סימן רב

(א)

(א) שמפני חשיבותם כו'. רש"י דף ל"טא (גבי בפה"א נגד שהכל נהיה בדברו וה"ה לבפה"ע נגד בפה"א דלכ"ע חשיבא טפי אלא דלא חשיבא כ"כ כבפה"א נגד שהכל נהיה בדברו כמ"ש הרא"שב ע"ש ובגמ' דף (מ"ה) [ל"ה] גבי יין דכל דחשיב טפי פורטין אותו יותר והיינו טעמא דפתג):

(ב)

(ב) וכן חרובים כו'. (ובבדק הבית ר"ל שלא לברך כללד וכמ"ש בש"עה דאל"כ מנ"ל לפלוגי בין ברכה לשביעית בחרובים יותר מבבוסרו):

(ג)

(ג) בד"א שמברכין כו'. ומ"ש הש"ךז שדוחק לחלק כך היינו לענין רבעי דלא מהני ביה שינוי כמו בברכה. וגם אם היה תלוי בשינוי א"כ פגים שלא נשרפו ולא נפלו ליתחייבוח. אבל מ"ש בשם הרמב"ם גם בברכהט זה אינו דא"כ הל"ל והן כלשונו בכל פירוש המלותי וכ"כ כאן גבי קוריא. ועוד דלא פליג על הגמ' ופוסקיםיב דמדמו לשביעית מדלא הביאו ב"ייג. אלא ודאי דנובלות ר"ל שנופלים וכמ"ש בפירוש המשנה ספ"ק דערלה, וע"ז פי' כאן שהן פגין, ולא תמרי דזיקא שנגמר בישולן כמ"ש הש"ך, ואז דרכן ליפול ע"י הרוח ולא בעודן פגין, אלא יפלו ע"י שנבלו לשון כמישה כפרש"י בפרשת יתרויד, ולפי שנופלין מחמת שנובלין נקרא הנופל נובל. שאם גם בושלי כמרי הוא ע"י רוח היינו תמרי דזיקא וליפטרי ממעשר עי' גמ'. ומש"כ הש"ך לחלק בין ברכה לערלה זה אינו דגרעינים יוכיחוטו. ותי' הב'טז ג"כ צ"ע דהא קפרס לאו טפל הוא כדאיתא בגמ'יז, וגם גרעינים לפמ"ש הרא"שיח. ולפמ"ש י"ל שכוונתויט שאין למדין אלא אם מה שנראה טפל הוא פרי אם לאו והוא שלא נשתנה אבל בנשתנה גם פרי עצמו לא דמי ברכה לערלה:

(ד)

(ד) וראויים לאכילה כו'. (ומ"ש אבן העוזרכ בשם הרמב"ם פ"ב דעוקציןכא זה אינו ע"ש ברמב"ם שלא הזכיר כלל שראויים לאכילה ובודאי לא פליג על התוס'כב):

(ה)

(ה) לכתחלה כו'. עי' הרב רבינו יונהכג דטעמיה דבה"ג ג"כ משום ספיקא הוא ואף שהרי"ף לא הזכיר חוץ לארץכד והרמב"םכה פסק כר"ע גם בא"י לא קי"ל הכי כמ"ש ביו"ד סי' רצ"דכו. אבל מ"ש המ"אכז צע"ג ואשתמיטתי' מ"ש הרא"שכח אבל גרעינים כו' ע"ש. ואפ"ה פטירי מרבעיכט דלאו פרי גמור הן כמו בוסר ופגין (עי' פ"ב דעוקציןל אם מטמאיןלא) דחייבים בערלה ולא ברבעילב דדמי למעשר שני דכתיב ביה פרילג ופטר פגין ובוסר עד שיגיעו לזמן שמותר לקצצן בשביעית שכבר הם פרי גמור כדתנן ספ"ד דשביעיתלד משא"כ בברכה דמשאסור לקצצןלה מברך בפה"עלו אע"ג דלא פרי גמור הוא. וה"ה לגרעינין הראויים לאכילה דהא אסירי בתרומה ומטמאין טומאת אוכלין אם כנסן לאוכלין כדתנן פי"א דתרומותלז בתוספתאלח שהביא הר"ש פ"ג דעוקצין (ומנובלות דפטירי מרבעי להטור יו"דלט וברכתן שהנ"ב אין ראיה דהא להרמב"םמ חייבים אפ"ה ברכתם שהכל נהיה בדברומא). והא דתנן בפ"ב דעוקציןמב כל הגרעינין כו' ר"ל אפי' שאינן ראוים.

ומשה"נ לא קתני בהו ביעור בשביעית (פ"ג) [פ"ז]מג:


א) ע"א ד"ה ומלגלג.

