וראה העו"ב תשצא ע' 61.

לח) סד"ה ומ"ש והוא. הובאו בט"ז סוף סק"ז.

לט) ס"ז.

מ) דפוס ויניציאה סי' מא. הובא במ"א סוסקמ"ד. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 9.

מא) ביצה טז, ב ד"ה קמ"ל הובא במ"א שם.

מב) ראה תוס' ברכות מב, א ד"ה לחמיות.

מג) ס"ז וס"ח. ובדינים העולים אות א.

מד) סק"ז.

מה) סקט"ז. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 10.

מו) ד"ה ומה שפירש רבינו.

מז) ברכות לז, ב.

מח) שמבואר שם לח, א שמברכין עליה במכל מקום ואדם יוצא בהן י"ח מצה בפסח. וראה לקמן סי' תסא ס"ז. וראה דרכי החיים (ברכת במכל מקום ח"א סק"א). העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 11.

מט) כאן בא לתרץ קושיה הב' שבמ"א שם. וראה העו"ב (ירושלים) ע' 12.

נ) ראה לקמן סי' קפח ס"י וש"נ. וראה מחשבת חיים סי' לג.

נא) סי' כג.

נב) רמז תקצב. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 13.

נג) ע"א ד"ה לחמניות. וכ"ה בתוד"ה לחם לח, א כדלקמן קו"א סק"ו.

נד) פ"ו סי' ל: שתחלתו וסופו עיסה ומברך עליהם המוציא. אבל ראה שם סי' יא. לקמן קו"א סק"ו.

נה) סעיף טו.

נו) סקמ"א, להטור (שאינו מחלק בין טרוקנין לטריתא) צע"ג. ואילו המקור לדעה הב' בשוע"ר שאינו מחלק יבואר בסוף הקו"א. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 14.

נז) הטור.

נח) כז, רע"א. וכ"כ הב"ח ד"ה טרוקנין.

נט) ומברכין במכל מקום משא"כ בטרוקנין מברכין המוציא.

ס) ד"ה האי.

סא) ברכות פ"ו סי' יא.

סב) חלה פ"א ה"ג.

סג) ומביאו גם הרא"ש כאן, שמברכין המוציא בטרוקנין. ומפרש במלחמות שם דהיינו מעשה אילפס.

סד) וסק"מ - לחלק בזה בין בלילה רכה לרכה מאד.

סה) בין טרוקנין דמברכין המוציא לכובא דארעא דמברכין במכל מקום, כמבואר ברא"ש שם.

סו) ע"א בד"ה לחם. ובדף מב, א ד"ה לחמניות. וראה לעיל קו"א ה.

סז) לגירסת הגמ' שלנו, שמברכין עליו במכל מקום.

סח) של רבנו יונה שם לז, ב ד"ה טריתא: שבכירה עצמה עושין גומא ונותנין שם קמח ומים ומגבלין אותו ונאפה שם, ונראה שגורס חייבת [בחלה].

סט) לח, א ד"ה האי, שמפריש לדעת רש"י בין טריתא הנ"ל לטריתא דארעא שמברכין עליו במכל מקום.

ע) שבין טריתא סתם ובין טריתא דארעא מברכין עליהם במכל מקום, וכוותי' פסק הטור כנ"ל.

עא) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 18.

עב) צ"ע מקומו. וראה העו"ב שם ע' 20 הע' 10 שאפשר הוא טה"ד ואינו שייך לכאן, וכאן צ"ל: אלא ע"ג קרקע כדמשמע מלשון הרי"ף.

עג) פסחים יא, ב: והיכא דאפה מצה על ארעא.

עד) אות ב.

עה) דמועיל קביעות סעודה.

עו) ויתבאר לקמן קו"א סקי"א.

עז) כדלקמן סט"ו דעה הא'.

עח) "אם קובע סעודתו עליו מברך המוציא".

עט) לפסק השו"ע סט"ו שטרוקנין מברכין במכל מקום, וחייבת בחלה (יו"ד סי' שכט ס"ה). וראה גם לקמן סוסט"ו.

פ) שהיא בלילה רכה מאד וחייבת בחלה וברכת במכל מקום.

