סימן קעד

(א)

(א) אלא ברכה ראשונה כו'. רמב"ן פרק ערבי פסחיםא, תוס' שםב.

(עיין רש"י עירובין מ'ג ועיין סי' ק"צ בט"זד וסי' רע"א סעיף י"דה), וב"ה כל שכן דעדיפא ביין הבדלהו. ועוד דברכה ראשונה נמי משכחת לה שתיפטר בהמוציא עיין סי' רצ"טז. אך התוס' פסחים ק"ג ד"ה רב אשי כתבו דמצות הבאת כוס לא תליא בברכהח. וגם אחר יין אירוסין ונשואין צריך לברךט. ולפי זה צריך עיון בזהי:

(ב)

(ב) ואם שורה כו כו'. עיין מ"א סי' קס"ח סק"ליא, וכן הוא ג"כ כוונת הנחלת צבי ועטרת צבי סי' קע"זיב על השרייה לבדה אבל לא למה שישתה אח"כיג, דהא מדמי לה לפירותיד, ואי לא לא קיימא לן כוותיה, כמו דלא קיימא לן כמו שכתב בתחלה שםטו, עיין שם במ"א סק"בטז, ועיין שם סוף סעיף איז:

(ג)

(ג) ויש אומרים שגם מים כו'. בה"גיח (ולהט"זיט אשתמיטתיה מה שכתב המרדכיכ כמו שיתבאר לקמןכא, וגם הרא"שכב שכתב כן על בה"ג על כרחך כוונתו דזיין טובא כמו פת משא"כ בשכר, עיין סי' ר"ח סעיף י"זכג):

(ד)

(ד) אפילו בחול כו'כד. רא"ש פרק ערבי פסחיםכה, ט"ז סי' רצ"טכו. ולא ס"ל דרא"ש לשיטתיה אזילכז, עיין סי' קע"ח ס"הכח, אלא שאני התם דהוי הבדלה מילתא אחריתא לכולי עלמא בכהאי גונא, כמו שכתב הט"ז שם. וכן משמע ברשב"אכט והג"מל דפשיטא דבעיא מקום סעודה לכולי עלמא בהבדלה, דאם לא כן מי הזקיקם לירד למחלוקת שאין כאן מקומה, וא"צ כלל לכוונתם שםלא:

(ה)

(ה) שנטילת ידים היא כו'. כן הוא כוונת התוס'לב דמהאי טעמא א"צ לברך לאחריו, אף שלא שייך כאן אי אפשר לאכילה כו'לג, מכל מקום לא גרע מפירות שבתוך הסעודהלד, דהא לא ס"ל כרשב"אלה שפירש הטעם משום דבאים לגרור וכהרא"הלו במ"א ס"ק י"א, ונטילת ידים הוי ליה התחלה כמ"ש בסי' רל"בלז. אבל קודם נטילה צריך לברך מיד ולא להמתין עד שיגמור לשתות יין שבתוך המזון, שאין לקבוע סעודה קודם ברכה אחרונה שמחוייב כברלח. משא"כ בתוספות ד"ה בא להם כו'לט. עיין תוספות סד"ה [ו]רב ששתמ ודו"ק:

(ו)

(ו) וכל שכן יין כו'. מ"אמא וכן משמע בש"עמב (אף שהתוס'מג לא סבירא להו הכי, שכתבו דלא גרע כו'מד, היינו משום ברכה אחרונה, עיין במש"למה, אבל לפי מה שכתב הש"ע סעיף ו' כהרא"שמו בלי שום חולק אין להחמיר אף לפי דעת התוס' אלא בהבדלה, עיין סי' רצ"טמז. ומיהו אף בפחות מכשיעור אין להקל נגד משמעות האחרונים שלא הזכירו ברכה אחרונה, שאף את"ל שגם המ"אמח נתכוין לזה שכשקבע עצמו לסעודה הוי ליה כתוך הסעודה וא"צ ברכה אחרונה, מכל מקום ממה שכתב הט"ז סי' רצ"טמט מבואר להדיא דנטילת ידים אינה משום ברכה אחרונה):

(ז)

(ז) אבל השותה כו'. מ"אנ (ומה שכתב בשם המאורנא צריך עיון גדול, דשם מבואר בהדיא דדוקא ביין, משום דסבירא ליה דברכת המזון פוטרת מעין ג'נב, וכן הוא בר"ןנג בשמו.