ב) ברכות פ"ו סי' כה. וראה גם לוח ברה"נ פ"ג ה"ז וש"נ. סדר ברה"נ פ"י ה"ז.

ג) רש"י ברכות לה, א ד"ה כיצד. וראה גם לעיל סי' קסז ס"א וש"נ.

ד) שאפילו אחר ששרשרו מרים הם ואין ראוין לאכילה, ואין ללמוד בזה דין גמר פרי מדין שביעית.

ה) סעיף ב, בשאר האילנות כשאינו ראוי לאכילה, משא"כ כשראוי לאכילה יודה שמברך בפה"א, וכמ"ש בפנים.

ו) שלומדים דין גמר פרי לענין ברכה משביעית (תוס' ברכות לו, ב ד"ה שיעורו), וכמבואר לעיל בפנים.

ז) יו"ד סי' רצד ס"ק ה.

ח) ומבואר בטוש"ע שם שפטורים מרבעי. וראה לקמן קו"א ס"ק ה.

ט) אין מברכים על הפגים בורא פרי העץ לדעת הרמב"ם פ"ח מהל' ברכות ה"ח שכתב: והנובלות שהן פגין. וראה גם פירוש ר"ח (הובא בס' הנר ובתוס' רבנו יהודה).

י) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קצב.

יא) לעיל שם ה"ו: הקור והוא כו'.

יב) ברכות לו, ב ותוס' שם ד"ה שיעורו.

יג) בסעיף ב, שלמדו דין בוסר משביעית שמברך בורא פרי העץ.

יד) שמות יח, יח.

טו) שלומדים מדין ערלה שברכתו בורא פרי העץ, כדלקמן ס"ח וש"נ.

טז) שבש"ך שם, שלא למדו מערלה לפרי אלא לענין קפריסין, כדלקמן ס"ט וש"נ.

יז) ברכות לו, ב.

יח) ברכות פ"ו סי' ד, שלומד מערלה לפרי כיון דלא טפל (שומר) הוא.

יט) לפי מה שנתבאר כאן בפנים י"ל שכוונתו של הש"ך בתי' הב' שם.

כ) סעיף ג.

כא) משנה ב. וראה לקמן ס"ק ה.

כב) תוספתא פ"ב דעוקצין ה"ג, שיבואר לקמן קו"א ס"ק ה.

כג) ברכות לו, ב ד"ה ומדלגבי.

כד) כמבואר ברבינו יונה שם ד"ה ונמצא.

כה) פ"י ממעשר שני ה"ג. וראה גם פ"ב מהל' תרומות ה"ד.

כו) סעיף ג. וראה ש"ך שם ס"ק ז.

כז) ס"ק יז, שלומד מדין גרעינין לדין קליפות.

כח) שם סי' ד.

כט) פ"ק דערלה משנה ח. רמב"ם פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הי"ג. טור ושו"ע יו"ד סי' רצד ס"א.

ל) משנה ב.

לא) הגרעינין. וראה לקמן בסוף הקו"א ולעיל ס"ק ד, דאפשר דמיירי התם שאין ראוים לאכילה.

לב) ברייתא בירושלמי פ"א דערלה ה"ה. הובא בר"ש פ"ק דערלה משנה ח ד"ה ומותרין ברבעי. טור יו"ד רס"י רצד. וראה ב"י שם ד"ה ומ"ש רבינו כולם.

לג) ויקרא יט, כד.

לד) משנה ז-י. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ה הט"ז-יז. דהיינו הפגים משיזריחו והבוסר משיוציאו מים.

לה) משנה שם. רמב"ם שם הי"ח. דהיינו הגפנים משיגרעו ושאר כל אילן משיוציא.

לו) כדלעיל ס"ג-ד וש"נ.

לז) משנה ה. תוספתא שם פ"י ה"א. רמב"ם הל' תרומות פי"א הי"א.

לח) אוצ"ל: ובתוספתא (עוקצין פ"ב ה"ג) שהביא הר"ש פ"ג דעוקצין (משנה ו), וכ"ה גירסת כמה כת"י (ראה תוספת ראשונים ח"ד ע' 179), משא"כ לגירסת הדפוס שלנו, וברמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ה הי"ז. וראה לעיל קו"א ס"ק ד.

לט) סי' רצד.

מ) הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ט הי"ג.

מא) כדעיל ס"ו וש"נ.

מב) משנה ב. ראה גם לעיל קו"א ס"ק ד.

מג) משנה ג, דקתני שהגלעינין יש להם שביעית ולא קתני שיש להם ביעור (כשבשאר הדברים דלעיל שם משנה א-ב).