סימן לב

(א)

(א) עור שעיבדו כו'. ומה שכתב הט"זא מתשובת הגאוןב - התם מעיקרא חיפה שמיה, כמבואר שם ברא"ש, וגרע מדיפתרא, ועל ידי סיד משוי ליה קלף כמו שכתב רבינו תםג ודו"ק.

(ב)

(ב) (ב) בעוביה כו'. בית יוסףד בשם המאיריה דאיירי בכהאי גוונא, דכשר אחר כך לפי שנשתיירו כמלא אות כו' עיין בית יוסף.

(ג)

(ג) (ג) וכן אם אין היקף כו'. כן משמע בשולחן ערוךז גבי כ"ף פשוטה. וכן הוא בירושלמי פרק קמא דמגילהח בשם רב חסדא דפליג על אשיאן שמצריך היקף בתוכה. וכן צריך לומר בספר התרומה סימן רה בפניםט וכן מצאתי כתוב הוגה שםי, וסיים שם בספר התרומ[ה] דתלמודנו מכשיר לגמרי, רצונו לומר, בלי שישתייר כדי לגרור וכדי אות עיי"ש.

(ד)

(ד) ומה שכתב בספר הלכה ברורהיא לחלק בין תוכה למבחוץ - זה אינו, כמבואר בירושלמייב שבספר התרומהיג, דרב ורב חסדא פליגי על אשיאן, אף על גב דאינהו מיירי מבחוץ ואיהו מיירי בתוכה, עיין שם.

(ה)

(ה) ומה שכתב ט"זיד דירושלמיטו סבירא ליה כמו שכתב בית יוסףטז לרש"ייז - צריך עיון גדול, דאם כן למה פליג אשיאן על רב, אלא ודאי סבירא ליה כמו שכתב הט"ז סוף סעיף קטן ח, וכמו שיתבאר בפנים, הכי נמי סבירא ליה לרש"ייח.

(ו)

(ו) משמעות ספר התרומהיט ומרדכיכ, דלא סבירא להו לפלוגי בין לפני כתיבה בין לאחר כתיבה, דהא ניקב תוכה ויריכה שבגמראכא היינו אחר כתיבה, ואפילו הכי לא התירו ספר התרומה וסייעתו בלא היקף קלף אלא (בתוכה).

(ז)

(ז) לבושכב [ו]לחם חמודותכג שהביא מגן אברהםכד. וכן משמע ממה שכתב המגן אברהם סעיף קטן להכה, דלא כדמשמע לכאורה ממה שכתב הט"זכו, ודו"ק. וכן משמע ממה שכתב המגן אברהם בסעיף קטן כו בשם ר' יעקב [ה]לויכז.

(ח)

(ח) ואם יו"ד התחתונה כו'. ומה שכתב המגן אברהם סעיף קטן להכח, משום דקאי גם אפניםכט, לא דק בלישניהל, וסמך על מה שכתב לעיללא, וגם התם לא תליא בכולה דווקא, עיין שם בט"זלב.

(ט)

(ט) הולכין כו'. דכשהתינוק קוראן כהלכתן למה יגרעו מח' שאינו קוראה. וכן משמע במהרי"ללג, דאם היה מורגל היו הולכים אחריו כו', עיין שם.

(י)

(י) להראות לתינוק כו'. הרא"שלד וטור סימן לו כתבו כן כלל לכל האותיות שיש בהם ספק, עיין שם.

(יא)

(יא) (יא) יש ליזהר כו'. ר"ן פרק ב דגיטיןלה בשם רמב"ן. ועיין בית יוסף אבן העזר סימן קלאלו שהתוספותלז ורא"שלח ורשב"אלט וספר התרומ[המ] ומרדכימא חולקים, להכי לא הזהיר כאן בשולחן ערוךמב אלא לכתחלה, דלא כב"חמג וט"זמד, אלא כמו שכתב המגן אברהםמה.

(יב)

(יב) (יב) ומכל מקום יזהר שלא להניח ריוח כו'. אמר הכותבמו: ידוע ומפורסם לכל הסופרים מובהקים דמדינתנו, שהנהיג הרב להניח ריוח דווקא בסוף פרשת שמע כשיעור ט' אותיות, וגם קודם התחלת פרשת והיה אם שמוע להניח ריווח כשיעור ט' אותיות (וראיתי כתוב הדור על זה אצלו פלפול עמוק וחריף באריכות גדולמז, וחבל על דאבדין), בין בתפילין בין במזוזות, אלא שבתפילין הריוח שבסוף פרשת שמע וכן קודם התחלת והיה אם שמוע כשיעור ט' אותיות גדולות, דהיינו כשיעור ג' פעמים אשר, ובמזוזה אין צריך להיות הריוח רק כשיעור ג' יודי"ןמח סוף פרשת שמע וכשיעור ג' יודי"ן קודם התחלת פרשת והיה אם שמוע. ובשעה שכתב השולחן ערוך שלו נמשך אחר דעת הבית יוסף בשולחן ערוך שלו, ואחר כך חזר בו.

(יג)

(יג) (יג) אמרו חכמים כו'. עיין תוספותמט ורא"שנ, שמכאן ראיה לשימושא רבאנא דבעינן אצבעים, ובשימושא רבא מבואר בהדיא דהיינו לכתחילה, ואם כן הוא הדין ליותר מכאצבע, דלא כעולת תמידנב.

(יד)

(יד) ובתים של יד כו'. מה שכתב בית יוסףנג בשם בעל העיטורנד, כוונתו שגבהו כאורך אצבע, ורחבו כרחבהנה בריבוע, כמבואר בספר התרומהנו עיין שם.

