סימן ח

(א)

(א) אם רוצה לברך עליו להתעטף בציצית. הנה אע"פ שבש"עא לא נאמר בפירוש שאם מעוטף בו ראשו ורובו מברכין להתעטף, מכל מקום מוכרח הוא, דהא טעם המברכיםב על מצות אינו אלא משום שאינו מתעטף בו האיך יברך להתעטףג, וכמו שכתוב במגן אברהםד שכתב לדידן דמברכין על מצות פשיטא דאין צריך להתעטף בו ראשו וכו', משמע דסבירא ליה דהא דכתב בש"עה וטוב להניח כו', היינו כדי שתהא הברכה אליבא דכולי עלמא (אף שבבית יוסףו לא משמע כן).

הגם שאפשר לפרש דברי המגן אברהם בענין אחר, מכל מקום מה שכתבתי הוא ברור ופשוטז.

(ב)

(ב) כתב בתשובת בית יעקבח ואם הוא בדרך ואין לו טלית אחר מותר להעלים עיניו ולברך בלא בדיקה עכ"לט. ולפי שטעמו לא מסתבר, וגם האחרונים חולקין על דין זה כמו שיתבאר בעזרת השם יתברך, לכן לא העתקתיו.

דהנה אם דעתו לדמות זה למה שכתבו האחרוניםי, דבמקום שאי אפשר סומכים על החזקה לא קרב זה אל זה דנדון זה אינו נקרא אי אפשר, דממה נפשך אם ימצא כשר הרי אפשר, ואם ימצא פסול מה מצוה מרויח במה שלובש טלית פסול, דבמה שמעלים עיניו לא ינצל מברכה לבטלה ומביטול מצות עשה.

ואף אם דעתו דבדיקה זו חומרא בעלמא היא, כדמשמע מלשון הרא"ש בתשובהיא ובהלכות קטנותיב מכל מקום מה שאי אפשר למצוא טלית אחרת לא מעלה ולא מוריד, כמו שנתבאר לעיל.

ועוד דלדבריו אם כן בשבת דאי אפשר לעשות ציציתיג אין צריך לבדוק הציצית של טלית גדול אלא אם כן יש לו שתי טליתים, ולא משמע הכי במגן אברהםיד סעיף קטן ה, שהרי רמ"א ז"ל סתם וכתבטו דאין צריך בדיקה משמע אפילו אין לו אלא טלית אחת, וגם אי אפשר בשאלה, ועל זה כתב המגן אברהםטז שכבר בדקו בשעת ברכה וגם רש"ל ז"ל שסובריז דאין לברך על טלית שאולה כמו שכתב הט"ז סימן ידיח, מכל מקום סובר שצריך לבדוק את הציצית בשבת, כמו שכתב בשמו המגן אברהם בסימן ער"ה סעיף קטן איט וכן עמא דבר לבדוק את הציצית בשבת אפילו אי אפשר למצוא טלית אחרת. אם כן שמע מינה דלא סבירא לן כהבית יעקב.

(ג)

(ג) אבל אם הפסיק ביניהם בשיחה כו'. כן כתבו הרא"שכ והטור והש"עכא, ואחריהם נמשכו כל האחרונים לבד המגן אברהםכב, שכתב וזה לשונו, לפי מה שהכריעו האחרונים ביורה דעה סימן יטכג שאין לברך הוא הדין כאן, עד כאן לשונוכד. ולא עיין שם בש"ךכה שכתב בשם כל האחרונים דצריך לברך זולת הט"זכו שמספק את עצמו בכךכז וכבר השיג עליו בנקודות הכסף. כח[ובספרים אחריםכט הגיה במגן אברהם דיש לברךל, וכן צריך להיות].

(ד)

(ד) וכן אם לא היה בדעתו כו'. כן כתב (הטור) [האגורלא] וש"עלב, והסכים לזה הב"חלג והמגן אברהםלד. ואף הט"זלה אינו חולק בדין זה, אלא אם יש עדיין לפניו מהבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, וזה הניח בצריך עיון. ודו"ק הטיב בדבריו, ותשכח דהכי הוא כדאמינאלו.