ואף לפי משמעות המ"א יש לומר דמה שכתבנד לנהוג כר"ן (ורשב"א) [ורמב"ן]נה הוא ג"כ לאפוקי מהמאור עיין שם, דהא פליגי עליה עיין שם. וכן דעת התוס'נו ומרדכינז, וכן פסק רמ"א סי' רצ"טנח, עיין שם במ"א סק"ינט. והכי קיימא לן בסי' תע"ג ס"ו, עיין שם בט"זס ובטור סי' תע"ה, מבואר משם דלכולי עלמא לא ס"ל כהמאור לפי דעת המ"א. ודו"ק).

(ולהט"זסא אשתמיטתיה מה שכתב המרדכיסב דדוקא היין ממשיך תאות אכילה ולא שאר משקים, ופשוט הוא) עיין סי' תע"אסג.

וגם ביין הרא"שסד יחידאה הוא, ופליגי עליה התוס' דף ק' סע"ב והמרדכיסה גבי ברכה אחרונה של כוס ב' והרמב"ן ור"ן שם והרז"ה שםסו, והסכים עמו הרשב"א בתשובה סי' ע"ב, וכן כתב בהדיא בחידושיו דף י"ז ע"בסז בשם ירושלמיסח, וכן משמע מדעת ראבי"הסט בטור סי' (תע"ה) [תע"ד] ומהר"ם בהג"מע דדוקא כוס ב' דפוטר יין שבתוך המזון א"צ לברך אחריו, דלהרא"ש גם אחר הראשון א"צ. אלא שהש"עעא נמשך אחר הטור שסתם כמסקנת אביו הרא"ש, עיין טור סוף סי' סימן ער"ב. ואם כן הבו דלא לוסיף עלהעב. והיינו טעמא דהבדלהעג:

(ח)

(ח) אבל כו'. (עיין מ"א סי' רי"ב סק"דעד, ואף לפי דעת רמ"א שםעה יש לומר דהכא לא הוי טפלה כל כך כי התםעו. עיין שם בדרכי משהעז, ועיין בתרומת הדשןעח וברא"שעט. וצריך עיון):

(ט)

(ט) רק בסעודות כו'. טורפ וב"יפא לבושפב מ"א סי' קע"זפג (ומה שכתבפד שם בשם הרב רבינו יונהפה, לא שייך הכא, שאף שאינה סעודה אחרת אין לשרות פוטר לשתות ביין שגורם ברכה לעצמו. ומה שכתב הרב רבינו יונהפו כן בבעיא זו, היינו משום דע"י סילוק השלחן מסיח דעתו מהפת, כמבואר ברשב"אפז תלמידופח בשם תוס', וכן הוא בתוס' פסחים ק"גפט. אבל מה שהוסיף המ"א אחר שהסכים להב"י ולבוש דבסעודות גדולות מושכים ידיהם מהפת ואפילו הכי אין צריך לברך על דברים הבאים מחמת סעודה לפי שעדיין הוא בתוך הסעודה, כלומר שהרי גם בתוך הסעודה ממש הם נפטרים בברכת המזון בלי שיאכלם עם פת, אם כן מה הפסיד להם סילוק הפת רק שיהיו נאכלים בתוך הסעודה שנאכל בה פת, משא"כ ביין (וכן משמע בהדיא ממה שכתב הרב רבינו יונה דסילוק דעת מהני לדידן ביין) שתלוי בלשרות או לשתותצ.

ומה שכתב הרשב"אצא בשם הראב"ד, לא קיימא לן הכי אלא כמשמעות סתימת כל הפוסקים, שהרי לא כתב כן אלא על בעיא זוצב, אבל במתניתיןצג ליכא למימר הכי, דהא מפרש בגמראצד הואיל וקובע סעודתו כו'צה, מבואר דהאכילה גורמת ולא (השיחה), (וגם לא שייך כלל לומר דבשבת ויום הקזה קובעים לשוח הרבה ונותנין יין אח"כ), וא"כ גם בחול נמיצו, לפי מה שכתבו התוס'צז (ורשב"א לשיטתיה אזיל כמו שכתב ב"יצח בשמוצט גבי מים דיין בחול בתוך הסעודה נמי) במסקנא רבינו ירוחםק ורא"ש פרק ערבי פסחיםקא וברמב"ם שם, וכן פסק בדרכי משהקב, אלא ודאי דלא ס"ל כרשב"א וספר אהל מועדקג שבב"יקד. ודו"ק):


א) כד, א: ולפניו הוא שגורם ברכה לעצמו אבל לאחריו אינו גורם ברכת לעצמו.

ב) קג, ב סד"ה אנא: לענין ברכה שלאחריו לא אשכחן דחשיב.

ג) ע"ב ד"ה ליתביה: דגנאי הוא לכוס של ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבורא פרי הגפון שלא לצורך. וראה לקמן סי' קצ ס"ד. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' מ ביאור המשך דברי הקונטרס אחרון.