(טו)

(טו) וצריך ליזהר כו'. עיין ביורה דעה סוף סימן רפ[ט], דאפילו בדיעבד פסול מושכב לרש"ינז ומעומד לרבנו תםנח, משום בזיון, וכל שכן כשהפך, ואף רש"י מודה.


א) ס"ק ו [וראה ט"ז יו"ד סימן רעא ס"ק ג].

ב) רב האי גאון (בתשובת הגאונים הרכבי סי' תלב) הובא ברא"ש סוף הלכות ס"ת מספר העתים ובטור יו"ד סימן רעא (בהמשך לתשובת רב נטרונאי גאון).

ג) בהלכות ס"ת שלו (נעתק בראבי"ה סימן אלף וקמ"ט). ספר התרומה סוף סי' קצג. רא"ש הלכות ס"ת סי' ג. וראה שו"ת צ"צ או"ח סוף סי' יט.

ד) (לב, ב) ד"ה כתב ה"ר מנחם.

ה) קרית ספר מאמר ג ח"ב ד"ה ושאלו.

ו) כן הוא בדפוס יוזעפאף תרט"ז. ובדפוס ראשון: לפי' בנשתייר.

ז) סעיף טז.

ח) הלכה ט.

ט) ראה לקמן סק"ו. ועי' קובץ העו"ב תשפג ע' 74.

י) ראה גם לקמן סי' רמג במהדורא בתרא: וכן מצאתי בהדיא בס' התרומה כתב יד ישן נושן.

יא) ס"ק יח.

יב) מגילה פ"א ה"ט.

יג) סימן רה.

יד) ס"ק יד.

טו) מגילה פ"א ה"ט.

טז) ד"ה וא"ת והיכי.

יז) מנחות כט, א ד"ה שאין ושם ע"ב ד"ה וי"ו דויהרג.

יח) ראה חקרי הלכות ח"ה מ, ב.

יט) סי' רה. וראה לעיל סק"ג.

כ) מנחות סי' תתקנג. וראה שם באור מרדכי.

כא) מנחות כט, א.

כב) סי"ח.

כג) הל' ספר תורה סוף ס"ק פב.

כד) ס"ק כה.

כה) בדפוס ראשון: לד.

כו) ס"ק טו.

כז) ראה חקרי הלכות ח"ה מד, א.

כח) שצריך לגררה כולה.

כט) שנגע פני האלף בפנים בגג שתחתיה.

ל) שהרי אם נגע רגל האלף בגג האלף א"צ לגרר הגג אלא יו"ד התחתונה בלבד. וראה חקרי הלכות ח"ה מד, ב.

לא) ס"ק ל.

לב) ס"ק יז דכל אות שנכתב בשתי כתיבות ונעשה פסול בכתיבה האחת אין צריך לגרור רק אותו.

לג) שו"ת מהרי"ל סי' קלז (ובדפוס האנווא: סי' קמט).

לד) הל' ספר תורה סי' יב.

לה) כ, ב  ד"ה ומכאן .

לו) באבני נזר חאו"ח סי' ג הגיה: סי' קכה (ד"ה כתב עוד).

לז) גיטין כ, ב  ד"ה לא.

לח) בתשובה כלל מה סי' יג.

לט) פ"ב דגיטין כ ע"ב.

מ) סי' קיד.

מא) פ"ב דגיטין סי' שמה.

מב) סכ"ח.

מג) ד"ה ומ"ש ובגרידה.

מד) סקכ"ב.

מה) סק"מ.

מו) המו"ל הוצאה הראשונה של שוע"ר (כנראה המהרי"ל אחיו של אדה"ז).

מז) כנראה הוא הנדפס אח"כ בשו"ת סי' א, וראה שם ד"ה מיהו בספר התרומה, שלמסקנא נראה שם דעתו, להשאיר ריוח כשיעור בסוף פר' שמע וגם בתחלת פר' והיה אם שמוע, כי בזה סובר גם סה"ת דמקרי סתומה, כפשטות לשון הירושלמי "פתוחה מכאן ומכאן סתומה".

מח) כנראה צ"ל: ט' יודי"ן ... ט' יודי"ן; והוא עפ"י המבואר בשו"ת אדה"ז סי' א (ד"ה והנה הט"ז) הטעם שבמזוזה יש מקום לשיטת הט"ז דסגי בפחות מכשיעור מכאן ומכאן שמצטרפין לשיעור, ועפ"י שיטת הב"י חיו"ד סי' ערה (רכב, א מובא בש"ך שם סק"ד) שבדיעבד סגי בשיעור ט' יודי"ן בין פרשה לפרשה.

ועי' בשו"ת אדה"ז שם שמביא דברי הרא"ש והסמ"ק והסמ"ג, להשאיר במזוזה פחות משיעור ג' אותיות כאן וכאן, ומבאר הטעם כיון שהריוח במזוזה הוא להכירא בעלמא. אמנם כאן כותב בתחלה "ט' אותיות כו' בין במזוזות", וא"כ גם כאן יש לגרוס "ט' יודי"ן", וכן המנהג להשאיר במזוזה ריוח ט' יודי"ן כאן וכאן.

מט) עירובין צה, ב ד"ה מקום.

נ) בסדר תיקון תפילין.

נא) מועתק בסוף הל' תפילין להרא"ש.

נב) סי' לב סקנ"ג. וראה יגדי"ת (נ.י.) ח ע' מב.

נג) ד"ה וכן יעשה.

נד) הל' תפילין סוף ח"ג.

נה) ורוחב התפילין כרוחב אצבע.

נו) סי' רט.

נז) מנחות לג, א ד"ה עבידא.

נח) תוס' שם.