פא) דטריתא אינה בגומא.

פב) ברכות לח, רע"א.

פג) שדינה כמו טריתא שמברכין על שניהם במכל מקום בדלא קבע. והיא הדעה הב' שבשוע"ר.

פד) סקל"ו. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 22.

פה) ברכות לז, ב ד"ה לחם. וראה פסחים לז, ב ד"ה דכולי.

פו) פסחים רמז תקצב.

פז) סי"ג.

פח) שם.

פט) עשין כז.

צ) הל' ברכות פ"ג דפוס קושטא.

צא) ד"ה והגהות.

צב) פסחים יא, ב ד"ה הילכך.

צג) ראה שו"ע יו"ד סי' שכט ס"ג.

צד) סקל"ב.

צה) יו"ד שם סק"ד.

צו) וראה גם ב"י סד"ה כל דבר. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סג.

צז) ברכות פ"ו ז, ג. הובא בב"י ד"ה ופירוש רש"י.

צח) ברכות רמז קיט.

צט) רמז שב.

ק) יראים השלם סי' רעד מלאכת מבשל.

קא) הובא בהגהות מיימוניות הל' שבת פ"ט אות א. וראה גם לקמן סי'  שיח סי"ב.

קב) ולענין מצה בפסח – ראה לקמן סי' תסא סי"ד.

קג) סק"ו. וראה גם לקמן שם ס"ג.

קד) סע"א (לגירסת הרא"ש דלקמן: אמר רב חייא בר אשי אמר רב).

קה) סי' יט. ביאור המשך דברי הקו"א ראה דרכי החיים (ברכת במכל מקום ח"י סק"א). העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 24 ואילך. וראה גם חי' צמח צדק קצח, א ד"ה מפורר דק דק.

קו) שם ד"ה פת צנומא.

קז) ד"ה אמר רב יוסף.

קח) סקכ"ד.

קט) ברכות לז, ב.

קי) שם ד"ה אמר.

קיא) כמו שכתב בשו"ע סי"א.

קיב) ליקוטים סק"י.

קיג) סוס"ב, שאינה נקראת מצה עשירה. ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 28.

קיד) סק"י. וראה לקמן שם ס"ט.

קטו) ראה גם לקמן סי' תסב ס"ו.

קטז) אוצ"ל: דלא מתקריא.

קיז) מברכין עליה המוציא, והיינו אף שאבד תאר הלחם מהם כיון שעכשיו יש בהם כזית, כמבואר בפנים.

קיח) ברכות לז, ב ד"ה בשערסן.

קיט) ד"ה בשעירסן.

קכ) ראה רש"י ד"ה חביצא.

קכא) כמבואר בפנים סכ"ב וש"נ.

קכב) ברכות לז, ב ד"ה ולפיכך.

קכג) לפני דברי רבא דצ"ל עליה תאר לחם. ראה מחצית השקל למ"א כאן סקכ"ח. וראה העו"ב (ירושלים) ח"ב ע' 31.

קכד) חלה פ"ב ה"א.

קכה) סי' ג. וראה העו"ב שם ע' 34.

קכו) כאן סקכ"ח.

קכז) דלא נעשה בזה פת הבאה בכסנין.

קכח) סק"ח.

קכט) כאן סקכ"ח.

קל) בשומן או לשו בהן צ"ע אם נלך אחר הרוב.

קלא) דלעיל ריש סט"ו, דטיגון דמי לאפיה.

קלב) אוצ"ל: ולחודיה.

קלג) סקמ"ג שדינו כמו בטריתא דלעיל סי"ג (ושם הביא רבינו ב' דעות). ביאור המשך דברי הקו"א ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 36.

קלד) נט"ז ח"ה (קמה, ד).

קלה) של המ"א סקמ"א בדברי רבינו ירוחם.

קלו) דבטריתא (דלעיל סי"ג) ובבצק שאופין בשפוד (נהמא דהנדקא) מברך במכל מקום אף בקביעות סעודה.

קלז) שמועיל קביעות סעודה.

קלח) קו"א סק"ו שבנהמא דהנדקא ובלחם העשוי לכותח לא מהני קביעות אף לדעת הטור.