ד) סק"ג: בכוס של ברכת המזון א"א לעשות בענין שלא יצטרך לברך אחריו. וראה לקמן שם ס"ו.

ה) אין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו ... וי"א דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו דשתיית כולם מצטרפת לכשיעור. וראה גם לקמן שם סכ"ה.

ו) ראה העו"ב שם.

ז) ס"ג. ובשוע"ר ס"ד: המפסיק להבדיל על הכוס באמצע שתייתו ... אין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה ... ואין צריך לומר אם מפסיק באמצע אכילתו ומבדיל על היין.

ח) דאם התחיל לסעוד בערב שבת מבעוד יום אין צריך לבקידוש לברך בורא פרי הגפן. וראה גם לקמן סי' רעא סי"א. וראה ערוך השלחן ס"א. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 151.

ט) תוס' שם.

י) וראה לקמן ס"ט טעם נוסף שברכה אחרונה נפטרת בברכת המזון.

יא) ולעיל סי' קסח סכ"א וש"נ.

יב) על הגליון. הובא באליה זוטא ורבה ס"ק יא. וכ"כ בעולת תמיד כאן ס"ק ו.

יג) ראה גם אליה רבה שם.

יד) שמבואר לקמן שם ס"ג, דלא מהני מה שאוכל עם הפת למה שיאכל אח"כ. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 38.

טו) הנחלת צבי שם בשם הלבוש ס"ב שצריך לברך על יי"ש אף אם בא לעורר תאות המאכל, ולא קיימא לן כן - כמבואר בפנים בתחלת הסעיף וש"נ.

טז) בסי' קעז. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 40.

יז) בעטרת צבי סק"ב.

יח) ברכות פ"ז י, ב.

יט) סק"ח, שכתב שבשאר משקים גם להי"א אין צריך ברכה.

כ) ברכות רמז קלו.

כא) קו"א סק"ז.

כב) ברכות פ"ו סי' כט: יין ... דזיין אבל מים לא זייני.

כג) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה לקמן ריש ס"ט. סדר ברה"נ פ"א הי"ז וש"נ.

כד) ולא התנה שיהי' דוקא על שלחנו, ואילו גבי הבדלה התנה שיהי' דוקא "על שלחנו דהיינו סמוך לסעודתו ובמקום סעודה".

כה) סי' ד.

כו) סק"ה.

כז) שם סי' ו, שגם ביין הוי שינוי מקום הפסק.

כח) ובשוע"ר ס"ג.

כט) ברכות מב, ב ד"ה איבעיא להו.

ל) הל' ברכות פ"ד אות ל.

לא) ראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' מח וח"ב ע' 41.

לב) ברכות מב, ב סוף ד"ה ורב ששת. המשך דברי הקונטרס אחרון ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 42 וע' 55.

לג) בלא שתיה, כדלעיל ריש ס"ב.

לד) שא"צ לברך אחריהן כדלקמן סי' קעז ס"ב.

לה) שם מא, ב ד"ה הביאו לפניהם. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 45 בשוה"ג. יגדי"ת (נ.י.) חוב' יב ע' כח בהערה 22.

לו) בספר החנוך מצוה תל, שגם בבא לגרור מברך לפניו ולא לאחריו.

לז) סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב (משבת ט, ב).

לח) וראה תהל"ד אות ח.

לט) שם מג, א ס"ל דגם אם שתה קודם נט"י אחר שקבע פוטר היין שבסעודה, וכמבואר בפנים.

מ) שם מב, ב.

מא) סק"ה, שבזה פסק השו"ע בפשיטות שפוטר היין שבתוך הסעודה, דלא כהתוס'.

מב) ס"ד.

מג) ברכות מב, ב סד"ה ורב ששת.

מד) יין דהבדלה מיין שלפני הסעודה דפטר, היינו שבשניהם לא פטר אלא אחרי נטילת ידים.

מה) בקו"א סק"ה.

מו) פסחים פ"י סוף סי' כד שאין צריך לברך ברכה אחרונה על היין שלפני הסעודה. הובא במ"א סק"ט.

מז) ס"ז בהגהת הרמ"א. ובשוע"ר שם סי"ג מציין לכאן.

מח) סק"ו. ועי' העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 52 ואילך.

מט) סק"ו.

נ) סקי"ד.

נא) פסחים (כד, ב), דגם בשאר משקים אין צריך ברכה אחרונה.

נב) ראה מגיני השלחן ע' קפו.

נג) שם (כד, רע"ב) ד"ה ולענין על הגפן.

נד) מ"א סוף סקי"ד.

