סימן רמז

(א)

(א) כשמשלחו מופלג כו'. הנהא ספר התרומהב קאי בשיטת התוספותג דברייתא קמייתא דלא ישכיר כו' אתיא כבית הללד ובד' וה' שרי, ותני בסיפא כיוצא בו כו'ה, משמע דאפילו בלא קצץ שרי בד' וה' כשיטת הרא"שו. ואפילו הכי כתבז שיאמרו שבשבת כו', אלמא דאף לפי זה שרי בד' וה' ולא חיישינן שיאמרו שבשבת כו', וע"כ צריך לומר שלא החמירו כל כךח. ולכאורה יש לומר דדוקא לשיטת הרא"ש צריך לומר הכי, אבל להרי"ף ורמב"םט בלאו הכי אתי שפירי, דס"ל דאף מופלג לפני שבת דלא מחזי כאומר לו לילך בשבת אפילו הכי אסור כשלא קצץ משום שטורח בשביל ישראל, וא"כ הכי נמי כשילך בשבת אחר האיש טורח הוא בשביל ישראל. אלא שמלשון הב"י ריש סי' רנ"ביא מבורר דלכולי עלמא טעם האיסור בלא קצץ הוא משום דמחזי כשלוחו, אלא דלהרא"ש לא מחזי רק בערב שבת ע"ש. וא"כ כשיש שהות להגיע לשם הוה ליה למשרי אף לרי"ף ורמב"םיב (כמ"ש בפנים). וכן דעת המ"איג שהביא דברי ספר התרומה בדברי המחבר ולא בדברי רמ"א:

(ב)

(ב) יש להחמיר כו'. אףיד אם פירוש המ"אטו דחוק בלשון מהר"י אבוהב וב"י, מכל מקום הרי בתשובת מהר"ם סי' ר"ב מבואר בהדיא לאיסור, ואין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהםטז. ואף הראב"ןיז שמיקליח לפי פירושו היינו משום דס"ל דלא קיי"ל כבית הלליט דאמרי עד שיגיע לבית הסמוך לחומה אלא כרבי עקיבאכ דאמר שיצא מפתח ביתו כמבואר בדבריו ע"ש, וא"כ לפי מ"ש כל הפוסקים דגבי איגרת קיי"ל כבית הלל צריך להחמיר בזה אף לפי פירושו, זהו כוונת המ"א.

ועיין בב"י סי' שי"חכא וסי' של"אכב דלהוסיף במלאכה יש אומרים שאינו אלא מדברי סופרים, והיינו כשמוסיף בשר קודם שיתן הקדרה על האש, ויש אומרים שאסור מן התורה, ובערוביןכג גרסינן ע"י נכרי ע"ש, אלמא דלהוסיף ע"י נכרי לא שרי אלא לצורך מילה. וא"כ הוא הדין לענין לא קצץ דמחזי כשלוחו אין להקל מהאי טעמא, דהכי נמי מחזי כשלוחו בההוספה שמוסיף במשאו איגרת זו כמ"ש המג"א:


א) לכללות קו"א זה ראה העו"ב בקו"א ע' לב ואילך. וראה במצויין לעיל, שכל הסעיף הזה והקו"א הזה הם לפי פירוש המ"א בס' התרומה, אמנם במהדו"ב הוכיח פירוש אחר בדבריו, ולא קיי"ל כוותיה.

ב) סי' רכא: ואיסורא לא הוי משום שביתת כלים דהא אין אסור כלל לב"ה.

ג) יט, א ד"ה לא ישכיר.

ד) יז, ב במשנה.

ה) אין משלחין אגרות ביד נכרי בע"ש.

ו) פ"ק דשבת סי' לו.

ז) בסה"ת סי' רכב: ב: אבל לא קצץ אסור באגרת ישראל דוקא שכתב ידו של ישראל נושא וניכר מעשה ישראל ויאמרו בשבת נתן לו להוליך.

ח) ולכן מבואר בפנים שאף בכת"י ישראל מותר כשמשלחו מופלג לפני השבת.

ט) דלעיל ס"ב, שאסרו לשלחו אפילו ביום ראשון מטעם שטורח בשביל ישראל.

י) הא דלעיל ס"ג שאסור כשאין בי דואר בעיר, ואין צריך לטעם דמראית העין שבס' התרומה הנ"ל.

יא) ד"ה ומה שהתנה.

יב) אי לאו טעמא דמראית העין.

יג) ס"ק ב.

יד) לכללות קו"א זה ראה העו"ב בקו"א ע' לז ואילך.

טו) סק"ח.

טז) ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ד.

יז) סי' שלט. הועתק במ"א שם.

יח) כשהשליח דר באותה עיר ויש לו לילך לשם.

יט) יט, א: כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה.

כ) תוספתא שבת פ"א ה"י: כדי שיצא מן הפתח וקדש עליו היום.

כא) ד"ה כתוב בא"ח.

כב) ד"ה ומ"ש וכן.

כג) סח, א: נחים ליה אגב אימיה (שמותר לחלל עליה השבת, ומוסיפים מים להחם עבור הברית מילה).