ולפי זה אפשר שגם המגן אברהם אינו חולק על הט"ז כלל, דהמגן אברהם לא איירי אלא כשכבר לבש הבגדים שהיה בדעתו עליהם בשעת הברכה, שהרי כתב, ומהאי טעמא גבי מילה צריך לברך, עיין שם, וגבי מילה לא איירי כלל שהביאו השני בעוד שהראשון לא נימוללז (ועיין בש"ך שםלח שהקשה מבעל העיטורלט שבסימן יטמ ודו"ק).

ובלאו הכי דברי הט"ז נכונים לדינאמא, שהרי ביורה דעה סימן יט הסכימו הט"זמב והש"ךמג בשם רוב האחרונים דלא כבעל העיטור, אם כן מוכח דלא קיימא לן לחלק בין שחיטה למילה (ואף המגן אברהם לא כתב כן אלא לתרץ דברי רמ"א ביורה דעהמד שפסק כבעל העיטור, וכבר חלקו עליו כל האחרונים שם ביורה דעה עיין שם). ולפי זה על כרחך צריך לומר דלגבי שחיטה אין קבע, שהרי שחיטה ומילה שווין לדעת כל האחרונים, ומילה לכולי עלמא אין קבע כמו שכתב המגן אברהם, ואם כן צריך לומר דגבי שחיטה נמי אין קבע, דאם לא כן מאי טעמא דהאחרונים לחלוק על בעל העיטור ורמ"א ז"ל עיין שם בש"ך סק"ט ודו"ק.

וכיון שנתברר שדעת האחרונים דלא אמרינן יש קבע לשחיטה, אם כן שוב אין לחלק בין שחיטה לציצית וכיון שפסקו האחרונים ביורה דעה כסמ"גמה דאין לברך כשעדיין מונחים לפניו מהראשונים, אם כן הוא הדין נמי גבי ציצית וכמו שכתב הט"ז.

(ה)

(ה) דההליכה מביתו לבית הכנסת כו'. כן כתבו הש"עמו והמגן אברהםמז. ואע"פ שהט"זמח חולק על זה, מכל מקום לפי מה שכתב המגן אברהם כל דבריו דחויין.

דמה שהקשה מהתוספותמט לא קשה מידי, דהתם הוי בבית אחד, עיין בזבחים ריש פרק גנ ובמסכת מידותנא ודו"ק ובבית אחד לא הוי הילוך הפסק כלל, כמו שכתב המגן אברהם. ובזה מיושב מה שהקשה החכם צבינב על התוספות, ודו"ק היטיב.

ומ"ש הט"ז דאם כן הוי ליה למחשבנג תיכף כו' אישתמיטתיה מה שכתב הבית יוסף בסימן רונד בשם שבלי לקט, וכן פסק רמ"א שםנה בהגהה, דאפילו בשתיקה אסור להפסיק, ואף להרד"א שחולק על זה כמו שכתב המגן אברהםנו, מכל מקום מודה דלכתחילה אסור להפסיקנז.

ומ"ש הט"ז מסימן קדנח לא קשיא מידי, דאף הרב בית יוסף מודה דההליכה בעצמה אינה הפסק, אלא השינוי מקום מביתו לבית הכנסת הוא דהוי הפסק, כמו שכתב המגן אברהםנט, ובסימן קד מיירי בבית אחד. ואפילו מבית לבית נמי לא קשיא מידי, דבאמצע מצוה לא שייך הפסק כמו שכתב המגן אברהםס. ואם כן מאחר שנסתלקו כל התמיהות של הט"ז פשיטא דנקטינן כהשלחן ערוך.


א) סעיף ג.

ב) כדעת רמ"א ס"ו.

ג) ראה ב"י ד"ה ודרך.

ד) ס"ק ד.