נה) דלקמן ס"ז וש"נ (שברכת על הגפן שאחר בהמ"ז פוטר יין שלפני המזון).

נו) ברכות מב, ב סד"ה ורב ששת, שבהמ"ז לא פטר יין שלפני נט"י.

נז) ברכות רמז קמג.

נח) ס"ז.

נט) דהיינו שלא כדעת בעל המאור הנ"ל.

ס) סק"ח. ולקמן שם סי"ז-ח.

סא) סי' קעד סק"ט, שכ' שגם בשאר משקים אמרינן שבאים לפתוח בני מעיים ונפטרים בבהמ"ז.

סב) שם רמז קלו. וראה גם לעיל קו"א סק"ג.

סג) לקמן שם ס"ב וש"נ, שרק היין גורר תאות המאכל.

סד) פסחים פ"י סו"ס כד, דס"ל שבהמ"ז פוטר יין שלפני המזון שהוא להמשיך תאות אכילה. וראה יגדי"ת (נ.י.) חוב' יב ע' כח.

סה) פסחים (לו, ב), שבהמ"ז פוטר כוס שני כיון שהוא פוטר יין שבתוך הסעודה.

סו) כדלעיל בתחלת הקו"א.

סז) בדפי הספר שלפניו, והוא על הגמ' ברכות מא, ב סוף ד"ה אמר רב פפא, שמביא סברת הרא"ש ומסיק דלא כוותיה.

סח) ברכות פ"ו סוף ה"ד וסוף ה"ה.

סט) ח"ב סי' תקכה ד"ה ואם חפצו.

ע) בנוסח ההגדה אות ד.

עא) סעיף ו.

עב) לומר כן גם בשאר משקין.

עג) ראה שו"ע סי' רצט סעי' ז-ח. העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 57.

עד) ולקמן שם ס"ז-ח, שבאופן זה מברכים על הטפל ברכה המיוחדת לו.

עה) ס"א, שמברך על הטפל שהכל.

עו) כדלעיל ס"א וס"ג, שאפילו שותה יין בתוך הסעודה להמשיך תאות האכילה צריך לברך עליה. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"א ע' נג וח"ב ע' 160.

עז) אות ב.

עח) סי' לא.

עט) ברכות פ"ו סי' טז.

פ) סי' קעז.

פא) שם סד"ה אמר.

פב) שם ס"ב.

פג) סק"ז.

פד) המ"א שם.

פה) ברכות מא, ב ד"ה ומיהו בשם ר' יצחק הזקן, שכיון שאין אנו מסלקין השלחן כתוך הסעודה דיינינן לה, וכדלקמן סי' קעז ס"ז.

פו) שם מב, ב ד"ה ורב אשי, שכתב כן גם לגבי יין. וכ"כ שם ד"ה לאחר המזון.

פז) שם מא, ב סד"ה אמר רב פפא: כל היכא דמנחא תכא קמיה לא מסלק דעתיה ממיכלא וממשתא.

פח) של רבינו יונה (ראה שם הגדולים בערכו), ומסתבר שהולך בשיטתו.

פט) ע"ב סד"ה אנא: ובימי החכמים היו מסיחין מן הפת בעקירת שלחן.

צ) עי' העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 58 ואילך. מגיני השלחן ע' קסד.

צא) שם מב, ב ד"ה איבעיא (וכ"ה בריטב"א שם בשם הראב"ד): פי' לאחר המזון כגון שהפסיק בשיחה ולאחר זמן מרובה צמא לשתות מחמת שיחה.

צב) איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון (ברכות שם).

צג) שם מב, א: ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון.

צד) שם מב, ב.

צה) על היין.

צו) יפטור יין שלפני הסעודה את היין שלאחר הסעודה, ובגמ' אמרינן דהיינו דוקא בשבת ויו"ט.

צז) שם ד"ה ורב ששת. פסחים ק, ב ד"ה ידי יין, ופוסקים דלקמן, שיין שלפני הסעודה פוטר יין שבתוך הסעודה אף בחול, א"כ לסברת הרשב"א הנ"ל צריך לפטור גם יין שלאחר הסעודה אף בחול.

צח) ד"ה ועל כל.

צט) שכתב שם ד"ה אי הכי: "שהוא חייב לברך על היין בתוך ימי החול על כל כוס וכוס", שבזה הוא החילוק לדעתו בין חול לשבת.

ק) נתיב טז ח"א (קמב, ג).

קא) סי' ד.

קב) ס"ק ב. וכן נפסק לעיל ריש ס"ה.

קג) שער הברכות דרך א נתיב ו.

קד) ד"ה כתוב באהל מועד.