סימן ס

(א)

(א) מפני שעיקר ק"ש אינה אלא פסוק ראשון כו'. כ"מ בב"י סס"י ס"גא דהא בהא תליא. ואף שכ"כ לכוונת הענין הרי העתיק שםב לשון הרשב"אג דאין לחלק כלל בין פסוק ראשון לשאר פסוקים לענין כוונה לצאת, וע"כ צ"ל בכאן כמ"ש, וכן הוא בהדיא ברשב"א בדף י"ג ע"בד לפי"ד הרמב"םה. ואף להראב"דו סגי בכוונת קריאה שהיא כל דהוא כמ"ש לעילז. עי' סי' תר"ץ ס"טח:


א) ד"ה וכתב ה"ר יונה.

ב) ב"י ד"ה כתב הרמב"ם.

ג) ברכות יג, ב ד"ה שמע.

ד) שם.

ה) פ"ב מהל' ק"ש ה"א, דמפסוק ראשון ואילך סגי אף בקורא להגיה (בלא כוונת קריאה).

ו) בהשגות סוף פ"ב דברכות (הובא ברשב"א שם), שצריך כוונה בכל פרק ראשון. ומפרש הרשב"א שם בדעתו דהיינו שצריך עכ"פ כוונת קריאה (אף שלא כיון לצאת ידי חובתו).

ז) ברשב"א שם, שדעת הרמב"ם מכאן ואילך א"צ כוונה כלל ולדעת הראב"ד בעינן עכ"פ כוונת קריאה.

ח) אוצ"ל "בטור", שגבי מגילה דרבנן סגי בכוונת קריאה. ראה ב"י שם ד"ה וצריך שיכוין. שו"ע שם סי"ג. ועי' ס' הק"ן ע' 36. אהלי שם ו, קסא.