ה) שם.

ו) שם.

ז) ראה חקרי הלכות ח"ט ע' 24.

ח) סימן פד. מובא באלי' רבה סוף ס"ק י ובבאר היטב סוף ס"ק ט.

ט) האלי' רבה שם.

י) ראה מ"א ס"ק יא.

יא) כלל ב סימן ט.

יב) סדר עשיית הציצית.

יג) ראה לקמן סי' יג ס"ו.

יד) סימן יג.

טו) שם ס"ב.

טז) שם. וראה גם לקמן שם ס"ג.

יז) בים של שלמה חולין פרק ח סימן נג.

יח) ס"ק ד. וראה לקמן שם סעי' ו-ח ובקו"א ס"ק ג.

יט) הובא גם בשוע"ר שם ס"א.  וראה מ"א שם ס"ק ג בשם רש"ל.

כ) הלכות ציצית סימן כ.

כא) סעיף יב.

כב) ס"ק יד.

כג) ראה ב"י שם בשם הרמב"ן וה"ר יונה ושו"ע שם ס"ה בשם "יש אומרים". וט"ז שם ס"ק ז.

כד) במ"א הנ"ל (דפוס אמשטרדם תצ"ב) נדפס: "אבל הפוסקים שם [ביורה דעה סי' יט] דאין צריך לברך הוא הדין כאן... אם השיח בינתיים, הכריעו האחרונים שם דאין לברך"

כה) ס"ק ז.

כו) ס"ק ט.

כז) ופסק שלא לברך משום ספק ברכות להקל.

כח) קטע זה נתוסף בדפוס זיטאמיר תר"ז בלוח התיקון לסיום הקו"א.

כט) ראה פמ"ג א"א ס"ק יד. ועוד.

ל) בדפוס אמשטרדם תצ"ב נדפס במג"א שם: "אך אם השיח בינתיים, הכריעו האחרונים שם דאין לברך", ובמקום זה הגיהו "דיש לברך" (וכן הוא בדפוסים הראשונים של המ"א).

לא) סי' ז בשם שו"ת רשב"א (דפוס רומי) סי' תיז.

לב) סעיף יב.

לג) ד"ה ואם יש לו.

לד) ס"ק טו.

לה) ס"ק י.

לו) וכן הבין הפמ"ג במשבצות זהב שם בדעת הט"ז.

לז) ראה יו"ד סי' רסה ס"ה ברמ"א.

לח) ס"ק טו.

לט) סוף הלכות שחיטה.

מ) שהביאו הטור שם. והוא דעת היש אומרים שהביא הרמ"א שם ס"ו.

מא) עי' פס"ד צ"צ ב, ג.

מב) ס"ק יא.

מג) ס"ק ט.

מד) סי' יט ס"ו.

מה) בבאר הגולה ליו"ד סי' יט אות י דפוס ראשון (אמשטרדם תכב) נרשם "טור בשם הסמ"ג". ובדפוסים מאוחרים יותר הוגה: סמ"ק (סי' קנו), "דלא ככתוב בב"י ופרישה ודרישה: סמ"ג".

מו) סי"ג.

מז) ס"ק יז.

מח) ס"ק יא.

מט) סוטה לט, א ד"ה כל.

נ) לג, א.

נא) פ"ה מ"א.

נב) סי' קכח.

נג) בגמרא ברכות מב, א. וירושלמי שם פ"א ה"א.

נד) ד"ה וז"ל.

נה) ס"ג. הובא גם בשוע"ר שם ס"ג וש"נ.

נו) סי' רו ס"ק ד.

נז) וכן פסק אדה"ז שם וש"נ.

נח) בב"י (ד"ה ואפילו) בשם רבינו יונה פ"ה דברכות.

נט) שם. וראה גם מג"א סי' קסו ס"ק ג. שוע"ר שם ס"א.

ס) ומציין לסי' קד ס"ק ג. וראה גם שוע"ר שם ס"ב.