סימן קעז

(א)

(א) שכיון שאין כו'. הרב רבינו יונהא (ומהאי טעמא אף מין לפתן שאוכלן בלא פת א"צ לברך אם קובע ללפת פת במינים אחרים, משא"כ במיני פירות, והיינו טעמא משום דגם זה בא מחמת פתב, דזהו טעם פטורם בברכת הפת, מדפוטרות אפילו בפירות שאוכל בלא פת אם קבע עליהםג, ויש לומר דהוא הדין בלפתן דמחמת סעודה, רוצה לומר פת:

(ב)

(ב) יש להסתפק כו'. מ"אד (ולא דמי למה שכתבו התוס' דף ל"חה, משום דבא מחמת סעודה, דכל מה שאינו לפתן היינו דהוא עצמו סעודה יחשב כיון שבא להשביע, והפת הוא ראש לכל מילי סעודה כמו יין למשקיםו, אבל לפתן אינו סעודה. אבל מה שכתב אבן העוזרז צריך עיון גדול, דלמה לי סבת הפת במיםח):

(ג)

(ג) אפילו אוכלם כו'. (ומה שכתב הלבושט וכן הוא ברשב"אי, זה אינו, דבכהאי גוונא גם לפניהם אין צריך, כמו שכתבו הרא"שיא ומ"א סי' קס"חיב וקע"דיג, וגם לעכל לא הזכירו כלל, אלא תלו טעמא כיון שבאו בתוך כו'):


א) ברכות מא, ב ד"ה ורבינו.

ב) עי' העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 67 ואילך.

ג) כדלקמן ס"ד.

ד) סק"א.

ה) ע"א ד"ה מר, לענין מיני מזונות שאוכלין לקביעות סעודה, ומספק מברך על הפת תחלה.

ו) שבזה אמרינן לעיל סי' קעד ס"ד דהיינו אפי' שותה יין מעט לצורך מצוה. ובסדר ברה"נ פ"א הכ"א דהיינו אפילו "שתה יין פחות משיעור רביעית".

ז) סי' קעד, שחולק על המ"א מכח קושיה הנ"ל.

ח) כדלעיל סי' קעד סוס"ב (ובשו"ע שם ס"ז) "כי שתיית המים בסיבת הפת היא וברכת הפת פוטרתם".

ט) ס"א, דהיינו כשבאים לעורר תאות המאכל.

י) ברכות מא, ב ד"ה הביאו. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 74.

יא) פסחים פ"י סי' כד בסופו. ראה העו"ב (ירות"ו) ח"ב ע' 75. ואפשר הכוונה לברכות פ"ו סי' כו: לפניהם טעונין ברכה שברכת המוציא אינה פוטרתן כיון דלאו מעיקר סעודה הן, ולא לאחריהם דברכת המזון פוטר כל מה שאכלו בתוך הסעודה.

יב) סקכ"ב.

יג) סקי"א. וראה גם לקמן סוס"ד. לעיל סי' קעד ס"ב וקו"א שם ס"ק ב.